Otzarot-Article

"וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה" (ט-כא) מִפַּשְׁטוּת לְשׁוֹן הַפָּסוּק מִשְׁתַּמֵּעַ, כִּי אוֹתָם מִצְרִים אֲשֶׁר לֹא שָׁתוּ לִבָּם אֶל דְּבַר ה' - לֹא נִשְׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה בְּעַצְמָם, אֶלָּא רַק הִשְׁאִירוּ אֶת עַבְדֵיהֶם עִם הַמִּקְנֶה לְפִגְעֵי הַבָּרָד. וְלִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין, אִם אוֹתָם אֲנָשִׁים לֹא שָׁתוּ לִבָּם, לֹא הֶאֱמִינוּ אוֹ לֹא הִתְיָרְאוּ מִפְּנֵי דְּבַר ה' - מַדּוּעַ לֹא נִשְׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה בְּעַצְמָם?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בְּאַחַת הַמְּדִינוֹת, אֲשֶׁר הָיְתָה מְחֻלֶּקֶת לִמְחוֹזוֹת שׁוֹנִים, נָהֲגוּ מוֹשְׁלֵי הַמְּחוֹזוֹת לְהִפָּגֵשׁ אַחַת לְשָׁנָה לְצֹרֶךְ נִהוּל עִנְיְנֵיהֶם הַמְשֻׁתָּפִים. בְּאַחַת מֵאוֹתָן פְּגִישׁוֹת סִפֵּר אַחַד הַמּוֹשְׁלִים לַחֲבֵרָיו כִּי בַּמָּחוֹז שֶׁבִּשְׁלִיטָתוֹ מִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי צַדִּיק, מְגַלֶּה עֲתִידוֹת, אֲשֶׁר כָּל מִלָּה הַיּוֹצֵאת מִפִּיו מִתְקַיֶּמֶת בְּדִיּוּק רַב.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת רֹאשׁ הַמּוֹשְׁלִים, הֵחֵל הַכַּעַס מְפַעְפֵּעַ בּוֹ. הוּא אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁמּוֹשֵׁל זוּטָר, מִמָּחוֹז קָטָן וְנִדָּח, יִתְפָּאֵר בִּדְבַר מָה שֶׁיֵּשׁ בִּמְחוֹזוֹ, וְדֻגְמָתוֹ לֹא נִתָּן לִמְצֹא בִּמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים. לְפִיכָךְ הוּא דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי לְעֵת הַמִּפְגָּשׁ הַבָּא יָבִיא עִמּוֹ אֶת הַיְּהוּדִי הַצַּדִּיק, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת דְּבָרָיו.

וְאָכֵן, לִקְרַאת הַמִּפְגָּשׁ הַבָּא הִזְמִין אֵלָיו הַמּוֹשֵׁל אֶת הַיְּהוּדִי, וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו. הוּא סִפֵּר לוֹ עַל הַדְּרִישָׁה שֶׁנִּדְרָשׁ, לְהוֹכִיחַ כִּי בִּמְחוֹזוֹ מִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי מְגַלֶּה עֲתִידוֹת. נֶחֱרַד הַיְּהוּדִי פֶּן יִכָּשֵׁל בִּדְבָרָיו, וַחֲשָׁשׁ עָלָה בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ וּבְגוֹרָלָם שֶׁל אֶחָיו הַיְּהוּדִים בְּמִקְרֶה כָּזֶה. אוּלָם לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה, וְהוּא נֶאֱלַץ לְהִתְלַוּוֹת אֶל הַמּוֹשֵׁל כִּדְרִישָׁתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ תְּפִלָּה לֵאלֹקָיו כִּי יַעֲמֹד לִימִינוֹ לְסָמְכוֹ וְיָשִׂים אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת בְּפִיו.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַמּוֹשֵׁל וְהַצַּדִּיק לִמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ, הֵם מָצְאוּ בִּימָה גְּבוֹהָה שֶׁהוּכְנָה מֵרֹאשׁ, וְעָלֶיהָ כְּבָר נִצָּב רֹאשׁ הַמּוֹשְׁלִים. כַּאֲשֶׁר הִבְחִין בַּמּוֹשֵׁל הַמַּגִּיעַ בְּחֶבְרַת הַצַּדִּיק, הִזְמִין מִיָּד אֶת הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת אֶל הַבִּימָה, וּכְשֶׁמִּלֵּא הַצַּדִּיק אֶת הוֹרָאָתוֹ, פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "יְהוּדִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתֹּאמַר לִי, מָתַי יִהְיֶה יוֹם מוֹתְךָ?"...

הָיְתָה זוֹ שְׁאֵלָה מְתֻכְנֶנֶת מֵרֹאשׁ עַל יְדֵי חֲבוּרַת יוֹעֲצִים, שֶׁבִּקְּשָׁה לְהוֹכִיחַ אֶת חֹסֶר יְכָלְתּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי לִצְפּוֹת אֶת הֶעָתִיד. הַמּוֹשֵׁל הִצְטַיֵּד מֵרֹאשׁ בְּאֶקְדָּח שֶׁהֻסְתַּר בְּכִיסוֹ, וְתָכְנִיתוֹ הָיְתָה פְּשׁוּטָה: אִם יֹאמַר הַיְּהוּדִי שֶׁיָּמוּת בְּתַאֲרִיךְ כָּלְשֶׁהוּ - יוֹצִיא הַמּוֹשֵׁל אֶת הָאֶקְדָּח וְיַהַרְגֶנּוּ, וְכָךְ יִוָּכְחוּ הַכֹּל כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הֶעָתִיד... מֵאִידָךְ, אִם יֹאמַר כִּי הַיּוֹם הִנּוֹ יוֹם מוֹתוֹ, יַמְתִּינוּ עַד הָעֶרֶב וְיִוָּכְחוּ הַאִם צָדְקוּ דְּבָרָיו...

וְאָכֵן, לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה, הֵבִין הַצַּדִּיק מִיָּד אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל, וּמִשָּׁמַיִם הֵאִירוּ אֶת עֵינָיו. הוּא פָּסַק לְרֶגַע מִלְּמַלְמֵל דִּבְרֵי תְּפִלָּה, וְהֵשִׁיב לַמּוֹשֵׁל בְּמִלִּים קְצָרוֹת: "אֲנִי אָמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה תָּמוּת!"

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִכְנִיס הַמּוֹשֵׁל אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹף אֶת הָאֶקְדָּח, אוּלָם לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא קָפְאָה יָדוֹ... הָאֶקְדָּח נוֹתַר בַּכִּיס... "לְמָה אַתָּה מְחַכֶּה? תִּירָה בּוֹ!" לָחֲשׁוּ הַיּוֹעֲצִים מֵאֲחוֹרָיו, אוּלָם הַמּוֹשֵׁל לֹא הֵעֵז לִשְׁלֹף אֶת הָאֶקְדָּח וּלְבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ. הוּא עָמַד נָבוֹךְ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת, לְאַחֲרֵיהֶן יָרַד מֵהַבָּמָה וְשִׁלַּח אֶת הַיְּהוּדִי לְדַרְכּוֹ.

לְאַחַר מַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוּהוּ מַדּוּעַ לֹא פָּעַל כַּמְתֻכְנָן, עָנָה הַמּוֹשֵׁל: "שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם... וְכִי לֹא שְׁמַעְתֶּם מַה הוּא אָמַר?! הֲלֹא הוּא אָמַר שֶׁאֲנִי אָמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הוּא יָמוּת! וּמָה אִם הוּא צוֹדֵק? אִם הוּא צוֹדֵק, וַאֲנִי הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתוֹ הַיּוֹם - הֲרֵי אַף אֲנִי הָיִיתִי מוֹצֵא הַיּוֹם אֶת מוֹתִי! כְּלוּם נִשְׁתַּבְּשָׁה עָלַי דַּעְתִּי, לְהָבִיא אֶת קִצִּי עַל עַצְמִי בְּיָדַי?!"...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי אָדָם יָכוֹל לְהַגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ כְּ'בִלְתִּי מַאֲמִין', אוּלָם זֹאת כָּל עוֹד הַדְּבָרִים אֵינָם נוֹגְעִים אֵלָיו בְּאֹפֶן אִישִׁי... אַךְ כַּאֲשֶׁר הַדְּבָרִים נוֹגְעִים אֵלָיו עַצְמוֹ, וְהוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֹסֶר הָאֱמוּנָה יִפְגַּע בּוֹ - כָּאן אֲפִלּוּ גְּדוֹל הַכּוֹפְרִים לֹא יִסְתַּכֵּן...

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: הָיוּ בֵּין הַמִּצְרִים כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, וַאֲפִלּוּ הָיוּ מוּכָנִים לְסַכֵּן בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם אֶת רְכוּשָׁם אוֹ עַבְדֵיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁנָּגְעוּ הַדְּבָרִים אֲלֵיהֶם עַצְמָם, לְגוּפָם מַמָּשׁ - כָּאן אֲפִלּוּ הֵם אִבְּדוּ אֶת הָאֹמֶץ לִפְעֹל עַל פִּי כְּפִירָתָם... לְפִיכָךְ, אֶת עַבְדֵיהֶם וְאֶת מִקְנֵיהֶם הִשְׁאִירוּ בַּשָּׂדֶה, תּוֹךְ הַכְרָזָה בְּרוּרָה שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בִּדְבַר ה', אוּלָם הֵם עַצְמָם מִהֲרוּ לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה... (לְלַמֶּדְךָ)

	בהעלותך תשפ"ב
	הַדֶּרֶךְ לָעֲנָוָה – כֵּיצַד?
	"וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה" (ט-כא) מִפַּשְׁטוּת לְשׁוֹן הַפָּסוּק מִשְׁתַּמֵּעַ, כִּי אוֹתָם מִצְרִים אֲשֶׁר לֹא שָׁתוּ לִבָּם אֶל דְּבַר ה' - לֹא נִשְׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה בְּעַצְמָם, אֶלָּא רַק הִשְׁאִירוּ אֶת עַבְדֵיהֶם עִם הַמִּקְנֶה לְפִגְעֵי הַבָּרָד. וְלִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין, אִם אוֹתָם אֲנָשִׁים לֹא שָׁתוּ לִבָּם, לֹא הֶאֱמִינוּ אוֹ לֹא הִתְיָרְאוּ מִפְּנֵי דְּבַר ה' - מַדּוּעַ לֹא נִשְׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה בְּעַצְמָם? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בְּאַחַת הַמְּדִינוֹת, אֲשֶׁר הָיְתָה מְחֻלֶּקֶת לִמְחוֹזוֹת שׁוֹנִים, נָהֲגוּ מוֹשְׁלֵי הַמְּחוֹזוֹת לְהִפָּגֵשׁ אַחַת לְשָׁנָה לְצֹרֶךְ נִהוּל עִנְיְנֵיהֶם הַמְשֻׁתָּפִים. בְּאַחַת מֵאוֹתָן פְּגִישׁוֹת סִפֵּר אַחַד הַמּוֹשְׁלִים לַחֲבֵרָיו כִּי בַּמָּחוֹז שֶׁבִּשְׁלִיטָתוֹ מִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי צַדִּיק, מְגַלֶּה עֲתִידוֹת, אֲשֶׁר כָּל מִלָּה הַיּוֹצֵאת מִפִּיו מִתְקַיֶּמֶת בְּדִיּוּק רַב. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת רֹאשׁ הַמּוֹשְׁלִים, הֵחֵל הַכַּעַס מְפַעְפֵּעַ בּוֹ. הוּא אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁמּוֹשֵׁל זוּטָר, מִמָּחוֹז קָטָן וְנִדָּח, יִתְפָּאֵר בִּדְבַר מָה שֶׁיֵּשׁ בִּמְחוֹזוֹ, וְדֻגְמָתוֹ לֹא נִתָּן לִמְצֹא בִּמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים. לְפִיכָךְ הוּא דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי לְעֵת הַמִּפְגָּשׁ הַבָּא יָבִיא עִמּוֹ אֶת הַיְּהוּדִי הַצַּדִּיק, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת דְּבָרָיו. וְאָכֵן, לִקְרַאת הַמִּפְגָּשׁ הַבָּא הִזְמִין אֵלָיו הַמּוֹשֵׁל אֶת הַיְּהוּדִי, וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו. הוּא סִפֵּר לוֹ עַל הַדְּרִישָׁה שֶׁנִּדְרָשׁ, לְהוֹכִיחַ כִּי בִּמְחוֹזוֹ מִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי מְגַלֶּה עֲתִידוֹת. נֶחֱרַד הַיְּהוּדִי פֶּן יִכָּשֵׁל בִּדְבָרָיו, וַחֲשָׁשׁ עָלָה בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ וּבְגוֹרָלָם שֶׁל אֶחָיו הַיְּהוּדִים בְּמִקְרֶה כָּזֶה. אוּלָם לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה, וְהוּא נֶאֱלַץ לְהִתְלַוּוֹת אֶל הַמּוֹשֵׁל כִּדְרִישָׁתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ תְּפִלָּה לֵאלֹקָיו כִּי יַעֲמֹד לִימִינוֹ לְסָמְכוֹ וְיָשִׂים אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת בְּפִיו. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַמּוֹשֵׁל וְהַצַּדִּיק לִמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ, הֵם מָצְאוּ בִּימָה גְּבוֹהָה שֶׁהוּכְנָה מֵרֹאשׁ, וְעָלֶיהָ כְּבָר נִצָּב רֹאשׁ הַמּוֹשְׁלִים. כַּאֲשֶׁר הִבְחִין בַּמּוֹשֵׁל הַמַּגִּיעַ בְּחֶבְרַת הַצַּדִּיק, הִזְמִין מִיָּד אֶת הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת אֶל הַבִּימָה, וּכְשֶׁמִּלֵּא הַצַּדִּיק אֶת הוֹרָאָתוֹ, פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "יְהוּדִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתֹּאמַר לִי, מָתַי יִהְיֶה יוֹם מוֹתְךָ?"... הָיְתָה זוֹ שְׁאֵלָה מְתֻכְנֶנֶת מֵרֹאשׁ עַל יְדֵי חֲבוּרַת יוֹעֲצִים, שֶׁבִּקְּשָׁה לְהוֹכִיחַ אֶת חֹסֶר יְכָלְתּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי לִצְפּוֹת אֶת הֶעָתִיד. הַמּוֹשֵׁל הִצְטַיֵּד מֵרֹאשׁ בְּאֶקְדָּח שֶׁהֻסְתַּר בְּכִיסוֹ, וְתָכְנִיתוֹ הָיְתָה פְּשׁוּטָה: אִם יֹאמַר הַיְּהוּדִי שֶׁיָּמוּת בְּתַאֲרִיךְ כָּלְשֶׁהוּ - יוֹצִיא הַמּוֹשֵׁל אֶת הָאֶקְדָּח וְיַהַרְגֶנּוּ, וְכָךְ יִוָּכְחוּ הַכֹּל כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הֶעָתִיד... מֵאִידָךְ, אִם יֹאמַר כִּי הַיּוֹם הִנּוֹ יוֹם מוֹתוֹ, יַמְתִּינוּ עַד הָעֶרֶב וְיִוָּכְחוּ הַאִם צָדְקוּ דְּבָרָיו... וְאָכֵן, לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה, הֵבִין הַצַּדִּיק מִיָּד אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל, וּמִשָּׁמַיִם הֵאִירוּ אֶת עֵינָיו. הוּא פָּסַק לְרֶגַע מִלְּמַלְמֵל דִּבְרֵי תְּפִלָּה, וְהֵשִׁיב לַמּוֹשֵׁל בְּמִלִּים קְצָרוֹת: "אֲנִי אָמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה תָּמוּת!" בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִכְנִיס הַמּוֹשֵׁל אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹף אֶת הָאֶקְדָּח, אוּלָם לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא קָפְאָה יָדוֹ... הָאֶקְדָּח נוֹתַר בַּכִּיס... "לְמָה אַתָּה מְחַכֶּה? תִּירָה בּוֹ!" לָחֲשׁוּ הַיּוֹעֲצִים מֵאֲחוֹרָיו, אוּלָם הַמּוֹשֵׁל לֹא הֵעֵז לִשְׁלֹף אֶת הָאֶקְדָּח וּלְבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ. הוּא עָמַד נָבוֹךְ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת, לְאַחֲרֵיהֶן יָרַד מֵהַבָּמָה וְשִׁלַּח אֶת הַיְּהוּדִי לְדַרְכּוֹ. לְאַחַר מַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוּהוּ מַדּוּעַ לֹא פָּעַל כַּמְתֻכְנָן, עָנָה הַמּוֹשֵׁל: "שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם... וְכִי לֹא שְׁמַעְתֶּם מַה הוּא אָמַר?! הֲלֹא הוּא אָמַר שֶׁאֲנִי אָמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הוּא יָמוּת! וּמָה אִם הוּא צוֹדֵק? אִם הוּא צוֹדֵק, וַאֲנִי הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתוֹ הַיּוֹם - הֲרֵי אַף אֲנִי הָיִיתִי מוֹצֵא הַיּוֹם אֶת מוֹתִי! כְּלוּם נִשְׁתַּבְּשָׁה עָלַי דַּעְתִּי, לְהָבִיא אֶת קִצִּי עַל עַצְמִי בְּיָדַי?!"... הֲרֵי לָנוּ, כִּי אָדָם יָכוֹל לְהַגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ כְּ'בִלְתִּי מַאֲמִין', אוּלָם זֹאת כָּל עוֹד הַדְּבָרִים אֵינָם נוֹגְעִים אֵלָיו בְּאֹפֶן אִישִׁי... אַךְ כַּאֲשֶׁר הַדְּבָרִים נוֹגְעִים אֵלָיו עַצְמוֹ, וְהוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֹסֶר הָאֱמוּנָה יִפְגַּע בּוֹ - כָּאן אֲפִלּוּ גְּדוֹל הַכּוֹפְרִים לֹא יִסְתַּכֵּן... וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: הָיוּ בֵּין הַמִּצְרִים כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, וַאֲפִלּוּ הָיוּ מוּכָנִים לְסַכֵּן בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם אֶת רְכוּשָׁם אוֹ עַבְדֵיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁנָּגְעוּ הַדְּבָרִים אֲלֵיהֶם עַצְמָם, לְגוּפָם מַמָּשׁ - כָּאן אֲפִלּוּ הֵם אִבְּדוּ אֶת הָאֹמֶץ לִפְעֹל עַל פִּי כְּפִירָתָם... לְפִיכָךְ, אֶת עַבְדֵיהֶם וְאֶת מִקְנֵיהֶם הִשְׁאִירוּ בַּשָּׂדֶה, תּוֹךְ הַכְרָזָה בְּרוּרָה שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בִּדְבַר ה', אוּלָם הֵם עַצְמָם מִהֲרוּ לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה... (לְלַמֶּדְךָ)