Otzarot-Article

"אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (כה-יד) מוּבָא בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ: מִצְוָה של"ז - שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת בְּמִקָּח וּמִמְכָּר. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵעִיד עָלָיו, וְאִם לֹא נִכְתַּב - דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתֵב, שֶׁאֵין רָאוּי לָקַחַת מָמוֹן בְּנֵי אָדָם דֶּרֶךְ שֶׁקֶר וְתַרְמִית, אֶלָּא כָּל אֶחָד יִזְכֶּה בַּעֲמָלוֹ בְּמַה שֶּׁיְּחֹנֶנּוּ הָאֱלֹקִים בְּעוֹלָמוֹ בֶּאֱמֶת וּבְיֹשֶׁר. וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה תּוֹעֶלֶת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהוּא לֹא יוֹנֶה אֲחֵרִים, גַּם אֲחֵרִים לֹא יוֹנוּ אוֹתוֹ, וְאַף כִּי יִהְיֶה אֶחָד יוֹדֵעַ לְרַמּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, אוּלַי בָּנָיו לֹא יִהְיוּ כֵן וִירַמּוּ אוֹתָם בְּנֵי אָדָם, וְנִמְצָא שֶׁהַדְּבָרִים שָׁוִים לַכֹּל, וְשֶׁהוּא תּוֹעֶלֶת רַב בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לָשֶׁבֶת-יְצָרוֹ.

יְהוּדִי שֶׁבָּא אֵלֵינוּ בִּשְׁאֵלָה, סִפֵּר שֶׁעָמַד בַּתּוֹר בְּאַחַת הַצַּרְכָנִיּוֹת, וּמֵאֲחוֹרָיו עָמַד אָדָם נוֹסָף, וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּכִיסָיו דְּבַר מָה וְאֵינוֹ מוֹצֵא. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לוֹ, וְהוּא הֵשִׁיב שֶׁכַּנִּרְאֶה שָׁכַח אֶת אַרְנָקוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין לוֹ כָּעֵת אֶפְשָׁרוּת לְשַׁלֵּם עַל הַקְּנִיָּה שֶׁבִּצֵּעַ. וְהוֹסִיף וּבִקֵּשׁ: כֵּיוָן שֶׁעַד שֶׁאֵלֵךְ הַבַּיְתָה, וְאָבִיא אֶת הַכֶּסֶף, הַצַּרְכָנִיָּה תִּסָּגֵר. אוּלַי יֵשׁ לְךָ כֶּסֶף לְהַלְווֹת לִי, וּמִיָּד כְּשֶׁאַגִּיעַ הַבַּיְתָה אַחְזִיר לָךְ אֶת הַכֹּל?

יְהוּדִים רַחְמָנִים בְּנֵי רַחְמָנִים הֵם, וְנָתַתִּי לָאִישׁ הַהוּא 300 שְׁקָלִים. הַלּוֹוֶה כָּתַב לִי פֶּתֶק עִם הַשֵּׁם, מִסְפַּר תְּעוּדַת הַזֶּהוּת, וּמִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן כְּפִי שֶׁהַהֲלָכָה דּוֹרֶשֶׁת.

וְהִנֵּה, אֲנִי מַמְתִּין לְהוֹדָעָה מֵהַלּוֹוֶה עַל הַחְזָרַת הַחוֹב, וְזוֹ בּוֹשֶׁשֶׁת מִלְּהַגִּיעַ. אֲנִי מַמְתִּין וּמַמְתִּין, וְעַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל מְזֻיָּף, וְהָאִישׁ הָיָה נוֹכֵל עַרְמוּמִי שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנִּי אֶת הַכֶּסֶף בְּמִרְמָה.

אִישׁ הַחֶסֶד הַזֶּה הָיָה בַּעַל אֱמוּנָה גְּדוֹלָה, וְסִפֵּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵבִין שֶׁנָּפַל בַּפַּח, לֹא נָפַל בְּרוּחוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר לוֹ: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי מוֹדִיעַ לְךָ שֶׁהִנְנִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ בְּלֵב שָׁלֵם לַגַּנָּב הַהוּא שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנִּי אֶת הַכֶּסֶף, וּבִרְצוֹנִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֲנִי סָלַחְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁכַּמּוּבָן לֹא מַגִּיעַ לוֹ שֶׁאֶסְלַח, כָּךְ גַּם אַתָּה תִּמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל חוֹבוֹתַי וּפְשָׁעַי, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לִי' - - -

כָּךְ הוֹצֵאתִי אֶת הַדָּבָר מִלִּבִּי, וְנִרְגַּעְתִּי - סִפֵּר הָאִישׁ. אֲבָל הַסִּפּוּר לֹא נִגְמַר.

כַּעֲבֹר זְמַן מָה הִגִּיעַ מְיֻדָּעֵנוּ לְעִיר אַחֶרֶת, וְנִכְנַס גַּם שָׁם לַצַּרְכָנִיָּה, וְעָמַד בַּתּוֹר לַקֻּפָּה.

וְהִנֵּה, הוּא מַבְחִין שׁוּב בְּאָדָם הַמְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסָיו וְעוֹשֶׂה רֹשֶׁם כְּמִי שֶׁאִבֵּד מַשֶּׁהוּ...

'עַד מְהֵרָה רָאִיתִי שֶׁהוּא נִגָּשׁ לְמָאן דְּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁשָּׁכַח אֶת הָאַרְנָק, וּמְנַסֶּה לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמָיו שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַלְוָאָה...'

הַמַּלְוֶה שֶׁלָּנוּ מְזַהֶה אֶת הַגַּנָּב, שֶׁמְּנַסֶּה שׁוּב לְהַפִּיל אֲנָשִׁים תְּמִימִים בַּפַּח וּלְבַקֵּשׁ מֵהֶם הַלְוָאָה, וְתוֹפֵס יָזְמָה, וּמַחְלִיט לְלַמְּדוֹ לֶקַח.

'תָּפַסְתִּי אוֹתוֹ בַּגָּרוֹן, וְעָמַדְתִּי לְבַקֵּשׁ מִמְּנַהֵל הַצַּרְכָנִיָּה שֶׁיַּזְעִיק אֶת הַמִּשְׁטָרָה', מְסַפֵּר הַמַּלְוֶה.

הַנּוֹכֵל הֵבִין שֶׁנִּלְכַּד, וּמַצָּבוֹ בִּישׁ, וְהִבְטִיחַ לִי - תּוֹךְ שֶׁאֲנִי תּוֹפְסוֹ בִּגְרוֹנוֹ - שֶׁהוּא מֵשִׁיב לִי מִיָּד אֶת 300 הַשְּׁקָלִים שֶׁלָּקַח מִמֶּנִּי'...

פִּתְאוֹם יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף...

לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב לִי אֶת הַחוֹב, שִׁחְרַרְתִּיו לְנַפְשׁוֹ, אֲבָל לְפֶתַע נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם מָחַלְתִּי לוֹ עַל הַחוֹב, וְעוֹד בִּקַּשְׁתִּי מֵה' שֶׁיִּסְלַח לִי... וְלָכֵן בָּאתִי עַתָּה לִשְׁאֹל מַה דִּינִי, וְהַאִם מֻתָּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף הַזֶּה? - אָמַר הַשּׁוֹאֵל.

הֵשַׁבְנוּ לוֹ, שֶׁמַּה שֶּׁעָשָׂה הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר, וְהַמְּחִילָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עֲווֹנוֹתָיו, תִּהְיֶה מֵעַתָּה מְחִילָה עוֹד יוֹתֵר טוֹבָה, 'כֵּיוָן שֶׁבְּמַעֲשֶׂה זֶה לִמַּדְתָּ אוֹתוֹ לֶקַח, וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ לְמַצָּב שֶׁלֹּא יָעֵז לַעֲשׂוֹת זֹאת פַּעַם נוֹסֶפֶת'.

מַעֲשֶׂה מֻפְלָא נוֹסָף הִגִּיעַ אֵלַי, הַקָּשׁוּר אַף הוּא לְעִנְיְנֵי גֶּזֶל.

הַמַּעֲשֶׂה הִתְרַחֵשׁ בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, בְּיוֹם ה' מְנַחֵם-אָב.

יְהוּדִי הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל קֶבֶר הָאֲרִ"י, וּבִקֵּשׁ בִּמְיֻחָד עַל עִנְיַן הַפַּרְנָסָה. לְאַחַר הַתְּפִלָּה, עָלָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל שֵׁם הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְפַּלֵּל. וְהִנֵּה, הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַסִּדּוּר, וּלְהַפְתָּעָתוֹ מוֹצֵא שָׁם שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים, תָּחוּב בֵּין הַדַּפִּים. הוּא שָׂמַח מְאֹד עַל הַמְּצִיאָה, אֲבָל הַהַפְתָּעָה גָּדְלָה עוֹד יוֹתֵר כַּאֲשֶׁר הִבְחִין בִּשְׁטָר נוֹסָף הַמֻּנָּח בְּסִדּוּר נוֹסָף.

הִתְחִיל הוּא לְחַפֵּשׂ בְּיֶתֶר הַסִּדּוּרִים, וּמוֹצֵא שֶׁבְּכֻלָּם הוּנַח שְׁטָר בֶּן מֵאָה שְׁקָלִים. הֶחְלִיט לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַכֶּסֶף לְכִיסוֹ, וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלָל רַב. לְאַחַר מִכֵּן הוּא שָׁאַל הַאִם עָשָׂה כַּשּׁוּרָה, אִם לָאו.

הֵשַׁבְנוּ לוֹ, שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁעָבַר עַל אִסּוּר גֶּזֶל, כֵּיוָן שֶׁיִּתָּכֵן מְאֹד שֶׁמְּדֻבָּר הָיָה בְּנָדִיב פְּלוֹנִי שֶׁהֶחְלִיט לִתְרֹם לַעֲנֵיִּי צְפַת תְּרוּמָה בְּסֵדֶר גֹּדֶל שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים לְכָל עָנִי, וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהַמִּתְפַּלְּלִים בְּבֵית כְּנֶסֶת זֶה, וּבָעִיר צְפַת בִּכְלָל, מֻגְדָּרִים כַּעֲנִיִּים, בָּחַר לְהַעֲבִיר לָהֶם אֶת הַתְּרוּמָה בְּצוּרָה כָּזוֹ, וְלָכֵן מִי שֶׁלָּקַח אֶת כָּל הַשְּׁטָרוֹת מֵהַסִּדּוּרִים, יִתָּכֵן שֶׁעָבַר עַל גֶּזֶל.

יָעַצְנוּ לוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים בָּעִיר צְפַת, וְהוּא יְחַלְּקֵם לָעֲנִיִּים. (מִצְווֹת בְּשִׂמְחָה - הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵין)

	נשא תשפ"ב
	לְהַשְׁלִים בֵּין הַ"מָּצוּי" לָ"רָצוּי"
	"אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (כה-יד) מוּבָא בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ: מִצְוָה של"ז - שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת בְּמִקָּח וּמִמְכָּר. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵעִיד עָלָיו, וְאִם לֹא נִכְתַּב - דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתֵב, שֶׁאֵין רָאוּי לָקַחַת מָמוֹן בְּנֵי אָדָם דֶּרֶךְ שֶׁקֶר וְתַרְמִית, אֶלָּא כָּל אֶחָד יִזְכֶּה בַּעֲמָלוֹ בְּמַה שֶּׁיְּחֹנֶנּוּ הָאֱלֹקִים בְּעוֹלָמוֹ בֶּאֱמֶת וּבְיֹשֶׁר. וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה תּוֹעֶלֶת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהוּא לֹא יוֹנֶה אֲחֵרִים, גַּם אֲחֵרִים לֹא יוֹנוּ אוֹתוֹ, וְאַף כִּי יִהְיֶה אֶחָד יוֹדֵעַ לְרַמּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, אוּלַי בָּנָיו לֹא יִהְיוּ כֵן וִירַמּוּ אוֹתָם בְּנֵי אָדָם, וְנִמְצָא שֶׁהַדְּבָרִים שָׁוִים לַכֹּל, וְשֶׁהוּא תּוֹעֶלֶת רַב בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לָשֶׁבֶת-יְצָרוֹ. יְהוּדִי שֶׁבָּא אֵלֵינוּ בִּשְׁאֵלָה, סִפֵּר שֶׁעָמַד בַּתּוֹר בְּאַחַת הַצַּרְכָנִיּוֹת, וּמֵאֲחוֹרָיו עָמַד אָדָם נוֹסָף, וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּכִיסָיו דְּבַר מָה וְאֵינוֹ מוֹצֵא. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לוֹ, וְהוּא הֵשִׁיב שֶׁכַּנִּרְאֶה שָׁכַח אֶת אַרְנָקוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין לוֹ כָּעֵת אֶפְשָׁרוּת לְשַׁלֵּם עַל הַקְּנִיָּה שֶׁבִּצֵּעַ. וְהוֹסִיף וּבִקֵּשׁ: כֵּיוָן שֶׁעַד שֶׁאֵלֵךְ הַבַּיְתָה, וְאָבִיא אֶת הַכֶּסֶף, הַצַּרְכָנִיָּה תִּסָּגֵר. אוּלַי יֵשׁ לְךָ כֶּסֶף לְהַלְווֹת לִי, וּמִיָּד כְּשֶׁאַגִּיעַ הַבַּיְתָה אַחְזִיר לָךְ אֶת הַכֹּל? יְהוּדִים רַחְמָנִים בְּנֵי רַחְמָנִים הֵם, וְנָתַתִּי לָאִישׁ הַהוּא 300 שְׁקָלִים. הַלּוֹוֶה כָּתַב לִי פֶּתֶק עִם הַשֵּׁם, מִסְפַּר תְּעוּדַת הַזֶּהוּת, וּמִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן כְּפִי שֶׁהַהֲלָכָה דּוֹרֶשֶׁת. וְהִנֵּה, אֲנִי מַמְתִּין לְהוֹדָעָה מֵהַלּוֹוֶה עַל הַחְזָרַת הַחוֹב, וְזוֹ בּוֹשֶׁשֶׁת מִלְּהַגִּיעַ. אֲנִי מַמְתִּין וּמַמְתִּין, וְעַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל מְזֻיָּף, וְהָאִישׁ הָיָה נוֹכֵל עַרְמוּמִי שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנִּי אֶת הַכֶּסֶף בְּמִרְמָה. אִישׁ הַחֶסֶד הַזֶּה הָיָה בַּעַל אֱמוּנָה גְּדוֹלָה, וְסִפֵּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵבִין שֶׁנָּפַל בַּפַּח, לֹא נָפַל בְּרוּחוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר לוֹ: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי מוֹדִיעַ לְךָ שֶׁהִנְנִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ בְּלֵב שָׁלֵם לַגַּנָּב הַהוּא שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנִּי אֶת הַכֶּסֶף, וּבִרְצוֹנִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֲנִי סָלַחְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁכַּמּוּבָן לֹא מַגִּיעַ לוֹ שֶׁאֶסְלַח, כָּךְ גַּם אַתָּה תִּמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל חוֹבוֹתַי וּפְשָׁעַי, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לִי' - - - כָּךְ הוֹצֵאתִי אֶת הַדָּבָר מִלִּבִּי, וְנִרְגַּעְתִּי - סִפֵּר הָאִישׁ. אֲבָל הַסִּפּוּר לֹא נִגְמַר. כַּעֲבֹר זְמַן מָה הִגִּיעַ מְיֻדָּעֵנוּ לְעִיר אַחֶרֶת, וְנִכְנַס גַּם שָׁם לַצַּרְכָנִיָּה, וְעָמַד בַּתּוֹר לַקֻּפָּה. וְהִנֵּה, הוּא מַבְחִין שׁוּב בְּאָדָם הַמְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסָיו וְעוֹשֶׂה רֹשֶׁם כְּמִי שֶׁאִבֵּד מַשֶּׁהוּ... 'עַד מְהֵרָה רָאִיתִי שֶׁהוּא נִגָּשׁ לְמָאן דְּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁשָּׁכַח אֶת הָאַרְנָק, וּמְנַסֶּה לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמָיו שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַלְוָאָה...' הַמַּלְוֶה שֶׁלָּנוּ מְזַהֶה אֶת הַגַּנָּב, שֶׁמְּנַסֶּה שׁוּב לְהַפִּיל אֲנָשִׁים תְּמִימִים בַּפַּח וּלְבַקֵּשׁ מֵהֶם הַלְוָאָה, וְתוֹפֵס יָזְמָה, וּמַחְלִיט לְלַמְּדוֹ לֶקַח. 'תָּפַסְתִּי אוֹתוֹ בַּגָּרוֹן, וְעָמַדְתִּי לְבַקֵּשׁ מִמְּנַהֵל הַצַּרְכָנִיָּה שֶׁיַּזְעִיק אֶת הַמִּשְׁטָרָה', מְסַפֵּר הַמַּלְוֶה. הַנּוֹכֵל הֵבִין שֶׁנִּלְכַּד, וּמַצָּבוֹ בִּישׁ, וְהִבְטִיחַ לִי - תּוֹךְ שֶׁאֲנִי תּוֹפְסוֹ בִּגְרוֹנוֹ - שֶׁהוּא מֵשִׁיב לִי מִיָּד אֶת 300 הַשְּׁקָלִים שֶׁלָּקַח מִמֶּנִּי'... פִּתְאוֹם יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף... לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב לִי אֶת הַחוֹב, שִׁחְרַרְתִּיו לְנַפְשׁוֹ, אֲבָל לְפֶתַע נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם מָחַלְתִּי לוֹ עַל הַחוֹב, וְעוֹד בִּקַּשְׁתִּי מֵה' שֶׁיִּסְלַח לִי... וְלָכֵן בָּאתִי עַתָּה לִשְׁאֹל מַה דִּינִי, וְהַאִם מֻתָּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף הַזֶּה? - אָמַר הַשּׁוֹאֵל. הֵשַׁבְנוּ לוֹ, שֶׁמַּה שֶּׁעָשָׂה הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר, וְהַמְּחִילָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עֲווֹנוֹתָיו, תִּהְיֶה מֵעַתָּה מְחִילָה עוֹד יוֹתֵר טוֹבָה, 'כֵּיוָן שֶׁבְּמַעֲשֶׂה זֶה לִמַּדְתָּ אוֹתוֹ לֶקַח, וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ לְמַצָּב שֶׁלֹּא יָעֵז לַעֲשׂוֹת זֹאת פַּעַם נוֹסֶפֶת'. מַעֲשֶׂה מֻפְלָא נוֹסָף הִגִּיעַ אֵלַי, הַקָּשׁוּר אַף הוּא לְעִנְיְנֵי גֶּזֶל. הַמַּעֲשֶׂה הִתְרַחֵשׁ בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, בְּיוֹם ה' מְנַחֵם-אָב. יְהוּדִי הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל קֶבֶר הָאֲרִ"י, וּבִקֵּשׁ בִּמְיֻחָד עַל עִנְיַן הַפַּרְנָסָה. לְאַחַר הַתְּפִלָּה, עָלָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל שֵׁם הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְפַּלֵּל. וְהִנֵּה, הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַסִּדּוּר, וּלְהַפְתָּעָתוֹ מוֹצֵא שָׁם שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים, תָּחוּב בֵּין הַדַּפִּים. הוּא שָׂמַח מְאֹד עַל הַמְּצִיאָה, אֲבָל הַהַפְתָּעָה גָּדְלָה עוֹד יוֹתֵר כַּאֲשֶׁר הִבְחִין בִּשְׁטָר נוֹסָף הַמֻּנָּח בְּסִדּוּר נוֹסָף. הִתְחִיל הוּא לְחַפֵּשׂ בְּיֶתֶר הַסִּדּוּרִים, וּמוֹצֵא שֶׁבְּכֻלָּם הוּנַח שְׁטָר בֶּן מֵאָה שְׁקָלִים. הֶחְלִיט לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַכֶּסֶף לְכִיסוֹ, וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלָל רַב. לְאַחַר מִכֵּן הוּא שָׁאַל הַאִם עָשָׂה כַּשּׁוּרָה, אִם לָאו. הֵשַׁבְנוּ לוֹ, שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁעָבַר עַל אִסּוּר גֶּזֶל, כֵּיוָן שֶׁיִּתָּכֵן מְאֹד שֶׁמְּדֻבָּר הָיָה בְּנָדִיב פְּלוֹנִי שֶׁהֶחְלִיט לִתְרֹם לַעֲנֵיִּי צְפַת תְּרוּמָה בְּסֵדֶר גֹּדֶל שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים לְכָל עָנִי, וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהַמִּתְפַּלְּלִים בְּבֵית כְּנֶסֶת זֶה, וּבָעִיר צְפַת בִּכְלָל, מֻגְדָּרִים כַּעֲנִיִּים, בָּחַר לְהַעֲבִיר לָהֶם אֶת הַתְּרוּמָה בְּצוּרָה כָּזוֹ, וְלָכֵן מִי שֶׁלָּקַח אֶת כָּל הַשְּׁטָרוֹת מֵהַסִּדּוּרִים, יִתָּכֵן שֶׁעָבַר עַל גֶּזֶל. יָעַצְנוּ לוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים בָּעִיר צְפַת, וְהוּא יְחַלְּקֵם לָעֲנִיִּים. (מִצְווֹת בְּשִׂמְחָה - הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵין)