Otzarot-Article

"אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (ה-יב) קִלְקוּלָהּ שֶׁל הַסּוֹטָה נוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בָּהּ. בּוֹרֵא עוֹלָם בָּרָא אוֹתָנוּ חֲסֵרִים, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאַף לְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנֵנוּ, אַךְ לֹא מִתּוֹךְ קִנְאָה, חָלִילָה.

הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֵר זַצַ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ", שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם חָסֵר כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם מִטִּבְעוֹ לֹא נֶהֱנֶה מִשּׁוּם דָּבָר. הַרְגָּשַׁת הַהֲנָאָה בָּאָה לָאָדָם רַק כְּשֶׁהוּא מַצְלִיחַ לְהַשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנוֹ.

בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, זוּג טָרִי הִתְחַתֵּן. הָאִשָּׁה רָצְתָה לָדַעַת מַה בַּעְלָהּ אוֹהֵב, לָכֵן שָׁאֲלָה אוֹתוֹ מַה לְּבַשֵּׁל עֲבוּרוֹ לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. הַבַּעַל עָנָה, שֶׁהוּא אוֹהֵב שְׁנִיצְל עִם אֹרֶז וְסָלַט יְרָקוֹת. אִשָּׁה כְּשֵׁרָה עוֹשֶׂה רְצוֹן בַּעְלָהּ. בְּכָל יוֹם הִיא הֵכִינָה לוֹ אוֹתוֹ תַּפְרִיט... כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ, הַבַּעַל כְּבָר לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת זֶה.

נַחְשֹׁב לְרֶגַע, אִם בֶּאֱמֶת זֶה הָיָה הָאֹכֶל שֶׁהוּא הֲכִי אוֹהֵב – מַדּוּעַ זֶה נִמְאָס עָלָיו? הֲרֵי אִם הוּא הָיָה נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַשְּׁנִיצְל וְהָאֹרֶז - רָמַת הֲנָאָתוֹ לֹא הָיְתָה אֲמוּרָה לָרֶדֶת, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, שֶׁבְּכָל יוֹם רַעְיָתוֹ הַמְּסוּרָה הֵכִינָה לוֹ אֶת אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשׁוֹ!

עַל פִּי הַיְסוֹד שֶׁהִסְבַּרְנוּ, יוּבַן: אָדָם לֹא נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַהֲנָאָה, אֶלָּא מֵהַשְׁלָמַת הַחִסָּרוֹן, וּמִכֵּיוָן שֶׁבְּכָל יוֹם כְּבָר הָיָה לוֹ אֶת מַה שֶּׁאָהַב, הוּא לֹא הִרְגִּישׁ בְּכָךְ הֲנָאָה.

אָדָם אִבֵּד אֶת דַּרְכּוֹ בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ בְּטִיּוּל בְּמִדְבַּר יְהוּדָה, וּבְמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם הָיָה צָמֵא לְמַיִם. כְּשֶׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ, נָתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת מַיִם חַמִּים וּדְלוּחִים מִבַּקְבּוּק יָשָׁן, וְהוּא הִרְגִּישׁ הֲנָאָה עֲצוּמָה.

לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם שֶׁכְּבָר שָׁתָה שְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי מַיִם - כְּשֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת אֲפִלּוּ אֶת הַמַּשְׁקֶה הֲכִי טָעִים בָּעוֹלָם, הוּא לֹא יַרְגִּישׁ שׁוּם הֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא צָמֵא. כְּגֹדֶל הַחִסָּרוֹן - גֹּדֶל הַהֲנָאָה.

אִשָּׁה סוֹטָה – לְמַעֲשֶׂה הִיא שׁוֹטָה. "תִּשְׂטֶה" מִלְּשׁוֹן "שְׁטוּת", שֶׁכְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל (סוטה ג): אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. חֲזַ"ל הִגְדִּירוּ "שׁוֹטֶה" כְּאֶחָד שֶׁמְּאַבֵּד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ (חגיגה ד).

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְכֶלֶב שֶׁהָיְתָה בֵּין שִׁנָּיו עֶצֶם דְּשֵׁנָה. כַּאֲשֶׁר עָבַר עַל הַגֶּשֶׁר, בָּבוּאָתוֹ הִשְׁתַקְּפָה בַּמַּיִם, וְהָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה בַּמַּיִם כֶּלֶב עִם עֶצֶם גְּדוֹלָה יוֹתֵר. מֵרֹב לְהִיטוּתוֹ, פֶּתַח אֶת פִּיו וְקָפַץ אֶל הַמַּיִם כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵהַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי אֶת הָעֶצֶם שֶׁבְּפִיו. מוּבָן שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אֶת הָעֶצֶם הַנּוֹסֶפֶת, וְגַם אֶת מַה שֶּׁהָיָה לוֹ כְּבָר בְּפִיו – אִבֵּד. קִלְקוּלָהּ שֶׁל הַסּוֹטָה נוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בָּהּ. הִיא לֹא הִסְתַּפְּקָה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָהּ וּבִקְּשָׁה אֶת שֶׁאֵין לָהּ, וּלְבַסּוֹף גַּם אֶת מַה שֶּׁהָיָה לָהּ, לָקְחוּ לָהּ.

רֹאשׁ יְשִׁיבַת "אוֹר הַחַיִּים", הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן אֶלְבַּז, סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא:

שְׁנֵי יְהוּדִים שָׁכְבוּ בְּבֵית חוֹלִים זֶה לְצַד זֶה, מְרֻתָּקִים לְמִטּוֹתֵיהֶם. כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל קוֹרוֹת חַיֵּיהֶם וְעַל יְדִיעוֹת מְעַנְיְנוֹת מֵרַחֲבֵי הָעוֹלָם.

מִטָּתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם הָיְתָה צְמוּדָה לַחַלּוֹן. בְּאַחַת הַפְּעָמִים, הַחוֹלֶה שֶׁמִּטָּתוֹ הָיְתָה פְּנִימִית, בִּקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ: "סַפֵּר נָא לִי קְצָת, מַה קּוֹרֶה בַּחוּץ? זְמַן רַב לֹא רָאִיתִי עוֹלָם. תָּאֵר לִי מָה אַתָּה רוֹאֶה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן".

הַחוֹלֶה הִגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ וְסִפֵּר: "אֲנִי רוֹאֶה כָּאן נָהָר זוֹרֵם, עֵצִים יְרֻקִּים נָעִים בָּרוּחַ, שָׁמַיִם כְּחֻלִּים, כַּמָּה יְלָדִים מַשְׁלִיכִים חֲתִיכוֹת לֶחֶם לַדָּגִים וְעוֹד קְבוּצַת יְלָדִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל בְּצוּרָה מִקְצוֹעִית יַחֲסִית לְגִילָם.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת הִמְשִׁיךְ לְתָאֵר: "כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת. הָאִמָּהוֹת אוֹסְפוֹת אֶת הַיְלָדִים הַבַּיְתָה. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירוֹת עַל הַמַּיִם וְהַפַּארְק מִתְרוֹקֵן מִיּוֹשְׁבָיו".

כָּךְ בְּכָל יוֹם הָיָה מְתָאֵר לַחֲבֵרוֹ אֶת מַה שֶּׁרָאָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וּבְלִבּוֹ שֶׁל חוֹלֶה הַשֵּׁנִי הִתְעוֹרְרָה קִנְאָה גְּדוֹלָה, בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת דָּבָר מִלְּבַד הַתִּקְרָה הַלְּבָנָה שֶׁמֵּעָלָיו. הַקִּנְאָה נָגְסָה בְּלִבּוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ.

לַיְלָה אֶחָד, חֲבֵרוֹ הַחוֹלֶה שֶׁשָּׁכַב לְצִדּוֹ, נִתְקַף בִּכְאֵבִים עַזִּים בְּחָזֵהוּ. הוּא נִסָּה לִלְחֹץ עַל לַחְצַן הַמְּצוּקָה כְּדֵי לִקְרֹא לְעֶזְרָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ. חֲבֵרוֹ שֶׁשָּׁכַב לְצִדּוֹ הִבְחִין בְּכָךְ וְרָצָה לִלְחֹץ בְּעַצְמוֹ עַל הַלַּחְצָן שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּבַת אַחַת הֵצִיפָה אוֹתוֹ הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבּוֹ, בְּמַחֲשָׁבָה מְזַעְזַעַת; שֶׁאִם הַלָּה "יֵלֵךְ", הוּא יוּכַל הוּא לָרֶשֶׁת אֶת מְקוֹמוֹ בְּסָמוּךְ לַחַלּוֹן...

לָכֵן עָשָׂה עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ...

בַּבֹּקֶר נִכְנְסָה הָאָחוֹת לַחֶדֶר כְּדֵי לָקַחַת דְּגִימוֹת דָּם, וּמָצְאָה אֶת הַחוֹלֶה לְלֹא רוּחַ חַיִּים...

לְאַחַר שֶׁפִּנּוּ אֶת הַגּוּפָה, שָׁאַל הַחוֹלֶה אֶת הָאָחוֹת: "אֶפְשָׁר אוּלַי לְהַעֲבִיר אֶת מִטָּתִי עַל יַד הַחַלּוֹן?" סוֹף סוֹף הַיְרֻשָּׁה הִגִּיעָה! חָשַׁב לְעַצְמוֹ.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָחוֹת הֶעֱבִירָה אֶת מִטָּתוֹ בְּסָמוּךְ לַחַלּוֹן, הִכְּתָה בּוֹ תַּדְהֵמָה גְּדוֹלָה – דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן לֹא נִרְאָה פַּארְק וְלֹא עֵצִים, לֹא מַיִם וְלֹא יְלָדִים. מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן הָיָה פְּרוֹזְדוֹר עִם קִיר לָבָן...

הוּא הֵבִין שֶׁחֲבֵרוֹ רָצָה לְהַנְעִים אֶת שְׁהוּתוֹ, לָכֵן דִּמְיֵן עֲבוּרוֹ נוֹף מַרְהִיב. וּמַה הוּא הֶחֱזִיר לוֹ עַל כָּךְ?! נָתַן לוֹ לְהֵאָנֵחַ מִכְּאֵבִים עַזִּים עַד שֶׁמֵּת בְּצוּרָה אַכְזָרִית! הוּא בְּקֹשִׁי יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת עַצְמוֹ וְרִגְשׁוֹת אַשְׁמָה הֵחֵלּוּ לְקוֹנֵן בְּלִבּוֹ.

הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְצַיֵּר לָאָדָם כְּאִלּוּ שֶׁהַ'דֶּשֶׁא שֶׁל הַשָּׁכֵן יָרֹק יוֹתֵר', מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי קִנְאָה, תַּאֲוָה וְאַהֲבַת כָּבוֹד, עַד שֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. לֹא בִּכְדִי אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם כִּי "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (שיר השירים ח-ו). (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	במדבר תשפ"ב
	הַדֶּשֶׁא שֶׁל הַשֵּׁנִי...
	"אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (ה-יב) קִלְקוּלָהּ שֶׁל הַסּוֹטָה נוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בָּהּ. בּוֹרֵא עוֹלָם בָּרָא אוֹתָנוּ חֲסֵרִים, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאַף לְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנֵנוּ, אַךְ לֹא מִתּוֹךְ קִנְאָה, חָלִילָה. הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֵר זַצַ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ", שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם חָסֵר כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם מִטִּבְעוֹ לֹא נֶהֱנֶה מִשּׁוּם דָּבָר. הַרְגָּשַׁת הַהֲנָאָה בָּאָה לָאָדָם רַק כְּשֶׁהוּא מַצְלִיחַ לְהַשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנוֹ. בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, זוּג טָרִי הִתְחַתֵּן. הָאִשָּׁה רָצְתָה לָדַעַת מַה בַּעְלָהּ אוֹהֵב, לָכֵן שָׁאֲלָה אוֹתוֹ מַה לְּבַשֵּׁל עֲבוּרוֹ לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. הַבַּעַל עָנָה, שֶׁהוּא אוֹהֵב שְׁנִיצְל עִם אֹרֶז וְסָלַט יְרָקוֹת. אִשָּׁה כְּשֵׁרָה עוֹשֶׂה רְצוֹן בַּעְלָהּ. בְּכָל יוֹם הִיא הֵכִינָה לוֹ אוֹתוֹ תַּפְרִיט... כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ, הַבַּעַל כְּבָר לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת זֶה. נַחְשֹׁב לְרֶגַע, אִם בֶּאֱמֶת זֶה הָיָה הָאֹכֶל שֶׁהוּא הֲכִי אוֹהֵב – מַדּוּעַ זֶה נִמְאָס עָלָיו? הֲרֵי אִם הוּא הָיָה נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַשְּׁנִיצְל וְהָאֹרֶז - רָמַת הֲנָאָתוֹ לֹא הָיְתָה אֲמוּרָה לָרֶדֶת, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, שֶׁבְּכָל יוֹם רַעְיָתוֹ הַמְּסוּרָה הֵכִינָה לוֹ אֶת אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשׁוֹ! עַל פִּי הַיְסוֹד שֶׁהִסְבַּרְנוּ, יוּבַן: אָדָם לֹא נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַהֲנָאָה, אֶלָּא מֵהַשְׁלָמַת הַחִסָּרוֹן, וּמִכֵּיוָן שֶׁבְּכָל יוֹם כְּבָר הָיָה לוֹ אֶת מַה שֶּׁאָהַב, הוּא לֹא הִרְגִּישׁ בְּכָךְ הֲנָאָה. אָדָם אִבֵּד אֶת דַּרְכּוֹ בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ בְּטִיּוּל בְּמִדְבַּר יְהוּדָה, וּבְמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם הָיָה צָמֵא לְמַיִם. כְּשֶׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ, נָתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת מַיִם חַמִּים וּדְלוּחִים מִבַּקְבּוּק יָשָׁן, וְהוּא הִרְגִּישׁ הֲנָאָה עֲצוּמָה. לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם שֶׁכְּבָר שָׁתָה שְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי מַיִם - כְּשֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת אֲפִלּוּ אֶת הַמַּשְׁקֶה הֲכִי טָעִים בָּעוֹלָם, הוּא לֹא יַרְגִּישׁ שׁוּם הֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא צָמֵא. כְּגֹדֶל הַחִסָּרוֹן - גֹּדֶל הַהֲנָאָה. אִשָּׁה סוֹטָה – לְמַעֲשֶׂה הִיא שׁוֹטָה. "תִּשְׂטֶה" מִלְּשׁוֹן "שְׁטוּת", שֶׁכְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל (סוטה ג): אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. חֲזַ"ל הִגְדִּירוּ "שׁוֹטֶה" כְּאֶחָד שֶׁמְּאַבֵּד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ (חגיגה ד). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכֶלֶב שֶׁהָיְתָה בֵּין שִׁנָּיו עֶצֶם דְּשֵׁנָה. כַּאֲשֶׁר עָבַר עַל הַגֶּשֶׁר, בָּבוּאָתוֹ הִשְׁתַקְּפָה בַּמַּיִם, וְהָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה בַּמַּיִם כֶּלֶב עִם עֶצֶם גְּדוֹלָה יוֹתֵר. מֵרֹב לְהִיטוּתוֹ, פֶּתַח אֶת פִּיו וְקָפַץ אֶל הַמַּיִם כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵהַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי אֶת הָעֶצֶם שֶׁבְּפִיו. מוּבָן שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אֶת הָעֶצֶם הַנּוֹסֶפֶת, וְגַם אֶת מַה שֶּׁהָיָה לוֹ כְּבָר בְּפִיו – אִבֵּד. קִלְקוּלָהּ שֶׁל הַסּוֹטָה נוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בָּהּ. הִיא לֹא הִסְתַּפְּקָה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָהּ וּבִקְּשָׁה אֶת שֶׁאֵין לָהּ, וּלְבַסּוֹף גַּם אֶת מַה שֶּׁהָיָה לָהּ, לָקְחוּ לָהּ. רֹאשׁ יְשִׁיבַת "אוֹר הַחַיִּים", הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן אֶלְבַּז, סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא: שְׁנֵי יְהוּדִים שָׁכְבוּ בְּבֵית חוֹלִים זֶה לְצַד זֶה, מְרֻתָּקִים לְמִטּוֹתֵיהֶם. כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל קוֹרוֹת חַיֵּיהֶם וְעַל יְדִיעוֹת מְעַנְיְנוֹת מֵרַחֲבֵי הָעוֹלָם. מִטָּתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם הָיְתָה צְמוּדָה לַחַלּוֹן. בְּאַחַת הַפְּעָמִים, הַחוֹלֶה שֶׁמִּטָּתוֹ הָיְתָה פְּנִימִית, בִּקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ: "סַפֵּר נָא לִי קְצָת, מַה קּוֹרֶה בַּחוּץ? זְמַן רַב לֹא רָאִיתִי עוֹלָם. תָּאֵר לִי מָה אַתָּה רוֹאֶה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן". הַחוֹלֶה הִגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ וְסִפֵּר: "אֲנִי רוֹאֶה כָּאן נָהָר זוֹרֵם, עֵצִים יְרֻקִּים נָעִים בָּרוּחַ, שָׁמַיִם כְּחֻלִּים, כַּמָּה יְלָדִים מַשְׁלִיכִים חֲתִיכוֹת לֶחֶם לַדָּגִים וְעוֹד קְבוּצַת יְלָדִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל בְּצוּרָה מִקְצוֹעִית יַחֲסִית לְגִילָם. לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת הִמְשִׁיךְ לְתָאֵר: "כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת. הָאִמָּהוֹת אוֹסְפוֹת אֶת הַיְלָדִים הַבַּיְתָה. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירוֹת עַל הַמַּיִם וְהַפַּארְק מִתְרוֹקֵן מִיּוֹשְׁבָיו". כָּךְ בְּכָל יוֹם הָיָה מְתָאֵר לַחֲבֵרוֹ אֶת מַה שֶּׁרָאָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וּבְלִבּוֹ שֶׁל חוֹלֶה הַשֵּׁנִי הִתְעוֹרְרָה קִנְאָה גְּדוֹלָה, בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת דָּבָר מִלְּבַד הַתִּקְרָה הַלְּבָנָה שֶׁמֵּעָלָיו. הַקִּנְאָה נָגְסָה בְּלִבּוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. לַיְלָה אֶחָד, חֲבֵרוֹ הַחוֹלֶה שֶׁשָּׁכַב לְצִדּוֹ, נִתְקַף בִּכְאֵבִים עַזִּים בְּחָזֵהוּ. הוּא נִסָּה לִלְחֹץ עַל לַחְצַן הַמְּצוּקָה כְּדֵי לִקְרֹא לְעֶזְרָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ. חֲבֵרוֹ שֶׁשָּׁכַב לְצִדּוֹ הִבְחִין בְּכָךְ וְרָצָה לִלְחֹץ בְּעַצְמוֹ עַל הַלַּחְצָן שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּבַת אַחַת הֵצִיפָה אוֹתוֹ הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבּוֹ, בְּמַחֲשָׁבָה מְזַעְזַעַת; שֶׁאִם הַלָּה "יֵלֵךְ", הוּא יוּכַל הוּא לָרֶשֶׁת אֶת מְקוֹמוֹ בְּסָמוּךְ לַחַלּוֹן... לָכֵן עָשָׂה עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ... בַּבֹּקֶר נִכְנְסָה הָאָחוֹת לַחֶדֶר כְּדֵי לָקַחַת דְּגִימוֹת דָּם, וּמָצְאָה אֶת הַחוֹלֶה לְלֹא רוּחַ חַיִּים... לְאַחַר שֶׁפִּנּוּ אֶת הַגּוּפָה, שָׁאַל הַחוֹלֶה אֶת הָאָחוֹת: "אֶפְשָׁר אוּלַי לְהַעֲבִיר אֶת מִטָּתִי עַל יַד הַחַלּוֹן?" סוֹף סוֹף הַיְרֻשָּׁה הִגִּיעָה! חָשַׁב לְעַצְמוֹ. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָחוֹת הֶעֱבִירָה אֶת מִטָּתוֹ בְּסָמוּךְ לַחַלּוֹן, הִכְּתָה בּוֹ תַּדְהֵמָה גְּדוֹלָה – דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן לֹא נִרְאָה פַּארְק וְלֹא עֵצִים, לֹא מַיִם וְלֹא יְלָדִים. מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן הָיָה פְּרוֹזְדוֹר עִם קִיר לָבָן... הוּא הֵבִין שֶׁחֲבֵרוֹ רָצָה לְהַנְעִים אֶת שְׁהוּתוֹ, לָכֵן דִּמְיֵן עֲבוּרוֹ נוֹף מַרְהִיב. וּמַה הוּא הֶחֱזִיר לוֹ עַל כָּךְ?! נָתַן לוֹ לְהֵאָנֵחַ מִכְּאֵבִים עַזִּים עַד שֶׁמֵּת בְּצוּרָה אַכְזָרִית! הוּא בְּקֹשִׁי יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת עַצְמוֹ וְרִגְשׁוֹת אַשְׁמָה הֵחֵלּוּ לְקוֹנֵן בְּלִבּוֹ. הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְצַיֵּר לָאָדָם כְּאִלּוּ שֶׁהַ'דֶּשֶׁא שֶׁל הַשָּׁכֵן יָרֹק יוֹתֵר', מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי קִנְאָה, תַּאֲוָה וְאַהֲבַת כָּבוֹד, עַד שֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. לֹא בִּכְדִי אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם כִּי "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (שיר השירים ח-ו). (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)