Otzarot-Article

"כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם... לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" (ד-ו) שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָה הַכֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּא: הֲלֹא "חֹק" הוּא מִצְוָה שֶׁטַּעְמָהּ אֵינוֹ יָדוּעַ לָנוּ, כְּמִצְוַת כִּלְאַיִם וְשַׁעַטְנֵז וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים. וְאִם טַעֲמָן אֵינוֹ מוּבָן, הֲכֵיצַד נִתָּן לוֹמַר שֶׁהֵן חָכְמַתֵנוּ וּבִינָתֵנוּ לְעֵינֵי הָעַמִּים, שֶׁיּוֹקִירוּנוּ וְיַעֲרִיכוּנוּ עֲלֵיהֶן?

וְתֵרֵץ בְּמָשָׁל. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחוֹלֶה שֶׁסָּבַל יִסּוּרִים וָחֳלָאִים רָעִים וּמְצִיקִים. קָרָא לְרוֹפֵא מֻמְחֶה וְהוּא לֹא צִוָּהוּ עַל נִתּוּחַ אוֹ עַל זְרִיקוֹת אוֹ עַל תְּרוּפוֹת מָרוֹת, אֶלָּא נָתַן מִרְשָׁם שֶׁל דִּיאֶטָה קַפְּדָנִית, וְהַחוֹלֶה הִבְרִיא.

בְּמִקְרֶה זֶה, אֵין צֹרֶךְ לְהָבִין אֶת טַעַם הַדִּיאֶטָה אוֹ לָדַעַת מַדּוּעַ יֵשׁ לְהִנָּזֵר מִמַּאֲכָל פְּלוֹנִי וְלָקַחַת כַּמּוּת מַאֲכָל אַחֵר. הֵן דַּי לַחֲזוֹת בַּתּוֹצָאוֹת כְּדֵי לְהִתְפַּעֵל מֵהָרוֹפֵא וְשִׁיטָתוֹ! כָּךְ גַּם חֻקֵּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. גַּם אִם לֹא מְבִינִים אוֹתָם, מִתְבּוֹנְנִים בַּתּוֹצָאָה. רוֹאִים שֶׁשּׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה נֵחוֹנִים בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, נָאוֹת וּמְאֻזָּנוֹת. שֶׁחַיֵּיהֶם נִנּוֹחִים וְהֵם מְאֻשָּׁרִים, נוֹחֲלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כְּאֶחָד, וּמַה צָּרִיךְ יוֹתֵר?

הֲרֵי תּוֹצְאוֹת שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת מְעִידוֹת עַל עַצְמָן.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שְׁמַעְתִּיו מִפִּי בַּעַל הַדָּבָר. בָּחוּר, חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, סִפֵּר לִי מַה הִצִּית אֶת הַפְּתִיל, מַה הֵבִיא לַמַּהְפָּךְ. יוֹם אֶחָד רָאָה סֶרֶט עַל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, וְרָאָה חַיָּל רוּסִי שׁוֹבֶה לוֹחֵם גֶּרְמָנִי, מַעֲמִידוֹ לְיַד עֵץ וְעוֹמֵד לִירוֹת בּוֹ. הַגֶּרְמָנִי, שֶׁהַמָּוֶת עָמַד לְנֶגֶד עֵינָיו, קָרָא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" - יְהוּדִי הָיָה. וְקָרָא אֶת קְרִיאַת הַנֵּצַח לִפְנֵי מוֹתוֹ. הַחַיָּל הָרוּסִי הִנְמִיךְ אֶת רוֹבֵהוּ וְסִיֵּם "ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד". גַּם הוּא הָיָה יְהוּדִי. הָיוּ אֵלּוּ הַמִּלִּים הָעִבְרִיּוֹת הַיְחִידוֹת בַּסֶּרֶט.

"וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי", מְסַפֵּר הוּא, "וְהִשְׁתּוֹמַמְתִּי. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי קְרִיאָה זוֹ, סִסְמַת הַנֵּצַח שֶׁל עַמֵּנוּ. וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הִנֵּה סִסְמַת זִהוּי שֶׁעָבְרָה בְּעַמֵּנוּ עֶשְׂרוֹת דּוֹרוֹת וִיכוֹלָה לְהַצִּיל חַיִּים. מַדּוּעַ לֹא לִמְּדוּנִי אוֹתָהּ? מַדּוּעַ עָקְרוּ אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי כִּתָּתִי וְאֶת כָּל בֵּית סִפְרִי מִשָּׁרָשֵׁינוּ? הָלַכְתִּי אֵפוֹא לְחַפֵּשׂ אֶת הַשָּׁרָשִׁים"...

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, אֲבָל כַּמָּה כָּמוֹהוּ יֵשׁ?!

וּמַה עַל מִלְיוֹן הַיְלָדִים הַגְּדֵלִים כָּאן, בָּאָרֶץ, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִקְרֹא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	אמור תשפ"ב
	כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּמַעֲשֵׂינוּ!
	"כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל-ג) יְהוּדִי מִתְפַּלֵּל, וְהַמִּלִּים שֶׁבַּסִּדּוּר מַמָּשׁ מְבַקְּשׁוֹת שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח וּמַעְיַן הַדְּמָעוֹת יִפְרֹץ: "שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטָהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְךָ בֶּ "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם... לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" (ד-ו) שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָה הַכֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּא: הֲלֹא "חֹק" הוּא מִצְוָה שֶׁטַּעְמָהּ אֵינוֹ יָדוּעַ לָנוּ, כְּמִצְוַת כִּלְאַיִם וְשַׁעַטְנֵז וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים. וְאִם טַעֲמָן אֵינוֹ מוּבָן, הֲכֵיצַד נִתָּן לוֹמַר שֶׁהֵן חָכְמַתֵנוּ וּבִינָתֵנוּ לְעֵינֵי הָעַמִּים, שֶׁיּוֹקִירוּנוּ וְיַעֲרִיכוּנוּ עֲלֵיהֶן? וְתֵרֵץ בְּמָשָׁל. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחוֹלֶה שֶׁסָּבַל יִסּוּרִים וָחֳלָאִים רָעִים וּמְצִיקִים. קָרָא לְרוֹפֵא מֻמְחֶה וְהוּא לֹא צִוָּהוּ עַל נִתּוּחַ אוֹ עַל זְרִיקוֹת אוֹ עַל תְּרוּפוֹת מָרוֹת, אֶלָּא נָתַן מִרְשָׁם שֶׁל דִּיאֶטָה קַפְּדָנִית, וְהַחוֹלֶה הִבְרִיא. בְּמִקְרֶה זֶה, אֵין צֹרֶךְ לְהָבִין אֶת טַעַם הַדִּיאֶטָה אוֹ לָדַעַת מַדּוּעַ יֵשׁ לְהִנָּזֵר מִמַּאֲכָל פְּלוֹנִי וְלָקַחַת כַּמּוּת מַאֲכָל אַחֵר. הֵן דַּי לַחֲזוֹת בַּתּוֹצָאוֹת כְּדֵי לְהִתְפַּעֵל מֵהָרוֹפֵא וְשִׁיטָתוֹ! כָּךְ גַּם חֻקֵּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. גַּם אִם לֹא מְבִינִים אוֹתָם, מִתְבּוֹנְנִים בַּתּוֹצָאָה. רוֹאִים שֶׁשּׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה נֵחוֹנִים בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, נָאוֹת וּמְאֻזָּנוֹת. שֶׁחַיֵּיהֶם נִנּוֹחִים וְהֵם מְאֻשָּׁרִים, נוֹחֲלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כְּאֶחָד, וּמַה צָּרִיךְ יוֹתֵר? הֲרֵי תּוֹצְאוֹת שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת מְעִידוֹת עַל עַצְמָן. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שְׁמַעְתִּיו מִפִּי בַּעַל הַדָּבָר. בָּחוּר, חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, סִפֵּר לִי מַה הִצִּית אֶת הַפְּתִיל, מַה הֵבִיא לַמַּהְפָּךְ. יוֹם אֶחָד רָאָה סֶרֶט עַל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, וְרָאָה חַיָּל רוּסִי שׁוֹבֶה לוֹחֵם גֶּרְמָנִי, מַעֲמִידוֹ לְיַד עֵץ וְעוֹמֵד לִירוֹת בּוֹ. הַגֶּרְמָנִי, שֶׁהַמָּוֶת עָמַד לְנֶגֶד עֵינָיו, קָרָא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" - יְהוּדִי הָיָה. וְקָרָא אֶת קְרִיאַת הַנֵּצַח לִפְנֵי מוֹתוֹ. הַחַיָּל הָרוּסִי הִנְמִיךְ אֶת רוֹבֵהוּ וְסִיֵּם "ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד". גַּם הוּא הָיָה יְהוּדִי. הָיוּ אֵלּוּ הַמִּלִּים הָעִבְרִיּוֹת הַיְחִידוֹת בַּסֶּרֶט. "וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי", מְסַפֵּר הוּא, "וְהִשְׁתּוֹמַמְתִּי. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי קְרִיאָה זוֹ, סִסְמַת הַנֵּצַח שֶׁל עַמֵּנוּ. וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הִנֵּה סִסְמַת זִהוּי שֶׁעָבְרָה בְּעַמֵּנוּ עֶשְׂרוֹת דּוֹרוֹת וִיכוֹלָה לְהַצִּיל חַיִּים. מַדּוּעַ לֹא לִמְּדוּנִי אוֹתָהּ? מַדּוּעַ עָקְרוּ אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי כִּתָּתִי וְאֶת כָּל בֵּית סִפְרִי מִשָּׁרָשֵׁינוּ? הָלַכְתִּי אֵפוֹא לְחַפֵּשׂ אֶת הַשָּׁרָשִׁים"... אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, אֲבָל כַּמָּה כָּמוֹהוּ יֵשׁ?! וּמַה עַל מִלְיוֹן הַיְלָדִים הַגְּדֵלִים כָּאן, בָּאָרֶץ, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִקְרֹא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)