Otzarot-Article

"וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן" (מ-כא). מוּבָא בַּגְּמָרָא (ב"ב צט.): "אָמַר רַבִּי לֵוִי וְאִיתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן, דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ – מְקוֹם אָרוֹן וּכְרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה".

בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא הַלָּלוּ נֶאֱמַר, שֶׁנֵּס מְיֻחָד הָיָה בְּהַצָּבָתָם שֶׁל הָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. שֶׁהֲרֵי אִם נִקַּח אֶת מִדּוֹת הָאָרוֹן וּמִדּוֹת הַכְּרוּבִים עִם כַּנְפֵיהֶם, כְּפִי שִׁעוּרָם הַמְּצֻיָּן בַּפְּסוּקִים וּבַמִּדְרָשִׁים, נִמְצָא, שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הֵם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס וְלַעֲמֹד בְּ'קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים'. מֻכְרָח אֵפוֹא שֶׁהָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים לֹא תָּפְסוּ מָקוֹם בְּתוֹךְ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לִתְפֹּס.

וְלִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין, הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עוֹשֶׂה 'סְתָם' נִסִּים. כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה מִגִּדְרֵי הַטֶּבַע, יֶשְׁנָהּ לְכָךְ מַטָּרָה. מַהִי, אִם כֵּן, הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהֻצְרַכְנוּ לְנֵס שֶׁכָּזֶה? מַדּוּעַ לֹא יָכְלָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת לִבְנוֹת אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָכִיל אֶת הָאָרוֹן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע?

אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא הָיְתָה פְּתוּחָה יוֹמָם וָלַיְלָה. בְּכָל שְׁעוֹת הַיְמָמָה הָיוּ מִתְדַּפְּקִים עַל מִפְתָּנוֹ יְהוּדִים מִכָּל קַצְווֹת הַקֶּשֶׁת שֶׁל יַהֲדוּת פּוֹלִין. הָאֶחָד בָּא לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּשִׁחְרוּר בְּנוֹ מֵעֻלּוֹ שֶׁל הַצָּבָא הָרוּסִי שֶׁשָּׁלַט בְּאוֹתָהּ עֵת בְּאֵזוֹר, הָאַחֵר הִנּוֹ יְהוּדִי שֶׁנִּתְבָּע עַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ הַגּוֹי לָעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם. לְעִתִּים הָיָה זֶה חֶנְוָנִי שֶׁנִּזְקָק לְסִיּוּעַ כַּלְכָּלִי קַל עַל מְנָת לְבַסֵּס אֶת עִסְקוֹ, וְאַף סְתָם 'עַמְּךָ' שֶׁהָיוּ זְקוּקִים לְחִזּוּק וְעִידוּד, כֻּלָּם הָיוּ מוֹצְאִים אֹזֶן קַשֶּׁבֶת אֵצֶל ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא.

כָּל רֶגַע וְרֶגַע מִזְּמַנּוֹ הָיָה ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא טָרוּד בַּעֲשִׂיַּת חֶסֶד. הוּא הָיָה נוֹשֵׂא אֶת רַגְלָיו מִפָּרִיץ פְּלוֹנִי אֶל בַּעַל שְׂרָרָה אַלְמוֹנִי, פֹּה זוֹרֵק מִלָּה טוֹבָה עַל יְהוּדִי, שָׁם מְחוֹנֵן פְּנֵי אֲדוֹנִים וְרוֹזְנִים לְמַעַן יָקֵלּוּ אֶת עֻלָּם עַל נְתִינֵיהֶם הַיְּהוּדִים. מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים מִלְּאָה אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ.

אֶלָּא שֶׁלְּצַעֲרוֹ, נֶאֱלַץ הוּא לְבַטֵּל מִשּׁוּם כָּךְ אֶת קְבִיעוּתוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהֲלֹא עוֹסֵק הָיָה בְּעִנְיָנִים הַקְּרוֹבִים לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ.

חַג הַשָּׁבוּעוֹת הִתְקָרֵב. ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא מִצְטָרֵף אֶל קְהַל הַחֲסִידִים הַגָּדוֹל הַבָּאִים לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִגּוּר בַּעַל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' זַצַ"ל. לֹא נִתָּן הָיָה לְהַחְמִיץ אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי. הָאֲוִירָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' הָיְתָה מַמָּשׁ בִּבְחִינַת 'כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי'. בְּאוֹתָם יָמִים בָּהֶם שָׁהָה בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָרַבִּי, שָׁכַח ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא מִכָּל הֲוָיוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְקִוָּה בְּסֵתֶר לִבּוֹ שֶׁהֶחָג לֹא יִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם...

אַךְ עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְעִם צֵאת הַכּוֹכָבִים הֵחֵלָּה אֲוִירַת חֻלִּין לְהִתְפַּשֵּׁט בַּלְּבָבוֹת. כְּמִנְהַג חֲסִידִים נִכְנַס הוּא אֶל הָרַבִּי בְּטֶרֶם חֲזָרָתוֹ הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהִתְבָּרֵךְ וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְאַף לְנַסּוֹת לִשְׁאֹב עוֹד קֻרְטוֹב שֶׁל קְדֻשָּׁה וְחִזּוּק שֶׁמִּמֶּנּוּ יִקַּח אֶת חַיּוּתוֹ לְכָל יְמֵי הַחֹל.

בְּהַגִּיעוֹ לִפְנֵי הָרַבִּי, פָּנָה אֵלָיו בַּעַל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' וּשְׁאָלוֹ: "זָאנְוִויל זוּשָׁא, אַתָּה לוֹמֵד?"

הַשְּׁאֵלָה נָפְלָה עַל רֹאשׁוֹ כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר. הוּא חָשׁ בּוּשָׁה עֲצוּמָה בְּכָל גּוּפוֹ, אַךְ הָרַבִּי מַמְתִּין לִתְשׁוּבָתוֹ. ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא הֵחֵל מִתְגַּמְגֵּם: "אָהּ, אָהּ, שְׁעָתִי דְּחוּקָה עָלַי, וְאֵינֶנִּי מַסְפִּיק". שָׁמַע הָרַבִּי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּכָּנֵס אֵלָיו לְאַחַר שֶׁכָּל הַקָּהָל יַעַבְרוּ לְפָנָיו. יָצָא ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא אֶל הַחֶדֶר הַחִיצוֹן וְהִמְתִּין לְסִיּוּם קַבָּלַת הַקָּהָל.

זְמַן מָה קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר סִיְּמוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲבֹר וּלְהִפָּרֵד מִן הָרַבִּי, וְר' זָאנְוִויל זוּשָׁא נִכְנַס בְּחִיל וּרְעָדָה אֶל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת'. הָרַבִּי נִצַּב לִפְנֵי שֻׁלְחָן עָמוּס בִּ'קְוִויטֶעלָאךְ' – פִּתְקָאוֹת שֶׁבָּהֶם מְפָרְטִים הַחֲסִידִים אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם וּבַקָּשׁוֹתֵיהֶם מִן הַצַּדִּיק. עָמַד ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא בִּשְׁתִיקָה וְהִמְתִּין כְּתַלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ.

לְפֶתַע הֵרִים הָרַבִּי אֶת עֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת, הִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא, וּכְשֶׁיָּדוֹ מוֹרָה לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן אָמַר: "זָאנְוִויל זוּשָׁא, וְלִי יֵשׁ פְּנַאי?!" וְלֹא יָסַף.

הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' שֶׁהָיָה מִמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר, נָשָׂא עַל שִׁכְמוֹ אֶת עֹל הַכְּלָל וְהַפְּרָט, וְלַמְרוֹת הַכֹּל, הָיָה מְפֻרְסָם בְּהַתְמָדָתוֹ הַמֻּפְלָאָה. סִפְרִיָּתוֹ הֵכִילָה אַלְפֵי סְפָרִים, וּמִן הַמְפֻרְסָמוֹת שֶׁלֹּא הָיָה סֵפֶר שֶׁלֹּא הִכִּירוֹ עַל בֻּרְיוֹ. בַּמִּשְׁפָּט הַקָּצָר שֶׁאָמַר: "וְלִי יֵשׁ פְּנַאי?!" הִצְלִיחַ לְהַעֲמִיד אֶת ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא עַל מְקוֹמוֹ, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָרַבִּי, לֹא הָיָה זָקוּק לְיוֹתֵר מִכָּךְ, וְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. הוּא גִּלָּה לְפֶתַע, שֶׁעַל אַף כָּל טִרְדוֹתָיו הָרַבִּים, לוּ רַק יִרְצֶה הוּא יִמְצָא מָקוֹם לְלִמּוּד הַתּוֹרָה...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי בְּעוֹד שֶׁבִּשְׁאָר עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, לְכָל דָּבָר יֵשׁ מָקוֹם וּזְמַן, תּוֹרָה לְעֻמַּת זֹאת, לֹא תּוֹפֶסֶת מָקוֹם. גַּם אִם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הַטְּרָדוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָנוּ מִכָּל עֵבֶר, וְנִדְמֶה לָנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִמְצֹא זְמַן לְלִמּוּד תּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם חוֹבָה עָלֵינוּ לְנַסּוֹת וּלְהִתְאַמֵּץ לְהַכְנִיס אֶת הַתּוֹרָה לְחַיֵּינוּ וְלִמְצֹא לָהּ מָקוֹם. וְאִם נְנַסֶּה, מֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁאָכֵן נִמְצָא.

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה בָּהּ פָּתַחְנוּ: שֶׁכֵּן, בְּכָךְ שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, בַּאֲשֶׁר לִמְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָרוֹן בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה יְסוֹד חָשׁוּב וְנִשְׂגָּב. בָּאָרוֹן, כַּיָּדוּעַ, הָיוּ מֻנָּחִים לוּחוֹת הַבְּרִית, שֶׁהֵם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הַנֵּס שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים בַּאֲרוֹן הָעֵדוּת, שֶׁהוּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ, עַל אַף שֶׁלְּפִי כָּל חִשּׁוּב לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם – מְלַמְּדֵנוּ, שֶׁכָּךְ הַדָּבָר גַּם בַּתּוֹרָה. אַף אִם לְפִי כָּל הַחִשּׁוּבִים אֵין מָקוֹם 'לְהַכְנִיס' תּוֹרָה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁתּוֹרָה אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת מָקוֹם. גַּם אִם מַאן דְּהוּ סָבוּר כִּי סֵדֶר יוֹמוֹ עָמוּס וְאֵין הוּא יָכוֹל לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ וּלְחַפֵּשׂ הֵיכָן יוּכַל בְּכָל זֹאת 'לְהַכְנִיס' שִׁעוּר תּוֹרָה, אֵימָתַי יוּכַל 'לְהַשְׁחִיל' לִמּוּד בְּחַבְרוּתָא. אִם אָכֵן יַעֲשֶׂה זֹאת, יֻפְתַּע לְגַלּוֹת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ מָקוֹם וּזְמַן לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. צָרִיךְ רַק לְנַסּוֹת וְלִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ. (לְלַמֶּדְךָ)

	קדושים תשפ"ב
	יַחַד - בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה
	"וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן" (מ-כא). מוּבָא בַּגְּמָרָא (ב"ב צט.): "אָמַר רַבִּי לֵוִי וְאִיתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן, דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ – מְקוֹם אָרוֹן וּכְרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה". בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא הַלָּלוּ נֶאֱמַר, שֶׁנֵּס מְיֻחָד הָיָה בְּהַצָּבָתָם שֶׁל הָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. שֶׁהֲרֵי אִם נִקַּח אֶת מִדּוֹת הָאָרוֹן וּמִדּוֹת הַכְּרוּבִים עִם כַּנְפֵיהֶם, כְּפִי שִׁעוּרָם הַמְּצֻיָּן בַּפְּסוּקִים וּבַמִּדְרָשִׁים, נִמְצָא, שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הֵם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס וְלַעֲמֹד בְּ'קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים'. מֻכְרָח אֵפוֹא שֶׁהָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים לֹא תָּפְסוּ מָקוֹם בְּתוֹךְ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לִתְפֹּס. וְלִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין, הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עוֹשֶׂה 'סְתָם' נִסִּים. כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה מִגִּדְרֵי הַטֶּבַע, יֶשְׁנָהּ לְכָךְ מַטָּרָה. מַהִי, אִם כֵּן, הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהֻצְרַכְנוּ לְנֵס שֶׁכָּזֶה? מַדּוּעַ לֹא יָכְלָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת לִבְנוֹת אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָכִיל אֶת הָאָרוֹן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא הָיְתָה פְּתוּחָה יוֹמָם וָלַיְלָה. בְּכָל שְׁעוֹת הַיְמָמָה הָיוּ מִתְדַּפְּקִים עַל מִפְתָּנוֹ יְהוּדִים מִכָּל קַצְווֹת הַקֶּשֶׁת שֶׁל יַהֲדוּת פּוֹלִין. הָאֶחָד בָּא לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּשִׁחְרוּר בְּנוֹ מֵעֻלּוֹ שֶׁל הַצָּבָא הָרוּסִי שֶׁשָּׁלַט בְּאוֹתָהּ עֵת בְּאֵזוֹר, הָאַחֵר הִנּוֹ יְהוּדִי שֶׁנִּתְבָּע עַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ הַגּוֹי לָעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם. לְעִתִּים הָיָה זֶה חֶנְוָנִי שֶׁנִּזְקָק לְסִיּוּעַ כַּלְכָּלִי קַל עַל מְנָת לְבַסֵּס אֶת עִסְקוֹ, וְאַף סְתָם 'עַמְּךָ' שֶׁהָיוּ זְקוּקִים לְחִזּוּק וְעִידוּד, כֻּלָּם הָיוּ מוֹצְאִים אֹזֶן קַשֶּׁבֶת אֵצֶל ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא. כָּל רֶגַע וְרֶגַע מִזְּמַנּוֹ הָיָה ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא טָרוּד בַּעֲשִׂיַּת חֶסֶד. הוּא הָיָה נוֹשֵׂא אֶת רַגְלָיו מִפָּרִיץ פְּלוֹנִי אֶל בַּעַל שְׂרָרָה אַלְמוֹנִי, פֹּה זוֹרֵק מִלָּה טוֹבָה עַל יְהוּדִי, שָׁם מְחוֹנֵן פְּנֵי אֲדוֹנִים וְרוֹזְנִים לְמַעַן יָקֵלּוּ אֶת עֻלָּם עַל נְתִינֵיהֶם הַיְּהוּדִים. מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים מִלְּאָה אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ. אֶלָּא שֶׁלְּצַעֲרוֹ, נֶאֱלַץ הוּא לְבַטֵּל מִשּׁוּם כָּךְ אֶת קְבִיעוּתוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהֲלֹא עוֹסֵק הָיָה בְּעִנְיָנִים הַקְּרוֹבִים לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ. חַג הַשָּׁבוּעוֹת הִתְקָרֵב. ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא מִצְטָרֵף אֶל קְהַל הַחֲסִידִים הַגָּדוֹל הַבָּאִים לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִגּוּר בַּעַל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' זַצַ"ל. לֹא נִתָּן הָיָה לְהַחְמִיץ אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי. הָאֲוִירָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' הָיְתָה מַמָּשׁ בִּבְחִינַת 'כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי'. בְּאוֹתָם יָמִים בָּהֶם שָׁהָה בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָרַבִּי, שָׁכַח ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא מִכָּל הֲוָיוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְקִוָּה בְּסֵתֶר לִבּוֹ שֶׁהֶחָג לֹא יִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם... אַךְ עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְעִם צֵאת הַכּוֹכָבִים הֵחֵלָּה אֲוִירַת חֻלִּין לְהִתְפַּשֵּׁט בַּלְּבָבוֹת. כְּמִנְהַג חֲסִידִים נִכְנַס הוּא אֶל הָרַבִּי בְּטֶרֶם חֲזָרָתוֹ הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהִתְבָּרֵךְ וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְאַף לְנַסּוֹת לִשְׁאֹב עוֹד קֻרְטוֹב שֶׁל קְדֻשָּׁה וְחִזּוּק שֶׁמִּמֶּנּוּ יִקַּח אֶת חַיּוּתוֹ לְכָל יְמֵי הַחֹל. בְּהַגִּיעוֹ לִפְנֵי הָרַבִּי, פָּנָה אֵלָיו בַּעַל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' וּשְׁאָלוֹ: "זָאנְוִויל זוּשָׁא, אַתָּה לוֹמֵד?" הַשְּׁאֵלָה נָפְלָה עַל רֹאשׁוֹ כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר. הוּא חָשׁ בּוּשָׁה עֲצוּמָה בְּכָל גּוּפוֹ, אַךְ הָרַבִּי מַמְתִּין לִתְשׁוּבָתוֹ. ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא הֵחֵל מִתְגַּמְגֵּם: "אָהּ, אָהּ, שְׁעָתִי דְּחוּקָה עָלַי, וְאֵינֶנִּי מַסְפִּיק". שָׁמַע הָרַבִּי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּכָּנֵס אֵלָיו לְאַחַר שֶׁכָּל הַקָּהָל יַעַבְרוּ לְפָנָיו. יָצָא ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא אֶל הַחֶדֶר הַחִיצוֹן וְהִמְתִּין לְסִיּוּם קַבָּלַת הַקָּהָל. זְמַן מָה קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר סִיְּמוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲבֹר וּלְהִפָּרֵד מִן הָרַבִּי, וְר' זָאנְוִויל זוּשָׁא נִכְנַס בְּחִיל וּרְעָדָה אֶל הָ'אִמְרֵי אֱמֶת'. הָרַבִּי נִצַּב לִפְנֵי שֻׁלְחָן עָמוּס בִּ'קְוִויטֶעלָאךְ' – פִּתְקָאוֹת שֶׁבָּהֶם מְפָרְטִים הַחֲסִידִים אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם וּבַקָּשׁוֹתֵיהֶם מִן הַצַּדִּיק. עָמַד ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא בִּשְׁתִיקָה וְהִמְתִּין כְּתַלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ. לְפֶתַע הֵרִים הָרַבִּי אֶת עֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת, הִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא, וּכְשֶׁיָּדוֹ מוֹרָה לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן אָמַר: "זָאנְוִויל זוּשָׁא, וְלִי יֵשׁ פְּנַאי?!" וְלֹא יָסַף. הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' שֶׁהָיָה מִמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר, נָשָׂא עַל שִׁכְמוֹ אֶת עֹל הַכְּלָל וְהַפְּרָט, וְלַמְרוֹת הַכֹּל, הָיָה מְפֻרְסָם בְּהַתְמָדָתוֹ הַמֻּפְלָאָה. סִפְרִיָּתוֹ הֵכִילָה אַלְפֵי סְפָרִים, וּמִן הַמְפֻרְסָמוֹת שֶׁלֹּא הָיָה סֵפֶר שֶׁלֹּא הִכִּירוֹ עַל בֻּרְיוֹ. בַּמִּשְׁפָּט הַקָּצָר שֶׁאָמַר: "וְלִי יֵשׁ פְּנַאי?!" הִצְלִיחַ לְהַעֲמִיד אֶת ר' זָאנְוִויל זוּשָׁא עַל מְקוֹמוֹ, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָרַבִּי, לֹא הָיָה זָקוּק לְיוֹתֵר מִכָּךְ, וְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. הוּא גִּלָּה לְפֶתַע, שֶׁעַל אַף כָּל טִרְדוֹתָיו הָרַבִּים, לוּ רַק יִרְצֶה הוּא יִמְצָא מָקוֹם לְלִמּוּד הַתּוֹרָה... הֲרֵי לָנוּ, כִּי בְּעוֹד שֶׁבִּשְׁאָר עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, לְכָל דָּבָר יֵשׁ מָקוֹם וּזְמַן, תּוֹרָה לְעֻמַּת זֹאת, לֹא תּוֹפֶסֶת מָקוֹם. גַּם אִם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הַטְּרָדוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָנוּ מִכָּל עֵבֶר, וְנִדְמֶה לָנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִמְצֹא זְמַן לְלִמּוּד תּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם חוֹבָה עָלֵינוּ לְנַסּוֹת וּלְהִתְאַמֵּץ לְהַכְנִיס אֶת הַתּוֹרָה לְחַיֵּינוּ וְלִמְצֹא לָהּ מָקוֹם. וְאִם נְנַסֶּה, מֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁאָכֵן נִמְצָא. וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה בָּהּ פָּתַחְנוּ: שֶׁכֵּן, בְּכָךְ שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, בַּאֲשֶׁר לִמְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָרוֹן בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה יְסוֹד חָשׁוּב וְנִשְׂגָּב. בָּאָרוֹן, כַּיָּדוּעַ, הָיוּ מֻנָּחִים לוּחוֹת הַבְּרִית, שֶׁהֵם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הַנֵּס שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים בַּאֲרוֹן הָעֵדוּת, שֶׁהוּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ, עַל אַף שֶׁלְּפִי כָּל חִשּׁוּב לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם – מְלַמְּדֵנוּ, שֶׁכָּךְ הַדָּבָר גַּם בַּתּוֹרָה. אַף אִם לְפִי כָּל הַחִשּׁוּבִים אֵין מָקוֹם 'לְהַכְנִיס' תּוֹרָה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁתּוֹרָה אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת מָקוֹם. גַּם אִם מַאן דְּהוּ סָבוּר כִּי סֵדֶר יוֹמוֹ עָמוּס וְאֵין הוּא יָכוֹל לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ וּלְחַפֵּשׂ הֵיכָן יוּכַל בְּכָל זֹאת 'לְהַכְנִיס' שִׁעוּר תּוֹרָה, אֵימָתַי יוּכַל 'לְהַשְׁחִיל' לִמּוּד בְּחַבְרוּתָא. אִם אָכֵן יַעֲשֶׂה זֹאת, יֻפְתַּע לְגַלּוֹת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ מָקוֹם וּזְמַן לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. צָרִיךְ רַק לְנַסּוֹת וְלִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ. (לְלַמֶּדְךָ)