Otzarot-Article

"וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (לא-מט) נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת סד.): "אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: שֶׁמָּא חֲזַרְתֶּם לְקִלְקוּלְכֶם הָרִאשׁוֹן? אָמְרוּ לוֹ: לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. אָמַר לָהֶן: אִם כֵּן, כַּפָּרָה לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: אִם מִידֵי עֲבֵרָה יָצָאנוּ, מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ. מִיָּד, 'וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'' ". לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: אִם הַקָּרְבָּן שֶׁהֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נוֹעַד לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה שֶׁאוּלַי נִכְשְׁלוּ בָּהֶם בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, מַדּוּעַ הִמְתִּינוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל וְלֹא הֵבִיאוּ עַד עַתָּה כַּפָּרָה עַל אוֹתָם הִרְהוּרִים? מַדּוּעַ לֹא מִהֲרוּ לְהָבִיא כַּפָּרָה מִיָּד עִם שׁוּבָם מֵהַמִּלְחָמָה? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

הָיָה זֶה בְּנַעֲרוּתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ, בִּתְקוּפַת הַמַּהְפֵּכָה הָרוּסִית. בְּאוֹתָם יָמִים, כְּנוּפְיָה שֶׁל שׁוֹדְדִים מְסֻכָּנִים וְעַזֵּי נֶפֶשׁ הִטִּילָה אֶת חִתָּתָהּ עַל הַבְּרִיּוֹת, הֵם נִקְרְאוּ בְּשֵׁם 'הַפַּטְלוֹרָצִ'יקִים', עַל שֵׁם מַנְהִיגָם – אָדָם שָׁפָל בְּשֵׁם פַּטְלוֹרָה. שׁוֹדְדִים אֵלּוּ, לֹא הִסְּסוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי, וּבִפְרָט יְדוּעָה הָיְתָה לְשִׁמְצָה שִׂנְאָתָם הַתְּהוֹמִית לַיְּהוּדִים: יְהוּדִי שֶׁנָּפַל לִידֵיהֶם – לֹא הָיָה יוֹצֵא לְעוֹלָם בַּחַיִּים!

הַיְּהוּדִים נִמְנְעוּ מִלָּצֵאת מִבָּתֵּיהֶם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ חִיּוּנִי. אוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים, נֶאֱלַץ הַנַּעַר, רַבִּי מֵאִיר, לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לְצֹרֶךְ הֶכְרֵחִי כָּלְשֶׁהוּ וּרְגָעִים סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּיָדָיו שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי אוֹתָהּ חֲבוּרַת שׁוֹדְדִים. הַשּׁוֹדֵד הוֹבִילוּ אֶל תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַקְּרוֹבָה, הֶעֱמִידוֹ לְיַד הַקִּיר, וְהִתְכַּוֵּן לִירוֹת בּוֹ לְמָוֶת.

הַשּׁוֹדֵד הִתְרַשֵּׁם, כִּי הַנַּעַר אֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם אֵלָיו מְכֻוָּן הָרוֹבֶה שֶׁלּוֹ, אֲבָל נִכְנְסָה בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת שְׁטוּת, שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְהַחְלִיט כִּי הוּא לֹא יָזִיז אֶת הָרוֹבֶה בְּשׁוּם אֹפֶן – אֶלָּא עַל הַיְּהוּדִי לָזוּז וּלְהִתְמַקֵּם מוּל קְנֵה הָרוֹבֶה כְּדֵי שֶׁנִּתָּן יִהְיֶה לְהָרְגוֹ בְּקַלּוּת... הוּא פָּרַץ בְּצַעֲקוֹת אֵימִים וְדָרַשׁ מֵהַנַּעַר הַיְּהוּדִי לָזוּז מְעַט יָמִינָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְלַוֶּה אֶת זַעֲקוֹתָיו בִּקְלָלוֹת טִפּוּסִיּוֹת...

רַבִּי מֵאִיר מִצִּדּוֹ, הָיָה מוּכָן לְהֵעָנוֹת לִדְרִישָׁה, וְכִי מַה זֶּה מְשַׁנֶּה אִם יֵהָרֵג בִּנְקֻדָּה זוֹ אוֹ מְעַט יָמִינָה מִמֶּנָּה? אֲבָל בְּפֹעַל, מֵרֹב פַּחַד, אֵיבָרָיו לֹא נַעֲנוּ לוֹ... הוּא פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחַ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ! הַגּוֹי עוֹמֵד מוּלוֹ וְצוֹעֵק בְּגָרוֹן נִחָר, וְאִלּוּ רַבִּי מֵאִיר אֵינוֹ מְסֻגָּל לָזוּז!

לְפֶתַע נִפְתַּח חַלּוֹן סָמוּךְ, מִמֶּנּוּ הֵצִיצָה דְּמוּתוֹ שֶׁל קָצִין מְקוֹמִי. הוּא פָּנָה אֶל הַשּׁוֹדֵד וְתָהָה לְפֵשֶׁר הַמְּהוּמָה, וּמִשֶּׁנַּעֲנָה בְּהֶסְבֵּרוֹ שֶׁל הַגּוֹי – הוֹרָה בִּקְצָרָה: "שַׁחְרֵר אוֹתוֹ וְדַי!"... בְּלֵית בְּרֵרָה נֶאֱלַץ הָרוֹצֵחַ לְשַׁחְרֵר אֶת הַנַּעַר, שֶׁתָּפַס אֶת רַגְלָיו וְנִמְלַט מֵהַמָּקוֹם כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ.

לְיָמִים סִפֵּר רַבִּי מֵאִיר, כִּי בַּזְּמַן שֶׁחָלַף עַד שֶׁשֻּׁחְרַר – הִסְפִּיק לוֹמַר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים אֶת הַוִּדּוּי, וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע בּוֹ נִשְׁלַח לְדַרְכּוֹ חָפְשִׁי – הִסְפִּיק לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל קַבָּלוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בָּהֶן – הָיוּ מַצְעִידוֹת אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת רַבָּה אֶל מְחוֹזוֹת הַגַּדְלוּת... אוּלָם בְּפֹעַל, עוֹד בְּטֶרֶם עָשָׂה אֶת מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ לַיְשִׁיבָה – כְּבָר נוֹתְרָה רַק מַחֲצִית מִכַּמּוּת הַקַּבָּלוֹת, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה – נוֹתְרוּ רַק אֵי אֵלּוּ קַבָּלוֹת בּוֹדְדוֹת, יוֹמַיִם לְאַחַר מִכֵּן – נִשְׁכְּחָה עוֹד קַבָּלָה אוֹ שְׁתַּיִם, וּמִסְפַּר חֳדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן לֹא נוֹתַר כָּל רֹשֶׁם מֵרְשִׁימַת הַקַּבָּלוֹת הָאֲרֻכָּה...

חָלְפוּ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים. רַבִּי מֵאִיר עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְנָה עַל תַּלְמִידֶיהָ שֶׁל יְשִׁיבַת "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" שֶׁבְּחֶבְרוֹן... בְּאוֹתוֹ יוֹם מַר וְנִמְהָר, בּוֹ הִתְרַחֵשׁ הַפּוֹגְרוֹם הַנּוֹרָא בִּיהוּדֵי חֶבְרוֹן וּבִבְנֵי הַיְשִׁיבָה, שָׁהָה רַבִּי מֵאִיר בְּחֶדֶר בּוֹ שָׁהוּ שִׁשִּׁים יְהוּדִים, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף, כַּאֲשֶׁר פָּרְצוּ אֶל הַמָּקוֹם הַפּוֹרְעִים וְהֵחֵלּוּ טוֹבְחִים בְּכָל הַנִּקְרֶה בְּדַרְכָּם. עַד מְהֵרָה הִשְׂתָּרְרָה אַנְדְּרָלָמוּסְיָה בַּמָּקוֹם, כַּאֲשֶׁר צִוְחוֹתֵיהֶם שֶׁל הָרוֹצְחִים צְמֵאֵי הַדָּם הִתְעָרְבוּ בְּזַעֲקוֹת הָאֵימָה שֶׁל הַנִּרְצָחִים. רַבִּי מֵאִיר מָצָא אֶת עַצְמוֹ נוֹפֵל אַרְצָה עִם אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, וְנִקְבַּר תַּחַת עֲרֵמָה שֶׁל גּוּפוֹת קְדוֹשִׁים...

הֶחָבֵר, שֶׁשָּׁכַב לְצִדּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, הָיָה מְשֻׁכְנָע כִּי מְדֻבָּר בִּשְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן עַד שֶׁהֵם יִתְגַּלּוּ. לְפִיכָךְ, בִּלְחִישָׁה הוּא הִצִּיעַ לְרַבִּי מֵאִיר כִּי יַסְגִּירוּ אֶת עַצְמָם לִידֵי הַפּוֹרְעִים, בִּתְמוּרָה לְמִיתָה קַלָּה... אוּלָם רַבִּי מֵאִיר גָּעַר בּוֹ בִּלְחִישָׁה: "שְׁתֹק! כֵּיצַד אַתָּה מְדַבֵּר? קַוֵּה אֶל ה'!". וְאָכֵן, הֶחָבֵר הִשְׁתַּתֵּק, וְעַד מְהֵרָה עָזְבוּ הַפּוֹרְעִים אֶת הַמָּקוֹם – תּוֹךְ שֶׁהֵם מוֹתִירִים לְרַבִּי מֵאִיר וְלַחֲבֵרוֹ אֶת חַיֵּיהֶם לְשָׁלָל.

הָיָה זֶה נֵס שֶׁל מַמָּשׁ: חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה יְהוּדִים נִרְצְחוּ, וְרַק רַבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרוֹ נוֹתְרוּ בַּחַיִּים! הֶחָבֵר הָיָה מֻכְרָח לְהָבִין: "אֱמֹר לִי, כֵּיצַד הָיִיתָ מְסֻגָּל לְקַוּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ בְּמַצָּב כָּזֶה, שֶׁנִּרְאֶה חֲסַר סִכּוּי לַחֲלוּטִין? הֲרֵי לֹא הָיָה בְּכָךְ כָּל הִגָּיוֹן!" טָעַן הֶחָבֵר, וְרַבִּי מֵאִיר הֵשִׁיב וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִתְרַחֵשׁ עִם הַשּׁוֹדֵד שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן, וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְבִּיר:

"דַּע לְךָ, כִּי בְּאוֹתָם רְגָעִים בָּהֶם עָמַדְתִּי מוּל הַקִּיר, וְרָאִיתִי בְּחוּשׁ כִּי יְשׁוּעַת הַשֵּׁם כְּהֶרֶף עַיִן – נֶחְקַק דְּבַר מָה בְּנַפְשִׁי! אָמְנָם הָיָה נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא נוֹתַר מֵאוֹתוֹ מְאֹרָע כָּל רֹשֶׁם, אוּלָם, מִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים... בְּעֹמֶק הַלֵּב – הוֹתִיר הַמַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם כַּבִּיר, וּמִכֹּחוֹ, הָיָה בִּיכָלְתִּי כָּעֵת לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַאֲמִין בִּישׁוּעַת ה', גַּם כַּאֲשֶׁר חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת הָיְתָה עַל צַוָּארִי!".

הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַחֲוָיוֹת וְהַתְּחוּשׁוֹת שֶׁהָאָדָם חוֹוֶה – נוֹתָרוֹת צְרוּבוֹת בְּנִשְׁמָתוֹ, לְעִתִּים גַּם שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר מִכֵּן, הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁהַדְּבָרִים כְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִלִּבּוֹ! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם:

מִלְּכַתְּחִלָּה, סָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבָּן רַק עַל חֲטָאִים שֶׁל מַמָּשׁ, וְלֹא עַל הִרְהוּרִים בְּעָלְמָא. אֲבָל לְאַחַר שֶׁלִּמְּדָם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹדוֹת הַחוֹבָה לְהַגְעִיל אֶת הַכֵּלִים שֶׁשָּׁלְלוּ מִמִּדְיָן, לַמְרוֹת שֶׁמַּאַכְלֵי הָאִסּוּר שֶׁבֻּשְּׁלוּ בָּהֶם אֵינָם נִכָּרִים כְּלַפֵּי חוּץ – הֵבִינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁגוּ... הֵם נָתְנוּ אֶת לִבָּם לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ, שֶׁגַּם הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָם מוֹתִירִים רֹשֶׁם חִיצוֹנִי – מוֹתִירִים חוֹתָם בָּלוּעַ בַּנֶּפֶשׁ, וְעַל כָּךְ יֵשׁ לְהָבִיא כַּפָּרָה!

מִשּׁוּם כָּךְ, דַּוְקָא כָּעֵת הִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה... (לְלַמֶּדְךָ)

	קדושים תשפ"ב
	שִׁבְחָהּ הָרוּחָנִי וְהַגַּשְׁמִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
	"וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (לא-מט) נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת סד.): "אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: שֶׁמָּא חֲזַרְתֶּם לְקִלְקוּלְכֶם הָרִאשׁוֹן? אָמְרוּ לוֹ: לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. אָמַר לָהֶן: אִם כֵּן, כַּפָּרָה לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: אִם מִידֵי עֲבֵרָה יָצָאנוּ, מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ. מִיָּד, 'וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'' ". לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: אִם הַקָּרְבָּן שֶׁהֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נוֹעַד לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה שֶׁאוּלַי נִכְשְׁלוּ בָּהֶם בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, מַדּוּעַ הִמְתִּינוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל וְלֹא הֵבִיאוּ עַד עַתָּה כַּפָּרָה עַל אוֹתָם הִרְהוּרִים? מַדּוּעַ לֹא מִהֲרוּ לְהָבִיא כַּפָּרָה מִיָּד עִם שׁוּבָם מֵהַמִּלְחָמָה? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה בְּנַעֲרוּתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ, בִּתְקוּפַת הַמַּהְפֵּכָה הָרוּסִית. בְּאוֹתָם יָמִים, כְּנוּפְיָה שֶׁל שׁוֹדְדִים מְסֻכָּנִים וְעַזֵּי נֶפֶשׁ הִטִּילָה אֶת חִתָּתָהּ עַל הַבְּרִיּוֹת, הֵם נִקְרְאוּ בְּשֵׁם 'הַפַּטְלוֹרָצִ'יקִים', עַל שֵׁם מַנְהִיגָם – אָדָם שָׁפָל בְּשֵׁם פַּטְלוֹרָה. שׁוֹדְדִים אֵלּוּ, לֹא הִסְּסוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי, וּבִפְרָט יְדוּעָה הָיְתָה לְשִׁמְצָה שִׂנְאָתָם הַתְּהוֹמִית לַיְּהוּדִים: יְהוּדִי שֶׁנָּפַל לִידֵיהֶם – לֹא הָיָה יוֹצֵא לְעוֹלָם בַּחַיִּים! הַיְּהוּדִים נִמְנְעוּ מִלָּצֵאת מִבָּתֵּיהֶם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ חִיּוּנִי. אוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים, נֶאֱלַץ הַנַּעַר, רַבִּי מֵאִיר, לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לְצֹרֶךְ הֶכְרֵחִי כָּלְשֶׁהוּ וּרְגָעִים סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּיָדָיו שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי אוֹתָהּ חֲבוּרַת שׁוֹדְדִים. הַשּׁוֹדֵד הוֹבִילוּ אֶל תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַקְּרוֹבָה, הֶעֱמִידוֹ לְיַד הַקִּיר, וְהִתְכַּוֵּן לִירוֹת בּוֹ לְמָוֶת. הַשּׁוֹדֵד הִתְרַשֵּׁם, כִּי הַנַּעַר אֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם אֵלָיו מְכֻוָּן הָרוֹבֶה שֶׁלּוֹ, אֲבָל נִכְנְסָה בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת שְׁטוּת, שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְהַחְלִיט כִּי הוּא לֹא יָזִיז אֶת הָרוֹבֶה בְּשׁוּם אֹפֶן – אֶלָּא עַל הַיְּהוּדִי לָזוּז וּלְהִתְמַקֵּם מוּל קְנֵה הָרוֹבֶה כְּדֵי שֶׁנִּתָּן יִהְיֶה לְהָרְגוֹ בְּקַלּוּת... הוּא פָּרַץ בְּצַעֲקוֹת אֵימִים וְדָרַשׁ מֵהַנַּעַר הַיְּהוּדִי לָזוּז מְעַט יָמִינָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְלַוֶּה אֶת זַעֲקוֹתָיו בִּקְלָלוֹת טִפּוּסִיּוֹת... רַבִּי מֵאִיר מִצִּדּוֹ, הָיָה מוּכָן לְהֵעָנוֹת לִדְרִישָׁה, וְכִי מַה זֶּה מְשַׁנֶּה אִם יֵהָרֵג בִּנְקֻדָּה זוֹ אוֹ מְעַט יָמִינָה מִמֶּנָּה? אֲבָל בְּפֹעַל, מֵרֹב פַּחַד, אֵיבָרָיו לֹא נַעֲנוּ לוֹ... הוּא פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחַ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ! הַגּוֹי עוֹמֵד מוּלוֹ וְצוֹעֵק בְּגָרוֹן נִחָר, וְאִלּוּ רַבִּי מֵאִיר אֵינוֹ מְסֻגָּל לָזוּז! לְפֶתַע נִפְתַּח חַלּוֹן סָמוּךְ, מִמֶּנּוּ הֵצִיצָה דְּמוּתוֹ שֶׁל קָצִין מְקוֹמִי. הוּא פָּנָה אֶל הַשּׁוֹדֵד וְתָהָה לְפֵשֶׁר הַמְּהוּמָה, וּמִשֶּׁנַּעֲנָה בְּהֶסְבֵּרוֹ שֶׁל הַגּוֹי – הוֹרָה בִּקְצָרָה: "שַׁחְרֵר אוֹתוֹ וְדַי!"... בְּלֵית בְּרֵרָה נֶאֱלַץ הָרוֹצֵחַ לְשַׁחְרֵר אֶת הַנַּעַר, שֶׁתָּפַס אֶת רַגְלָיו וְנִמְלַט מֵהַמָּקוֹם כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ. לְיָמִים סִפֵּר רַבִּי מֵאִיר, כִּי בַּזְּמַן שֶׁחָלַף עַד שֶׁשֻּׁחְרַר – הִסְפִּיק לוֹמַר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים אֶת הַוִּדּוּי, וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע בּוֹ נִשְׁלַח לְדַרְכּוֹ חָפְשִׁי – הִסְפִּיק לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל קַבָּלוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בָּהֶן – הָיוּ מַצְעִידוֹת אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת רַבָּה אֶל מְחוֹזוֹת הַגַּדְלוּת... אוּלָם בְּפֹעַל, עוֹד בְּטֶרֶם עָשָׂה אֶת מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ לַיְשִׁיבָה – כְּבָר נוֹתְרָה רַק מַחֲצִית מִכַּמּוּת הַקַּבָּלוֹת, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה – נוֹתְרוּ רַק אֵי אֵלּוּ קַבָּלוֹת בּוֹדְדוֹת, יוֹמַיִם לְאַחַר מִכֵּן – נִשְׁכְּחָה עוֹד קַבָּלָה אוֹ שְׁתַּיִם, וּמִסְפַּר חֳדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן לֹא נוֹתַר כָּל רֹשֶׁם מֵרְשִׁימַת הַקַּבָּלוֹת הָאֲרֻכָּה... חָלְפוּ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים. רַבִּי מֵאִיר עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְנָה עַל תַּלְמִידֶיהָ שֶׁל יְשִׁיבַת "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" שֶׁבְּחֶבְרוֹן... בְּאוֹתוֹ יוֹם מַר וְנִמְהָר, בּוֹ הִתְרַחֵשׁ הַפּוֹגְרוֹם הַנּוֹרָא בִּיהוּדֵי חֶבְרוֹן וּבִבְנֵי הַיְשִׁיבָה, שָׁהָה רַבִּי מֵאִיר בְּחֶדֶר בּוֹ שָׁהוּ שִׁשִּׁים יְהוּדִים, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף, כַּאֲשֶׁר פָּרְצוּ אֶל הַמָּקוֹם הַפּוֹרְעִים וְהֵחֵלּוּ טוֹבְחִים בְּכָל הַנִּקְרֶה בְּדַרְכָּם. עַד מְהֵרָה הִשְׂתָּרְרָה אַנְדְּרָלָמוּסְיָה בַּמָּקוֹם, כַּאֲשֶׁר צִוְחוֹתֵיהֶם שֶׁל הָרוֹצְחִים צְמֵאֵי הַדָּם הִתְעָרְבוּ בְּזַעֲקוֹת הָאֵימָה שֶׁל הַנִּרְצָחִים. רַבִּי מֵאִיר מָצָא אֶת עַצְמוֹ נוֹפֵל אַרְצָה עִם אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, וְנִקְבַּר תַּחַת עֲרֵמָה שֶׁל גּוּפוֹת קְדוֹשִׁים... הֶחָבֵר, שֶׁשָּׁכַב לְצִדּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, הָיָה מְשֻׁכְנָע כִּי מְדֻבָּר בִּשְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן עַד שֶׁהֵם יִתְגַּלּוּ. לְפִיכָךְ, בִּלְחִישָׁה הוּא הִצִּיעַ לְרַבִּי מֵאִיר כִּי יַסְגִּירוּ אֶת עַצְמָם לִידֵי הַפּוֹרְעִים, בִּתְמוּרָה לְמִיתָה קַלָּה... אוּלָם רַבִּי מֵאִיר גָּעַר בּוֹ בִּלְחִישָׁה: "שְׁתֹק! כֵּיצַד אַתָּה מְדַבֵּר? קַוֵּה אֶל ה'!". וְאָכֵן, הֶחָבֵר הִשְׁתַּתֵּק, וְעַד מְהֵרָה עָזְבוּ הַפּוֹרְעִים אֶת הַמָּקוֹם – תּוֹךְ שֶׁהֵם מוֹתִירִים לְרַבִּי מֵאִיר וְלַחֲבֵרוֹ אֶת חַיֵּיהֶם לְשָׁלָל. הָיָה זֶה נֵס שֶׁל מַמָּשׁ: חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה יְהוּדִים נִרְצְחוּ, וְרַק רַבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרוֹ נוֹתְרוּ בַּחַיִּים! הֶחָבֵר הָיָה מֻכְרָח לְהָבִין: "אֱמֹר לִי, כֵּיצַד הָיִיתָ מְסֻגָּל לְקַוּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ בְּמַצָּב כָּזֶה, שֶׁנִּרְאֶה חֲסַר סִכּוּי לַחֲלוּטִין? הֲרֵי לֹא הָיָה בְּכָךְ כָּל הִגָּיוֹן!" טָעַן הֶחָבֵר, וְרַבִּי מֵאִיר הֵשִׁיב וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִתְרַחֵשׁ עִם הַשּׁוֹדֵד שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן, וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְבִּיר: "דַּע לְךָ, כִּי בְּאוֹתָם רְגָעִים בָּהֶם עָמַדְתִּי מוּל הַקִּיר, וְרָאִיתִי בְּחוּשׁ כִּי יְשׁוּעַת הַשֵּׁם כְּהֶרֶף עַיִן – נֶחְקַק דְּבַר מָה בְּנַפְשִׁי! אָמְנָם הָיָה נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא נוֹתַר מֵאוֹתוֹ מְאֹרָע כָּל רֹשֶׁם, אוּלָם, מִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים... בְּעֹמֶק הַלֵּב – הוֹתִיר הַמַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם כַּבִּיר, וּמִכֹּחוֹ, הָיָה בִּיכָלְתִּי כָּעֵת לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַאֲמִין בִּישׁוּעַת ה', גַּם כַּאֲשֶׁר חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת הָיְתָה עַל צַוָּארִי!". הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַחֲוָיוֹת וְהַתְּחוּשׁוֹת שֶׁהָאָדָם חוֹוֶה – נוֹתָרוֹת צְרוּבוֹת בְּנִשְׁמָתוֹ, לְעִתִּים גַּם שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר מִכֵּן, הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁהַדְּבָרִים כְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִלִּבּוֹ! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם: מִלְּכַתְּחִלָּה, סָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבָּן רַק עַל חֲטָאִים שֶׁל מַמָּשׁ, וְלֹא עַל הִרְהוּרִים בְּעָלְמָא. אֲבָל לְאַחַר שֶׁלִּמְּדָם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹדוֹת הַחוֹבָה לְהַגְעִיל אֶת הַכֵּלִים שֶׁשָּׁלְלוּ מִמִּדְיָן, לַמְרוֹת שֶׁמַּאַכְלֵי הָאִסּוּר שֶׁבֻּשְּׁלוּ בָּהֶם אֵינָם נִכָּרִים כְּלַפֵּי חוּץ – הֵבִינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁגוּ... הֵם נָתְנוּ אֶת לִבָּם לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ, שֶׁגַּם הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָם מוֹתִירִים רֹשֶׁם חִיצוֹנִי – מוֹתִירִים חוֹתָם בָּלוּעַ בַּנֶּפֶשׁ, וְעַל כָּךְ יֵשׁ לְהָבִיא כַּפָּרָה! מִשּׁוּם כָּךְ, דַּוְקָא כָּעֵת הִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה... (לְלַמֶּדְךָ)