Otzarot-Article

"לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" (א-ט) בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֱמַר שֶׁהֵם "לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" לַה', לְרָצוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ חוֹטְאִים, חָלִילָה, נֶאֱמַר כִּי "וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם". כְּלוֹמַר, הַקָּרְבָּנוֹת לֹא יַעֲלוּ לְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" (יְשַׁעְיָה א-יא).

מַעֲשֶׂה בְּרַב בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עָשִׁיר וְעַתִּיר נְכָסִים. כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ טָרַח בְּתַקָּנַת בְּנֵי הָעִיר: פָּסַק הֲלָכוֹת, מָסַר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה, הִשְׁמִיעַ דְּרָשׁוֹת, תִּוֵּךְ בִּמְרִיבוֹת, עָסַק בְּבִצּוּר שְׁלוֹם בַּיִת, יָעַץ וְהִדְרִיךְ. אַף תָּמַךְ בְּכַסְפּוֹ בַּעֲנִיִּים, וְהִלְוָה לְנִזְקָקִים. אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֲהֵבוּהוּ. בְּפוּרִים שָׁלְחוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי הָעִיר מִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת לְהַבִּיעַ אֶת הוֹקָרָתָם. הָיָה שָׁם קַמְצָן אֶחָד, שֶׁמִּפְּנֵי הַבּוּשָׁה שָׁלַח גַּם הוּא שְׁקָלִים אֲחָדִים בְּיַד מְשָׁרְתוֹ.

לִפְנוֹת עֶרֶב הִגִּיעוּ כָּל נִכְבַּדֵּי הָעִיר לִסְעוּדָה בְּבֵית הָרַב. כִּרְאוֹת הָרַב אֶת הַקַּמְצָן, הוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשְּׁקָלִים שֶׁשָּׁלַח.

נִרְתַּע הַכִּילַי.

אָמַר לוֹ הָרַב: "קַח, הֲלֹא שֶׁלְּךָ הֵם. אֵינִי חָפֵץ בְּמַתְּנָתְךָ".

נִפְגַּע הַכִּילַי וְטָעַן: "לוּ הָיָה הָרַב מַחְזִיר לְכָל בְּנֵי הָעִיר אֶת מַתְּנָתָם, נִיחָא. "וְשׂונֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (מִשְׁלֵי טו-כז). אֲבָל אֶת מַתְּנָתָם לָקַח – וְאֶת שֶׁלִּי הֶחְזִיר?!"

עָנָהוּ הָרַב: "הֲלֹא תָּבִין. בְּנֵי הָעִיר חָשִׁים כָּל הַזְּמַן אַהֲבָה וְחִבָּה לְרַבָּם, וְהָיוּ חֲפֵצִים לְעַטְּרוֹ בִּזְהוּבִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה. אֶלָּא מַאי, טְרוּדִים הֵם עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, וְאֵינָם פְּנוּיִים לְהַבִּיעַ וּלְהוֹכִיחַ אֶת חִבָּתָם. בְּהַגִּיעַ יְמֵי הַפּוּרִים פְּנוּיִים הֵם מִמְּלָאכָה, שְׂמֵחִים בְּחֶדְוָה, נִזְכָּרִים בָּרַב וְשׁוֹלְחִים אֶת מִנְחָתָם. וַאֲנִי מְקַבְּלָהּ בְּרָצוֹן, כִּי מוֹכִיחָה הִיא עַל רִגְשׁוֹתֵיהֶם. אֲבָל אַתָּה, בִּמְחִילָה, קַמְצָן מִטִּבְעֲךָ. כָּל הַשָּׁנָה חַי אַתָּה לְעַצְמְךָ. בְּהַגִּיעַ יְמֵי הַפּוּרִים בּוֹשׁ אַתָּה לִהְיוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן, וְשׁוֹלֵחַ כַּמָּה שְׁקָלִים. אִם כֵּן, אֵין בְּמַתְּנָתְךָ יוֹתֵר מִשְּׁקָלִים אֵלֶּה – וְהַאֲמֵן לִי, אֵינִי זָקוּק לָהֶם!"...

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן: אֵין לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵפֶץ בַּקָּרְבָּן כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ. אִם הָאָדָם מְבִיאוֹ כְּאוֹת לְרִגְשׁוֹתָיו, כְּבִטּוּי לְחֶפְצוֹ לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְקַשֵּׁר עִם בּוֹרְאוֹ, כִּי אָז לְרֵיחַ נִיחוֹחַ הוּא, לְרָצוֹן. אֲבָל אִם הָאָדָם חַי מְנֻתָּק מִבּוֹרְאוֹ, וְחוֹשֵׁב לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּקָרְבָּנוֹ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵפֶץ בִּשְׁנֵיהֶם...

וְנִזְכֹּר שֶׁהַתְּפִלָּה – כְּקָרְבָּן.

בַּמִּשְׁנָה (מְנָחוֹת קי.) שָׁנִינוּ: "נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ". לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמַיִם". וְהִקְשָׁה הָרַב "טוּרֵי זָהָב" זַצַ"ל (אֹרַח חַיִּים א-ג), שֶׁאִם הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט, שְׁנֵיהֶם מְכַוְּנִים לִבָּם לַשָּׁמַיִם, בְּוַדַּאי שֶׁהַמַּרְבֶּה מְשֻׁבָּח מֵהַמַּמְעִיט. מַדּוּעַ אֵפוֹא מַשְׁוֶה הַכָּתוּב בֵּינֵיהֶם?!

תְּשׁוּבַת הַדָּבָר לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵי הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (אָבוֹת ב-טו) שֶׁכָּתַב: אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בִּשְׂכַר מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה. בִּירוּשַׁלְמִי (פֵּאָה א-א) אָמְרוּ, שֶׁשְּׂכַר מִלָּה אַחַת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה עוֹלֶה עַל שְׂכַר כָּל הַמִּצְווֹת גַּם יַחַד. בִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְמָשָׁל, כְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מִלִּים, הַשָּׁווֹת לְשָׂכָר שֶׁל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף מִצְווֹת. וַהֲלֹא כָּל יְהוּדִי הַמְּקַיֵּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם, וּמָלֵא מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. וְאָכֵן, אִם אָנוּס הוּא וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד יוֹתֵר מִכָּךְ, רַב שְׂכָרוֹ עַד מְאֹד, וְעָלָיו נֶאֱמַר שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, וְאֵין הַבּוֹרֵא בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִתְיַצֵּב, וּבְאַמְתַּחְתּוֹ שָׂכָר שֶׁל לְמַעְלָה מִמֵּאָה מִלְּיוֹנֵי מִצְווֹת מִקְּרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּיוֹם. אֲבָל אִם יָכוֹל הוּא לָבוֹא לְשִׁעוּר תּוֹרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁל לִמּוּד יִשְׁמַע כִּתְרֵיסַר אַלְפֵי מִלִּים (הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל חִשֵּׁב וּמָצָא, שֶׁנֶּאֱמָרוֹת כְּמָאתַיִם מִלִּים בְּדַקָּה), שֶׁשְּׂכָרָן כְּשָׂכָר שֶׁל לְמַעְלָה מִשִּׁבְעָה מִלְּיוֹנֵי מִצְווֹת, לֹא יוּכַל לִפְטֹר עַצְמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע לְבַדָּהּ. שֶׁכֵּן בְּפֵרוּשׁ שָׁנִינוּ (נְגָעִים יד-ב) "עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן עָנִי – לֹא יָצָא"... כָּל הַיָּכוֹל, חַיָּב לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְלִזְכּוֹת בְּמִלְּיוֹנֵי מִלְּיוֹנִים שֶׁל זְכֻיּוֹת שֶׁיָּגֵנּוּ עָלָיו, עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְעַל הָעָם כֻּלּוֹ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מצורע תשפ"ב
	לְעוֹלָם שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת
	"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (כה-ב) לִכְאוֹרָה, הָיָה צָרִיךְ לְהִכָּתֵב: "וְיִתְּנוּ לִי תְּרוּמָה" כִּי הַלָּשׁוֹן "וְיִקְחוּ" פֵּרוּשָׁהּ, שֶׁנּוֹתְנֵי הַתְּרוּמָה לוֹקְחִים וּמְקַבְּלִים "לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" (א-ט) בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֱמַר שֶׁהֵם "לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" לַה', לְרָצוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ חוֹטְאִים, חָלִילָה, נֶאֱמַר כִּי "וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם". כְּלוֹמַר, הַקָּרְבָּנוֹת לֹא יַעֲלוּ לְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" (יְשַׁעְיָה א-יא). מַעֲשֶׂה בְּרַב בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עָשִׁיר וְעַתִּיר נְכָסִים. כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ טָרַח בְּתַקָּנַת בְּנֵי הָעִיר: פָּסַק הֲלָכוֹת, מָסַר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה, הִשְׁמִיעַ דְּרָשׁוֹת, תִּוֵּךְ בִּמְרִיבוֹת, עָסַק בְּבִצּוּר שְׁלוֹם בַּיִת, יָעַץ וְהִדְרִיךְ. אַף תָּמַךְ בְּכַסְפּוֹ בַּעֲנִיִּים, וְהִלְוָה לְנִזְקָקִים. אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֲהֵבוּהוּ. בְּפוּרִים שָׁלְחוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי הָעִיר מִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת לְהַבִּיעַ אֶת הוֹקָרָתָם. הָיָה שָׁם קַמְצָן אֶחָד, שֶׁמִּפְּנֵי הַבּוּשָׁה שָׁלַח גַּם הוּא שְׁקָלִים אֲחָדִים בְּיַד מְשָׁרְתוֹ. לִפְנוֹת עֶרֶב הִגִּיעוּ כָּל נִכְבַּדֵּי הָעִיר לִסְעוּדָה בְּבֵית הָרַב. כִּרְאוֹת הָרַב אֶת הַקַּמְצָן, הוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשְּׁקָלִים שֶׁשָּׁלַח. נִרְתַּע הַכִּילַי. אָמַר לוֹ הָרַב: "קַח, הֲלֹא שֶׁלְּךָ הֵם. אֵינִי חָפֵץ בְּמַתְּנָתְךָ". נִפְגַּע הַכִּילַי וְטָעַן: "לוּ הָיָה הָרַב מַחְזִיר לְכָל בְּנֵי הָעִיר אֶת מַתְּנָתָם, נִיחָא. "וְשׂונֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (מִשְׁלֵי טו-כז). אֲבָל אֶת מַתְּנָתָם לָקַח – וְאֶת שֶׁלִּי הֶחְזִיר?!" עָנָהוּ הָרַב: "הֲלֹא תָּבִין. בְּנֵי הָעִיר חָשִׁים כָּל הַזְּמַן אַהֲבָה וְחִבָּה לְרַבָּם, וְהָיוּ חֲפֵצִים לְעַטְּרוֹ בִּזְהוּבִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה. אֶלָּא מַאי, טְרוּדִים הֵם עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, וְאֵינָם פְּנוּיִים לְהַבִּיעַ וּלְהוֹכִיחַ אֶת חִבָּתָם. בְּהַגִּיעַ יְמֵי הַפּוּרִים פְּנוּיִים הֵם מִמְּלָאכָה, שְׂמֵחִים בְּחֶדְוָה, נִזְכָּרִים בָּרַב וְשׁוֹלְחִים אֶת מִנְחָתָם. וַאֲנִי מְקַבְּלָהּ בְּרָצוֹן, כִּי מוֹכִיחָה הִיא עַל רִגְשׁוֹתֵיהֶם. אֲבָל אַתָּה, בִּמְחִילָה, קַמְצָן מִטִּבְעֲךָ. כָּל הַשָּׁנָה חַי אַתָּה לְעַצְמְךָ. בְּהַגִּיעַ יְמֵי הַפּוּרִים בּוֹשׁ אַתָּה לִהְיוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן, וְשׁוֹלֵחַ כַּמָּה שְׁקָלִים. אִם כֵּן, אֵין בְּמַתְּנָתְךָ יוֹתֵר מִשְּׁקָלִים אֵלֶּה – וְהַאֲמֵן לִי, אֵינִי זָקוּק לָהֶם!"... וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן: אֵין לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵפֶץ בַּקָּרְבָּן כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ. אִם הָאָדָם מְבִיאוֹ כְּאוֹת לְרִגְשׁוֹתָיו, כְּבִטּוּי לְחֶפְצוֹ לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְקַשֵּׁר עִם בּוֹרְאוֹ, כִּי אָז לְרֵיחַ נִיחוֹחַ הוּא, לְרָצוֹן. אֲבָל אִם הָאָדָם חַי מְנֻתָּק מִבּוֹרְאוֹ, וְחוֹשֵׁב לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּקָרְבָּנוֹ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵפֶץ בִּשְׁנֵיהֶם... וְנִזְכֹּר שֶׁהַתְּפִלָּה – כְּקָרְבָּן. בַּמִּשְׁנָה (מְנָחוֹת קי.) שָׁנִינוּ: "נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ". לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמַיִם". וְהִקְשָׁה הָרַב "טוּרֵי זָהָב" זַצַ"ל (אֹרַח חַיִּים א-ג), שֶׁאִם הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט, שְׁנֵיהֶם מְכַוְּנִים לִבָּם לַשָּׁמַיִם, בְּוַדַּאי שֶׁהַמַּרְבֶּה מְשֻׁבָּח מֵהַמַּמְעִיט. מַדּוּעַ אֵפוֹא מַשְׁוֶה הַכָּתוּב בֵּינֵיהֶם?! תְּשׁוּבַת הַדָּבָר לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵי הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (אָבוֹת ב-טו) שֶׁכָּתַב: אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בִּשְׂכַר מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה. בִּירוּשַׁלְמִי (פֵּאָה א-א) אָמְרוּ, שֶׁשְּׂכַר מִלָּה אַחַת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה עוֹלֶה עַל שְׂכַר כָּל הַמִּצְווֹת גַּם יַחַד. בִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְמָשָׁל, כְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מִלִּים, הַשָּׁווֹת לְשָׂכָר שֶׁל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף מִצְווֹת. וַהֲלֹא כָּל יְהוּדִי הַמְּקַיֵּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם, וּמָלֵא מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. וְאָכֵן, אִם אָנוּס הוּא וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד יוֹתֵר מִכָּךְ, רַב שְׂכָרוֹ עַד מְאֹד, וְעָלָיו נֶאֱמַר שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, וְאֵין הַבּוֹרֵא בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִתְיַצֵּב, וּבְאַמְתַּחְתּוֹ שָׂכָר שֶׁל לְמַעְלָה מִמֵּאָה מִלְּיוֹנֵי מִצְווֹת מִקְּרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּיוֹם. אֲבָל אִם יָכוֹל הוּא לָבוֹא לְשִׁעוּר תּוֹרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁל לִמּוּד יִשְׁמַע כִּתְרֵיסַר אַלְפֵי מִלִּים (הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל חִשֵּׁב וּמָצָא, שֶׁנֶּאֱמָרוֹת כְּמָאתַיִם מִלִּים בְּדַקָּה), שֶׁשְּׂכָרָן כְּשָׂכָר שֶׁל לְמַעְלָה מִשִּׁבְעָה מִלְּיוֹנֵי מִצְווֹת, לֹא יוּכַל לִפְטֹר עַצְמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע לְבַדָּהּ. שֶׁכֵּן בְּפֵרוּשׁ שָׁנִינוּ (נְגָעִים יד-ב) "עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן עָנִי – לֹא יָצָא"... כָּל הַיָּכוֹל, חַיָּב לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְלִזְכּוֹת בְּמִלְּיוֹנֵי מִלְּיוֹנִים שֶׁל זְכֻיּוֹת שֶׁיָּגֵנּוּ עָלָיו, עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְעַל הָעָם כֻּלּוֹ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)