Otzarot-Article

כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה

"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (טז-טו) כָּל יְהוּדִי מִתְרַגֵּל עוֹד מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר הוּא נִקְלָע לְמַצָּב שֶׁל קֹשִׁי אוֹ שֶׁל מְצוּקָה. לְהַבְדִּיל, גַּם בְּעִתּוֹת שִׂמְחָה הוּא זוֹכֵר לָשֵׂאת אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וּלְהוֹדוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַשֶּׁפַע וְהַטּוֹב שֶׁמַּשְׁפִּיעַ עָלָיו.

הַיֵּצֶר הָרַע רוֹצֶה לְהַחְלִישׁ אֶת הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְבוֹרֵא עוֹלָם. לָכֵן, הוּא מַכְנִיס לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת: "לָמָּה שֶׁה' יִשְׁמַע לִתְפִלָּתְךָ? הֲרֵי כֻּלְּךָ מָלֵא בַּעֲבֵרוֹת, עָשִׂיתָ כָּךְ וְכָךְ... וְכִי אַתָּה צַדִּיק שֶׁתְּפִלּוֹתֶיךָ וּבַקָּשׁוֹתֶיךָ יִתְקַבְּלוּ?!"...

אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ:

"אִם הַשָּׁכֵן יִדְפֹּק עַל דֶּלֶת בֵּיתִי, וְיֹאמַר לִי שֶׁבְּנִי נָפַל אֶל תּוֹךְ בּוֹר הַבִּיּוּב שֶׁנִּשְׁאָר פָּתוּחַ – מָה אֶעֱשֶׂה?! בְּוַדַּאי שֶׁאֶכָּנֵס אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ לַעֲלוֹת הַחוּצָה. מָה הַשְּׁאֵלָה בִּכְלָל?"

אֲנַחְנוּ הַבָּנִים שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם! לָכֵן, לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה נִהְיֶה מְלֻכְלָכִים – כַּאֲשֶׁר נִצְעַק אֵלָיו, מִיָּד יִשְׁמַע בְּקוֹל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זַצַ"ל: "דַּע לְךָ! שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּפַלְתָּ – ה' יִתְבָּרַךְ נִמְצָא אִתְּךָ!"

יֵשׁ עַל כָּךְ רְאָיָה מִפָּרָשָׁתֵנוּ: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם". חָשַׁשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמַע לְקוֹל תְּפִלָּתָם שֶׁל קֹרַח וְשֶׁל חֶבֶר מֵרֵעָיו, לָכֵן בִּקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לִתְפִלָּתָם (רמב"ן).

מִכָּאן נִלְמַד מַהוּ כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה. אֲפִלּוּ תְּפִלָּתָם שֶׁל הַחוֹטְאִים הַמּוֹרְדִים בַּה' וּבִמְשִׁיחוֹ, יְכוֹלָה לְהִתְקַבֵּל בַּשָּׁמַיִם!!! כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא (ברכות סג), "גַּנָּבָא אַפּוּם מַחְתַּרְתָּא רַחֲמָנָא קָרֵי". כְּלוֹמַר, גַּנָּב שֶׁמִּתְחַבֵּא בַּמַּחְתֶּרֶת, גַּם מִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיַּצִּילוֹ. וְכֵן, מוּבָא בַּמִּשְׁנָה (מכות ב-ו), שֶׁאִמּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים הָיוּ בָּאוֹת לְעָרֵי הַמִּקְלָט וּמְסַפְּקוֹת לָרוֹצְחִים מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנָם שֶׁיָּמוּת, כִּי בְּמוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיוּ יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּחְרֵר לְבֵיתָם. וּמֵאַחַר שֶׁהָאִמָּהוֹת יָדְעוּ מַהוּ כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה, חָשְׁשׁוּ מִתְּפִלָּתָם וְלָכֵן פִּנְּקוּ אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ שֶׁבְּנָם יָמוּת.

אַף הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָיָה נִכְנָס פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בַּזְּמַן הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה - הִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לְקוֹלָם שֶׁל עוֹבְרֵי דְּרָכִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שֶׁלֹּא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּעֵת שֶׁהֵם מְצוּיִים בַּדְּרָכִים. כִּי "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמה-יח).

לְכָל יְהוּדִי יֵשׁ הַכֹּחַ הָאַדִּיר שֶׁל הַתְּפִלָּה. הַתְּפִלָּה הִיא "פִּצְצַת אָטוֹם" שֶׁנִּתְּנָה לֹא רַק לְרָאשֵׁי מַעַצְמוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְכָל יְהוּדִי, פָּשׁוּט כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה.

הָאַדְמוֹ"ר מִקְּלוֹיזְנְבּוּרְג, בַּעַל הַ"שֶּׁפַע חַיִּים" זַצַ"ל, הִמְשִׁיל אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה לְ"מַעֲלִית". לוֹחֲצִים כָּאן לְמַטָּה, וְהַבַּקָּשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה... עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהָאַדְמוֹ"ר רַבִּי שָׁלוֹם מִבֶּעלְז זַצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר שֶׁחַזָּאֵי מֶזֶג הָאֲוִיר טוֹעִים פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחִזּוּי מֶזֶג הָאֲוִיר, כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם יֵשׁ אֵיזֶה יֶלֶד קָטָן שֶׁקַּר לוֹ בַּדֶּרֶךְ לְתַלְמוּד הַתּוֹרָה, וּבַעֲבוּרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה אֶת כָּל תָּכְנִיּוֹתָיו.

הָבָה נְנַצֵּל אֶת הַכֹּחַ הַמְיֻחָד הַזֶּה, כִּי אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בְּפִינוּ. נִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל לִבֵּנוּ, וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא נִזְכֶּה לִרְאוֹת יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל הָעִנְיָנִים!

קֹרַח חִפֵּשׂ לְעַצְמוֹ כָּבוֹד בְּ"כֹחַ", כָּבוֹד מְדֻמֶּה. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: "כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד – הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְכָל הַבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד – הַכָּבוֹד רוֹדֵף אַחֲרָיו" (עירובין יג). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִכְתֹּב אֶת הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ סִיֵּם לִכְתֹּב אוֹתָהּ, נִשְׁאַר מְעַט דַּיּוֹ בְּקֻלְמוֹסוֹ. הוּא מָרַח אֶת הַדְּיוֹ עַל מִצְחוֹ, וּמִכָּךְ זָכָה לְקַרְנֵי הַהוֹד (שמות רבה מז-ו).

כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הָאִישׁ הֶעָנָו בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, בְּפָסוּק: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", הָיָה קָשֶׁה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִכְתֹּב זֹאת עַל עַצְמוֹ, לָכֵן כָּתַב אֶת הַמִּלָּה "עָנָו" בִּכְתִיב חָסֵר, לְלֹא הָאוֹת יוֹ"ד.

כָּתַב רַבֵּנוּ "בַּעַל הַטּוּרִים" זיע"א, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ כָּתַב אֶת הַמִּלָּה "וַיִּקְרָא", בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת סֵפֶר וַיִּקְרָא, בְּאוֹת א' קְטַנָּה, מֵחֲמַת עַנְוְתָנוּתוֹ. כִּי מִשְׁתַּמֵּעַ מֵהַמִּלָּה "וַיִּקְרָא", שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת. לָכֵן כָּתַב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִלָּה זוֹ בְּאוֹת א' קְטַנָּה, כָּךְ שֶׁמֵּרָחוֹק הַמִּלָּה תֵּרָאֶה "וַיִּקֶר", שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר עִמּוֹ רַק בְּדֶרֶךְ "מִקְרֶה".

מִשְּׁתֵּי פְּעָמִים אֵלּוּ, נִשְׁאֲרוּ טִפּוֹת הַדְּיוֹ. יוֹצֵא, שֶׁדַּוְקָא מֵחֲמַת עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא זָכָה שֶׁפָּנָיו יָאִירוּ כְּאוֹר הַחַמָּה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָשִׂים מַסֵּכָה עַל פָּנָיו כְּשֶׁדִּבֵּר עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לד-לג) כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ מֵהַשְּׁכִינָה הַשְּׁרוּיָה עַל פָּנָיו!

לִפְעָמִים, אָדָם רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָכֵן מְקַבֵּל אוֹתוֹ, אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין זֶה כָּבוֹד אֲמִתִּי אֶלָּא כָּבוֹד מְדֻמֶּה.

גְּאוֹן עֻזֵּנוּ, מָרָן הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל, הֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא (משל ונמשל):

מַעֲשֶׂה בַּחֲמוֹר שֶׁבְּעָלָיו הִטְעִין עָלָיו פִּרְחֵי נוֹי רֵיחָנִיִּים כְּדֵי לִמְכֹּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. בַּדֶּרֶךְ, הִתְקָרְבוּ אֲנָשִׁים אֶל הַחֲמוֹר כְּדֵי לְהִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים וְהָעֲשָׂבִים. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁחָזַר הַחֲמוֹר אֶל אֻרְוָתוֹ, הִתְגָּאָה בִּפְנֵי חֲבֵרָיו: "הַיּוֹם כֻּלָּם רָצוּ בְּקִרְבָתִי וּבָאוּ לִהְיוֹת לְצִדִּי".

לַמָּחֳרָת, הִטְעִין עָלָיו בְּעָלָיו אֶת גֶּלְלֵי הַבָּקָר, כְּדֵי לְזַבֵּל אֶת הַשָּׂדוֹת. כֻּלָּם נִרְתְּעוּ מֵהָרֵיחַ וְהִתְרַחֲקוּ מֵהַחֲמוֹר.

כְּשֶׁשָּׁב אֶל חֲבֵרָיו בָּעֶרֶב, הִתְפָּאֵר בִּפְנֵיהֶם: "הַיּוֹם כְּבָר כֻּלָּם פּוֹחֲדִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי, מֵרֹב יִרְאַת הַכָּבוֹד שֶׁהֵם רוֹחֲשִׁים לִי".

כָּךְ הוּא הַכָּבוֹד הַנִּתָּן לְאֵלּוּ שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֵי הַכָּבוֹד. הֵם נִתְלִים בְּכָבוֹד מְדֻמֶּה, כְּאוֹתוֹ חֲמוֹר...

הַגְּמָרָא (חולין קלט:), מְסַפֶּרֶת עַל יוֹנִים מִזַּן מְיֻחָד: "יוֹנֵי הַרְדִּיסָאוֹת", עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ "הוֹרְדוּס". הוּא גִּדֵּל אוֹתָן כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת רִגְשֵׁי הַנְּחִיתוּת שֶׁהָיוּ לוֹ. הוֹרְדוּס הָיָה עֶבֶד שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹנוֹ וְהָפַךְ לִהְיוֹת מֶלֶךְ (ב"ב ד), לָכֵן הוּא אִלֵּף יוֹנִים לוֹמַר "מֶלֶךְ! מֶלֶךְ!" הוּא הָיָה מַעֲמִיד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת שֶׁל יוֹנִים כָּאֵלּוּ, שֶׁכָּל שׁוּרָה בְּאֹרֶךְ קִילוֹמֶטֶר!!! וְהָיָה עוֹבֵר בֵּינֵיהֶן בְּכָל יוֹם, כְּמִסְדָּר שֶׁל כָּבוֹד.

הַכָּבוֹד הוּא צֹרֶךְ נַפְשִׁי שֶׁל כָּל בַּר אֱנוֹשׁ, אַךְ הַשְּׁאֵלָה הִיא, כֵּיצַד אָדָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַכָּבוֹד שֶׁאֵלָיו הוּא מְיַחֵל.

סִפְּרוּ לַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁצָּם 'תַּעֲנִית הַפְסָקָה' – צָם שָׁבוּעַ שָׁלֵם, מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּבְכָל יוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל, הוּא נוֹהֵג לָלֶכֶת לַמִּקְוֶה, וְכָל יַלְדֵי וִילְנָא מִסְתּוֹבְבִים סְבִיבוֹ בְּהַעֲרָצָה.

הוֹרָה הַגְּרָ"א זַצַ"ל, לוֹמַר לַיְלָדִים שֶׁלֹּא יִסְתּוֹבְבוּ יוֹתֵר סְבִיבוֹ, וּמֵאָז - כְּבָר לֹא הָיָה לְאוֹתוֹ יְהוּדִי כֹּחַ לָצוּם!!! נִמְצָא, שֶׁהַכָּבוֹד שֶׁקִּבֵּל מֵהַיְלָדִים, נָתַן לוֹ כֹּחוֹת גְּדוֹלִים שֶׁעָזְרוּ לוֹ לָצוּם, וּמִשֶּׁלֹּא קִבֵּל אוֹתָם, כְּבָר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָצוּם יוֹתֵר.

כָּתַב הָרַמְחַ"ל זיע"א (מסילת ישרים פי"א), שֶׁהַכָּבוֹד דּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת וְהַחֲמָדוֹת בָּעוֹלָם, וְאִלּוּלֵא זֶה, הָיָה הָאָדָם מִתְרַצֶּה לֶאֱכֹל מַה שֶּׁיּוּכַל, לִלְבֹּשׁ מַה שֶּׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ וְלִשְׁכֹּן בְּבַיִת שֶׁיַּסְתִּירֵהוּ מִן הַפְּגָעִים, וְהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ קַלָּה עָלָיו וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַעֲשִׁיר כְּלָל. אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ שָׁפָל וּפָחוּת מֵרֵעָיו, הוּא מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בָּעֳבִי הַקּוֹרֶה הַזֹּאת וְאֵין קֵץ לַעֲמָלוֹ. נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה, מַה בֶּאֱמֶת מַמְרִיץ אוֹתָנוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, מַה גּוֹרֵם לָנוּ לַעֲשׂוֹת וּלְהִתְקַדֵּם... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	תזריע תשפ"ב
	כֵּיצַד הָ"אַפִּיפְיוֹר" הָפַךְ לִהְיוֹת אֶחָד מִ"בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת"?
	כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (טז-טו) כָּל יְהוּדִי מִתְרַגֵּל עוֹד מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר הוּא נִקְלָע לְמַצָּב שֶׁל קֹשִׁי אוֹ שֶׁל מְצוּקָה. לְהַבְדִּיל, גַּם בְּעִתּוֹת שִׂמְחָה הוּא זוֹכֵר לָשֵׂאת אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וּלְהוֹדוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַשֶּׁפַע וְהַטּוֹב שֶׁמַּשְׁפִּיעַ עָלָיו. הַיֵּצֶר הָרַע רוֹצֶה לְהַחְלִישׁ אֶת הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְבוֹרֵא עוֹלָם. לָכֵן, הוּא מַכְנִיס לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת: "לָמָּה שֶׁה' יִשְׁמַע לִתְפִלָּתְךָ? הֲרֵי כֻּלְּךָ מָלֵא בַּעֲבֵרוֹת, עָשִׂיתָ כָּךְ וְכָךְ... וְכִי אַתָּה צַדִּיק שֶׁתְּפִלּוֹתֶיךָ וּבַקָּשׁוֹתֶיךָ יִתְקַבְּלוּ?!"... אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: "אִם הַשָּׁכֵן יִדְפֹּק עַל דֶּלֶת בֵּיתִי, וְיֹאמַר לִי שֶׁבְּנִי נָפַל אֶל תּוֹךְ בּוֹר הַבִּיּוּב שֶׁנִּשְׁאָר פָּתוּחַ – מָה אֶעֱשֶׂה?! בְּוַדַּאי שֶׁאֶכָּנֵס אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ לַעֲלוֹת הַחוּצָה. מָה הַשְּׁאֵלָה בִּכְלָל?" אֲנַחְנוּ הַבָּנִים שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם! לָכֵן, לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה נִהְיֶה מְלֻכְלָכִים – כַּאֲשֶׁר נִצְעַק אֵלָיו, מִיָּד יִשְׁמַע בְּקוֹל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זַצַ"ל: "דַּע לְךָ! שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּפַלְתָּ – ה' יִתְבָּרַךְ נִמְצָא אִתְּךָ!" יֵשׁ עַל כָּךְ רְאָיָה מִפָּרָשָׁתֵנוּ: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם". חָשַׁשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמַע לְקוֹל תְּפִלָּתָם שֶׁל קֹרַח וְשֶׁל חֶבֶר מֵרֵעָיו, לָכֵן בִּקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לִתְפִלָּתָם (רמב"ן). מִכָּאן נִלְמַד מַהוּ כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה. אֲפִלּוּ תְּפִלָּתָם שֶׁל הַחוֹטְאִים הַמּוֹרְדִים בַּה' וּבִמְשִׁיחוֹ, יְכוֹלָה לְהִתְקַבֵּל בַּשָּׁמַיִם!!! כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא (ברכות סג), "גַּנָּבָא אַפּוּם מַחְתַּרְתָּא רַחֲמָנָא קָרֵי". כְּלוֹמַר, גַּנָּב שֶׁמִּתְחַבֵּא בַּמַּחְתֶּרֶת, גַּם מִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיַּצִּילוֹ. וְכֵן, מוּבָא בַּמִּשְׁנָה (מכות ב-ו), שֶׁאִמּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים הָיוּ בָּאוֹת לְעָרֵי הַמִּקְלָט וּמְסַפְּקוֹת לָרוֹצְחִים מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנָם שֶׁיָּמוּת, כִּי בְּמוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיוּ יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּחְרֵר לְבֵיתָם. וּמֵאַחַר שֶׁהָאִמָּהוֹת יָדְעוּ מַהוּ כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה, חָשְׁשׁוּ מִתְּפִלָּתָם וְלָכֵן פִּנְּקוּ אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ שֶׁבְּנָם יָמוּת. אַף הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָיָה נִכְנָס פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בַּזְּמַן הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה - הִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לְקוֹלָם שֶׁל עוֹבְרֵי דְּרָכִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שֶׁלֹּא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּעֵת שֶׁהֵם מְצוּיִים בַּדְּרָכִים. כִּי "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמה-יח). לְכָל יְהוּדִי יֵשׁ הַכֹּחַ הָאַדִּיר שֶׁל הַתְּפִלָּה. הַתְּפִלָּה הִיא "פִּצְצַת אָטוֹם" שֶׁנִּתְּנָה לֹא רַק לְרָאשֵׁי מַעַצְמוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְכָל יְהוּדִי, פָּשׁוּט כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה. הָאַדְמוֹ"ר מִקְּלוֹיזְנְבּוּרְג, בַּעַל הַ"שֶּׁפַע חַיִּים" זַצַ"ל, הִמְשִׁיל אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה לְ"מַעֲלִית". לוֹחֲצִים כָּאן לְמַטָּה, וְהַבַּקָּשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה... עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהָאַדְמוֹ"ר רַבִּי שָׁלוֹם מִבֶּעלְז זַצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר שֶׁחַזָּאֵי מֶזֶג הָאֲוִיר טוֹעִים פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחִזּוּי מֶזֶג הָאֲוִיר, כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם יֵשׁ אֵיזֶה יֶלֶד קָטָן שֶׁקַּר לוֹ בַּדֶּרֶךְ לְתַלְמוּד הַתּוֹרָה, וּבַעֲבוּרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה אֶת כָּל תָּכְנִיּוֹתָיו. הָבָה נְנַצֵּל אֶת הַכֹּחַ הַמְיֻחָד הַזֶּה, כִּי אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בְּפִינוּ. נִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל לִבֵּנוּ, וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא נִזְכֶּה לִרְאוֹת יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל הָעִנְיָנִים! קֹרַח חִפֵּשׂ לְעַצְמוֹ כָּבוֹד בְּ"כֹחַ", כָּבוֹד מְדֻמֶּה. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: "כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד – הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְכָל הַבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד – הַכָּבוֹד רוֹדֵף אַחֲרָיו" (עירובין יג). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִכְתֹּב אֶת הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ סִיֵּם לִכְתֹּב אוֹתָהּ, נִשְׁאַר מְעַט דַּיּוֹ בְּקֻלְמוֹסוֹ. הוּא מָרַח אֶת הַדְּיוֹ עַל מִצְחוֹ, וּמִכָּךְ זָכָה לְקַרְנֵי הַהוֹד (שמות רבה מז-ו). כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הָאִישׁ הֶעָנָו בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, בְּפָסוּק: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", הָיָה קָשֶׁה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִכְתֹּב זֹאת עַל עַצְמוֹ, לָכֵן כָּתַב אֶת הַמִּלָּה "עָנָו" בִּכְתִיב חָסֵר, לְלֹא הָאוֹת יוֹ"ד. כָּתַב רַבֵּנוּ "בַּעַל הַטּוּרִים" זיע"א, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ כָּתַב אֶת הַמִּלָּה "וַיִּקְרָא", בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת סֵפֶר וַיִּקְרָא, בְּאוֹת א' קְטַנָּה, מֵחֲמַת עַנְוְתָנוּתוֹ. כִּי מִשְׁתַּמֵּעַ מֵהַמִּלָּה "וַיִּקְרָא", שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת. לָכֵן כָּתַב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִלָּה זוֹ בְּאוֹת א' קְטַנָּה, כָּךְ שֶׁמֵּרָחוֹק הַמִּלָּה תֵּרָאֶה "וַיִּקֶר", שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר עִמּוֹ רַק בְּדֶרֶךְ "מִקְרֶה". מִשְּׁתֵּי פְּעָמִים אֵלּוּ, נִשְׁאֲרוּ טִפּוֹת הַדְּיוֹ. יוֹצֵא, שֶׁדַּוְקָא מֵחֲמַת עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא זָכָה שֶׁפָּנָיו יָאִירוּ כְּאוֹר הַחַמָּה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָשִׂים מַסֵּכָה עַל פָּנָיו כְּשֶׁדִּבֵּר עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לד-לג) כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ מֵהַשְּׁכִינָה הַשְּׁרוּיָה עַל פָּנָיו! לִפְעָמִים, אָדָם רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָכֵן מְקַבֵּל אוֹתוֹ, אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין זֶה כָּבוֹד אֲמִתִּי אֶלָּא כָּבוֹד מְדֻמֶּה. גְּאוֹן עֻזֵּנוּ, מָרָן הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל, הֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא (משל ונמשל): מַעֲשֶׂה בַּחֲמוֹר שֶׁבְּעָלָיו הִטְעִין עָלָיו פִּרְחֵי נוֹי רֵיחָנִיִּים כְּדֵי לִמְכֹּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. בַּדֶּרֶךְ, הִתְקָרְבוּ אֲנָשִׁים אֶל הַחֲמוֹר כְּדֵי לְהִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים וְהָעֲשָׂבִים. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁחָזַר הַחֲמוֹר אֶל אֻרְוָתוֹ, הִתְגָּאָה בִּפְנֵי חֲבֵרָיו: "הַיּוֹם כֻּלָּם רָצוּ בְּקִרְבָתִי וּבָאוּ לִהְיוֹת לְצִדִּי". לַמָּחֳרָת, הִטְעִין עָלָיו בְּעָלָיו אֶת גֶּלְלֵי הַבָּקָר, כְּדֵי לְזַבֵּל אֶת הַשָּׂדוֹת. כֻּלָּם נִרְתְּעוּ מֵהָרֵיחַ וְהִתְרַחֲקוּ מֵהַחֲמוֹר. כְּשֶׁשָּׁב אֶל חֲבֵרָיו בָּעֶרֶב, הִתְפָּאֵר בִּפְנֵיהֶם: "הַיּוֹם כְּבָר כֻּלָּם פּוֹחֲדִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי, מֵרֹב יִרְאַת הַכָּבוֹד שֶׁהֵם רוֹחֲשִׁים לִי". כָּךְ הוּא הַכָּבוֹד הַנִּתָּן לְאֵלּוּ שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֵי הַכָּבוֹד. הֵם נִתְלִים בְּכָבוֹד מְדֻמֶּה, כְּאוֹתוֹ חֲמוֹר... הַגְּמָרָא (חולין קלט:), מְסַפֶּרֶת עַל יוֹנִים מִזַּן מְיֻחָד: "יוֹנֵי הַרְדִּיסָאוֹת", עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ "הוֹרְדוּס". הוּא גִּדֵּל אוֹתָן כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת רִגְשֵׁי הַנְּחִיתוּת שֶׁהָיוּ לוֹ. הוֹרְדוּס הָיָה עֶבֶד שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹנוֹ וְהָפַךְ לִהְיוֹת מֶלֶךְ (ב"ב ד), לָכֵן הוּא אִלֵּף יוֹנִים לוֹמַר "מֶלֶךְ! מֶלֶךְ!" הוּא הָיָה מַעֲמִיד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת שֶׁל יוֹנִים כָּאֵלּוּ, שֶׁכָּל שׁוּרָה בְּאֹרֶךְ קִילוֹמֶטֶר!!! וְהָיָה עוֹבֵר בֵּינֵיהֶן בְּכָל יוֹם, כְּמִסְדָּר שֶׁל כָּבוֹד. הַכָּבוֹד הוּא צֹרֶךְ נַפְשִׁי שֶׁל כָּל בַּר אֱנוֹשׁ, אַךְ הַשְּׁאֵלָה הִיא, כֵּיצַד אָדָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַכָּבוֹד שֶׁאֵלָיו הוּא מְיַחֵל. סִפְּרוּ לַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁצָּם 'תַּעֲנִית הַפְסָקָה' – צָם שָׁבוּעַ שָׁלֵם, מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּבְכָל יוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל, הוּא נוֹהֵג לָלֶכֶת לַמִּקְוֶה, וְכָל יַלְדֵי וִילְנָא מִסְתּוֹבְבִים סְבִיבוֹ בְּהַעֲרָצָה. הוֹרָה הַגְּרָ"א זַצַ"ל, לוֹמַר לַיְלָדִים שֶׁלֹּא יִסְתּוֹבְבוּ יוֹתֵר סְבִיבוֹ, וּמֵאָז - כְּבָר לֹא הָיָה לְאוֹתוֹ יְהוּדִי כֹּחַ לָצוּם!!! נִמְצָא, שֶׁהַכָּבוֹד שֶׁקִּבֵּל מֵהַיְלָדִים, נָתַן לוֹ כֹּחוֹת גְּדוֹלִים שֶׁעָזְרוּ לוֹ לָצוּם, וּמִשֶּׁלֹּא קִבֵּל אוֹתָם, כְּבָר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָצוּם יוֹתֵר. כָּתַב הָרַמְחַ"ל זיע"א (מסילת ישרים פי"א), שֶׁהַכָּבוֹד דּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת וְהַחֲמָדוֹת בָּעוֹלָם, וְאִלּוּלֵא זֶה, הָיָה הָאָדָם מִתְרַצֶּה לֶאֱכֹל מַה שֶּׁיּוּכַל, לִלְבֹּשׁ מַה שֶּׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ וְלִשְׁכֹּן בְּבַיִת שֶׁיַּסְתִּירֵהוּ מִן הַפְּגָעִים, וְהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ קַלָּה עָלָיו וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַעֲשִׁיר כְּלָל. אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ שָׁפָל וּפָחוּת מֵרֵעָיו, הוּא מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בָּעֳבִי הַקּוֹרֶה הַזֹּאת וְאֵין קֵץ לַעֲמָלוֹ. נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה, מַה בֶּאֱמֶת מַמְרִיץ אוֹתָנוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, מַה גּוֹרֵם לָנוּ לַעֲשׂוֹת וּלְהִתְקַדֵּם... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)