Otzarot-Article

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר... וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (טז-א) מוּבָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (יח-כ): "אָמַר רַב: אוֹן בֶּן פֶּלֶת - אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ. אָמְרָה לוֹ: מַה לְּךָ וּלְמַחֲלֹקֶת זוֹ? אִם אַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל - אַתָּה תַּלְמִידוֹ, וְאִם קֹרַח כֹּהֵן גָּדוֹל - אַתָּה תַּלְמִידוֹ. הִשְׁקַתּוּ יַיִן וְנִרְדַּם. יָשְׁבָה כְּשֶׁשְּׂעָרָהּ פָּרוּעַ בְּפֶתַח בֵּיתָהּ. כָּל מִי שֶׁבָּא לִקְרֹא לְבַעְלָהּ - כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ חָזַר לַאֲחוֹרָיו, וְכָךְ נִצַּל. הַיְנוּ דִּכְתִיב: 'חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ' - זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן".

לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: אֵיזוֹ 'חָכְמָה' מֻפְלֶגֶת הָיְתָה בְּטַעֲנָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת אוֹן בֶּן פֶּלֶת, עַד שֶׁבִּזְכוּתָהּ הִיא מֻכְתֶּרֶת לְדוֹרוֹת בְּכֶתֶר שֶׁל 'חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ'? הֲלֹא הַטַּעֲנָה שֶׁהִיא טָעֲנָה לְאוֹן בַּעְלָהּ, הָיְתָה טַעֲנָה פְּשׁוּטָה וּמִתְבַּקֶּשֶׁת: אָכֵן, מַה הוּא יַרְוִיחַ אִישִׁית מִמִּלְחַמְתּוֹ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ? אֶת הַתְּשׁוּבָה לִתְמִיהָה זוֹ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בְּאַחַד הַיָּמִים, הִתְיַשֵּׁב בָּעִיר חֶבְרוֹן יְהוּדִי תֻּרְכִּי, עָשִׁיר מֻפְלָג. גַּם בָּנָיו, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּקוּשְׁטָא שֶׁבְּתוּרְכִּיָּה, הָיוּ עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים וּבַעֲלֵי הוֹן. עִם הַגִּיעוֹ אֶל הָעִיר, רָכַשׁ הַיְּהוּדִי מִגְרָשׁ מִחוּץ לִתְחוּמֵי הָאֵזוֹר שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרְרוּ הַיְּהוּדִים בְּחֶבְרוֹן, כְּדֵי לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ אַרְמוֹן מְפֹאָר. אֶלָּא שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַבְּנִיָּה הִתְגַּלַּע וִכּוּחַ בֵּינוֹ וּבֵין אַחַד הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָסְקוּ בִּבְנִיַּת הָאַרְמוֹן, וְהַפּוֹעֵל תְּבָעוֹ לְדִין תּוֹרָה בִּפְנֵי רַב הָעִיר, רַבִּי אֵלִיָּהוּ מָנִי.

הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר, הֻזְמַן לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין כְּדֵי לְהָשִׁיב עַל הַתְּבִיעָה, אוּלָם בְּגַאֲוָתוֹ הָרַבָּה – רָאָה בְּכָךְ פְּגִיעָה קָשָׁה בִּכְבוֹדוֹ. הוּא נִמְנַע מִלְּהַגִּיעַ בַּמּוֹעֵד שֶׁבּוֹ הֻזְמַן, וְכָךְ גַּם כַּאֲשֶׁר הֻזְמַן בַּשֵּׁנִית וּבַשְּׁלִישִׁית. לָכֵן, יָצְאָה מִלִּפְנֵי בֵּית הַדִּין אַזְהָרָה בְּרוּרָה, כִּי אִם לֹא יִתְיַצֵּב בַּפַּעַם הַזֹּאת – יֵצֵא נֶגְדּוֹ כְּתַב סֵרוּב, מַה שֶּׁיּוֹבִיל לְכָךְ שֶׁלֹּא יִמְצָא עוֹד אֶת מְקוֹמוֹ בְּחֶבְרוֹן.

בְּלֵית בְּרֵרָה, הוּא נֶאֱלַץ לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דִּיּוּן – יָצָא חַיָּב וְנֶאֱלַץ לְשַׁלֵּם לַפּוֹעֵל אֶת מְלֹא תְּבִיעָתוֹ. נָקֵל לְהָבִין, כִּי חֲמָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַתּוּרְכִּי בָּעֲרָה בּוֹ. הוּא הֶחְלִיט לִטֹּל אֶת נִקְמָתוֹ מֵרַב הָעִיר, זֹאת בְּאֶמְצָעוּת חֲתִירָה תַּחַת הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי בָּעִיר, וְעִידוּד רוּחוֹת הַהַשְׂכָּלָה שֶׁשָּׁטְפוּ אָז אֶת הָאָרֶץ.

רַבָּנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוֹצִיאוּ כְּרוּז שֶׁל תְּמִיכָה בְּרַבָּהּ שֶׁל חֶבְרוֹן, וְאַף הִזְהִירוּ שֶׁכָּל הַפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, בִּבְחִינַת 'הִזָּהֲרוּ בְּגַחַלְתָּן'. וְאָכֵן, הִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים בִּמְלוֹאָם: אֶחָד מִבָּנָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי הַתּוּרְכִּי, אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר בְּקוּשְׁטָא, וּמִשָּׁם תָּמַךְ בְּמַאֲבָקוֹ שֶׁל אָבִיו נֶגֶד הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי – נָפַל לְמִשְׁכָּב וְחָלָה אֲנוּשׁוֹת.

הֶעָשִׁיר מִהֵר לָצֵאת לְקוּשְׁטָא כְּדֵי לִסְעֹד אֶת בְּנוֹ. לְשִׂמְחָתוֹ, מִיָּד כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעִיר הִשְׁתַּפֵּר מַצָּבוֹ שֶׁל הַבֵּן. בִּרְאוֹתוֹ כִּי כֵן, יָצָא לְדַרְכּוֹ חֲזָרָה לְחֶבְרוֹן, אוּלָם מִיָּד עִם הַגִּיעוֹ אֶל הָעִיר, הִתְבַּשֵּׂר כִּי שׁוּב תָּקְפָה הַמַּחֲלָה אֶת בְּנוֹ. שׁוּב יָצָא הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ לְקוּשְׁטָא, שׁוּב גִּלָּה בְּהַגִּיעוֹ הָעִירָה כִּי מַצָּבוֹ שֶׁל הַבֵּן הִשְׁתַּפֵּר, וְשׁוּב טָחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת, וּבִגְלַל סַעֲרַת אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעֲרָה בּוֹ - לֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין כִּי מְדֻבָּר בְּאוֹת אַזְהָרָה שְׁמֵימִי.

כַּאֲשֶׁר שָׁב לְחֶבְרוֹן, צִפּוּ לוֹ בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת. בְּנוֹ חָלָה בַּשְּׁלִישִׁית, וּכְבָר שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי. הוּא, יָצָא שׁוּב לְקוּשְׁטָא, אוּלָם הַפַּעַם, לֹא כְּדֵי לִסְעֹד אֶת בְּנוֹ – אֶלָּא כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַלְוָיָתוֹ...

רַק אָז, עוֹרְרוּהוּ יְדִידָיו לְהִתְבּוֹנֵן עַל שׁוּם מָה בָּאָה עָלָיו הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, וְהוּא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. בְּעִקְבוֹת כָּךְ נֶחְתַּם הֶסְכֵּם שָׁלוֹם בֵּין הַמַּחֲנוֹת, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ.

הֲרֵי לָנוּ, כִּי לְעִתִּים, אָדָם שֶׁנִּמְצָא בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מְרִיבָה, וְאֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת בּוֹעֶרֶת בְּעַצְמוֹתָיו – אֵינוֹ מְסֻגָּל לַחְשֹׁב בַּהִגָּיוֹן וּלְקַבֵּל הַחְלָטוֹת מֻשְׂכָּלוֹת. הוּא שָׁבוּי בְּסַעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו מְאוּמָה, חוּץ מֵהַמַּטָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה הָעוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ מַעְיָנָיו: לְנַצֵּחַ!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגְּרַ"ח שְׁמוּאֵלֵבִיץ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ:

אִלּוּ לֹא הָיְתָה אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת אוֹחֶזֶת בְּאוֹן בֶּן פֶּלֶת – הוּא בְּוַדַּאי הָיָה חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ עַל הַטַּעֲנָה שֶׁטָּעֲנָה אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיְתָה בְּכָךְ חָכְמָה מֻפְלֶגֶת... אוּלָם חָכְמָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת אוֹן, חָכְמַת נָשִׁים – בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּכָךְ שֶׁהִצְלִיחָה לַחְשֹׁב בְּהִגָּיוֹן וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמְּצִיאוּת נְכוֹחָה – גַּם בְּעוֹדָהּ נְתוּנָה עִם בַּעְלָהּ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מַחֲלֹקֶת נֶגֶד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ! בְּכָךְ שֶׁהִיא לֹא נִסְחֲפָה אַחֲרֵי הָרָצוֹן לְנַצֵּחַ בְּכָל מְחִיר, אֶלָּא הִצְלִיחָה לִבְחֹן בְּמַבָּט מְפֻכָּח אֶת הַתַּכְלִית, אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ הִיא נִלְחֶמֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ – לַעֲצֹר אֶת הַמַּחֲלֹקֶת בָּרֶגַע שֶׁהִתְבָּרֵר כִּי הִיא אֵינָהּ עֲתִידָה לְהַשִּׂיג אֶת תַּכְלִיתָהּ... (לְלַמֶּדְךָ)

	ויקהל תשפ"ב
	גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ
	"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר... וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (טז-א) מוּבָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (יח-כ): "אָמַר רַב: אוֹן בֶּן פֶּלֶת - אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ. אָמְרָה לוֹ: מַה לְּךָ וּלְמַחֲלֹקֶת זוֹ? אִם אַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל - אַתָּה תַּלְמִידוֹ, וְאִם קֹרַח כֹּהֵן גָּדוֹל - אַתָּה תַּלְמִידוֹ. הִשְׁקַתּוּ יַיִן וְנִרְדַּם. יָשְׁבָה כְּשֶׁשְּׂעָרָהּ פָּרוּעַ בְּפֶתַח בֵּיתָהּ. כָּל מִי שֶׁבָּא לִקְרֹא לְבַעְלָהּ - כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ חָזַר לַאֲחוֹרָיו, וְכָךְ נִצַּל. הַיְנוּ דִּכְתִיב: 'חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ' - זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן". לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: אֵיזוֹ 'חָכְמָה' מֻפְלֶגֶת הָיְתָה בְּטַעֲנָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת אוֹן בֶּן פֶּלֶת, עַד שֶׁבִּזְכוּתָהּ הִיא מֻכְתֶּרֶת לְדוֹרוֹת בְּכֶתֶר שֶׁל 'חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ'? הֲלֹא הַטַּעֲנָה שֶׁהִיא טָעֲנָה לְאוֹן בַּעְלָהּ, הָיְתָה טַעֲנָה פְּשׁוּטָה וּמִתְבַּקֶּשֶׁת: אָכֵן, מַה הוּא יַרְוִיחַ אִישִׁית מִמִּלְחַמְתּוֹ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ? אֶת הַתְּשׁוּבָה לִתְמִיהָה זוֹ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בְּאַחַד הַיָּמִים, הִתְיַשֵּׁב בָּעִיר חֶבְרוֹן יְהוּדִי תֻּרְכִּי, עָשִׁיר מֻפְלָג. גַּם בָּנָיו, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּקוּשְׁטָא שֶׁבְּתוּרְכִּיָּה, הָיוּ עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים וּבַעֲלֵי הוֹן. עִם הַגִּיעוֹ אֶל הָעִיר, רָכַשׁ הַיְּהוּדִי מִגְרָשׁ מִחוּץ לִתְחוּמֵי הָאֵזוֹר שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרְרוּ הַיְּהוּדִים בְּחֶבְרוֹן, כְּדֵי לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ אַרְמוֹן מְפֹאָר. אֶלָּא שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַבְּנִיָּה הִתְגַּלַּע וִכּוּחַ בֵּינוֹ וּבֵין אַחַד הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָסְקוּ בִּבְנִיַּת הָאַרְמוֹן, וְהַפּוֹעֵל תְּבָעוֹ לְדִין תּוֹרָה בִּפְנֵי רַב הָעִיר, רַבִּי אֵלִיָּהוּ מָנִי. הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר, הֻזְמַן לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין כְּדֵי לְהָשִׁיב עַל הַתְּבִיעָה, אוּלָם בְּגַאֲוָתוֹ הָרַבָּה – רָאָה בְּכָךְ פְּגִיעָה קָשָׁה בִּכְבוֹדוֹ. הוּא נִמְנַע מִלְּהַגִּיעַ בַּמּוֹעֵד שֶׁבּוֹ הֻזְמַן, וְכָךְ גַּם כַּאֲשֶׁר הֻזְמַן בַּשֵּׁנִית וּבַשְּׁלִישִׁית. לָכֵן, יָצְאָה מִלִּפְנֵי בֵּית הַדִּין אַזְהָרָה בְּרוּרָה, כִּי אִם לֹא יִתְיַצֵּב בַּפַּעַם הַזֹּאת – יֵצֵא נֶגְדּוֹ כְּתַב סֵרוּב, מַה שֶּׁיּוֹבִיל לְכָךְ שֶׁלֹּא יִמְצָא עוֹד אֶת מְקוֹמוֹ בְּחֶבְרוֹן. בְּלֵית בְּרֵרָה, הוּא נֶאֱלַץ לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דִּיּוּן – יָצָא חַיָּב וְנֶאֱלַץ לְשַׁלֵּם לַפּוֹעֵל אֶת מְלֹא תְּבִיעָתוֹ. נָקֵל לְהָבִין, כִּי חֲמָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַתּוּרְכִּי בָּעֲרָה בּוֹ. הוּא הֶחְלִיט לִטֹּל אֶת נִקְמָתוֹ מֵרַב הָעִיר, זֹאת בְּאֶמְצָעוּת חֲתִירָה תַּחַת הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי בָּעִיר, וְעִידוּד רוּחוֹת הַהַשְׂכָּלָה שֶׁשָּׁטְפוּ אָז אֶת הָאָרֶץ. רַבָּנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוֹצִיאוּ כְּרוּז שֶׁל תְּמִיכָה בְּרַבָּהּ שֶׁל חֶבְרוֹן, וְאַף הִזְהִירוּ שֶׁכָּל הַפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, בִּבְחִינַת 'הִזָּהֲרוּ בְּגַחַלְתָּן'. וְאָכֵן, הִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים בִּמְלוֹאָם: אֶחָד מִבָּנָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי הַתּוּרְכִּי, אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר בְּקוּשְׁטָא, וּמִשָּׁם תָּמַךְ בְּמַאֲבָקוֹ שֶׁל אָבִיו נֶגֶד הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי – נָפַל לְמִשְׁכָּב וְחָלָה אֲנוּשׁוֹת. הֶעָשִׁיר מִהֵר לָצֵאת לְקוּשְׁטָא כְּדֵי לִסְעֹד אֶת בְּנוֹ. לְשִׂמְחָתוֹ, מִיָּד כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעִיר הִשְׁתַּפֵּר מַצָּבוֹ שֶׁל הַבֵּן. בִּרְאוֹתוֹ כִּי כֵן, יָצָא לְדַרְכּוֹ חֲזָרָה לְחֶבְרוֹן, אוּלָם מִיָּד עִם הַגִּיעוֹ אֶל הָעִיר, הִתְבַּשֵּׂר כִּי שׁוּב תָּקְפָה הַמַּחֲלָה אֶת בְּנוֹ. שׁוּב יָצָא הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ לְקוּשְׁטָא, שׁוּב גִּלָּה בְּהַגִּיעוֹ הָעִירָה כִּי מַצָּבוֹ שֶׁל הַבֵּן הִשְׁתַּפֵּר, וְשׁוּב טָחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת, וּבִגְלַל סַעֲרַת אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעֲרָה בּוֹ - לֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין כִּי מְדֻבָּר בְּאוֹת אַזְהָרָה שְׁמֵימִי. כַּאֲשֶׁר שָׁב לְחֶבְרוֹן, צִפּוּ לוֹ בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת. בְּנוֹ חָלָה בַּשְּׁלִישִׁית, וּכְבָר שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי. הוּא, יָצָא שׁוּב לְקוּשְׁטָא, אוּלָם הַפַּעַם, לֹא כְּדֵי לִסְעֹד אֶת בְּנוֹ – אֶלָּא כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַלְוָיָתוֹ... רַק אָז, עוֹרְרוּהוּ יְדִידָיו לְהִתְבּוֹנֵן עַל שׁוּם מָה בָּאָה עָלָיו הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, וְהוּא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. בְּעִקְבוֹת כָּךְ נֶחְתַּם הֶסְכֵּם שָׁלוֹם בֵּין הַמַּחֲנוֹת, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ. הֲרֵי לָנוּ, כִּי לְעִתִּים, אָדָם שֶׁנִּמְצָא בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מְרִיבָה, וְאֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת בּוֹעֶרֶת בְּעַצְמוֹתָיו – אֵינוֹ מְסֻגָּל לַחְשֹׁב בַּהִגָּיוֹן וּלְקַבֵּל הַחְלָטוֹת מֻשְׂכָּלוֹת. הוּא שָׁבוּי בְּסַעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו מְאוּמָה, חוּץ מֵהַמַּטָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה הָעוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ מַעְיָנָיו: לְנַצֵּחַ! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגְּרַ"ח שְׁמוּאֵלֵבִיץ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: אִלּוּ לֹא הָיְתָה אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת אוֹחֶזֶת בְּאוֹן בֶּן פֶּלֶת – הוּא בְּוַדַּאי הָיָה חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ עַל הַטַּעֲנָה שֶׁטָּעֲנָה אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיְתָה בְּכָךְ חָכְמָה מֻפְלֶגֶת... אוּלָם חָכְמָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת אוֹן, חָכְמַת נָשִׁים – בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּכָךְ שֶׁהִצְלִיחָה לַחְשֹׁב בְּהִגָּיוֹן וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמְּצִיאוּת נְכוֹחָה – גַּם בְּעוֹדָהּ נְתוּנָה עִם בַּעְלָהּ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מַחֲלֹקֶת נֶגֶד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ! בְּכָךְ שֶׁהִיא לֹא נִסְחֲפָה אַחֲרֵי הָרָצוֹן לְנַצֵּחַ בְּכָל מְחִיר, אֶלָּא הִצְלִיחָה לִבְחֹן בְּמַבָּט מְפֻכָּח אֶת הַתַּכְלִית, אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ הִיא נִלְחֶמֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ – לַעֲצֹר אֶת הַמַּחֲלֹקֶת בָּרֶגַע שֶׁהִתְבָּרֵר כִּי הִיא אֵינָהּ עֲתִידָה לְהַשִּׂיג אֶת תַּכְלִיתָהּ... (לְלַמֶּדְךָ)