Otzarot-Article

"וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי... וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח" (כה-יח) מַה יִּהְיֶה? שְׁאֵלָה שֶׁכֻּלָּם שׁוֹאֲלִים. מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף? אֵיךְ יוֹצְאִים מִזֶּה? מַה יִהְיֶה עִם הַשָּׁלוֹם, עִם הַבִּטָּחוֹן? וּבִכְלָל, לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים? קָדִימָה, אֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּל סְחוֹר סְחוֹר? שְׁאֵלוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲנֶה. מְנַסִּים כָּךְ, מְנַסִּים אַחֶרֶת. מִי לֹא רוֹצֶה לְשַׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב. הַשְּׁאֵלָה אִם זוֹ בֶּאֱמֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

לְמַה זֶּה דּוֹמֶה?

לְחוֹלֶה הַשּׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ, דָּוֶה וְכוֹאֵב. מְנַסֶּה לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, לֹא נֹחַ. עַל צַד שְׂמֹאל, גַּם לֹא. עַל הַגַּב, מֵצִיק. לָשֶׁבֶת, אֵין לוֹ כֹּחַ. לָקוּם, אֵינוֹ יָכוֹל. לִשְׁכַּב, הֲרֵי כְּבָר נִסָּה. זֶה עָצוּב, זֶה כּוֹאֵב. אֲבָל אִם נִשְׁמַע כִּי הָרוֹפֵא אוֹמֵר לוֹ, 'מַדּוּעַ אַתָּה מִתְיַסֵּר, לָמָּה אַתָּה מְסָרֵב לִטּוֹל אֶת הַתְּרוּפָה וּלְהַבְרִיא?' כְּבָר אֵין מָקוֹם לְרַחֵם עָלָיו. בְּוַדַּאי לֹא אִם הַתְּרוּפָה אֵינָהּ מָרָה וְאֵינָהּ כּוֹאֶבֶת.

אָז לָמָּה לְהִתְיַסֵּר אִם הַתְּרוּפָה לְפָנֵינוּ, לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, בְּפָסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח".

בִּצְעִירוּתוֹ הָיָה הַמַּשְׁפִּיעַ הַחַבַּ"דִי הַנּוֹדָע רַבִּי מֶנְדֶל פוּטֵרְפָאס זַצַ"ל אַבְרֵךְ חָרִיף. פָּגַשׁ בְּאֶחָד מִזִּקְנֵי הַחֲסִידִים שֶׁנִּרְאָה מְדֻכְדָּךְ וּמַצַּב רוּחוֹ שָׁפוּף, וְגָעַר בּוֹ: "מָרָה שְׁחוֹרָה הִיא סַם הַמָּוֶת. עִבְדוּ אֶת ה' - בְּשִׂמְחָה, בּוֹאוֹ לְפָנָיו - בִּרְנָנָה!"

נָתַן בּוֹ הַלָּהּ מַבָּט עָצוּב: "אַתָּה, תִּשְׂמַח. שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדּוּתְךָ. אֲנִי, כְּבָר שַׁיָּךְ לְחֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַפָּסוּק: וְדָע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹקִים בַּמִּשְׁפָּט" (קֹהֶלֶת יא-ט).

אָחַז בִּזְקָנוֹ שֶׁהִלְבִּין וְאָמַר: "הֲלֹא עוֹד מְעַט אֶתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט!"

רַבִּי מֶנְדְּל לֹא וִתֵּר: "עַל הָעֲבֵרוֹת שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה. וּמִצְווֹת, יֵשׁ לְמַכְבִּיר. אָז עַל מָה הַעֶצֶב"...

הִקְפִּיד הַלָּהּ: "הַאִם צָרִיךְ אֲנִי שֶׁאַתָּה תְּסַפֵּר לִי כַּמָּה מִצְווֹת יֵשׁ לִי?! הַסְכֵּת וּשְׁמַע:

בְּכָל יוֹם עִם שַׁחַר פּוֹתֵחַ אֲנִי שַׂק חָדָשׁ: "מוֹדֶה אֲנִי" - פְּנִימָה; בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר - פְּנִימָה; שִׁעוּרֵי תּוֹרָה - פְּנִימָה; עִטּוּף בְּטַלִּית, הֲנָחַת תְּפִלִּין, תְּפִלָּה - פְּנִימָה; נְטִילַת יָדַיִם, בְּרָכוֹת, לִמּוּד עַל הַשֻׁלְחָן, מַיִם אַחֲרוֹנִים, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן - פְּנִימָה! וְעוֹד שִׁעוּרֵי תּוֹרָה וּמַעֲשֵׂי חֶסֶד וְקֵרוּב, וְעַד לִתְפִלַּת מִנְחָה וְעַרְבִית, לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם וְלִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. וְאָז אֲנִי צוֹרֵר אֶת הַשַּׂק, וּלְמָחָר אֶפְתַּח שַׂק חָדָשׁ.

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים בְּשָׁנָה, כָּפוּל שְׁמוֹנִים שְׁנוֹת חַיִּים. וְאַתָּה תְּסַפֵּר לִי עִם מָה עוֹמֵד אֲנִי לַעֲלוֹת לַמָּרוֹם?!" - עֵינָיו יָרְקוּ בְּרָקִים.

תָּמַהּ רַבִּי מֶנְדְּל: "אֵינִי מֵבִין. אָז עַל מַה הַדִּכְדּוּךְ?!"

"עַל זֶה", הִזְדַּעֵק הַלָּהּ, "מַדּוּעַ הַכֹּל לַשַּׂק, מַדּוּעַ לֹא לְתוֹכִי פְּנִימָה?!"...

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה וּמַעֲשֶׂה יָפֶה. אֲבָל אוֹתוֹ חָסִיד יָשִׁישׁ טָעָה, וּלְחִנָּם הִצְטַעֵר. הַכֹּל נֶחֱרָט בַּנֶּפֶשׁ, הַכֹּל חוֹדֵר לַלֵּב. הַשְּׁאֵלָה לְאֵיזֶה עֹמֶק וּלְאֵיזֶה רֹבֶד. תָּלוּי הַדָּבָר בְּאֵיכוּת הַמַּעֲשֶׂה וּבְכַמּוּת הַמַּעֲשִׂים, אֲבָל "יָדוּעַ הַדָּבָר וֶאֱמֶת, כִּי הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו" (חִנּוּךְ, מִצְוָה טז).

אוֹתוֹ מַשְׁפִּיעַ חַבַּ"דִי נוֹדָע רַבִּי מֶנְדְּל פוּטֵרְפָאס זַצַ"ל נֶאֱסַר בִּשְׁעָתוֹ בְּגִין הֲפָצַת הַיַּהֲדוּת, וְנִכְלָא בְּסִבִּיר עִם קָרְבְּנוֹת טִהוּרָיו שֶׁל סְטָאלִין, עֲרִיץ רוּסְיָה. הָיוּ שָׁם מַצְבִּיאִים שֶׁהֻדְּחוּ, רוֹפְאִים וּמְהַנְדְּסִים, כָּל מִי שֶׁנֶּחְשַׁד בְּהִתְנַגְּדוּת לְמִשְׁטַר הָאֵימִים. בָּעֶרֶב, לְאַחַר הָעֲבוֹדָה הַמְפָרֶכֶת, הָיוּ מְסֻבִּים, וְכָל אֶחָד סִפֵּר בְּתוֹרוֹ אֶת סִפּוּר חַיָּיו.

הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אַסִּיר שֶׁהִצִּיג עַצְמוֹ כִּמְהַנְדֵּס גְּשָׁרִים. "לֹא אֶטְעֶה אִם אֹמַר שֶׁיֵּשׁ לִי חֵלֶק מַכְרִיעַ בְּנִצְחוֹן בְּרִית הַמּוֹעֲצוֹת עַל גֶּרְמַנְיָה הַנָּאצִית", אָמַר. וּבְכָל זֹאת, הֻשְׁלַךְ לַכֶּלֶא בִּכְפִיּוּת טוֹבָה מְקוֹמֶמֶת.

סִפֵּר הַמְּהַנְדֵּס: כַּאֲשֶׁר הַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי נָסוֹג, הוּא פּוֹצֵץ אַחֲרָיו תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיגָה אֶת הַגְּשָׁרִים כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת הַטַּנְקִים הָרוּסִיִּים עַל גְּדוֹת הַנְּהָרוֹת. כַּיָּדוּעַ, זְמַן רַב נִדְרָשׁ כְּדֵי לִבְנוֹת גְּשָׁרִים, וְזֶה מִבְצָע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי תַּחַת אֵשׁ הָאוֹיֵב. וְלוּלֵא גְּשָׁרִים, הָיָה הַצָּבָא הַנָּסֹוג עָלוּל לְהִתְאַרְגֵּן וְאַף לִזּוֹם מִתְקֶפֶת נֶגֶד. הָרוּסִים הָיוּ חַיָּבִים אֵפוֹא לְהַמְשִׁיךְ בִּכְתִישָׁתוֹ, אַךְ אֵיךְ יִצְלְחוּ אֶת מִכְשׁוֹל הַמַּיִם בְּאֵין גְּשָׁרִים.

אוֹתוֹ מְהַנְדֵּס הָיָה בֵּין יוֹזְמֵי הַפִּתְרוֹן. תָּפְרוּ מִבָּרַזֶנְט קָשִׁיחַ כַּדּוּרֵי עֲנָק אוֹתָם נִפְּחוּ בָּאֲוִיר דָּחוּס. כַּדּוּרִים אֵלֶּה חֻבְּרוּ בְּצִנּוֹרוֹת מִתְבָּרְגִים וְהֵם צָפוּ בְּשׁוּרוֹת מַקְבִּילוֹת עַל מֵימֵי הַנָּהָר. הִנִּיחוּ עֲלֵיהֶם קוֹרוֹת עֵץ וְהַגֶּשֶׁר הוּכָן תּוֹךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר. הַגְּדוּד עָבַר, עַל כְּלֵי הַשִּׁרְיוֹן וְהַצִּיּוּד הַכָּבֵד. לְאַחַר מִכֵּן פָּתְחוּ אֶת הַשַּׁסְתּוֹמִים וְהַכַּדּוּרִים קֻפְּלוּ, הַצִּנּוֹרוֹת נִשְׁלְפוּ וְהַקּוֹרוֹת הֻטְעֲנוּ עַל מַשָּׂאִית, בַּדֶּרֶךְ אֶל הַנָּהָר הַבָּא.

תָּמַהּ אַחַד הַשּׁוֹמְעִים: "פִּתְרוֹן כֹּה פָּשׁוּט וְיָעִיל! אִם כֵּן, מַדּוּעַ מַשְׁקִיעִים הוֹן עָתֵק וְעָמָל כֹּה רַב וּזְמַן מְמֻשָּׁךְ לִבְנִיַּת גְּשָׁרִים מֵאֲבָנִים וּפְלָדָה, כְּשֶׁנִּתָּן לְהָקִים גֶּשֶׁר בְּצִיּוּד מִתְקַפֵּל וּבְתוֹךְ שָׁעָה קַלָּה?"

חִיְּכוּ כֻּלָּם, וְהַמְּהַנְדֵּס עָנָה: "רֵאשִׁית, זֶהוּ גֶּשֶׁר עֲרַאי שֶׁיֵּשׁ לִנְטוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. שֵׁנִית, יֵשׁ בּוֹ נְקֻדּוֹת תָּרְפָּה. הֲלֹא דַּי בְּרוֹבֶה צַלָּפִים שֶׁיְּחוֹרֵר כַּמָּה חוֹרִים בַּכַּדּוּרִים הַמְנֻפָּחִים, הָאֲוִיר יֵצֵא מֵהֶם וְהַגֶּשֶׁר יִקְרֹס תַּחַת מִשְׁקַל הַטַּנְקִים, וְאֵלֶּה יִפְּלוּ לִמְצוּלוֹת הַנָּהָר"...

רַבִּי מֶנְדְּל יָשַׁב בֵּין הָאֲסִירִים, שָׁמַע וְהִפְנִים, הֵסִיק אֶת הַלֶּקַח וְשִׁנְּנוֹ לְיָמִים לְתַלְמִידָיו: כָּל אָדָם מִתְמוֹדֵד בְּנִסְיוֹנוֹת שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. "הָעוֹלָם יָם זוֹעֵף וְהַזְּמַן גֶּשֶׁר רָעוּעַ" (בְּחִינוֹת עוֹלָם). אֵיךְ נַעֲבִיר אֶת הַמִּטְעָן הַכָּבֵד שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בַּיָּם הַזּוֹעֵף וְהַסּוֹעֵר? עַל גֶּשֶׁר הָאֱמוּנָה: "כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה" (תְּהִלִּים קיט-פו); וּכְכָל שֶׁהַצִּיּוּד כָּבֵד יוֹתֵר, חַיָּב הַגֶּשֶׁר לִהְיוֹת חָזָק יוֹתֵר. וְהָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמוּנָה מְקַנֶּנֶת בְּלֵב כָּל יְהוּדִי, "יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים", אֲבָל כְּדֵי לְהַעֲבִיר בְּאֹפֶן רָצִיף אֶת מִטְעֲנֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, יֵשׁ לִבְנוֹת גֶּשֶׁר קָבוּעַ וּמֻצָּק, לֹא גֶּשֶׁר מִתְנַפֵּחַ וַעֲרָאִי, הֶעָלוּל לְהִסָּדֵק וּלְהִתְחוֹרֵר, לְהִתְקַפֵּל וְלִקְרֹס. וְגֶשֶׁר יַצִּיב הוּא זֶה הַנִּבְנֶה בְּאֶמְצָעוּת בִּסּוּס הָאֱמוּנָה. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	משפטים תשפ"ב
	מְנִיעַת פְּגִיעָה בַּזּוּלַת – מֵעֵבֶר לְשׁוּרַת הַדִּין
	"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (יט-טו) תּוֹרָתֵנוּ תּוֹרַת חַיִּים נִצְחִית מְצַוָּה אוֹתָנוּ בְּפָרָשָׁתֵנוּ "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי... וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח" (כה-יח) מַה יִּהְיֶה? שְׁאֵלָה שֶׁכֻּלָּם שׁוֹאֲלִים. מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף? אֵיךְ יוֹצְאִים מִזֶּה? מַה יִהְיֶה עִם הַשָּׁלוֹם, עִם הַבִּטָּחוֹן? וּבִכְלָל, לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים? קָדִימָה, אֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּל סְחוֹר סְחוֹר? שְׁאֵלוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲנֶה. מְנַסִּים כָּךְ, מְנַסִּים אַחֶרֶת. מִי לֹא רוֹצֶה לְשַׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב. הַשְּׁאֵלָה אִם זוֹ בֶּאֱמֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. לְמַה זֶּה דּוֹמֶה? לְחוֹלֶה הַשּׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ, דָּוֶה וְכוֹאֵב. מְנַסֶּה לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, לֹא נֹחַ. עַל צַד שְׂמֹאל, גַּם לֹא. עַל הַגַּב, מֵצִיק. לָשֶׁבֶת, אֵין לוֹ כֹּחַ. לָקוּם, אֵינוֹ יָכוֹל. לִשְׁכַּב, הֲרֵי כְּבָר נִסָּה. זֶה עָצוּב, זֶה כּוֹאֵב. אֲבָל אִם נִשְׁמַע כִּי הָרוֹפֵא אוֹמֵר לוֹ, 'מַדּוּעַ אַתָּה מִתְיַסֵּר, לָמָּה אַתָּה מְסָרֵב לִטּוֹל אֶת הַתְּרוּפָה וּלְהַבְרִיא?' כְּבָר אֵין מָקוֹם לְרַחֵם עָלָיו. בְּוַדַּאי לֹא אִם הַתְּרוּפָה אֵינָהּ מָרָה וְאֵינָהּ כּוֹאֶבֶת. אָז לָמָּה לְהִתְיַסֵּר אִם הַתְּרוּפָה לְפָנֵינוּ, לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, בְּפָסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח". בִּצְעִירוּתוֹ הָיָה הַמַּשְׁפִּיעַ הַחַבַּ"דִי הַנּוֹדָע רַבִּי מֶנְדֶל פוּטֵרְפָאס זַצַ"ל אַבְרֵךְ חָרִיף. פָּגַשׁ בְּאֶחָד מִזִּקְנֵי הַחֲסִידִים שֶׁנִּרְאָה מְדֻכְדָּךְ וּמַצַּב רוּחוֹ שָׁפוּף, וְגָעַר בּוֹ: "מָרָה שְׁחוֹרָה הִיא סַם הַמָּוֶת. עִבְדוּ אֶת ה' - בְּשִׂמְחָה, בּוֹאוֹ לְפָנָיו - בִּרְנָנָה!" נָתַן בּוֹ הַלָּהּ מַבָּט עָצוּב: "אַתָּה, תִּשְׂמַח. שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדּוּתְךָ. אֲנִי, כְּבָר שַׁיָּךְ לְחֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַפָּסוּק: וְדָע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹקִים בַּמִּשְׁפָּט" (קֹהֶלֶת יא-ט). אָחַז בִּזְקָנוֹ שֶׁהִלְבִּין וְאָמַר: "הֲלֹא עוֹד מְעַט אֶתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט!" רַבִּי מֶנְדְּל לֹא וִתֵּר: "עַל הָעֲבֵרוֹת שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה. וּמִצְווֹת, יֵשׁ לְמַכְבִּיר. אָז עַל מָה הַעֶצֶב"... הִקְפִּיד הַלָּהּ: "הַאִם צָרִיךְ אֲנִי שֶׁאַתָּה תְּסַפֵּר לִי כַּמָּה מִצְווֹת יֵשׁ לִי?! הַסְכֵּת וּשְׁמַע: בְּכָל יוֹם עִם שַׁחַר פּוֹתֵחַ אֲנִי שַׂק חָדָשׁ: "מוֹדֶה אֲנִי" - פְּנִימָה; בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר - פְּנִימָה; שִׁעוּרֵי תּוֹרָה - פְּנִימָה; עִטּוּף בְּטַלִּית, הֲנָחַת תְּפִלִּין, תְּפִלָּה - פְּנִימָה; נְטִילַת יָדַיִם, בְּרָכוֹת, לִמּוּד עַל הַשֻׁלְחָן, מַיִם אַחֲרוֹנִים, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן - פְּנִימָה! וְעוֹד שִׁעוּרֵי תּוֹרָה וּמַעֲשֵׂי חֶסֶד וְקֵרוּב, וְעַד לִתְפִלַּת מִנְחָה וְעַרְבִית, לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם וְלִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. וְאָז אֲנִי צוֹרֵר אֶת הַשַּׂק, וּלְמָחָר אֶפְתַּח שַׂק חָדָשׁ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים בְּשָׁנָה, כָּפוּל שְׁמוֹנִים שְׁנוֹת חַיִּים. וְאַתָּה תְּסַפֵּר לִי עִם מָה עוֹמֵד אֲנִי לַעֲלוֹת לַמָּרוֹם?!" - עֵינָיו יָרְקוּ בְּרָקִים. תָּמַהּ רַבִּי מֶנְדְּל: "אֵינִי מֵבִין. אָז עַל מַה הַדִּכְדּוּךְ?!" "עַל זֶה", הִזְדַּעֵק הַלָּהּ, "מַדּוּעַ הַכֹּל לַשַּׂק, מַדּוּעַ לֹא לְתוֹכִי פְּנִימָה?!"... מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה וּמַעֲשֶׂה יָפֶה. אֲבָל אוֹתוֹ חָסִיד יָשִׁישׁ טָעָה, וּלְחִנָּם הִצְטַעֵר. הַכֹּל נֶחֱרָט בַּנֶּפֶשׁ, הַכֹּל חוֹדֵר לַלֵּב. הַשְּׁאֵלָה לְאֵיזֶה עֹמֶק וּלְאֵיזֶה רֹבֶד. תָּלוּי הַדָּבָר בְּאֵיכוּת הַמַּעֲשֶׂה וּבְכַמּוּת הַמַּעֲשִׂים, אֲבָל "יָדוּעַ הַדָּבָר וֶאֱמֶת, כִּי הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו" (חִנּוּךְ, מִצְוָה טז). אוֹתוֹ מַשְׁפִּיעַ חַבַּ"דִי נוֹדָע רַבִּי מֶנְדְּל פוּטֵרְפָאס זַצַ"ל נֶאֱסַר בִּשְׁעָתוֹ בְּגִין הֲפָצַת הַיַּהֲדוּת, וְנִכְלָא בְּסִבִּיר עִם קָרְבְּנוֹת טִהוּרָיו שֶׁל סְטָאלִין, עֲרִיץ רוּסְיָה. הָיוּ שָׁם מַצְבִּיאִים שֶׁהֻדְּחוּ, רוֹפְאִים וּמְהַנְדְּסִים, כָּל מִי שֶׁנֶּחְשַׁד בְּהִתְנַגְּדוּת לְמִשְׁטַר הָאֵימִים. בָּעֶרֶב, לְאַחַר הָעֲבוֹדָה הַמְפָרֶכֶת, הָיוּ מְסֻבִּים, וְכָל אֶחָד סִפֵּר בְּתוֹרוֹ אֶת סִפּוּר חַיָּיו. הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אַסִּיר שֶׁהִצִּיג עַצְמוֹ כִּמְהַנְדֵּס גְּשָׁרִים. "לֹא אֶטְעֶה אִם אֹמַר שֶׁיֵּשׁ לִי חֵלֶק מַכְרִיעַ בְּנִצְחוֹן בְּרִית הַמּוֹעֲצוֹת עַל גֶּרְמַנְיָה הַנָּאצִית", אָמַר. וּבְכָל זֹאת, הֻשְׁלַךְ לַכֶּלֶא בִּכְפִיּוּת טוֹבָה מְקוֹמֶמֶת. סִפֵּר הַמְּהַנְדֵּס: כַּאֲשֶׁר הַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי נָסוֹג, הוּא פּוֹצֵץ אַחֲרָיו תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיגָה אֶת הַגְּשָׁרִים כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת הַטַּנְקִים הָרוּסִיִּים עַל גְּדוֹת הַנְּהָרוֹת. כַּיָּדוּעַ, זְמַן רַב נִדְרָשׁ כְּדֵי לִבְנוֹת גְּשָׁרִים, וְזֶה מִבְצָע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי תַּחַת אֵשׁ הָאוֹיֵב. וְלוּלֵא גְּשָׁרִים, הָיָה הַצָּבָא הַנָּסֹוג עָלוּל לְהִתְאַרְגֵּן וְאַף לִזּוֹם מִתְקֶפֶת נֶגֶד. הָרוּסִים הָיוּ חַיָּבִים אֵפוֹא לְהַמְשִׁיךְ בִּכְתִישָׁתוֹ, אַךְ אֵיךְ יִצְלְחוּ אֶת מִכְשׁוֹל הַמַּיִם בְּאֵין גְּשָׁרִים. אוֹתוֹ מְהַנְדֵּס הָיָה בֵּין יוֹזְמֵי הַפִּתְרוֹן. תָּפְרוּ מִבָּרַזֶנְט קָשִׁיחַ כַּדּוּרֵי עֲנָק אוֹתָם נִפְּחוּ בָּאֲוִיר דָּחוּס. כַּדּוּרִים אֵלֶּה חֻבְּרוּ בְּצִנּוֹרוֹת מִתְבָּרְגִים וְהֵם צָפוּ בְּשׁוּרוֹת מַקְבִּילוֹת עַל מֵימֵי הַנָּהָר. הִנִּיחוּ עֲלֵיהֶם קוֹרוֹת עֵץ וְהַגֶּשֶׁר הוּכָן תּוֹךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר. הַגְּדוּד עָבַר, עַל כְּלֵי הַשִּׁרְיוֹן וְהַצִּיּוּד הַכָּבֵד. לְאַחַר מִכֵּן פָּתְחוּ אֶת הַשַּׁסְתּוֹמִים וְהַכַּדּוּרִים קֻפְּלוּ, הַצִּנּוֹרוֹת נִשְׁלְפוּ וְהַקּוֹרוֹת הֻטְעֲנוּ עַל מַשָּׂאִית, בַּדֶּרֶךְ אֶל הַנָּהָר הַבָּא. תָּמַהּ אַחַד הַשּׁוֹמְעִים: "פִּתְרוֹן כֹּה פָּשׁוּט וְיָעִיל! אִם כֵּן, מַדּוּעַ מַשְׁקִיעִים הוֹן עָתֵק וְעָמָל כֹּה רַב וּזְמַן מְמֻשָּׁךְ לִבְנִיַּת גְּשָׁרִים מֵאֲבָנִים וּפְלָדָה, כְּשֶׁנִּתָּן לְהָקִים גֶּשֶׁר בְּצִיּוּד מִתְקַפֵּל וּבְתוֹךְ שָׁעָה קַלָּה?" חִיְּכוּ כֻּלָּם, וְהַמְּהַנְדֵּס עָנָה: "רֵאשִׁית, זֶהוּ גֶּשֶׁר עֲרַאי שֶׁיֵּשׁ לִנְטוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. שֵׁנִית, יֵשׁ בּוֹ נְקֻדּוֹת תָּרְפָּה. הֲלֹא דַּי בְּרוֹבֶה צַלָּפִים שֶׁיְּחוֹרֵר כַּמָּה חוֹרִים בַּכַּדּוּרִים הַמְנֻפָּחִים, הָאֲוִיר יֵצֵא מֵהֶם וְהַגֶּשֶׁר יִקְרֹס תַּחַת מִשְׁקַל הַטַּנְקִים, וְאֵלֶּה יִפְּלוּ לִמְצוּלוֹת הַנָּהָר"... רַבִּי מֶנְדְּל יָשַׁב בֵּין הָאֲסִירִים, שָׁמַע וְהִפְנִים, הֵסִיק אֶת הַלֶּקַח וְשִׁנְּנוֹ לְיָמִים לְתַלְמִידָיו: כָּל אָדָם מִתְמוֹדֵד בְּנִסְיוֹנוֹת שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. "הָעוֹלָם יָם זוֹעֵף וְהַזְּמַן גֶּשֶׁר רָעוּעַ" (בְּחִינוֹת עוֹלָם). אֵיךְ נַעֲבִיר אֶת הַמִּטְעָן הַכָּבֵד שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בַּיָּם הַזּוֹעֵף וְהַסּוֹעֵר? עַל גֶּשֶׁר הָאֱמוּנָה: "כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה" (תְּהִלִּים קיט-פו); וּכְכָל שֶׁהַצִּיּוּד כָּבֵד יוֹתֵר, חַיָּב הַגֶּשֶׁר לִהְיוֹת חָזָק יוֹתֵר. וְהָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמוּנָה מְקַנֶּנֶת בְּלֵב כָּל יְהוּדִי, "יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים", אֲבָל כְּדֵי לְהַעֲבִיר בְּאֹפֶן רָצִיף אֶת מִטְעֲנֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, יֵשׁ לִבְנוֹת גֶּשֶׁר קָבוּעַ וּמֻצָּק, לֹא גֶּשֶׁר מִתְנַפֵּחַ וַעֲרָאִי, הֶעָלוּל לְהִסָּדֵק וּלְהִתְחוֹרֵר, לְהִתְקַפֵּל וְלִקְרֹס. וְגֶשֶׁר יַצִּיב הוּא זֶה הַנִּבְנֶה בְּאֶמְצָעוּת בִּסּוּס הָאֱמוּנָה. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)