Otzarot-Article

"וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ" (ה-טז). "וּלְבֵנִים", כַּאֲשֶׁר הַשְּׂעָרוֹת מַלְבִּינוֹת, אוֹמְרוֹת הֵן לָנוּ: עֲשׂוּ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ! לִפְנֵי שֶׁעוֹלִים לְמַעְלָה... (עוֹלָמוֹ שֶׁל אַבָּא)

מְסֻפָּר עַל אִשָּׁה אַחַת שֶׁעָבְדָה כְּמֶרְכְּזָנִית. בְּכָל שָׁבוּעַ בְּאֹפֶן סָדִיר הִיא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת טֵלֵפוֹן מִפְּלוֹנִי הַמְּבַקֵּשׁ לָדַעַת מָה הַשָּׁעָה הַמְּדֻיֶּקֶת. כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים. יוֹם אֶחָד כְּשֶׁהִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ - הִכְרִיזָה הַמֶּרְכְּזָנִית שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא עוֹנָה לוֹ עַל שְׁאֵלָתוֹ כִּי הִיא יוֹצֵאת לְפֶּנְסְיָה, לָכֵן הַפַּעַם גַּם הִיא רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה: "מַדּוּעַ כָּל כָּךְ חָשׁוּב לְךָ לָדַעַת מָה הַשָּׁעָה הַמְּדֻיֶּקֶת?"

"תִּרְאִי, אֲנִי אַחְרַאי עַל מִגְדַּל הַכַּבָּאִים הַמֶּרְכָּזִי שֶׁבָּעִיר וְעָלַי מֻטָּל לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעוֹן הַמְּמֻקָּם בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל", הִסְבִּיר הַכַּבַּאי.

הַמֶּרְכְּזָנִית הָיְתָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט. "כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְכַוֶּנֶת אֶת הַשָּׁעוֹן לְפִי הַשָּׁעוֹן הַמֻּצָּב בְּרֹאשׁ מִגְדַּל הַכַּבָּאִים"...

הַגֵּיהִנֹּם הַגָּרוּעַ מִכֹּל - כְּשֶׁאָדָם יַחְטֹף אֶת הָאֱמֶת בַּפַּרְצוּף כְּשֶׁיַּגִּיעַ לָעוֹלָם הַבָּא וְיִרְאָה שֶׁשְּׁעוֹן חַיָּיו הָיָה זִיּוּף אֶחָד גָּדוֹל...

מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר גָּדוֹל שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁיָּצָא לְאַחַת הָאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת כְּדֵי לִקְנוֹת סְחוֹרָה. כְּשֶׁעָמַד לַחֲזֹר לְאַרְצוֹ פָּגַשׁ בְּסוֹחֵר שֶׁהִצִּיעַ לוֹ לִקְנוֹת יַהֲלוֹמִים מְיֻחָדִים וּנְדִירִים בִּמְחִיר זוֹל בִּמְיֻחָד. הַסּוֹחֵר הֶרְאָה לוֹ אֶת הַיַּהֲלוֹמִים הַמֻּבְחָרִים וְאוֹרוּ עֵינָיו: סְחוֹרָה כֹּה מְשֻׁבַּחַת לֹא רָאָה מִיָּמָיו! חִכֵּךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֶחְלִיט, שֶׁהוּא לֹא מַחְמִיץ אֶת הִזְדַּמְּנוּת חַיָּיו! הוּא שִׁלֵּם לַסּוֹחֵר אֶת הַכֶּסֶף וְצָרַר אֶת הַיַּהֲלוֹמִים הַיְקָרִים בְּכִיסוֹ. כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כֶּסֶף בְּכִיסוֹ, לָכֵן הוּא קִמֵּץ בְּהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ, הִתְאַכְסֵן בְּאַכְסַנְיוֹת פְּשׁוּטוֹת וְאָכַל רַק מַאֲכָלִים זוֹלִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים, רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ וְכִמְעַט הִתְעַלֵּף. הוּא לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, "הָכֵיצַד הִתְגַּלְגַּלְתָּ לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה? הַאִם יָרַדְתָּ מִנְּכָסֶיךָ?!"

הַסּוֹחֵר לָקַח אֶת חֲבֵרוֹ לַצַּד וְהֶרְאָה לוֹ אֶת טִיב סְחוֹרָתוֹ וְאָז אָמַר לוֹ: "אָכֵן, רָעוֹת רַבּוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בִּנְסִיעָתִי זוֹ, אוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁגּוֹבֶרֶת עָלַי הַמְּצוּקָה, אֲנִי פּוֹתֵחַ צְרוֹר זֶה וּמִסְתַּכֵּל עָלָיו. זֶה נוֹתֵן לִי כֹּחוֹת לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל. הַיְּדִיעָה שֶׁבְּקָרוֹב אֶחֱזֹר לְבֵיתִי וְאֶהְיֶה עָשִׁיר גָּדוֹל, מְמַלֵּאת אוֹתִי בְּשִׂמְחָה וְכֹחַ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה!"...

כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה לָנוּ, כִּי אֵלֶּה יִפְתְּחוּ בְּפָנֵינוּ אֶת שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן בְּאַחֲרִיתֵנוּ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויחי תשפ"ב
	אֵיבְרֵיהֶם שֶׁל הַצַּדִּיקִים – פּוֹעֲלִים מֵעַצְמָם!
	"וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ" (ה-טז). "וּלְבֵנִים", כַּאֲשֶׁר הַשְּׂעָרוֹת מַלְבִּינוֹת, אוֹמְרוֹת הֵן לָנוּ: עֲשׂוּ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ! לִפְנֵי שֶׁעוֹלִים לְמַעְלָה... (עוֹלָמוֹ שֶׁל אַבָּא) מְסֻפָּר עַל אִשָּׁה אַחַת שֶׁעָבְדָה כְּמֶרְכְּזָנִית. בְּכָל שָׁבוּעַ בְּאֹפֶן סָדִיר הִיא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת טֵלֵפוֹן מִפְּלוֹנִי הַמְּבַקֵּשׁ לָדַעַת מָה הַשָּׁעָה הַמְּדֻיֶּקֶת. כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים. יוֹם אֶחָד כְּשֶׁהִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ - הִכְרִיזָה הַמֶּרְכְּזָנִית שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא עוֹנָה לוֹ עַל שְׁאֵלָתוֹ כִּי הִיא יוֹצֵאת לְפֶּנְסְיָה, לָכֵן הַפַּעַם גַּם הִיא רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה: "מַדּוּעַ כָּל כָּךְ חָשׁוּב לְךָ לָדַעַת מָה הַשָּׁעָה הַמְּדֻיֶּקֶת?" "תִּרְאִי, אֲנִי אַחְרַאי עַל מִגְדַּל הַכַּבָּאִים הַמֶּרְכָּזִי שֶׁבָּעִיר וְעָלַי מֻטָּל לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעוֹן הַמְּמֻקָּם בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל", הִסְבִּיר הַכַּבַּאי. הַמֶּרְכְּזָנִית הָיְתָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט. "כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְכַוֶּנֶת אֶת הַשָּׁעוֹן לְפִי הַשָּׁעוֹן הַמֻּצָּב בְּרֹאשׁ מִגְדַּל הַכַּבָּאִים"... הַגֵּיהִנֹּם הַגָּרוּעַ מִכֹּל - כְּשֶׁאָדָם יַחְטֹף אֶת הָאֱמֶת בַּפַּרְצוּף כְּשֶׁיַּגִּיעַ לָעוֹלָם הַבָּא וְיִרְאָה שֶׁשְּׁעוֹן חַיָּיו הָיָה זִיּוּף אֶחָד גָּדוֹל... מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר גָּדוֹל שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁיָּצָא לְאַחַת הָאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת כְּדֵי לִקְנוֹת סְחוֹרָה. כְּשֶׁעָמַד לַחֲזֹר לְאַרְצוֹ פָּגַשׁ בְּסוֹחֵר שֶׁהִצִּיעַ לוֹ לִקְנוֹת יַהֲלוֹמִים מְיֻחָדִים וּנְדִירִים בִּמְחִיר זוֹל בִּמְיֻחָד. הַסּוֹחֵר הֶרְאָה לוֹ אֶת הַיַּהֲלוֹמִים הַמֻּבְחָרִים וְאוֹרוּ עֵינָיו: סְחוֹרָה כֹּה מְשֻׁבַּחַת לֹא רָאָה מִיָּמָיו! חִכֵּךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֶחְלִיט, שֶׁהוּא לֹא מַחְמִיץ אֶת הִזְדַּמְּנוּת חַיָּיו! הוּא שִׁלֵּם לַסּוֹחֵר אֶת הַכֶּסֶף וְצָרַר אֶת הַיַּהֲלוֹמִים הַיְקָרִים בְּכִיסוֹ. כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כֶּסֶף בְּכִיסוֹ, לָכֵן הוּא קִמֵּץ בְּהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ, הִתְאַכְסֵן בְּאַכְסַנְיוֹת פְּשׁוּטוֹת וְאָכַל רַק מַאֲכָלִים זוֹלִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ וְכִמְעַט הִתְעַלֵּף. הוּא לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, "הָכֵיצַד הִתְגַּלְגַּלְתָּ לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה? הַאִם יָרַדְתָּ מִנְּכָסֶיךָ?!" הַסּוֹחֵר לָקַח אֶת חֲבֵרוֹ לַצַּד וְהֶרְאָה לוֹ אֶת טִיב סְחוֹרָתוֹ וְאָז אָמַר לוֹ: "אָכֵן, רָעוֹת רַבּוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בִּנְסִיעָתִי זוֹ, אוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁגּוֹבֶרֶת עָלַי הַמְּצוּקָה, אֲנִי פּוֹתֵחַ צְרוֹר זֶה וּמִסְתַּכֵּל עָלָיו. זֶה נוֹתֵן לִי כֹּחוֹת לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל. הַיְּדִיעָה שֶׁבְּקָרוֹב אֶחֱזֹר לְבֵיתִי וְאֶהְיֶה עָשִׁיר גָּדוֹל, מְמַלֵּאת אוֹתִי בְּשִׂמְחָה וְכֹחַ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה!"... כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה לָנוּ, כִּי אֵלֶּה יִפְתְּחוּ בְּפָנֵינוּ אֶת שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן בְּאַחֲרִיתֵנוּ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)