Otzarot-Article

דַּע מַה שֶּׁתָּשִׁיב, וּמַה שֶּׁלֹּא...

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (יד-ז) לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: הֲלֹא הַמְרַגְּלִים שָׁבוּ וְטָעֲנוּ טְעָנוֹת שׁוֹנוֹת בִּגְנוּתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה: הֵם טָעֲנוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, הֵם טָעֲנוּ שֶׁלֹּא נִתָּן לְכָבְשָׁהּ, כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ, וְכֵן הָלְאָה... וּבְכֵן, כֵּיצַד הֵשִׁיבוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לְטַעֲנוֹתֵיהֶם? מַה הוֹעִילוּ בְּכָךְ שֶׁטָּעֲנוּ כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס כְּלָל לַטְּעָנוֹת הָעִנְיָנִיּוֹת שֶׁהֶעֱלוּ שְׁאָר הַמְרַגְּלִים? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

הָיָה זֶה בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כַּהַנְמָן הָיָה רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר פּוֹנִיבֶז'. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעִיר, מְעַט לִפְנֵי חַג הַמַּצּוֹת – הוּא הֵחֵל לִפְעֹל לְמַעַן הֲקָמַת תַּלְמוּד תּוֹרָה וִישִׁיבָה בָּעִיר. הַצַּעַד הַזֶּה הָיָה לִצְנִינִים בְּעֵינֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַקּוֹמוּנִיסְטִים, שֶׁהָעִיר פּוֹנִיבֶז' הָיְתָה תַּחַת שְׁלִיטָתָם בְּאוֹתָם יָמִים.

בְּשִׂיחָה שֶׁהִתְקַיְּמָה בֵּין הָרַב וּבֵין הַ'קּוֹמִיסָאר' הַיְּהוּדִי, הַמְמֻנֶּה מִטַּעַם הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַקּוֹמוּנִיסְטִים, הֵטִיחַ הַמְמֻנֶּה דְּבָרִים בּוֹטִים בְּאָזְנָיו שֶׁל הָרַב, וְהִבְהִיר כִּי אֵין כָּל טַעַם בַּהֲקָמַת מוֹסָדוֹת מִן הַסּוּג הַזֶּה. "מַה לָּכֶם וְלַצָּרָה זוֹ?" טָעַן, כַּאֲשֶׁר בִּדְבָרָיו הָיָה אִיּוּם מְרֻמָּז, אַךְ בָּרוּר מֵאֵין כְּמוֹתוֹ.

אוּלָם הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', כַּמּוּבָן, לֹא נִרְתַּע. מָנוּי וְגָמוּר הָיָה עִמּוֹ לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה אֶל הַפֹּעַל, חֵרֶף הִתְנַגְּדוּת הַשִּׁלְטוֹנוֹת, שֶׁמִּפְּנֵיהֶם לֹא חַת.

הִגִּיעַ לֵיל הַסֵּדֶר. הָרַב, אֲשֶׁר לְעֵת עַתָּה הִגִּיעַ אֶל הָעִיר בְּגַפּוֹ, מִבְּלִי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – הֵסֵב לְשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר אֵצֶל אֶחָד מִבְּנֵי הַקְּהִלָּה. כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן לִפְתֹּחַ בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה וּבְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם – נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת לְפֶתַע, וּבַפֶּתַח נִרְאֲתָה דְּמוּתוֹ שֶׁל הַ'קּוֹמִיסָאר' הַקּוֹמוּנִיסְט, לָבוּשׁ בְּמַדָּיו הַמְצֻחְצָחִים. לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי בִּקּוּר מֵעֵין זֶה – מֵעוֹלָם לֹא בִּשֵּׂר טוֹבוֹת...

אַךְ הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', כְּלָל לֹא שָׁת לִבּוֹ לְנוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הָ'אוֹרֵחַ' הַבִּלְתִּי קָרוּא. מִבְּלִי לְהַפְנוֹת לְעֶבְרוֹ מַבָּט – הוּא הֵחֵל בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה, בְּקוֹל רָם וּבוֹטֵחַ וּבְהִתְלַהֲבוּת רַבָּה. לְיָמִים, סִפֵּר מְאָרְחוֹ כִּי מֵעוֹדוֹ לֹא שָׁמַע אֶת קְרִיאַת הַהַגָּדָה בִּמְתִיקוּת כֹּה רַבָּה, כְּפִי שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו שֶׁל הָרַב בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה... בְּכָל אוֹתָהּ שָׁעָה, הָיָה הַ'קּוֹמִיסָאר' מְהַלֵּךְ בְּפַאֲתֵי הַחֶדֶר הָלוֹךְ וָשׁוֹב, תּוֹךְ שֶׁהוּא חוֹרֵק אֶת שִׁנָּיו וְחוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת...

אוּלָם לְאַט לְאַט, הִתְחוֹלֵל שִׁנּוּי: הַהַגָּדָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּנְעִימָה וּבִמְתִיקוּת כֹּה רַבָּה – הֵמֵסָּה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַקּוֹמוּנִיסְט הַיְּהוּדִי. הוּא נִגַּשׁ לְפֶתַע אֶל הַשֻּׁלְחָן, הִתְיַשֵּׁב בְּמָקוֹם פָּנוּי, וּבִקֵּשׁ כִּי יַגִּישׁוּ לוֹ גְּבִיעַ יַיִן... כָּךְ, הוּא הִצְטָרֵף אֶל שֻׁלְחַן לֵיל הַסֵּדֶר כְּאֶחָד מִן הַמְּסֻבִּים, וְהֵחֵל לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹת הַלַּיְלָה כְּהִלְכָתָן: אַרְבַּע כּוֹסוֹת, מַצָּה וּמָרוֹר, וַאֲפִלּוּ אֲפִיקוֹמָן...

לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיֵּם הַ'סֵּדֶר', בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת – עָזַב הַ'קּוֹמִיסָאר' אֶת הַבַּיִת וּפָנָה לְדַרְכּוֹ, אוּלָם הַשִּׁנּוּי בְּקִרְבּוֹ כְּבָר הִתְחוֹלֵל... בִּפְגִישָׁה נוֹסֶפֶת שֶׁנֶּעֶרְכָה בֵּינוֹ וּבֵין הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד – הִבְהִיר הַקּוֹמוּנִיסְט כִּי אָמְנָם לֹא יוּכַל לְהַעֲנִיק אֶת הַסְכָּמָתוֹ לַהֲקָמַת הַמּוֹסָדוֹת הַיְּהוּדִיִּים, כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ הָרַב, אוּלָם הוּא מוּכָן לְהַעְלִים עַיִן מִקִּיּוּמָם... "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְשׂוֹחֵחַ עַל הַנּוֹשֵׂא שֶׁעָלָיו שׂוֹחַחְנוּ בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה, אוּלָם מֵהַיּוֹם אֵינֶנִּי רוֹאֶה וְאֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ מְאוּמָה בָּעִנְיָן!" הִבְטִיחַ...

לִפְעָמִים, כְּדֵי לְהִתְמוֹדֵד מוּל הָאֶפִּיקוֹרְס – אֵין צֹרֶךְ לְהָשִׁיב עַל טַעֲנוֹתָיו... יֵשׁ לְהִתְמַקֵּד בָּאֱמֶת הַפְּנִימִית, בְּטָהֳרָתָהּ, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאֱמֶת הַזּוֹ הִיא שֶׁתָּמֵס אֲפִלּוּ אֶת לֵב הָאֶבֶן וְתָשִׁיב תּוֹעִים לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: אָמְנָם, הַמְרַגְּלִים טָעֲנוּ טְעָנוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, אוּלָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב יָדְעוּ הֵיטֵב שֶׁכְּדֵי לִדְחוֹת אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם – אֵין כָּל צֹרֶךְ לְהִדָּרֵשׁ לְגוּפָם שֶׁל דְּבָרִים... יֵשׁ רַק לַחֲזֹר עַל הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה, בְּטָהֳרָתָהּ, מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְהָאֱמֶת הַזּוֹ תִּפְעַל יוֹתֵר מִכָּל הַטְּעָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם... לְפִיכָךְ, הֵם רַק חָזְרוּ וְהִדְגִּישׁוּ: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", וְלֹא הִתְיַחֲסוּ כְּלָל לְטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְרַגְּלִים הָאֲחֵרִים... (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תשפ"ב
	אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ
	דַּע מַה שֶּׁתָּשִׁיב, וּמַה שֶּׁלֹּא... "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (יד-ז) לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: הֲלֹא הַמְרַגְּלִים שָׁבוּ וְטָעֲנוּ טְעָנוֹת שׁוֹנוֹת בִּגְנוּתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה: הֵם טָעֲנוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, הֵם טָעֲנוּ שֶׁלֹּא נִתָּן לְכָבְשָׁהּ, כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ, וְכֵן הָלְאָה... וּבְכֵן, כֵּיצַד הֵשִׁיבוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לְטַעֲנוֹתֵיהֶם? מַה הוֹעִילוּ בְּכָךְ שֶׁטָּעֲנוּ כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס כְּלָל לַטְּעָנוֹת הָעִנְיָנִיּוֹת שֶׁהֶעֱלוּ שְׁאָר הַמְרַגְּלִים? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: הָיָה זֶה בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כַּהַנְמָן הָיָה רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר פּוֹנִיבֶז'. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָעִיר, מְעַט לִפְנֵי חַג הַמַּצּוֹת – הוּא הֵחֵל לִפְעֹל לְמַעַן הֲקָמַת תַּלְמוּד תּוֹרָה וִישִׁיבָה בָּעִיר. הַצַּעַד הַזֶּה הָיָה לִצְנִינִים בְּעֵינֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַקּוֹמוּנִיסְטִים, שֶׁהָעִיר פּוֹנִיבֶז' הָיְתָה תַּחַת שְׁלִיטָתָם בְּאוֹתָם יָמִים. בְּשִׂיחָה שֶׁהִתְקַיְּמָה בֵּין הָרַב וּבֵין הַ'קּוֹמִיסָאר' הַיְּהוּדִי, הַמְמֻנֶּה מִטַּעַם הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַקּוֹמוּנִיסְטִים, הֵטִיחַ הַמְמֻנֶּה דְּבָרִים בּוֹטִים בְּאָזְנָיו שֶׁל הָרַב, וְהִבְהִיר כִּי אֵין כָּל טַעַם בַּהֲקָמַת מוֹסָדוֹת מִן הַסּוּג הַזֶּה. "מַה לָּכֶם וְלַצָּרָה זוֹ?" טָעַן, כַּאֲשֶׁר בִּדְבָרָיו הָיָה אִיּוּם מְרֻמָּז, אַךְ בָּרוּר מֵאֵין כְּמוֹתוֹ. אוּלָם הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', כַּמּוּבָן, לֹא נִרְתַּע. מָנוּי וְגָמוּר הָיָה עִמּוֹ לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה אֶל הַפֹּעַל, חֵרֶף הִתְנַגְּדוּת הַשִּׁלְטוֹנוֹת, שֶׁמִּפְּנֵיהֶם לֹא חַת. הִגִּיעַ לֵיל הַסֵּדֶר. הָרַב, אֲשֶׁר לְעֵת עַתָּה הִגִּיעַ אֶל הָעִיר בְּגַפּוֹ, מִבְּלִי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – הֵסֵב לְשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר אֵצֶל אֶחָד מִבְּנֵי הַקְּהִלָּה. כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן לִפְתֹּחַ בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה וּבְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם – נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת לְפֶתַע, וּבַפֶּתַח נִרְאֲתָה דְּמוּתוֹ שֶׁל הַ'קּוֹמִיסָאר' הַקּוֹמוּנִיסְט, לָבוּשׁ בְּמַדָּיו הַמְצֻחְצָחִים. לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי בִּקּוּר מֵעֵין זֶה – מֵעוֹלָם לֹא בִּשֵּׂר טוֹבוֹת... אַךְ הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', כְּלָל לֹא שָׁת לִבּוֹ לְנוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הָ'אוֹרֵחַ' הַבִּלְתִּי קָרוּא. מִבְּלִי לְהַפְנוֹת לְעֶבְרוֹ מַבָּט – הוּא הֵחֵל בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה, בְּקוֹל רָם וּבוֹטֵחַ וּבְהִתְלַהֲבוּת רַבָּה. לְיָמִים, סִפֵּר מְאָרְחוֹ כִּי מֵעוֹדוֹ לֹא שָׁמַע אֶת קְרִיאַת הַהַגָּדָה בִּמְתִיקוּת כֹּה רַבָּה, כְּפִי שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו שֶׁל הָרַב בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה... בְּכָל אוֹתָהּ שָׁעָה, הָיָה הַ'קּוֹמִיסָאר' מְהַלֵּךְ בְּפַאֲתֵי הַחֶדֶר הָלוֹךְ וָשׁוֹב, תּוֹךְ שֶׁהוּא חוֹרֵק אֶת שִׁנָּיו וְחוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת... אוּלָם לְאַט לְאַט, הִתְחוֹלֵל שִׁנּוּי: הַהַגָּדָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּנְעִימָה וּבִמְתִיקוּת כֹּה רַבָּה – הֵמֵסָּה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַקּוֹמוּנִיסְט הַיְּהוּדִי. הוּא נִגַּשׁ לְפֶתַע אֶל הַשֻּׁלְחָן, הִתְיַשֵּׁב בְּמָקוֹם פָּנוּי, וּבִקֵּשׁ כִּי יַגִּישׁוּ לוֹ גְּבִיעַ יַיִן... כָּךְ, הוּא הִצְטָרֵף אֶל שֻׁלְחַן לֵיל הַסֵּדֶר כְּאֶחָד מִן הַמְּסֻבִּים, וְהֵחֵל לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹת הַלַּיְלָה כְּהִלְכָתָן: אַרְבַּע כּוֹסוֹת, מַצָּה וּמָרוֹר, וַאֲפִלּוּ אֲפִיקוֹמָן... לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיֵּם הַ'סֵּדֶר', בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת – עָזַב הַ'קּוֹמִיסָאר' אֶת הַבַּיִת וּפָנָה לְדַרְכּוֹ, אוּלָם הַשִּׁנּוּי בְּקִרְבּוֹ כְּבָר הִתְחוֹלֵל... בִּפְגִישָׁה נוֹסֶפֶת שֶׁנֶּעֶרְכָה בֵּינוֹ וּבֵין הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד – הִבְהִיר הַקּוֹמוּנִיסְט כִּי אָמְנָם לֹא יוּכַל לְהַעֲנִיק אֶת הַסְכָּמָתוֹ לַהֲקָמַת הַמּוֹסָדוֹת הַיְּהוּדִיִּים, כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ הָרַב, אוּלָם הוּא מוּכָן לְהַעְלִים עַיִן מִקִּיּוּמָם... "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְשׂוֹחֵחַ עַל הַנּוֹשֵׂא שֶׁעָלָיו שׂוֹחַחְנוּ בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה, אוּלָם מֵהַיּוֹם אֵינֶנִּי רוֹאֶה וְאֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ מְאוּמָה בָּעִנְיָן!" הִבְטִיחַ... לִפְעָמִים, כְּדֵי לְהִתְמוֹדֵד מוּל הָאֶפִּיקוֹרְס – אֵין צֹרֶךְ לְהָשִׁיב עַל טַעֲנוֹתָיו... יֵשׁ לְהִתְמַקֵּד בָּאֱמֶת הַפְּנִימִית, בְּטָהֳרָתָהּ, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאֱמֶת הַזּוֹ הִיא שֶׁתָּמֵס אֲפִלּוּ אֶת לֵב הָאֶבֶן וְתָשִׁיב תּוֹעִים לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: אָמְנָם, הַמְרַגְּלִים טָעֲנוּ טְעָנוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, אוּלָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב יָדְעוּ הֵיטֵב שֶׁכְּדֵי לִדְחוֹת אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם – אֵין כָּל צֹרֶךְ לְהִדָּרֵשׁ לְגוּפָם שֶׁל דְּבָרִים... יֵשׁ רַק לַחֲזֹר עַל הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה, בְּטָהֳרָתָהּ, מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְהָאֱמֶת הַזּוֹ תִּפְעַל יוֹתֵר מִכָּל הַטְּעָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם... לְפִיכָךְ, הֵם רַק חָזְרוּ וְהִדְגִּישׁוּ: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", וְלֹא הִתְיַחֲסוּ כְּלָל לְטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְרַגְּלִים הָאֲחֵרִים... (לְלַמֶּדְךָ)