Otzarot-Article

"וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (ל-טו) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: מֶה הָיְתָה טַעֲנָתָהּ שֶׁל לֵאָה כְּלַפֵּי רָחֵל? הֲרֵי לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁרָחֵל לֹא לָקְחָה אֶת אִישָׁהּ שֶׁל לֵאָה, אֶלָּא שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: לֵאָה הִיא זוֹ שֶׁלָּקְחָה אֶת יַעֲקֹב מֵרָחֵל בְּעִקְבוֹת רַמָּאוּתוֹ שֶׁל לָבָן! וּבְיוֹתֵר: הֲרֵי לֵאָה יָדְעָה הֵיטֵב, כִּי אִלְמָלֵא מָסְרָה לָהּ רָחֵל אֶת הַסִּימָנִים – נִשּׂוּאֶיהָ לְיַעֲקֹב לֹא הָיוּ יוֹצְאִים אֶל הַפֹּעַל! כֵּיצַד אֵפוֹא הָיְתָה יְכוֹלָה כָּעֵת לְהָעֵז פָּנֶיהָ וְלִטְעֹן כִּי רָחֵל לָקְחָה אֶת יַעֲקֹב אִישָׁהּ?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר גָּדוֹל אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ נִפְטְרָה בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי, וּמִנִּי אָז הִתְהַפֵּךְ עָלָיו הַגַּלְגַּל, וְהוּא הֵחֵל יוֹרֵד מַטָּה מַטָּה עַד שֶׁאִבֵּד אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, כָּךְ שֶׁנּוֹתַר גַּלְמוּד וּבוֹדֵד.

בִּתְקוּפַת עָשְׁרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הֶעָשִׁיר שֵׁרְתָה בְּבֵיתוֹ מְשָׁרֶתֶת רַוָּקָה, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן חָסְכָה לְעַצְמָהּ סְכוּם נִכְבָּד. אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה בִּקְּשָׁה מֵהֶעָשִׁיר שֶׁיַּשְׁקִיעַ עֲבוּרָהּ בְּכַרְטִיס הַגְרָלָה שֶׁל 'הַמִּלְוֶה הָעֲמָמִי', תָּכְנִית אֲשֶׁר כָּלְלָה הַשְׁקָעָה בְּכַרְטִיס בַּעַל עֵרֶךְ, וּבְמַקְבִּיל – הַגְרָלוֹת מִפַּעַם בְּפַעַם בָּהֶן יְכוֹלִים הָיוּ בַּעֲלֵי הַכַּרְטִיסִים לִזְכּוֹת בִּסְכוּמִים מַשְׁמָעוּתִיִּים.

אֶת הַכַּרְטִיס הִפְקִידָה הַמְּשָׁרֶתֶת בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיהָ, וּבְמַקְבִּיל בִּקְּשָׁה מֵהֶעָשִׁיר, שֶׁגַּם הוּא הִשְׁקִיעַ בְּכַמָּה וְכַמָּה כַּרְטִיסִים שֶׁכָּאֵלּוּ, כִּי בְּכָל פַּעַם בָּהּ הוּא בּוֹדֵק הַאִם כַּרְטִיסָיו שֶׁלּוֹ עָלוּ בַּגּוֹרָל – יִבְדֹּק גַּם אֶת גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַכַּרְטִיס שֶׁלָּהּ.

וְהִנֵּה, עַתָּה, אַחַר שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו – הִזְדַּמֵּן לֶעָשִׁיר לִבְדֹּק אֶת מִסְפְּרֵי הַכַּרְטִיסִים שֶׁעָלוּ בַּגּוֹרָל, וְהִתְבָּרֵר לוֹ לְפֶתַע כִּי הַכַּרְטִיס שֶׁל הַמְּשָׁרֶתֶת עָלָה בַּגּוֹרָל, וְהִיא זָכְתָה בִּסְכוּם עָתֵק שֶׁל מֵאָה אֶלֶף רוּבָּלִים! בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הָגָה הֶעָשִׁיר רַעְיוֹן, אֲשֶׁר סָבַר כִּי יִהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לַהֲשִׁיבוֹ לְמַעֲמָדוֹ הָרִאשׁוֹן...

הוּא הֶחְלִיט לְהַעֲלִים מֵהַמְּשָׁרֶתֶת אֶת דְּבַר הַזְּכִיָּה, וּבֵינְתַיִם לִשְׁלֹחַ אֵלֶיהָ שַׁדְכָן שֶׁיַּצִּיעַ לָהּ לְהִנָּשֵׂא לוֹ... הֶעָשִׁיר הִתְכַּוֵּן לְבַשֵּׂר לַמְּשָׁרֶתֶת עַל דְּבַר הַזְּכִיָּה רַק מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת לְאַחַר נִשּׂוּאֵיהֶם, וְכָךְ יַעֲמֹד לִרְשׁוּתוֹ סְכוּם נִכְבָּד בְּאֶמְצָעוּתוֹ יוּכַל לְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו.

קַו מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר הָיָה פָּשׁוּט: הוּא הֵבִין, שֶׁאִם הַמְּשָׁרֶתֶת תִּהְיֶה מוּדַעַת לַזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה – הִיא תְּחַפֵּשׂ לְעַצְמָהּ בַּעַל אַחֵר, צָעִיר מִמֶּנּוּ... אוּלָם כָּל עוֹד תִּרְאֶה אֶת עַצְמָהּ כְּרַוָּקָה מִזְדַּקֶּנֶת וְחַסְרַת כֹּל – הִיא לֹא תְּסָרֵב לְהַצָּעָה מֵעֵין זוֹ שֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לְהַצִּיעַ לָהּ, שֶׁכֵּן בָּרוּר יִהְיֶה לָהּ שֶׁלֹּא בְּנָקֵל תִּמְצָא שִׁדּוּךְ טוֹב יוֹתֵר...

וְאָכֵן, הֶעָשִׁיר מִהֵר לְהוֹצִיא אֶת תָּכְנִיתוֹ אֶל הַפֹּעַל: הוּא נִגַּשׁ אֶל שַׁדְכָן מְקוֹמִי, בִּקֵּשׁ כִּי יַעֲלֶה אֶת הַהַצָּעָה בִּפְנֵי הַמְּשָׁרֶתֶת הָרַוָּקָה, וְעַד מְהֵרָה חָזַר הַלָּה וּתְשׁוּבָתָהּ הַחִיּוּבִית בְּפִיו. כָּךְ, שָׁבוּעוֹת סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן נָחֹגָּה הַחֲתֻנָּה, כַּאֲשֶׁר שְׁנֵי הַצְּדָדִים שְׂבֵעֵי רָצוֹן: הַמְּשָׁרֶתֶת הָיְתָה מְרֻצָּה מִכָּךְ שֶׁזָּכְתָה בְּבַעַל נִכְבָּד גַּם אִם חֲסַר כֹּל, וְאִלּוּ הֶעָשִׁיר לְשֶׁעָבַר הָיָה מְרֻצֶּה – מִשּׁוּם שֶׁלְּנֶגֶד עֵינָיו הוּא כְּבָר רָאָה אֶת עַצְמוֹ מְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו כְּמִקֹּדֶם, וְאוּלַי אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִכָּךְ...

אֶלָּא שֶׁעַד מְהֵרָה הִתְנַפְּצוּ הַחֲלוֹמוֹת עַל סַלְעֵי הַמְּצִיאוּת: כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הֶעָשִׁיר מְיֻדָּעֵנוּ אֶל בֵּיתוֹ, מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת לְאַחַר נִשּׂוּאָיו, וּבִשֵּׂר לְרַעְיָתוֹ בְּשִׂמְחָה עַל זְכִיָּתָהּ בַּפְּרָס הַגָּדוֹל – הִתְכַּרְכְּמוּ פָּנֶיהָ, וְהִיא סִפְּרָה בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת כִּי אָבִיהָ מָכַר אֶת הַכַּרְטִיס זֶה מִכְּבָר, כַּאֲשֶׁר הָיָה זָקוּק לְמָעוֹת בִּדְחִיפוּת... הָעֹשֶׁר הִתְנַדֵּף כְּלֹא הָיָה, וְהִתְפּוֹגֵג מִבְּלִי לְהוֹתִיר זֵכֶר...

כַּאֲשֶׁר גִּלָּה זֹאת הֶעָשִׁיר מִהֵר לָשִׂים אֶת פָּנָיו אֶל רַבּוֹ, הָרַבִּי מִקּוֹצְק, לְסַפֵּר לוֹ אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ, מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה, וְלִשְׁאֹל: הַאִם עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַיֵּם אֶת חַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין עִם הַמְּשָׁרֶתֶת הָעֲנִיָּה, בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה מַטְּרָתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא לִזְכּוֹת בְּעָשְׁרָהּ? "הֲלֹא מְדֻבָּר בְּ'מִקַּח טָעוּת' שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁכֵּן אִלְמָלֵא נָתַתִּי עֵינַי בְּכַסְפָּהּ – לֹא הָיִיתִי מַעֲלֶה בְּדַעְתִּי לָשֵׂאת מְשָׁרֶתֶת פְּשׁוּטָה לְאִשָּׁה!" טָעַן הַלָּה, אוּלָם הָרַבִּי לֹא קִבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ, וּבְחִיּוּךְ הֵשִׁיב:

"אֵינְךָ מֵבִין... הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְשַׁדֵּךְ בֵּינְךָ וּבֵין הַמְּשָׁרֶתֶת הָעֲנִיָּה, וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא חִבֵּל 'תַּחְבּוּלָה' וְהִצְלִיחַ 'לְסַדֵּר' אוֹתְךָ... וּבְכֵן, הַאִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה כָּעֵת 'לַעֲקֹף' אֶת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּלְהָפֵר אֶת עֲצָתוֹ? חָלִילָה! לֹא אֶתֵּן יָד לְדָבָר כָּזֶה! הַמְשֵׁךְ לִחְיוֹת עִם אִשְׁתְּךָ בְּשָׁלוֹם וּבְאַחֲוָה, וְהַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים יִשְׁלַח אֶת הַבְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ!" סִיֵּם הָרַבִּי בִּבְרָכָה וּפָטַר אֶת הֶעָשִׁיר לְשֶׁעָבַר מִלְּפָנָיו...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי אִם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וּשְׁנֵי בְּנֵי זוּג נִשְּׂאוּ זֶה לְזוֹ – יֵשׁ בְּכָךְ כְּדֵי לְלַמֵּד כִּי הֵם הָיוּ מְיֹעָדִים זֶה לְזוֹ מִלְּכַתְּחִלָּה, אַף אִם הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה סוֹבְבָה אֶת הַדְּבָרִים בַּעֲקִיפִין שֶׁיִּשְׁתַּדְּכוּ זֶה לְזוֹ כִּבְיָכוֹל בְּטָעוּת...

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ:

אָמְנָם לְעֵינֵינוּ נִרְאֶה, כִּי רָחֵל הִיא זוֹ שֶׁהָיְתָה מְיֹעֶדֶת לְיַעֲקֹב, בְּעוֹד לֵאָה נִשְּׂאָה לוֹ רַק בְּעִקְבוֹת רַמָּאוּתוֹ שֶׁל לָבָן אָבִיהָ. אוּלָם לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, טָעֲנָה לֵאָה, אִם גִּלְגְּלָה הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁהִיא זוֹ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב – אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה הִיא הָיְתָה הַמְּיֹעֶדֶת לוֹ, וְלֹא רָחֵל!

כְּלוֹמַר: רַמָּאוּתוֹ שֶׁל לָבָן, וּמְסִירַת הַסִּימָנִים עַל יְדֵי רָחֵל – לֹא הָיוּ אֶלָּא אֶמְצָעִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְגַלְגֵּל אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלֵאָה תִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב, בְּנִגּוּד לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע!

עַל כֵּן, כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ, כְּבָר לֹא הָיְתָה מַשְׁמָעוּת לָאֹפֶן בּוֹ סוֹבְבָה הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה אֶת הַדְּבָרִים, וְלֵאָה אָכֵן יְכוֹלָה הָיְתָה לִטְעֹן כִּי רָחֵל לָקְחָה אֶת יַעֲקֹב אִישָׁהּ – שֶׁכֵּן לְמַעֲשֶׂה, מִשָּׁמַיִם גִּלְגְּלוּ שֶׁהִיא זוֹ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב, וְלֹא רָחֵל! (לְלַמֶּדְךָ)

	וישב תשפ"ב
	עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע – מַפְסִיד הָאָדָם אֶת זְכֻיּוֹתָיו!
	"וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (ל-טו) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: מֶה הָיְתָה טַעֲנָתָהּ שֶׁל לֵאָה כְּלַפֵּי רָחֵל? הֲרֵי לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁרָחֵל לֹא לָקְחָה אֶת אִישָׁהּ שֶׁל לֵאָה, אֶלָּא שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: לֵאָה הִיא זוֹ שֶׁלָּקְחָה אֶת יַעֲקֹב מֵרָחֵל בְּעִקְבוֹת רַמָּאוּתוֹ שֶׁל לָבָן! וּבְיוֹתֵר: הֲרֵי לֵאָה יָדְעָה הֵיטֵב, כִּי אִלְמָלֵא מָסְרָה לָהּ רָחֵל אֶת הַסִּימָנִים – נִשּׂוּאֶיהָ לְיַעֲקֹב לֹא הָיוּ יוֹצְאִים אֶל הַפֹּעַל! כֵּיצַד אֵפוֹא הָיְתָה יְכוֹלָה כָּעֵת לְהָעֵז פָּנֶיהָ וְלִטְעֹן כִּי רָחֵל לָקְחָה אֶת יַעֲקֹב אִישָׁהּ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר גָּדוֹל אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ נִפְטְרָה בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי, וּמִנִּי אָז הִתְהַפֵּךְ עָלָיו הַגַּלְגַּל, וְהוּא הֵחֵל יוֹרֵד מַטָּה מַטָּה עַד שֶׁאִבֵּד אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, כָּךְ שֶׁנּוֹתַר גַּלְמוּד וּבוֹדֵד. בִּתְקוּפַת עָשְׁרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הֶעָשִׁיר שֵׁרְתָה בְּבֵיתוֹ מְשָׁרֶתֶת רַוָּקָה, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן חָסְכָה לְעַצְמָהּ סְכוּם נִכְבָּד. אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה בִּקְּשָׁה מֵהֶעָשִׁיר שֶׁיַּשְׁקִיעַ עֲבוּרָהּ בְּכַרְטִיס הַגְרָלָה שֶׁל 'הַמִּלְוֶה הָעֲמָמִי', תָּכְנִית אֲשֶׁר כָּלְלָה הַשְׁקָעָה בְּכַרְטִיס בַּעַל עֵרֶךְ, וּבְמַקְבִּיל – הַגְרָלוֹת מִפַּעַם בְּפַעַם בָּהֶן יְכוֹלִים הָיוּ בַּעֲלֵי הַכַּרְטִיסִים לִזְכּוֹת בִּסְכוּמִים מַשְׁמָעוּתִיִּים. אֶת הַכַּרְטִיס הִפְקִידָה הַמְּשָׁרֶתֶת בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיהָ, וּבְמַקְבִּיל בִּקְּשָׁה מֵהֶעָשִׁיר, שֶׁגַּם הוּא הִשְׁקִיעַ בְּכַמָּה וְכַמָּה כַּרְטִיסִים שֶׁכָּאֵלּוּ, כִּי בְּכָל פַּעַם בָּהּ הוּא בּוֹדֵק הַאִם כַּרְטִיסָיו שֶׁלּוֹ עָלוּ בַּגּוֹרָל – יִבְדֹּק גַּם אֶת גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַכַּרְטִיס שֶׁלָּהּ. וְהִנֵּה, עַתָּה, אַחַר שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו – הִזְדַּמֵּן לֶעָשִׁיר לִבְדֹּק אֶת מִסְפְּרֵי הַכַּרְטִיסִים שֶׁעָלוּ בַּגּוֹרָל, וְהִתְבָּרֵר לוֹ לְפֶתַע כִּי הַכַּרְטִיס שֶׁל הַמְּשָׁרֶתֶת עָלָה בַּגּוֹרָל, וְהִיא זָכְתָה בִּסְכוּם עָתֵק שֶׁל מֵאָה אֶלֶף רוּבָּלִים! בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הָגָה הֶעָשִׁיר רַעְיוֹן, אֲשֶׁר סָבַר כִּי יִהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לַהֲשִׁיבוֹ לְמַעֲמָדוֹ הָרִאשׁוֹן... הוּא הֶחְלִיט לְהַעֲלִים מֵהַמְּשָׁרֶתֶת אֶת דְּבַר הַזְּכִיָּה, וּבֵינְתַיִם לִשְׁלֹחַ אֵלֶיהָ שַׁדְכָן שֶׁיַּצִּיעַ לָהּ לְהִנָּשֵׂא לוֹ... הֶעָשִׁיר הִתְכַּוֵּן לְבַשֵּׂר לַמְּשָׁרֶתֶת עַל דְּבַר הַזְּכִיָּה רַק מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת לְאַחַר נִשּׂוּאֵיהֶם, וְכָךְ יַעֲמֹד לִרְשׁוּתוֹ סְכוּם נִכְבָּד בְּאֶמְצָעוּתוֹ יוּכַל לְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו. קַו מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר הָיָה פָּשׁוּט: הוּא הֵבִין, שֶׁאִם הַמְּשָׁרֶתֶת תִּהְיֶה מוּדַעַת לַזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה – הִיא תְּחַפֵּשׂ לְעַצְמָהּ בַּעַל אַחֵר, צָעִיר מִמֶּנּוּ... אוּלָם כָּל עוֹד תִּרְאֶה אֶת עַצְמָהּ כְּרַוָּקָה מִזְדַּקֶּנֶת וְחַסְרַת כֹּל – הִיא לֹא תְּסָרֵב לְהַצָּעָה מֵעֵין זוֹ שֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לְהַצִּיעַ לָהּ, שֶׁכֵּן בָּרוּר יִהְיֶה לָהּ שֶׁלֹּא בְּנָקֵל תִּמְצָא שִׁדּוּךְ טוֹב יוֹתֵר... וְאָכֵן, הֶעָשִׁיר מִהֵר לְהוֹצִיא אֶת תָּכְנִיתוֹ אֶל הַפֹּעַל: הוּא נִגַּשׁ אֶל שַׁדְכָן מְקוֹמִי, בִּקֵּשׁ כִּי יַעֲלֶה אֶת הַהַצָּעָה בִּפְנֵי הַמְּשָׁרֶתֶת הָרַוָּקָה, וְעַד מְהֵרָה חָזַר הַלָּה וּתְשׁוּבָתָהּ הַחִיּוּבִית בְּפִיו. כָּךְ, שָׁבוּעוֹת סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן נָחֹגָּה הַחֲתֻנָּה, כַּאֲשֶׁר שְׁנֵי הַצְּדָדִים שְׂבֵעֵי רָצוֹן: הַמְּשָׁרֶתֶת הָיְתָה מְרֻצָּה מִכָּךְ שֶׁזָּכְתָה בְּבַעַל נִכְבָּד גַּם אִם חֲסַר כֹּל, וְאִלּוּ הֶעָשִׁיר לְשֶׁעָבַר הָיָה מְרֻצֶּה – מִשּׁוּם שֶׁלְּנֶגֶד עֵינָיו הוּא כְּבָר רָאָה אֶת עַצְמוֹ מְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו כְּמִקֹּדֶם, וְאוּלַי אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִכָּךְ... אֶלָּא שֶׁעַד מְהֵרָה הִתְנַפְּצוּ הַחֲלוֹמוֹת עַל סַלְעֵי הַמְּצִיאוּת: כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הֶעָשִׁיר מְיֻדָּעֵנוּ אֶל בֵּיתוֹ, מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת לְאַחַר נִשּׂוּאָיו, וּבִשֵּׂר לְרַעְיָתוֹ בְּשִׂמְחָה עַל זְכִיָּתָהּ בַּפְּרָס הַגָּדוֹל – הִתְכַּרְכְּמוּ פָּנֶיהָ, וְהִיא סִפְּרָה בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת כִּי אָבִיהָ מָכַר אֶת הַכַּרְטִיס זֶה מִכְּבָר, כַּאֲשֶׁר הָיָה זָקוּק לְמָעוֹת בִּדְחִיפוּת... הָעֹשֶׁר הִתְנַדֵּף כְּלֹא הָיָה, וְהִתְפּוֹגֵג מִבְּלִי לְהוֹתִיר זֵכֶר... כַּאֲשֶׁר גִּלָּה זֹאת הֶעָשִׁיר מִהֵר לָשִׂים אֶת פָּנָיו אֶל רַבּוֹ, הָרַבִּי מִקּוֹצְק, לְסַפֵּר לוֹ אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ, מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה, וְלִשְׁאֹל: הַאִם עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַיֵּם אֶת חַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין עִם הַמְּשָׁרֶתֶת הָעֲנִיָּה, בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה מַטְּרָתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא לִזְכּוֹת בְּעָשְׁרָהּ? "הֲלֹא מְדֻבָּר בְּ'מִקַּח טָעוּת' שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁכֵּן אִלְמָלֵא נָתַתִּי עֵינַי בְּכַסְפָּהּ – לֹא הָיִיתִי מַעֲלֶה בְּדַעְתִּי לָשֵׂאת מְשָׁרֶתֶת פְּשׁוּטָה לְאִשָּׁה!" טָעַן הַלָּה, אוּלָם הָרַבִּי לֹא קִבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ, וּבְחִיּוּךְ הֵשִׁיב: "אֵינְךָ מֵבִין... הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְשַׁדֵּךְ בֵּינְךָ וּבֵין הַמְּשָׁרֶתֶת הָעֲנִיָּה, וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא חִבֵּל 'תַּחְבּוּלָה' וְהִצְלִיחַ 'לְסַדֵּר' אוֹתְךָ... וּבְכֵן, הַאִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה כָּעֵת 'לַעֲקֹף' אֶת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּלְהָפֵר אֶת עֲצָתוֹ? חָלִילָה! לֹא אֶתֵּן יָד לְדָבָר כָּזֶה! הַמְשֵׁךְ לִחְיוֹת עִם אִשְׁתְּךָ בְּשָׁלוֹם וּבְאַחֲוָה, וְהַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים יִשְׁלַח אֶת הַבְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ!" סִיֵּם הָרַבִּי בִּבְרָכָה וּפָטַר אֶת הֶעָשִׁיר לְשֶׁעָבַר מִלְּפָנָיו... הֲרֵי לָנוּ, כִּי אִם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וּשְׁנֵי בְּנֵי זוּג נִשְּׂאוּ זֶה לְזוֹ – יֵשׁ בְּכָךְ כְּדֵי לְלַמֵּד כִּי הֵם הָיוּ מְיֹעָדִים זֶה לְזוֹ מִלְּכַתְּחִלָּה, אַף אִם הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה סוֹבְבָה אֶת הַדְּבָרִים בַּעֲקִיפִין שֶׁיִּשְׁתַּדְּכוּ זֶה לְזוֹ כִּבְיָכוֹל בְּטָעוּת... וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: אָמְנָם לְעֵינֵינוּ נִרְאֶה, כִּי רָחֵל הִיא זוֹ שֶׁהָיְתָה מְיֹעֶדֶת לְיַעֲקֹב, בְּעוֹד לֵאָה נִשְּׂאָה לוֹ רַק בְּעִקְבוֹת רַמָּאוּתוֹ שֶׁל לָבָן אָבִיהָ. אוּלָם לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, טָעֲנָה לֵאָה, אִם גִּלְגְּלָה הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁהִיא זוֹ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב – אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה הִיא הָיְתָה הַמְּיֹעֶדֶת לוֹ, וְלֹא רָחֵל! כְּלוֹמַר: רַמָּאוּתוֹ שֶׁל לָבָן, וּמְסִירַת הַסִּימָנִים עַל יְדֵי רָחֵל – לֹא הָיוּ אֶלָּא אֶמְצָעִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְגַלְגֵּל אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלֵאָה תִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב, בְּנִגּוּד לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע! עַל כֵּן, כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ, כְּבָר לֹא הָיְתָה מַשְׁמָעוּת לָאֹפֶן בּוֹ סוֹבְבָה הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה אֶת הַדְּבָרִים, וְלֵאָה אָכֵן יְכוֹלָה הָיְתָה לִטְעֹן כִּי רָחֵל לָקְחָה אֶת יַעֲקֹב אִישָׁהּ – שֶׁכֵּן לְמַעֲשֶׂה, מִשָּׁמַיִם גִּלְגְּלוּ שֶׁהִיא זוֹ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב, וְלֹא רָחֵל! (לְלַמֶּדְךָ)