"וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (כא-ט) לִרְאוֹת אֶת הַנִּסִּים בָּעֵינַיִם - לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה. כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ בְּיָדֵינוּ אֶת הַנֵּס, צָרִיךְ זְכֻיּוֹת מְיֻחָדוֹת, וּמִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת אֶת הַנֵּס שֶׁיְּסֻפַּר כָּאן, לֹא יִשְׁכְּחֶנּוּ לְעוֹלָם.

אֶת הַמַּעֲשֶׂה סִפֵּר מְנַהֵל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה "אֹהֶל תּוֹרָה", הָרַב לוּרְיָא, וְעֵדִים לְכָךְ כַּמָּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁרָאוּ אֶת הַדָּבָר בְּמוֹ עֵינֵיהֶם, כָּךְ שֶׁהַדְּבָרִים מוּבָאִים כָּאן כַּהֲוָיָתָם וּכְפִי שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בַּשֶּׁטַח:

בְּאַחַת הַמַּחְלָקוֹת שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים תֵּל הַשּׁוֹמֵר הָיְתָה מְאֻשְׁפֶּזֶת אִשָּׁה כְּבַת 50, שֶׁהִגִּיעָה לְמַצָּב שֶׁל נִוּוּן שְׁרִירִים בְּרַבִּים מֵאֵיבְרֵי גּוּפָהּ, וּבִכְלַל זֶה יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ. מַחְלָקָה זוֹ יְדוּעָה כִּמְאַכְלֶסֶת חוֹלִים קָשִׁים בִּמְיֻחָד, וְאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת סְאַת הַיָּגוֹן הַמְּלַוָּה אֶת הַחוֹלִים הַמְּאֻשְׁפָּזִים שָׁם וְאֶת בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם.

גַּם הָרוֹפְאִים הַטּוֹבִים וְהַמְּסוּרִים שֶׁל הַמַּחְלָקָה לֹא מָצְאוּ מָזוֹר לִבְעָיַת הַנִּוּוּן שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה בְּגוּף הָאִשָּׁה. יְתֵרָה מִכָּךְ, הֵם לֹא יָכְלוּ לִקְבֹּעַ אֶת סִבַּת הַמַּחֲלָה וּמְקוֹרָהּ, מַה שֶּׁהִקְשָׁה וְהֶחֱרִיף עוֹד יוֹתֵר אֶת הַטִּפּוּל בַּמַּחֲלָה.

הָאִשָּׁה הָיְתָה מְאֻשְׁפֶּזֶת בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים רַבִּים, וְגַם הִיא וְגַם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ כִּמְעַט אָמְרוּ נוֹאָשׁ לְרִפּוּיָהּ; לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְהִיא תּוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִבֵּית הַחוֹלִים וְלָשׁוּב לְחֵיק מִשְׁפַּחְתָּהּ.

עֶרֶב אֶחָד הִגִּיעָה לַמַּחְלָקָה אִשָּׁה חֲרֵדִית שֶׁאִישׁ לֹא הִכִּירָהּ, נִגְּשָׁה אֶל הָרוֹפְאִים וְהִתְעַנְיְנָה בְּמַצַּב הַחוֹלִים. הִיא בִּקְּשָׁה לָדַעַת מִי הַחוֹלֶה הַנִּמְצָא בַּמַּצָּב הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר. הָרוֹפְאִים הִצְבִּיעוּ בְּפָנֶיהָ עַל הָאִשָּׁה הַהִיא.

לְיַד מִטַּת הָאִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת מִצְווֹת, יָשְׁבוּ כַּמָּה מִיְּלָדֶיהָ. הָאִשָּׁה הַחֲרֵדִית נִגְּשָׁה אֶל הַחוֹלָה וְשָׁאֲלָה אוֹתָהּ: "הַאִם בִּרְצוֹנֵךְ לְהַבְרִיא?"

הַחוֹלָה וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ הִבִּיטוּ בַּשּׁוֹאֶלֶת כְּמִי שֶׁאֵינָהּ נִמְצֵאת בְּקַו הַבְּרִיאוּת... אֲבָל דַּוְקָא הַחוֹלָה הָיְתָה זוֹ שֶׁהִתְעַשְּׁתָה בִּמְהִירוּת וְאָמְרָה: "בְּוַדַּאי, אֲנִי רוֹצָה לְהַבְרִיא. זוֹ שְׁאִיפָתוֹ שֶׁל כָּל חוֹלֶה!"

הָאִשָּׁה הַחֲרֵדִית הוֹסִיפָה: "אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַבְרִיא סְתָם כָּךְ. אֵין דָּבָר כָּזֶה. מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת מִמַּחֲלָתוֹ צָרִיךְ לְהַקְרִיב מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁלּוֹ".

"אֲנִי מוּכָנָה לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּשַׁת עָלַי", הֵשִׁיבָה הַחוֹלָה.

"הַאִם אַתְּ מְעַשֶּׁנֶת בְּשַׁבָּת?" שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה הַחֲרֵדִית אֶת הַחוֹלָה, וְזוֹ הֵשִׁיבָה בְּחִיּוּב.

"הַאִם אַתְּ מוּכָנָה לַחְדֹּל מִכָּךְ?" הִמְשִׁיכָה הָאוֹרַחַת הַלֹּא-מֻכֶּרֶת לִשְׁאֹל.

שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר בַּחֶדֶר. אֶת הַשֶּׁקֶט הַזֶּה קָרְעוּ מִדֵּי פַּעַם רַעֲמֵי צְחוֹק מִתְגַּלְגְּלִים שֶׁל יְלָדֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁהִבִּיטוּ בָּאוֹרַחַת הַ"מּוּזָרָה" בְּמַבְּטֵי רַחְמָנוּת... וְלֹא יָדְעוּ בִּכְלָל מַה הִיא עוֹשָׂה כָּאן, מִי שָׁלַח אוֹתָהּ וּלְמַה הִיא חוֹתֶרֶת.

עָבְרָה דַּקָּה אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְהַחוֹלָה - כְּמִי שֶׁמִּתְנַעֶרֶת מֵחֲלוֹם - מְשִׁיבָה: "כֵּן. אֲנִי מוּכָנָה לְהַפְסִיק לְעַשֵּׁן בְּשַׁבָּת".

"וְהַאִם אַתְּ מוּכָנָה לְכַסּוֹת מֵעַתָּה אֶת רֹאשֵׁךְ?" הִמְשִׁיכָה הָאִשָּׁה הַחֲרֵדִית לִשְׁאֹל.

הַפַּעַם לָקַח לַחוֹלָה פָּחוֹת זְמַן לְהָשִׁיב. הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה חִיּוּבִית.

"אִם כֵּן, זֹאת עֲשִׂי!" אָמְרָה הָאוֹרַחַת. "הַבְטִיחִי לִי שֶׁמֵּהַשַּׁבָּת הַקְּרוֹבָה לֹא תְּעַשְּׁנִי עוֹד, וּלְאַחַר מִכֵּן הָנִיחִי עַל רֹאשֵׁךְ אֶת הַמִּטְפַּחַת שֶׁאֶתֵּן לָךְ עַתָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר לָךְ שֶׁתֵּצְאִי בְּשָׁלוֹם וְתַבְרִיאִי מֵהַמַּחֲלָה שֶׁפָּקְדָה אוֹתָךְ".

הַיְּלָדִים, שֶׁעָמְדוּ מִן הַצַּד, נִסּוּ לְשַׁכְנֵעַ אֶת אִמָּם שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה זֹאת, וְלֹא תְּקַבֵּל עַל עַצְמָהּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לְקַיֵּם. אֲבָל הִיא עָמְדָה בְּתֹקֶף עַל דַּעְתָּהּ שֶׁאֵינָהּ מוּכָנָה לָסֶגֶת בָּהּ מֵהַהַסְכָּמוֹת שֶׁנָּתְנָה בִּשְׁנֵי הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ.

הָאִשָּׁה הַחֲרֵדִית עָזְבָה אֶת הַחֶדֶר, לֹא לִפְנֵי שֶׁסִּיְּעָה לַחוֹלָה לַחֲבֹשׁ אֶת כִּסּוּי הָרֹאשׁ - לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ - וּבֵרְכָה אוֹתָהּ שׁוּב וָשׁוּב.

לְאַחַר שֶׁעָזְבָה אֶת הַמָּקוֹם, פָּרְצוּ שׁוּב יְלָדֶיהָ שֶׁל הַחוֹלָה בִּצְחוֹק רוֹעֵם, שָׂמוּ לְלַעַג וּלְקֶלֶס אֶת הַנִּסָּיוֹן "לְהַלְבִּישׁ" עַל אִמָּם כִּסּוּי רֹאשׁ וּלְאַלֵּץ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׁן בְּשַׁבָּת.

כַּעֲבֹר שָׁעָה פּוֹרֶצֶת לְפֶתַע הַחוֹלָה בִּזְעָקָה נוֹרָאָה. הָרוֹפְאִים וְהָאֲחָיוֹת, שֶׁכְּבָר הִתְרַגְּלוּ לִצְעָקוֹת אֵלֶּה, לֹא הִתְרַגְּשׁוּ בִּמְיֻחָד וְלֹא נִזְעֲקוּ אֵלֶיהָ בִּמְהִירוּת. אֲבָל הַפַּעַם הָיוּ צַעֲקוֹתֶיהָ חֲזָקוֹת בִּמְיֻחָד. וְכַאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לְמִטָּתָהּ, שָׁמְעוּ אוֹתָהּ אוֹמֶרֶת: "אֲנִי מַרְגִּישָׁה זֶרֶם בְּיַד שְׂמֹאל!!!"

הָרוֹפֵא שֶׁטִּפֵּל בָּהּ, לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהָזִיז אֶת הַיָּד.

וְהַיָּד זָזָה!

הַדָּבָר הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ בַּחֲלוֹם דִּמְיוֹנִי, כֵּיוָן שֶׁמִּזֶּה חֳדָשִׁים רַבִּים לֹא הֵזִיזָה הָאִשָּׁה אֶת יָדֶיהָ, לַחֲלוּטִין.

כַּמָּה דַּקּוֹת מְאֻחָר יוֹתֵר הֵחֵלָּה הָאִשָּׁה לִזְעֹק בַּשֵּׁנִית... עַד מְהֵרָה הִצְלִיחָה לְהָזִיז אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה.

הַיְּלָדִים כְּבָר לֹא צָחֲקוּ. הֵם הָיוּ נִדְהָמִים.

וְזוֹ הָיְתָה רַק הַהַתְחָלָה. הָרוֹפְאִים הָלְכוּ בַּמַּחְלָקָה כְּשֶׁהֵם מְסֻחְרָרִים מֵעָצְמַת הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּגְלָה לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. הֵם עָמְדוּ לְיַד הַחוֹלָה, וְלֹא חָלְפוּ אֶלָּא דַּקּוֹת סְפוּרוֹת וְהִיא מַתְחִילָה לְהָזִיז אֶת אַחַת הָרַגְלַיִם... מִתְיַשֶּׁבֶת קִמְעָה בְּמִטָּתָהּ, עַד שֶׁאַחַד הַיְּלָדִים מְנַסֶּה לְהַצִּיעַ לָהּ לְנַסּוֹת וּלְהָזִיז גַּם אֶת הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה. אַךְ הַפַּעַם הָיְתָה הַחוֹלָה חַסְרַת בִּטָּחוֹן עַצְמִי, מִשּׁוּם שֶׁהַשָּׁלָב הַבָּא לְאַחַר הֲזָזָתָהּ שֶׁל הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת דְּרִיכָה עַל הַקַּרְקַע, וְאֶת זֶה הִיא פָּחֲדָה מְאֹד לַעֲשׂוֹת, מֵאַחַר שֶׁבַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא הֵנִיחָה אֶת כַּף רַגְלָהּ עַל הָאָרֶץ וְלוּ פַּעַם אַחַת.

אֶלָּא שֶׁגַּם הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה זָזָה, וְתוֹךְ זְמַן קָצָר בְּיוֹתֵר הֵנִיחָה הָאִשָּׁה אֶת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ עַל הָאָרֶץ וְהֵחֵלָּה לָלֶכֶת... וְהָרוֹפְאִים וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה עוֹמְדִים מִשְׁתָּאִים, לֹא מַאֲמִינִים לְמַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ מוּל עֵינֵיהֶם.

כָּל זֶה קָרָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ. לַשַּׁבָּת הַקְּרוֹבָה שֻׁחְרְרָה הָאִשָּׁה לְבֵיתָהּ - לְחֻפְשָׁה, וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן קִבְּלָה מִכְתַּב שִׁחְרוּר מָלֵא מִבֵּית הַחוֹלִים.

בְּמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, נֶעֶרְכָה מְסִבַּת הוֹדָיָה בַּמַּחְלָקָה, וְהָאִשָּׁה גּוֹלְלָה אֶת סִפּוּר הַנֵּס שֶׁאֵרַע לָהּ וְאֶת הַקַּבָּלוֹת שֶׁקִּבְּלָה עַל עַצְמָהּ, שֶׁהֵבִיאוּ לְרִפּוּיָהּ. בְּמַהֲלַךְ דְּבָרֶיהָ פָּרְצָה הָאִשָּׁה בִּבְכִי מִסְפַּר פְּעָמִים, תּוֹךְ שֶׁהִיא גּוֹרֶרֶת גַּם אֶת הַמִּשְׁתַּתְּפִים לְפִרְצֵי רְגָשׁוֹת עַזִּים.

כָּאָמוּר, אֶת פְּרָטֵי הַסִּפּוּר שָׁמַעְנוּ מֵהָרַב אָשֵׁר-זְאֵב לוּרְיָא, שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים מִתַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם בִּבְנֵי בְּרַק, הַשּׁוֹהֶה בְּעַצְמוֹ בַּמַּחְלָקָה לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. הוּא עָמַד נִדְהָם לִרְאוֹת אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא מְהַלֶּכֶת עַל רַגְלֶיהָ כְּאַחַד הָאָדָם. גַּם אַחַד הַמְּלַמְּדִים בְּ"אֹהֶל תּוֹרָה", שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְאֻשְׁפֶּזֶת בְּמַחְלָקָה זוֹ, אִשֵּׁר אַף הוּא אֶת הַסִּפּוּר בְּאָזְנֵינוּ.

לְמוֹתָר לְצַיֵּן שֶׁהָאִשָּׁה הָפְכָה לְבַעֲלַת תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית, וְהִיא מְקַוָּה שֶׁבְּקָרוֹב יַעֲשׂוּ כֵן גַּם כָּל בְּנֵי בֵּיתָהּ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)