Otzarot-Article

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (כא-ב). מְבֹאָר בַּגְּמָרָא (קידושין כ.): "כָּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ". הִנֵּה, הַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, מַדּוּעַ הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ? הֲלֹא מַשְׁמָעוּת הַמֻּנַּח 'אָדוֹן', הִנָּהּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדִיפוּת עַל פְּנֵי זוּלָתוֹ, בְּעוֹד כָּאן לֹא מָצִינוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁווֹת אֶת תְּנָאָיו שֶׁל הָעֶבֶד לִתְנָאֵי אֲדוֹנוֹ, אוּלָם לֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיֵּשׁ לְהַעְדִּיפוֹ!

אָכֵן בֵּאֲרוּ הַתּוֹסָפוֹת עַל פִּי דִּבְרֵי הַיְּרוּשַׁלְמִי, כִּי בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין לָאָדוֹן אֶלָּא כַּר אֶחָד – עָלָיו לִתְּנוֹ לָעֶבֶד, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מֵאַחַר וְאִם יַעֲשֶׂה כֵּן נִמְצָא מַעֲדִיף אֶת עַצְמוֹ עַל פְּנֵי הָעֶבֶד, וּמֵאִידָךְ, אִם יִמָּנַע מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכָּר וְאַף יִמָּנַע מִלְּתִתּוֹ לָעֶבֶד, הֲרֵי הוּא נוֹהֵג מִדַּת סְדוֹם... נִמְצָא אֵפוֹא, כִּי יֶשְׁנוֹ מַצָּב בּוֹ אָכֵן תִּהְיֶה לָעֶבֶד עֲדִיפוּת עַל פְּנֵי אֲדוֹנוֹ, וְזֶהוּ 'כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ'. אֶלָּא שֶׁלִּכְאוֹרָה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, הֵיכָן מָצִינוּ כָּזֹאת, שֶׁיִּצְטַוֶּה הָאָדָם לְהַעֲדִיף אֶת זוּלָתוֹ עַל פָּנָיו, וְלָתֵת לַזּוּלַת אֶת מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹתֵן לְעַצְמוֹ? תְּשׁוּבָה לַדָּבָר נִמְצָא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, חַי בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפֵא אֲצִיל נֶפֶשׁ בְּשֵׁם ד"ר נַחוּם קוּק. ד"ר קוּק הָיָה רוֹפֵא כְּלָלִי, וּמִרְפְּאָתוֹ הָיְתָה בַּדִּירָה בָּהּ הִתְגּוֹרֵר עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. גַּם חֲדַר הַהַמְתָּנָה הָיָה בְּאוֹתָהּ הַדִּירָה: הַחוֹלִים הָיוּ נִכְנָסִים אֶל הַחֶדֶר, מַמְתִּינִים בְּסַבְלָנוּת, וְנִכְנָסִים בְּהַגִּיעַ תּוֹרָם, בְּתֹם הַטִּפּוּל בְּחוֹלֶה כָּלְשֶׁהוּ – הָיָה יוֹצֵא הַד"ר אֶל חֲדַר הַהַמְתָּנָה, וּמַזְמִין אֶת הַבָּא בַּתּוֹר לְחַדְרוֹ.

בְּרַם, הָיָה אֶחָד יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כַּאֲשֶׁר הָיָה מַגִּיעַ הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל סַרְנֵא אֶל ד"ר קוּק, הָיָה זֶה הָאַחֲרוֹן מְקַבְּלוֹ מִחוּץ לַתּוֹר, מִבְּלִי שֶׁיִּדָּרֵשׁ לְהַמְתִּין כְּלָל, בְּשֶׁל הַכָּבוֹד שֶׁרָחַשׁ לְתוֹרָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן.

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַגְּרִ"י סַרְנֵא לְמִרְפְּאָתוֹ שֶׁל ד"ר קוּק, הִמְתִּין לִיצִיאָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַחֶדֶר, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַלָּה יָצָא – קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר בְּלֹא תּוֹר, כְּהֶרְגֵּלוֹ. אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ, הַפַּעַם, פָּנָה אֵלָיו הַד"ר בְּהִתְנַצְּלוּת, וּבִקֵּשׁ כִּי יַמְתִּין קִמְעָא, שֶׁכֵּן עָלָיו לִבְדֹּק תְּחִלָּה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת אֲשֶׁר הִמְתִּינָה בַּתּוֹר לְפָנָיו...

לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה הָאִשָּׁה מֵחַדְרוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא, מִהֵר ד"ר קוּק לְהַזְמִין אֶת הַגְּרִ"י סַרְנֵא לְהִכָּנֵס אֶל חַדְרוֹ, וּמִשֶּׁנִּכְנַס – הִסְבִּיר וְאָמַר: "צַר לִי עַל שֶׁכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ נֶאֱלַץ לְהַמְתִּין... אוּלָם מְדֻבָּר הָיָה בְּמִקְרֶה חָרִיג! הָאִשָּׁה הַמְּבֻגֶּרֶת שֶׁקִּבַּלְתִּי לְפָנֶיךָ, הִנָּהּ אִשָּׁה עֲנִיָּה, בָּהּ אֲנִי מְטַפֵּל מִזֶּה תְּקוּפָה, חִנָּם אֵין כָּסֶף. מֵעַתָּה חָשַׁשְׁתִּי, כִּי אִם אַכְנִיס אֶת כְּבוֹדוֹ לְפָנֶיהָ, הִיא לֹא תִּתְלֶה זֹאת בִּכְבוֹד תּוֹרָתוֹ שֶׁל הָרַב, אֶלָּא תִּסְבֹּר שֶׁאֲנִי מְזַלְזֵל בָּהּ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת כְּמוֹ שְׁאָר הַמְּטֻפָּלִים! לְפִיכָךְ, חָשׁוּב הָיָה לִי לְהַכְנִיסָהּ עַל פִּי הַתּוֹר, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בָּהּ חָלִילָה!"

הֲרֵי לָנוּ, כִּי לְעִתִּים, גַּם אִם מִצַּד שׁוּרַת הַדִּין אֵין לִתֵּן דְּבַר מָה לַזּוּלַת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת תְּחוּשׁוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם וְאֶת הַפַּרְשָׁנוּת שֶׁהוּא יַעֲנִיק לְחֹסֶר הַנְּתִינָה, כַּאֲשֶׁר פַּרְשָׁנוּת זוֹ עֲלוּלָה לַעֲלוֹת לִכְדֵי פְּגִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ...

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ:

שֶׁכֵּן אָמְנָם, מִצַּד הַדִּין, בְּוַדַּאי לֹא הָיְתָה כָּל הַצְדָּקָה לְכָךְ שֶׁהָאָדוֹן יִתֵּן לָעֶבֶד יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְמוֹ. אוּלָם אִם הָאָדוֹן יִישַׁן בְּלֹא כַּר – הוּא לֹא יַרְגִּישׁ אֶלָּא אֶת חֹסֶר הַנּוֹחוּת הַכָּרוּךְ בְּכָךְ, בְּעוֹד אִם הָעֶבֶד יִישַׁן בְּלֹא כַּר – הוּא יִסְבֹּל פַּעֲמַיִם: רֵאשִׁית – הוּא יִסְבֹּל מֵחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הַכָּר, אוּלָם מֵעֵבֶר לְכָךְ – הוּא יָחוּשׁ כִּי הַכָּר נִמְנָע מִמֶּנּוּ בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁהִנּוֹ עֶבֶד נָחוּת, וְכָאן, כְּבָר מְדֻבָּר בִּפְגִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ... לְפִיכָךְ, הֶעְדִּיפָה הַתּוֹרָה לְהוֹתִיר לְבַעַל הַבַּיִת לְהִתְמוֹדֵד עִם חֹסֶר הַנּוֹחוּת, וּבִלְבַד שֶׁהָעֶבֶד לֹא יִתְמוֹדֵד הִתְמוֹדְדוּת כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת: גַּם עִם חֹסֶר הַנּוֹחוּת – וְגַם עִם הַפְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ שֶׁיֶּחֱוֶה בְּעִקְבוֹת כָּךְ... (לְלַמֶּדְךָ)

	לך לך תשפ"ב
	מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת ה' – נִשְׁאָר עִם אַבְרָהָם!
	"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (כא-ב). מְבֹאָר בַּגְּמָרָא (קידושין כ.): "כָּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ". הִנֵּה, הַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, מַדּוּעַ הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ? הֲלֹא מַשְׁמָעוּת הַמֻּנַּח 'אָדוֹן', הִנָּהּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדִיפוּת עַל פְּנֵי זוּלָתוֹ, בְּעוֹד כָּאן לֹא מָצִינוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁווֹת אֶת תְּנָאָיו שֶׁל הָעֶבֶד לִתְנָאֵי אֲדוֹנוֹ, אוּלָם לֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיֵּשׁ לְהַעְדִּיפוֹ! אָכֵן בֵּאֲרוּ הַתּוֹסָפוֹת עַל פִּי דִּבְרֵי הַיְּרוּשַׁלְמִי, כִּי בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין לָאָדוֹן אֶלָּא כַּר אֶחָד – עָלָיו לִתְּנוֹ לָעֶבֶד, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מֵאַחַר וְאִם יַעֲשֶׂה כֵּן נִמְצָא מַעֲדִיף אֶת עַצְמוֹ עַל פְּנֵי הָעֶבֶד, וּמֵאִידָךְ, אִם יִמָּנַע מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכָּר וְאַף יִמָּנַע מִלְּתִתּוֹ לָעֶבֶד, הֲרֵי הוּא נוֹהֵג מִדַּת סְדוֹם... נִמְצָא אֵפוֹא, כִּי יֶשְׁנוֹ מַצָּב בּוֹ אָכֵן תִּהְיֶה לָעֶבֶד עֲדִיפוּת עַל פְּנֵי אֲדוֹנוֹ, וְזֶהוּ 'כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ'. אֶלָּא שֶׁלִּכְאוֹרָה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, הֵיכָן מָצִינוּ כָּזֹאת, שֶׁיִּצְטַוֶּה הָאָדָם לְהַעֲדִיף אֶת זוּלָתוֹ עַל פָּנָיו, וְלָתֵת לַזּוּלַת אֶת מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹתֵן לְעַצְמוֹ? תְּשׁוּבָה לַדָּבָר נִמְצָא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, חַי בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפֵא אֲצִיל נֶפֶשׁ בְּשֵׁם ד"ר נַחוּם קוּק. ד"ר קוּק הָיָה רוֹפֵא כְּלָלִי, וּמִרְפְּאָתוֹ הָיְתָה בַּדִּירָה בָּהּ הִתְגּוֹרֵר עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. גַּם חֲדַר הַהַמְתָּנָה הָיָה בְּאוֹתָהּ הַדִּירָה: הַחוֹלִים הָיוּ נִכְנָסִים אֶל הַחֶדֶר, מַמְתִּינִים בְּסַבְלָנוּת, וְנִכְנָסִים בְּהַגִּיעַ תּוֹרָם, בְּתֹם הַטִּפּוּל בְּחוֹלֶה כָּלְשֶׁהוּ – הָיָה יוֹצֵא הַד"ר אֶל חֲדַר הַהַמְתָּנָה, וּמַזְמִין אֶת הַבָּא בַּתּוֹר לְחַדְרוֹ. בְּרַם, הָיָה אֶחָד יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כַּאֲשֶׁר הָיָה מַגִּיעַ הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל סַרְנֵא אֶל ד"ר קוּק, הָיָה זֶה הָאַחֲרוֹן מְקַבְּלוֹ מִחוּץ לַתּוֹר, מִבְּלִי שֶׁיִּדָּרֵשׁ לְהַמְתִּין כְּלָל, בְּשֶׁל הַכָּבוֹד שֶׁרָחַשׁ לְתוֹרָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן. בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַגְּרִ"י סַרְנֵא לְמִרְפְּאָתוֹ שֶׁל ד"ר קוּק, הִמְתִּין לִיצִיאָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַחֶדֶר, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַלָּה יָצָא – קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר בְּלֹא תּוֹר, כְּהֶרְגֵּלוֹ. אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ, הַפַּעַם, פָּנָה אֵלָיו הַד"ר בְּהִתְנַצְּלוּת, וּבִקֵּשׁ כִּי יַמְתִּין קִמְעָא, שֶׁכֵּן עָלָיו לִבְדֹּק תְּחִלָּה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת אֲשֶׁר הִמְתִּינָה בַּתּוֹר לְפָנָיו... לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה הָאִשָּׁה מֵחַדְרוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא, מִהֵר ד"ר קוּק לְהַזְמִין אֶת הַגְּרִ"י סַרְנֵא לְהִכָּנֵס אֶל חַדְרוֹ, וּמִשֶּׁנִּכְנַס – הִסְבִּיר וְאָמַר: "צַר לִי עַל שֶׁכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ נֶאֱלַץ לְהַמְתִּין... אוּלָם מְדֻבָּר הָיָה בְּמִקְרֶה חָרִיג! הָאִשָּׁה הַמְּבֻגֶּרֶת שֶׁקִּבַּלְתִּי לְפָנֶיךָ, הִנָּהּ אִשָּׁה עֲנִיָּה, בָּהּ אֲנִי מְטַפֵּל מִזֶּה תְּקוּפָה, חִנָּם אֵין כָּסֶף. מֵעַתָּה חָשַׁשְׁתִּי, כִּי אִם אַכְנִיס אֶת כְּבוֹדוֹ לְפָנֶיהָ, הִיא לֹא תִּתְלֶה זֹאת בִּכְבוֹד תּוֹרָתוֹ שֶׁל הָרַב, אֶלָּא תִּסְבֹּר שֶׁאֲנִי מְזַלְזֵל בָּהּ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת כְּמוֹ שְׁאָר הַמְּטֻפָּלִים! לְפִיכָךְ, חָשׁוּב הָיָה לִי לְהַכְנִיסָהּ עַל פִּי הַתּוֹר, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בָּהּ חָלִילָה!" הֲרֵי לָנוּ, כִּי לְעִתִּים, גַּם אִם מִצַּד שׁוּרַת הַדִּין אֵין לִתֵּן דְּבַר מָה לַזּוּלַת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת תְּחוּשׁוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם וְאֶת הַפַּרְשָׁנוּת שֶׁהוּא יַעֲנִיק לְחֹסֶר הַנְּתִינָה, כַּאֲשֶׁר פַּרְשָׁנוּת זוֹ עֲלוּלָה לַעֲלוֹת לִכְדֵי פְּגִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ... וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: שֶׁכֵּן אָמְנָם, מִצַּד הַדִּין, בְּוַדַּאי לֹא הָיְתָה כָּל הַצְדָּקָה לְכָךְ שֶׁהָאָדוֹן יִתֵּן לָעֶבֶד יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְמוֹ. אוּלָם אִם הָאָדוֹן יִישַׁן בְּלֹא כַּר – הוּא לֹא יַרְגִּישׁ אֶלָּא אֶת חֹסֶר הַנּוֹחוּת הַכָּרוּךְ בְּכָךְ, בְּעוֹד אִם הָעֶבֶד יִישַׁן בְּלֹא כַּר – הוּא יִסְבֹּל פַּעֲמַיִם: רֵאשִׁית – הוּא יִסְבֹּל מֵחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הַכָּר, אוּלָם מֵעֵבֶר לְכָךְ – הוּא יָחוּשׁ כִּי הַכָּר נִמְנָע מִמֶּנּוּ בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁהִנּוֹ עֶבֶד נָחוּת, וְכָאן, כְּבָר מְדֻבָּר בִּפְגִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ... לְפִיכָךְ, הֶעְדִּיפָה הַתּוֹרָה לְהוֹתִיר לְבַעַל הַבַּיִת לְהִתְמוֹדֵד עִם חֹסֶר הַנּוֹחוּת, וּבִלְבַד שֶׁהָעֶבֶד לֹא יִתְמוֹדֵד הִתְמוֹדְדוּת כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת: גַּם עִם חֹסֶר הַנּוֹחוּת – וְגַם עִם הַפְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ שֶׁיֶּחֱוֶה בְּעִקְבוֹת כָּךְ... (לְלַמֶּדְךָ)