Otzarot-Article

מַדּוּעַ זָכָה נְשִׂיא זְבוּלוּן לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי?

"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן... קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת... מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף... שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת" (ז-כד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מדרש רבה), מַדּוּעַ זָכָה נָשִׂיא שֵׁבֶט זְבוּלוּן, שֶׁהָיָה צָעִיר מִשְּׁאָר אֶחָיו, לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי לַנְּשִׂיאִים?

לְפִי שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְהִרְחִיב יָדָיו לְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְיִשָּׂשכָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר לְפַרְנָסָה וְלֹא יִתְבַּטֵּל מֵהַתּוֹרָה - לְפִיכָךְ זָכָה זְבוּלוּן לִהְיוֹת שֻׁתָּף לַתּוֹרָה. "קְעָרָה" - כְּנֶגֶד לֶחֶם שֶׁהָיָה מַאֲכִילוֹ. "מִזְרָק" - כְּנֶגֶד יַיִן שֶׁהָיָה מַשְׁקֵהוּ. "כֶּסֶף" - שֶׁגַּם כֶּסֶף הָיָה נוֹתֵן לוֹ, לַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכּוֹ. "שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת" - שְׁנֵיהֶם נוֹטְלִין שְׂכַר הַתּוֹרָה וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מִתְפַּרְנְסִין בְּיַחַד. כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִזְבוּלוּן חֵלֶק בִּשְׂכַר תּוֹרָתוֹ, כָּךְ הָיָה לְיִשָּׂשכָר חֵלֶק בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל זְבוּלוּן.

וְאַף אָדָם שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִתְמֹךְ בְּמָמוֹנוֹ, יָכוֹל לִזְכּוֹת לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אִם יַתְרִים אֲחֵרִים, שֶׁכֵּן גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה. בְּ"סֵפֶר חֲסִידִים" כָּתוּב (סימן תריא), שֶׁהַפָּסוּק שֶׁבְּסֵפֶר מִשְׁלֵי "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", מוֹפִיעַ פַּעֲמַיִם (י-ב, יא-ד). פָּסוּק אֶחָד רוֹמֵז עַל הָאָדָם שֶׁעָשָׂה צְדָקָה בְּעַצְמוֹ, וְהַפָּסוּק הַשֵּׁנִי רוֹמֵז עַל אָדָם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַה לָּתֵת צְדָקָה, אַךְ הִתְרִים אֲחֵרִים אוֹ דִּרְבֵּן אוֹתָם לִתְרֹם.

עַל חֲשִׁיבוּתָם שֶׁל הַמַּחֲזִיקִים לוֹמְדֵי תּוֹרָה, נִתָּן לִלְמֹד מֵהַפְּסָק שֶׁל הַ"בֵּית שְׁלֹמֹה":

עַל הַפָּסוּק: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד-ד), הִקְשׁוּ חֲזַ"ל (כתובות קיא:), וְכִי אֶפְשָׁר לְהִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה?! וַהֲרֵי כָּתוּב, "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה" (דברים ד-כד), אֶלָּא: כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה. רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הֵבִיאוּ מַעֲשֶׂה (ילקוט שמעוני רות, תרז):

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נִגְלָה אֶל אָדָם צַדִּיק שֶׁהָיָה עָנִי, וּשְׁאָלוֹ: "עֲתִידוֹת לִהְיוֹת לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים טוֹבוֹת, שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד. מָתַי תִּרְצֶה לְקַבְּלָן?"

הֵשִׁיב הֶעָנִי, "אֵלֵךְ אֶל אִשְׁתִּי וְאֶתְיָעֵץ אִתָּהּ".

יִעֲצָה אִשְׁתּוֹ, "תֹּאמַר לוֹ, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה אֶת הָעֹשֶׁר כְּבָר עַכְשָׁו". הָלַךְ וְאָמַר זֹאת לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וּכְבָר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מָצְאוּ בְּבֵיתָם מַטְמוֹן שֶׁל דִּינְרֵי זָהָב וְהִתְעַשְּׁרוּ בְּעֹשֶׁר רַב.

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה, "הוֹאִיל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָשַׁךְ עָלֵינוּ חוּט שֶׁל חֶסֶד וְהֶעֱשִׁיר אוֹתָנוּ, נַעֲשֶׂה בַּכֶּסֶף צְדָקוֹת וּגְמִילוּת חֲסִידִים". וְכָךְ עָשׂוּ.

בְּסִיּוּם שֵׁשׁ הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת, שׁוּב הִגִּיעַ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶל אוֹתוֹ צַדִּיק וְאָמַר לוֹ, "הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֶטֹּל אֶת הָעֹשֶׁר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ".

אָמַר הַצַּדִּיק לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, "כְּשֶׁנָּטַלְתִּי מִמְּךָ אֶת הָעֹשֶׁר, הָיָה זֶה בַּעֲצַת אִשְׁתִּי. לָכֵן גַּם כָּעֵת אַחֲזִיר לְךָ מִדַּעְתָּהּ".

פָּנָה אֶל אִשְׁתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא לָקַחַת הַפִּקָּדוֹן מֵהֶם. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ, "לֵךְ וְתֹאמַר לוֹ, שֶׁאִם יִמְצָא אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ, נַחֲזִיר לוֹ אֶת הָעֹשֶׁר". רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצְּדָקוֹת שֶׁעָשׂוּ, וְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכָה עַל בִּרְכָתָם עַד סוֹף יְמֵי חַיֵּיהֶם. לְקַיֵּם בָּהֶם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר, "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" (ישעיה לב-יז). בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, זָכוּ לְעֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְשָׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא.

כִּי מָה אָדָם יָכוֹל לָקַחַת אִתּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא? רַק מִצְווֹת, מַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקָה שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח-ח).

עָשִׁיר מֻפְלָג וְקַמְצָן נִפְטַר בִּירוּשָׁלַיִם. בְּצַוָּאָתוֹ בִּקֵּשׁ לְהַנִּיחַ אֶת כָּל מָמוֹנוֹ בְּתוֹךְ קִבְרוֹ... בָּאוּ יוֹרְשָׁיו לִפְנֵי הַמָּרָא דְּאַתְרָא, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל סַלַּנְט זַצַ"ל, וּשְׁאָלוּהוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. "הַאִם מִצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת גַּם בָּזֶה?"

הוֹרָה לָהֶם הָרַב: "כִּתְבוּ בְּהַמְחָאָה אֶת הַסְּכוּם שֶׁל כָּל הוֹנוֹ, וְהַנִּיחוֹ בְּקִבְרוֹ"... (כתבי רבי שמואל מסלנט).

עַל כָּךְ כְּבָר כָּתַב דָּוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּנֹעַם תְּהִלּוֹתָיו: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהילים מט, יז-יח). הַזְּכוּת הַיְחִידָה שֶׁתַּעֲמֹד לָאָדָם, הִיא זְכוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה אוֹ זְכוּת הַתְּמִיכָה בְּלוֹמְדֵי תּוֹרָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שמחת תורה תשפ"ב
	חַבְרוּתָא עִם הַשְּׁכִינָה
	מַדּוּעַ זָכָה נְשִׂיא זְבוּלוּן לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי? "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן... קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת... מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף... שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת" (ז-כד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מדרש רבה), מַדּוּעַ זָכָה נָשִׂיא שֵׁבֶט זְבוּלוּן, שֶׁהָיָה צָעִיר מִשְּׁאָר אֶחָיו, לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי לַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְהִרְחִיב יָדָיו לְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְיִשָּׂשכָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר לְפַרְנָסָה וְלֹא יִתְבַּטֵּל מֵהַתּוֹרָה - לְפִיכָךְ זָכָה זְבוּלוּן לִהְיוֹת שֻׁתָּף לַתּוֹרָה. "קְעָרָה" - כְּנֶגֶד לֶחֶם שֶׁהָיָה מַאֲכִילוֹ. "מִזְרָק" - כְּנֶגֶד יַיִן שֶׁהָיָה מַשְׁקֵהוּ. "כֶּסֶף" - שֶׁגַּם כֶּסֶף הָיָה נוֹתֵן לוֹ, לַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכּוֹ. "שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת" - שְׁנֵיהֶם נוֹטְלִין שְׂכַר הַתּוֹרָה וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מִתְפַּרְנְסִין בְּיַחַד. כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִזְבוּלוּן חֵלֶק בִּשְׂכַר תּוֹרָתוֹ, כָּךְ הָיָה לְיִשָּׂשכָר חֵלֶק בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל זְבוּלוּן. וְאַף אָדָם שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִתְמֹךְ בְּמָמוֹנוֹ, יָכוֹל לִזְכּוֹת לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אִם יַתְרִים אֲחֵרִים, שֶׁכֵּן גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה. בְּ"סֵפֶר חֲסִידִים" כָּתוּב (סימן תריא), שֶׁהַפָּסוּק שֶׁבְּסֵפֶר מִשְׁלֵי "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", מוֹפִיעַ פַּעֲמַיִם (י-ב, יא-ד). פָּסוּק אֶחָד רוֹמֵז עַל הָאָדָם שֶׁעָשָׂה צְדָקָה בְּעַצְמוֹ, וְהַפָּסוּק הַשֵּׁנִי רוֹמֵז עַל אָדָם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַה לָּתֵת צְדָקָה, אַךְ הִתְרִים אֲחֵרִים אוֹ דִּרְבֵּן אוֹתָם לִתְרֹם. עַל חֲשִׁיבוּתָם שֶׁל הַמַּחֲזִיקִים לוֹמְדֵי תּוֹרָה, נִתָּן לִלְמֹד מֵהַפְּסָק שֶׁל הַ"בֵּית שְׁלֹמֹה": עַל הַפָּסוּק: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד-ד), הִקְשׁוּ חֲזַ"ל (כתובות קיא:), וְכִי אֶפְשָׁר לְהִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה?! וַהֲרֵי כָּתוּב, "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה" (דברים ד-כד), אֶלָּא: כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה. רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הֵבִיאוּ מַעֲשֶׂה (ילקוט שמעוני רות, תרז): אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נִגְלָה אֶל אָדָם צַדִּיק שֶׁהָיָה עָנִי, וּשְׁאָלוֹ: "עֲתִידוֹת לִהְיוֹת לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים טוֹבוֹת, שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד. מָתַי תִּרְצֶה לְקַבְּלָן?" הֵשִׁיב הֶעָנִי, "אֵלֵךְ אֶל אִשְׁתִּי וְאֶתְיָעֵץ אִתָּהּ". יִעֲצָה אִשְׁתּוֹ, "תֹּאמַר לוֹ, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה אֶת הָעֹשֶׁר כְּבָר עַכְשָׁו". הָלַךְ וְאָמַר זֹאת לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וּכְבָר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מָצְאוּ בְּבֵיתָם מַטְמוֹן שֶׁל דִּינְרֵי זָהָב וְהִתְעַשְּׁרוּ בְּעֹשֶׁר רַב. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה, "הוֹאִיל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָשַׁךְ עָלֵינוּ חוּט שֶׁל חֶסֶד וְהֶעֱשִׁיר אוֹתָנוּ, נַעֲשֶׂה בַּכֶּסֶף צְדָקוֹת וּגְמִילוּת חֲסִידִים". וְכָךְ עָשׂוּ. בְּסִיּוּם שֵׁשׁ הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת, שׁוּב הִגִּיעַ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶל אוֹתוֹ צַדִּיק וְאָמַר לוֹ, "הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֶטֹּל אֶת הָעֹשֶׁר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ". אָמַר הַצַּדִּיק לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, "כְּשֶׁנָּטַלְתִּי מִמְּךָ אֶת הָעֹשֶׁר, הָיָה זֶה בַּעֲצַת אִשְׁתִּי. לָכֵן גַּם כָּעֵת אַחֲזִיר לְךָ מִדַּעְתָּהּ". פָּנָה אֶל אִשְׁתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא לָקַחַת הַפִּקָּדוֹן מֵהֶם. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ, "לֵךְ וְתֹאמַר לוֹ, שֶׁאִם יִמְצָא אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ, נַחֲזִיר לוֹ אֶת הָעֹשֶׁר". רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצְּדָקוֹת שֶׁעָשׂוּ, וְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכָה עַל בִּרְכָתָם עַד סוֹף יְמֵי חַיֵּיהֶם. לְקַיֵּם בָּהֶם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר, "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" (ישעיה לב-יז). בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, זָכוּ לְעֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְשָׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא. כִּי מָה אָדָם יָכוֹל לָקַחַת אִתּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא? רַק מִצְווֹת, מַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקָה שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח-ח). עָשִׁיר מֻפְלָג וְקַמְצָן נִפְטַר בִּירוּשָׁלַיִם. בְּצַוָּאָתוֹ בִּקֵּשׁ לְהַנִּיחַ אֶת כָּל מָמוֹנוֹ בְּתוֹךְ קִבְרוֹ... בָּאוּ יוֹרְשָׁיו לִפְנֵי הַמָּרָא דְּאַתְרָא, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל סַלַּנְט זַצַ"ל, וּשְׁאָלוּהוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. "הַאִם מִצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת גַּם בָּזֶה?" הוֹרָה לָהֶם הָרַב: "כִּתְבוּ בְּהַמְחָאָה אֶת הַסְּכוּם שֶׁל כָּל הוֹנוֹ, וְהַנִּיחוֹ בְּקִבְרוֹ"... (כתבי רבי שמואל מסלנט). עַל כָּךְ כְּבָר כָּתַב דָּוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּנֹעַם תְּהִלּוֹתָיו: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהילים מט, יז-יח). הַזְּכוּת הַיְחִידָה שֶׁתַּעֲמֹד לָאָדָם, הִיא זְכוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה אוֹ זְכוּת הַתְּמִיכָה בְּלוֹמְדֵי תּוֹרָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)