Otzarot-Article

"וַיְמִתֵהוּ" (לח-ז) יֵשׁ מִקְרִים שֶׁבָּהֶם ה' יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָאָדָם כֹּחוֹת מְיֻחָדִים בְּמִינָם, וְהוּא - בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחוֹת הַלָּלוּ וּלְקַדֵּשׁ בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לִדְבָרִים פְּעוּטֵי עֵרֶךְ, וּמְאַבֵּד בְּכָךְ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ.

אֶת הַדְּבָרִים הַמּוּבָאִים לְהַלָּן עוֹרֵר מָרָן הַגרי"ש אֶלְיָשִׁיב זָצָ"ל, וְהֵם מוּסָבִים עַל הַמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא, חֻקַּת א').

הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר עַל אָדָם שֶׁהָלַךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וּבְעֵת שֶׁעָשָׂה הֲפוּגָה בְּדַרְכּוֹ, וְיָשַׁב לֶאֱכֹל, הִבְחִין בִּשְׁתֵּי צִפּוֹרִים שֶׁהִתְקוֹטְטוּ זוֹ עִם זוֹ, עַד שֶׁקָּמָה אַחַת וְהָרְגָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ.

לְאַחַר מִכֵּן הֵבִיאָה הַצִּפּוֹר הַחַיָּה עֵשֶׂב מְסֻיָּם וְהִנִּיחָה עַל פִּיהָ שֶׁל הַצִּפּוֹר הַמֵּתָה, וְ...הֵקִימָה אוֹתָהּ לִתְחִיָּה.

הָאִישׁ, שֶׁהִבְחִין בַּדָּבָר הַמֻּפְלָא שֶׁהִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינָיו, לָקַח מֵהָעֵשֶׂב הַהוּא וְ'הָלַךְ לְהַחְיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים', כְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ.

עַכְשָׁו נַחְשֹׁב לְרֶגַע, אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וְיֵשׁ בְּיָדָיו עֵשֶׂב שֶׁבְּכֹחוֹ לְהַחְיוֹת מֵתִים, אֶת מִי הָיָה כְּדַאי לוֹ לְהַחְיוֹת? הַאִם לֹא אֶת הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל, הַקָּבוּר בְּבָבֶל; הַאִם לֹא אֶת יֶתֶר גְּדוֹלֵי הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית הַטְּמוּנִים בַּעֲפָרָהּ שֶׁל בָּבֶל? נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ כֵּיצַד הָיָה נִרְאֶה הָעָם הַיְּהוּדִי, אִם יְחֶזְקֵאל, אוֹ אַחַד הַגְּדוֹלִים הָאֲחֵרִים מֵהַתְּקוּפוֹת הַקְּדוּמוֹת, הָיָה קָם לִתְחִיָּה!

וּמֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי עִם הַכֹּחַ הָאַדִּיר שֶׁהָיָה בְּיָדָיו? מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ: 'כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר, מָצָא אַרְיֵה מֵת מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנִּיחַ אֶת הָעֵשֶׂב עַל פִּיו, וְהֶחְיָהוּ. עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ'.

לֹא מָצָא הָאִישׁ הַסָּכָל אֶת מִי לְהַחְיוֹת, אֶלָּא אֶת הָאַרְיֵה הַמֵּת שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. מִן הַסְּתָם עָלָה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן לִפְתֹּחַ גַּן חַיּוֹת קָטָן, עִם אַרְיֵה וְחַיּוֹת נוֹסָפוֹת, לִמְכֹּר כַּרְטִיסִים בַּכְּנִיסָה, וּלְהַרְוִיחַ...

זֶה כָּל מַה שֶּׁעָלָה בְּיָדוֹ עִם הַכֹּחַ הַנָּדִיר שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם.

וּמְסַיֵּם הַמִּדְרָשׁ: מָשָׁל זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, אָמַר בֶּן סִירָא: אַל תַּעֲשֶׂה טוֹב לְמִי שֶׁהוּא רַע, וְאָז לֹא יָבוֹאוּ עָלֶיךָ דְּבָרִים רָעִים.

מָרָן הַגרי"ש אֶלְיָשִׁיב עוֹרֵר, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִתָּן גַּם לִלְמֹד עַד כַּמָּה מְחֻיָּב הָאָדָם לְמַצּוֹת אֶת הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים בּוֹ - לִדְבָרִים חִיּוּבִיִּים, לַדְּבָרִים שֶׁלִּשְׁמָם בָּא לְעוֹלָם!

הֲרֵי אָדָם זֶה זָכָה לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו אֶת מַה שֶּׁלֹא רָאָה אַף אָדָם בָּעוֹלָם!!! הַגְּמָרָא (תַּעֲנִית ב:) אוֹמֶרֶת שֶׁשְּׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת אֵינָם נִמְסָרִים בִּידֵי אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם", וּבִמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ זֶה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, הִתְעַסֵּק הָאִישׁ הַהוּא עִם שְׁטֻיּוֹת, וְהֶחְיָה אֶת הָאַרְיֵה.

לְכָל אָדָם יֵשׁ כֹּחוֹת מְיֻחָדִים שֶׁבָּהֶם הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת, בְּכֹחוֹתָיו-הוּא, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, אַף אֶחָד אַחֵר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת. רַק הוּא.

וְאִם יִשְׁאַל הָאָדָם, הֵיאַךְ אוּכַל לָדַעַת בֶּאֱמֶת מַה הֵם הַכֹּחוֹת הַיִּחוּדִיִּים שֶׁלִּי? הֲרֵי כָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ מַרְגִּישׁ לִפְעָמִים שֶׁכַּמָּה כֹּחוֹת 'מִתְנַגְּשִׁים' בּוֹ יַחְדָּו!

הַתְּשׁוּבָה הִיא, לִבְחֹן הֵיכָן שׁוֹלֵט עָלָיו יֵצֶר הָרָע... וְדַוְקָא הַכֹּחַ הַהוּא, שֶׁבּוֹ יֵשׁ לַיֵּצֶר שְׁלִיטָה עָלָיו יוֹתֵר מֵהַכֹּחוֹת הָאֲחֵרִים, הוּא הוּא הַכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לוֹ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ מְנַסֶּה הַיֵּצֶר הָרָע לִמְנֹעַ בַּעֲדוֹ מִלְּנַצֵּל אֶת כֹּחוֹתָיו.

סוֹחֵר גָּדוֹל הוּא הַיֵּצֶר הָרָע, וּכְמוֹ כָּל סוֹחֵר הַמְעֻנְיָן לְהַרְוִיחַ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, וּבִמְהִירוּת רַבָּה כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כָּךְ גַּם הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה 'לְהַרְוִיחַ' הַכֹּל, וּבְגָדוֹל.

וְכֵיוָן שֶׁבַּכֹּחַ הַהוּא יָכוֹל הָאָדָם לִקְנוֹת אֶת עוֹלָמוֹ, הֲרֵי שֶׁדַּוְקָא שָׁם פּוֹעֵל עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַכְשִׁילוֹ.

וְזֶה, בְּכָל אָדָם. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאָדָם שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ כֹּחוֹת עֲצוּמִים, שֶׁבָּהֶם הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל, לִפְעֹל לְקֵרוּב רְחוֹקִים וּלְהָבִיא אֲנָשִׁים רַבִּים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה - חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם כָּזֶה לְנַצֵּל אֶת כֹּחוֹתָיו לִדְבָרִים חִיּוּבִיִּים, וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּט, וּלְהַשְׁאִיר אֶת הָעֲבוֹדָה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	כי תצא תשפ"א
	לֶקַח מִצְוַת מְחִיַּת עֲמָלֵק
	"וַיְמִתֵהוּ" (לח-ז) יֵשׁ מִקְרִים שֶׁבָּהֶם ה' יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָאָדָם כֹּחוֹת מְיֻחָדִים בְּמִינָם, וְהוּא - בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחוֹת הַלָּלוּ וּלְקַדֵּשׁ בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לִדְבָרִים פְּעוּטֵי עֵרֶךְ, וּמְאַבֵּד בְּכָךְ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ. אֶת הַדְּבָרִים הַמּוּבָאִים לְהַלָּן עוֹרֵר מָרָן הַגרי"ש אֶלְיָשִׁיב זָצָ"ל, וְהֵם מוּסָבִים עַל הַמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא, חֻקַּת א'). הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר עַל אָדָם שֶׁהָלַךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וּבְעֵת שֶׁעָשָׂה הֲפוּגָה בְּדַרְכּוֹ, וְיָשַׁב לֶאֱכֹל, הִבְחִין בִּשְׁתֵּי צִפּוֹרִים שֶׁהִתְקוֹטְטוּ זוֹ עִם זוֹ, עַד שֶׁקָּמָה אַחַת וְהָרְגָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ. לְאַחַר מִכֵּן הֵבִיאָה הַצִּפּוֹר הַחַיָּה עֵשֶׂב מְסֻיָּם וְהִנִּיחָה עַל פִּיהָ שֶׁל הַצִּפּוֹר הַמֵּתָה, וְ...הֵקִימָה אוֹתָהּ לִתְחִיָּה. הָאִישׁ, שֶׁהִבְחִין בַּדָּבָר הַמֻּפְלָא שֶׁהִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינָיו, לָקַח מֵהָעֵשֶׂב הַהוּא וְ'הָלַךְ לְהַחְיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים', כְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ. עַכְשָׁו נַחְשֹׁב לְרֶגַע, אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וְיֵשׁ בְּיָדָיו עֵשֶׂב שֶׁבְּכֹחוֹ לְהַחְיוֹת מֵתִים, אֶת מִי הָיָה כְּדַאי לוֹ לְהַחְיוֹת? הַאִם לֹא אֶת הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל, הַקָּבוּר בְּבָבֶל; הַאִם לֹא אֶת יֶתֶר גְּדוֹלֵי הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית הַטְּמוּנִים בַּעֲפָרָהּ שֶׁל בָּבֶל? נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ כֵּיצַד הָיָה נִרְאֶה הָעָם הַיְּהוּדִי, אִם יְחֶזְקֵאל, אוֹ אַחַד הַגְּדוֹלִים הָאֲחֵרִים מֵהַתְּקוּפוֹת הַקְּדוּמוֹת, הָיָה קָם לִתְחִיָּה! וּמֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי עִם הַכֹּחַ הָאַדִּיר שֶׁהָיָה בְּיָדָיו? מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ: 'כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר, מָצָא אַרְיֵה מֵת מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנִּיחַ אֶת הָעֵשֶׂב עַל פִּיו, וְהֶחְיָהוּ. עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ'. לֹא מָצָא הָאִישׁ הַסָּכָל אֶת מִי לְהַחְיוֹת, אֶלָּא אֶת הָאַרְיֵה הַמֵּת שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. מִן הַסְּתָם עָלָה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן לִפְתֹּחַ גַּן חַיּוֹת קָטָן, עִם אַרְיֵה וְחַיּוֹת נוֹסָפוֹת, לִמְכֹּר כַּרְטִיסִים בַּכְּנִיסָה, וּלְהַרְוִיחַ... זֶה כָּל מַה שֶּׁעָלָה בְּיָדוֹ עִם הַכֹּחַ הַנָּדִיר שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם. וּמְסַיֵּם הַמִּדְרָשׁ: מָשָׁל זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, אָמַר בֶּן סִירָא: אַל תַּעֲשֶׂה טוֹב לְמִי שֶׁהוּא רַע, וְאָז לֹא יָבוֹאוּ עָלֶיךָ דְּבָרִים רָעִים. מָרָן הַגרי"ש אֶלְיָשִׁיב עוֹרֵר, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִתָּן גַּם לִלְמֹד עַד כַּמָּה מְחֻיָּב הָאָדָם לְמַצּוֹת אֶת הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים בּוֹ - לִדְבָרִים חִיּוּבִיִּים, לַדְּבָרִים שֶׁלִּשְׁמָם בָּא לְעוֹלָם! הֲרֵי אָדָם זֶה זָכָה לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו אֶת מַה שֶּׁלֹא רָאָה אַף אָדָם בָּעוֹלָם!!! הַגְּמָרָא (תַּעֲנִית ב:) אוֹמֶרֶת שֶׁשְּׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת אֵינָם נִמְסָרִים בִּידֵי אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם", וּבִמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ זֶה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, הִתְעַסֵּק הָאִישׁ הַהוּא עִם שְׁטֻיּוֹת, וְהֶחְיָה אֶת הָאַרְיֵה. לְכָל אָדָם יֵשׁ כֹּחוֹת מְיֻחָדִים שֶׁבָּהֶם הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת, בְּכֹחוֹתָיו-הוּא, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, אַף אֶחָד אַחֵר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת. רַק הוּא. וְאִם יִשְׁאַל הָאָדָם, הֵיאַךְ אוּכַל לָדַעַת בֶּאֱמֶת מַה הֵם הַכֹּחוֹת הַיִּחוּדִיִּים שֶׁלִּי? הֲרֵי כָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ מַרְגִּישׁ לִפְעָמִים שֶׁכַּמָּה כֹּחוֹת 'מִתְנַגְּשִׁים' בּוֹ יַחְדָּו! הַתְּשׁוּבָה הִיא, לִבְחֹן הֵיכָן שׁוֹלֵט עָלָיו יֵצֶר הָרָע... וְדַוְקָא הַכֹּחַ הַהוּא, שֶׁבּוֹ יֵשׁ לַיֵּצֶר שְׁלִיטָה עָלָיו יוֹתֵר מֵהַכֹּחוֹת הָאֲחֵרִים, הוּא הוּא הַכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לוֹ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ מְנַסֶּה הַיֵּצֶר הָרָע לִמְנֹעַ בַּעֲדוֹ מִלְּנַצֵּל אֶת כֹּחוֹתָיו. סוֹחֵר גָּדוֹל הוּא הַיֵּצֶר הָרָע, וּכְמוֹ כָּל סוֹחֵר הַמְעֻנְיָן לְהַרְוִיחַ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, וּבִמְהִירוּת רַבָּה כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כָּךְ גַּם הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה 'לְהַרְוִיחַ' הַכֹּל, וּבְגָדוֹל. וְכֵיוָן שֶׁבַּכֹּחַ הַהוּא יָכוֹל הָאָדָם לִקְנוֹת אֶת עוֹלָמוֹ, הֲרֵי שֶׁדַּוְקָא שָׁם פּוֹעֵל עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַכְשִׁילוֹ. וְזֶה, בְּכָל אָדָם. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאָדָם שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ כֹּחוֹת עֲצוּמִים, שֶׁבָּהֶם הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל, לִפְעֹל לְקֵרוּב רְחוֹקִים וּלְהָבִיא אֲנָשִׁים רַבִּים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה - חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם כָּזֶה לְנַצֵּל אֶת כֹּחוֹתָיו לִדְבָרִים חִיּוּבִיִּים, וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּט, וּלְהַשְׁאִיר אֶת הָעֲבוֹדָה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)