Otzarot-Article

הַנְהָגוֹת לֵיל הַסֵּדֶר – "הָעִקָּר שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ מְאוֹד מְאוֹד מִכַּעַס וְהַקְפָּדָה בִּשְׁעַת הַסֵּדֶר, כִּי מִדַּת הַכַּעַס מְכַלָּה וּמַפְסִידָה לוֹ הַכֹּל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְהַבַּעַל דָּבָר עוֹשֶׂה כָּל מִינֵי חָכְמוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם בְּכַעַס בִּשְׁעַת הַסֵּדֶר, כִּי כָּאן נִשְׁפַּךְ לוֹ הַיַּיִן, וְכָאן שָׁבְרוּ הַיְלָדִים אֶת הַמַּצּוֹת, וְכָאן לָקְחוּ אֶת הַהַגָּדָה שֶׁלּוֹ... וְאָז מִדַּת הַכַּעַס מַתְחִילָה לִבְעֹר בּוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נִסָּיוֹן מִשָּׁמַיִם, אֲזַי יִמְחֹל וִיוַתֵּר עַל הַכֹּל וְיַמְשִׁיךְ אֶת הַסֵּדֶר בְּשִׂמְחָה וּבִדְבֵקוּת גְּדוֹלָה, וְלֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לוֹ בִּכְלָל מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, וּבְדֶרֶךְ זוֹ תִּהְיֶה לוֹ שָׁנָה שֶׁל שִׂמְחָה וּדְבֵקוּת וְיִהְיֶה נִשְׁמָר מִמִּדַּת הַכַּעַס לְגַמְרֵי".

יוֹם אֶחָד נִכְנַס יוֹסִי הַקָּטָן הַבַּיְתָה נִסְעָר מְאוֹד, צוֹעֵק וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו בְּכַעַס. אָבִיו קָרָא לוֹ, אַךְ הוּא הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף סִפֵּר: "אֲנִי מִתְפּוֹצֵץ! שְׁמוּלִיק עִצְבֵּן אוֹתִי מַמָּשׁ! הָיָה אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁעָשָׂה לִי! בִּגְלַל זֶה אֲנִי מְאַחֵל לוֹ אֶת כָּל הָרַע שֶׁבָּעוֹלָם! אֲנִי רוֹצֶה לְהָרַע לוֹ מַמָּשׁ!".

אַבָּא שֶׁל יוֹסִי, אִישׁ פָּשׁוּט אֲבָל מָלֵא חָכְמָה, הִקְשִׁיב בְּשַׁלְוָה לִבְנוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר: "שְׁמוּלִיק הִשְׁפִּיל אוֹתִי מוּל חֲבֵרַי וַאֲנִי לֹא מוּכָן לְקַבֵּל אֶת זֶה! הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה חוֹלֶה מְאוֹד וְשֶׁלֹּא יָבוֹא לְבֵית הַסֵּפֶר יוֹתֵר!".

הָאָב הִמְשִׁיךְ לְהַקְשִׁיב, הֵבִיא מִפִּנַּת הַגִּנָּה שַׂק מָלֵא פֶּחָם וְהִצִּיעַ לְיוֹסִי: "אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַחֻלְצָה הַלְּבָנָה הַתְּלוּיָה שָׁם? תְּדַמְיֵן שֶׁזֶּה שְׁמוּלִיק וְתִזְרֹק עָלָיו פֶּחָמִים עַד חֲתִיכַת הַפֶּחָם הָאַחֲרוֹנָה. אַחַר כָּךְ אָבוֹא לִרְאוֹת".

הַיֶּלֶד הִתְחִיל בְּמִשְׂחַק הַנְּקָמָה שֶׁלּוֹ וְזָרַק בְּמֶרֶץ אֶת כָּל הַפֶּחָמִים, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהַחֻלְצָה הָיְתָה תְּלוּיָה מְעַט רָחוֹק, רַק חֵלֶק מֵהַפֶּחָמִים פָּגְעוּ בָּהּ. לְאַחַר זְמַן מָה, הָאָב חָזַר וְשָׁאַל: "בְּנִי, אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ עַכְשָׁו?".

הַבֵּן הֵשִׁיב: "אֲנִי עָיֵף אֲבָל שָׂמֵחַ, הִצְלַחְתִּי לִקְלֹעַ כַּמָּה חֲתִיכוֹת עַל 'שְׁמוּלִיק'!".

אָבִיו לָקַח אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "בּוֹא, אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לְךָ מַשֶּׁהוּ", וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוּל הָרְאִי.

יוֹסִי נִבְהַל מְאוֹד כְּשֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ כֻּלּוֹ שָׁחֹר, לְמַעֵט עֵינָיו וְשִׁנָּיו.

וְאָז הִבִּיט בּוֹ הָאָב וְאָמַר: "כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, הַפֶּחָמִים שֶׁזָּרַקְתָּ לִכְלְכוּ אָמְנָם אֶת הַחֻלְצָה, אֲבָל אֵין מַה לְּהַשְׁווֹת, אַתָּה הִתְלַכְלַכְתָּ הַרְבֵּה יוֹתֵר".

זִכְרוּ, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְאַחֲלִים לְמִישֶׁהוּ דְּבָרִים רָעִים, זֶה חוֹזֵר אֵלֵינוּ וּמַכְפִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּנוּ. כַּמָּה שֶׁנִּרְצֶה לְקַלְקֵל לְמִישֶׁהוּ אֶת הַחַיִּים, הָרֹעַ הַזֶּה וְהַפְּגָעִים עֲלוּלִים לִדְבֹּק גַּם בָּנוּ, וְאֶת זֶה בְּוַדַּאי אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יִרְצֶה... (שִׂיחוֹת מוהרא"ש)

	במדבר תשפ"א
	עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ בֵּין הָרִים!
	הַנְהָגוֹת לֵיל הַסֵּדֶר – "הָעִקָּר שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ מְאוֹד מְאוֹד מִכַּעַס וְהַקְפָּדָה בִּשְׁעַת הַסֵּדֶר, כִּי מִדַּת הַכַּעַס מְכַלָּה וּמַפְסִידָה לוֹ הַכֹּל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְהַבַּעַל דָּבָר עוֹשֶׂה כָּל מִינֵי חָכְמוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם בְּכַעַס בִּשְׁעַת הַסֵּדֶר, כִּי כָּאן נִשְׁפַּךְ לוֹ הַיַּיִן, וְכָאן שָׁבְרוּ הַיְלָדִים אֶת הַמַּצּוֹת, וְכָאן לָקְחוּ אֶת הַהַגָּדָה שֶׁלּוֹ... וְאָז מִדַּת הַכַּעַס מַתְחִילָה לִבְעֹר בּוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נִסָּיוֹן מִשָּׁמַיִם, אֲזַי יִמְחֹל וִיוַתֵּר עַל הַכֹּל וְיַמְשִׁיךְ אֶת הַסֵּדֶר בְּשִׂמְחָה וּבִדְבֵקוּת גְּדוֹלָה, וְלֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לוֹ בִּכְלָל מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, וּבְדֶרֶךְ זוֹ תִּהְיֶה לוֹ שָׁנָה שֶׁל שִׂמְחָה וּדְבֵקוּת וְיִהְיֶה נִשְׁמָר מִמִּדַּת הַכַּעַס לְגַמְרֵי". יוֹם אֶחָד נִכְנַס יוֹסִי הַקָּטָן הַבַּיְתָה נִסְעָר מְאוֹד, צוֹעֵק וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו בְּכַעַס. אָבִיו קָרָא לוֹ, אַךְ הוּא הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף סִפֵּר: "אֲנִי מִתְפּוֹצֵץ! שְׁמוּלִיק עִצְבֵּן אוֹתִי מַמָּשׁ! הָיָה אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁעָשָׂה לִי! בִּגְלַל זֶה אֲנִי מְאַחֵל לוֹ אֶת כָּל הָרַע שֶׁבָּעוֹלָם! אֲנִי רוֹצֶה לְהָרַע לוֹ מַמָּשׁ!". אַבָּא שֶׁל יוֹסִי, אִישׁ פָּשׁוּט אֲבָל מָלֵא חָכְמָה, הִקְשִׁיב בְּשַׁלְוָה לִבְנוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר: "שְׁמוּלִיק הִשְׁפִּיל אוֹתִי מוּל חֲבֵרַי וַאֲנִי לֹא מוּכָן לְקַבֵּל אֶת זֶה! הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה חוֹלֶה מְאוֹד וְשֶׁלֹּא יָבוֹא לְבֵית הַסֵּפֶר יוֹתֵר!". הָאָב הִמְשִׁיךְ לְהַקְשִׁיב, הֵבִיא מִפִּנַּת הַגִּנָּה שַׂק מָלֵא פֶּחָם וְהִצִּיעַ לְיוֹסִי: "אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַחֻלְצָה הַלְּבָנָה הַתְּלוּיָה שָׁם? תְּדַמְיֵן שֶׁזֶּה שְׁמוּלִיק וְתִזְרֹק עָלָיו פֶּחָמִים עַד חֲתִיכַת הַפֶּחָם הָאַחֲרוֹנָה. אַחַר כָּךְ אָבוֹא לִרְאוֹת". הַיֶּלֶד הִתְחִיל בְּמִשְׂחַק הַנְּקָמָה שֶׁלּוֹ וְזָרַק בְּמֶרֶץ אֶת כָּל הַפֶּחָמִים, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהַחֻלְצָה הָיְתָה תְּלוּיָה מְעַט רָחוֹק, רַק חֵלֶק מֵהַפֶּחָמִים פָּגְעוּ בָּהּ. לְאַחַר זְמַן מָה, הָאָב חָזַר וְשָׁאַל: "בְּנִי, אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ עַכְשָׁו?". הַבֵּן הֵשִׁיב: "אֲנִי עָיֵף אֲבָל שָׂמֵחַ, הִצְלַחְתִּי לִקְלֹעַ כַּמָּה חֲתִיכוֹת עַל 'שְׁמוּלִיק'!". אָבִיו לָקַח אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "בּוֹא, אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לְךָ מַשֶּׁהוּ", וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוּל הָרְאִי. יוֹסִי נִבְהַל מְאוֹד כְּשֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ כֻּלּוֹ שָׁחֹר, לְמַעֵט עֵינָיו וְשִׁנָּיו. וְאָז הִבִּיט בּוֹ הָאָב וְאָמַר: "כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, הַפֶּחָמִים שֶׁזָּרַקְתָּ לִכְלְכוּ אָמְנָם אֶת הַחֻלְצָה, אֲבָל אֵין מַה לְּהַשְׁווֹת, אַתָּה הִתְלַכְלַכְתָּ הַרְבֵּה יוֹתֵר". זִכְרוּ, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְאַחֲלִים לְמִישֶׁהוּ דְּבָרִים רָעִים, זֶה חוֹזֵר אֵלֵינוּ וּמַכְפִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּנוּ. כַּמָּה שֶׁנִּרְצֶה לְקַלְקֵל לְמִישֶׁהוּ אֶת הַחַיִּים, הָרֹעַ הַזֶּה וְהַפְּגָעִים עֲלוּלִים לִדְבֹּק גַּם בָּנוּ, וְאֶת זֶה בְּוַדַּאי אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יִרְצֶה... (שִׂיחוֹת מוהרא"ש)