Otzarot-Article

הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאֲלָה בַּשָּׁמַיִם

בְּעִיר קְטַנָּה בְּפּוֹלִין, חַי רַב זָקֵן וְצַדִּיק שֶׁשְּׁמוֹ רַבִּי חַיִּים. הוּא לֹא הָיָה מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, אֲבָל כָּל יָמָיו הָיוּ מְלֵאִים בְּתוֹרָה, בִּתְפִלָּה וּבַחֲסָדִים.

בְּכָל שָׁנָה, בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, הָיָה רַבִּי חַיִּים נִנְעָל בַּחֲדַר הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ, מַדְלִיק נֵר, וְיוֹשֵׁב לְבַדּוֹ. הַמִּנְהָג הַזֶּה גָּרַם לְתִמָּהוֹן רַב בְּעֵינֵי הַצִּבּוּר. בְּכָל חַג כֻּלָּם הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹתוֹ מְשַׂמֵּחַ וּמְעוֹרֵר.

פַּעַם אַחַת, נִגַּשׁ אֵלָיו תַּלְמִידוֹ הַנֶּאֱמָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל, וְשָׁאַל: "רַבִּי, מַדּוּעַ בְּדַוְקָא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אַתָּה פּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר וְיוֹשֵׁב לְבַדְּךָ?"

רַבִּי חַיִּים חִיֵּךְ בְּעֵינָיו הָעֲמֻקּוֹת וְאָמַר: "בְּנִי, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא יוֹם מְיֻחָד. לֹא יוֹם שֶׁל מִצְווֹת חִיצוֹנִיּוֹת, לֹא סֻכָּה וְלֹא לוּלָב, אֶלָּא יוֹם שֶׁבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל: 'עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד'. זֶה יוֹם שֶׁל קִרְבָה מְיֻחֶדֶת בֵּיננו לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם."

רַבִּי שְׁמוּאֵל הִטָּה אָזְנוֹ, וְרַבּוֹ הִמְשִׁיךְ: "בְּכָל שָׁנָה, בְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב מִכְתָּב אֶל אַבָּא שֶׁלִּי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֲנִי כּוֹתֵב לוֹ מֶה עָבַר עָלַי, מַה הִרְגַּשְׁתִּי וּמַה לָּמַדְתִּי, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה עִמִּי גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עִמִּי בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה."

"אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאֶלֶת בַּשָּׁמַיִם בַּיּוֹם הַזֶּה?" שָׁאַל רַבִּי חַיִּים. "לֹא 'כַּמָּה מִצְווֹת עָשִׂיתָ', וְלֹא 'כַּמָּה דַּפִּים לָמַדְתָּ'. אֶלָּא: הַאִם נִשְׁאַרְתָּ קָרוֹב?" סִיֵּם רַבִּי חַיִּים, "לָכֵן אֲנִי מִסְתַּגֵּר בַּחֶדֶר, מְדַבֵּר עִם אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמְנַצֵּל אֶת הַקִּרְבָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ בֶּחָג הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה".

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא הַזְּמַן לִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵנוּ: "הַאִם אֲנִי קָרוֹב לַתּוֹרָה? לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְעַצְמִי?"

וְזֶה מוֹבִיל אוֹתָנוּ לְשִׂמְחַת תּוֹרָה. כִּי שִׂמְחַת תּוֹרָה הִיא לֹא שִׂמְחָה שֶׁל מִי שֶׁהִסְפִּיק הַכֹּל, אֶלָּא שִׂמְחָה שֶׁל מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שֶׁלּוֹ. שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ לְבֵין הַתּוֹרָה לֹא תָּלוּי בְּהֶסְפֵּקִים, אֶלָּא נִמְצָא בַּלֵּב.

בְּחַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה - נִפְתָּחִים שְׁעָרִים שֶׁמַּשְׁפִּיעִים אוֹר גָּדוֹל עַל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

כְּשֶׁאָדָם שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "הַאִם נִשְׁאַרְתִּי קָרוֹב?" וּמֵעֵז לְהַבִּיט בַּפָּנִים, הוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב מֵחָדָשׁ, וְאָז הַשִּׂמְחָה פּוֹרֶצֶת.

כְּמוֹ שֶׁרַבִּי חַיִּים אָמַר: "הַשְּׁאֵלָה בַּשָּׁמַיִם הִיא לֹא מֶה עָשִׂיתָ, אֶלָּא אֵיךְ נִשְׁאַרְתָּ. וְאִם נִשְׁאַרְתָּ קָרוֹב, אֲפִלּוּ מְעַט - זֶה מַסְפִּיק כְּדֵי לִרְקֹד."

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת מְלַמֵּד אוֹתָנוּ לִבְדֹּק כַּמָּה אָנוּ קְרוֹבִים, וְשִׂמְחַת תּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ בְּכָךְ. וְכָךְ נִבְנֶה הַקֶּשֶׁר הָאֲמִתִּי שֶׁל יְהוּדִי עִם תּוֹרָתוֹ .יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת קְרוֹבִים, שְׂמֵחִים וּמְחֻבָּרִים - בְּכָל שָׁנָה וּבְכָל מַצָּב. (יַהֲלוֹמֵי הַמּוֹעֵד)

	פסח תשפ"א
	לַחְפֹּר בּוֹר – לְעַצְמְךָ!
	הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאֲלָה בַּשָּׁמַיִם בְּעִיר קְטַנָּה בְּפּוֹלִין, חַי רַב זָקֵן וְצַדִּיק שֶׁשְּׁמוֹ רַבִּי חַיִּים. הוּא לֹא הָיָה מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, אֲבָל כָּל יָמָיו הָיוּ מְלֵאִים בְּתוֹרָה, בִּתְפִלָּה וּבַחֲסָדִים. בְּכָל שָׁנָה, בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, הָיָה רַבִּי חַיִּים נִנְעָל בַּחֲדַר הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ, מַדְלִיק נֵר, וְיוֹשֵׁב לְבַדּוֹ. הַמִּנְהָג הַזֶּה גָּרַם לְתִמָּהוֹן רַב בְּעֵינֵי הַצִּבּוּר. בְּכָל חַג כֻּלָּם הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹתוֹ מְשַׂמֵּחַ וּמְעוֹרֵר. פַּעַם אַחַת, נִגַּשׁ אֵלָיו תַּלְמִידוֹ הַנֶּאֱמָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל, וְשָׁאַל: "רַבִּי, מַדּוּעַ בְּדַוְקָא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אַתָּה פּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר וְיוֹשֵׁב לְבַדְּךָ?" רַבִּי חַיִּים חִיֵּךְ בְּעֵינָיו הָעֲמֻקּוֹת וְאָמַר: "בְּנִי, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא יוֹם מְיֻחָד. לֹא יוֹם שֶׁל מִצְווֹת חִיצוֹנִיּוֹת, לֹא סֻכָּה וְלֹא לוּלָב, אֶלָּא יוֹם שֶׁבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל: 'עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד'. זֶה יוֹם שֶׁל קִרְבָה מְיֻחֶדֶת בֵּיננו לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם." רַבִּי שְׁמוּאֵל הִטָּה אָזְנוֹ, וְרַבּוֹ הִמְשִׁיךְ: "בְּכָל שָׁנָה, בְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב מִכְתָּב אֶל אַבָּא שֶׁלִּי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֲנִי כּוֹתֵב לוֹ מֶה עָבַר עָלַי, מַה הִרְגַּשְׁתִּי וּמַה לָּמַדְתִּי, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה עִמִּי גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עִמִּי בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה." "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאֶלֶת בַּשָּׁמַיִם בַּיּוֹם הַזֶּה?" שָׁאַל רַבִּי חַיִּים. "לֹא 'כַּמָּה מִצְווֹת עָשִׂיתָ', וְלֹא 'כַּמָּה דַּפִּים לָמַדְתָּ'. אֶלָּא: הַאִם נִשְׁאַרְתָּ קָרוֹב?" סִיֵּם רַבִּי חַיִּים, "לָכֵן אֲנִי מִסְתַּגֵּר בַּחֶדֶר, מְדַבֵּר עִם אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמְנַצֵּל אֶת הַקִּרְבָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ בֶּחָג הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה". שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא הַזְּמַן לִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵנוּ: "הַאִם אֲנִי קָרוֹב לַתּוֹרָה? לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְעַצְמִי?" וְזֶה מוֹבִיל אוֹתָנוּ לְשִׂמְחַת תּוֹרָה. כִּי שִׂמְחַת תּוֹרָה הִיא לֹא שִׂמְחָה שֶׁל מִי שֶׁהִסְפִּיק הַכֹּל, אֶלָּא שִׂמְחָה שֶׁל מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שֶׁלּוֹ. שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ לְבֵין הַתּוֹרָה לֹא תָּלוּי בְּהֶסְפֵּקִים, אֶלָּא נִמְצָא בַּלֵּב. בְּחַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה - נִפְתָּחִים שְׁעָרִים שֶׁמַּשְׁפִּיעִים אוֹר גָּדוֹל עַל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. כְּשֶׁאָדָם שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "הַאִם נִשְׁאַרְתִּי קָרוֹב?" וּמֵעֵז לְהַבִּיט בַּפָּנִים, הוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב מֵחָדָשׁ, וְאָז הַשִּׂמְחָה פּוֹרֶצֶת. כְּמוֹ שֶׁרַבִּי חַיִּים אָמַר: "הַשְּׁאֵלָה בַּשָּׁמַיִם הִיא לֹא מֶה עָשִׂיתָ, אֶלָּא אֵיךְ נִשְׁאַרְתָּ. וְאִם נִשְׁאַרְתָּ קָרוֹב, אֲפִלּוּ מְעַט - זֶה מַסְפִּיק כְּדֵי לִרְקֹד." שְׁמִינִי עֲצֶרֶת מְלַמֵּד אוֹתָנוּ לִבְדֹּק כַּמָּה אָנוּ קְרוֹבִים, וְשִׂמְחַת תּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ בְּכָךְ. וְכָךְ נִבְנֶה הַקֶּשֶׁר הָאֲמִתִּי שֶׁל יְהוּדִי עִם תּוֹרָתוֹ .יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת קְרוֹבִים, שְׂמֵחִים וּמְחֻבָּרִים - בְּכָל שָׁנָה וּבְכָל מַצָּב. (יַהֲלוֹמֵי הַמּוֹעֵד)