Otzarot-Article

"צַו אֶת אַהֲרֹן" (ו-ב) יֵשׁ בָּנוּ נְטִיָּה טִבְעִית לְהַאֲמִין לְעַצְמֵנוּ, לִסְמֹךְ עַל עַצְמֵנוּ. לוֹמַר לְעַצְמֵנוּ: אָנוּ טוֹבִים, נֶחְמָדִים, מְחֻסָּנִים מִפְּנֵי כָּל פֶּגַע. מִסְּבִיבֵנוּ מִשְׁתּוֹלֶלֶת מַגֵּפָה, מִתְעַרְבֵּל מַבּוּל שֶׁל דִּבְרֵי כְּפִירָה וּמַרְאוֹת תּוֹעֵבָה, אֲבָל אָנוּ לֹא נִפָּגַע, מַמָּשׁ: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תְּהִלִּים צא-ז). שַׁאֲנַנּוּת שֶׁל "לִי זֶה לֹא יִקְרֶה". יֶשְׁנָן מִדּוֹת רָעוֹת בָּאָדָם, אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר הִתְגַּבַּרְנוּ עֲלֵיהֶן. עַצְלוּת אוֹ רִפְיוֹן, קְרִירוּת אוֹ אֲטִימוּת, כָּל אֵלּוּ מְצוּיִים אֵצֶל אֲחֵרִים. אוּלַי פַּעַם קִנְּנוּ גַּם בָּנוּ, אֲבָל לֹא עוֹד. כְּבָר הִתְבַּגַּרְנוּ, אָנוּ מֻשְׁלָמִים. אֲבָל הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בַּפָּרָשָׁה מַעֲנִיק לָנוּ זַעֲזוּעַ, טִפּוּל בְּהֶלֶם: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר", וּמְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: "לְשׁוֹן זֵרוּז". וְאָנוּ תְּמֵהִים: הַאִם אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הַנָּבִיא, זָקוּק לְזֵרוּז?

וְרַשִּׁ"י מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: "בִּמְיֻחָד צָרִיךְ לְזָרֵז, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶסְרוֹן כִּיס".

נִמְצָא שֶׁאֵין חִסּוּן! כֻּלָּם צְרִיכִים זֵרוּז, וְכֻלָּם צְרִיכִים דִּרְבּוּן. זוֹהִי מִלְחָמָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת, וְהִתְעַלּוּת מַתְמֶדֶת!

"אֵין צַו אֶלָּא זֵרוּז", וּמַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ בְּזֵרוּז מְיֻחָד? הִסְבִּיר רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זצ"ל, שֶׁהוֹאִיל וְנֶאֱמַר בַּכָּתוּב שֶׁקָּרְבַּן הַתָּמִיד יִהְיֶה הַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן בְּכָל יוֹם, וְהוּא קָרְבָּן עוֹלָה, יִתָּכֵן מַצָּב בּוֹ לֹא יִמָּצֵא כֶּבֶשׂ לְהַקְרָבַת הַתָּמִיד, כְּפִי שֶׁאָכֵן אֵרַע בִּתְקוּפַת הַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהַכָּתוּב הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר שֶׁהַכֹּהֲנִים לֹא יִתְפַּתּוּ לְהַקְרִיב אֶת שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, אֶלָּא יֵדְעוּ שֶׁאֵין מַקְרִיבִים אַף קָרְבָּן אִם הַתָּמִיד לֹא הֻקְרַב.

וַהֲרֵי זֶה לִמּוּד לְדוֹרוֹת, שֶׁאֵין לְאָדָם רְשׁוּת לְהַסְדִּיר לְעַצְמוֹ סְדָרִים בַּמִּצְווֹת, וְחַיָּב הוּא לְהַכְפִּיף עַצְמוֹ לַתּוֹרָה!

וְהוּא הַדִּין לְגַבֵּי הַמִּדּוֹת – אִם אָדָם יִתְאַמֵּץ לַעֲבֹד עַל מִדּוֹתָיו וְיָכֹף עַצְמוֹ לַדְּרִישׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה וְלֹא יַרְגִּישׁ כָּל הָעֵת שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ לוֹ, אֲזַי בְּקַלּוּת יוּכַל לְתַקֵּן רַבּוֹת מִמִּדּוֹתָיו, כְּגוֹן מִדַּת הַכַּעַס וְהַגַּאֲוָה.

בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן חִכּוּ בִּבְנֵי בְּרַק הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁל קַו 402 מִבְנֵי בְּרַק לִירוּשָׁלַיִם. הָאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁחָלְפוּ הָיוּ מְלֵאִים עַד אֶפֶס מָקוֹם, וַאֲנָשִׁים חִכּוּ וְחִכּוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. כַּמּוּבָן שֶׁכֻּלָּם כָּעֲסוּ מְאוֹד עַל חֶבְרַת הַתַּחְבּוּרָה שֶׁהִבְטִיחָה לָהֶם לִשְׁלֹחַ תִּגְבּוּר.

בְּשָׁעָה אַחַת וָחֵצִי בַּלַּיְלָה, הִגִּיעַ לַתַּחֲנָה אוֹטוֹבּוּס רֵיק - קַו 318. הַנֶּהָג שָׁאַל אֶת הָאֲנָשִׁים לְמִי הֵם מְחַכִּים עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. אֲנָשִׁים עָנוּ לוֹ שֶׁהֵם תְּקוּעִים, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלִיף אֶת מִסְפַּר הַקַּו לְ־402 וְיִקַּח אוֹתָם לִירוּשָׁלַיִם.

הַנֶּהָג הִתְנַצֵּל וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיךְ הֵם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה - הֲרֵי הוּא נֶהָג בְּקַו 318 בַּדֶּרֶךְ לִרְחוֹבוֹת, וְהוּא יְפֻטַּר מֵהָעֲבוֹדָה... אֲנָשִׁים הִמְשִׁיכוּ לְהַפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁהִסְכִּים, הֶחֱלִיף אֶת מִסְפַּר הַקַּו לְ־402 וְנָסַע לִירוּשָׁלַיִם. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַנְּסִיעָה לִירוּשָׁלַיִם הַנּוֹסְעִים עָשׂוּ לוֹ "מִי שֶׁבֵּרַךְ", וְכֻלָּם בָּאוּ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה.

לִקְרַאת סוֹף הַנְּסִיעָה נִגַּשׁ אֵלָיו אַחַד הַנּוֹסְעִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אֵיךְ בֶּאֱמֶת הִסְכַּמְתָּ לְהַחֲלִיף אֶת הַקַּו שֶׁלְּךָ לְמַעֲנֵנוּ? הֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁמָּחָר תְּפֻטַּר מֵהָעֲבוֹדָה". עָנָה לוֹ הַנֶּהָג: "אַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הַסַּדְרָן בִּקֵּשׁ שֶׁאַחַד הַנֶּהָגִים יִסַּע אֶל הַקְּבוּצָה שֶׁמַּמְתִּינָה בַּתַּחֲנָה כְּבָר כַּמָּה שָׁעוֹת. אַף אֶחָד לֹא הִסְכִּים, כִּי כֻּלָּם צָפוּ אֶת הַזַּעַם וְהַקְּלָלוֹת שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהַנּוֹסְעִים עַל אִחוּר מוֹרֵט עֲצַבִּים שֶׁכָּזֶה. מִי רוֹצֶה קְלָלוֹת לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה? וְאָז עָלָה לִי רַעְיוֹן, לִכְתֹּב עַל הַקַּו 318 וּלְהַגִּיעַ כָּךְ לַתַּחֲנָה. בִּזְכוּת זֶה הִרְוַחְתִּי כָּל הַדֶּרֶךְ בְּרָכוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי אֶת הַשָּׁנָה...".

חֲבֵרִים, מַה בֶּאֱמֶת גּוֹרֵם לַאֲנָשִׁים לִכְעֹס כָּל כָּךְ עַל הַנֶּהָג שֶׁלֹּא הִגִּיעַ וּלְהַחֲלִיף אֶת הַכַּעַס בִּבְרָכוֹת אֵינְסוֹפִיּוֹת לַנֶּהָג "הַמִּתְנַדֵּב"?

הַסּוֹד הַגָּדוֹל טָמוּן בִּשְׁתֵּי מִלִּים: "מַגִּיעַ לָנוּ".

כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁהַקַּו צָרִיךְ לְהַגִּיעַ בְּשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת וְהוּא לֹא הוֹפִיעַ, אֲנַחְנוּ כּוֹעֲסִים. הִבְטִיחוּ, חִכִּינוּ וְהוּא לֹא הִגִּיעַ! כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ נֶהָג אַחֵר שֶׁלֹּא אָמוּר לָקַחַת אוֹתָנוּ וְהוּא מִתְנַדֵּב לַהֲבִיאֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ – אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלַּמְנוּ עַל הַנְּסִיעָה הַזּוֹ - אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים הַכָּרַת הַטּוֹב. הוּא לֹא חַיָּב לָנוּ כְּלוּם וּבְכָל זֹאת לָקַח אוֹתָנוּ!

כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם לֹא חַיָּב לוֹ כְּלוּם. לֹא פַּרְנָסָה, לֹא יְלָדִים, לֹא בַּיִת, הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר וְהוּא לֹא מִתְלוֹנֵן. כְּשֶׁאָדָם חַי בִּתְחוּשָׁה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, זוֹ מַתְּנַת חִנָּם מֵאֵת בּוֹרֵא עוֹלָם, אָז גַּם אִם הוּא חָלִילָה מְאַבֵּד אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, הוּא רַק מוֹדֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְעַל מַה שֶּׁהוּא זָכָה לְקַבֵּל עַל אוֹתָהּ תְּקוּפָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תשא תשפ"א
	לָתֵת וְלֹא לְהִתְפָּאֵר
	"צַו אֶת אַהֲרֹן" (ו-ב) יֵשׁ בָּנוּ נְטִיָּה טִבְעִית לְהַאֲמִין לְעַצְמֵנוּ, לִסְמֹךְ עַל עַצְמֵנוּ. לוֹמַר לְעַצְמֵנוּ: אָנוּ טוֹבִים, נֶחְמָדִים, מְחֻסָּנִים מִפְּנֵי כָּל פֶּגַע. מִסְּבִיבֵנוּ מִשְׁתּוֹלֶלֶת מַגֵּפָה, מִתְעַרְבֵּל מַבּוּל שֶׁל דִּבְרֵי כְּפִירָה וּמַרְאוֹת תּוֹעֵבָה, אֲבָל אָנוּ לֹא נִפָּגַע, מַמָּשׁ: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תְּהִלִּים צא-ז). שַׁאֲנַנּוּת שֶׁל "לִי זֶה לֹא יִקְרֶה". יֶשְׁנָן מִדּוֹת רָעוֹת בָּאָדָם, אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר הִתְגַּבַּרְנוּ עֲלֵיהֶן. עַצְלוּת אוֹ רִפְיוֹן, קְרִירוּת אוֹ אֲטִימוּת, כָּל אֵלּוּ מְצוּיִים אֵצֶל אֲחֵרִים. אוּלַי פַּעַם קִנְּנוּ גַּם בָּנוּ, אֲבָל לֹא עוֹד. כְּבָר הִתְבַּגַּרְנוּ, אָנוּ מֻשְׁלָמִים. אֲבָל הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בַּפָּרָשָׁה מַעֲנִיק לָנוּ זַעֲזוּעַ, טִפּוּל בְּהֶלֶם: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר", וּמְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: "לְשׁוֹן זֵרוּז". וְאָנוּ תְּמֵהִים: הַאִם אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הַנָּבִיא, זָקוּק לְזֵרוּז? וְרַשִּׁ"י מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: "בִּמְיֻחָד צָרִיךְ לְזָרֵז, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶסְרוֹן כִּיס". נִמְצָא שֶׁאֵין חִסּוּן! כֻּלָּם צְרִיכִים זֵרוּז, וְכֻלָּם צְרִיכִים דִּרְבּוּן. זוֹהִי מִלְחָמָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת, וְהִתְעַלּוּת מַתְמֶדֶת! "אֵין צַו אֶלָּא זֵרוּז", וּמַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ בְּזֵרוּז מְיֻחָד? הִסְבִּיר רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זצ"ל, שֶׁהוֹאִיל וְנֶאֱמַר בַּכָּתוּב שֶׁקָּרְבַּן הַתָּמִיד יִהְיֶה הַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן בְּכָל יוֹם, וְהוּא קָרְבָּן עוֹלָה, יִתָּכֵן מַצָּב בּוֹ לֹא יִמָּצֵא כֶּבֶשׂ לְהַקְרָבַת הַתָּמִיד, כְּפִי שֶׁאָכֵן אֵרַע בִּתְקוּפַת הַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהַכָּתוּב הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר שֶׁהַכֹּהֲנִים לֹא יִתְפַּתּוּ לְהַקְרִיב אֶת שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, אֶלָּא יֵדְעוּ שֶׁאֵין מַקְרִיבִים אַף קָרְבָּן אִם הַתָּמִיד לֹא הֻקְרַב. וַהֲרֵי זֶה לִמּוּד לְדוֹרוֹת, שֶׁאֵין לְאָדָם רְשׁוּת לְהַסְדִּיר לְעַצְמוֹ סְדָרִים בַּמִּצְווֹת, וְחַיָּב הוּא לְהַכְפִּיף עַצְמוֹ לַתּוֹרָה! וְהוּא הַדִּין לְגַבֵּי הַמִּדּוֹת – אִם אָדָם יִתְאַמֵּץ לַעֲבֹד עַל מִדּוֹתָיו וְיָכֹף עַצְמוֹ לַדְּרִישׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה וְלֹא יַרְגִּישׁ כָּל הָעֵת שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ לוֹ, אֲזַי בְּקַלּוּת יוּכַל לְתַקֵּן רַבּוֹת מִמִּדּוֹתָיו, כְּגוֹן מִדַּת הַכַּעַס וְהַגַּאֲוָה. בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן חִכּוּ בִּבְנֵי בְּרַק הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁל קַו 402 מִבְנֵי בְּרַק לִירוּשָׁלַיִם. הָאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁחָלְפוּ הָיוּ מְלֵאִים עַד אֶפֶס מָקוֹם, וַאֲנָשִׁים חִכּוּ וְחִכּוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. כַּמּוּבָן שֶׁכֻּלָּם כָּעֲסוּ מְאוֹד עַל חֶבְרַת הַתַּחְבּוּרָה שֶׁהִבְטִיחָה לָהֶם לִשְׁלֹחַ תִּגְבּוּר. בְּשָׁעָה אַחַת וָחֵצִי בַּלַּיְלָה, הִגִּיעַ לַתַּחֲנָה אוֹטוֹבּוּס רֵיק - קַו 318. הַנֶּהָג שָׁאַל אֶת הָאֲנָשִׁים לְמִי הֵם מְחַכִּים עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. אֲנָשִׁים עָנוּ לוֹ שֶׁהֵם תְּקוּעִים, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלִיף אֶת מִסְפַּר הַקַּו לְ־402 וְיִקַּח אוֹתָם לִירוּשָׁלַיִם. הַנֶּהָג הִתְנַצֵּל וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיךְ הֵם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה - הֲרֵי הוּא נֶהָג בְּקַו 318 בַּדֶּרֶךְ לִרְחוֹבוֹת, וְהוּא יְפֻטַּר מֵהָעֲבוֹדָה... אֲנָשִׁים הִמְשִׁיכוּ לְהַפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁהִסְכִּים, הֶחֱלִיף אֶת מִסְפַּר הַקַּו לְ־402 וְנָסַע לִירוּשָׁלַיִם. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַנְּסִיעָה לִירוּשָׁלַיִם הַנּוֹסְעִים עָשׂוּ לוֹ "מִי שֶׁבֵּרַךְ", וְכֻלָּם בָּאוּ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה. לִקְרַאת סוֹף הַנְּסִיעָה נִגַּשׁ אֵלָיו אַחַד הַנּוֹסְעִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אֵיךְ בֶּאֱמֶת הִסְכַּמְתָּ לְהַחֲלִיף אֶת הַקַּו שֶׁלְּךָ לְמַעֲנֵנוּ? הֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁמָּחָר תְּפֻטַּר מֵהָעֲבוֹדָה". עָנָה לוֹ הַנֶּהָג: "אַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הַסַּדְרָן בִּקֵּשׁ שֶׁאַחַד הַנֶּהָגִים יִסַּע אֶל הַקְּבוּצָה שֶׁמַּמְתִּינָה בַּתַּחֲנָה כְּבָר כַּמָּה שָׁעוֹת. אַף אֶחָד לֹא הִסְכִּים, כִּי כֻּלָּם צָפוּ אֶת הַזַּעַם וְהַקְּלָלוֹת שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהַנּוֹסְעִים עַל אִחוּר מוֹרֵט עֲצַבִּים שֶׁכָּזֶה. מִי רוֹצֶה קְלָלוֹת לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה? וְאָז עָלָה לִי רַעְיוֹן, לִכְתֹּב עַל הַקַּו 318 וּלְהַגִּיעַ כָּךְ לַתַּחֲנָה. בִּזְכוּת זֶה הִרְוַחְתִּי כָּל הַדֶּרֶךְ בְּרָכוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי אֶת הַשָּׁנָה...". חֲבֵרִים, מַה בֶּאֱמֶת גּוֹרֵם לַאֲנָשִׁים לִכְעֹס כָּל כָּךְ עַל הַנֶּהָג שֶׁלֹּא הִגִּיעַ וּלְהַחֲלִיף אֶת הַכַּעַס בִּבְרָכוֹת אֵינְסוֹפִיּוֹת לַנֶּהָג "הַמִּתְנַדֵּב"? הַסּוֹד הַגָּדוֹל טָמוּן בִּשְׁתֵּי מִלִּים: "מַגִּיעַ לָנוּ". כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁהַקַּו צָרִיךְ לְהַגִּיעַ בְּשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת וְהוּא לֹא הוֹפִיעַ, אֲנַחְנוּ כּוֹעֲסִים. הִבְטִיחוּ, חִכִּינוּ וְהוּא לֹא הִגִּיעַ! כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ נֶהָג אַחֵר שֶׁלֹּא אָמוּר לָקַחַת אוֹתָנוּ וְהוּא מִתְנַדֵּב לַהֲבִיאֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ – אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלַּמְנוּ עַל הַנְּסִיעָה הַזּוֹ - אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים הַכָּרַת הַטּוֹב. הוּא לֹא חַיָּב לָנוּ כְּלוּם וּבְכָל זֹאת לָקַח אוֹתָנוּ! כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם לֹא חַיָּב לוֹ כְּלוּם. לֹא פַּרְנָסָה, לֹא יְלָדִים, לֹא בַּיִת, הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר וְהוּא לֹא מִתְלוֹנֵן. כְּשֶׁאָדָם חַי בִּתְחוּשָׁה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, זוֹ מַתְּנַת חִנָּם מֵאֵת בּוֹרֵא עוֹלָם, אָז גַּם אִם הוּא חָלִילָה מְאַבֵּד אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, הוּא רַק מוֹדֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְעַל מַה שֶּׁהוּא זָכָה לְקַבֵּל עַל אוֹתָהּ תְּקוּפָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)