Otzarot-Article

"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (כב-לב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁסֻּפַּר מִפִּי עֵד רְאִיָּה וּמְעוֹרֵר לְמַחְשָׁבָה: לְמִשְׂרְדֵי "יַד שָׂרָה" - אִרְגּוּן הַחֶסֶד הַגָּדוֹל לְהַשְׁאָלַת צִיּוּד רְפוּאִי - הִגִּיעָה אִשָּׁה, וְהִזְכִּירָה שֶׁשָּׁאֲלָה לִפְנֵי זְמַן-מָה מַכְשִׁיר "טֶנְס" לַהֲקָלַת כְּאֵבִים. הַמַּכְשִׁיר נִרְאֶה כְּקֻפְסָה שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹצְאִים חוּטִים. אֶת הַחוּטִים מְחַבְּרִים לִמְקוֹם הַכְּאֵב, וְהָאֶלֶקְטְרוֹדוֹת מְשַׁכְּכוֹת אֶת הַיִּסּוּרִים. הוֹאִיל וְסָבְלָה וְהָרוֹפֵא הִמְלִיץ, בָּאָה לְבַקֵּשׁ מַכְשִׁיר. נִסְּתָה - וְהוּא עָזַר, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִתְקַשְּׁתָה לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ.

"וְהַכְּאֵב כְּבָר עָבַר?" הִתְעַנְיְנָה הַפְּקִידָה. "לֹא, הוּא לֹא עָבַר", עָנְתָה הָאִשָּׁה. אִם כָּךְ, הִיא לֹא בָּאָה לְהַחְזִיר אֶת הַמַּכְשִׁיר וּלְקַבֵּל אֶת הַפִּקָּדוֹן, הֵבִינָה הַפְּקִידָה. "הַאִם תְּקוּפַת הַהַשְׁאָלָה הִסְתַּיְּמָה?" שָׁאֲלָה הַפְּקִידָה, אוּלַי מְבַקֶּשֶׁת הָאִשָּׁה לְהַאֲרִיךְ אֶת הַמּוֹעֵד. "לֹא", עָנְתָה הָאִשָּׁה, "הִיא עֲדַיִן בְּתָקְפָּהּ". נָבוֹכָה הַפְּקִידָה. אִם כָּךְ, נוֹתְרָה רַק אֶפְשָׁרוּת אַחַת: "אוּלַי הַמַּכְשִׁיר אָבַד?" נִסְּתָה הַפְּקִידָה."הוּא לֹא אָבַד", עָנְתָה הָאִשָּׁה, "אֲבָל הוּא לֹא בִּרְשׁוּתִי. הוּא בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה..." וּמַה זֶּה?! סִפְּרָה הָאִשָּׁה שֶׁהַכְּאֵבִים הָיוּ כֹּה עַזִּים וְהַמַּכְשִׁיר הוֹעִיל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִתְקַשְּׁתָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ גַּם בְּלֶכְתָּהּ בָּרְחוֹב. הַמִּקְרֶה אֵרַע לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים, בַּתְּקוּפָה שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בָּהּ פִּגּוּעִים רַבִּים, רח"ל. וְעַכְשָׁו, תָּאֲרוּ לָכֶם, אִשָּׁה הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב, בְּיָדָהּ קֻפְסַת מַתֶּכֶת וּמִמֶּנָּה מִשְׁתַּלְשְׁלִים חוּטִים וְנִבְלָעִים בִּבְגָדֶיהָ... "פְּצָצָה מְתַקְתֶּקֶת!"... אֲנָשִׁים נָסוֹגוּ, נָשִׁים צָוְחוּ, יְלָדִים נִמְלְטוּ. שׁוֹטֵר נִגַּשׁ וְעָצַר אוֹתָהּ. דָּרַשׁ תְּעוּדוֹת, לֹא הֶאֱמִין לְמִלָּה אַחַת. הֶחְרִים אֶת הַמַּכְשִׁיר עַד שֶׁתָּבִיא הַצְהָרָה כְּתוּבָה מִ"יַּד-שָׂרָה"... זֶה הָיָה מַצְחִיק, אִלּוּ לֹא הָיָה זֶה מַעֲצִיב. "צָרוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ". יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ מְסַפֵּר עַל הַסִּיקְרִיקִין שֶׁחָיוּ בְּשִׁלְהֵי יְמֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, אוֹתָם 'סַכִּינָאִים' שֶׁהָיוּ נִבְלָעִים בֶּהָמוֹן, שׁוֹלְפִים פִּגְיוֹן וְ-הוֹפּ, אָדָם נוֹסָף מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ. מְסַפֵּר הוּא עַל הַפַּחַד שֶׁשָּׂרַר בָּרְחוֹבוֹת. אַךְ עַל פְּצָצוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת וְעַל מָוֶת בְּסִיטוֹנָאוּת - לֹא חָשְׁבוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה. 'הִתְקַדַּמְנוּ' מֵאָז, שֻׁכְלְלָה הַשִּׁיטָה... אֲבָל לֹא זֶה הָעִקָּר, לֹא לְשֵׁם כָּךְ סֻפַּר הַסִּפּוּר. אוֹתָהּ אִשָּׁה - בְּשִׂיא הַתְּמִימוּת, בְּלֹא כָּל כַּוָּנָה רָעָה - יָצְאָה מִבֵּיתָהּ וּמַכְשִׁיר רְפוּאִי לְגוּפָהּ. לֹא שִׁעֲרָה כְּלָל וּכְלָל אֵיזוֹ הִיסְטֶרְיָה תְּחוֹלֵל, אֵיזוֹ מְהוּמָה תִּפְרֹץ - וְהִיא בְּמֶרְכָּזָהּ. אֲבָל אֵינֶנּוּ דָּנִים אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת, מִשּׁוּם שֶׁצְּרִיכָה הָיְתָה לְשַׁעֵר, הָיָה עָלֶיהָ לָדַעַת. הַשּׁוֹטֵר צָדַק. וְזֶה מֵבִיא אוֹתָנוּ לַכְּלָל הַיָּדוּעַ: "אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם". 'לֹא יָדַעְתִּי', 'לֹא שִׁעַרְתִּי', 'לֹא חָשַׁבְתִּי' - אֵינָם תֵּרוּץ! אַתָּה נִמְצָא בְּחֶבְרָה, חַי בִּקְהִלָּה, אֵינְךָ מְשַׁיֵּט בֶּחָלָל לְבַדְּךָ. צָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת שֶׁאֲנָשִׁים מַבִּיטִים, סוֹקְרִים, רוֹאִים וּמַסִּיקִים מַסְקָנוֹת, וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה מִּתְחוֹלֵל בְּלִבְּךָ וְאֵילוּ אִלּוּצִים פּוֹעֲלִים עָלֶיךָ. אִלּוּ זָכִינוּ, הָיוּ הַכֹּל מְקַיְּמִים מִצְוַת "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וְדָנִים כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. כְּשֶׁהָיוּ רוֹאִים בָּחוּר דָּתִי יוֹשֵׁב בָּאוֹטוֹבּוּס וְאֵינוֹ קָם מִפְּנֵי זָקֵן, הָיוּ אוֹמְרִים: "אוּלַי עָבַר נִתּוּחַ מְעִי עִוֵּר לָאַחֲרוֹנָה"... וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים אָדָם דָּתִי עוֹקֵף אֶת תּוֹרוֹ בַּבַּנְק, הָיוּ אוֹמְרִים: "אוּלַי חַיָּב הוּא לִנְסֹעַ בִּבְהִילוּת לְבֵית חוֹלִים וְאֵין לוֹ כֶּסֶף לְמוֹנִית"... בֶּאֱמֶת, אוּלַי. אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ, אָז גַּם אִם עָבַרְתָּ נִתּוּחַ וְגַם אִם מְמַהֵר אַתָּה לְבֵית חוֹלִים, לֹא יַגִּידוּ אֶלָּא "הַדָּתִי הַזֶּה"... וּכְבָר נִכְשַׁלְתָּ בַּחֲמוּרָה שֶׁבָּעֲבֵרוֹת, שֶׁבָּהּ עָשָׂה הַכָּתוּב שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד! אָז אֵין בְּרֵרָה, צְרִיכִים לְיַשֵּׁר קַו, לְהִתְחַשֵּׁב בְּ"מַה יֹּאמְרוּ" וְלֹא לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה; לִמְנֹעַ בְּכָל הַיְּכֹלֶת כָּל סֶרֶךְ שֶׁל חִלּוּל הַשֵּׁם וּלְהַרְבּוֹת בְּכָל הַיְּכֹלֶת קִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בָּרַבִּים! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ(

	תצוה תשפ"א
	רֹשֶׁם לָנֶצַח
	"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (כב-לב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁסֻּפַּר מִפִּי עֵד רְאִיָּה וּמְעוֹרֵר לְמַחְשָׁבָה: לְמִשְׂרְדֵי "יַד שָׂרָה" - אִרְגּוּן הַחֶסֶד הַגָּדוֹל לְהַשְׁאָלַת צִיּוּד רְפוּאִי - הִגִּיעָה אִשָּׁה, וְהִזְכִּירָה שֶׁשָּׁאֲלָה "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (כב-לב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁסֻּפַּר מִפִּי עֵד רְאִיָּה וּמְעוֹרֵר לְמַחְשָׁבָה: לְמִשְׂרְדֵי "יַד שָׂרָה" - אִרְגּוּן הַחֶסֶד הַגָּדוֹל לְהַשְׁאָלַת צִיּוּד רְפוּאִי - הִגִּיעָה אִשָּׁה, וְהִזְכִּירָה שֶׁשָּׁאֲלָה לִפְנֵי זְמַן-מָה מַכְשִׁיר "טֶנְס" לַהֲקָלַת כְּאֵבִים. הַמַּכְשִׁיר נִרְאֶה כְּקֻפְסָה שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹצְאִים חוּטִים. אֶת הַחוּטִים מְחַבְּרִים לִמְקוֹם הַכְּאֵב, וְהָאֶלֶקְטְרוֹדוֹת מְשַׁכְּכוֹת אֶת הַיִּסּוּרִים. הוֹאִיל וְסָבְלָה וְהָרוֹפֵא הִמְלִיץ, בָּאָה לְבַקֵּשׁ מַכְשִׁיר. נִסְּתָה - וְהוּא עָזַר, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִתְקַשְּׁתָה לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ. "וְהַכְּאֵב כְּבָר עָבַר?" הִתְעַנְיְנָה הַפְּקִידָה. "לֹא, הוּא לֹא עָבַר", עָנְתָה הָאִשָּׁה. אִם כָּךְ, הִיא לֹא בָּאָה לְהַחְזִיר אֶת הַמַּכְשִׁיר וּלְקַבֵּל אֶת הַפִּקָּדוֹן, הֵבִינָה הַפְּקִידָה. "הַאִם תְּקוּפַת הַהַשְׁאָלָה הִסְתַּיְּמָה?" שָׁאֲלָה הַפְּקִידָה, אוּלַי מְבַקֶּשֶׁת הָאִשָּׁה לְהַאֲרִיךְ אֶת הַמּוֹעֵד. "לֹא", עָנְתָה הָאִשָּׁה, "הִיא עֲדַיִן בְּתָקְפָּהּ". נָבוֹכָה הַפְּקִידָה. אִם כָּךְ, נוֹתְרָה רַק אֶפְשָׁרוּת אַחַת: "אוּלַי הַמַּכְשִׁיר אָבַד?" נִסְּתָה הַפְּקִידָה."הוּא לֹא אָבַד", עָנְתָה הָאִשָּׁה, "אֲבָל הוּא לֹא בִּרְשׁוּתִי. הוּא בְּתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה..." וּמַה זֶּה?! סִפְּרָה הָאִשָּׁה שֶׁהַכְּאֵבִים הָיוּ כֹּה עַזִּים וְהַמַּכְשִׁיר הוֹעִיל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִתְקַשְּׁתָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ גַּם בְּלֶכְתָּהּ בָּרְחוֹב. הַמִּקְרֶה אֵרַע לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים, בַּתְּקוּפָה שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בָּהּ פִּגּוּעִים רַבִּים, רח"ל. וְעַכְשָׁו, תָּאֲרוּ לָכֶם, אִשָּׁה הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב, בְּיָדָהּ קֻפְסַת מַתֶּכֶת וּמִמֶּנָּה מִשְׁתַּלְשְׁלִים חוּטִים וְנִבְלָעִים בִּבְגָדֶיהָ... "פְּצָצָה מְתַקְתֶּקֶת!"... אֲנָשִׁים נָסוֹגוּ, נָשִׁים צָוְחוּ, יְלָדִים נִמְלְטוּ. שׁוֹטֵר נִגַּשׁ וְעָצַר אוֹתָהּ. דָּרַשׁ תְּעוּדוֹת, לֹא הֶאֱמִין לְמִלָּה אַחַת. הֶחְרִים אֶת הַמַּכְשִׁיר עַד שֶׁתָּבִיא הַצְהָרָה כְּתוּבָה מִ"יַּד-שָׂרָה"... זֶה הָיָה מַצְחִיק, אִלּוּ לֹא הָיָה זֶה מַעֲצִיב. "צָרוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ". יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ מְסַפֵּר עַל הַסִּיקְרִיקִין שֶׁחָיוּ בְּשִׁלְהֵי יְמֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, אוֹתָם 'סַכִּינָאִים' שֶׁהָיוּ נִבְלָעִים בֶּהָמוֹן, שׁוֹלְפִים פִּגְיוֹן וְ-הוֹפּ, אָדָם נוֹסָף מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ. מְסַפֵּר הוּא עַל הַפַּחַד שֶׁשָּׂרַר בָּרְחוֹבוֹת. אַךְ עַל פְּצָצוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת וְעַל מָוֶת בְּסִיטוֹנָאוּת - לֹא חָשְׁבוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה. 'הִתְקַדַּמְנוּ' מֵאָז, שֻׁכְלְלָה הַשִּׁיטָה... אֲבָל לֹא זֶה הָעִקָּר, לֹא לְשֵׁם כָּךְ סֻפַּר הַסִּפּוּר. אוֹתָהּ אִשָּׁה - בְּשִׂיא הַתְּמִימוּת, בְּלֹא כָּל כַּוָּנָה רָעָה - יָצְאָה מִבֵּיתָהּ וּמַכְשִׁיר רְפוּאִי לְגוּפָהּ. לֹא שִׁעֲרָה כְּלָל וּכְלָל אֵיזוֹ הִיסְטֶרְיָה תְּחוֹלֵל, אֵיזוֹ מְהוּמָה תִּפְרֹץ - וְהִיא בְּמֶרְכָּזָהּ. אֲבָל אֵינֶנּוּ דָּנִים אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת, מִשּׁוּם שֶׁצְּרִיכָה הָיְתָה לְשַׁעֵר, הָיָה עָלֶיהָ לָדַעַת. הַשּׁוֹטֵר צָדַק. וְזֶה מֵבִיא אוֹתָנוּ לַכְּלָל הַיָּדוּעַ: "אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם". 'לֹא יָדַעְתִּי', 'לֹא שִׁעַרְתִּי', 'לֹא חָשַׁבְתִּי' - אֵינָם תֵּרוּץ! אַתָּה נִמְצָא בְּחֶבְרָה, חַי בִּקְהִלָּה, אֵינְךָ מְשַׁיֵּט בֶּחָלָל לְבַדְּךָ. צָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת שֶׁאֲנָשִׁים מַבִּיטִים, סוֹקְרִים, רוֹאִים וּמַסִּיקִים מַסְקָנוֹת, וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה מִּתְחוֹלֵל בְּלִבְּךָ וְאֵילוּ אִלּוּצִים פּוֹעֲלִים עָלֶיךָ. אִלּוּ זָכִינוּ, הָיוּ הַכֹּל מְקַיְּמִים מִצְוַת "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וְדָנִים כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. כְּשֶׁהָיוּ רוֹאִים בָּחוּר דָּתִי יוֹשֵׁב בָּאוֹטוֹבּוּס וְאֵינוֹ קָם מִפְּנֵי זָקֵן, הָיוּ אוֹמְרִים: "אוּלַי עָבַר נִתּוּחַ מְעִי עִוֵּר לָאַחֲרוֹנָה"... וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים אָדָם דָּתִי עוֹקֵף אֶת תּוֹרוֹ בַּבַּנְק, הָיוּ אוֹמְרִים: "אוּלַי חַיָּב הוּא לִנְסֹעַ בִּבְהִילוּת לְבֵית חוֹלִים וְאֵין לוֹ כֶּסֶף לְמוֹנִית"... בֶּאֱמֶת, אוּלַי. אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ, אָז גַּם אִם עָבַרְתָּ נִתּוּחַ וְגַם אִם מְמַהֵר אַתָּה לְבֵית חוֹלִים, לֹא יַגִּידוּ אֶלָּא "הַדָּתִי הַזֶּה"... וּכְבָר נִכְשַׁלְתָּ בַּחֲמוּרָה שֶׁבָּעֲבֵרוֹת, שֶׁבָּהּ עָשָׂה הַכָּתוּב שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד! אָז אֵין בְּרֵרָה, צְרִיכִים לְיַשֵּׁר קַו, לְהִתְחַשֵּׁב בְּ"מַה יֹּאמְרוּ" וְלֹא לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה; לִמְנֹעַ בְּכָל הַיְּכֹלֶת כָּל סֶרֶךְ שֶׁל חִלּוּל הַשֵּׁם וּלְהַרְבּוֹת בְּכָל הַיְּכֹלֶת קִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בָּרַבִּים! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ(