Otzarot-Article

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (כה-ב) פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". תְּרוּמָה נוֹתְנִים אוֹ לוֹקְחִים? תְּרוּמָה נוֹתְנִים, תּוֹרְמִים. מַדּוּעַ אֵפוֹא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן לְקִיחָה?

הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה הִיא: אֵין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ זָקוּק לְנִדְבוֹתָיו וְלִתְרוּמוֹתָיו שֶׁל אָדָם, לוֹ הַכֶּסֶף וְלוֹ הַזָּהָב. אַדְּרַבָּה, הֲרֵי הוּא מְקוֹר הַכֹּל, וְהוּא חָפֵץ לָתֵת וּלְהֵיטִיב עוֹד וָעוֹד. אֶלָּא מַאי, מְבַקֵּשׁ הוּא מִמְּךָ שֶׁתַּמְצִיא לוֹ סִבּוֹת לְהֵיטִיב לְךָ. תֵּן לוֹ תְּרוּמָה כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַעֲנִיק לְךָ כֶּפֶל כִּפְלַיִם, שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: אָדָם נוֹתֵן לְעָנִי מְלוֹא חָפְנָיו - וּמְקַבֵּל מֵהַבּוֹרֵא מְלוֹא חָפְנָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא כִּבְיָכוֹל. וּבְכֵן, הַאִם זוֹ נְתִינָה - אוֹ לְקִיחָה?

הַדָּבָר נָכוֹן לְגַבֵּי כָּל הוֹצָאָה כַּסְפִּית עֲבוּר מִצְוָה: לִקְנִיַּת תְּפִלִּין מְהֻדָּרוֹת, מִצְרְכֵי מָזוֹן בְּהֶכְשֵׁר מְהֻדָּר, אוֹ נְתִינַת צְדָקָה וְהַחְזָקַת תּוֹרָה, וְנָכוֹן לְגַבֵּי כָּל "וִתּוּר" אַחֵר: אֵין אָדָם מַפְסִיד, בְּשׁוּם תְּחוּם וּבְשׁוּם אֹפֶן, מֵהֲלִיכָה לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁל מִצְוָה. אַדְּרַבָּה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיְּתֻגְמַל כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִלְּבַד הַקֶּרֶן הַשְּׁמוּרָה לוֹ לָעוֹלָם הַנִּצְחִי. "שִׁמְעוּ לִי", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד!" הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהַעֲנִיק וְלָתֵת, וְיֵשׁ לוֹ קְרָנוֹת בִּלְתִּי נִדְלוֹת, אֵין הוּא מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתֵּן לוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן – סִפּוּר: אֲנִי אֵם לִשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים, חִנָּנִיִּים וּמְלֵאֵי מֶרֶץ בָּרִיא. מֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁרָכַשְׁתִּי עִם הַזְּמַן, גִּלִּיתִי שֶׁהַשְּׁהוּת בַּגִּנָּה הַשְּׁכוּנָתִית הִיא הַפִּתְרוֹן הַמֻּצְלָח בְּיוֹתֵר מִבְּחִינָתָם וּמִבְּחִינָתִי. הֵם נֶהֱנִים מֵהַמֶּרְחָבִים וּמֵהַמִּשְׂחָקִים, וַאֲנִי פְּנוּיָה לְשַׂחֵק אִתָּם וְלָנוּחַ, בְּמִינִימוּם מַאֲמָץ.

בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הִתְרַחֵשׁ סִפּוּרִי יָצָאתִי עִם יְלָדַי לְכִוּוּן הַגִּנָּה. בַּדֶּרֶךְ עָבַרְנוּ סָמוּךְ לַמַּכֹּלֶת הַשְּׁכוּנָתִית, וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי כְּדֵי לִקְנוֹת לָהֶם לֶבֶּן לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. לְשִׂמְחָתִי, הַתּוֹר לֹא הָיָה אָרֹךְ בִּמְיֻחָד, כָּךְ שֶׁהַיְלָדִים הָיוּ עֲדַיִן רְגוּעִים וְסַבְלָנִים.

לְפָנַי בַּתּוֹר עָמְדָה אִשָּׁה הַמֻּכֶּרֶת לִי מֵהַשְּׁכוּנָה. הִיא עָרְכָה קְנִיָּה לֹא קְטַנָּה, הֶעֱבִירָה אֶת הַמּוּצָרִים זֶה אַחַר זֶה, כְּשֶׁבְּמַהֲלַךְ עֲרִיכַת הַחֶשְׁבּוֹן הִיא אוֹרֶזֶת אֶת הַמִּצְרָכִים בְּשַׂקִּיּוֹת...

הַמּוֹכֶרֶת סִיְּמָה אֶת חֶשְׁבּוֹנָהּ וְנָקְבָה בַּסְּכוּם לְתַשְׁלוּם. הַקּוֹנָה הִגִּישָׁה לָהּ אֶת כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי תּוֹךְ שֶׁהִיא מְסַיֶּמֶת אֶת אֲרִיזַת הַמּוּצָרִים בַּשַּׂקִּיּוֹת, אֲבָל אָז עָצְרָה הַמּוֹכֶרֶת אֶת הַהִתְאַרְגְּנוּת: "מוֹפִיעַ סֵרוּב", הִיא הוֹדִיעָה בְּקוֹל לֹא מַמָּשׁ נָמוּךְ, כָּךְ שֶׁכָּל הָעוֹמְדוֹת בַּתּוֹר, שֶׁהִתְאָרֵךְ בֵּינְתַיִם, הָיוּ שֻׁתָּפוֹת בְּעַל כָּרְחָן לַהוֹדָעָה הַלֹּא נְעִימָה.

הַקּוֹנָה נֶעֶצְרָה עַל עָמְדָהּ סְמוּקָה. הָיָה נִרְאֶה שֶׁהַסִּיטוּאַצְיָה מְבִיכָה אוֹתָהּ בִּמְיֻחָד. "רֶגַע", הִיא בִּקְּשָׁה וְחִיְּגָה לְבַעְלָהּ, "אֲנִי אֶדְאַג לְכַרְטִיס חִלּוּפִי", הִיא הִסְבִּירָה. בַּעְלָהּ לֹא הָיָה זָמִין, וְהַמּוֹכֶרֶת הֵחֵלָּה לְגַלּוֹת קֹצֶר רוּחַ בּוֹלֵט.

"תַּקְפִּיאִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, בֵּינְתַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אַפְרִיעַ, וַאֲנִי כְּבָר אֲסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן", הִיא הִצִּיעָה בְּקוֹל נָמוּךְ. אֲבָל הַמּוֹכֶרֶת לֹא נִרְמְזָה וְדִבְּרָה בְּטוֹן גָּבוֹהַּ בִּמְיֻחָד: "מַה פִּתְאוֹם לְהַקְפִּיא? אַתְּ מְשַׁלֶּמֶת עַכְשָׁו, אוֹ מְפָרֶקֶת אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת. אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה שֶׁאַחַר כָּךְ תֵּעָלְמִי בְּלִי שֶׁאַבְחִין וּבְסוֹף הַיּוֹם אֶצְטָרֵךְ לְפָרֵק בְּעַצְמִי אֶת כָּל הַשָּׁלָל שֶׁאָסַפְתְּ", הִיא נִשְׁמְעָה נִרְגֶּזֶת בִּמְיֻחָד.

בֵּינְתַיִם הִשִּׂיגָה הַלָּקוֹחָה אֶת בַּעְלָהּ, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהַמְתִּין מִסְפַּר דַּקּוֹת עַד שֶׁהוּא יִבְדֹּק מַדּוּעַ הַכַּרְטִיס לֹא עוֹבֵר. הַמּוֹכֶרֶת רָטְנָה לְעַצְמָהּ בְּכַעַס, וְהַקּוֹנִים מֵאָחוֹר הֵגִיבוּ בְּפַרְצוּפִים לְחוּצִים. הָעֲדִינִים שֶׁבָּהֶם רַק הֵעִיפוּ מַבָּטִים קִצְרֵי רוּחַ בַּשָּׁעוֹן, הָאֲחֵרִים הִבִּיעוּ דֵּעוֹת לֹא מַמָּשׁ מַחְמִיאוֹת עַל הִתְנַהֲלוּת לֹא מְאֻזֶּנֶת, עַל חֹסֶר אַחְרָיוּת, וְעַל זְמַנָּם הַיָּקָר שֶׁמִּתְבַּזְבֵּז לָרִיק.

עָלָה בִּי רָצוֹן לַעֲזֹר לָהּ, לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לָשֵׂאת אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁהָיְתָה מְנַת חֶלְקָהּ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי מְשַׁלֶּמֶת עַל קְנִיּוֹתַי בִּמְזֻמָּן, אַךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית הָיָה מֻנָּח אֶצְלִי כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי בָּאַרְנָק, דָּבָר דֵּי נָדִיר.

הִצַּעְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי אֲשַׁלֵּם עַל קְנִיָּתָהּ, וְהִיא תַּחֲזִיר לִי אֶת הַסְּכוּם מְאֻחָר יוֹתֵר. הַהֲקָלָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁעַל פָּנֶיהָ הֶרְאוּ לִי שֶׁהַצָּעָתִי הִגִּיעָה בַּזְּמַן הַמַּתְאִים. שִׁלַּמְתִּי עַל קְנִיָּתָהּ בַּכַּרְטִיס שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתִי, וְהַמּוֹכֶרֶת וְכָל בָּאֵי הַמַּכֹּלֶת נָשְׁמוּ אַף הֵם לִרְוָחָה.

נִפְרַדְנוּ לְשָׁלוֹם, כְּשֶׁמִּלּוֹת הַבְּרָכָה שֶׁבָּהֶן הִיא מְבָרֶכֶת אוֹתִי בְּכָל טוּב הָאָרֶץ מְהַדְהֲדוֹת בְּאָזְנַי. הִמְשַׁכְתִּי עִם יְלָדַי לְכִוּוּן הַגִּנָּה. נוֹתַר לָנוּ רַק לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ וּלְהַגִּיעַ לַיַּעַד הַמְבֻקָּשׁ - הַגִּנָּה שֶׁקּוֹרֶצֶת לִילָדַי בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הָעַלִּיזִים. מְדֻבָּר בִּכְבִישׁ רָאשִׁי דֵּי סוֹאֵן בִּשְׁכוּנָתֵנוּ. בִּקַּשְׁתִּי מֵהַיְלָדִים שֶׁיֹּאחֲזוּ הֵיטֵב בְּצִדֵּי הָעֲגָלָה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ בְּבִטְחָה. הַיַּלְדָּה בַּת הַשָּׁלוֹשׁ וָחֵצִי נֶעֶמְדָה הָכֵן בְּצַד יָמִין, אַךְ בֶּן הַשְּׁנָתַיִם וָחֵצִי, שֶׁסַּבְלָנוּתוֹ כַּנִּרְאֶה פָּגָה בְּעִקְבוֹת הַשְּׁהוּת הָאֲרֻכָּה בַּמַּכֹּלֶת, קָלַט אֶת מַרְאֵה הַגִּנָּה מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ, וְרָץ לְפָנֵינוּ...

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲצֹר אוֹתוֹ הוּא הִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ הַכְּבִישׁ. בְּזָוִית עֵינַי רָאִיתִי גִ'יפּ שָׁחֹר שׁוֹעֵט עַל הַכְּבִישׁ, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַנֶּהָג לֹא יָכוֹל לְהַבְחִין בִּבְנִי הַקָּטָן וְהַנָּמוּךְ, כֵּיוָן שֶׁסָּמוּךְ לְמַעֲבַר הַחֲצִיָּה עָמַד רֶכֶב שֶׁעַל יָדוֹ עָמְדָה אִשָּׁה שֶׁהֶעֱמִיסָה שַׂקִּיּוֹת מֵהַקְּנִיָּה בַּמַּכֹּלֶת לְתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן. הָרֶכֶב הִסְתִּיר לְנַהַג הַגִּ'יפּ אֶת שְׂדֵה הָרְאִיָּה.

צָעַקְתִּי בְּכָל כּוֹחוֹתַי: "לֹא! לֹא! לֹא!" וְקָפַצְתִּי לַכְּבִישׁ בְּעִקְבוֹת בְּנִי. מָשַׁכְתִּי אוֹתוֹ בְּכוֹחַ לְכִוּוּן הַמִּדְרָכָה, הִסְפַּקְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמַּגָּע הַמַּתַּכְתִּי שֶׁל פַּח הַמְּכוֹנִית לִפְנֵי שֶׁהִתְגַּלְגַּלְנוּ שְׁנֵינוּ אֲחוֹרַנִּית לְכִוּוּן הַמִּדְרָכָה.

מָצָאתִי אֶת עַצְמִי שְׂרוּעָה עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּהַעֲמָסַת חֲבִילוֹתֶיהָ לְתוֹךְ הָרֶכֶב הַחוֹנֶה נִזְעֲקָה לְעֶזְרָתִי, הִיא סִיְּעָה לִי לְהִתְרוֹמֵם, אַךְ אֲנִי חָשַׁשְׁתִּי. לֹא הֵעַזְתִּי לִבְדֹּק מַה קָּרָה לִבְנִי. לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ בּוֹכֶה, וְרָוַח לִי, הוּא חַי! הַיֶּלֶד שֶׁלִּי בּוֹכֶה! נֵס!

בֵּינְתַיִם הִתְאַסְּפוּ אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת צַעֲקוֹתַי הַהִיסְטֵרִיּוֹת וְשָׁאֲלוּ אֵיזוֹ עֶזְרָה לְהוֹשִׁיט לִי. בִּקַּשְׁתִּי מֵהֶם בְּבֶכִי: "תִּבְדְּקוּ מַה קָּרָה לַיֶּלֶד שֶׁלִּי, תִּבְדְּקוּ אִם הוּא מְסֻגָּל לָלֶכֶת".

"הַכֹּל בְּסֵדֶר", הֵם הִרְגִּיעוּ אוֹתִי, "הַיֶּלֶד הוֹלֵךְ, הוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם".

זְמַן רַב חָלַף עַד שֶׁהָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְהֵרָגַע מֵהַחֲוָיָה הַקָּשָׁה שֶׁעָבְרָה עָלַי. וְאָז, בְּתוֹךְ הַהִתְאוֹשְׁשׁוּת, נִזְכַּרְתִּי בַּחֶסֶד שֶׁגָּמַלְתִּי דַּקּוֹת סְפוּרוֹת קֹדֶם לָכֵן. מְדֻבָּר בְּצֵרוּף מִקְרִים בִּזְמַן כֹּה קָצָר, שֶׁהֶעֱלָה בִּי מִיָּד אֶת הַמַּחְשָׁבָה כִּי בְּוַדַּאי זְכוּת הַצְּדָקָה שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב שֶׁהִיא מַצִּילָה מִמָּוֶת, וְהָרָצוֹן לִמְנֹעַ בּוּשָׁה מֵהַזּוּלָת, עָמְדוּ לָנוּ, וְרָאִינוּ נִסִּים גְּדוֹלִים: לֹא פִסְפַסְתִּי בְּשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה אֶת בְּנִי, וְגַם הָרֶכֶב לֹא נָסַע בִּמְהִירוּת גְּבוֹהָה יוֹתֵר וּבְכָךְ נִמְנַע אָסוֹן.

חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה נִרְעֶשֶׁת, וְהִתְקַשַּׁרְתִּי לְשַׁתֵּף בְּסִפּוּרִי אֶת הָאִשָּׁה שֶׁעִמָּהּ גָּמַלְתִּי חֶסֶד. רָצִיתִי שֶׁהִיא תֵּדַע שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵיטַבְתִּי עִמָּהּ, הִיא הֵיטִיבָה עִמִּי. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא תַּחֲזִיר לִי אֶת הַכֶּסֶף שֶׁשִּׁלַּמְתִּי עֲבוּרָהּ.

מִסִּפּוּר נִפְלָא זֶה לָמְדָה אוֹתָהּ אִשָּׁה לִמּוּד חָשׁוּב. מַסְקְנוֹתֶיהָ הֵן: בַּחַיִּים אַל תַּחְמִיצוּ הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְהֵיטִיב עִם הַזּוּלָת. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לְאָן יִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְכַמָּה תּוֹעֶלֶת הֵם יָבִיאוּ לַנִּזְקָק וְגַם לָנוּ. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מֵיטִיבִים עִם הַזּוּלָת, אֲנַחְנוּ מַשְׁפִּיעִים עַל עַצְמֵנוּ שֶׁפַע בְּרָכָה וְרַחֲמִים. (בְּךָ בָּטַחְנוּ)

	משפטים תשפ"א
	הַדִּינִים וְהַמּוּסָר – הַכֹּל מִסִּינַי
	"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (כה-ב) פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". תְּרוּמָה נוֹתְנִים אוֹ לוֹקְחִים? תְּרוּמָה נוֹתְנִים, תּוֹרְמִים. מַדּוּעַ אֵפוֹא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן לְקִיחָה? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה הִיא: אֵין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ זָקוּק לְנִדְבוֹתָיו וְלִתְרוּמוֹתָיו שֶׁל אָדָם, לוֹ הַכֶּסֶף וְלוֹ הַזָּהָב. אַדְּרַבָּה, הֲרֵי הוּא מְקוֹר הַכֹּל, וְהוּא חָפֵץ לָתֵת וּלְהֵיטִיב עוֹד וָעוֹד. אֶלָּא מַאי, מְבַקֵּשׁ הוּא מִמְּךָ שֶׁתַּמְצִיא לוֹ סִבּוֹת לְהֵיטִיב לְךָ. תֵּן לוֹ תְּרוּמָה כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַעֲנִיק לְךָ כֶּפֶל כִּפְלַיִם, שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: אָדָם נוֹתֵן לְעָנִי מְלוֹא חָפְנָיו - וּמְקַבֵּל מֵהַבּוֹרֵא מְלוֹא חָפְנָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא כִּבְיָכוֹל. וּבְכֵן, הַאִם זוֹ נְתִינָה - אוֹ לְקִיחָה? הַדָּבָר נָכוֹן לְגַבֵּי כָּל הוֹצָאָה כַּסְפִּית עֲבוּר מִצְוָה: לִקְנִיַּת תְּפִלִּין מְהֻדָּרוֹת, מִצְרְכֵי מָזוֹן בְּהֶכְשֵׁר מְהֻדָּר, אוֹ נְתִינַת צְדָקָה וְהַחְזָקַת תּוֹרָה, וְנָכוֹן לְגַבֵּי כָּל "וִתּוּר" אַחֵר: אֵין אָדָם מַפְסִיד, בְּשׁוּם תְּחוּם וּבְשׁוּם אֹפֶן, מֵהֲלִיכָה לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁל מִצְוָה. אַדְּרַבָּה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיְּתֻגְמַל כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִלְּבַד הַקֶּרֶן הַשְּׁמוּרָה לוֹ לָעוֹלָם הַנִּצְחִי. "שִׁמְעוּ לִי", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד!" הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהַעֲנִיק וְלָתֵת, וְיֵשׁ לוֹ קְרָנוֹת בִּלְתִּי נִדְלוֹת, אֵין הוּא מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתֵּן לוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן – סִפּוּר: אֲנִי אֵם לִשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים, חִנָּנִיִּים וּמְלֵאֵי מֶרֶץ בָּרִיא. מֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁרָכַשְׁתִּי עִם הַזְּמַן, גִּלִּיתִי שֶׁהַשְּׁהוּת בַּגִּנָּה הַשְּׁכוּנָתִית הִיא הַפִּתְרוֹן הַמֻּצְלָח בְּיוֹתֵר מִבְּחִינָתָם וּמִבְּחִינָתִי. הֵם נֶהֱנִים מֵהַמֶּרְחָבִים וּמֵהַמִּשְׂחָקִים, וַאֲנִי פְּנוּיָה לְשַׂחֵק אִתָּם וְלָנוּחַ, בְּמִינִימוּם מַאֲמָץ. בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הִתְרַחֵשׁ סִפּוּרִי יָצָאתִי עִם יְלָדַי לְכִוּוּן הַגִּנָּה. בַּדֶּרֶךְ עָבַרְנוּ סָמוּךְ לַמַּכֹּלֶת הַשְּׁכוּנָתִית, וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי כְּדֵי לִקְנוֹת לָהֶם לֶבֶּן לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. לְשִׂמְחָתִי, הַתּוֹר לֹא הָיָה אָרֹךְ בִּמְיֻחָד, כָּךְ שֶׁהַיְלָדִים הָיוּ עֲדַיִן רְגוּעִים וְסַבְלָנִים. לְפָנַי בַּתּוֹר עָמְדָה אִשָּׁה הַמֻּכֶּרֶת לִי מֵהַשְּׁכוּנָה. הִיא עָרְכָה קְנִיָּה לֹא קְטַנָּה, הֶעֱבִירָה אֶת הַמּוּצָרִים זֶה אַחַר זֶה, כְּשֶׁבְּמַהֲלַךְ עֲרִיכַת הַחֶשְׁבּוֹן הִיא אוֹרֶזֶת אֶת הַמִּצְרָכִים בְּשַׂקִּיּוֹת... הַמּוֹכֶרֶת סִיְּמָה אֶת חֶשְׁבּוֹנָהּ וְנָקְבָה בַּסְּכוּם לְתַשְׁלוּם. הַקּוֹנָה הִגִּישָׁה לָהּ אֶת כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי תּוֹךְ שֶׁהִיא מְסַיֶּמֶת אֶת אֲרִיזַת הַמּוּצָרִים בַּשַּׂקִּיּוֹת, אֲבָל אָז עָצְרָה הַמּוֹכֶרֶת אֶת הַהִתְאַרְגְּנוּת: "מוֹפִיעַ סֵרוּב", הִיא הוֹדִיעָה בְּקוֹל לֹא מַמָּשׁ נָמוּךְ, כָּךְ שֶׁכָּל הָעוֹמְדוֹת בַּתּוֹר, שֶׁהִתְאָרֵךְ בֵּינְתַיִם, הָיוּ שֻׁתָּפוֹת בְּעַל כָּרְחָן לַהוֹדָעָה הַלֹּא נְעִימָה. הַקּוֹנָה נֶעֶצְרָה עַל עָמְדָהּ סְמוּקָה. הָיָה נִרְאֶה שֶׁהַסִּיטוּאַצְיָה מְבִיכָה אוֹתָהּ בִּמְיֻחָד. "רֶגַע", הִיא בִּקְּשָׁה וְחִיְּגָה לְבַעְלָהּ, "אֲנִי אֶדְאַג לְכַרְטִיס חִלּוּפִי", הִיא הִסְבִּירָה. בַּעְלָהּ לֹא הָיָה זָמִין, וְהַמּוֹכֶרֶת הֵחֵלָּה לְגַלּוֹת קֹצֶר רוּחַ בּוֹלֵט. "תַּקְפִּיאִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, בֵּינְתַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אַפְרִיעַ, וַאֲנִי כְּבָר אֲסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן", הִיא הִצִּיעָה בְּקוֹל נָמוּךְ. אֲבָל הַמּוֹכֶרֶת לֹא נִרְמְזָה וְדִבְּרָה בְּטוֹן גָּבוֹהַּ בִּמְיֻחָד: "מַה פִּתְאוֹם לְהַקְפִּיא? אַתְּ מְשַׁלֶּמֶת עַכְשָׁו, אוֹ מְפָרֶקֶת אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת. אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה שֶׁאַחַר כָּךְ תֵּעָלְמִי בְּלִי שֶׁאַבְחִין וּבְסוֹף הַיּוֹם אֶצְטָרֵךְ לְפָרֵק בְּעַצְמִי אֶת כָּל הַשָּׁלָל שֶׁאָסַפְתְּ", הִיא נִשְׁמְעָה נִרְגֶּזֶת בִּמְיֻחָד. בֵּינְתַיִם הִשִּׂיגָה הַלָּקוֹחָה אֶת בַּעְלָהּ, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהַמְתִּין מִסְפַּר דַּקּוֹת עַד שֶׁהוּא יִבְדֹּק מַדּוּעַ הַכַּרְטִיס לֹא עוֹבֵר. הַמּוֹכֶרֶת רָטְנָה לְעַצְמָהּ בְּכַעַס, וְהַקּוֹנִים מֵאָחוֹר הֵגִיבוּ בְּפַרְצוּפִים לְחוּצִים. הָעֲדִינִים שֶׁבָּהֶם רַק הֵעִיפוּ מַבָּטִים קִצְרֵי רוּחַ בַּשָּׁעוֹן, הָאֲחֵרִים הִבִּיעוּ דֵּעוֹת לֹא מַמָּשׁ מַחְמִיאוֹת עַל הִתְנַהֲלוּת לֹא מְאֻזֶּנֶת, עַל חֹסֶר אַחְרָיוּת, וְעַל זְמַנָּם הַיָּקָר שֶׁמִּתְבַּזְבֵּז לָרִיק. עָלָה בִּי רָצוֹן לַעֲזֹר לָהּ, לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לָשֵׂאת אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁהָיְתָה מְנַת חֶלְקָהּ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי מְשַׁלֶּמֶת עַל קְנִיּוֹתַי בִּמְזֻמָּן, אַךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית הָיָה מֻנָּח אֶצְלִי כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי בָּאַרְנָק, דָּבָר דֵּי נָדִיר. הִצַּעְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי אֲשַׁלֵּם עַל קְנִיָּתָהּ, וְהִיא תַּחֲזִיר לִי אֶת הַסְּכוּם מְאֻחָר יוֹתֵר. הַהֲקָלָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁעַל פָּנֶיהָ הֶרְאוּ לִי שֶׁהַצָּעָתִי הִגִּיעָה בַּזְּמַן הַמַּתְאִים. שִׁלַּמְתִּי עַל קְנִיָּתָהּ בַּכַּרְטִיס שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתִי, וְהַמּוֹכֶרֶת וְכָל בָּאֵי הַמַּכֹּלֶת נָשְׁמוּ אַף הֵם לִרְוָחָה. נִפְרַדְנוּ לְשָׁלוֹם, כְּשֶׁמִּלּוֹת הַבְּרָכָה שֶׁבָּהֶן הִיא מְבָרֶכֶת אוֹתִי בְּכָל טוּב הָאָרֶץ מְהַדְהֲדוֹת בְּאָזְנַי. הִמְשַׁכְתִּי עִם יְלָדַי לְכִוּוּן הַגִּנָּה. נוֹתַר לָנוּ רַק לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ וּלְהַגִּיעַ לַיַּעַד הַמְבֻקָּשׁ - הַגִּנָּה שֶׁקּוֹרֶצֶת לִילָדַי בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הָעַלִּיזִים. מְדֻבָּר בִּכְבִישׁ רָאשִׁי דֵּי סוֹאֵן בִּשְׁכוּנָתֵנוּ. בִּקַּשְׁתִּי מֵהַיְלָדִים שֶׁיֹּאחֲזוּ הֵיטֵב בְּצִדֵּי הָעֲגָלָה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ בְּבִטְחָה. הַיַּלְדָּה בַּת הַשָּׁלוֹשׁ וָחֵצִי נֶעֶמְדָה הָכֵן בְּצַד יָמִין, אַךְ בֶּן הַשְּׁנָתַיִם וָחֵצִי, שֶׁסַּבְלָנוּתוֹ כַּנִּרְאֶה פָּגָה בְּעִקְבוֹת הַשְּׁהוּת הָאֲרֻכָּה בַּמַּכֹּלֶת, קָלַט אֶת מַרְאֵה הַגִּנָּה מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ, וְרָץ לְפָנֵינוּ... עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲצֹר אוֹתוֹ הוּא הִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ הַכְּבִישׁ. בְּזָוִית עֵינַי רָאִיתִי גִ'יפּ שָׁחֹר שׁוֹעֵט עַל הַכְּבִישׁ, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַנֶּהָג לֹא יָכוֹל לְהַבְחִין בִּבְנִי הַקָּטָן וְהַנָּמוּךְ, כֵּיוָן שֶׁסָּמוּךְ לְמַעֲבַר הַחֲצִיָּה עָמַד רֶכֶב שֶׁעַל יָדוֹ עָמְדָה אִשָּׁה שֶׁהֶעֱמִיסָה שַׂקִּיּוֹת מֵהַקְּנִיָּה בַּמַּכֹּלֶת לְתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן. הָרֶכֶב הִסְתִּיר לְנַהַג הַגִּ'יפּ אֶת שְׂדֵה הָרְאִיָּה. צָעַקְתִּי בְּכָל כּוֹחוֹתַי: "לֹא! לֹא! לֹא!" וְקָפַצְתִּי לַכְּבִישׁ בְּעִקְבוֹת בְּנִי. מָשַׁכְתִּי אוֹתוֹ בְּכוֹחַ לְכִוּוּן הַמִּדְרָכָה, הִסְפַּקְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמַּגָּע הַמַּתַּכְתִּי שֶׁל פַּח הַמְּכוֹנִית לִפְנֵי שֶׁהִתְגַּלְגַּלְנוּ שְׁנֵינוּ אֲחוֹרַנִּית לְכִוּוּן הַמִּדְרָכָה. מָצָאתִי אֶת עַצְמִי שְׂרוּעָה עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּהַעֲמָסַת חֲבִילוֹתֶיהָ לְתוֹךְ הָרֶכֶב הַחוֹנֶה נִזְעֲקָה לְעֶזְרָתִי, הִיא סִיְּעָה לִי לְהִתְרוֹמֵם, אַךְ אֲנִי חָשַׁשְׁתִּי. לֹא הֵעַזְתִּי לִבְדֹּק מַה קָּרָה לִבְנִי. לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ בּוֹכֶה, וְרָוַח לִי, הוּא חַי! הַיֶּלֶד שֶׁלִּי בּוֹכֶה! נֵס! בֵּינְתַיִם הִתְאַסְּפוּ אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת צַעֲקוֹתַי הַהִיסְטֵרִיּוֹת וְשָׁאֲלוּ אֵיזוֹ עֶזְרָה לְהוֹשִׁיט לִי. בִּקַּשְׁתִּי מֵהֶם בְּבֶכִי: "תִּבְדְּקוּ מַה קָּרָה לַיֶּלֶד שֶׁלִּי, תִּבְדְּקוּ אִם הוּא מְסֻגָּל לָלֶכֶת". "הַכֹּל בְּסֵדֶר", הֵם הִרְגִּיעוּ אוֹתִי, "הַיֶּלֶד הוֹלֵךְ, הוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם". זְמַן רַב חָלַף עַד שֶׁהָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְהֵרָגַע מֵהַחֲוָיָה הַקָּשָׁה שֶׁעָבְרָה עָלַי. וְאָז, בְּתוֹךְ הַהִתְאוֹשְׁשׁוּת, נִזְכַּרְתִּי בַּחֶסֶד שֶׁגָּמַלְתִּי דַּקּוֹת סְפוּרוֹת קֹדֶם לָכֵן. מְדֻבָּר בְּצֵרוּף מִקְרִים בִּזְמַן כֹּה קָצָר, שֶׁהֶעֱלָה בִּי מִיָּד אֶת הַמַּחְשָׁבָה כִּי בְּוַדַּאי זְכוּת הַצְּדָקָה שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב שֶׁהִיא מַצִּילָה מִמָּוֶת, וְהָרָצוֹן לִמְנֹעַ בּוּשָׁה מֵהַזּוּלָת, עָמְדוּ לָנוּ, וְרָאִינוּ נִסִּים גְּדוֹלִים: לֹא פִסְפַסְתִּי בְּשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה אֶת בְּנִי, וְגַם הָרֶכֶב לֹא נָסַע בִּמְהִירוּת גְּבוֹהָה יוֹתֵר וּבְכָךְ נִמְנַע אָסוֹן. חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה נִרְעֶשֶׁת, וְהִתְקַשַּׁרְתִּי לְשַׁתֵּף בְּסִפּוּרִי אֶת הָאִשָּׁה שֶׁעִמָּהּ גָּמַלְתִּי חֶסֶד. רָצִיתִי שֶׁהִיא תֵּדַע שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵיטַבְתִּי עִמָּהּ, הִיא הֵיטִיבָה עִמִּי. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא תַּחֲזִיר לִי אֶת הַכֶּסֶף שֶׁשִּׁלַּמְתִּי עֲבוּרָהּ. מִסִּפּוּר נִפְלָא זֶה לָמְדָה אוֹתָהּ אִשָּׁה לִמּוּד חָשׁוּב. מַסְקְנוֹתֶיהָ הֵן: בַּחַיִּים אַל תַּחְמִיצוּ הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְהֵיטִיב עִם הַזּוּלָת. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לְאָן יִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְכַמָּה תּוֹעֶלֶת הֵם יָבִיאוּ לַנִּזְקָק וְגַם לָנוּ. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מֵיטִיבִים עִם הַזּוּלָת, אֲנַחְנוּ מַשְׁפִּיעִים עַל עַצְמֵנוּ שֶׁפַע בְּרָכָה וְרַחֲמִים. (בְּךָ בָּטַחְנוּ)