Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם" (לז-כב) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: אִם אָכֵן הִתְכַּוֵּן רְאוּבֵן לְהַצִּיל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶת יוֹסֵף מִיָּדָם שֶׁל הָאַחִים וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, כְּפִי שֶׁמְּעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מַדּוּעַ הוּא לֹא הִצִּיעַ לָאַחִים מִיָּד לְהִמָּנַע מִלְּהָרְגוֹ וּלְשָׁלְחוֹ לְדַרְכּוֹ? וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת בְּיַחַס לִיהוּדָה, אִם בִּקֵּשׁ יְהוּדָה לְהַצִּיל אֶת יוֹסֵף מִמָּוֶת – מַדּוּעַ לֹא הֶעֱלָה אֶת הַצָּעָתוֹ כְּבָר מִלְּכַתְּחִלָּה, בְּטֶרֶם הֻשְׁלַךְ יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר? אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, נִמְצָא בְּעִקְבוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי, סוֹחֵר פָּשׁוּט, אֲשֶׁר כָּל רְכוּשׁוֹ הִסְתַּכֵּם בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים. דַּרְכּוֹ הָיְתָה לְהִסְתּוֹבֵב בֵּין הַכְּפָרִים, לִקְנוֹת סְחוֹרוֹת מִזְדַּמְּנוֹת בְּזוֹל, וּלְאַחַר מִכֵּן – לְמָכְרָן בְּרֶוַח מוּעָט, וְלִמְצֹא דֵּי פַּרְנָסָתוֹ.

וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים הִזְדַּמֵּן אוֹתוֹ רוֹכֵל לְטִירָתוֹ שֶׁל אַחַד הַפָּרִיצִים הָעֲרֵלִים, וְהִבְחִין לְחֶרְדָתוֹ בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַמְּשַׁמֶּשֶׁת כִּמְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתוֹ. "מַה מַּעֲשֶׂיהָ שֶׁל בַּת יִשְׂרָאֵל זוֹ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה?" הִתְפַּלֵּא הַלָּה בְּלִבּוֹ, וְהַפָּרִיץ נֵאוֹת בְּשִׂמְחָה לְהַסְבִּיר: "אָבִיהָ שֶׁל נַעֲרָה זוֹ חַיָּב לִי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּל כֶּסֶף, וּמֵאַחַר וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב – לָקַחְתִּי אֶת בִּתּוֹ כְּמַשְׁכּוֹן עַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּגִּיעַ לִי!" הִסְבִּיר הַפָּרִיץ בְּרִשְׁעוּת.

הָרוֹכֵל, אֲשֶׁר הֵבִין כִּי נִקְרְתָה לְיָדוֹ מִצְוָה נִפְלָאָה שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, הֵחֵל מְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן מוּל הַפָּרִיץ: הוּא נִסָּה לְהַצִּיעַ לוֹ בַּתְּחִלָּה סְכוּם פָּעוּט שֶׁל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה רוּבָּלִים, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַסְבִּיר כִּי הֵם עֲדִיפִים עַל פְּנֵי הַחוֹב שֶׁלֹּא יְשֻׁלַּם לְעוֹלָם, אוּלָם הַפָּרִיץ לָעַג לוֹ וְלֹא הִסְכִּים אֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ. מִשּׁוּם כָּךְ, הֶעֱלָה הָרוֹכֵל אֶת הַצָּעָתוֹ שׁוּב וָשׁוּב, אוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הַפָּרִיץ אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְוַתֵּר אֲפִלּוּ עַל רוּבָּל אֶחָד: הוּא יְשַׁחְרֵר אֶת הַנַּעֲרָה רַק בִּתְמוּרָה לְפִרְעוֹן הַחוֹב בִּמְלוֹאוֹ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים טָבִין וּתְקִלִּין!

בְּלִבּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, מָנוּי וְגָמוּר הָיָה לְהַצִּיל אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל מִיָּדוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ הָאַכְזָר בְּכָל מְחִיר. הוּא הוֹצִיא אֶת צְרוֹר כַּסְפּוֹ, וּמָנָה לְיָדוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים, אֲשֶׁר הִוּוּ כָּאָמוּר אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ, לֹא הָיָה לוֹ עוֹד מַה לְּחַפֵּשׂ בַּדְּרָכִים, וְעַל כֵּן שָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב עַל דֶּרֶךְ בָּהּ יוּכַל לְסַפֵּר לְרַעְיָתוֹ עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה – מִבְּלִי לְהַעֲלוֹת אֶת חֲמָתָהּ.

וְהִנֵּה, כְּבָר מַגִּיעַ הָרוֹכֵל אֶל בֵּיתוֹ, וְאִשְׁתּוֹ יוֹצֵאת לִקְרָאתוֹ. "מַה לְּךָ כִּי מִהַרְתָּ לָשׁוּב?" הִיא שׁוֹאֶלֶת, וְאִלּוּ הוּא מַתְחִיל לְסַפֵּר: "הַסְכִּיתִי וְשִׁמְעִי... בְּדַרְכִּי – הִזְדַּמַּנְתִּי לְבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, שָׁם מָצָאתִי בַּת יִשְׂרָאֵל הַשְּׁבוּיָה בְּיָדוֹ... שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים דָּרַשׁ הַפָּרִיץ בִּתְמוּרָה לְפִדְיוֹנָהּ, וְאִלּוּ אֲנִי – הִצַּעְתִּי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה!". "וּמָה אָמַר הַפָּרִיץ?" שׁוֹאֶלֶת הָאִשָּׁה בְּסַקְרָנוּת, וְהָרוֹכֵל מֵשִׁיב: "לְמַעַן הָאֱמֶת, הוּא לֹא הָיָה מוּכָן לִשְׁמֹעַ...".

"נוּ, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יַסְכִּים לִשְׁמֹעַ! עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה רוּבָּלִים הִנָּם סְכוּם נָמוּךְ מִדַּי! הָיָה עָלֶיךָ לְהַכְפִּיל אֶת הַסְּכוּם לְפָחוֹת!" הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה, וְהָרוֹכֵל נַעֲנָה וְאָמַר: "מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? אִשָּׁה חֲכָמָה יֵשׁ לִי, וְכִדְבָרַיִךְ אָכֵן עָשִׂיתִי... הִכְפַּלְתִּי אֶת הַסְּכוּם וְהִצַּעְתִּי חֲמִשִּׁים רוּבָּלִים בִּתְמוּרָה לְפִדְיוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה, אוּלָם הַפָּרִיץ עֲדַיִן לֹא הָיָה מוּכָן לִשְׁמֹעַ!".

"אִם כָּךְ, הָיָה עָלֶיךָ לְהַגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם יוֹתֵר, וּלְהַצִּיעַ מֵאָה רוּבָּלִים! מִצְוָה שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים אֵינָהּ מִצְוָה הַמִּזְדַּמֶּנֶת בְּכָל יוֹם, וְאֵין לָדַעַת מַה יְעוֹלֵל הָרֶשַׁע הַמְּרֻשָּׁע הַזֶּה לְבַת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה!" טָעֲנָה הָאִשָּׁה בְּלַהַט, וְהָרוֹכֵל שׁוּב נַעֲנָה וְאָמַר: "אָכֵן, כָּךְ עָשִׂיתִי. הִצַּעְתִּי מֵאָה רוּבָּלִים, וַעֲדַיִן: הַפָּרִיץ הָיָה עַקְשָׁן כְּפֶרֶד! הוּא לֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן!".

"כָּכָה?" הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה, "אִם כֵּן, הָיָה עָלֶיךָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַסְּכוּם עוֹד יוֹתֵר! לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת כְּשֶׁמְּדֻבָּר עַל בַּת יִשְׂרָאֵל! הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַצִּיעַ לוֹ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים רוּבָּלִים!" הִכְרִיזָה הָאִשָּׁה, וְשׁוּב, הָרוֹכֵל חָשַׂף כִּי נִסָּה לַעֲשׂוֹת כָּךְ אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה...

כָּךְ, הֶעֶלְתָה הָאִשָּׁה עַצְמָהּ שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַסְּכוּם אוֹתוֹ הָיָה עַל בַּעֲלָהּ לְשַׁלֵּם בִּתְמוּרָה לְפִדְיוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה, עַד שֶׁהִבְהִירָה לְבַסּוֹף כִּי הָיָה עָלָיו לִפְדּוֹתָהּ גַּם בִּמְחִיר שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים – כָּל רְכוּשׁוֹ. "יֵשׁ מַצָּבִים בָּהֶם אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִנֶּגֶד!" הִסְבִּירָה הָאִשָּׁה אֶת עֶמְדָּתָהּ, וְאוֹ אָז חָשַׂף בְּפָנֶיהָ בַּעֲלָהּ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְגִלָּה כִּי כָּךְ בְּדִיּוּק נָהַג...

וְאָנוּ עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ אָדָם בִּדְבַר מָה – לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּבַת אַחַת. יֵשׁ לְהִתְקַדֵּם צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, בְּעִקְבִיּוּת וּבְהַדְרָגָתִיּוּת, וְרַק כָּךְ הוּא יוּכַל לְהַפְנִים אֶת הַדְּבָרִים, לְעַכְּלָם, וּלְהִשְׁתַּכְנֵעַ בְּצִדְקָתָם. אִלּוּ הָיָה הָרוֹכֵל שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וּמְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ כִּי מָסַר אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ עֲבוּר פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים – קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁהִיא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אֶת הַדְּבָרִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ... אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹבִיל אוֹתָהּ צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, וְגָרַם לָהּ לְהָבִין כִּי זֶה הַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹתוֹ – הֲרֵי שֶׁהִיא עַצְמָהּ כְּבָר הִצִּיעָה זֹאת מִיָּזְמָתָהּ!

וְכָךְ, מְבָאֵר הָרַלְבַּ"ג, גַּם בַּאֲשֶׁר לִרְאוּבֵן וִיהוּדָה: אִלּוּ הֵם הָיוּ מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאַחִים מֵרֹאשׁ לְהַנִּיחַ לְיוֹסֵף וּלְשַׁלְּחוֹ לְדַרְכּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ לְמָכְרוֹ בִּמְקוֹם לְהָרְגוֹ נֶפֶשׁ – לֹא הָיָה הַדָּבָר עוֹלֶה בְּיָדָם. לְפִיכָךְ, בַּתְּחִלָּה – הִצִּיעַ רְאוּבֵן לְאֶחָיו כִּי יִמָּנְעוּ מִלַּהֲרֹג אֶת יוֹסֵף בַּיָּדַיִם, וְהָיָה זֶה צַעַד רִאשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ לְהַצָּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר כַּוָּנָתוֹ אָמְנָם הָיְתָה בַּהֶמְשֵׁךְ לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הַבּוֹר וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, בְּהַסְכָּמָתָם שֶׁל הָאַחִים, כַּאֲשֶׁר יַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם בְּהַדְרָגָתִיּוּת, צַעַד אַחֲרֵי צַעַד...

וְאָכֵן, רַק לְאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ הָאַחִים אֶת הַצָּעָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הָיָה בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְהִתְקַדֵּם צַעַד נוֹסָף וּלְהַצִּיעַ כִּי יִמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בִּמְקוֹם לְהָרְגוֹ, וּבְשָׁלָב זֶה – כְּבָר הָיָה בִּיכָלְתָּם לְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה וּלְיַשְּׂמָהּ... (לְלַמֶּדְךָ)

	וישלח תשפ"א
	מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר – כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה!
	"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם" (לז-כב) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: אִם אָכֵן הִתְכַּוֵּן רְאוּבֵן לְהַצִּיל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶת יוֹסֵף מִיָּדָם שֶׁל הָאַחִים וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, כְּפִי שֶׁמְּעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מַדּוּעַ הוּא לֹא הִצִּיעַ לָאַחִים מִיָּד לְהִמָּנַע מִלְּהָרְגוֹ וּלְשָׁלְחוֹ לְדַרְכּוֹ? וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת בְּיַחַס לִיהוּדָה, אִם בִּקֵּשׁ יְהוּדָה לְהַצִּיל אֶת יוֹסֵף מִמָּוֶת – מַדּוּעַ לֹא הֶעֱלָה אֶת הַצָּעָתוֹ כְּבָר מִלְּכַתְּחִלָּה, בְּטֶרֶם הֻשְׁלַךְ יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר? אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, נִמְצָא בְּעִקְבוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי, סוֹחֵר פָּשׁוּט, אֲשֶׁר כָּל רְכוּשׁוֹ הִסְתַּכֵּם בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים. דַּרְכּוֹ הָיְתָה לְהִסְתּוֹבֵב בֵּין הַכְּפָרִים, לִקְנוֹת סְחוֹרוֹת מִזְדַּמְּנוֹת בְּזוֹל, וּלְאַחַר מִכֵּן – לְמָכְרָן בְּרֶוַח מוּעָט, וְלִמְצֹא דֵּי פַּרְנָסָתוֹ. וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים הִזְדַּמֵּן אוֹתוֹ רוֹכֵל לְטִירָתוֹ שֶׁל אַחַד הַפָּרִיצִים הָעֲרֵלִים, וְהִבְחִין לְחֶרְדָתוֹ בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַמְּשַׁמֶּשֶׁת כִּמְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתוֹ. "מַה מַּעֲשֶׂיהָ שֶׁל בַּת יִשְׂרָאֵל זוֹ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה?" הִתְפַּלֵּא הַלָּה בְּלִבּוֹ, וְהַפָּרִיץ נֵאוֹת בְּשִׂמְחָה לְהַסְבִּיר: "אָבִיהָ שֶׁל נַעֲרָה זוֹ חַיָּב לִי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּל כֶּסֶף, וּמֵאַחַר וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב – לָקַחְתִּי אֶת בִּתּוֹ כְּמַשְׁכּוֹן עַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּגִּיעַ לִי!" הִסְבִּיר הַפָּרִיץ בְּרִשְׁעוּת. הָרוֹכֵל, אֲשֶׁר הֵבִין כִּי נִקְרְתָה לְיָדוֹ מִצְוָה נִפְלָאָה שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, הֵחֵל מְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן מוּל הַפָּרִיץ: הוּא נִסָּה לְהַצִּיעַ לוֹ בַּתְּחִלָּה סְכוּם פָּעוּט שֶׁל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה רוּבָּלִים, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַסְבִּיר כִּי הֵם עֲדִיפִים עַל פְּנֵי הַחוֹב שֶׁלֹּא יְשֻׁלַּם לְעוֹלָם, אוּלָם הַפָּרִיץ לָעַג לוֹ וְלֹא הִסְכִּים אֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ. מִשּׁוּם כָּךְ, הֶעֱלָה הָרוֹכֵל אֶת הַצָּעָתוֹ שׁוּב וָשׁוּב, אוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הַפָּרִיץ אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְוַתֵּר אֲפִלּוּ עַל רוּבָּל אֶחָד: הוּא יְשַׁחְרֵר אֶת הַנַּעֲרָה רַק בִּתְמוּרָה לְפִרְעוֹן הַחוֹב בִּמְלוֹאוֹ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים טָבִין וּתְקִלִּין! בְּלִבּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, מָנוּי וְגָמוּר הָיָה לְהַצִּיל אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל מִיָּדוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ הָאַכְזָר בְּכָל מְחִיר. הוּא הוֹצִיא אֶת צְרוֹר כַּסְפּוֹ, וּמָנָה לְיָדוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים, אֲשֶׁר הִוּוּ כָּאָמוּר אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ, לֹא הָיָה לוֹ עוֹד מַה לְּחַפֵּשׂ בַּדְּרָכִים, וְעַל כֵּן שָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב עַל דֶּרֶךְ בָּהּ יוּכַל לְסַפֵּר לְרַעְיָתוֹ עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה – מִבְּלִי לְהַעֲלוֹת אֶת חֲמָתָהּ. וְהִנֵּה, כְּבָר מַגִּיעַ הָרוֹכֵל אֶל בֵּיתוֹ, וְאִשְׁתּוֹ יוֹצֵאת לִקְרָאתוֹ. "מַה לְּךָ כִּי מִהַרְתָּ לָשׁוּב?" הִיא שׁוֹאֶלֶת, וְאִלּוּ הוּא מַתְחִיל לְסַפֵּר: "הַסְכִּיתִי וְשִׁמְעִי... בְּדַרְכִּי – הִזְדַּמַּנְתִּי לְבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, שָׁם מָצָאתִי בַּת יִשְׂרָאֵל הַשְּׁבוּיָה בְּיָדוֹ... שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים דָּרַשׁ הַפָּרִיץ בִּתְמוּרָה לְפִדְיוֹנָהּ, וְאִלּוּ אֲנִי – הִצַּעְתִּי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה!". "וּמָה אָמַר הַפָּרִיץ?" שׁוֹאֶלֶת הָאִשָּׁה בְּסַקְרָנוּת, וְהָרוֹכֵל מֵשִׁיב: "לְמַעַן הָאֱמֶת, הוּא לֹא הָיָה מוּכָן לִשְׁמֹעַ...". "נוּ, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יַסְכִּים לִשְׁמֹעַ! עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה רוּבָּלִים הִנָּם סְכוּם נָמוּךְ מִדַּי! הָיָה עָלֶיךָ לְהַכְפִּיל אֶת הַסְּכוּם לְפָחוֹת!" הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה, וְהָרוֹכֵל נַעֲנָה וְאָמַר: "מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? אִשָּׁה חֲכָמָה יֵשׁ לִי, וְכִדְבָרַיִךְ אָכֵן עָשִׂיתִי... הִכְפַּלְתִּי אֶת הַסְּכוּם וְהִצַּעְתִּי חֲמִשִּׁים רוּבָּלִים בִּתְמוּרָה לְפִדְיוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה, אוּלָם הַפָּרִיץ עֲדַיִן לֹא הָיָה מוּכָן לִשְׁמֹעַ!". "אִם כָּךְ, הָיָה עָלֶיךָ לְהַגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם יוֹתֵר, וּלְהַצִּיעַ מֵאָה רוּבָּלִים! מִצְוָה שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים אֵינָהּ מִצְוָה הַמִּזְדַּמֶּנֶת בְּכָל יוֹם, וְאֵין לָדַעַת מַה יְעוֹלֵל הָרֶשַׁע הַמְּרֻשָּׁע הַזֶּה לְבַת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה!" טָעֲנָה הָאִשָּׁה בְּלַהַט, וְהָרוֹכֵל שׁוּב נַעֲנָה וְאָמַר: "אָכֵן, כָּךְ עָשִׂיתִי. הִצַּעְתִּי מֵאָה רוּבָּלִים, וַעֲדַיִן: הַפָּרִיץ הָיָה עַקְשָׁן כְּפֶרֶד! הוּא לֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן!". "כָּכָה?" הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה, "אִם כֵּן, הָיָה עָלֶיךָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַסְּכוּם עוֹד יוֹתֵר! לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת כְּשֶׁמְּדֻבָּר עַל בַּת יִשְׂרָאֵל! הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַצִּיעַ לוֹ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים רוּבָּלִים!" הִכְרִיזָה הָאִשָּׁה, וְשׁוּב, הָרוֹכֵל חָשַׂף כִּי נִסָּה לַעֲשׂוֹת כָּךְ אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה... כָּךְ, הֶעֶלְתָה הָאִשָּׁה עַצְמָהּ שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַסְּכוּם אוֹתוֹ הָיָה עַל בַּעֲלָהּ לְשַׁלֵּם בִּתְמוּרָה לְפִדְיוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה, עַד שֶׁהִבְהִירָה לְבַסּוֹף כִּי הָיָה עָלָיו לִפְדּוֹתָהּ גַּם בִּמְחִיר שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רוּבָּלִים – כָּל רְכוּשׁוֹ. "יֵשׁ מַצָּבִים בָּהֶם אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִנֶּגֶד!" הִסְבִּירָה הָאִשָּׁה אֶת עֶמְדָּתָהּ, וְאוֹ אָז חָשַׂף בְּפָנֶיהָ בַּעֲלָהּ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְגִלָּה כִּי כָּךְ בְּדִיּוּק נָהַג... וְאָנוּ עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ אָדָם בִּדְבַר מָה – לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּבַת אַחַת. יֵשׁ לְהִתְקַדֵּם צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, בְּעִקְבִיּוּת וּבְהַדְרָגָתִיּוּת, וְרַק כָּךְ הוּא יוּכַל לְהַפְנִים אֶת הַדְּבָרִים, לְעַכְּלָם, וּלְהִשְׁתַּכְנֵעַ בְּצִדְקָתָם. אִלּוּ הָיָה הָרוֹכֵל שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וּמְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ כִּי מָסַר אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ עֲבוּר פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים – קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁהִיא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אֶת הַדְּבָרִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ... אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹבִיל אוֹתָהּ צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, וְגָרַם לָהּ לְהָבִין כִּי זֶה הַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹתוֹ – הֲרֵי שֶׁהִיא עַצְמָהּ כְּבָר הִצִּיעָה זֹאת מִיָּזְמָתָהּ! וְכָךְ, מְבָאֵר הָרַלְבַּ"ג, גַּם בַּאֲשֶׁר לִרְאוּבֵן וִיהוּדָה: אִלּוּ הֵם הָיוּ מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאַחִים מֵרֹאשׁ לְהַנִּיחַ לְיוֹסֵף וּלְשַׁלְּחוֹ לְדַרְכּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ לְמָכְרוֹ בִּמְקוֹם לְהָרְגוֹ נֶפֶשׁ – לֹא הָיָה הַדָּבָר עוֹלֶה בְּיָדָם. לְפִיכָךְ, בַּתְּחִלָּה – הִצִּיעַ רְאוּבֵן לְאֶחָיו כִּי יִמָּנְעוּ מִלַּהֲרֹג אֶת יוֹסֵף בַּיָּדַיִם, וְהָיָה זֶה צַעַד רִאשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ לְהַצָּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר כַּוָּנָתוֹ אָמְנָם הָיְתָה בַּהֶמְשֵׁךְ לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הַבּוֹר וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, בְּהַסְכָּמָתָם שֶׁל הָאַחִים, כַּאֲשֶׁר יַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם בְּהַדְרָגָתִיּוּת, צַעַד אַחֲרֵי צַעַד... וְאָכֵן, רַק לְאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ הָאַחִים אֶת הַצָּעָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הָיָה בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְהִתְקַדֵּם צַעַד נוֹסָף וּלְהַצִּיעַ כִּי יִמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בִּמְקוֹם לְהָרְגוֹ, וּבְשָׁלָב זֶה – כְּבָר הָיָה בִּיכָלְתָּם לְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה וּלְיַשְּׂמָהּ... (לְלַמֶּדְךָ)