Otzarot-Article

"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה" (ו-ט) דָּרְשׁוּ חָזָ"ל: מָה הַכָּבֵד כּוֹעֵס, אַף לִבּוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשֶׂה כָּבֵד. אֵינוֹ מֵבִין, כְּסִיל הוּא, "כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז-ט).

לַהֲבָנַת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, עָלֵינוּ לִפְנוֹת אֶל הַבְּרַיְתָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת: "תָּנוּ רַבָּנָן, כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, לֵב מֵבִין, כָּבֵד כּוֹעֵס", כָּל אֵבֶר וּתְכוּנָתוֹ. עִקַּר הַדָּם הוּא בַּכָּבֵד וּבוֹ תְּלוּיָה מִדַּת הַכַּעַס. אֲבָל הַלֵּב, מֵבִין הוּא. יֵשׁ בּוֹ "חָכְמַת לֵב". וְהֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יוֹעֵץ רַע מֵהַכַּעַס, שֶׁאִישׁ לֹא הִרְוִיחַ מֵהָרֹגֶז. "רַגְזָן, לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ" (קִדּוּשִׁין מא.). וּלְפִיכָךְ נִמְלָךְ הַלֵּב בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמּוֹחַ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתוֹ. אִם אָכֵן זוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הַפִּקּוּד, הַמּוֹחַ מַנְחֶה אֶת הַלֵּב וְהַלֵּב שׁוֹלֵט עַל הַכָּבֵד, הֲרֵי כָּאן נוֹטָרִיקוֹן "מֶלֶךְ": "מוֹחַ, לֵב, כָּבֵד". אַךְ אִם הַכָּבֵד מִשְׁתַּלֵּט עַל הַלֵּב וּמְשַׁתֵּק אֶת הַמּוֹחַ, הֲרֵי זֶה נוֹטָרִיקוֹן "כַּלֵּם", רַחֲמָנָא לִצְּלַן: מַתְכּוֹן בָּטוּחַ לְכִלָּיוֹן.

וּפַרְעֹה יוֹכִיחַ: מַה הִרְוִיחַ מִסֵּרוּבָיו? מַכָּה וְעוֹד מַכָּה! מַה הִרְוִיחַ מֵעַקְשָׁנוּתוֹ, מִקְּשִׁיחוּתוֹ, מִכַּעֲסוֹ? הִתְבַּזּוּת עַצְמִית וְיִסּוּרִים, עַד אָבְדָנוֹ בְּיַם סוּף.

וְהָרַמְבָּ"ם הַקָּדוֹשׁ זצ"ל כָּתַב, שֶׁפַּרְעֹה הוּא סֵמֶל, דֻּגְמָה לְאָדָם הַמֻּדְרָךְ עַל יְדֵי יִצְרוֹ הָרַע. פַּרְעֹה הוּא אַזְהָרָה לְכֻלָּנוּ, הַתְרָאָה: רְאוּ מַה קּוֹרֶה לְמִי שֶׁמֻּנְחֶה עַל יְדֵי כַּעֲסוֹ, נִשְׁלָט בִּידֵי רִגְשׁוֹתָיו, וּכְבֵדוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ...

אַךְ תָּמִיד צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ מִלּוּט מֵהַיֵּצֶר, וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ מִלּוּט נַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִשְּׁלִיטָתוֹ.

הָיֹה הָיָה כֶּלֶב שֶׁהֶחֱלִיט לְטַיֵּל בָּעוֹלָם, וְנָסַע לַסָּפָארִי בְּאַפְרִיקָה. בְּאַחַד הַיָּמִים הוּא תָּעָה בְּדַרְכּוֹ, וּפִתְאוֹם רָאָה נָמֵר רָץ לְכִוּוּנוֹ בְּכַוָּנָה לִטְרֹף אוֹתוֹ. הוּא חָשַׁב בְּקַדַּחְתָּנוּת אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְהִנֵּה רָאָה עַל הָאֲדָמָה גַּל עֲצָמוֹת. מִיָּד הִתְיַשֵּׁב לְיַד הָעֲצָמוֹת כְּשֶׁגַּבּוֹ אֶל הַנָּמֵר, תָּפַס עֶצֶם בְּפִיו, וּכְשֶׁהַנָּמֵר הִתְקָרֵב, אָמַר בְּקוֹל: "זֶה הָיָה נָמֵר מַמָּשׁ טָעִים! מְעַנְיֵן אִם יֵשׁ עוֹד נְמֵרִים טְעִימִים כָּאֵלֶּה בָּאֵזוֹר...".

כְּשֶׁשָּׁמַע הַנָּמֵר אֶת הַכֶּלֶב, הוּא עָצַר, הִבִּיט בּוֹ בְּאֵימָה וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: "אוֹי לִי, הַכֶּלֶב הַזֶּה כִּמְעַט אָכַל אוֹתִי!", אַחַר כָּךְ פָּנָה וְהָלַךְ מִשָּׁם בִּזְחִילָה...

קוֹף שֶׁיָּשַׁב עַל הָעֵץ מֵעֲלֵיהֶם וְרָאָה הַכֹּל, הֶחְלִיט שֶׁזּוֹ הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לְשַׁפֵּר אֶת יְחָסָיו עִם הַנָּמֵר. הוּא רָדַף אַחֲרֵי הַנָּמֵר וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהַכֶּלֶב הוֹלִיךְ אוֹתוֹ שׁוֹלָל.

חֲמָתוֹ שֶׁל הַנָּמֵר הַמֻּשְׁפָּל בָּעֲרָה בּוֹ, וְהוּא אָמַר לַקּוֹף: "שֵׁב עַל גַּבִּי, וְתִרְאֶה אֵיךְ אֲנִי עוֹשֶׂה מֵהַכֶּלֶב הַזֶּה קְצִיצוֹת!".

הַכֶּלֶב, שֶׁעוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהֵרָגַע, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת הַנָּמֵר רָץ לְכִוּוּנוֹ בַּשֵּׁנִית, וְהַפַּעַם - עִם הַקּוֹף עַל גַּבּוֹ. בִּמְקוֹם לִבְרֹחַ, הֶחְלִיט הַכֶּלֶב שׁוּב לָשֶׁבֶת כְּשֶׁגַּבּוֹ כְּלַפֵּי תּוֹקְפָיו. שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהַנָּמֵר הִגִּיעַ אֵלָיו, אָמַר הַכֶּלֶב בְּקוֹל: "אֵיפֹה הַקּוֹף הַמְּעַצְבֵּן הַזֶּה?! כְּבָר לִפְנֵי חֲצִי שָׁעָה בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבִיא לִי עוֹד נָמֵר"...

לֹא צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּאֵיזוֹ בֶּהָלָה פָּנָה הַנָּמֵר וּבָרַח, לֹא לִפְנֵי שֶׁהִכָּה מַכַּת מָוֶת אֶת הַקּוֹף שֶׁעָלָיו.

זִכְרוּ, בְּכָל מַצָּב יֶשְׁנָהּ דֶּרֶךְ לְהִמָּלֵט, בְּכָל אֶתְגָּר יֶשְׁנָהּ זָוִית רְאִיָּה שֶׁעוֹד לֹא נִסִּינוּ. אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ סָגוּר, כָּבוּל, לְלֹא שׁוּם דֶּרֶךְ מוֹצָא, הַבֵּט לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם, פְּנֵה לְבוֹרֵא הָעוֹלָם וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינֶיךָ וְיוֹלִיךְ אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וּבְעֵצָה טוֹבָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תולדות תשפ"א
	לִגְדֹּל לְאַט לְאַט
	"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה" (ו-ט) דָּרְשׁוּ חָזָ"ל: מָה הַכָּבֵד כּוֹעֵס, אַף לִבּוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשֶׂה כָּבֵד. אֵינוֹ מֵבִין, כְּסִיל הוּא, "כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז-ט). לַהֲבָנַת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, עָלֵינוּ לִפְנוֹת אֶל הַבְּרַיְתָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת: "תָּנוּ רַבָּנָן, כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, לֵב מֵבִין, כָּבֵד כּוֹעֵס", כָּל אֵבֶר וּתְכוּנָתוֹ. עִקַּר הַדָּם הוּא בַּכָּבֵד וּבוֹ תְּלוּיָה מִדַּת הַכַּעַס. אֲבָל הַלֵּב, מֵבִין הוּא. יֵשׁ בּוֹ "חָכְמַת לֵב". וְהֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יוֹעֵץ רַע מֵהַכַּעַס, שֶׁאִישׁ לֹא הִרְוִיחַ מֵהָרֹגֶז. "רַגְזָן, לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ" (קִדּוּשִׁין מא.). וּלְפִיכָךְ נִמְלָךְ הַלֵּב בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמּוֹחַ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתוֹ. אִם אָכֵן זוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הַפִּקּוּד, הַמּוֹחַ מַנְחֶה אֶת הַלֵּב וְהַלֵּב שׁוֹלֵט עַל הַכָּבֵד, הֲרֵי כָּאן נוֹטָרִיקוֹן "מֶלֶךְ": "מוֹחַ, לֵב, כָּבֵד". אַךְ אִם הַכָּבֵד מִשְׁתַּלֵּט עַל הַלֵּב וּמְשַׁתֵּק אֶת הַמּוֹחַ, הֲרֵי זֶה נוֹטָרִיקוֹן "כַּלֵּם", רַחֲמָנָא לִצְּלַן: מַתְכּוֹן בָּטוּחַ לְכִלָּיוֹן. וּפַרְעֹה יוֹכִיחַ: מַה הִרְוִיחַ מִסֵּרוּבָיו? מַכָּה וְעוֹד מַכָּה! מַה הִרְוִיחַ מֵעַקְשָׁנוּתוֹ, מִקְּשִׁיחוּתוֹ, מִכַּעֲסוֹ? הִתְבַּזּוּת עַצְמִית וְיִסּוּרִים, עַד אָבְדָנוֹ בְּיַם סוּף. וְהָרַמְבָּ"ם הַקָּדוֹשׁ זצ"ל כָּתַב, שֶׁפַּרְעֹה הוּא סֵמֶל, דֻּגְמָה לְאָדָם הַמֻּדְרָךְ עַל יְדֵי יִצְרוֹ הָרַע. פַּרְעֹה הוּא אַזְהָרָה לְכֻלָּנוּ, הַתְרָאָה: רְאוּ מַה קּוֹרֶה לְמִי שֶׁמֻּנְחֶה עַל יְדֵי כַּעֲסוֹ, נִשְׁלָט בִּידֵי רִגְשׁוֹתָיו, וּכְבֵדוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ... אַךְ תָּמִיד צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ מִלּוּט מֵהַיֵּצֶר, וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ מִלּוּט נַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִשְּׁלִיטָתוֹ. הָיֹה הָיָה כֶּלֶב שֶׁהֶחֱלִיט לְטַיֵּל בָּעוֹלָם, וְנָסַע לַסָּפָארִי בְּאַפְרִיקָה. בְּאַחַד הַיָּמִים הוּא תָּעָה בְּדַרְכּוֹ, וּפִתְאוֹם רָאָה נָמֵר רָץ לְכִוּוּנוֹ בְּכַוָּנָה לִטְרֹף אוֹתוֹ. הוּא חָשַׁב בְּקַדַּחְתָּנוּת אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְהִנֵּה רָאָה עַל הָאֲדָמָה גַּל עֲצָמוֹת. מִיָּד הִתְיַשֵּׁב לְיַד הָעֲצָמוֹת כְּשֶׁגַּבּוֹ אֶל הַנָּמֵר, תָּפַס עֶצֶם בְּפִיו, וּכְשֶׁהַנָּמֵר הִתְקָרֵב, אָמַר בְּקוֹל: "זֶה הָיָה נָמֵר מַמָּשׁ טָעִים! מְעַנְיֵן אִם יֵשׁ עוֹד נְמֵרִים טְעִימִים כָּאֵלֶּה בָּאֵזוֹר...". כְּשֶׁשָּׁמַע הַנָּמֵר אֶת הַכֶּלֶב, הוּא עָצַר, הִבִּיט בּוֹ בְּאֵימָה וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: "אוֹי לִי, הַכֶּלֶב הַזֶּה כִּמְעַט אָכַל אוֹתִי!", אַחַר כָּךְ פָּנָה וְהָלַךְ מִשָּׁם בִּזְחִילָה... קוֹף שֶׁיָּשַׁב עַל הָעֵץ מֵעֲלֵיהֶם וְרָאָה הַכֹּל, הֶחְלִיט שֶׁזּוֹ הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לְשַׁפֵּר אֶת יְחָסָיו עִם הַנָּמֵר. הוּא רָדַף אַחֲרֵי הַנָּמֵר וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהַכֶּלֶב הוֹלִיךְ אוֹתוֹ שׁוֹלָל. חֲמָתוֹ שֶׁל הַנָּמֵר הַמֻּשְׁפָּל בָּעֲרָה בּוֹ, וְהוּא אָמַר לַקּוֹף: "שֵׁב עַל גַּבִּי, וְתִרְאֶה אֵיךְ אֲנִי עוֹשֶׂה מֵהַכֶּלֶב הַזֶּה קְצִיצוֹת!". הַכֶּלֶב, שֶׁעוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהֵרָגַע, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת הַנָּמֵר רָץ לְכִוּוּנוֹ בַּשֵּׁנִית, וְהַפַּעַם - עִם הַקּוֹף עַל גַּבּוֹ. בִּמְקוֹם לִבְרֹחַ, הֶחְלִיט הַכֶּלֶב שׁוּב לָשֶׁבֶת כְּשֶׁגַּבּוֹ כְּלַפֵּי תּוֹקְפָיו. שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהַנָּמֵר הִגִּיעַ אֵלָיו, אָמַר הַכֶּלֶב בְּקוֹל: "אֵיפֹה הַקּוֹף הַמְּעַצְבֵּן הַזֶּה?! כְּבָר לִפְנֵי חֲצִי שָׁעָה בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבִיא לִי עוֹד נָמֵר"... לֹא צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּאֵיזוֹ בֶּהָלָה פָּנָה הַנָּמֵר וּבָרַח, לֹא לִפְנֵי שֶׁהִכָּה מַכַּת מָוֶת אֶת הַקּוֹף שֶׁעָלָיו. זִכְרוּ, בְּכָל מַצָּב יֶשְׁנָהּ דֶּרֶךְ לְהִמָּלֵט, בְּכָל אֶתְגָּר יֶשְׁנָהּ זָוִית רְאִיָּה שֶׁעוֹד לֹא נִסִּינוּ. אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ סָגוּר, כָּבוּל, לְלֹא שׁוּם דֶּרֶךְ מוֹצָא, הַבֵּט לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם, פְּנֵה לְבוֹרֵא הָעוֹלָם וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינֶיךָ וְיוֹלִיךְ אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וּבְעֵצָה טוֹבָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)