Otzarot-Article

"וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (מא-ט) אִם נָשִׂים לֵב, כַּאֲשֶׁר שַׂר הַמַּשְׁקִים מִתְוַדֶּה לִפְנֵי פַּרְעֹה, הוּא אוֹמֵר "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם". מַדּוּעַ אָמַר "חֲטָאַי" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, הֲרֵי הָיָה לוֹ בְּסַךְ הַכֹּל חֵטְא אֶחָד, שֶׁמָּזַג לַמֶּלֶךְ כּוֹס יַיִן וְנִמְצָא בָּהּ זְבוּב? אֶלָּא שֶׁחֵטְא נוֹסָף הָיָה בְּיָדוֹ, שֶׁנָּהַג בִּכְפִיּוּת טוֹבָה כְּלַפֵּי יוֹסֵף הַצַּדִּיק – "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ". מַה בְּסַךְ הַכֹּל בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹסֵף הַצַּדִּיק? שֶׁיַּזְכִּירוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה...

וְלֹא רַק כְּפִיּוּת טוֹבָה כְּלַפֵּי יוֹסֵף נָקַט, אֶלָּא כְּלַפֵּי פַּרְעֹה וְהַמַּמְלָכָה כֻּלָּהּ. יֶשְׁנוֹ אָדָם מוּרָם מֵעָם, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם, אֲשֶׁר כָּל הַחַרְטֻמִּים אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְיָדוֹ, הוּא פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת בְּצוּרָה מֻפְלָאָה, וְאֵינְךָ מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ?!

מָקוֹם מֶרְכָּזִי בְּמַעֲרֶכֶת הַמִּדּוֹת הַבּוֹנוֹת אֶת אִישִׁיּוּת הָאָדָם, תּוֹפֶסֶת מִדַּת 'הַכָּרַת הַטּוֹב'. מִדָּה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מַפְתֵּחַ רָאשִׁי לִבְנִיַּת עוֹלָמוֹ הָרוּחָנִי הַפְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם, הֵן בִּיחָסָיו עִם הַבְּרִיּוֹת וְהֵן בְּמִסְגֶּרֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא שֶׁלּוֹ. הַנָּגוּעַ בְּחַיְדַּקֵּי כְּפִיּוּת טוֹבָה, אִישִׁיּוּתוֹ הִנָּהּ שְׁלִילִית מִיְּסוֹדָהּ, וְחוֹתַם מִדָּה זוֹ מֻדְגָּשׁ בְּכָל פִּנָּה מֵחַיָּיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מְבֻסָּס עַל עֶזְרָה הֲדָדִית, בִּבְחִינַת "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ", וְלָכֵן מִי שֶׁמִּתְעַלֵּם מֵהַטּוֹבָה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ זוּלָתוֹ – נָגוּעַ בְּאָנוֹכִיּוּת, כִּי הוּא חַי בִּתְחוּשָׁה שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ לוֹ וְלֹא צָרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ, וְזֶה כָּאָמוּר הֵפֶךְ יְסוֹד הָעוֹלָם וְהַשְׁחָתַת הַמִּדּוֹת.

נִמְצָא שֶׁעִקַּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם – תִּקּוּן הַמִּדּוֹת. וּכְדִבְרֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה: שֶׁאִם לָאו – לָמָּה לוֹ חַיִּים.

מַדְּעָן אֶחָד יָשַׁב וְעָבַד, כְּשֶׁלְּפֶתַע נִגַּשׁ אֵלָיו בְּנוֹ בֶּן הַשֶּׁבַע, נָחוּשׁ לַעֲזֹר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ.

הַמַּדְּעָן, עַצְבָּנִי בִּגְלַל הַהַפְרָעָה, נִסָּה לְבַקֵּשׁ מִבְּנוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אַךְ כְּשֶׁרָאָה שֶׁזֶּה לֹא הוֹלֵךְ, חִפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ שֶׁיּוּכַל לְסַפֵּק לַיֶּלֶד תַּעֲסוּקָה. הוּא תָּלַשׁ מֵאֵיזוֹ חוֹבֶרֶת דַּף עָלָיו הָיְתָה תְּמוּנַת הַגְּלוֹבּוּס כְּשֶׁהוּא מְחֻלָּק לַאֲרָצוֹת. בִּתְנוּעוֹת מִסְפָּרַיִם זְרִיזוֹת הוּא גָּזַר אֶת הַדַּף לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב בַּחֲתִיכוֹת לֹא שָׁווֹת, וְנָתַן לַיֶּלֶד, יַחַד עִם גְּלִיל נְיַר-דֶּבֶק.

"כְּשֶׁתְּסַיֵּם לְהַדְבִּיק אֶת מַפַּת הָעוֹלָם", אָמַר הָאָב לִבְנוֹ, "תָּבוֹא לְהַרְאוֹת לִי". הָאָב חָזַר לְשִׂרְטוּטָיו, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כַּמָּה שְׁעוֹת שֶׁקֶט. אֲבָל עֶשְׂרִים דַּקּוֹת לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ הַזַּאֲטוּט: "אַבָּא, סִיַּמְתִּי"...

בַּהַתְחָלָה לֹא הֶאֱמִין הַמַּדְּעָן: "זֶה לֹא יִתָּכֵן שֶׁבְּגִיל שֶׁבַע יוּכַל הַיֶּלֶד לְהַרְכִּיב מֵחָדָשׁ מַפָּה שֶׁמִּיָּמָיו לֹא רָאָה". אֲבָל הוּא הִנִּיחַ אֶת רְשִׁימוֹתָיו, וְנִגַּשׁ לִבְנוֹ, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִרְאוֹת עֲבוֹדָה מְבֻלְגֶּנֶת.

לְהַפְתָּעָתוֹ, הַמַּפָּה הָיְתָה מֻשְׁלֶמֶת, וְכָל הַחֲתִיכוֹת הָיוּ בִּמְקוֹמָן.

"אֵיךְ עָשִׂיתָ אֶת זֶה?" שָׁאַל הַמַּדְּעָן אֶת בְּנוֹ, "הֲרֵי אַתָּה לֹא מַכִּיר אֶת מַפַּת הָעוֹלָם". הַבֵּן מְהַנְהֵן. "אָז כֵּיצַד הִצְלַחְתָּ לְהַרְכִּיב אוֹתָהּ תּוֹךְ זְמַן כֹּה קָצָר וּבְהַצְלָחָה מְדֻיֶּקֶת?".

"אַבָּא", עָנָה הַיֶּלֶד, "אֲנִי אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ נִרְאֶה הָעוֹלָם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר תָּלַשְׁתָּ אֶת הַדַּף מֵהַחוֹבֶרֶת, רָאִיתִי שֶׁבְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי הִתְנוֹסְסָה צוּרַת גּוּף אָדָם. אֲנִי הֲרֵי יוֹדֵעַ הֵיכָן הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, מִקּוּם אֵיבְרֵי הַפָּנִים וּמֶרְכַּז הַגּוּף. הֶחְלַטְתִּי לַהֲפֹךְ אֶת הַחֲלָקִים כֻּלָּם, וּלְהַדְבִּיק אֶת דְּמוּת הָאָדָם שֶׁאֲנִי מַכִּיר".

"כְּשֶׁהִצְלַחְתִּי לְתַקֵּן אֶת הָאָדָם, הָפַכְתִּי אֶת הַנְּיָר הַמֻּדְבָּק וְרָאִיתִי שֶׁהִצְלַחְתִּי לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם"...

אִם אַתָּה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, לְתַקֵּן אֶת הַחֶבְרָה, אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, לְתַקֵּן אֶת בֶּן אוֹ בַּת הַזּוּג, אֶת הַיְלָדִים, תַּתְחִיל קֹדֶם כֹּל לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ. תַּעֲבֹד עַל הַמִּדּוֹת, תִּלְמַד אֵיךְ לְכַבֵּד אֶת הַזּוּלָת, תַּרְבֶּה בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, תִּגְרֹם לְכָךְ שֶׁדַּעַת הַבְּרִיּוֹת תִּהְיֶה נוֹחָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ זֶה שֶׁתִּהְיֶה מְתֻקָּן בְּעַצְמְךָ, תְּשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה יָפָה לַמִּשְׁפָּחָה. מִשְׁפַּחְתְּךָ תַּקְרִין זֹאת כְּלַפֵּי הָעִיר, הָעִיר תַּשְׁפִּיעַ עַל כָּל הַמְּדִינָה, וְכָךְ הַמְּדִינָה תִּהְיֶה סֵמֶל לְמוֹפֵת עֲבוּר כָּל הָעוֹלָם...". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	חיי שרה תשפ"א
	שׂבַע שֶׁהוּא רָעָב
	"וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (מא-ט) אִם נָשִׂים לֵב, כַּאֲשֶׁר שַׂר הַמַּשְׁקִים מִתְוַדֶּה לִפְנֵי פַּרְעֹה, הוּא אוֹמֵר "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם". מַדּוּעַ אָמַר "חֲטָאַי" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, הֲרֵי הָיָה לוֹ בְּסַךְ הַכֹּל חֵטְא אֶחָד, שֶׁמָּזַג לַמֶּלֶךְ כּוֹס יַיִן וְנִמְצָא בָּהּ זְבוּב? אֶלָּא שֶׁחֵטְא נוֹסָף הָיָה בְּיָדוֹ, שֶׁנָּהַג בִּכְפִיּוּת טוֹבָה כְּלַפֵּי יוֹסֵף הַצַּדִּיק – "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ". מַה בְּסַךְ הַכֹּל בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹסֵף הַצַּדִּיק? שֶׁיַּזְכִּירוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה... וְלֹא רַק כְּפִיּוּת טוֹבָה כְּלַפֵּי יוֹסֵף נָקַט, אֶלָּא כְּלַפֵּי פַּרְעֹה וְהַמַּמְלָכָה כֻּלָּהּ. יֶשְׁנוֹ אָדָם מוּרָם מֵעָם, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם, אֲשֶׁר כָּל הַחַרְטֻמִּים אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְיָדוֹ, הוּא פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת בְּצוּרָה מֻפְלָאָה, וְאֵינְךָ מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ?! מָקוֹם מֶרְכָּזִי בְּמַעֲרֶכֶת הַמִּדּוֹת הַבּוֹנוֹת אֶת אִישִׁיּוּת הָאָדָם, תּוֹפֶסֶת מִדַּת 'הַכָּרַת הַטּוֹב'. מִדָּה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מַפְתֵּחַ רָאשִׁי לִבְנִיַּת עוֹלָמוֹ הָרוּחָנִי הַפְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם, הֵן בִּיחָסָיו עִם הַבְּרִיּוֹת וְהֵן בְּמִסְגֶּרֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא שֶׁלּוֹ. הַנָּגוּעַ בְּחַיְדַּקֵּי כְּפִיּוּת טוֹבָה, אִישִׁיּוּתוֹ הִנָּהּ שְׁלִילִית מִיְּסוֹדָהּ, וְחוֹתַם מִדָּה זוֹ מֻדְגָּשׁ בְּכָל פִּנָּה מֵחַיָּיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מְבֻסָּס עַל עֶזְרָה הֲדָדִית, בִּבְחִינַת "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ", וְלָכֵן מִי שֶׁמִּתְעַלֵּם מֵהַטּוֹבָה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ זוּלָתוֹ – נָגוּעַ בְּאָנוֹכִיּוּת, כִּי הוּא חַי בִּתְחוּשָׁה שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ לוֹ וְלֹא צָרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ, וְזֶה כָּאָמוּר הֵפֶךְ יְסוֹד הָעוֹלָם וְהַשְׁחָתַת הַמִּדּוֹת. נִמְצָא שֶׁעִקַּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם – תִּקּוּן הַמִּדּוֹת. וּכְדִבְרֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה: שֶׁאִם לָאו – לָמָּה לוֹ חַיִּים. מַדְּעָן אֶחָד יָשַׁב וְעָבַד, כְּשֶׁלְּפֶתַע נִגַּשׁ אֵלָיו בְּנוֹ בֶּן הַשֶּׁבַע, נָחוּשׁ לַעֲזֹר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ. הַמַּדְּעָן, עַצְבָּנִי בִּגְלַל הַהַפְרָעָה, נִסָּה לְבַקֵּשׁ מִבְּנוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אַךְ כְּשֶׁרָאָה שֶׁזֶּה לֹא הוֹלֵךְ, חִפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ שֶׁיּוּכַל לְסַפֵּק לַיֶּלֶד תַּעֲסוּקָה. הוּא תָּלַשׁ מֵאֵיזוֹ חוֹבֶרֶת דַּף עָלָיו הָיְתָה תְּמוּנַת הַגְּלוֹבּוּס כְּשֶׁהוּא מְחֻלָּק לַאֲרָצוֹת. בִּתְנוּעוֹת מִסְפָּרַיִם זְרִיזוֹת הוּא גָּזַר אֶת הַדַּף לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב בַּחֲתִיכוֹת לֹא שָׁווֹת, וְנָתַן לַיֶּלֶד, יַחַד עִם גְּלִיל נְיַר-דֶּבֶק. "כְּשֶׁתְּסַיֵּם לְהַדְבִּיק אֶת מַפַּת הָעוֹלָם", אָמַר הָאָב לִבְנוֹ, "תָּבוֹא לְהַרְאוֹת לִי". הָאָב חָזַר לְשִׂרְטוּטָיו, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כַּמָּה שְׁעוֹת שֶׁקֶט. אֲבָל עֶשְׂרִים דַּקּוֹת לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ הַזַּאֲטוּט: "אַבָּא, סִיַּמְתִּי"... בַּהַתְחָלָה לֹא הֶאֱמִין הַמַּדְּעָן: "זֶה לֹא יִתָּכֵן שֶׁבְּגִיל שֶׁבַע יוּכַל הַיֶּלֶד לְהַרְכִּיב מֵחָדָשׁ מַפָּה שֶׁמִּיָּמָיו לֹא רָאָה". אֲבָל הוּא הִנִּיחַ אֶת רְשִׁימוֹתָיו, וְנִגַּשׁ לִבְנוֹ, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִרְאוֹת עֲבוֹדָה מְבֻלְגֶּנֶת. לְהַפְתָּעָתוֹ, הַמַּפָּה הָיְתָה מֻשְׁלֶמֶת, וְכָל הַחֲתִיכוֹת הָיוּ בִּמְקוֹמָן. "אֵיךְ עָשִׂיתָ אֶת זֶה?" שָׁאַל הַמַּדְּעָן אֶת בְּנוֹ, "הֲרֵי אַתָּה לֹא מַכִּיר אֶת מַפַּת הָעוֹלָם". הַבֵּן מְהַנְהֵן. "אָז כֵּיצַד הִצְלַחְתָּ לְהַרְכִּיב אוֹתָהּ תּוֹךְ זְמַן כֹּה קָצָר וּבְהַצְלָחָה מְדֻיֶּקֶת?". "אַבָּא", עָנָה הַיֶּלֶד, "אֲנִי אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ נִרְאֶה הָעוֹלָם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר תָּלַשְׁתָּ אֶת הַדַּף מֵהַחוֹבֶרֶת, רָאִיתִי שֶׁבְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי הִתְנוֹסְסָה צוּרַת גּוּף אָדָם. אֲנִי הֲרֵי יוֹדֵעַ הֵיכָן הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, מִקּוּם אֵיבְרֵי הַפָּנִים וּמֶרְכַּז הַגּוּף. הֶחְלַטְתִּי לַהֲפֹךְ אֶת הַחֲלָקִים כֻּלָּם, וּלְהַדְבִּיק אֶת דְּמוּת הָאָדָם שֶׁאֲנִי מַכִּיר". "כְּשֶׁהִצְלַחְתִּי לְתַקֵּן אֶת הָאָדָם, הָפַכְתִּי אֶת הַנְּיָר הַמֻּדְבָּק וְרָאִיתִי שֶׁהִצְלַחְתִּי לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם"... אִם אַתָּה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, לְתַקֵּן אֶת הַחֶבְרָה, אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, לְתַקֵּן אֶת בֶּן אוֹ בַּת הַזּוּג, אֶת הַיְלָדִים, תַּתְחִיל קֹדֶם כֹּל לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ. תַּעֲבֹד עַל הַמִּדּוֹת, תִּלְמַד אֵיךְ לְכַבֵּד אֶת הַזּוּלָת, תַּרְבֶּה בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, תִּגְרֹם לְכָךְ שֶׁדַּעַת הַבְּרִיּוֹת תִּהְיֶה נוֹחָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ זֶה שֶׁתִּהְיֶה מְתֻקָּן בְּעַצְמְךָ, תְּשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה יָפָה לַמִּשְׁפָּחָה. מִשְׁפַּחְתְּךָ תַּקְרִין זֹאת כְּלַפֵּי הָעִיר, הָעִיר תַּשְׁפִּיעַ עַל כָּל הַמְּדִינָה, וְכָךְ הַמְּדִינָה תִּהְיֶה סֵמֶל לְמוֹפֵת עֲבוּר כָּל הָעוֹלָם...". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)