Otzarot-Article

"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן" (לא-לו) בִּפְנִיַּת יַעֲקֹב לְלָבָן הַלָּשׁוֹן כְּפוּלָה וּמִשְׁתַּנָּה מֵהַקָּצֶה לַקָּצֶה - מִלָּשׁוֹן קָשָׁה – "וַיִּחַר, וַיָּרֶב", עוֹבֵר הַכָּתוּב לְלָשׁוֹן רַכָּה – "וַיַּעַן, וַיֹּאמֶר"?

לוֹמֵד מִכָּךְ הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים חָדָאד "מַעֲשֵׂה נִסִּים", שֶׁבַּתְּחִלָּה חָרָה אַפּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עַל לָבָן אֲשֶׁר הַפַּעַם הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה, וְכִמְעַט שֶׁעָמַד לְהִתְפָּרֵץ עָלָיו בַּחֲמַת זַעַם. אַךְ מִיָּד הִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ וּמָשַׁל בְּרוּחוֹ, וְעָבַר מִדִּבּוּר קָשֶׁה לְדִבּוּר בְּנַחַת, וּכְמוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי", כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי כָּךְ...".

מְלַמְּדֵנוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ כִּי דִּבּוּר קָשֶׁה אֵינוֹ מַשִּׂיג מְאוּמָה, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (מִשְׁלֵי טז-לב).

בַּמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה לג-א) מְסֻפָּר שֶׁרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הִזְמִין אֶת תַּלְמִידָיו לִסְעוּדָה, וְצִוָּה לְהַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת רַכּוֹת שֶׁהִתְבַּשְּׁלוּ דֵּי צָרְכָּן, וּלְשׁוֹנוֹת קָשׁוֹת שֶׁלֹּא הִתְבַּשְּׁלוּ דֵּי הַצֹּרֶךְ. וְהִנֵּה רוֹאֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁהַתַּלְמִידִים בּוֹרְרִים אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת הָרַכּוֹת מִתּוֹךְ הַקָּשׁוֹת. פָּנָה אֲלֵיהֶם רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר לָהֶם: "תְּנוּ דַּעְתְּכֶם לְמַעֲשֵׂיכֶם, כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם בְּחַרְתֶּם בַּלְּשׁוֹנוֹת הָרַכּוֹת וְאֶת הַקָּשׁוֹת הִנַּחְתֶּם בַּצַּד, כָּךְ כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים אַתֶּם אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, בַּחֲרוּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, וְאֶת הַלָּשׁוֹן הַקָּשָׁה, הַנִּיחוּ בַּצַּד!

חָשׁוּב לִזְכֹּר אֶת הַמַּאֲמַר הֶחָשׁוּב: אַל תִּהְיֶה צוֹדֵק, תִּהְיֶה חָכָם – מִוִּתּוּר לֹא מַפְסִידִים.

פַּעַם הָיָה אָדָם זָקֵן בְּגִמְלָאוֹת שֶׁמְּנוּחָתוֹ הֻפְרְעָה עַל יְדֵי קְבוּצַת יְלָדִים, שֶׁנָּהֲגוּ לְשַׂחֵק מִתַּחַת לְחַלּוֹן דִּירָתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה. בְּשֶׁל חָכְמָתוֹ וְנִסְּיוֹנוֹ הָרַב, הוּא הֶעֱרִיךְ שֶׁלִּצְעֹק עֲלֵיהֶם וּלְגָרְשָׁם, לֹא יִהְיֶה נָבוֹן וְאוּלַי אַף יַחֲמִיר אֶת הַמַּצָּב.

הוּא יָשַׁב וְחָשַׁב כַּמָּה יָמִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִבְרִיק בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן. הוּא יָצָא הַחוּצָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁהוּא נֶהֱנֶה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל יְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְשֶׁהוּא מוּכָן לָתֵת לְכָל אֶחָד מֵהֶם 10 שְׁקָלִים אִם יְשַׂחֲקוּ מִתַּחַת לְחַלּוֹנוֹ. הַיְּלָדִים הִתְמוֹגְגוּ מֵהָרַעְיוֹן. בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן, שִׁלֵּם לָהֶם 10 שְׁקָלִים בְּכָל יוֹם מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁבוּעַ.

בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי, הוּא יָצָא אֲלֵיהֶם שׁוּב אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָק וְהִסְבִּיר לָהֶם שֶׁבִּגְלַל שֶׁאֵין לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף, הוּא יְשַׁלֵּם לָהֶם עַכְשָׁו רַק 5 שְׁקָלִים לְכָל אֶחָד. הַיְּלָדִים לֹא אָהֲבוּ אֶת הַהוֹרָדָה בַּתַּשְׁלוּם. חֶלְקָם עָזְבוּ, אֲבָל רֻבָּם נִשְׁאֲרוּ.

בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ הַשְּׁלִישִׁי, יָצָא שׁוּב הַגִּמְלַאי הַזָּקֵן אֶל הַיְּלָדִים וְהִסְבִּיר לָהֶם שֶׁהוּא מַמָּשׁ עָנִי וְהוּא לֹא יָכוֹל לְאַפְשֵׁר לְעַצְמוֹ תַּשְׁלוּם כָּזֶה. הוּא הוֹדִיעַ כִּי מֵעַכְשָׁו יְשַׁלֵּם רַק שֶׁקֶל אֶחָד לְיוֹם לְכָל אֶחָד מֵהֶם. הַיְּלָדִים עָזְבוּ בְּזַעַם, תּוֹךְ שֶׁהֵם מַפְטִירִים לְעֶבְרוֹ שֶׁהֵם לֹא מוּכָנִים לְשַׂחֵק תַּחַת חַלּוֹנוֹ....

חֲבֵרִים, בַּחַיִּים לֹא צְרִיכִים לִהְיוֹת צוֹדְקִים, צָרִיךְ לִהְיוֹת חֲכָמִים! לֹא תָּמִיד הַצֶּדֶק הוּא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. רָצוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל וּבַהִגָּיוֹן וְלָסֶגֶת מֵעֵמְדוֹת נֻקְשׁוֹת שֶׁלֹּא מוֹבִילוֹת אוֹתָנוּ לְשׁוּם מָקוֹם וְאַף לְסַבֵּךְ אוֹתָנוּ. לְעִתִּים, הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת צוֹדְקִים וּ"לְנַצֵּחַ", גּוֹרֵר אוֹתָנוּ לְמִלְחֲמוֹת הַתָּשָׁה עִם הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, גּוֹרֵם לָנוּ לְהִתְנַהֲגוּת שְׁלִילִית וְלֹא נְעִימָה. לֹא פַּעַם, אָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁלְּוַתֵּר "וּלְהוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ" זֶה לְהַפְסִיד, אֲבָל זֶה נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ גַּאֲוָה. אָדָם שֶׁמְּוַתֵּר לַחֲבֵרוֹ לְעוֹלָם לֹא מַפְסִיד. גַּם אִם הַוִּתּוּר קָשֶׁה וְהַנִּסָּיוֹן לֹא פָּשׁוּט, צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁמִּוִּתּוּר לֹא מַפְסִידִים...

אִישׁ אֶחָד צָעַד בְּסוּפֶּרְמַרְקֶט לְיַד אִמָּא וְיַלְדָּה בַּת שָׁלוֹשׁ, שֶׁיָּשְׁבָה בְּתוֹךְ עֶגְלַת הַקְּנִיּוֹת. כְּשֶׁהֵם עָבְרוּ לְיַד מַדַּף הָעוּגִיּוֹת, הַיַּלְדָּה בִּקְּשָׁה עוּגִיּוֹת, וְהָאֵם אָמְרָה: "לֹא!".

הַיַּלְדָּה הִתְחִילָה לְיַלֵּל וְלִצְעֹק וּלְהָקִים מְהוּמָה, אֲבָל הָאֵם שָׁמְרָה עַל שַׁלְוַת רוּחָהּ, וְרַק אָמְרָה בְּנַחַת: "אוֹ-קֵיי, יָעֵל, נִשְׁאֲרָה לָנוּ רַק עוֹד חֲצִי שׁוּרַת מַדָּפִים שֶׁל עוּגִיּוֹת, תֶּכֶף נְסַיֵּם כָּאן, אַל תִּתְרַגְּזִי, רַק עוֹד טִפָּה". הֵן סִיְּמוּ אֶת שׁוּרַת הָעוּגִיּוֹת וְהִמְשִׁיכוּ הָלְאָה. תּוֹךְ דַּקּוֹת הִגִּיעוּ לְשׁוּרַת הַמַּדָּפִים עֲמוּסֵי הַמַּמְתַּקִּים. הַיַּלְדָּה הֵחֵלָּה לִצְעֹק וְלִדְרֹשׁ מַמְתַּקִּים.

הָאֵם סֵרְבָה לִקְנוֹת לָהּ. הַיַּלְדָּה הִתְחִילָה לִרְקֹעַ בָּרַגְלַיִם וּלְהִשְׁתּוֹלֵל, אֲבָל הָאֵם לֹא אִבְּדָה אֶת הָעֶשְׁתּוֹנוֹת: "דַּי, יָעֵל, דַּי, אַל תִּתְרַגְּזִי. לֹא נִשְׁאַר לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה. עוֹד שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וַאֲנַחְנוּ מְסַיְּמוֹת אֶת הַקְּנִיָּה. תִּהְיִי סַבְלָנִית, רַק עוֹד טִפָּה".

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַקֻּפָּה כְּדֵי לְשַׁלֵּם עַל הַמִּצְרָכִים, נִתְקַל מַבָּטָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה בַּמַּסְטִיקִים הַצִּבְעוֹנִיִּים וְהִיא דָּרְשָׁה בְּתֹקֶף מַסְטִיק.

כְּשֶׁאִמָּהּ הֵשִׁיבָה בִּשְׁלִילָה, עָשְׂתָה שָׁם הַיַּלְדָּה סְצֵנָה קוֹלָנִית שֶׁל בְּכִי וּצְעָקוֹת, וְהָאֵם דִּבְּרָה בְּקוֹל רָגוּעַ וְשָׁקֵט: "יָעֵל, לֹא לְהִתְרַגֵּז. אֲנַחְנוּ תֶּכֶף מְסַיְּמוֹת כָּאן. חָמֵשׁ דַּקּוֹת וַאֲנַחְנוּ בַּחוּץ וְאָז נִסַּע הַבַּיְתָה, וְתוּכְלִי לַחֲטֹף אֶת הַתְּנוּמָה שֶׁאַתְּ זְקוּקָה לָהּ כָּל כָּךְ".

הָאֵם גָּמְרָה לְשַׁלֵּם וְיָצְאָה מֵהַסּוּפֶּרְמַרְקֶט אֶל מְכוֹנִיתָהּ. הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵיהֶן וְהָיָה עֵד לְכָל שֶׁהִתְרַחֵשׁ יָצָא בְּעִקְבוֹתֶיהָ, הִדְבִּיק אוֹתָהּ בְּמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ לָאוֹטוֹ וְאָמַר לָהּ: "תִּסְלְחִי לִי, גְּבִרְתִּי, לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לָשִׂים לֵב כֵּיצַד שָׁמַרְתְּ עַל קֹר רוּחֵךְ. אֲנִי חַיָּב לְהַחֲמִיא לָךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הִתְנַהַגְתְּ עִם יָעֵל הַקְּטַנָּה".

נָתְנָה בּוֹ הָאֵם מַבָּט מְחֻיָּךְ, וְאָמְרָה: "לַקְּטַנָּה קוֹרְאִים תָּמִי. אֲנִי יָעֵל"...

אַחַת הַמִּדּוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר לְתִקּוּן, בְּיַחַס לִשְׁאָר הַמִּדּוֹת, הִיא מִדַּת הַכַּעַס. הַכַּעַס הַמִּתְלַהֵט מְשַׁבֵּשׁ אֶת הַחֲשִׁיבָה וְשִׁקּוּל הַדַּעַת, עַד שֶׁהַכּוֹעֵס עָלוּל שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ וּלְבַצֵּעַ לְלֹא מַחְשָׁבָה פְּעֻלּוֹת קָשׁוֹת וּמַזִּיקוֹת שֶׁאֵינוֹ מְעֻנְיָן בָּהֶן.

אוּלָם הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת מִטִּיפּוּס רוֹטֵן וְכַעֲסָן לְאָדָם שָׁלֵו וְרָגוּעַ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה כִּי יִהְיֶה עָלָיו לְהַשְׁקִיעַ בְּכָךְ מַאֲמָץ מַחֲשַׁבְתִּי וְאִמּוּן מַעֲשִׂי (כְּמוֹ יָעֵל בַּסִּפּוּר), יָכוֹל בְּהֶחְלֵט לְהִשְׁתַּנּוֹת בִּדְפוּסֵי הִתְנַהֲגוּתוֹ וְלַהֲפֹךְ לְאָדָם רָגוּעַ, שָׁלֵו וְשָׂמֵחַ יוֹתֵר, וְיִתְקַבֵּל בִּבְרָכָה בְּקֶרֶב כָּל מַכָּרָיו אֲשֶׁר יִתְעַנְּגוּ מֵעַתָּה לִשְׁהוֹת בְּחֶבְרָתוֹ. וּבְעִקָּר, הוּא יִהְיֶה מֵעַתָּה אָדָם מְתֻקָּן יוֹתֵר בְּמַהוּת אִישִׁיּוּתוֹ... (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	יום כיפור תשפ"א
	הָבָה נִזְכֹּר שֶׁאָנוּ כְּבָר אֲחֵרִים!
	"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן" (לא-לו) בִּפְנִיַּת יַעֲקֹב לְלָבָן הַלָּשׁוֹן כְּפוּלָה וּמִשְׁתַּנָּה מֵהַקָּצֶה לַקָּצֶה - מִלָּשׁוֹן קָשָׁה – "וַיִּחַר, וַיָּרֶב", עוֹבֵר הַכָּתוּב לְלָשׁוֹן רַכָּה – "וַיַּעַן, וַיֹּאמֶר"? לוֹמֵד מִכָּךְ הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים חָדָאד "מַעֲשֵׂה נִסִּים", שֶׁבַּתְּחִלָּה חָרָה אַפּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עַל לָבָן אֲשֶׁר הַפַּעַם הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה, וְכִמְעַט שֶׁעָמַד לְהִתְפָּרֵץ עָלָיו בַּחֲמַת זַעַם. אַךְ מִיָּד הִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ וּמָשַׁל בְּרוּחוֹ, וְעָבַר מִדִּבּוּר קָשֶׁה לְדִבּוּר בְּנַחַת, וּכְמוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי", כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי כָּךְ...". מְלַמְּדֵנוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ כִּי דִּבּוּר קָשֶׁה אֵינוֹ מַשִּׂיג מְאוּמָה, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (מִשְׁלֵי טז-לב). בַּמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה לג-א) מְסֻפָּר שֶׁרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הִזְמִין אֶת תַּלְמִידָיו לִסְעוּדָה, וְצִוָּה לְהַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת רַכּוֹת שֶׁהִתְבַּשְּׁלוּ דֵּי צָרְכָּן, וּלְשׁוֹנוֹת קָשׁוֹת שֶׁלֹּא הִתְבַּשְּׁלוּ דֵּי הַצֹּרֶךְ. וְהִנֵּה רוֹאֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁהַתַּלְמִידִים בּוֹרְרִים אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת הָרַכּוֹת מִתּוֹךְ הַקָּשׁוֹת. פָּנָה אֲלֵיהֶם רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר לָהֶם: "תְּנוּ דַּעְתְּכֶם לְמַעֲשֵׂיכֶם, כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם בְּחַרְתֶּם בַּלְּשׁוֹנוֹת הָרַכּוֹת וְאֶת הַקָּשׁוֹת הִנַּחְתֶּם בַּצַּד, כָּךְ כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים אַתֶּם אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, בַּחֲרוּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, וְאֶת הַלָּשׁוֹן הַקָּשָׁה, הַנִּיחוּ בַּצַּד! חָשׁוּב לִזְכֹּר אֶת הַמַּאֲמַר הֶחָשׁוּב: אַל תִּהְיֶה צוֹדֵק, תִּהְיֶה חָכָם – מִוִּתּוּר לֹא מַפְסִידִים. פַּעַם הָיָה אָדָם זָקֵן בְּגִמְלָאוֹת שֶׁמְּנוּחָתוֹ הֻפְרְעָה עַל יְדֵי קְבוּצַת יְלָדִים, שֶׁנָּהֲגוּ לְשַׂחֵק מִתַּחַת לְחַלּוֹן דִּירָתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה. בְּשֶׁל חָכְמָתוֹ וְנִסְּיוֹנוֹ הָרַב, הוּא הֶעֱרִיךְ שֶׁלִּצְעֹק עֲלֵיהֶם וּלְגָרְשָׁם, לֹא יִהְיֶה נָבוֹן וְאוּלַי אַף יַחֲמִיר אֶת הַמַּצָּב. הוּא יָשַׁב וְחָשַׁב כַּמָּה יָמִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִבְרִיק בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן. הוּא יָצָא הַחוּצָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁהוּא נֶהֱנֶה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל יְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְשֶׁהוּא מוּכָן לָתֵת לְכָל אֶחָד מֵהֶם 10 שְׁקָלִים אִם יְשַׂחֲקוּ מִתַּחַת לְחַלּוֹנוֹ. הַיְּלָדִים הִתְמוֹגְגוּ מֵהָרַעְיוֹן. בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן, שִׁלֵּם לָהֶם 10 שְׁקָלִים בְּכָל יוֹם מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁבוּעַ. בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי, הוּא יָצָא אֲלֵיהֶם שׁוּב אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָק וְהִסְבִּיר לָהֶם שֶׁבִּגְלַל שֶׁאֵין לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף, הוּא יְשַׁלֵּם לָהֶם עַכְשָׁו רַק 5 שְׁקָלִים לְכָל אֶחָד. הַיְּלָדִים לֹא אָהֲבוּ אֶת הַהוֹרָדָה בַּתַּשְׁלוּם. חֶלְקָם עָזְבוּ, אֲבָל רֻבָּם נִשְׁאֲרוּ. בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ הַשְּׁלִישִׁי, יָצָא שׁוּב הַגִּמְלַאי הַזָּקֵן אֶל הַיְּלָדִים וְהִסְבִּיר לָהֶם שֶׁהוּא מַמָּשׁ עָנִי וְהוּא לֹא יָכוֹל לְאַפְשֵׁר לְעַצְמוֹ תַּשְׁלוּם כָּזֶה. הוּא הוֹדִיעַ כִּי מֵעַכְשָׁו יְשַׁלֵּם רַק שֶׁקֶל אֶחָד לְיוֹם לְכָל אֶחָד מֵהֶם. הַיְּלָדִים עָזְבוּ בְּזַעַם, תּוֹךְ שֶׁהֵם מַפְטִירִים לְעֶבְרוֹ שֶׁהֵם לֹא מוּכָנִים לְשַׂחֵק תַּחַת חַלּוֹנוֹ.... חֲבֵרִים, בַּחַיִּים לֹא צְרִיכִים לִהְיוֹת צוֹדְקִים, צָרִיךְ לִהְיוֹת חֲכָמִים! לֹא תָּמִיד הַצֶּדֶק הוּא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. רָצוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל וּבַהִגָּיוֹן וְלָסֶגֶת מֵעֵמְדוֹת נֻקְשׁוֹת שֶׁלֹּא מוֹבִילוֹת אוֹתָנוּ לְשׁוּם מָקוֹם וְאַף לְסַבֵּךְ אוֹתָנוּ. לְעִתִּים, הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת צוֹדְקִים וּ"לְנַצֵּחַ", גּוֹרֵר אוֹתָנוּ לְמִלְחֲמוֹת הַתָּשָׁה עִם הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, גּוֹרֵם לָנוּ לְהִתְנַהֲגוּת שְׁלִילִית וְלֹא נְעִימָה. לֹא פַּעַם, אָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁלְּוַתֵּר "וּלְהוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ" זֶה לְהַפְסִיד, אֲבָל זֶה נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ גַּאֲוָה. אָדָם שֶׁמְּוַתֵּר לַחֲבֵרוֹ לְעוֹלָם לֹא מַפְסִיד. גַּם אִם הַוִּתּוּר קָשֶׁה וְהַנִּסָּיוֹן לֹא פָּשׁוּט, צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁמִּוִּתּוּר לֹא מַפְסִידִים... אִישׁ אֶחָד צָעַד בְּסוּפֶּרְמַרְקֶט לְיַד אִמָּא וְיַלְדָּה בַּת שָׁלוֹשׁ, שֶׁיָּשְׁבָה בְּתוֹךְ עֶגְלַת הַקְּנִיּוֹת. כְּשֶׁהֵם עָבְרוּ לְיַד מַדַּף הָעוּגִיּוֹת, הַיַּלְדָּה בִּקְּשָׁה עוּגִיּוֹת, וְהָאֵם אָמְרָה: "לֹא!". הַיַּלְדָּה הִתְחִילָה לְיַלֵּל וְלִצְעֹק וּלְהָקִים מְהוּמָה, אֲבָל הָאֵם שָׁמְרָה עַל שַׁלְוַת רוּחָהּ, וְרַק אָמְרָה בְּנַחַת: "אוֹ-קֵיי, יָעֵל, נִשְׁאֲרָה לָנוּ רַק עוֹד חֲצִי שׁוּרַת מַדָּפִים שֶׁל עוּגִיּוֹת, תֶּכֶף נְסַיֵּם כָּאן, אַל תִּתְרַגְּזִי, רַק עוֹד טִפָּה". הֵן סִיְּמוּ אֶת שׁוּרַת הָעוּגִיּוֹת וְהִמְשִׁיכוּ הָלְאָה. תּוֹךְ דַּקּוֹת הִגִּיעוּ לְשׁוּרַת הַמַּדָּפִים עֲמוּסֵי הַמַּמְתַּקִּים. הַיַּלְדָּה הֵחֵלָּה לִצְעֹק וְלִדְרֹשׁ מַמְתַּקִּים. הָאֵם סֵרְבָה לִקְנוֹת לָהּ. הַיַּלְדָּה הִתְחִילָה לִרְקֹעַ בָּרַגְלַיִם וּלְהִשְׁתּוֹלֵל, אֲבָל הָאֵם לֹא אִבְּדָה אֶת הָעֶשְׁתּוֹנוֹת: "דַּי, יָעֵל, דַּי, אַל תִּתְרַגְּזִי. לֹא נִשְׁאַר לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה. עוֹד שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וַאֲנַחְנוּ מְסַיְּמוֹת אֶת הַקְּנִיָּה. תִּהְיִי סַבְלָנִית, רַק עוֹד טִפָּה". כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַקֻּפָּה כְּדֵי לְשַׁלֵּם עַל הַמִּצְרָכִים, נִתְקַל מַבָּטָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה בַּמַּסְטִיקִים הַצִּבְעוֹנִיִּים וְהִיא דָּרְשָׁה בְּתֹקֶף מַסְטִיק. כְּשֶׁאִמָּהּ הֵשִׁיבָה בִּשְׁלִילָה, עָשְׂתָה שָׁם הַיַּלְדָּה סְצֵנָה קוֹלָנִית שֶׁל בְּכִי וּצְעָקוֹת, וְהָאֵם דִּבְּרָה בְּקוֹל רָגוּעַ וְשָׁקֵט: "יָעֵל, לֹא לְהִתְרַגֵּז. אֲנַחְנוּ תֶּכֶף מְסַיְּמוֹת כָּאן. חָמֵשׁ דַּקּוֹת וַאֲנַחְנוּ בַּחוּץ וְאָז נִסַּע הַבַּיְתָה, וְתוּכְלִי לַחֲטֹף אֶת הַתְּנוּמָה שֶׁאַתְּ זְקוּקָה לָהּ כָּל כָּךְ". הָאֵם גָּמְרָה לְשַׁלֵּם וְיָצְאָה מֵהַסּוּפֶּרְמַרְקֶט אֶל מְכוֹנִיתָהּ. הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵיהֶן וְהָיָה עֵד לְכָל שֶׁהִתְרַחֵשׁ יָצָא בְּעִקְבוֹתֶיהָ, הִדְבִּיק אוֹתָהּ בְּמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ לָאוֹטוֹ וְאָמַר לָהּ: "תִּסְלְחִי לִי, גְּבִרְתִּי, לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לָשִׂים לֵב כֵּיצַד שָׁמַרְתְּ עַל קֹר רוּחֵךְ. אֲנִי חַיָּב לְהַחֲמִיא לָךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הִתְנַהַגְתְּ עִם יָעֵל הַקְּטַנָּה". נָתְנָה בּוֹ הָאֵם מַבָּט מְחֻיָּךְ, וְאָמְרָה: "לַקְּטַנָּה קוֹרְאִים תָּמִי. אֲנִי יָעֵל"... אַחַת הַמִּדּוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר לְתִקּוּן, בְּיַחַס לִשְׁאָר הַמִּדּוֹת, הִיא מִדַּת הַכַּעַס. הַכַּעַס הַמִּתְלַהֵט מְשַׁבֵּשׁ אֶת הַחֲשִׁיבָה וְשִׁקּוּל הַדַּעַת, עַד שֶׁהַכּוֹעֵס עָלוּל שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ וּלְבַצֵּעַ לְלֹא מַחְשָׁבָה פְּעֻלּוֹת קָשׁוֹת וּמַזִּיקוֹת שֶׁאֵינוֹ מְעֻנְיָן בָּהֶן. אוּלָם הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת מִטִּיפּוּס רוֹטֵן וְכַעֲסָן לְאָדָם שָׁלֵו וְרָגוּעַ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה כִּי יִהְיֶה עָלָיו לְהַשְׁקִיעַ בְּכָךְ מַאֲמָץ מַחֲשַׁבְתִּי וְאִמּוּן מַעֲשִׂי (כְּמוֹ יָעֵל בַּסִּפּוּר), יָכוֹל בְּהֶחְלֵט לְהִשְׁתַּנּוֹת בִּדְפוּסֵי הִתְנַהֲגוּתוֹ וְלַהֲפֹךְ לְאָדָם רָגוּעַ, שָׁלֵו וְשָׂמֵחַ יוֹתֵר, וְיִתְקַבֵּל בִּבְרָכָה בְּקֶרֶב כָּל מַכָּרָיו אֲשֶׁר יִתְעַנְּגוּ מֵעַתָּה לִשְׁהוֹת בְּחֶבְרָתוֹ. וּבְעִקָּר, הוּא יִהְיֶה מֵעַתָּה אָדָם מְתֻקָּן יוֹתֵר בְּמַהוּת אִישִׁיּוּתוֹ... (אוֹצְרוֹתֵינוּ)