Otzarot-Article

"בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה... זוֹלֵל וְסוֹבֵא" (כא-כ) חָזָ"ל כְּבָר שָׁאֲלוּ (סַנְהֶדְרִין עא.): וְכִי מִשּׁוּם שֶׁגָּנַב וְאָכַל תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לֹג יַיִן, נִגְזַר דִּינוֹ לַהֲרִיגָה? כְּבָר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְאֵין מִמֶּנּוּ תִּקְוָה?

רָשִׁ"י זַ"ל מֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, שֶׁהַתּוֹרָה חָזְתָה אֶת תַּהֲלִיךְ הִדַּרְדְּרוּתוֹ עַד לְאָבְדָנוֹ, חָלִילָה. אֲבָל זֹאת גּוּפָא יֵשׁ לְהָבִין, וְכִי גְּנֵבָה פְּעוּטָה וּזְלִילָה וּסְבִיאָה הֵן עֲרֻבָּה לְהִדַּרְדְּרוּת חַסְרַת מַעֲצוֹר?

רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זצ"ל עוֹנֶה עַל כָּךְ, וּתְשׁוּבָתוֹ נוֹקֶבֶת וּמְעוֹרֶרֶת לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "וְהִנֵּה זֶה (הַנַּעַר) הוּא כְּמוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס (כּוֹפֵר בָּעִקָּר), כִּי לֹא יְבַקֵּשׁ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם (כְּדֵי) לְהִתְעַנֵּג בְּכָל מִינֵי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה".

אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא סִפּוּק תַּאֲווֹתָיו, שֶׁבְּרֹאשׁ מַעְיָנָיו מִלּוּי תַּעֲנוּגָיו, אֵין לוֹ תִּקְוָה! אֵין סָפֵק שֶׁיִּהְיֶה בֶּעָתִיד לִסְטִים מְזֻיָּן וְיָבוֹא לִידֵי רְצִיחָה!

הָאָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ תַּכְלִית וּמַטָּרָה בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ תְּכָנִים רוּחָנִיִּים, יֵשׁ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, יֵשׁ חַיִּים לְאַחַר הַמָּוֶת, וְצָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרָאתָם. שֶׁיֵּשׁ דִּין, וְיֵשׁ דַּיָּן. אוֹ אָז יֵשׁ מַעֲצוֹר לְתַאֲווֹתָיו, יֵשׁ סְיָג לִרְצוֹנוֹתָיו, יֵשׁ בַּלָּם לְמַעֲשָׂיו. אֲבָל אִם חַיָּיו סוֹבְבִים סְבִיב עַצְמוֹ וּתְשׁוּקוֹתָיו, הֲרֵיהוּ סַכָּנָה לְעַצְמוֹ וְלַחֶבְרָה!

"כִּי אָמַרְתִּי, רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים - וַהֲרָגוּנִי", חָלִילָה וְחָס. וּפֵרֵשׁ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֶלְחָנָן וַסֶרְמַן זצ'"ל, הי"ד: "רַק", מִעוּט הוּא. הַכֹּל יֵשׁ שָׁם, תַּרְבּוּת וְאָמָּנוּת, סִפְרוּת וְשִׁירָה. אִם אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם, אֵין בַּלָּם!

סִפֵּר הָרַב טוֹיְסִיג - בִּסְלוֹנִים מְסַפְּרִים סִפּוּר מְסַמֵּר שֵׂעָר: בָּעֲיָרָה גְּרִינִיץ הִתְגּוֹרֵר אַבְרֵךְ צַדִּיק, יְרֵא שָׁמַיִם וְעוֹבֵד ה', שֶׁנֶּחֱשַׁב לְאַחַד הַטּוֹבִים שֶׁבַּחֲבוּרָה. פַּעַם הִגִּיעַ בַּעַל הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" לְבַקֵּר בָּעֲיָרָה, בַּשְּׁטִיבְּל שֶׁל סְלוֹנִים, וְכֻלָּם עָבְרוּ לְפָנָיו לִלְחֹץ יָד וּלְקַבֵּל "שָׁלוֹם".

כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ, הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לִלְחִיצָה, אַךְ לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה - מָשַׁךְ הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" אֶת יָדוֹ, וּמִלְמֵל: "זֶה מֵרִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה..."

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הָאַבְרֵךְ, כִּמְעַט הִתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם, וְכָךְ גַּם כָּל מִי שֶׁעָמַד בַּסְּבִיבָה. הַכֶּתֶר שֶׁל הַשְּׁטִיבְּל! מוּבָן, שֶׁנּוֹצְרָה בַּמָּקוֹם מְהוּמָה, וּלְאַחַר שֶׁכֻּלָּם עָבְרוּ, הִצִּיעוּ הָאֲנָשִׁים לָאַבְרֵךְ לְהִכָּנֵס שׁוּב.

שׁוּב נִכְנַס, וְשׁוּב הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ, שׁוּב - הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" מָשַׁךְ אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "זֶה מֵרִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה... מֵרִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה..."

הָאַבְרֵךְ הַמְּבֹעָת הֵחֵל לִבְכּוֹת. "רֶבֶּ'ה, לָמָּה עֲבוֹדָה זָרָה? מֵאֵיפֹה עֲבוֹדָה זָרָה?"

בִּקֵּשׁ הָרֶבֶּ'ה לִשְׁמֹעַ אֶת סֵדֶר יוֹמוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט, וְהוּא הֵחֵל לְתָאֵר סֵדֶר יוֹם מְדֻקְדָּק: קָם לִפְנוֹת בֹּקֶר, טוֹבֵל, לוֹמֵד כַּמָּה שָׁעוֹת, מִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת, וְכָךְ הָלְאָה... הוּא שׁוֹבֵר אֶת גּוּפוֹ, מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, מַקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה... אֵיפֹה הָעֲבוֹדָה זָרָה?

אַךְ הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" שָׁאַל כַּמָּה שְׁאֵלוֹת, וְאָז הִתְבָּרֵר שֶׁהָאַבְרֵךְ הַזֶּה אֵינוֹ זָהִיר מַסְפִּיק בְּכִבּוּד אָב. הוּא לֹא מִתְנַהֵג מַסְפִּיק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ...

"עַכְשָׁו הַכֹּל מוּבָן!", אָמַר הַ'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה' וְהִסְבִּיר: הַגְּמָרָא (קִדּוּשִׁין לא.) אוֹמֶרֶת: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אָנֹכִי' וְ'לֹא יִהְיֶה לְךָ', אָמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ', חָזְרוּ וְהוֹדוּ לַמַּאֲמָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת". בִּשְׁנֵי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אָמְרוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִכְבוֹד עַצְמוֹ, עפ"ל, אַךְ כְּשֶׁאָמַר אֶת הַדִּבֵּר הַחֲמִישִׁי - "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", הֵבִינוּ גַּם הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִכְבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ, וְחָזְרוּ וְהוֹדוּ גַּם לַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים - שֶׁאַף בָּהֶן, לֹא לִכְבוֹד עַצְמוֹ הִתְכַּוֵּן.

"יוֹצֵא אִם כֵּן", אָמַר ה'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה', "שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' - הוּא מְקַיֵּם גַּם אֶת 'אָנֹכִי ה" וְאֶת 'לֹא יִהְיֶה לְךָ', אֲבָל אִם אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו, חָלִילָה, אִם אֵינוֹ נוֹתֵן בִּטּוּי לַדִּבֵּר הַחֲמִישִׁי - הֲרֵי שֶׁחָסֵר גַּם בְּ"אָנֹכִי ה", וּמִכָּאן מַגִּיעַ הָרֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה"...

הַ"בִּרְכַּת אַבְרָהָם" הָיָה מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ: יָכוֹל אָדָם לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד כָּל הַיּוֹם, לָצוּם וּלְיַסֵּר אֶת גּוּפוֹ לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלִהְיוֹת עָסוּק כָּל הַזְּמַן בַּעֲבוֹדָה רוּחָנִית, אֲבָל אִם אֵינוֹ זָהִיר בְּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם – הוּא מֵרִיחַ רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה!

וּנְסַיֵּם בְּמַעֲשֶׂה נֶחְמָד שֶׁיְּתָאֵר לָנוּ מִי הוּא הַבֵּן הָאֲמִתִּי. הַבֵּן שֶׁבֶּאֱמֶת מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ.

שְׁנֵי אִכָּרִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וּלְפֶתַע רָץ לִקְרָאתָם יֶלֶד קָטָן. אָמַר הָאִכָּר לַחֲבֵרוֹ: "הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא הַבֵּן שֶׁלִּי". הֵשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ: "אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁהוּא בִּנְךָ, תּוֹכִיחַ לִי בְּבַקָּשָׁה".

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ אִכָּר? הוּא חִיֵּךְ לַיֶּלֶד חִיּוּךְ רָחָב, וְהוּא הֵשִׁיב לוֹ חִיּוּךְ בַּחֲזָרָה. מִיָּד אָמַר לַחֲבֵרוֹ: "הִנֵּה לְךָ שֶׁהוּא בְּנִי, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁחִיַּכְתִּי לוֹ, הוּא הֵשִׁיב לִי חִיּוּךְ".

אַךְ כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת חֲבֵרוֹ, אָמַר לוֹ: "עֲדַיִן לֹא הוֹכַחְתָּ שֶׁהוּא בִּנְךָ, שֶׁהֲרֵי טֶבַע הַיֶּלֶד שֶׁכְּשֶׁמְּחַיְּכִים לוֹ הוּא מַחֲזִיר חִיּוּךְ. מָתַי אֵדַע שֶׁהוּא בִּנְךָ? רַק בְּשָׁעָה שֶׁתִּסְטֹר לוֹ עַל הַלְּחִי וּלְאַחַר מִכֵּן הוּא יָרוּץ אֵלֶיךָ, רַק אָז אֵדַע שֶׁהוּא בִּנְךָ".

בֵּן אֲמִתִּי לֹא נִמְדָּד בַּשָּׁעוֹת שֶׁבָּהֶן הַכֹּל הוֹלֵךְ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ: שֶׁהַשִּׁדּוּךְ הִגִּיעַ בַּזְּמַן, שֶׁיֵּשׁ קִדּוּם בָּעֲבוֹדָה וּשְׁלוֹם הַבַּיִת פּוֹרֵחַ. בְּמַצָּבִים שֶׁכֵּיף לָאָדָם לוֹמַר "כַּמָּה טוֹב ה', אֵיזֶה אַבָּא גָּדוֹל יֵשׁ לִי". לֹא! לֹא! בֵּן אֲמִתִּי נִמְדָּד בְּשָׁעוֹת שֶׁל קְשָׁיִים וּמְצוּקוֹת. שָׁם נִמְדָּד אִם הוּא בֵּן אֲמִתִּי, אִם גַּם שָׁם הוּא זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַבָּא גָּדוֹל...

אָדָם שֶׁעוֹבֵר טַלְטֵלוֹת וְיִסּוּרִים וְלֹא נוֹטֵשׁ אֶת אָבִיו וּמַמְשִׁיךְ לְהִדָּבֵק בּוֹ... זֶהוּ בֵּן אֲמִתִּי לְבוֹרֵא עוֹלָם! (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	ראש השנה תשפ"א
	לְהַסְדִּיר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן בַּזְּמַן
	"בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה... זוֹלֵל וְסוֹבֵא" (כא-כ) חָזָ"ל כְּבָר שָׁאֲלוּ (סַנְהֶדְרִין עא.): וְכִי מִשּׁוּם שֶׁגָּנַב וְאָכַל תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לֹג יַיִן, נִגְזַר דִּינוֹ לַהֲרִיגָה? כְּבָר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְאֵין מִמֶּנּוּ תִּקְוָה? רָשִׁ"י זַ"ל מֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, שֶׁהַתּוֹרָה חָזְתָה אֶת תַּהֲלִיךְ הִדַּרְדְּרוּתוֹ עַד לְאָבְדָנוֹ, חָלִילָה. אֲבָל זֹאת גּוּפָא יֵשׁ לְהָבִין, וְכִי גְּנֵבָה פְּעוּטָה וּזְלִילָה וּסְבִיאָה הֵן עֲרֻבָּה לְהִדַּרְדְּרוּת חַסְרַת מַעֲצוֹר? רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זצ"ל עוֹנֶה עַל כָּךְ, וּתְשׁוּבָתוֹ נוֹקֶבֶת וּמְעוֹרֶרֶת לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "וְהִנֵּה זֶה (הַנַּעַר) הוּא כְּמוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס (כּוֹפֵר בָּעִקָּר), כִּי לֹא יְבַקֵּשׁ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם (כְּדֵי) לְהִתְעַנֵּג בְּכָל מִינֵי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה". אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא סִפּוּק תַּאֲווֹתָיו, שֶׁבְּרֹאשׁ מַעְיָנָיו מִלּוּי תַּעֲנוּגָיו, אֵין לוֹ תִּקְוָה! אֵין סָפֵק שֶׁיִּהְיֶה בֶּעָתִיד לִסְטִים מְזֻיָּן וְיָבוֹא לִידֵי רְצִיחָה! הָאָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ תַּכְלִית וּמַטָּרָה בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ תְּכָנִים רוּחָנִיִּים, יֵשׁ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, יֵשׁ חַיִּים לְאַחַר הַמָּוֶת, וְצָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרָאתָם. שֶׁיֵּשׁ דִּין, וְיֵשׁ דַּיָּן. אוֹ אָז יֵשׁ מַעֲצוֹר לְתַאֲווֹתָיו, יֵשׁ סְיָג לִרְצוֹנוֹתָיו, יֵשׁ בַּלָּם לְמַעֲשָׂיו. אֲבָל אִם חַיָּיו סוֹבְבִים סְבִיב עַצְמוֹ וּתְשׁוּקוֹתָיו, הֲרֵיהוּ סַכָּנָה לְעַצְמוֹ וְלַחֶבְרָה! "כִּי אָמַרְתִּי, רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים - וַהֲרָגוּנִי", חָלִילָה וְחָס. וּפֵרֵשׁ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֶלְחָנָן וַסֶרְמַן זצ'"ל, הי"ד: "רַק", מִעוּט הוּא. הַכֹּל יֵשׁ שָׁם, תַּרְבּוּת וְאָמָּנוּת, סִפְרוּת וְשִׁירָה. אִם אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם, אֵין בַּלָּם! סִפֵּר הָרַב טוֹיְסִיג - בִּסְלוֹנִים מְסַפְּרִים סִפּוּר מְסַמֵּר שֵׂעָר: בָּעֲיָרָה גְּרִינִיץ הִתְגּוֹרֵר אַבְרֵךְ צַדִּיק, יְרֵא שָׁמַיִם וְעוֹבֵד ה', שֶׁנֶּחֱשַׁב לְאַחַד הַטּוֹבִים שֶׁבַּחֲבוּרָה. פַּעַם הִגִּיעַ בַּעַל הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" לְבַקֵּר בָּעֲיָרָה, בַּשְּׁטִיבְּל שֶׁל סְלוֹנִים, וְכֻלָּם עָבְרוּ לְפָנָיו לִלְחֹץ יָד וּלְקַבֵּל "שָׁלוֹם". כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ, הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לִלְחִיצָה, אַךְ לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה - מָשַׁךְ הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" אֶת יָדוֹ, וּמִלְמֵל: "זֶה מֵרִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה..." כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הָאַבְרֵךְ, כִּמְעַט הִתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם, וְכָךְ גַּם כָּל מִי שֶׁעָמַד בַּסְּבִיבָה. הַכֶּתֶר שֶׁל הַשְּׁטִיבְּל! מוּבָן, שֶׁנּוֹצְרָה בַּמָּקוֹם מְהוּמָה, וּלְאַחַר שֶׁכֻּלָּם עָבְרוּ, הִצִּיעוּ הָאֲנָשִׁים לָאַבְרֵךְ לְהִכָּנֵס שׁוּב. שׁוּב נִכְנַס, וְשׁוּב הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ, שׁוּב - הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" מָשַׁךְ אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "זֶה מֵרִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה... מֵרִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה..." הָאַבְרֵךְ הַמְּבֹעָת הֵחֵל לִבְכּוֹת. "רֶבֶּ'ה, לָמָּה עֲבוֹדָה זָרָה? מֵאֵיפֹה עֲבוֹדָה זָרָה?" בִּקֵּשׁ הָרֶבֶּ'ה לִשְׁמֹעַ אֶת סֵדֶר יוֹמוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט, וְהוּא הֵחֵל לְתָאֵר סֵדֶר יוֹם מְדֻקְדָּק: קָם לִפְנוֹת בֹּקֶר, טוֹבֵל, לוֹמֵד כַּמָּה שָׁעוֹת, מִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת, וְכָךְ הָלְאָה... הוּא שׁוֹבֵר אֶת גּוּפוֹ, מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, מַקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה... אֵיפֹה הָעֲבוֹדָה זָרָה? אַךְ הַ"יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" שָׁאַל כַּמָּה שְׁאֵלוֹת, וְאָז הִתְבָּרֵר שֶׁהָאַבְרֵךְ הַזֶּה אֵינוֹ זָהִיר מַסְפִּיק בְּכִבּוּד אָב. הוּא לֹא מִתְנַהֵג מַסְפִּיק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ... "עַכְשָׁו הַכֹּל מוּבָן!", אָמַר הַ'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה' וְהִסְבִּיר: הַגְּמָרָא (קִדּוּשִׁין לא.) אוֹמֶרֶת: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אָנֹכִי' וְ'לֹא יִהְיֶה לְךָ', אָמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ', חָזְרוּ וְהוֹדוּ לַמַּאֲמָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת". בִּשְׁנֵי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אָמְרוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִכְבוֹד עַצְמוֹ, עפ"ל, אַךְ כְּשֶׁאָמַר אֶת הַדִּבֵּר הַחֲמִישִׁי - "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", הֵבִינוּ גַּם הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִכְבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ, וְחָזְרוּ וְהוֹדוּ גַּם לַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים - שֶׁאַף בָּהֶן, לֹא לִכְבוֹד עַצְמוֹ הִתְכַּוֵּן. "יוֹצֵא אִם כֵּן", אָמַר ה'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה', "שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' - הוּא מְקַיֵּם גַּם אֶת 'אָנֹכִי ה" וְאֶת 'לֹא יִהְיֶה לְךָ', אֲבָל אִם אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו, חָלִילָה, אִם אֵינוֹ נוֹתֵן בִּטּוּי לַדִּבֵּר הַחֲמִישִׁי - הֲרֵי שֶׁחָסֵר גַּם בְּ"אָנֹכִי ה", וּמִכָּאן מַגִּיעַ הָרֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה"... הַ"בִּרְכַּת אַבְרָהָם" הָיָה מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ: יָכוֹל אָדָם לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד כָּל הַיּוֹם, לָצוּם וּלְיַסֵּר אֶת גּוּפוֹ לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלִהְיוֹת עָסוּק כָּל הַזְּמַן בַּעֲבוֹדָה רוּחָנִית, אֲבָל אִם אֵינוֹ זָהִיר בְּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם – הוּא מֵרִיחַ רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה! וּנְסַיֵּם בְּמַעֲשֶׂה נֶחְמָד שֶׁיְּתָאֵר לָנוּ מִי הוּא הַבֵּן הָאֲמִתִּי. הַבֵּן שֶׁבֶּאֱמֶת מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ. שְׁנֵי אִכָּרִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וּלְפֶתַע רָץ לִקְרָאתָם יֶלֶד קָטָן. אָמַר הָאִכָּר לַחֲבֵרוֹ: "הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא הַבֵּן שֶׁלִּי". הֵשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ: "אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁהוּא בִּנְךָ, תּוֹכִיחַ לִי בְּבַקָּשָׁה". מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ אִכָּר? הוּא חִיֵּךְ לַיֶּלֶד חִיּוּךְ רָחָב, וְהוּא הֵשִׁיב לוֹ חִיּוּךְ בַּחֲזָרָה. מִיָּד אָמַר לַחֲבֵרוֹ: "הִנֵּה לְךָ שֶׁהוּא בְּנִי, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁחִיַּכְתִּי לוֹ, הוּא הֵשִׁיב לִי חִיּוּךְ". אַךְ כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת חֲבֵרוֹ, אָמַר לוֹ: "עֲדַיִן לֹא הוֹכַחְתָּ שֶׁהוּא בִּנְךָ, שֶׁהֲרֵי טֶבַע הַיֶּלֶד שֶׁכְּשֶׁמְּחַיְּכִים לוֹ הוּא מַחֲזִיר חִיּוּךְ. מָתַי אֵדַע שֶׁהוּא בִּנְךָ? רַק בְּשָׁעָה שֶׁתִּסְטֹר לוֹ עַל הַלְּחִי וּלְאַחַר מִכֵּן הוּא יָרוּץ אֵלֶיךָ, רַק אָז אֵדַע שֶׁהוּא בִּנְךָ". בֵּן אֲמִתִּי לֹא נִמְדָּד בַּשָּׁעוֹת שֶׁבָּהֶן הַכֹּל הוֹלֵךְ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ: שֶׁהַשִּׁדּוּךְ הִגִּיעַ בַּזְּמַן, שֶׁיֵּשׁ קִדּוּם בָּעֲבוֹדָה וּשְׁלוֹם הַבַּיִת פּוֹרֵחַ. בְּמַצָּבִים שֶׁכֵּיף לָאָדָם לוֹמַר "כַּמָּה טוֹב ה', אֵיזֶה אַבָּא גָּדוֹל יֵשׁ לִי". לֹא! לֹא! בֵּן אֲמִתִּי נִמְדָּד בְּשָׁעוֹת שֶׁל קְשָׁיִים וּמְצוּקוֹת. שָׁם נִמְדָּד אִם הוּא בֵּן אֲמִתִּי, אִם גַּם שָׁם הוּא זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַבָּא גָּדוֹל... אָדָם שֶׁעוֹבֵר טַלְטֵלוֹת וְיִסּוּרִים וְלֹא נוֹטֵשׁ אֶת אָבִיו וּמַמְשִׁיךְ לְהִדָּבֵק בּוֹ... זֶהוּ בֵּן אֲמִתִּי לְבוֹרֵא עוֹלָם! (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)