Otzarot-Article

"וַיָּקֻמוּ כָּל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (לז-לה) מַסְבִּיר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שֶׁכְּשֶׁרָאוּ הָאַחִים אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם מִתְאַבֵּל כָּל כָּךְ כְּאָדָם שֶׁאִבֵּד אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, הֶחְלִיטוּ לְהִתְאַסֵּף וּלְהִתְקַבֵּץ וְלָבוֹא לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הִנֵּה נוֹתְרוּ לוֹ לִפְלֵטָה עוֹד הַרְבֵּה בָּנִים וּבָנוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן, מְסַיֵּם הָאוֹר הַחַיִּים, "לֹא הוֹעִיל לוֹ דָּבָר זֶה – וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם".

וְלָמָּה? כִּי כָּל בֵּן הוּא עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין זֶה מְנַחֵם אֶת הָאָב שֶׁנּוֹתְרוּ עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת.

מִדִּבְרֵי הָאוֹר הַחַיִּים הַלָּלוּ לוֹמֵד מָרָן הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ"ל בְּסִפְרוֹ "מְאוֹר יִשְׂרָאֵל", עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל קֵרוּב כָּל יְהוּדִי לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כָּל יְהוּדִי הוּא בֵּן אָהוּב שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין הוּא מִתְנַחֵם בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹד בָּנִים שֶׁשּׁוֹמְרִים מִצְווֹתָיו. לָכֵן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לְקָרֵב אֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

מְסַפֵּר יְהוּדִי שֶׁעוֹסֵק בְּקֵרוּב לְבָבוֹת לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם: יָשַׁבְתִּי בָּאוֹטוֹבּוּס בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַבַּיְתָה לִטְבֶרְיָה. בַּחֲנִיַּת הַבֵּינַיִם בַּעֲפוּלָה, עָלָה לָאוֹטוֹבּוּס יְהוּדִי מְבֻגָּר, שֶׁנִּכָּר בּוֹ כִּי רַב מְכֻבָּד הוּא.

הָאוֹטוֹבּוּס הָיָה מָלֵא, וּלְיָדִי הָיָה מָקוֹם פָּנוּי. הִתְיַשֵּׁב הָרַב לְצִדִּי, וּמִיָּד הֵחֵל לְדַבֵּר עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. מִשָּׁם הִפְלִיג לַדַּף הַיּוֹמִי וּלְעִנְיְנֵי הֲלָכָה. כְּשֶׁכְּבָר הָיִינוּ כִּמְעַט לִפְנֵי סוֹף הַנְּסִיעָה, פָּנָה אֵלַי הָרַב וְהִתְעַנְיֵן בְּמַעֲשַׂי. סִפַּרְתִּי לוֹ עַל הַצְּעִירִים שֶׁאוֹתָם אֲנִי מְקָרֵב, וְעַל הַנִּתּוּק הַמְּצַעֵר שֶׁלֹּא פַּעַם יֵשׁ בֵּינָם וּבֵין חַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

הָרַב שָׁתַק, וְאַחֲרֵי מִסְפַּר דַּקּוֹת סִפֵּר: בַּחֹדֶשׁ הַבָּא אֲנִי פּוֹרֵשׁ פְּרִישָׁה מֻקְדֶּמֶת לְגִמְלָאוֹת מִבֵּית הַדִּין שֶׁבּוֹ אֲנִי מְכַהֵן כְּדַיָּן כְּבָר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁלֹּא תָּמִיד נִרְאֵיתִי כָּכָה... הַזָּקָן, הַמִּגְבַּעַת – זֶה לֹא מֵהַבַּיִת – אָמַר בְּחִיּוּךְ עָצוּב. הוֹרַי הָיוּ נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה מְבֻגָּרִים, לֹא הָיְתָה לָהֶם יְכֹלֶת נַפְשִׁית לָתֵת לִי אֶת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב שֶׁדָּרַשְׁתִּי, הִתְגַּלְגַּלְתִּי בָּרְחוֹבוֹת, וּמַהֵר מְאוֹד הִגַּעְתִּי גַּם לִמְחוֹזוֹת שֶׁל פֶּשַׁע, עַד שֶׁהִפַּלְתִּי אֶת חִתָּתִי עַל כָּל הַשְּׁכוּנָה.

לְיַד בֵּית הוֹרַי הָיָה בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, וּלְיָדוֹ מִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל שֶׁבּוֹ הָיִיתִי מְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, וּבְעִקָּר בְּשַׁבָּתוֹת רח"ל. לֹא פַּעַם הַכַּדּוּר הָיָה עָף לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת. פַּעַם הוּא אֲפִלּוּ נִפֵּץ אֶת אַחַת הַזְּגוּגִיּוֹת.

שַׁבָּת אַחַת, שִׂחַקְנוּ כָּרָגִיל בַּמִּגְרָשׁ. בְּסַעֲרַת הַמִּשְׂחָק בָּעַטְתִּי חָזָק בַּכַּדּוּר. הַכַּדּוּר יָצָא מִן הַמִּגְרָשׁ וְעָף לְכִוּוּן הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, יָצָא הָרַב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. כְּמוֹ לְהַכְעִיס, הַכַּדּוּר פָּגַע בְּמִגְבַּעְתּוֹ, וְהֵעִיף אוֹתָהּ עַל הָאָרֶץ. הַכּוֹבַע שֶׁל הָרַב הַחֲרֵדִי הָפַךְ לְצַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת, וַאֲנִי וַחֲבֵרַי 'נָפַלְנוּ' גַּם אֲנַחְנוּ עַל הָאָרֶץ... מֵרֹב צְחוֹק.

הָרַב הֵרִים אֶת הַכּוֹבַע וְצָעַד לְעֶבְרֵנוּ אֶל הַמִּגְרָשׁ. "שַׁבַּת שָׁלוֹם" קִדַּמְתִּי אוֹתוֹ בִּבְרָכָה, "כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לָנוּ קִדּוּשׁ אוֹ לְהִצְטָרֵף לַמִּשְׂחָק...", הוֹסַפְתִּי בְּהַתְרָסָה, אֲבָל הוּא לֹא נִבְהַל. הוּא הִסְתַּכֵּל בִּי וְשָׁאַל אוֹתִי: "אֵיפֹה הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ?". לֹא הִתְחַשֵּׁק לִי לִמְסֹר לוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְעָנִיתִי בְּעַזּוּת: "הַהוֹרִים שֶׁלִּי מֵתוּ".

"בּוֹא אִתִּי" אָמַר לִי הָרַב. זֶה הָיָה נִרְאֶה לִי אָז מְשַׁעֲשֵׁעַ, וְהֶחְלַטְתִּי לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק. הָלַכְתִּי אַחֲרָיו בְּשַׁאֲנַנּוּת מֻפְגֶּנֶת, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל בֵּיתוֹ. הוּא עָשָׂה קִדּוּשׁ וְנָתַן לִי לִשְׁתּוֹת, וְאָז שָׁאַל: "אַתָּה רָעֵב?", "מֵת מֵרָעָב!", הֵשַׁבְתִּי בַּשָּׂפָה הָרְחוֹבִית אֵלֶיהָ הֻרְגַּלְתִּי. הָרַב סִמֵּן לָרַבָּנִית, וּמִיָּד הֻגְּשָׁה לַשֻּׁלְחָן מָנָה מְיֻחֶדֶת עֲבוּרִי. אָכַלְתִּי כְּמוֹ אָדָם שֶׁלֹּא רָאָה אֹכֶל שָׁבוּעַ. הָרַב אָכַל מְעַט מְאוֹד, וְרֹב הַזְּמַן סִפֵּר לִי מַעֲשִׂיּוֹת וּמְשָׁלִים מְעוֹרְרִים. לְיָמִים, הֵבַנְתִּי כִּי אָכַלְתִּי אָז גַּם אֶת הַמָּנָה שֶׁלּוֹ.

כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לֶאֱכֹל, הוּא שָׁאַל אוֹתִי "אַתָּה עָיֵף?", "מֵת מֵעֲיֵפוּת!", הָיְתָה תְּשׁוּבָתִי. הָרַב פָּנָה לְאַחַד הַחֲדָרִים וְהִצִּיעַ לִי מִטָּה. הָלַכְתִּי לִישֹׁן. יָשַׁנְתִּי שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת. כְּשֶׁקַּמְתִּי כְּבָר הָיָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת. הָרַב שָׁאַל אוֹתִי: "מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת?", אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת לִרְאוֹת סֶרֶט. "כַּמָּה עוֹלֶה הַסֶּרֶט?" הוּא שָׁאַל. "לִירָה וָחֵצִי", עָנִיתִי בְּלִי בּוּשָׁה. הוּא נָתַן לִי כֶּסֶף וְשָׁלַח אוֹתִי, וְלִפְנֵי שֶׁהָלַכְתִּי אָמַר לִי: "מָחָר תָּבוֹא עוֹד פַּעַם".

וַאֲנִי בָּאתִי גַּם לְמָחֳרָת. אָכַלְתִּי וְיָשַׁנְתִּי וְקִבַּלְתִּי כֶּסֶף. וְכָךְ עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם. עִם הַזְּמַן הִתְגַּלָּה לִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כַּמָּה נַעֲרֵי רְחוֹב כָּמוֹנִי אֵצֶל הָרַב הַזֶּה בַּבַּיִת. לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כְּפוּי טוֹבָה, מַה גַּם שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת. עִם הַזְּמַן הוּא הֵחֵל לְלַמֵּד אוֹתִי מִצְווֹת. נְטִילַת יָדַיִם. קָנָה לִי תְּפִלִּין. הָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד אִתִּי חֻמָּשׁ, מִשְׁנָה, הֲלָכוֹת. לְיָמִים הָלַכְתִּי בִּזְכוּתוֹ לַיְשִׁיבָה, וְהִגַּעְתִּי לִלְמֹד לְרַבָּנוּת וְהַסְמָכָה וּבַסּוֹף לְדַיָּנוּת. הוּא אַף חִתֵּן אוֹתִי, הִשְׁתַּתֵּף גַּם בַּחֲתֻנּוֹת יְלָדַי וְהָיָה סַנְדָּק לִנְכָדַי".

הַיְּהוּדִי סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ, וּפָנָה אֵלַי: "אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ אֶת סִפּוּרִי הָאִישִׁי, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּתְיָאֵשׁ מֵהַתַּלְמִידִים שֶׁלְּךָ! מֵאַף נְשָׁמָה יְהוּדִית אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁאֵין בָּהּ לַחְלוּחִית שֶׁל יַהֲדוּת".

הָאוֹטוֹבּוּס נִכְנַס לִרְצִיף הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בִּטְבֶרְיָה, וְהַנּוֹסְעִים נֶעֶמְדוּ לָרֶדֶת. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהָרַב נִבְלַע בִּשְׁאוֹן הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, עָצַרְתִּי אוֹתוֹ וְשָׁאַלְתִּי בְּסַקְרָנוּת: "רֶגַע, אֵיךְ קָרְאוּ לָרַב הַזֶּה?".

"לָמָּה אַתָּה אוֹמֵר קָרְאוּ? עֲדַיִן קוֹרְאִים לוֹ. הוּא אָמְנָם זָקֵן מְאוֹד, בֶּן 92, אֲבָל בָּרוּךְ ה' בַּחַיִּים", עָנָה לִי הָרַב.

"וּמַה שְּׁמוֹ?". "קוֹרְאִים לוֹ הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	ניצבים - וילך תש"פ
	לֶעָתִיד נָבִין טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת
	"וַיָּקֻמוּ כָּל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (לז-לה) מַסְבִּיר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שֶׁכְּשֶׁרָאוּ הָאַחִים אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם מִתְאַבֵּל כָּל כָּךְ כְּאָדָם שֶׁאִבֵּד אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, הֶחְלִיטוּ לְהִתְאַסֵּף וּלְהִתְקַבֵּץ וְלָבוֹא לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הִנֵּה נוֹתְרוּ לוֹ לִפְלֵטָה עוֹד הַרְבֵּה בָּנִים וּבָנוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן, מְסַיֵּם הָאוֹר הַחַיִּים, "לֹא הוֹעִיל לוֹ דָּבָר זֶה – וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם". וְלָמָּה? כִּי כָּל בֵּן הוּא עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין זֶה מְנַחֵם אֶת הָאָב שֶׁנּוֹתְרוּ עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת. מִדִּבְרֵי הָאוֹר הַחַיִּים הַלָּלוּ לוֹמֵד מָרָן הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ"ל בְּסִפְרוֹ "מְאוֹר יִשְׂרָאֵל", עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל קֵרוּב כָּל יְהוּדִי לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כָּל יְהוּדִי הוּא בֵּן אָהוּב שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין הוּא מִתְנַחֵם בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹד בָּנִים שֶׁשּׁוֹמְרִים מִצְווֹתָיו. לָכֵן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לְקָרֵב אֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. מְסַפֵּר יְהוּדִי שֶׁעוֹסֵק בְּקֵרוּב לְבָבוֹת לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם: יָשַׁבְתִּי בָּאוֹטוֹבּוּס בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַבַּיְתָה לִטְבֶרְיָה. בַּחֲנִיַּת הַבֵּינַיִם בַּעֲפוּלָה, עָלָה לָאוֹטוֹבּוּס יְהוּדִי מְבֻגָּר, שֶׁנִּכָּר בּוֹ כִּי רַב מְכֻבָּד הוּא. הָאוֹטוֹבּוּס הָיָה מָלֵא, וּלְיָדִי הָיָה מָקוֹם פָּנוּי. הִתְיַשֵּׁב הָרַב לְצִדִּי, וּמִיָּד הֵחֵל לְדַבֵּר עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. מִשָּׁם הִפְלִיג לַדַּף הַיּוֹמִי וּלְעִנְיְנֵי הֲלָכָה. כְּשֶׁכְּבָר הָיִינוּ כִּמְעַט לִפְנֵי סוֹף הַנְּסִיעָה, פָּנָה אֵלַי הָרַב וְהִתְעַנְיֵן בְּמַעֲשַׂי. סִפַּרְתִּי לוֹ עַל הַצְּעִירִים שֶׁאוֹתָם אֲנִי מְקָרֵב, וְעַל הַנִּתּוּק הַמְּצַעֵר שֶׁלֹּא פַּעַם יֵשׁ בֵּינָם וּבֵין חַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הָרַב שָׁתַק, וְאַחֲרֵי מִסְפַּר דַּקּוֹת סִפֵּר: בַּחֹדֶשׁ הַבָּא אֲנִי פּוֹרֵשׁ פְּרִישָׁה מֻקְדֶּמֶת לְגִמְלָאוֹת מִבֵּית הַדִּין שֶׁבּוֹ אֲנִי מְכַהֵן כְּדַיָּן כְּבָר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁלֹּא תָּמִיד נִרְאֵיתִי כָּכָה... הַזָּקָן, הַמִּגְבַּעַת – זֶה לֹא מֵהַבַּיִת – אָמַר בְּחִיּוּךְ עָצוּב. הוֹרַי הָיוּ נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה מְבֻגָּרִים, לֹא הָיְתָה לָהֶם יְכֹלֶת נַפְשִׁית לָתֵת לִי אֶת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב שֶׁדָּרַשְׁתִּי, הִתְגַּלְגַּלְתִּי בָּרְחוֹבוֹת, וּמַהֵר מְאוֹד הִגַּעְתִּי גַּם לִמְחוֹזוֹת שֶׁל פֶּשַׁע, עַד שֶׁהִפַּלְתִּי אֶת חִתָּתִי עַל כָּל הַשְּׁכוּנָה. לְיַד בֵּית הוֹרַי הָיָה בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, וּלְיָדוֹ מִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל שֶׁבּוֹ הָיִיתִי מְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, וּבְעִקָּר בְּשַׁבָּתוֹת רח"ל. לֹא פַּעַם הַכַּדּוּר הָיָה עָף לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת. פַּעַם הוּא אֲפִלּוּ נִפֵּץ אֶת אַחַת הַזְּגוּגִיּוֹת. שַׁבָּת אַחַת, שִׂחַקְנוּ כָּרָגִיל בַּמִּגְרָשׁ. בְּסַעֲרַת הַמִּשְׂחָק בָּעַטְתִּי חָזָק בַּכַּדּוּר. הַכַּדּוּר יָצָא מִן הַמִּגְרָשׁ וְעָף לְכִוּוּן הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, יָצָא הָרַב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. כְּמוֹ לְהַכְעִיס, הַכַּדּוּר פָּגַע בְּמִגְבַּעְתּוֹ, וְהֵעִיף אוֹתָהּ עַל הָאָרֶץ. הַכּוֹבַע שֶׁל הָרַב הַחֲרֵדִי הָפַךְ לְצַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת, וַאֲנִי וַחֲבֵרַי 'נָפַלְנוּ' גַּם אֲנַחְנוּ עַל הָאָרֶץ... מֵרֹב צְחוֹק. הָרַב הֵרִים אֶת הַכּוֹבַע וְצָעַד לְעֶבְרֵנוּ אֶל הַמִּגְרָשׁ. "שַׁבַּת שָׁלוֹם" קִדַּמְתִּי אוֹתוֹ בִּבְרָכָה, "כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לָנוּ קִדּוּשׁ אוֹ לְהִצְטָרֵף לַמִּשְׂחָק...", הוֹסַפְתִּי בְּהַתְרָסָה, אֲבָל הוּא לֹא נִבְהַל. הוּא הִסְתַּכֵּל בִּי וְשָׁאַל אוֹתִי: "אֵיפֹה הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ?". לֹא הִתְחַשֵּׁק לִי לִמְסֹר לוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְעָנִיתִי בְּעַזּוּת: "הַהוֹרִים שֶׁלִּי מֵתוּ". "בּוֹא אִתִּי" אָמַר לִי הָרַב. זֶה הָיָה נִרְאֶה לִי אָז מְשַׁעֲשֵׁעַ, וְהֶחְלַטְתִּי לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק. הָלַכְתִּי אַחֲרָיו בְּשַׁאֲנַנּוּת מֻפְגֶּנֶת, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל בֵּיתוֹ. הוּא עָשָׂה קִדּוּשׁ וְנָתַן לִי לִשְׁתּוֹת, וְאָז שָׁאַל: "אַתָּה רָעֵב?", "מֵת מֵרָעָב!", הֵשַׁבְתִּי בַּשָּׂפָה הָרְחוֹבִית אֵלֶיהָ הֻרְגַּלְתִּי. הָרַב סִמֵּן לָרַבָּנִית, וּמִיָּד הֻגְּשָׁה לַשֻּׁלְחָן מָנָה מְיֻחֶדֶת עֲבוּרִי. אָכַלְתִּי כְּמוֹ אָדָם שֶׁלֹּא רָאָה אֹכֶל שָׁבוּעַ. הָרַב אָכַל מְעַט מְאוֹד, וְרֹב הַזְּמַן סִפֵּר לִי מַעֲשִׂיּוֹת וּמְשָׁלִים מְעוֹרְרִים. לְיָמִים, הֵבַנְתִּי כִּי אָכַלְתִּי אָז גַּם אֶת הַמָּנָה שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לֶאֱכֹל, הוּא שָׁאַל אוֹתִי "אַתָּה עָיֵף?", "מֵת מֵעֲיֵפוּת!", הָיְתָה תְּשׁוּבָתִי. הָרַב פָּנָה לְאַחַד הַחֲדָרִים וְהִצִּיעַ לִי מִטָּה. הָלַכְתִּי לִישֹׁן. יָשַׁנְתִּי שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת. כְּשֶׁקַּמְתִּי כְּבָר הָיָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת. הָרַב שָׁאַל אוֹתִי: "מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת?", אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת לִרְאוֹת סֶרֶט. "כַּמָּה עוֹלֶה הַסֶּרֶט?" הוּא שָׁאַל. "לִירָה וָחֵצִי", עָנִיתִי בְּלִי בּוּשָׁה. הוּא נָתַן לִי כֶּסֶף וְשָׁלַח אוֹתִי, וְלִפְנֵי שֶׁהָלַכְתִּי אָמַר לִי: "מָחָר תָּבוֹא עוֹד פַּעַם". וַאֲנִי בָּאתִי גַּם לְמָחֳרָת. אָכַלְתִּי וְיָשַׁנְתִּי וְקִבַּלְתִּי כֶּסֶף. וְכָךְ עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם. עִם הַזְּמַן הִתְגַּלָּה לִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כַּמָּה נַעֲרֵי רְחוֹב כָּמוֹנִי אֵצֶל הָרַב הַזֶּה בַּבַּיִת. לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כְּפוּי טוֹבָה, מַה גַּם שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת. עִם הַזְּמַן הוּא הֵחֵל לְלַמֵּד אוֹתִי מִצְווֹת. נְטִילַת יָדַיִם. קָנָה לִי תְּפִלִּין. הָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד אִתִּי חֻמָּשׁ, מִשְׁנָה, הֲלָכוֹת. לְיָמִים הָלַכְתִּי בִּזְכוּתוֹ לַיְשִׁיבָה, וְהִגַּעְתִּי לִלְמֹד לְרַבָּנוּת וְהַסְמָכָה וּבַסּוֹף לְדַיָּנוּת. הוּא אַף חִתֵּן אוֹתִי, הִשְׁתַּתֵּף גַּם בַּחֲתֻנּוֹת יְלָדַי וְהָיָה סַנְדָּק לִנְכָדַי". הַיְּהוּדִי סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ, וּפָנָה אֵלַי: "אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ אֶת סִפּוּרִי הָאִישִׁי, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּתְיָאֵשׁ מֵהַתַּלְמִידִים שֶׁלְּךָ! מֵאַף נְשָׁמָה יְהוּדִית אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁאֵין בָּהּ לַחְלוּחִית שֶׁל יַהֲדוּת". הָאוֹטוֹבּוּס נִכְנַס לִרְצִיף הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בִּטְבֶרְיָה, וְהַנּוֹסְעִים נֶעֶמְדוּ לָרֶדֶת. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהָרַב נִבְלַע בִּשְׁאוֹן הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, עָצַרְתִּי אוֹתוֹ וְשָׁאַלְתִּי בְּסַקְרָנוּת: "רֶגַע, אֵיךְ קָרְאוּ לָרַב הַזֶּה?". "לָמָּה אַתָּה אוֹמֵר קָרְאוּ? עֲדַיִן קוֹרְאִים לוֹ. הוּא אָמְנָם זָקֵן מְאוֹד, בֶּן 92, אֲבָל בָּרוּךְ ה' בַּחַיִּים", עָנָה לִי הָרַב. "וּמַה שְּׁמוֹ?". "קוֹרְאִים לוֹ הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)