Otzarot-Article

"לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחוֹקָה הִיא" (ל-יא) רַבּוֹתֵינוּ בֵּאֲרוּ פָּסוּק זֶה עַל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁאֵינָהּ קָשָׁה וּסְבוּכָה. רַק חֲרָטָה, וִדּוּי וְקַבָּלָה לֶעָתִיד. וְהוֹסִיף הָרַב "שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה" זצ"ל, שֶׁהָעֲבֵרָה מַכְתִּימָה אֶת הַנְּשָׁמָה. וּכְמוֹ בְּכָל כֶּתֶם, אִם אֵין מְנִיחִים לוֹ לְהִתְיַשֵּׁן וּמְכַבְּסִים אוֹתוֹ מִיָּד, מִתְנַקֶּה הַבֶּגֶד כָּלִיל, וְאֵין רִשּׁוּמוֹ שֶׁל הַכֶּתֶם נִכָּר. אֲבָל אִם מְנִיחִים לוֹ לְהִתְיַבֵּשׁ מִשְׁתָּרֵשׁ הוּא בַּבֶּגֶד, בִּבְחִינַת: "אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית, נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" (יִרְמְיָה ב-כב), וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּכִסְכּוּס וַחֲבָטָה וְשִׁפְשׁוּף וּמֵרוּק בַּבֶּגֶד, וּלְעִנְיָנֵנוּ: בְּיִסּוּרִים כְּדֵי לְמָרֵק.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" הִיא מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ", אֵינָהּ קָשָׁה, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד: "וְלֹא רְחוֹקָה הִיא", אִם לֹא תִּדְחֶה אוֹתָהּ, וְתָשׁוּב מִיָּד.

יוֹסִי, חֲבֵרִי הַחַיָּל, מְסַפֵּר לִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה: "זְעָקָה נוֹרָאִית מַקְפִּיאַת דָּם פִּלְּחָה אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת, וְהִקְפִּיצָה אוֹתָנוּ, הַחַיָּלִים, בְּאֶחָד מִבְּסִיסֵי צַהַ"ל בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. מוּל עֵינֵינוּ הַנִּדְהָמוֹת שָׁכַב אָסָף הַחַיָּל עַל מִטָּתוֹ, כְּשֶׁנְּחַשׁ חֶנֶק עֲנָק מִסּוּג 'אָנָקוֹנְדָה' כָּרוּךְ עַל צַוָּארוֹ. נָחָשׁ זֶה עָלוּל בִּשְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת לַחֲנֹק לַמָּוֶת אֶת טַרְפּוֹ. קָפָאנוּ מֵאֵימָה, כְּשֶׁאֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לַעֲזֹר לוֹ..."

אֲנִי מַבִּיט בְּפָנָיו הַחִוְּרוֹת שֶׁל אָסָף כְּשֶׁאָנוּ מְבִינִים שֶׁאֵלּוּ רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים, וְהוּא מְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו בְּשֶׁקֶט כַּמָּה מִלִּים. אַךְ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מִתְחוֹלֵל נֵס מַפְלִיא, מְסַפֵּר יוֹסִי. בְּאֹרַח מוּזָר וּבִלְתִּי מוּבָן מַחֲלִיט נָחָשׁ עֲנָק זֶה לַעֲזֹב אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל אָסָף בְּאֵלֵגַנְטִיּוּת, נִפְרָד מִמֶּנּוּ בְּשֶׁקֶט מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בּוֹ וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה לְהִזְדַּחֵל בְּחוֹלוֹת מִדְבַּר יְהוּדָה.

"הָיִינוּ הֲמוּמִים, לֹא הֵבַנּוּ כֵּיצַד זֶה קָרָה..."

אָסָף קָם מֵהַמִּטָּה חִוֵּר כַּסִּיד וּמְסַפֵּר לָנוּ שֶׁבִּרְגָעִים אֵלּוּ, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמָּוֶת מוּל הָעֵינַיִם, הִבְטִיחַ לְבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁאִם יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים הוּא מְשַׁנֶּה אֶת דַּרְכּוֹ וְחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְאָכֵן – מְסַיֵּם יוֹסִי אֶת סִפּוּרוֹ - מֵאָז שִׁנָּה אָסָף אֶת דַּרְכּוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה..."

"נוּ... וּמָה אִתְּךָ?", שָׁאַלְתִּי אֶת יוֹסִי. וְהַלָּה הֵשִׁיב לִי: "אֲנִי? הֲרֵי הַנָּחָשׁ טִפֵּס עַל אָסָף, לֹא עָלַי...".

יֵשׁ פְּעָמִים אֲשֶׁר בּוֹרֵא עוֹלָם בְּחֶמְלָתוֹ עַל הָאָדָם בַּדֶּרֶךְ לַתְּהוֹם הָרוּחָנִי, שׁוֹלֵחַ לוֹ אִיתוּת בָּרוּר שֶׁהוּא בַּכִּוּוּן הַלֹּא נָכוֹן, וְהָאָדָם מִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין. אָדָם מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאִיתוּתִים וְהַסִּימָנִים הַכָּל כָּךְ בְּרוּרִים, נִסִּים שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם, וְהוּא מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה.

בּוֹרֵא עוֹלָם שׁוֹלֵחַ לָנוּ אִיתוּתִים, וְהוּא מַתְחִיל בִּ"טְפִיחָה קַלָּה עַל הַכָּתֵף"... כְּדַאי לָשִׂים לֵב אֶל אוֹתָהּ נְגִיעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא נַגִּיעַ חָלִילָה לְמַצָּב שֶׁל מַכּוֹת חַשְׁמַל... עָלֵינוּ לָצֵאת – וְלוּ בִּמְעַט – מֵהָאָנוֹכִיּוּת שֶׁאוֹפֶפֶת אוֹתָנוּ. רַק כָּךְ, כְּשֶׁאָנוּ יוֹצְאִים קְצָת מֵעַצְמֵנוּ, יְכוֹלִים אָנוּ לִהְיוֹת עֵרִים לַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמִּתְרַחֵשׁ, לִפְעֹל עַל פִּי "אִיתוּתֵי מָרוֹם" – וְלִרְאוֹת בָּהֶם אִיתוּתִים מַצִּילֵי חַיִּים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראה תש"פ
	קַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי
	"לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחוֹקָה הִיא" (ל-יא) רַבּוֹתֵינוּ בֵּאֲרוּ פָּסוּק זֶה עַל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁאֵינָהּ קָשָׁה וּסְבוּכָה. רַק חֲרָטָה, וִדּוּי וְקַבָּלָה לֶעָתִיד. וְהוֹסִיף הָרַב "שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה" זצ"ל, שֶׁהָעֲבֵרָה מַכְתִּימָה אֶת הַנְּשָׁמָה. וּכְמוֹ בְּכָל כֶּתֶם, אִם אֵין מְנִיחִים לוֹ לְהִתְיַשֵּׁן וּמְכַבְּסִים אוֹתוֹ מִיָּד, מִתְנַקֶּה הַבֶּגֶד כָּלִיל, וְאֵין רִשּׁוּמוֹ שֶׁל הַכֶּתֶם נִכָּר. אֲבָל אִם מְנִיחִים לוֹ לְהִתְיַבֵּשׁ מִשְׁתָּרֵשׁ הוּא בַּבֶּגֶד, בִּבְחִינַת: "אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית, נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" (יִרְמְיָה ב-כב), וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּכִסְכּוּס וַחֲבָטָה וְשִׁפְשׁוּף וּמֵרוּק בַּבֶּגֶד, וּלְעִנְיָנֵנוּ: בְּיִסּוּרִים כְּדֵי לְמָרֵק. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" הִיא מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ", אֵינָהּ קָשָׁה, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד: "וְלֹא רְחוֹקָה הִיא", אִם לֹא תִּדְחֶה אוֹתָהּ, וְתָשׁוּב מִיָּד. יוֹסִי, חֲבֵרִי הַחַיָּל, מְסַפֵּר לִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה: "זְעָקָה נוֹרָאִית מַקְפִּיאַת דָּם פִּלְּחָה אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת, וְהִקְפִּיצָה אוֹתָנוּ, הַחַיָּלִים, בְּאֶחָד מִבְּסִיסֵי צַהַ"ל בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. מוּל עֵינֵינוּ הַנִּדְהָמוֹת שָׁכַב אָסָף הַחַיָּל עַל מִטָּתוֹ, כְּשֶׁנְּחַשׁ חֶנֶק עֲנָק מִסּוּג 'אָנָקוֹנְדָה' כָּרוּךְ עַל צַוָּארוֹ. נָחָשׁ זֶה עָלוּל בִּשְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת לַחֲנֹק לַמָּוֶת אֶת טַרְפּוֹ. קָפָאנוּ מֵאֵימָה, כְּשֶׁאֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לַעֲזֹר לוֹ..." אֲנִי מַבִּיט בְּפָנָיו הַחִוְּרוֹת שֶׁל אָסָף כְּשֶׁאָנוּ מְבִינִים שֶׁאֵלּוּ רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים, וְהוּא מְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו בְּשֶׁקֶט כַּמָּה מִלִּים. אַךְ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מִתְחוֹלֵל נֵס מַפְלִיא, מְסַפֵּר יוֹסִי. בְּאֹרַח מוּזָר וּבִלְתִּי מוּבָן מַחֲלִיט נָחָשׁ עֲנָק זֶה לַעֲזֹב אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל אָסָף בְּאֵלֵגַנְטִיּוּת, נִפְרָד מִמֶּנּוּ בְּשֶׁקֶט מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בּוֹ וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה לְהִזְדַּחֵל בְּחוֹלוֹת מִדְבַּר יְהוּדָה. "הָיִינוּ הֲמוּמִים, לֹא הֵבַנּוּ כֵּיצַד זֶה קָרָה..." אָסָף קָם מֵהַמִּטָּה חִוֵּר כַּסִּיד וּמְסַפֵּר לָנוּ שֶׁבִּרְגָעִים אֵלּוּ, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמָּוֶת מוּל הָעֵינַיִם, הִבְטִיחַ לְבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁאִם יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים הוּא מְשַׁנֶּה אֶת דַּרְכּוֹ וְחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְאָכֵן – מְסַיֵּם יוֹסִי אֶת סִפּוּרוֹ - מֵאָז שִׁנָּה אָסָף אֶת דַּרְכּוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה..." "נוּ... וּמָה אִתְּךָ?", שָׁאַלְתִּי אֶת יוֹסִי. וְהַלָּה הֵשִׁיב לִי: "אֲנִי? הֲרֵי הַנָּחָשׁ טִפֵּס עַל אָסָף, לֹא עָלַי...". יֵשׁ פְּעָמִים אֲשֶׁר בּוֹרֵא עוֹלָם בְּחֶמְלָתוֹ עַל הָאָדָם בַּדֶּרֶךְ לַתְּהוֹם הָרוּחָנִי, שׁוֹלֵחַ לוֹ אִיתוּת בָּרוּר שֶׁהוּא בַּכִּוּוּן הַלֹּא נָכוֹן, וְהָאָדָם מִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין. אָדָם מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאִיתוּתִים וְהַסִּימָנִים הַכָּל כָּךְ בְּרוּרִים, נִסִּים שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם, וְהוּא מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. בּוֹרֵא עוֹלָם שׁוֹלֵחַ לָנוּ אִיתוּתִים, וְהוּא מַתְחִיל בִּ"טְפִיחָה קַלָּה עַל הַכָּתֵף"... כְּדַאי לָשִׂים לֵב אֶל אוֹתָהּ נְגִיעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא נַגִּיעַ חָלִילָה לְמַצָּב שֶׁל מַכּוֹת חַשְׁמַל... עָלֵינוּ לָצֵאת – וְלוּ בִּמְעַט – מֵהָאָנוֹכִיּוּת שֶׁאוֹפֶפֶת אוֹתָנוּ. רַק כָּךְ, כְּשֶׁאָנוּ יוֹצְאִים קְצָת מֵעַצְמֵנוּ, יְכוֹלִים אָנוּ לִהְיוֹת עֵרִים לַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמִּתְרַחֵשׁ, לִפְעֹל עַל פִּי "אִיתוּתֵי מָרוֹם" – וְלִרְאוֹת בָּהֶם אִיתוּתִים מַצִּילֵי חַיִּים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)