Otzarot-Article

"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל... לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (יט-טז) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: לָאו מְפֹרָשׁ הוּא "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ'". מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הַפָּסוּק? רַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר הָיָה אוֹמֵר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה חֲבוּרָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל פְּלוֹנִי וּמְרַכֶלֶת עָלָיו, רוֹאֶה הוּא בְּעֵינֵי רוּחוֹ חֲבוּרַת אוֹכְלֵי אָדָם הַמְבַתְּרִים אֶת הַגּוּפָה הַחַמָּה וְנוֹגְסִים שִׁנֵּיהֶם בְּאֵיבָרֶיהָ, וְהַדָּם נוֹטֵף עַל הַסַּנְטֵר.

וַדַּאי שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה, כִּי הָהֵם נוֹעֲצִים שִׁנֵּיהֶם בְּגוּפָה מֵתָה, וְאִלּוּ הַלָּלוּ נוֹגְסִים בָּאָדָם חַי וְשׁוֹפְכִים אֶת דָמוֹ.

וְלִי נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר נוֹסָף: וְכִי חָשׁוּד יְהוּדִי לְדַבֵּר עַל חֲבֵרוֹ סְתָם כָּךְ, לְרַכֵל וּלְהַכְפִּישׁ? אֶלָּא מַאי, הַלָּהּ פָּגַע בּוֹ וְהֵרַע לוֹ, אוֹ נִמְנַע מִלְּהֵיטִיב, עוֹרֵר שִׂנְאָה אוּלַי מֻצְדֶּקֶת, וְהַנִּפְגָּע מֵשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ וּמַשְׁחִיר פָּנָיו. נֵדַע שֶׁלֹּא זוֹ הַדֶּרֶךְ! כָּל אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא וּכְלַפֵּי הַזּוּלַת, וְאֵין זֶה עִסְקִי מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עֲבוּרִי.

אֱמֶת, עָלָיו מוּטָל הָיָה לְקַיֵּם כְּלַפֶּיךָ "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" אֲבָל זֶה עִנְיָנוֹ. חוֹבָתְךָ הִיא "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ".

חוֹבָתוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה הִיא "לֹא יִגֹּשׂ", וְחוֹבָתוֹ שֶׁל הַלּוֹוֶה "פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה";

חוֹבַת הַתַּלְמִיד "יְהִי מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם" וְחוֹבַת הַמְּלַמֵּד "יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ"; חוֹבַת הַבַּעַל "וִיכַבְּדֶנָּהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ" וְאִשָּׁה כְּשֵׁרָה - "עוֹשָׂה רְצוֹן בַּעְלָהּ"; אַךְ כַּיּוֹם, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ מַה חוֹבַת הַשֵּׁנִי כְּלַפָּיו וְהוּא אַף מְלֵא טְרוּנְיוֹת כָּרִמּוֹן עַל הִתְרַשְּׁלוּתוֹ בְּקִיּוּמָהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיּוֹדֵעַ עַל חוֹבוֹתָיו שֶׁלּוֹ.

וַאֲסַפֵּר: בְּלֵילוֹת שַׁבָּת הָיִינוּ מְקַדְּשִׁים בָּאַכְסַנְיָה שֶׁבַּיְּשִׁיבָה וְאוֹכְלִים סְעֻדַּת שַׁבָּת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ, וְעוֹלִים לְבֵית רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה רַבִּי אַבְרָהָם יָפֶה'ן זַצַ"ל, חֲתַן הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מַשְׁמִיעַ אִמְרוֹתָיו עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וּמַעֲלֶה אוֹתָנוּ לִפְסָגוֹת עַד שֶׁשָּׁכַחְנוּ רַעֲבוֹנֵנוּ. בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה וְהָרָעָב שָׁב וְהִצִּיק. נָתְנוּ בִּי הַחֲבֵרִים עֵינֵיהֶם: 'שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ!'

בֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הָיָה כְּמִדְבָּר, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. פָּתוּחַ לַכֹּל, בַּחוּרִים יָשְׁנוּ בַּטְּרַקְלִין וּבַמָּבוֹא, הַמִּטְבָּח הָיָה צִבּוּרִי. מָצָאתִי חַלּוֹת, שְׁיָרֵי סְעֻדַּת הַשַּׁבָּת, וְצִנְצֶנֶת דְּבָשׁ. מַה צָרִיךְ יוֹתֵר. בָּצַעְנוּ, אָכַלְנוּ וְשָׂבַעְנוּ.

מְאֻחָר יוֹתֵר נוֹדַע לִי שֶׁהָרַבָּנִית חִפְּשָׂה אֶת צִנְצֶנֶת הַדְּבָשׁ. הִיא יִחֲדָהּ אוֹתָהּ לְפֶסַח, וְהִנֵּה נֶעֶלְמָה. הִכַּנִי לִבִּי. מָצָאתִי הִזְדַּמְּנוּת וּבִקַּשְׁתִּי מְחִילָה.

נֶעֶנְתָה וְאָמְרָה: "אֲנִי הִיא שֶׁצְּרִיכָה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה!" תָּמַהְתִּי.

הִסְבִּירָה: "אֲנִי קְרוּיָה 'אֵם הַיְּשִׁיבָה', מֵחוֹבָתִי לִדְאֹג שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּחוּרִים רְעֵבִים בַּיְּשִׁיבָה, אֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לִי לִשְׁמֹר דְּבָשׁ לְפֶסַח כְּשֶׁבַּחוּרִים מְחַפְּשִׂים אֹכֶל?!"

כַּמָּה נִפְלָא! בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָנוּ הָיִינוּ אֲמוּרִים לִכְעֹס עַל רַעֲבוֹנֵנוּ, וְהִיא הָיְתָה אֲמוּרָה לִכְעֹס עַל לְקִיחַת הַדְּבָשׁ הַמְּיֹעָד לְפֶסַח, אֲבָל כָּל אֶחָד יָדַע מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. עָלֵינוּ הָיָה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה, וְהִיא נָטְלָה אֶת הָאַשְׁמָה עַל עַצְמָהּ.

אִלּוּ הָיִינוּ קוֹנִים נְקֻדַּת מַבָּט זוֹ, לֹא הָיָה אָדָם מַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ. אֶת הַבִּקֹרֶת הָיִינוּ מַפְנִים כְּלַפֵּינוּ. (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	חקת תש"פ
	הַהַצָּלָה – בִּזְכוּת הַתּוֹרָה
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל... לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (יט-טז) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: לָאו מְפֹרָשׁ הוּא "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ'". מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הַפָּסוּק? רַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר הָיָה אוֹמֵר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה חֲבוּרָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל פְּלוֹנִי וּמְרַכֶלֶת עָלָיו, רוֹאֶה הוּא בְּעֵינֵי רוּחוֹ חֲבוּרַת אוֹכְלֵי אָדָם הַמְבַתְּרִים אֶת הַגּוּפָה הַחַמָּה וְנוֹגְסִים שִׁנֵּיהֶם בְּאֵיבָרֶיהָ, וְהַדָּם נוֹטֵף עַל הַסַּנְטֵר. וַדַּאי שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה, כִּי הָהֵם נוֹעֲצִים שִׁנֵּיהֶם בְּגוּפָה מֵתָה, וְאִלּוּ הַלָּלוּ נוֹגְסִים בָּאָדָם חַי וְשׁוֹפְכִים אֶת דָמוֹ. וְלִי נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר נוֹסָף: וְכִי חָשׁוּד יְהוּדִי לְדַבֵּר עַל חֲבֵרוֹ סְתָם כָּךְ, לְרַכֵל וּלְהַכְפִּישׁ? אֶלָּא מַאי, הַלָּהּ פָּגַע בּוֹ וְהֵרַע לוֹ, אוֹ נִמְנַע מִלְּהֵיטִיב, עוֹרֵר שִׂנְאָה אוּלַי מֻצְדֶּקֶת, וְהַנִּפְגָּע מֵשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ וּמַשְׁחִיר פָּנָיו. נֵדַע שֶׁלֹּא זוֹ הַדֶּרֶךְ! כָּל אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא וּכְלַפֵּי הַזּוּלַת, וְאֵין זֶה עִסְקִי מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עֲבוּרִי. אֱמֶת, עָלָיו מוּטָל הָיָה לְקַיֵּם כְּלַפֶּיךָ "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" אֲבָל זֶה עִנְיָנוֹ. חוֹבָתְךָ הִיא "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". חוֹבָתוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה הִיא "לֹא יִגֹּשׂ", וְחוֹבָתוֹ שֶׁל הַלּוֹוֶה "פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה"; חוֹבַת הַתַּלְמִיד "יְהִי מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם" וְחוֹבַת הַמְּלַמֵּד "יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ"; חוֹבַת הַבַּעַל "וִיכַבְּדֶנָּהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ" וְאִשָּׁה כְּשֵׁרָה - "עוֹשָׂה רְצוֹן בַּעְלָהּ"; אַךְ כַּיּוֹם, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ מַה חוֹבַת הַשֵּׁנִי כְּלַפָּיו וְהוּא אַף מְלֵא טְרוּנְיוֹת כָּרִמּוֹן עַל הִתְרַשְּׁלוּתוֹ בְּקִיּוּמָהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיּוֹדֵעַ עַל חוֹבוֹתָיו שֶׁלּוֹ. וַאֲסַפֵּר: בְּלֵילוֹת שַׁבָּת הָיִינוּ מְקַדְּשִׁים בָּאַכְסַנְיָה שֶׁבַּיְּשִׁיבָה וְאוֹכְלִים סְעֻדַּת שַׁבָּת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ, וְעוֹלִים לְבֵית רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה רַבִּי אַבְרָהָם יָפֶה'ן זַצַ"ל, חֲתַן הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מַשְׁמִיעַ אִמְרוֹתָיו עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וּמַעֲלֶה אוֹתָנוּ לִפְסָגוֹת עַד שֶׁשָּׁכַחְנוּ רַעֲבוֹנֵנוּ. בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה וְהָרָעָב שָׁב וְהִצִּיק. נָתְנוּ בִּי הַחֲבֵרִים עֵינֵיהֶם: 'שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ!' בֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הָיָה כְּמִדְבָּר, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. פָּתוּחַ לַכֹּל, בַּחוּרִים יָשְׁנוּ בַּטְּרַקְלִין וּבַמָּבוֹא, הַמִּטְבָּח הָיָה צִבּוּרִי. מָצָאתִי חַלּוֹת, שְׁיָרֵי סְעֻדַּת הַשַּׁבָּת, וְצִנְצֶנֶת דְּבָשׁ. מַה צָרִיךְ יוֹתֵר. בָּצַעְנוּ, אָכַלְנוּ וְשָׂבַעְנוּ. מְאֻחָר יוֹתֵר נוֹדַע לִי שֶׁהָרַבָּנִית חִפְּשָׂה אֶת צִנְצֶנֶת הַדְּבָשׁ. הִיא יִחֲדָהּ אוֹתָהּ לְפֶסַח, וְהִנֵּה נֶעֶלְמָה. הִכַּנִי לִבִּי. מָצָאתִי הִזְדַּמְּנוּת וּבִקַּשְׁתִּי מְחִילָה. נֶעֶנְתָה וְאָמְרָה: "אֲנִי הִיא שֶׁצְּרִיכָה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה!" תָּמַהְתִּי. הִסְבִּירָה: "אֲנִי קְרוּיָה 'אֵם הַיְּשִׁיבָה', מֵחוֹבָתִי לִדְאֹג שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּחוּרִים רְעֵבִים בַּיְּשִׁיבָה, אֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לִי לִשְׁמֹר דְּבָשׁ לְפֶסַח כְּשֶׁבַּחוּרִים מְחַפְּשִׂים אֹכֶל?!" כַּמָּה נִפְלָא! בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָנוּ הָיִינוּ אֲמוּרִים לִכְעֹס עַל רַעֲבוֹנֵנוּ, וְהִיא הָיְתָה אֲמוּרָה לִכְעֹס עַל לְקִיחַת הַדְּבָשׁ הַמְּיֹעָד לְפֶסַח, אֲבָל כָּל אֶחָד יָדַע מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. עָלֵינוּ הָיָה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה, וְהִיא נָטְלָה אֶת הָאַשְׁמָה עַל עַצְמָהּ. אִלּוּ הָיִינוּ קוֹנִים נְקֻדַּת מַבָּט זוֹ, לֹא הָיָה אָדָם מַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ. אֶת הַבִּקֹרֶת הָיִינוּ מַפְנִים כְּלַפֵּינוּ. (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)