Otzarot-Article

"וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" (יב-יב) בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּסוּק שֶׁהוּא מֵהַקָּשִׁים לַהֲבָנָה: כְּשֶׁנֻּגְּעָה מִרְיָם בְּצָרַעַת, בִּקֵּשׁ אַהֲרֹן מִמֹּשֶׁה שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְמַעֲנָהּ: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת" - כִּי מְצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת - "אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ".

מַה פֵּשֶׁר מִלִּים אֵלּוּ? לְדִבְרֵי רָשִׁ"י, כָּךְ פֵּרוּשָׁם: הֲלֹא אֲחוֹתֵנוּ הִיא, מֵרֶחֶם אֶחָד יָצָאנוּ, לְפִיכָךְ נֶחֱשָׁבִים אָנוּ כְּאֶחָד. וְאִם אָח אֶחָד בָּרִיא וְאָח אֶחָד חוֹלֶה, חַיָּב הַבָּרִיא לָחוּשׁ וּלְהַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ חֲצִי בְּשָׂרוֹ אָכוּל!

הֲרֵי לָנוּ מֻשָּׂג מִקִּנְיַן תּוֹרָה שֶׁל "נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ". לֹא רַק לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, לֹא רַק לְעָזְרוֹ, אֶלָּא לָחוּשׁ אֶת מַצָּבוֹ, לְהִצְטַעֵר בְּצַעֲרוֹ. שֶׁעַל כֵּן קְרוּיָה מִדָּה זוֹ: "נְשִׂיאָה בְּעֹל". וּכְפִי שֶׁהִתְבַּטֵּא רַבֵּנוּ הַסַּבָּא מִקֶּלְם זצ"ל: "אִלּוּ הָיָה הָעֶגְלוֹן נוֹשֵׂא בָּעֹל עִם סוּסוֹ, לֹא הָיָה מֵנִיף עָלָיו אֶת הַשּׁוֹט"...

וְרַק כָּךְ אָמְנָם מוֹעִילָה הַתְּפִלָּה. שֶׁלְּפִיכָךְ תְּפִלַּת הַחוֹלֶה עַל עַצְמוֹ נִשְׁמַעַת יוֹתֵר מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו, וּמַדּוּעַ הוֹרוּנוּ חֲכָמִים: "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים"? אֶלָּא שֶׁהֶחָכָם, בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹקֶדֶת בּוֹ, וּבְקִנְיַן תּוֹרָה שֶׁל "נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ" הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ, חָשׁ וּמַרְגִּישׁ אֶת מְצוּקַת הַחוֹלֶה וְצָרָתוֹ נוֹגַעַת לְנַפְשׁוֹ, עַל כֵּן נִשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ! וְכָךְ מָצִינוּ בַּסֵּפֶר "מַאֲמַר מָרְדְּכַי", לַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי חַיִּים מִסְּלוֹנִים זצ"ל: "הָאֱמֶת, שֶׁעֲתִירַת חָבֵר טוֹב יְכוֹלָה לִפְעֹל כִּתְפִלַּת הַצַּדִּיק - אֲבָל הֵיכָן יֵשׁ לָאָדָם חָבֵר טוֹב כַּצַּדִּיק?"...

וּמְסֻפָּר, שֶׁשְּׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּקְּרוּ בִּקּוּר חַג אֵצֶל הרה"ק הָ"אֵשׁ דָּת" מֵאוֹזְ'רוֹב זצ"ל. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ לְהַזְכִּיר חוֹלֶה מְסֻכָּן לִרְפוּאָה. נַעֲנוּ תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים וְאָמְרוּ: "הֲלֹא שְׁלוֹשָׁה אָנוּ, וְנוּכַל לִהְיוֹת לְבֵית דִּין שֶׁ'יִפְסֹק' שֶׁהַחוֹלֶה יַבְרִיא"...

נַעֲנָה הַצַּדִּיק בְּכֹבֶד רֹאשׁ: "אָכֵן, יֵשׁ מֻשָּׂג כָּזֶה. וַאֲנִי מוּכָן לְהִצְטָרֵף עִמָּכֶם. אַךְ בָּרִאשׁוֹנָה עָלַי לוֹמַר לָכֶם כֵּיצַד 'בֵּית הַדִּין' פּוֹעֵל. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם הַשְּׁלוֹשָׁה אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ. בְּכָךְ, מֻכְרָע הַחוֹלֶה לַחַיִּים. וְאָז נִבְדָּקִים פִּנְקְסֵיהֶם בַּמָּרוֹם, וְרַבִּים הַסִּכּוּיִים שֶׁמִּקְבַּץ זְכוּיוֹתֵיהֶם יַכְרִיעַ אֶת הַכַּף לְטוֹבָה. אַף כִּי אֵין הַדָּבָר מֻבְטָח. אֲבָל אִם מַסְכִּימִים אַתֶּם, נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה"... וְהַשְּׁנַיִם מָשְׁכוּ אֶת הַצָּעָתָם...

הָבָה נַחֲשֹׁב, בְּכֵנוּת, מִי מֵאִתָּנוּ "נֶאֱכָל חֲצִי בְּשָׂרוֹ" בְּשָׁמְעוֹ צָרָתוֹ שֶׁל אָחִיו?...

הָרַב רַבִּי שְׁלֹמֹה מֵרָאדוֹמְסְק הָיָה צַדִּיק וְקָדוֹשׁ, וְהִרְבָּה לִנְסֹעַ בִּימֵי חַיָּיו לְצַדִּיקִים וּקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן. בֵּין הַשְּׁאָר הוּא זָכָה לְחַבֵּר אֶת הַסֵּפֶר "תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" - אַחַד הַסְּפָרִים הַנִּלְמָדִים בְּיוֹתֵר בְּקֶרֶב חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הַמַּלְהִיטִים אֶת נִשְׁמָתָם בַּעֲבוֹדַת ה'. כָּל קֶטַע מִסֵּפֶר זֶה הוּא אֵשׁ לֶהָבָה!

מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה הָיָה לְהַעֲנִיק עוּגִיָּה לְכָל יֶלֶד אֲשֶׁר בָּא בִּמְחִצָּתוֹ. בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת הִגִּיעַ יְהוּדִי מְלֻוֶּה בִּבְנוֹ הַקָּטָן, כְּדֵי לִשְׁבֹּת עִם רַבִּי שְׁלֹמֹה וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָבְרָה לִפְנֵי רַבִּי שְׁלֹמֹה קְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁל חֲסִידִים מְלֻוִּים בְּיַלְדֵיהֶם. כָּל יֶלֶד שֶׁעָבַר לִפְנֵי הָרַבִּי זָכָה לְקַבֵּל עוּגִיָּה. כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד הָאָמוּר עָבַר לִפְנֵי הַצַּדִּיק וְזָכָה לְקַבֵּל עוּגִיָּה מִיָּדָיו הַטְּהוֹרוֹת, הוּא לֹא הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶלָּא עָצַר וְהִתְלַחֵשׁ עִם אָבִיו. הָאָב שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַיֶּלֶד וְנִסָּה לַהֲנִיאוֹ מִכַּוָּנָתוֹ בְּטַעֲנָה: "זֶה לֹא יָפֶה, זֶה לֹא מַתְאִים!" אֲבָל הַיֶּלֶד הוֹסִיף לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן, בְּעוֹד הָאָב דּוֹחֶה אֶת בַּקָּשָׁתוֹ.

לְפֶתַע הִרְגִּישׁ רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּחִלּוּפֵי הַדְּבָרִים, קָרָא לַיֶּלֶד וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּרַכּוּת: "יֶלֶד יָקָר, סַפֵּר לִי בְּבַקָּשָׁה מָה רְצוֹנְךָ?"

"הָיִיתִי רוֹצֶה", בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד בִּמְבוּכָה, "שֶׁהָרַבִּי יִתֵּן לִי עוֹד כַּמָּה עוּגִיּוֹת כְּדֵי שֶׁאוּכַל גַּם לָקַחַת הַבַּיְתָה!"

הִתְעַנְיֵן הַצַּדִּיק: "הֲרֵי לְפָנֶיךָ עָבְרוּ לְפָנַי עוֹד יְלָדִים רַבִּים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא בִּקֵּשׁ עוּגִיּוֹת נוֹסָפוֹת, מַדּוּעַ דַּוְקָא אַתָּה מְבַקֵּשׁ עוֹד?"

הַיֶּלֶד הַפָּעוּט אָזַר אֹמֶץ וְהֵשִׁיב: "אַחַי וְאַחְיוֹתַי נוֹתְרוּ בַּבַּיִת, אָבִי לֹא לָקַח אוֹתָם עִמּוֹ לִשְׁבֹּת אֵצֶל הָרַבִּי, רַק אֲנִי בָּאתִי. וְעַכְשָׁו כַּאֲשֶׁר אָשׁוּב לְבֵיתִי, יִוָּדַע לָהֶם, כִּי לֹא רַק שֶׁהֶחְמִיצוּ אֶת עֶצֶם הַנְּסִיעָה עִם אָבִי אֶל הָרַבִּי, אֶלָּא שֶׁגַּם הִפְסִידוּ אֶת הָעוּגִיָּה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל לוּ הָיוּ בָּאִים. לָכֵן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵהָרַבִּי שֶׁיִּתֵּן לִי עוֹד עוּגִיּוֹת בִּשְׁבִיל אַחַי וְאַחְיוֹתַי".

רַבִּי שְׁלֹמֹה, הַנִּרְגָּשׁ מִדְּבָרָיו הַתְּמִימִים שֶׁל הַיֶּלֶד, מִלֵּא אֶת יָדָיו בְּעוּגִיּוֹת מְלֹא חָפְנַיִם וְאָמַר בְּהִתְפַּעֲלוּת: "יֶלֶד כָּזֶה, שֶׁבְּלִבּוֹ אֵין הֲנָאָה עַל כָּךְ שֶׁרַק הוּא נָסַע וְאֶחָיו לֹא, יֶלֶד כָּזֶה שֶׁמֵּבִין כִּי עָלָיו לִדְאֹג גַּם לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו - רָאוּי לְכָךְ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יְבָרְכֵהוּ בַּעֲשִׁירוּת גְּדוֹלָה!"

וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר גָּדַל הַיֶּלֶד וְהָיָה לְאִישׁ, הוּא נוֹדַע כְּעָשִׁיר גָּדוֹל, אֲשֶׁר הִרְבָּה בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה וְחֶסֶד. עָשְׁרוֹ הִמְשִׁיךְ לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ נוֹדַע לִתְהִלָּה.

וּנְסַיֵּם בְּמָשָׁל נֶחְמָד. הָיָה זֶה הַחֹרֶף הַקַּר בְּיוֹתֵר שֶׁיָּדְעוּ הַחַיּוֹת בַּיַּעַר, וְרַבִּים מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים מֵתוּ עֵקֶב הַקֹּר הָעַז. הַקִּפּוֹדִים הֶחְלִיטוּ לְהִצְטוֹפֵף יַחְדָּיו כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת עַצְמָם וְזֶה אֶת זֶה. בְּדֶרֶךְ זוֹ הֵם הִצְלִיחוּ לִשְׁמֹר עַל חֹם גּוּפָם, אַךְ הָעִנְיָן לֹא הָיָה נָעִים בִּמְיֻחָד – הֵם נִפְצְעוּ מֵהַקּוֹצִים שֶׁל זוּלָתָם...

לָכֵן הֵחֵלּוּ הַקִּפּוֹדִים לְהִתְרַחֵק זֶה מִזֶּה... אַךְ עַד מְהֵרָה הֵחֵלּוּ לָמוּת מֵחֲמַת הַקֹּר הָעַז...

עָמַד מַנְהִיג הַקִּפּוֹדִים וְהִכְרִיז: "אוֹ שֶׁנְּקַבֵּל כָּל אֶחָד אֶת הַקּוֹצִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְנִסְבֹּל קְצָת, אַךְ נִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, אוֹ שֶׁפָּשׁוּט נֵעָלֵם..."

כָּל הַקִּפּוֹדִים הֶחְלִיטוּ פֶּה אֶחָד לַחֲזֹר וּלְהִצְטוֹפֵף יַחְדָּיו. הֵם לָמְדוּ לִחְיוֹת עִם הַפְּצָעִים הַקְּטַנִּים שֶׁנִּגְרְמוּ לָהֶם מִמַּעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים הַקְּרוֹבָה עִם חַבְרֵיהֶם, עַל מְנָת לְקַבֵּל אֶת הַחֹם שֶׁכָּל כָּךְ הָיוּ זְקוּקִים לוֹ, וְכָךְ הֵם הִצְלִיחוּ לִשְׂרֹד...

זִכְרוּ, לְכֻלָּנוּ יֵשׁ פְּגָמִים, אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ מֻשְׁלָם. הַיְּחָסִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר נוֹצָרִים לֹא בֵּין אֲנָשִׁים מֻשְׁלָמִים, אֶלָּא בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים לִחְיוֹת עִם הַפְּגָמִים שֶׁל הָאַחֵר וִיכוֹלִים לְזַהוֹת אֶת מַעֲלוֹתָיו וּלְהִתְפַּעֵל מֵהֶן. כִּי בְּעֶצֶם לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין לְזוּלָתוֹ, לְכֻלָּנוּ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינֶנּוּ מֻשְׁלָמִים... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שלח תש"פ
	הַמְּבַיֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ - סוֹפוֹ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ
	"וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" (יב-יב) בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּסוּק שֶׁהוּא מֵהַקָּשִׁים לַהֲבָנָה: כְּשֶׁנֻּגְּעָה מִרְיָם בְּצָרַעַת, בִּקֵּשׁ אַהֲרֹן מִמֹּשֶׁה שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְמַעֲנָהּ: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת" - כִּי מְצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת - "אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ". מַה פֵּשֶׁר מִלִּים אֵלּוּ? לְדִבְרֵי רָשִׁ"י, כָּךְ פֵּרוּשָׁם: הֲלֹא אֲחוֹתֵנוּ הִיא, מֵרֶחֶם אֶחָד יָצָאנוּ, לְפִיכָךְ נֶחֱשָׁבִים אָנוּ כְּאֶחָד. וְאִם אָח אֶחָד בָּרִיא וְאָח אֶחָד חוֹלֶה, חַיָּב הַבָּרִיא לָחוּשׁ וּלְהַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ חֲצִי בְּשָׂרוֹ אָכוּל! הֲרֵי לָנוּ מֻשָּׂג מִקִּנְיַן תּוֹרָה שֶׁל "נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ". לֹא רַק לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, לֹא רַק לְעָזְרוֹ, אֶלָּא לָחוּשׁ אֶת מַצָּבוֹ, לְהִצְטַעֵר בְּצַעֲרוֹ. שֶׁעַל כֵּן קְרוּיָה מִדָּה זוֹ: "נְשִׂיאָה בְּעֹל". וּכְפִי שֶׁהִתְבַּטֵּא רַבֵּנוּ הַסַּבָּא מִקֶּלְם זצ"ל: "אִלּוּ הָיָה הָעֶגְלוֹן נוֹשֵׂא בָּעֹל עִם סוּסוֹ, לֹא הָיָה מֵנִיף עָלָיו אֶת הַשּׁוֹט"... וְרַק כָּךְ אָמְנָם מוֹעִילָה הַתְּפִלָּה. שֶׁלְּפִיכָךְ תְּפִלַּת הַחוֹלֶה עַל עַצְמוֹ נִשְׁמַעַת יוֹתֵר מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו, וּמַדּוּעַ הוֹרוּנוּ חֲכָמִים: "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים"? אֶלָּא שֶׁהֶחָכָם, בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹקֶדֶת בּוֹ, וּבְקִנְיַן תּוֹרָה שֶׁל "נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ" הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ, חָשׁ וּמַרְגִּישׁ אֶת מְצוּקַת הַחוֹלֶה וְצָרָתוֹ נוֹגַעַת לְנַפְשׁוֹ, עַל כֵּן נִשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ! וְכָךְ מָצִינוּ בַּסֵּפֶר "מַאֲמַר מָרְדְּכַי", לַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי חַיִּים מִסְּלוֹנִים זצ"ל: "הָאֱמֶת, שֶׁעֲתִירַת חָבֵר טוֹב יְכוֹלָה לִפְעֹל כִּתְפִלַּת הַצַּדִּיק - אֲבָל הֵיכָן יֵשׁ לָאָדָם חָבֵר טוֹב כַּצַּדִּיק?"... וּמְסֻפָּר, שֶׁשְּׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּקְּרוּ בִּקּוּר חַג אֵצֶל הרה"ק הָ"אֵשׁ דָּת" מֵאוֹזְ'רוֹב זצ"ל. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ לְהַזְכִּיר חוֹלֶה מְסֻכָּן לִרְפוּאָה. נַעֲנוּ תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים וְאָמְרוּ: "הֲלֹא שְׁלוֹשָׁה אָנוּ, וְנוּכַל לִהְיוֹת לְבֵית דִּין שֶׁ'יִפְסֹק' שֶׁהַחוֹלֶה יַבְרִיא"... נַעֲנָה הַצַּדִּיק בְּכֹבֶד רֹאשׁ: "אָכֵן, יֵשׁ מֻשָּׂג כָּזֶה. וַאֲנִי מוּכָן לְהִצְטָרֵף עִמָּכֶם. אַךְ בָּרִאשׁוֹנָה עָלַי לוֹמַר לָכֶם כֵּיצַד 'בֵּית הַדִּין' פּוֹעֵל. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם הַשְּׁלוֹשָׁה אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ. בְּכָךְ, מֻכְרָע הַחוֹלֶה לַחַיִּים. וְאָז נִבְדָּקִים פִּנְקְסֵיהֶם בַּמָּרוֹם, וְרַבִּים הַסִּכּוּיִים שֶׁמִּקְבַּץ זְכוּיוֹתֵיהֶם יַכְרִיעַ אֶת הַכַּף לְטוֹבָה. אַף כִּי אֵין הַדָּבָר מֻבְטָח. אֲבָל אִם מַסְכִּימִים אַתֶּם, נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה"... וְהַשְּׁנַיִם מָשְׁכוּ אֶת הַצָּעָתָם... הָבָה נַחֲשֹׁב, בְּכֵנוּת, מִי מֵאִתָּנוּ "נֶאֱכָל חֲצִי בְּשָׂרוֹ" בְּשָׁמְעוֹ צָרָתוֹ שֶׁל אָחִיו?... הָרַב רַבִּי שְׁלֹמֹה מֵרָאדוֹמְסְק הָיָה צַדִּיק וְקָדוֹשׁ, וְהִרְבָּה לִנְסֹעַ בִּימֵי חַיָּיו לְצַדִּיקִים וּקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן. בֵּין הַשְּׁאָר הוּא זָכָה לְחַבֵּר אֶת הַסֵּפֶר "תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" - אַחַד הַסְּפָרִים הַנִּלְמָדִים בְּיוֹתֵר בְּקֶרֶב חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הַמַּלְהִיטִים אֶת נִשְׁמָתָם בַּעֲבוֹדַת ה'. כָּל קֶטַע מִסֵּפֶר זֶה הוּא אֵשׁ לֶהָבָה! מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה הָיָה לְהַעֲנִיק עוּגִיָּה לְכָל יֶלֶד אֲשֶׁר בָּא בִּמְחִצָּתוֹ. בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת הִגִּיעַ יְהוּדִי מְלֻוֶּה בִּבְנוֹ הַקָּטָן, כְּדֵי לִשְׁבֹּת עִם רַבִּי שְׁלֹמֹה וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָבְרָה לִפְנֵי רַבִּי שְׁלֹמֹה קְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁל חֲסִידִים מְלֻוִּים בְּיַלְדֵיהֶם. כָּל יֶלֶד שֶׁעָבַר לִפְנֵי הָרַבִּי זָכָה לְקַבֵּל עוּגִיָּה. כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד הָאָמוּר עָבַר לִפְנֵי הַצַּדִּיק וְזָכָה לְקַבֵּל עוּגִיָּה מִיָּדָיו הַטְּהוֹרוֹת, הוּא לֹא הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶלָּא עָצַר וְהִתְלַחֵשׁ עִם אָבִיו. הָאָב שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַיֶּלֶד וְנִסָּה לַהֲנִיאוֹ מִכַּוָּנָתוֹ בְּטַעֲנָה: "זֶה לֹא יָפֶה, זֶה לֹא מַתְאִים!" אֲבָל הַיֶּלֶד הוֹסִיף לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן, בְּעוֹד הָאָב דּוֹחֶה אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. לְפֶתַע הִרְגִּישׁ רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּחִלּוּפֵי הַדְּבָרִים, קָרָא לַיֶּלֶד וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּרַכּוּת: "יֶלֶד יָקָר, סַפֵּר לִי בְּבַקָּשָׁה מָה רְצוֹנְךָ?" "הָיִיתִי רוֹצֶה", בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד בִּמְבוּכָה, "שֶׁהָרַבִּי יִתֵּן לִי עוֹד כַּמָּה עוּגִיּוֹת כְּדֵי שֶׁאוּכַל גַּם לָקַחַת הַבַּיְתָה!" הִתְעַנְיֵן הַצַּדִּיק: "הֲרֵי לְפָנֶיךָ עָבְרוּ לְפָנַי עוֹד יְלָדִים רַבִּים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא בִּקֵּשׁ עוּגִיּוֹת נוֹסָפוֹת, מַדּוּעַ דַּוְקָא אַתָּה מְבַקֵּשׁ עוֹד?" הַיֶּלֶד הַפָּעוּט אָזַר אֹמֶץ וְהֵשִׁיב: "אַחַי וְאַחְיוֹתַי נוֹתְרוּ בַּבַּיִת, אָבִי לֹא לָקַח אוֹתָם עִמּוֹ לִשְׁבֹּת אֵצֶל הָרַבִּי, רַק אֲנִי בָּאתִי. וְעַכְשָׁו כַּאֲשֶׁר אָשׁוּב לְבֵיתִי, יִוָּדַע לָהֶם, כִּי לֹא רַק שֶׁהֶחְמִיצוּ אֶת עֶצֶם הַנְּסִיעָה עִם אָבִי אֶל הָרַבִּי, אֶלָּא שֶׁגַּם הִפְסִידוּ אֶת הָעוּגִיָּה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל לוּ הָיוּ בָּאִים. לָכֵן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵהָרַבִּי שֶׁיִּתֵּן לִי עוֹד עוּגִיּוֹת בִּשְׁבִיל אַחַי וְאַחְיוֹתַי". רַבִּי שְׁלֹמֹה, הַנִּרְגָּשׁ מִדְּבָרָיו הַתְּמִימִים שֶׁל הַיֶּלֶד, מִלֵּא אֶת יָדָיו בְּעוּגִיּוֹת מְלֹא חָפְנַיִם וְאָמַר בְּהִתְפַּעֲלוּת: "יֶלֶד כָּזֶה, שֶׁבְּלִבּוֹ אֵין הֲנָאָה עַל כָּךְ שֶׁרַק הוּא נָסַע וְאֶחָיו לֹא, יֶלֶד כָּזֶה שֶׁמֵּבִין כִּי עָלָיו לִדְאֹג גַּם לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו - רָאוּי לְכָךְ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יְבָרְכֵהוּ בַּעֲשִׁירוּת גְּדוֹלָה!" וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר גָּדַל הַיֶּלֶד וְהָיָה לְאִישׁ, הוּא נוֹדַע כְּעָשִׁיר גָּדוֹל, אֲשֶׁר הִרְבָּה בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה וְחֶסֶד. עָשְׁרוֹ הִמְשִׁיךְ לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ נוֹדַע לִתְהִלָּה. וּנְסַיֵּם בְּמָשָׁל נֶחְמָד. הָיָה זֶה הַחֹרֶף הַקַּר בְּיוֹתֵר שֶׁיָּדְעוּ הַחַיּוֹת בַּיַּעַר, וְרַבִּים מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים מֵתוּ עֵקֶב הַקֹּר הָעַז. הַקִּפּוֹדִים הֶחְלִיטוּ לְהִצְטוֹפֵף יַחְדָּיו כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת עַצְמָם וְזֶה אֶת זֶה. בְּדֶרֶךְ זוֹ הֵם הִצְלִיחוּ לִשְׁמֹר עַל חֹם גּוּפָם, אַךְ הָעִנְיָן לֹא הָיָה נָעִים בִּמְיֻחָד – הֵם נִפְצְעוּ מֵהַקּוֹצִים שֶׁל זוּלָתָם... לָכֵן הֵחֵלּוּ הַקִּפּוֹדִים לְהִתְרַחֵק זֶה מִזֶּה... אַךְ עַד מְהֵרָה הֵחֵלּוּ לָמוּת מֵחֲמַת הַקֹּר הָעַז... עָמַד מַנְהִיג הַקִּפּוֹדִים וְהִכְרִיז: "אוֹ שֶׁנְּקַבֵּל כָּל אֶחָד אֶת הַקּוֹצִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְנִסְבֹּל קְצָת, אַךְ נִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, אוֹ שֶׁפָּשׁוּט נֵעָלֵם..." כָּל הַקִּפּוֹדִים הֶחְלִיטוּ פֶּה אֶחָד לַחֲזֹר וּלְהִצְטוֹפֵף יַחְדָּיו. הֵם לָמְדוּ לִחְיוֹת עִם הַפְּצָעִים הַקְּטַנִּים שֶׁנִּגְרְמוּ לָהֶם מִמַּעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים הַקְּרוֹבָה עִם חַבְרֵיהֶם, עַל מְנָת לְקַבֵּל אֶת הַחֹם שֶׁכָּל כָּךְ הָיוּ זְקוּקִים לוֹ, וְכָךְ הֵם הִצְלִיחוּ לִשְׂרֹד... זִכְרוּ, לְכֻלָּנוּ יֵשׁ פְּגָמִים, אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ מֻשְׁלָם. הַיְּחָסִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר נוֹצָרִים לֹא בֵּין אֲנָשִׁים מֻשְׁלָמִים, אֶלָּא בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים לִחְיוֹת עִם הַפְּגָמִים שֶׁל הָאַחֵר וִיכוֹלִים לְזַהוֹת אֶת מַעֲלוֹתָיו וּלְהִתְפַּעֵל מֵהֶן. כִּי בְּעֶצֶם לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין לְזוּלָתוֹ, לְכֻלָּנוּ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינֶנּוּ מֻשְׁלָמִים... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)