Otzarot-Article

"בִגְדֵי קֹדֶשׁ" (כח-ב) בְּגָדָיו שֶׁל אָדָם - קֹדֶשׁ הֵם, וְיֵשׁ בְּנִקְיוֹנָם כְּדֵי לְרַמֵּז עַל כָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם. אֲבָל הַהַקְפָּדָה שֶׁלָּנוּ עַל נִקְיוֹן הַבְּגָדִים - אָסוּר לָהּ שֶׁתָּבוֹא עַל חֶשְׁבּוֹן אָדָם אַחֵר, בְּוַדַּאי לֹא שֶׁל עָנִי.

הָרַבָּנִית עַלִּיזָה-שׁוֹשַׁנָּה זִילְבֶּרְשְׁטֵין ע"ה דִּבְּרָה תָּמִיד עִם יְלָדֶיהָ עַל אוֹדוֹת "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" וְהִמְחִישָׁה לָהֶם אֶת הַדָּבָר בְּדֻגְמָאוֹת. וְהִנֵּה אַחַת מֵהֶן:

בִּימֵי נַעֲרוּתָהּ הָלְכָה פַּעַם עִם חַבְרוֹתֶיהָ בָּרְחוֹב, וּלְפֶתַע נִגַּשׁ אֲלֵיהֶן עָנִי וּבִקֵּשׁ צְדָקָה. אַחַת הַחֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא הָיְתָה מְחוֹנֶנֶת מִן הַסְּתָם בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, הִבְחִינָה שֶׁהֶעָנִי - שֶׁלֹּא הָיָה כָּל כָּךְ נָקִי - לִכְלֵךְ מְעַט אֶת מְעִילָהּ הֶחָדָשׁ.

הַנַּעֲרָה הִתְרַגְּזָה עַל הֶעָנִי וְאָמְרָה לוֹ: "לֹא אֶתֵּן לְךָ צְדָקָה, כִּי לִכְלַכְתָּ אֶת הַמְּעִיל שֶׁלִּי..." הָרַבָּנִית זִילְבֶּרְשְׁטֵין סִפְּרָה לִילָדֶיהָ, שֶׁאַךְ עָבְרוּ מִסְפַּר דַּקּוֹת, וְהַנַּעֲרָה הַזּוֹ נִתְקְלָה בְּאֶבֶן וְנָפְלָה - עִם הַמְּעִיל הֶחָדָשׁ, כַּמּוּבָן - לְתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁל בֹּץ, וְהַמְּעִיל הִטַּנֵּף וְהִתְלַכְלֵךְ לַחֲלוּטִין.

כָּל זֹאת, אָמְרָה הָרַבָּנִית לִילָדֶיהָ, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְרַגֵּז עַל עָנִי וְלָצֵאת נָקִי...

בְּפַרְשָׁתֵנוּ אָנוּ לוֹמְדִים עַל בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִתְעַטֵּר בָּהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, רוֹמְזִים בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה עַל רָזִים עִלָּאִיִּים, וְעוֹלָמוֹת טְמִירִים תְּלוּיִים בָּהֶם וּמוּאָרִים עַל יָדָם.

וּבַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה אָמְרוּ, שֶׁכָּל אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה כִּפֵּר עַל חֵטְא מְסֻיָּם. מְעִיל-הַתְּכֵלֶת כִּפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכֵּן הָיוּ בּוֹ פַּעֲמוֹנִים מַשְׁמִיעֵי-קוֹל: "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא דָּבָר שֶׁבְּקוֹל וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הַקּוֹל". וְיֵשׁ לְהָבִין, מָה הַמְּיֻחָד בַּמְּעִיל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע - הַחֵטְא הַנּוֹרָא הַשָּׁקוּל כִּשְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וַאֲשֶׁר אָמְרוּ עָלָיו: "כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַּׂר שֶׁל גֵּיהִנּוֹם: אֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה, נְדוּנֶנּוּ"?!

רַעְיוֹן נִפְלָא הִשְׁמִיעַ בְּעִנְיָן זֶה הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁנֵיאוֹר קוֹטְלֶר זצ"ל.

הַיֵּצֶר הָרָע, אָמְרוּ חֲזַ"ל, דּוֹמֶה לִזְבוּב (בְּרָכוֹת סא.). זְבוּב, עַל שׁוּם מָה? כִּי הַזְּבוּב נִמְשָׁךְ לְלִכְלוּךְ וּלְזֻהֲמָה וְכָמוֹהוּ גַּם הַיֵּצֶר הָרָע. וְעוֹד: הַזְּבוּב מִתְבַּיֵּת עַל כָּל פֶּצַע וּמֻגְלָה, וְכָמוֹהוּ גַּם הַיֵּצֶר הָרָע. מְאַתֵּר הוּא כָּל נְקֻדַּת חֻלְשָׁה וְתֻרְפָּה, כָּל פֶּצַע וּמַכָּה - וּמְזַהֲמָם שִׁבְעָתַיִם. מְעַנְיֵן, הַמַּדְעָנִים אוֹמְרִים שֶׁלַּזְּבוּב עַדְשׁוֹת עֵינַיִם מְרֻבּוֹת, וְכָךְ גַּם לַיֵּצֶר הָרָע הֲמוֹן עֵינַיִם - אֲבָל בְּכָל הֲמוֹן עֵינָיו אֵינוֹ רוֹאֶה אֶלָּא אֶת הַפֶּצַע, אֶת הַדָּם וְהַמֻּגְלָה, וְלֹא אֶת הָאָדָם...

כָּמוֹהוּ, גַּם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. כְּאוֹתוֹ הַזְּבוּב, מִתְבַּיֵּת הוּא עַל הַפֶּצַע, עַל הַשְּׁלִילָה, עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע וְהַמְּכֹעָר; נוֹבֵר בַּמֻּגְלָה, מַעֲבִיר זֻהֲמָה, וְרוֹאֶה - אַךְ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאָדָם שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִלּוּ הָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ, הָיָה מֵבִין שֶׁהַפֶּצַע זָעִיר כָּל כָּךְ, יַחֲסִית לָאָדָם. הָיָה מַכִּיר בְּכָךְ שֶׁלְּפָנָיו אָדָם מְלֵא-תֹּכֶן, מָלֵא בְּרִגְשׁוֹת טֹהַר, בְּטוּב לֵב וּבְמִדּוֹת אֲצִילוֹת. וְאִם יֵשׁ פֶּצַע, סוֹפוֹ שֶׁיֵּרָפֵא וְיֵעָלֵם כְּלֹא-הָיָה. אִם יֵשׁ פֶּצַע, זָנִיחַ הוּא לְעֻמַּת הָאִישִׁיּוּת כֻּלָּהּ. אֲבָל הַזְּבוּב אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל כֵּן זְבוּב הוּא... מִתְמַקֵּד הוּא בַּפֶּצַע, כִּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.

עַל כֵּן, לוֹבֵשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְעִיל אָרֹךְ, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, כְּלִיל תְּכֵלֶת. וְהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ, הַמִּשְׂתָּרֵעַ מֵאֹפֶק לְאֹפֶק. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁהַמַּבָּט צָרִיךְ לִהְיוֹת רָחָב וְכוֹלֵל, וְאָז יִרְאוּ אֶת הַתְּמוּנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, אֶת הָאָדָם בִּכְלָלוּתוֹ: כַּמָּה טוֹב הוּא, אֱנוֹשִׁי וְחָבִיב. אוֹ-אָז, יִתְגַּמֵּד הַפֶּצַע וְלֹא יִתְיַחֲסוּ אֵלָיו כְּלָל וּכְלָל וְהַלָּשׁוֹן הָרָע תִּתְפּוֹגֵג מֵאֵלֶיהָ!

זוֹ הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הַתְּכֵלֶת שֶׁבַּמְּעִיל: "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי!" הָבָה נִרְאֶה רַק אֶת הַתְּכֵלֶת, הָבָה נִרְאֶה רַק אֶת הַטּוֹב. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ, מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בהעלותך תש"פ
	לְהַרְגִּישׁ בְּצָרַת הַזּוּלָת
	"בִגְדֵי קֹדֶשׁ" (כח-ב) בְּגָדָיו שֶׁל אָדָם - קֹדֶשׁ הֵם, וְיֵשׁ בְּנִקְיוֹנָם כְּדֵי לְרַמֵּז עַל כָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם "בִגְדֵי קֹדֶשׁ" (כח-ב) בְּגָדָיו שֶׁל אָדָם - קֹדֶשׁ הֵם, וְיֵשׁ בְּנִקְיוֹנָם כְּדֵי לְרַמֵּז עַל כָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם. אֲבָל הַהַקְפָּדָה שֶׁלָּנוּ עַל נִקְיוֹן הַבְּגָדִים - אָסוּר לָהּ שֶׁתָּבוֹא עַל חֶשְׁבּוֹן אָדָם אַחֵר, בְּוַדַּאי לֹא שֶׁל עָנִי. הָרַבָּנִית עַלִּיזָה-שׁוֹשַׁנָּה זִילְבֶּרְשְׁטֵין ע"ה דִּבְּרָה תָּמִיד עִם יְלָדֶיהָ עַל אוֹדוֹת "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" וְהִמְחִישָׁה לָהֶם אֶת הַדָּבָר בְּדֻגְמָאוֹת. וְהִנֵּה אַחַת מֵהֶן: בִּימֵי נַעֲרוּתָהּ הָלְכָה פַּעַם עִם חַבְרוֹתֶיהָ בָּרְחוֹב, וּלְפֶתַע נִגַּשׁ אֲלֵיהֶן עָנִי וּבִקֵּשׁ צְדָקָה. אַחַת הַחֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא הָיְתָה מְחוֹנֶנֶת מִן הַסְּתָם בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, הִבְחִינָה שֶׁהֶעָנִי - שֶׁלֹּא הָיָה כָּל כָּךְ נָקִי - לִכְלֵךְ מְעַט אֶת מְעִילָהּ הֶחָדָשׁ. הַנַּעֲרָה הִתְרַגְּזָה עַל הֶעָנִי וְאָמְרָה לוֹ: "לֹא אֶתֵּן לְךָ צְדָקָה, כִּי לִכְלַכְתָּ אֶת הַמְּעִיל שֶׁלִּי..." הָרַבָּנִית זִילְבֶּרְשְׁטֵין סִפְּרָה לִילָדֶיהָ, שֶׁאַךְ עָבְרוּ מִסְפַּר דַּקּוֹת, וְהַנַּעֲרָה הַזּוֹ נִתְקְלָה בְּאֶבֶן וְנָפְלָה - עִם הַמְּעִיל הֶחָדָשׁ, כַּמּוּבָן - לְתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁל בֹּץ, וְהַמְּעִיל הִטַּנֵּף וְהִתְלַכְלֵךְ לַחֲלוּטִין. כָּל זֹאת, אָמְרָה הָרַבָּנִית לִילָדֶיהָ, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְרַגֵּז עַל עָנִי וְלָצֵאת נָקִי... בְּפַרְשָׁתֵנוּ אָנוּ לוֹמְדִים עַל בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִתְעַטֵּר בָּהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, רוֹמְזִים בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה עַל רָזִים עִלָּאִיִּים, וְעוֹלָמוֹת טְמִירִים תְּלוּיִים בָּהֶם וּמוּאָרִים עַל יָדָם. וּבַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה אָמְרוּ, שֶׁכָּל אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה כִּפֵּר עַל חֵטְא מְסֻיָּם. מְעִיל-הַתְּכֵלֶת כִּפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכֵּן הָיוּ בּוֹ פַּעֲמוֹנִים מַשְׁמִיעֵי-קוֹל: "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא דָּבָר שֶׁבְּקוֹל וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הַקּוֹל". וְיֵשׁ לְהָבִין, מָה הַמְּיֻחָד בַּמְּעִיל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע - הַחֵטְא הַנּוֹרָא הַשָּׁקוּל כִּשְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וַאֲשֶׁר אָמְרוּ עָלָיו: "כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַּׂר שֶׁל גֵּיהִנּוֹם: אֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה, נְדוּנֶנּוּ"?! רַעְיוֹן נִפְלָא הִשְׁמִיעַ בְּעִנְיָן זֶה הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁנֵיאוֹר קוֹטְלֶר זצ"ל. הַיֵּצֶר הָרָע, אָמְרוּ חֲזַ"ל, דּוֹמֶה לִזְבוּב (בְּרָכוֹת סא.). זְבוּב, עַל שׁוּם מָה? כִּי הַזְּבוּב נִמְשָׁךְ לְלִכְלוּךְ וּלְזֻהֲמָה וְכָמוֹהוּ גַּם הַיֵּצֶר הָרָע. וְעוֹד: הַזְּבוּב מִתְבַּיֵּת עַל כָּל פֶּצַע וּמֻגְלָה, וְכָמוֹהוּ גַּם הַיֵּצֶר הָרָע. מְאַתֵּר הוּא כָּל נְקֻדַּת חֻלְשָׁה וְתֻרְפָּה, כָּל פֶּצַע וּמַכָּה - וּמְזַהֲמָם שִׁבְעָתַיִם. מְעַנְיֵן, הַמַּדְעָנִים אוֹמְרִים שֶׁלַּזְּבוּב עַדְשׁוֹת עֵינַיִם מְרֻבּוֹת, וְכָךְ גַּם לַיֵּצֶר הָרָע הֲמוֹן עֵינַיִם - אֲבָל בְּכָל הֲמוֹן עֵינָיו אֵינוֹ רוֹאֶה אֶלָּא אֶת הַפֶּצַע, אֶת הַדָּם וְהַמֻּגְלָה, וְלֹא אֶת הָאָדָם... כָּמוֹהוּ, גַּם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. כְּאוֹתוֹ הַזְּבוּב, מִתְבַּיֵּת הוּא עַל הַפֶּצַע, עַל הַשְּׁלִילָה, עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע וְהַמְּכֹעָר; נוֹבֵר בַּמֻּגְלָה, מַעֲבִיר זֻהֲמָה, וְרוֹאֶה - אַךְ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאָדָם שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִלּוּ הָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ, הָיָה מֵבִין שֶׁהַפֶּצַע זָעִיר כָּל כָּךְ, יַחֲסִית לָאָדָם. הָיָה מַכִּיר בְּכָךְ שֶׁלְּפָנָיו אָדָם מְלֵא-תֹּכֶן, מָלֵא בְּרִגְשׁוֹת טֹהַר, בְּטוּב לֵב וּבְמִדּוֹת אֲצִילוֹת. וְאִם יֵשׁ פֶּצַע, סוֹפוֹ שֶׁיֵּרָפֵא וְיֵעָלֵם כְּלֹא-הָיָה. אִם יֵשׁ פֶּצַע, זָנִיחַ הוּא לְעֻמַּת הָאִישִׁיּוּת כֻּלָּהּ. אֲבָל הַזְּבוּב אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל כֵּן זְבוּב הוּא... מִתְמַקֵּד הוּא בַּפֶּצַע, כִּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. עַל כֵּן, לוֹבֵשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְעִיל אָרֹךְ, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, כְּלִיל תְּכֵלֶת. וְהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ, הַמִּשְׂתָּרֵעַ מֵאֹפֶק לְאֹפֶק. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁהַמַּבָּט צָרִיךְ לִהְיוֹת רָחָב וְכוֹלֵל, וְאָז יִרְאוּ אֶת הַתְּמוּנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, אֶת הָאָדָם בִּכְלָלוּתוֹ: כַּמָּה טוֹב הוּא, אֱנוֹשִׁי וְחָבִיב. אוֹ-אָז, יִתְגַּמֵּד הַפֶּצַע וְלֹא יִתְיַחֲסוּ אֵלָיו כְּלָל וּכְלָל וְהַלָּשׁוֹן הָרָע תִּתְפּוֹגֵג מֵאֵלֶיהָ! זוֹ הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הַתְּכֵלֶת שֶׁבַּמְּעִיל: "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי!" הָבָה נִרְאֶה רַק אֶת הַתְּכֵלֶת, הָבָה נִרְאֶה רַק אֶת הַטּוֹב. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ, מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)