Otzarot-Article

"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם" (יז-כו) מַעֲשֶׂה הָיָה בְּרַב אֶחָד מִתֵּל אָבִיב, מִשְּׁיָרֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְטַיֵּל מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד. הַשְּׂדֵרוֹת הָמוּ אוֹתָהּ עֵת עוֹבְרִים וְשָׁבִים, אַנְשֵׁי עֲסָקִים טְרוּדִים, פֶּנְסְיוֹנֶרִים שֶׁעִתּוֹתֵיהֶם בְּיָדָם, יְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְאִמּוֹתֵיהֶם הַמַּשְׁגִּיחוֹת עֲלֵיהֶם. וּבַתָּוֶךְ פָּסַע הָרַב בִּפְסִיעוֹת מְדוּדוֹת. דְּמוּתוֹ הַתְּמִירָה, הַהֲדוּרָה, זְקָנוֹ הַכָּסוּף הַיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, הַדְרַת פָּנָיו הָאֲצִילִית, הָאוֹר הַקּוֹרֵן מֵעֵינָיו, גְּלִימַת הַחֲכָמִים הָאֲרֻכָּה וְהַמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֹ - כָּל אֵלּוּ גָרְמוּ לְכָךְ שֶׁכָּל הָעֵינַיִם הוּפְנוּ לְעֶבְרוֹ, הַכֹּל פִּינוּ לוֹ דֶּרֶךְ וְקָדוּ קִדָּה.

כָּךְ הָיָה מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה שַׂח הָרַב לְאֶחָד מִמְּקוֹרָבָיו: "אֲנִי מְצֻוֶּה מִפִּי הָרוֹפְאִים לַעֲרֹךְ טִיּוּל יוֹמִי בָּאֲוִיר הַצַּח, לִבְרִיאוּתִי. אֲבָל הַטִּיּוּל בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד עוֹלֶה לִי בִּבְרִיאוּת, אֲנִי חוֹזֵר חוֹלֶה יוֹתֵר מִשֶּׁיָּצָאתִי".

"אֹמַר לְךָ, לֹא כָּךְ תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת אֶרֶץ הָאָבוֹת, אֶת הָ'עִיר הָעִבְרִית'. כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיְלָדִים - תָּחוּל בְּרָכָה עַל רֹאשָׁם, זֶרַע בֵּרַךְ ה', יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל זַכִּים וּטְהוֹרִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֵטְא, יוֹסֵף ה' עֲלֵיהֶם אֶלֶף פְּעָמִים... מְשַׂחֲקִים גְּלוּיֵי רֹאשׁ, אֲנִי מִזְדַּעְזֵעַ. כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה יֶלֶד יְהוּדִי אוֹכֵל בְּלִי בְּרָכָה, לִבִּי נִקְרָע".

הָיָה רֶגַע שֶׁל דְּמָמָה וְאָז שָׁאַל הָאִישׁ: "אֲבָל, רַבִּי, מַדּוּעַ אֵפוֹא הוֹלְכִים אַתֶּם לְטַיֵּל בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד הַהוֹמִים אָדָם. מַדּוּעַ לֹא תְּטַיְּלוּ בִּרְחוֹב צְדָדִי, שָׁקֵט, בִּמְנוּחָה וּבְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ. לָמָּה לָכֶם לְצַעֵר אֶת עַצְמְכֶם?"

נָתַן בּוֹ הָרַב אֶת עֵינָיו הַטּוֹבוֹת וְשָׁאַל: "וְאִלּוּ הַיְלָדִים, יַלְדֵי חֶמֶד שֶׁלֹּא חָטְאוּ, יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל זַכִּים וּטְהוֹרִים, מָתַי יִרְאוּ אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל רַב בְּיִשְׂרָאֵל? כֵּיצַד יֵדְעוּ אֵיךְ נִרְאוּ אֲבוֹתֵיהֶם וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם? הֲמֵבִין אַתָּה, אִלּוּ הָיָה בְּיָדֵינוּ הַכֹּחַ, הֲרֵי חוֹבָה הָיְתָה מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לָצֵאת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר בַּהֲמוֹנֵינוּ, לִזְעֹק וּלְהַתְרִיעַ, לִמְחוֹת וְלִקְרֹא תִּגָּר עַל הַהֶפְקֵרוּת הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת, עַל אִבּוּד עֶרְכֵי הַנֶּצַח, עַל רְמִיסַת הַדָּת בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. אַךְ עַתָּה, שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ הַכֹּחַ, הֲרֵינִי יוֹצֵא מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ לְהַפְגָּנָה פְּרָטִית, הַפְגָּנַת יָחִיד, לֵאמֹר: רְאוּ, הִנֶּנּוּ כָּאן, עוֹד קַיָּמִים יְהוּדִים חֲרֵדִים בְּיִשְׂרָאֵל, יְהוּדִים שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, שׁוֹמְרֵי הַגַּחֶלֶת".

מַרְעִישִׁים הַדְּבָרִים וְכֹה נְכוֹנִים. בְּשֶׁקֶט, בְּדַרְכֵי נֹעַם, אַךְ גַּם בְּגָאוֹן וּבִזְקִיפוּת קוֹמָה - חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַכְרִיז: אֲנַחְנוּ כָּאן! גֵּאִים בְּמוֹרַשְׁתֵנוּ, מְאֻשָּׁרִים בְּיִחוּדֵנוּ. "אֲנַחְנוּ עַל הַמַּפָּה". אַדְּרַבָּה, כָּל אֵלֶּה שֶׁכְּבָר סָפְדוּ לָנוּ וְהֵכִינוּ לָנוּ מוּזֵיאונִים 'לְשִׁמּוּר עַתִּיקוֹת' כְּאִלּוּ הָיִינוּ מְאֻבָּנִים הִיסְטוֹרִיִּים, יִוָּכְחוּ לִרְאוֹת כִּי טָעוּ.

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּרְבּוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד... וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם; וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שְׁמוֹת א-ז, יב). וּמְפָרְשִׁים רַבּוֹתֵינוּ (לִקּוּטֵי אִמְרֵי חַיִּים, שְׁמוֹת), שֶׁהֵם קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם מֵרְאִיַּת הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ. מֵהַכִּפָּה שֶׁעַל רֹאשֵׁנוּ, מֵהַפֵּאוֹת, מֵהַזָּקָן, מֵהַפָּנִים הַיְּהוּדִיּוֹת. אָמְנָם כֵּן, כַּאֲשֶׁר הַגְּבֶרֶת וֶרָה וַיְצְמַן, רַעְיָתוֹ שֶׁל נְשִׂיא הַמְּדִינָה הָרִאשׁוֹן, רָאֲתָה בְּמָכוֹן וַיְצְמַן בִּרְחוֹבוֹת אָדָם בַּעַל לְבוּשׁ חֲרֵדִי הִיא נִתְקְפָה בְּטֵרוּף. בִּצְוָחוֹת נוֹרָאוֹת צִוְּתָה עַל הַשּׁוֹמְרִים לְהַרְחִיקוֹ וּלְגָרְשׁוֹ מִן הַמָּקוֹם כִּי לֹא יָכְלָה לָשֵׂאת אֶת מַרְאֵהוּ.

וַאֲנַחְנוּ - עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם - כָּאן! וְחוֹבָה עָלֵינוּ לְהַדְגִּישׁ וּלְהַבְלִיט זֹאת וּלְהִתְגָּאוֹת בְּכָךְ.

וְהַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁים בְּבֵאוּרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אֲזוּלַאי, זְקֵנוֹ שֶׁל מָרָן הַחִידָ"א זַצַ"ל, בְּסִפְרוֹ "בַּעֲלֵי בְּרִית אַבְרָם" בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם - בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ כֹּחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא מְקַיֵּם מִצְווֹת בּוֹרְאוֹ בְּפַרְהֶסְיָה, לְעֵינֵי כָּל, בְּלִי פַּחַד. וְנִרְאֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּהוּ לְהִמּוֹל בְּעֶצֶם הַיּוֹם כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת הַמִּצְוָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה - כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקִים".

נַרְאֶה לְכֻלָּם שֶׁאֵין אָנוּ יְהוּדִים חֲרֵדִים בַּסֵּתֶר וּבַמַּחְתֶּרֶת, אֶלָּא בְּעֹז וּבְגָאוֹן: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	נשא - שבועות תש"פ
	קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי
	"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם" (יז-כו) מַעֲשֶׂה הָיָה בְּרַב אֶחָד מִתֵּל אָבִיב, מִשְּׁיָרֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְטַיֵּל מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם" (יז-כו) מַעֲשֶׂה הָיָה בְּרַב אֶחָד מִתֵּל אָבִיב, מִשְּׁיָרֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְטַיֵּל מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד. הַשְּׂדֵרוֹת הָמוּ אוֹתָהּ עֵת עוֹבְרִים וְשָׁבִים, אַנְשֵׁי עֲסָקִים טְרוּדִים, פֶּנְסְיוֹנֶרִים שֶׁעִתּוֹתֵיהֶם בְּיָדָם, יְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְאִמּוֹתֵיהֶם הַמַּשְׁגִּיחוֹת עֲלֵיהֶם. וּבַתָּוֶךְ פָּסַע הָרַב בִּפְסִיעוֹת מְדוּדוֹת. דְּמוּתוֹ הַתְּמִירָה, הַהֲדוּרָה, זְקָנוֹ הַכָּסוּף הַיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, הַדְרַת פָּנָיו הָאֲצִילִית, הָאוֹר הַקּוֹרֵן מֵעֵינָיו, גְּלִימַת הַחֲכָמִים הָאֲרֻכָּה וְהַמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֹ - כָּל אֵלּוּ גָרְמוּ לְכָךְ שֶׁכָּל הָעֵינַיִם הוּפְנוּ לְעֶבְרוֹ, הַכֹּל פִּינוּ לוֹ דֶּרֶךְ וְקָדוּ קִדָּה. כָּךְ הָיָה מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה שַׂח הָרַב לְאֶחָד מִמְּקוֹרָבָיו: "אֲנִי מְצֻוֶּה מִפִּי הָרוֹפְאִים לַעֲרֹךְ טִיּוּל יוֹמִי בָּאֲוִיר הַצַּח, לִבְרִיאוּתִי. אֲבָל הַטִּיּוּל בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד עוֹלֶה לִי בִּבְרִיאוּת, אֲנִי חוֹזֵר חוֹלֶה יוֹתֵר מִשֶּׁיָּצָאתִי". "אֹמַר לְךָ, לֹא כָּךְ תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת אֶרֶץ הָאָבוֹת, אֶת הָ'עִיר הָעִבְרִית'. כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיְלָדִים - תָּחוּל בְּרָכָה עַל רֹאשָׁם, זֶרַע בֵּרַךְ ה', יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל זַכִּים וּטְהוֹרִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֵטְא, יוֹסֵף ה' עֲלֵיהֶם אֶלֶף פְּעָמִים... מְשַׂחֲקִים גְּלוּיֵי רֹאשׁ, אֲנִי מִזְדַּעְזֵעַ. כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה יֶלֶד יְהוּדִי אוֹכֵל בְּלִי בְּרָכָה, לִבִּי נִקְרָע". הָיָה רֶגַע שֶׁל דְּמָמָה וְאָז שָׁאַל הָאִישׁ: "אֲבָל, רַבִּי, מַדּוּעַ אֵפוֹא הוֹלְכִים אַתֶּם לְטַיֵּל בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד הַהוֹמִים אָדָם. מַדּוּעַ לֹא תְּטַיְּלוּ בִּרְחוֹב צְדָדִי, שָׁקֵט, בִּמְנוּחָה וּבְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ. לָמָּה לָכֶם לְצַעֵר אֶת עַצְמְכֶם?" נָתַן בּוֹ הָרַב אֶת עֵינָיו הַטּוֹבוֹת וְשָׁאַל: "וְאִלּוּ הַיְלָדִים, יַלְדֵי חֶמֶד שֶׁלֹּא חָטְאוּ, יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל זַכִּים וּטְהוֹרִים, מָתַי יִרְאוּ אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל רַב בְּיִשְׂרָאֵל? כֵּיצַד יֵדְעוּ אֵיךְ נִרְאוּ אֲבוֹתֵיהֶם וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם? הֲמֵבִין אַתָּה, אִלּוּ הָיָה בְּיָדֵינוּ הַכֹּחַ, הֲרֵי חוֹבָה הָיְתָה מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לָצֵאת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר בַּהֲמוֹנֵינוּ, לִזְעֹק וּלְהַתְרִיעַ, לִמְחוֹת וְלִקְרֹא תִּגָּר עַל הַהֶפְקֵרוּת הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת, עַל אִבּוּד עֶרְכֵי הַנֶּצַח, עַל רְמִיסַת הַדָּת בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. אַךְ עַתָּה, שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ הַכֹּחַ, הֲרֵינִי יוֹצֵא מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ לְהַפְגָּנָה פְּרָטִית, הַפְגָּנַת יָחִיד, לֵאמֹר: רְאוּ, הִנֶּנּוּ כָּאן, עוֹד קַיָּמִים יְהוּדִים חֲרֵדִים בְּיִשְׂרָאֵל, יְהוּדִים שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, שׁוֹמְרֵי הַגַּחֶלֶת". מַרְעִישִׁים הַדְּבָרִים וְכֹה נְכוֹנִים. בְּשֶׁקֶט, בְּדַרְכֵי נֹעַם, אַךְ גַּם בְּגָאוֹן וּבִזְקִיפוּת קוֹמָה - חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַכְרִיז: אֲנַחְנוּ כָּאן! גֵּאִים בְּמוֹרַשְׁתֵנוּ, מְאֻשָּׁרִים בְּיִחוּדֵנוּ. "אֲנַחְנוּ עַל הַמַּפָּה". אַדְּרַבָּה, כָּל אֵלֶּה שֶׁכְּבָר סָפְדוּ לָנוּ וְהֵכִינוּ לָנוּ מוּזֵיאונִים 'לְשִׁמּוּר עַתִּיקוֹת' כְּאִלּוּ הָיִינוּ מְאֻבָּנִים הִיסְטוֹרִיִּים, יִוָּכְחוּ לִרְאוֹת כִּי טָעוּ. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּרְבּוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד... וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם; וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שְׁמוֹת א-ז, יב). וּמְפָרְשִׁים רַבּוֹתֵינוּ (לִקּוּטֵי אִמְרֵי חַיִּים, שְׁמוֹת), שֶׁהֵם קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם מֵרְאִיַּת הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ. מֵהַכִּפָּה שֶׁעַל רֹאשֵׁנוּ, מֵהַפֵּאוֹת, מֵהַזָּקָן, מֵהַפָּנִים הַיְּהוּדִיּוֹת. אָמְנָם כֵּן, כַּאֲשֶׁר הַגְּבֶרֶת וֶרָה וַיְצְמַן, רַעְיָתוֹ שֶׁל נְשִׂיא הַמְּדִינָה הָרִאשׁוֹן, רָאֲתָה בְּמָכוֹן וַיְצְמַן בִּרְחוֹבוֹת אָדָם בַּעַל לְבוּשׁ חֲרֵדִי הִיא נִתְקְפָה בְּטֵרוּף. בִּצְוָחוֹת נוֹרָאוֹת צִוְּתָה עַל הַשּׁוֹמְרִים לְהַרְחִיקוֹ וּלְגָרְשׁוֹ מִן הַמָּקוֹם כִּי לֹא יָכְלָה לָשֵׂאת אֶת מַרְאֵהוּ. וַאֲנַחְנוּ - עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם - כָּאן! וְחוֹבָה עָלֵינוּ לְהַדְגִּישׁ וּלְהַבְלִיט זֹאת וּלְהִתְגָּאוֹת בְּכָךְ. וְהַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁים בְּבֵאוּרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אֲזוּלַאי, זְקֵנוֹ שֶׁל מָרָן הַחִידָ"א זַצַ"ל, בְּסִפְרוֹ "בַּעֲלֵי בְּרִית אַבְרָם" בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם - בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ כֹּחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא מְקַיֵּם מִצְווֹת בּוֹרְאוֹ בְּפַרְהֶסְיָה, לְעֵינֵי כָּל, בְּלִי פַּחַד. וְנִרְאֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּהוּ לְהִמּוֹל בְּעֶצֶם הַיּוֹם כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת הַמִּצְוָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה - כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקִים". נַרְאֶה לְכֻלָּם שֶׁאֵין אָנוּ יְהוּדִים חֲרֵדִים בַּסֵּתֶר וּבַמַּחְתֶּרֶת, אֶלָּא בְּעֹז וּבְגָאוֹן: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)