Otzarot-Article

"הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (טז-טז) צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁהַיִּסּוּרִים הַנּוֹחֲתִים עָלָיו הֵם מִתּוֹךְ אַהֲבַת ה' אֵלָיו כְּדֵי לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בְּבֹא הָעֵת לְהִכָּנֵס לְפָנָיו, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹאֵג לִפְעָמִים "לְכַבֵּס" אוֹתָנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי" (תְּהִלִּים נא-ד).

אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ אַף לֹא לְרֶגַע אֶחָד - לֹא פּוֹחֵד מִשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם! כְּמוֹ שֶׁהֵעִידָה הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם", פֵּרֵשׁ רָשִׁ"י: אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם.

הָגָר סָבְלָה בְּבֵית אַבְרָהָם מִיַּחֲסָהּ שֶׁל שָׂרָה כְּלַפֶּיהָ, לָכֵן בָּרְחָה מֵהַבַּיִת. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל אוֹתָהּ הַמַּלְאָךְ: "אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי?" עָנְתָה: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת". אָמַר לָהּ: "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדָהּ".

לוֹמַר לְךָ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה (חֻלִּין ז.), וְכַמּוּבָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵה' יִתְבָּרַךְ. הַפִּתְרוֹן: לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂינוּ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי הַבְּרִיחָה מִצָּרָה אַחַת תִּגְרֹם לָנוּ רַק לִפֹּל בְּיָדָהּ שֶׁל צָרָה אַחֶרֶת...

הָרמ"ע מִפַּאנוֹ זצ"ל, כָּתַב שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹרֶדֶת לָעוֹלָם מַצִּיגִים לָהּ הַרְבֵּה גּוּפִים, וְעַל כָּל גּוּף כָּתוּב מַה יַּעֲבֹר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַנְּשָׁמָה בּוֹחֶרֶת לָהּ אֶת הַגּוּף עִם הַיִּסּוּרִים הַשַּׁיָּכִים לָהּ עַל פִּי מַה שֶּׁמַּתְאִים לָהּ כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַסִּבָּה שֶׁבְּגִינָהּ נִגְזַר עָלֶיהָ לָרֶדֶת לְזֶה הָעוֹלָם בַּשֵּׁנִית. וְאִלּוּ הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ מְמֻרְמָר וּמָלֵא דִּכָּאוֹן עַל מַצָּבוֹ, וַהֲרֵי אַתָּה בָּחַרְתָּ אֶת הַגּוּף הַזֶּה עִם הַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ כִּי זֶהוּ הַבֶּגֶד הֲכִי מַתְאִים לְךָ לְפִי מִדּוֹתֶיךָ וְהַתִּקּוּן שֶׁלְּךָ! אָז עַל מָה אַתָּה מִתְמַרְמֵר?!

יֶשְׁנָהּ יְחִידָה קְרָבִית בַּצָּבָא שֶׁנִּקְרֵאת יְחִידַת הַ"כַּלְבָנִים". תַּפְקִידָם לָלֶכֶת עִם כְּלָבִים מְאֻלָּפִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב כְּדֵי לְזַהוֹת מוֹקְשִׁים וּמִטְעֲנֵי חַבָּלָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְנַטְרֵל אוֹתָם בְּטֶרֶם יִכָּנְסוּ הַכּוֹחוֹת אֶל הַשֶּׁטַח. מַה יִּקְרֶה אִם אוֹתוֹ חַיָּל יֹאמַר: "מַדּוּעַ עָלַי לְהִתְבַּזּוֹת לָלֶכֶת עִם כֶּלֶב בִּשְׂדֵה הַקְּרָב? אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִתְבַּזּוֹת, אֲנִי מְעֻנְיָן לְהִכָּנֵס לִשְׂדֵה הַקְּרָב עִם מָטוֹס, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת עִם טַנְק". וַדַּאי שֶׁאוֹתוֹ חַיָּל טוֹעֶה טָעוּת גְּדוֹלָה, כִּי זֶה לֹא הַתַּפְקִיד שֶׁהוּטַל עָלָיו, וְדַוְקָא עַל יְדֵי שֶׁיְּמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ כָּרָאוּי הוּא יָכוֹל לִתְרֹם לְהַצְלָחָה בִּשְׂדֵה הַקְּרָב וּלְהַצִּיל חַיֵּי אָדָם.

עַם יִשְׂרָאֵל, עַם סְגֻלָּה, חַיִּים כְּכִבְשָׂה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים לְאֹרֶךְ כָּל הַהִיסְטוֹרְיָה הָרְדוּפָה בְּיִסּוּרִים, אַךְ דַּוְקָא בְּשֶׁל כָּךְ שָׂרַדְנוּ וְאַף לָמַדְנוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַקְּשָׁיִים וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה שֶׁנָּטַע בָּנוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה.

קְבוּצַת קַבְּלָנִים פִּצְּתָה אֶת הַדַּיָּרִים שֶׁגָּרִים בִּשְׁנֵי בִּנְיָנִים סְמוּכִים וְהָרְסָה אֶת הַמִּבְנִים כְּדֵי לִבְנוֹת בִּמְקוֹם הַבִּנְיָנִים בִּנְיָן גָּבוֹהַּ וּרְחַב יָדַיִם.

אִישׁ תָּם שָׁאַל: "לָמָּה הָרְסוּ אֶת הַבִּנְיָנִים, לֹא חֲבָל?! הָיוּ יְכוֹלִים לִבְנוֹת עַל גַּבֵּי הַבִּנְיָנִים הַלָּלוּ עוֹד קוֹמוֹת".

הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁיְּסוֹדוֹת הַבִּנְיָן אֵינָם חֲזָקִים דַּיָּם כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עוֹד קוֹמוֹת, לָכֵן צָרִיךְ לַהֲרֹס אֶת הַבִּנְיָנִים עַד הַיְּסוֹד וּלְהָכִין יְסוֹדוֹת עֲמֻקִּים וַחֲזָקִים יוֹתֵר! כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַקְּשָׁיִים אוֹתָם הוּא חוֹוֶה בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו, כִּי אֵין אָדָם שֶׁאֵין לוֹ נִסְיוֹנוֹת, יִסּוּרִים וּבְעָיוֹת, כָּל אֶחָד וְהַ"חֲבִילָה" שֶׁלּוֹ. כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁזֶּהוּ חֵלֶק מִבִּנְיַן אִישִׁיּוּתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת תִּקּוּנוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם. הַיִּסּוּרִים הֵם סְתִירָה לְשֵׁם בִּנְיָן.

מָשָׁל לִשְׁתֵּי צְפַרְדֵּעִים שֶׁקָּפְצוּ אֶל תּוֹךְ דְּלִי הַשַּׁמֶּנֶת בַּמַּחְלָבָה וְהִתְחִילוּ לִטְעֹם מֵהַמַּעֲדָן הֶעָרֵב. אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע הִרְגִּישׁוּ הַשְּׁתַּיִם כִּי הֵן טוֹבְעוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁמֶּנֶת.

"הַצִּילוּ!!! הַצִּילוּ!!!". הֵן נִסּוּ לְטַפֵּס עַל דָּפְנוֹת הַדְּלִי, אַךְ הֶחֱלִיקוּ בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ הַשַּׁמֶּנֶת. "זֶהוּ! אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לָמוּת!!! תַּקְשִׁיבִי לִי, תֹּאכְלִי כָּל עוֹד אַתְּ יְכוֹלָה, לְפָחוֹת נָמוּת מִתּוֹךְ הֲנָאָה!". צָעֲקָה הַצְּפַרְדֵּעַ לַחֲבֶרְתָּהּ. וְאִלּוּ הַשְּׁנִיָּה לֹא הִסְכִּימָה לְוַתֵּר עַל הַחַיִּים וְלָמוּת, הִיא הִתְאַמְּצָה וְנֶאֶבְקָה, וּלְפֶתַע הִרְגִּישָׁה שֶׁרַגְלֶיהָ עוֹמְדוֹת עַל קַרְקַע מוּצָקָה, וְהוֹפּ... קָפְצָה הַחוּצָה וְנִצְּלָה, כִּי בִּזְכוּת שֶׁדָּשָׁה בְּרַגְלֶיהָ בַּשַּׁמֶּנֶת, הַשַּׁמֶּנֶת נֶהֶפְכָה לְחֶמְאָה, וְאִלּוּ הַצְּפַרְדֵּעַ הַשְּׁנִיָּה טָבְעָה... (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	תזריע - מצורע תש"פ
	נְגָעִים מְעַנְּגִים
	"הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (טז-טז) צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁהַיִּסּוּרִים הַנּוֹחֲתִים עָלָיו הֵם מִתּוֹךְ אַהֲבַת ה' אֵלָיו כְּדֵי לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בְּבֹא הָעֵת לְהִכָּנֵס לְפָנָיו, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹאֵג לִפְעָמִים "לְכַבֵּס" אוֹתָנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי" (תְּהִלִּים נא-ד). אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ אַף לֹא לְרֶגַע אֶחָד - לֹא פּוֹחֵד מִשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם! כְּמוֹ שֶׁהֵעִידָה הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם", פֵּרֵשׁ רָשִׁ"י: אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. הָגָר סָבְלָה בְּבֵית אַבְרָהָם מִיַּחֲסָהּ שֶׁל שָׂרָה כְּלַפֶּיהָ, לָכֵן בָּרְחָה מֵהַבַּיִת. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל אוֹתָהּ הַמַּלְאָךְ: "אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי?" עָנְתָה: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת". אָמַר לָהּ: "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדָהּ". לוֹמַר לְךָ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה (חֻלִּין ז.), וְכַמּוּבָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵה' יִתְבָּרַךְ. הַפִּתְרוֹן: לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂינוּ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי הַבְּרִיחָה מִצָּרָה אַחַת תִּגְרֹם לָנוּ רַק לִפֹּל בְּיָדָהּ שֶׁל צָרָה אַחֶרֶת... הָרמ"ע מִפַּאנוֹ זצ"ל, כָּתַב שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹרֶדֶת לָעוֹלָם מַצִּיגִים לָהּ הַרְבֵּה גּוּפִים, וְעַל כָּל גּוּף כָּתוּב מַה יַּעֲבֹר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַנְּשָׁמָה בּוֹחֶרֶת לָהּ אֶת הַגּוּף עִם הַיִּסּוּרִים הַשַּׁיָּכִים לָהּ עַל פִּי מַה שֶּׁמַּתְאִים לָהּ כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַסִּבָּה שֶׁבְּגִינָהּ נִגְזַר עָלֶיהָ לָרֶדֶת לְזֶה הָעוֹלָם בַּשֵּׁנִית. וְאִלּוּ הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ מְמֻרְמָר וּמָלֵא דִּכָּאוֹן עַל מַצָּבוֹ, וַהֲרֵי אַתָּה בָּחַרְתָּ אֶת הַגּוּף הַזֶּה עִם הַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ כִּי זֶהוּ הַבֶּגֶד הֲכִי מַתְאִים לְךָ לְפִי מִדּוֹתֶיךָ וְהַתִּקּוּן שֶׁלְּךָ! אָז עַל מָה אַתָּה מִתְמַרְמֵר?! יֶשְׁנָהּ יְחִידָה קְרָבִית בַּצָּבָא שֶׁנִּקְרֵאת יְחִידַת הַ"כַּלְבָנִים". תַּפְקִידָם לָלֶכֶת עִם כְּלָבִים מְאֻלָּפִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב כְּדֵי לְזַהוֹת מוֹקְשִׁים וּמִטְעֲנֵי חַבָּלָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְנַטְרֵל אוֹתָם בְּטֶרֶם יִכָּנְסוּ הַכּוֹחוֹת אֶל הַשֶּׁטַח. מַה יִּקְרֶה אִם אוֹתוֹ חַיָּל יֹאמַר: "מַדּוּעַ עָלַי לְהִתְבַּזּוֹת לָלֶכֶת עִם כֶּלֶב בִּשְׂדֵה הַקְּרָב? אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִתְבַּזּוֹת, אֲנִי מְעֻנְיָן לְהִכָּנֵס לִשְׂדֵה הַקְּרָב עִם מָטוֹס, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת עִם טַנְק". וַדַּאי שֶׁאוֹתוֹ חַיָּל טוֹעֶה טָעוּת גְּדוֹלָה, כִּי זֶה לֹא הַתַּפְקִיד שֶׁהוּטַל עָלָיו, וְדַוְקָא עַל יְדֵי שֶׁיְּמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ כָּרָאוּי הוּא יָכוֹל לִתְרֹם לְהַצְלָחָה בִּשְׂדֵה הַקְּרָב וּלְהַצִּיל חַיֵּי אָדָם. עַם יִשְׂרָאֵל, עַם סְגֻלָּה, חַיִּים כְּכִבְשָׂה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים לְאֹרֶךְ כָּל הַהִיסְטוֹרְיָה הָרְדוּפָה בְּיִסּוּרִים, אַךְ דַּוְקָא בְּשֶׁל כָּךְ שָׂרַדְנוּ וְאַף לָמַדְנוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַקְּשָׁיִים וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה שֶׁנָּטַע בָּנוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה. קְבוּצַת קַבְּלָנִים פִּצְּתָה אֶת הַדַּיָּרִים שֶׁגָּרִים בִּשְׁנֵי בִּנְיָנִים סְמוּכִים וְהָרְסָה אֶת הַמִּבְנִים כְּדֵי לִבְנוֹת בִּמְקוֹם הַבִּנְיָנִים בִּנְיָן גָּבוֹהַּ וּרְחַב יָדַיִם. אִישׁ תָּם שָׁאַל: "לָמָּה הָרְסוּ אֶת הַבִּנְיָנִים, לֹא חֲבָל?! הָיוּ יְכוֹלִים לִבְנוֹת עַל גַּבֵּי הַבִּנְיָנִים הַלָּלוּ עוֹד קוֹמוֹת". הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁיְּסוֹדוֹת הַבִּנְיָן אֵינָם חֲזָקִים דַּיָּם כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עוֹד קוֹמוֹת, לָכֵן צָרִיךְ לַהֲרֹס אֶת הַבִּנְיָנִים עַד הַיְּסוֹד וּלְהָכִין יְסוֹדוֹת עֲמֻקִּים וַחֲזָקִים יוֹתֵר! כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַקְּשָׁיִים אוֹתָם הוּא חוֹוֶה בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו, כִּי אֵין אָדָם שֶׁאֵין לוֹ נִסְיוֹנוֹת, יִסּוּרִים וּבְעָיוֹת, כָּל אֶחָד וְהַ"חֲבִילָה" שֶׁלּוֹ. כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁזֶּהוּ חֵלֶק מִבִּנְיַן אִישִׁיּוּתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת תִּקּוּנוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם. הַיִּסּוּרִים הֵם סְתִירָה לְשֵׁם בִּנְיָן. מָשָׁל לִשְׁתֵּי צְפַרְדֵּעִים שֶׁקָּפְצוּ אֶל תּוֹךְ דְּלִי הַשַּׁמֶּנֶת בַּמַּחְלָבָה וְהִתְחִילוּ לִטְעֹם מֵהַמַּעֲדָן הֶעָרֵב. אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע הִרְגִּישׁוּ הַשְּׁתַּיִם כִּי הֵן טוֹבְעוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁמֶּנֶת. "הַצִּילוּ!!! הַצִּילוּ!!!". הֵן נִסּוּ לְטַפֵּס עַל דָּפְנוֹת הַדְּלִי, אַךְ הֶחֱלִיקוּ בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ הַשַּׁמֶּנֶת. "זֶהוּ! אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לָמוּת!!! תַּקְשִׁיבִי לִי, תֹּאכְלִי כָּל עוֹד אַתְּ יְכוֹלָה, לְפָחוֹת נָמוּת מִתּוֹךְ הֲנָאָה!". צָעֲקָה הַצְּפַרְדֵּעַ לַחֲבֶרְתָּהּ. וְאִלּוּ הַשְּׁנִיָּה לֹא הִסְכִּימָה לְוַתֵּר עַל הַחַיִּים וְלָמוּת, הִיא הִתְאַמְּצָה וְנֶאֶבְקָה, וּלְפֶתַע הִרְגִּישָׁה שֶׁרַגְלֶיהָ עוֹמְדוֹת עַל קַרְקַע מוּצָקָה, וְהוֹפּ... קָפְצָה הַחוּצָה וְנִצְּלָה, כִּי בִּזְכוּת שֶׁדָּשָׁה בְּרַגְלֶיהָ בַּשַּׁמֶּנֶת, הַשַּׁמֶּנֶת נֶהֶפְכָה לְחֶמְאָה, וְאִלּוּ הַצְּפַרְדֵּעַ הַשְּׁנִיָּה טָבְעָה... (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)