Otzarot-Article

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" (לב-ד) מְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁלַח אֶל עֵשָׂו מַלְאָכִים מַמָּשׁ, מֻשְׁלָמִים וַחֲזָקִים, שֶׁנִּבְרְאוּ מִכֹּחַ מִצְווֹתָיו. אוּלָם נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: וְכִי מָה אִכְפַּת לְעֵשָׂו מִמִּצְווֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב? הֲרֵי יֵשׁ לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד בַּשָּׂפָה שֶׁמֵּבִין, לִכְאוֹרָה הָיָה טוֹב יוֹתֵר אִם הָיָה שׁוֹלֵחַ אֵלָיו אֶת לֵוִי וְשִׁמְעוֹן, שֶׁיְּדַבְּרוּ עִמּוֹ בִּ'שְׂפַת הַיָּדַיִם'.

אֶלָּא, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ רָצָה לִרְמֹז לְעֵשָׂו שֶׁיּוּכַל לְהִלָּחֵם עִמּוֹ דַּוְקָא עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִמִּצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ כָּרֶגַע. מֵאַחַר שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַמִּצְווֹת, כִּי זְכוּת זוֹ חוֹפֶפֶת עַל הָאָדָם וּמְגִנָּה עָלָיו מִכָּל פֶּגַע רַע, אוֹיֵב וְאוֹרֵב, גַּם לְאַחַר קוּמוֹ מִן הַסֵּפֶר. כִּדְרָשַׁת רַב יוֹסֵף (סוֹטָה כא) עַל הַפָּסוּק "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שִׁיר הַשִּׁירִים ח-ז), אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה - בִּזְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ מְגִנָּה וּמַצִּילָה, בִּזְמַן שֶׁלֹּא עוֹסֵק בָּהּ מְגִנָּה אֲבָל לֹא מַצִּילָה. תּוֹרָה - בֵּין בִּזְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ וּבֵין בִּזְמַן שֶׁלֹּא עוֹסֵק בָּהּ מְגִנָּה וּמַצִּילָה.

הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מַשָּׁאשׁ זָצָ"ל סִפֵּר: יַעֲקֹב עַזְרִיאֵל הָיָה סוֹחֵר בַּדִּים בַּשּׁוּק הַיְּהוּדִי שֶׁל דַּמֶּשֶׂק, וְהָיָה פּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ רַק מֵהַצָּהֳרַיִם, כִּי אֶת שְׁעוֹת הַבֹּקֶר הָיָה מַקְדִּישׁ לְלִמּוּד תּוֹרָה.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁפָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ, סִפְּרוּ לוֹ חֲבֵרָיו הַסּוֹחֲרִים הַמִּתְחָרִים בּוֹ, שֶׁבַּבֹּקֶר הִגִּיעַ סוֹחֵר אֲרִיגִים מִחוּ"ל וּמָכַר לְכָל הַסּוֹחֲרִים אֲרִיגִים מְשֻׁבָּחִים בִּמְחִיר זוֹל מְאֹד.

"הַכֹּל לְטוֹבָה", הֵשִׁיב יַעֲקֹב.

"לְךָ הַפְּסוּקִים וְלָנוּ הַסְּחוֹרָה", הִתְּלוּ בּוֹ הַסּוֹחֲרִים.

כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים פָּשְׁטוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת עַל חֲנֻיּוֹת הַבַּדִּים שֶׁבַּשּׁוּק וְהֶחְרִימוּ אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה, כִּי הִתְבָּרֵר שֶׁהָיְתָה גְּנוּבָה, וְאַף הֵשִׁיתוּ עֲלֵיהֶם קְנָס כַּסְפִּי כָּבֵד.

"לִי הַפְּסוּקִים וְאַיֵּה סְחוֹרַתְכֶם?!" הֵטִיחַ בָּהֶם יַעֲקֹב.

בֹּקֶר אַחֵר הִגִּיעוּ סוֹחֲרִים מִחוּ"ל, קָנוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד וְרוֹקְנוּ אֶת כָּל מַדְּפֵי הַחֲנֻיּוֹת.

שׁוּב פַּעַם סִפְּרוּ זֹאת לְיַעֲקֹב הַסּוֹחֵר, וּכְדַרְכּוֹ אָמַר: "גַּם זוֹ לְטוֹבָה!"

כַּעֲבֹר זְמַן הָיָה חֹסֶר בְּבַדִּים בַּשּׁוּק וְלָכֵן מְחִירָם עָלָה, וְיַעֲקֹב מָכַר אֶת כָּל סְחוֹרָתוֹ בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ. שְׁכֵנָיו רָאוּ וְקִנְּאוּ בּוֹ.

בְּפַעַם שְׁלִישִׁית הִגִּיעַ סוֹחֵר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, קָנָה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל סְחוֹרָה וְשִׁלֵּם בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב, וְיַעֲקֹב, שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת ,"הִפְסִיד". אַחַד הַסּוֹחֲרִים לָקַח אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לַצּוֹרֵף כְּדֵי שֶׁיָּכִין מֵהֶן רִמּוֹנִים לְסֵפֶר תּוֹרָה, אַךְ הַצּוֹרֵף אָמַר לוֹ שֶׁמַּטְבְּעוֹת אֵלּוּ רַק מְצֻפּוֹת זָהָב...

הָלַךְ וְסִפֵּר לִשְׁאָר הַסּוֹחֲרִים, הָלְכוּ וּבָדְקוּ אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבְּיָדָם, וְגַם שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁלּוֹ הָיוּ מְזֻיָּפִים. מֵאַחַר שֶׁהָיָה חֹסֶר בַּאֲרִיגִים, שׁוּב מָכַר יַעֲקֹב אֶת סְחוֹרָתוֹ בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ וְיָצָא נִשְׂכָּר גַּם בַּ"פְּסוּקִים", וְגַם בִּ"סְחוֹרָתוֹ".

הָלַךְ יַעֲקֹב אֶל חֲבֵרָיו וְאָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים זֶה כְּבָר חֲזָקָה! אַתֶּם לֹא מְבִינִים שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הוּא מְקוֹר הַבְּרָכָה?! כָּל הֶפְסֵדְכֶם הוּא בִּגְלַל שֶׁאַתֶּם לֹא קוֹבְעִים עִתִּים לַתּוֹרָה!"

נָתְנוּ אֶל לִבָּם, וְגַם הֵם הִתְחִילוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה!

אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת חָלְפוּ, וַעֲדַיִן יוֹשְׁבִים עַם יִשְׂרָאֵל מוּל הַגְּמָרָא וְלוֹמְדִים אֶת הֲוָיוֹת אַבַּיֵּי וְרָבָא בְּשִׂמְחָה וּבְהַתְמָדָה. נֶאֱמָנִים לַדֶּרֶךְ בָּהּ צָעֲדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִזֶּה אַלְפֵי שָׁנִים. כַּאֲשֶׁר בְּנֵי אֻמּוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ נְתוּנִים תַּחַת אִיּוּמִים כְּדֵי שֶׁיִּתְאַסְלְמוּ אוֹ יִתְנַצְּרוּ, מִיָּד שִׁנּוּ אֶת הַשְׁקָפָתָם וֶאֱמוּנָתָם מִבְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף, אֲבָל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא הָעָם הַיְּחִידִי שֶׁהָיָה מוּכָן לְהִשָּׁחֵט, לְהִשָּׂרֵף וּלְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָן לֵאלֹקָיו. לָכֵן בּוֹרֵא עוֹלָם שָׁמַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל כְּבָבַת עֵינָיו, וּמִסִּבָּה זוֹ, עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם!!!

זְכוּת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁעָמְדָה לָנוּ בְּכָל אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּתֵנוּ בְּכָל הָעוֹלָם, וְהִיא זוֹ הָעוֹמֶדֶת לָנוּ גַּם עַתָּה, כְּכִבְשָׂה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. לָכֵן עָלֵינוּ לָשִׂים אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה עֲטָרָה לְרֹאשֵׁנוּ, לְכַבְּדָם, לְעוֹדְדָם וְלִתְמֹךְ בָּהֶם כְּכָל יְכָלְתֵּנוּ, כִּי הֵם הָעֲרֻבָּה לִזְכוּת קִיּוּמֵנוּ! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	תרומה תש"פ
	"צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת"
	"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" (לב-ד) מְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁלַח אֶל עֵשָׂו מַלְאָכִים מַמָּשׁ, מֻשְׁלָמִים וַחֲזָקִים, שֶׁנִּבְרְאוּ מִכֹּחַ מִצְווֹתָיו. אוּלָם נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: וְכִי מָה אִכְפַּת לְעֵשָׂו מִמִּצְווֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב? הֲרֵי יֵשׁ לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד בַּשָּׂפָה שֶׁמֵּבִין, לִכְאוֹרָה הָיָה טוֹב יוֹתֵר אִם הָיָה שׁוֹלֵחַ אֵלָיו אֶת לֵוִי וְשִׁמְעוֹן, שֶׁיְּדַבְּרוּ עִמּוֹ בִּ'שְׂפַת הַיָּדַיִם'. אֶלָּא, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ רָצָה לִרְמֹז לְעֵשָׂו שֶׁיּוּכַל לְהִלָּחֵם עִמּוֹ דַּוְקָא עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִמִּצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ כָּרֶגַע. מֵאַחַר שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַמִּצְווֹת, כִּי זְכוּת זוֹ חוֹפֶפֶת עַל הָאָדָם וּמְגִנָּה עָלָיו מִכָּל פֶּגַע רַע, אוֹיֵב וְאוֹרֵב, גַּם לְאַחַר קוּמוֹ מִן הַסֵּפֶר. כִּדְרָשַׁת רַב יוֹסֵף (סוֹטָה כא) עַל הַפָּסוּק "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שִׁיר הַשִּׁירִים ח-ז), אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה - בִּזְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ מְגִנָּה וּמַצִּילָה, בִּזְמַן שֶׁלֹּא עוֹסֵק בָּהּ מְגִנָּה אֲבָל לֹא מַצִּילָה. תּוֹרָה - בֵּין בִּזְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ וּבֵין בִּזְמַן שֶׁלֹּא עוֹסֵק בָּהּ מְגִנָּה וּמַצִּילָה. הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מַשָּׁאשׁ זָצָ"ל סִפֵּר: יַעֲקֹב עַזְרִיאֵל הָיָה סוֹחֵר בַּדִּים בַּשּׁוּק הַיְּהוּדִי שֶׁל דַּמֶּשֶׂק, וְהָיָה פּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ רַק מֵהַצָּהֳרַיִם, כִּי אֶת שְׁעוֹת הַבֹּקֶר הָיָה מַקְדִּישׁ לְלִמּוּד תּוֹרָה. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁפָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ, סִפְּרוּ לוֹ חֲבֵרָיו הַסּוֹחֲרִים הַמִּתְחָרִים בּוֹ, שֶׁבַּבֹּקֶר הִגִּיעַ סוֹחֵר אֲרִיגִים מִחוּ"ל וּמָכַר לְכָל הַסּוֹחֲרִים אֲרִיגִים מְשֻׁבָּחִים בִּמְחִיר זוֹל מְאֹד. "הַכֹּל לְטוֹבָה", הֵשִׁיב יַעֲקֹב. "לְךָ הַפְּסוּקִים וְלָנוּ הַסְּחוֹרָה", הִתְּלוּ בּוֹ הַסּוֹחֲרִים. כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים פָּשְׁטוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת עַל חֲנֻיּוֹת הַבַּדִּים שֶׁבַּשּׁוּק וְהֶחְרִימוּ אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה, כִּי הִתְבָּרֵר שֶׁהָיְתָה גְּנוּבָה, וְאַף הֵשִׁיתוּ עֲלֵיהֶם קְנָס כַּסְפִּי כָּבֵד. "לִי הַפְּסוּקִים וְאַיֵּה סְחוֹרַתְכֶם?!" הֵטִיחַ בָּהֶם יַעֲקֹב. בֹּקֶר אַחֵר הִגִּיעוּ סוֹחֲרִים מִחוּ"ל, קָנוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד וְרוֹקְנוּ אֶת כָּל מַדְּפֵי הַחֲנֻיּוֹת. שׁוּב פַּעַם סִפְּרוּ זֹאת לְיַעֲקֹב הַסּוֹחֵר, וּכְדַרְכּוֹ אָמַר: "גַּם זוֹ לְטוֹבָה!" כַּעֲבֹר זְמַן הָיָה חֹסֶר בְּבַדִּים בַּשּׁוּק וְלָכֵן מְחִירָם עָלָה, וְיַעֲקֹב מָכַר אֶת כָּל סְחוֹרָתוֹ בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ. שְׁכֵנָיו רָאוּ וְקִנְּאוּ בּוֹ. בְּפַעַם שְׁלִישִׁית הִגִּיעַ סוֹחֵר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, קָנָה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל סְחוֹרָה וְשִׁלֵּם בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב, וְיַעֲקֹב, שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת ,"הִפְסִיד". אַחַד הַסּוֹחֲרִים לָקַח אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לַצּוֹרֵף כְּדֵי שֶׁיָּכִין מֵהֶן רִמּוֹנִים לְסֵפֶר תּוֹרָה, אַךְ הַצּוֹרֵף אָמַר לוֹ שֶׁמַּטְבְּעוֹת אֵלּוּ רַק מְצֻפּוֹת זָהָב... הָלַךְ וְסִפֵּר לִשְׁאָר הַסּוֹחֲרִים, הָלְכוּ וּבָדְקוּ אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבְּיָדָם, וְגַם שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁלּוֹ הָיוּ מְזֻיָּפִים. מֵאַחַר שֶׁהָיָה חֹסֶר בַּאֲרִיגִים, שׁוּב מָכַר יַעֲקֹב אֶת סְחוֹרָתוֹ בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ וְיָצָא נִשְׂכָּר גַּם בַּ"פְּסוּקִים", וְגַם בִּ"סְחוֹרָתוֹ". הָלַךְ יַעֲקֹב אֶל חֲבֵרָיו וְאָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים זֶה כְּבָר חֲזָקָה! אַתֶּם לֹא מְבִינִים שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הוּא מְקוֹר הַבְּרָכָה?! כָּל הֶפְסֵדְכֶם הוּא בִּגְלַל שֶׁאַתֶּם לֹא קוֹבְעִים עִתִּים לַתּוֹרָה!" נָתְנוּ אֶל לִבָּם, וְגַם הֵם הִתְחִילוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה! אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת חָלְפוּ, וַעֲדַיִן יוֹשְׁבִים עַם יִשְׂרָאֵל מוּל הַגְּמָרָא וְלוֹמְדִים אֶת הֲוָיוֹת אַבַּיֵּי וְרָבָא בְּשִׂמְחָה וּבְהַתְמָדָה. נֶאֱמָנִים לַדֶּרֶךְ בָּהּ צָעֲדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִזֶּה אַלְפֵי שָׁנִים. כַּאֲשֶׁר בְּנֵי אֻמּוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ נְתוּנִים תַּחַת אִיּוּמִים כְּדֵי שֶׁיִּתְאַסְלְמוּ אוֹ יִתְנַצְּרוּ, מִיָּד שִׁנּוּ אֶת הַשְׁקָפָתָם וֶאֱמוּנָתָם מִבְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף, אֲבָל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא הָעָם הַיְּחִידִי שֶׁהָיָה מוּכָן לְהִשָּׁחֵט, לְהִשָּׂרֵף וּלְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָן לֵאלֹקָיו. לָכֵן בּוֹרֵא עוֹלָם שָׁמַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל כְּבָבַת עֵינָיו, וּמִסִּבָּה זוֹ, עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם!!! זְכוּת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁעָמְדָה לָנוּ בְּכָל אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּתֵנוּ בְּכָל הָעוֹלָם, וְהִיא זוֹ הָעוֹמֶדֶת לָנוּ גַּם עַתָּה, כְּכִבְשָׂה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. לָכֵן עָלֵינוּ לָשִׂים אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה עֲטָרָה לְרֹאשֵׁנוּ, לְכַבְּדָם, לְעוֹדְדָם וְלִתְמֹךְ בָּהֶם כְּכָל יְכָלְתֵּנוּ, כִּי הֵם הָעֲרֻבָּה לִזְכוּת קִיּוּמֵנוּ! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)