Otzarot-Article

"רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה" (א-ו) רַבֵּנוּ הַחִזְקוּנִי זָצָ"ל תָּמַהּ: הַפָּרָשָׁה מַתְחִילָה בְּדִבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנּוּ. בַּתְּחִלָּה בְּרֶמֶז, וּלְאַחַר מִכֵּן בְּגָלוּי. מָה רָאָה אֵפוֹא מֹשֶׁה רַבֵּנּוּ לְהַזְכִּיר גְּדֻלָּתָן וּסְגֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזָּכוּ בְּהַר סִינַי לַתּוֹרָה וּלְמִשְׁכָּן לַדַּיָּנִים וְלַסַּנְהֶדְרִין?

וְהִזְכִּיר דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת ל:), שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהָיָה רַבָּה פּוֹתֵחַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא, וְהָיוּ מְחַיְּכִים, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיָה יוֹשֵׁב בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּפוֹתֵחַ בְּשִׁעוּרוֹ. וּמַדּוּעַ נָהַג כֵּן? אֶלָּא שֶׁהָאֲוִירָה הַמְחֻיֶּכֶת גּוֹרֶמֶת קֵרוּב הַדַּעַת, וְעַל יָדוֹ יִשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים בְּיֶתֶר תְּשׂוּמַת לֵב וְקֵרוּב הַלְּבָבוֹת. וְאִם יֵשׁ לִיצֹר קֵרוּב לְבָבוֹת לִפְנֵי הַלִּמּוּד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לִיצֹר אוֹתוֹ לִפְנֵי אֲמִירַת תּוֹכָחָה! וְדָבָר חָשׁוּב נוֹסָף: חָשׁוּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נְגִיעָה אִישִׁית לַמּוֹכִיחַ - אַחֶרֶת תִּהְיֶה תּוֹכַחְתּוֹ לַשָּׁוְא. כַּמָּה מְחַיְּבִים דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהֵם תּוֹרַת חַיִּים.

לְאֹרֶךְ כָּל חַיָּיו נִזְהַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֲפִלּוּ מִצֵּל צִלָּהּ שֶׁל נְגִיעָה, וּמֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. לְהַלָּן מַעֲשֶׂה (סְבִיב שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד) הַמַּמְחִישׁ עַד כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל נְגִיעָה:

עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בִּנְדִיבוּת לִבּוֹ, הָיָה מַרְבֶּה לְהַלְווֹת כְּסָפִים לַאֲנָשִׁים שֶׁנִּקְלְעוּ לִמְצוּקָה. יוֹם אֶחָד פָּנָה אֵלָיו אָדָם בְּבַקָּשַׁת הַלְוָאָה נִכְבָּדָה. הַמְבַקֵּשׁ הָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם שֶׁהָיָה מַרְבֶּה לִלְווֹת וּמְמַעֵט לִפְרֹעַ, וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב הָיָה מְאַחֵר בְּהַחְזָרַת הַחוֹב. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, אֲנָשִׁים נִמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת לוֹ, אַךְ מְיֻדָּעֵנוּ הֶעָשִׁיר, מִתּוֹךְ רַחֲמִים עַל אוֹתוֹ אָדָם, לָקַח אֶת הַסִּכּוּן וְהִלְוָה לוֹ אֶת הַסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁבִּקֵּשׁ, כְּשֶׁהוּא מְקַוֶּה שֶׁבְּוַדַּאי הַלָּה יִזְכֹּר לוֹ אֶת חַסְדּוֹ וְיִפְרַע בַּזְּמַן אֶת חוֹבוֹ.

הַיָּמִים חָלְפוּ וּזְמַן הַפֵּרָעוֹן הִגִּיעַ, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַלּוֹוֶה לֹא בָּא לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ, אֶלָּא אַף לֹא טָרַח לְבַקֵּשׁ לְהַאֲרִיךְ אֶת זְמַן הַהַלְוָאָה. מִשֶּׁחָלְפוּ לְמַעְלָה מִשְּׁנָתַיִם מִזְּמַן הַפֵּרָעוֹן, הָלַךְ הַמַּלְוֶה הַנָּדִיב אֵצֶל הַלּוֹוֶה וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּפְרַע אֶת חוֹבוֹ.

כָּאן נָכוֹנָה לוֹ הַפְתָּעָה. הַלָּה הֵעֵז פָּנָיו כְּנֶגֶד בַּעַל חוֹבוֹ וְהִכְחִישׁ אֶת דְּבַר הַהַלְוָאָה מִכֹּל וָכֹל. לַמַּלְוֶה לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה אֶלָּא לְזַמְּנוֹ לְדִין תּוֹרָה. שָׁמְעוּ הַדַּיָּנִים אֶת שְׁנֵי הַצְּדָדִים וּפָסְקוּ, שֶׁאִם הַלּוֹוֶה רוֹצֶה לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ, עָלָיו לְהִשָּׁבַע שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לָוָה מִמֶּנּוּ. לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה, נֶעֱמַד הַלָּה וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הַמַּלְוֶה, אִבֵּד אֶת שְׁלִיטָתוֹ הָעַצְמִית, וְהֵחֵל לִצְעֹק עַל הַלּוֹוֶה לְעֵינֵי הַדַּיָּנִים: "לֹא אִכְפַּת לִי מֵהַכֶּסֶף, אַךְ כֵּיצַד הִנְּךָ מֵעֵז לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר?! כָּכָה לַעֲבֹר עַל אֶחָד מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת?! עָלֶיךָ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמְךָ! אַתָּה מֵמִיט חֶרְפָּה עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל!" וּמֵאָז, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָעֳלָה הַנּוֹשֵׂא, עָלָה זַעֲמוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה, וְהָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר: "מֵהַכֶּסֶף לֹא אִכְפַּת לִי, אַךְ לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר?!"

חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת וְהַמִּקְרֶה נִשְׁכַּח, עַד שֶׁבְּאַחַת הַשְׁבָּתוֹת עָלָה הַמַּלְוֶה עַל הַבִּימָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר: "בִּרְצוֹנִי לְהַכְרִיז דְּבַר מָה. לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים הָיָה לִי דִּין תּוֹרָה עִם פְּלוֹנִי, וּלְאַחַר פְּסַק הַדִּין בִּיַּשְׁתִּי אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּפְנֵי חֲבֵרַי, וְדִבַּרְתִּי עָלָיו רָעָה. כָּעֵת, אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל שֶׁבִּיַּשְׁתִּי אוֹתוֹ בָּרַבִּים".

הַתְּמִיהָה שֶׁפָּשְׁטָה עַל פְּנֵי הַמִּתְפַּלְּלִים לֹא נֶעֶלְמָה מֵעֵינָיו, וְהוּא מִהֵר לְפָרֵשׁ אֶת בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה שֶׁבָּאָה אַחֲרֵי שָׁנִים לֹא מְעַטּוֹת, וְכֹה אָמַר: "בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר נָסַעְתִּי לְרֶגֶל עֲסָקַי לְעִיר רְחוֹקָה. בְּאַחַת מִפְּגִישׁוֹתַי עִם אֶחָד מִידִידַי שָׁם, סִפֵּר לִי הַלָּה עַל דִּין תּוֹרָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם שְׁם בְּקָרוֹב, וּבִקְּשַׁנִי לָבוֹא לְבֵית הַדִּין, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת הַדִּיּוּן וְאֶת פְּסַק הַדִּין. כֵּיוָן שֶׁזְּמַנִּי הָיָה בְּיָדִי, הָלַכְתִּי לְשָׁם וְהֶאֱזַנְתִּי לַדִּין וּדְבָרִים. לְהַפְתָּעָתִי נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, שֶׁהַנּוֹשֵׂא הַנִּדּוֹן הָיָה בְּדִיּוּק מַה שֶׁהָיָה לִי עִם אוֹתוֹ לוֹוֶה. אָדָם לָוָה כֶּסֶף מֵחֲבֵרוֹ, וּמְאֻחָר יוֹתֵר הִכְחִישׁ וְטָעַן שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. גַּם כָּאן פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים שֶׁעַל הַלּוֹוֶה לְהִשָּׁבַע, וְהוּא נִשְׁבַּע. וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי בְּבֵית הַדִּין וְרָאִיתִי בְּעֵינַי כֵּיצַד אָדָם נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר, אוּלָם כָּאן, הַדָּבָר כְּלָל לֹא הִפְרִיעַ לִי".

"כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי לְבֵיתִי הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי יְהוּדִי הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר וְעוֹבֵר עַל אֶחָד מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבְכָל זֹאת שׁוּם שְׁרִיר בְּפָנַי לֹא זָע. מִיָּד שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: מַה נִּשְׁתַּנָּה? מַדּוּעַ אֵצֶל הַלּוֹוֶה שֶׁלִּי הָפַכְתִּי אֶת הָעוֹלָם וְאָמַרְתִּי לְכֻלָּם שֶׁלֹּא אִכְפַּת לִי מֵהַכֶּסֶף, רַק מִשְּׁבוּעַת הַשֶּׁקֶר, וְאִלּוּ כָּאן אֵין הַדָּבָר מַפְרִיעַ לִי כְּלָל? הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הַחֵטְא הִטְרִיד אוֹתִי, אֶלָּא כַּסְפִּי שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנִּי הָיָה חָסֵר לִי.

"אִם כֵּן, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי שֶׁלֹּא הַכֶּסֶף עִקָּר אֶלָּא שְׁבוּעַת הַשֶּׁקֶר, נָבַע מִנְּגִיעָה אִישִׁית! לֹא הָיְתָה לִי כְּלָל זְכוּת לִפְגֹּעַ כָּךְ בַּלּוֹוֶה, וְעַל כָּךְ אֲנִי מְפַיְּסוֹ בְּפֻמְבֵּי". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	משפטים תש"פ
	הַפְּרַקְלִיט בְּעוֹלַם הָאֱמֶת
	"רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה" (א-ו) רַבֵּנוּ הַחִזְקוּנִי זָצָ"ל תָּמַהּ: הַפָּרָשָׁה מַתְחִילָה בְּדִבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנּוּ. בַּתְּחִלָּה בְּרֶמֶז, וּלְאַחַר מִכֵּן בְּגָלוּי. מָה רָאָה אֵפוֹא מֹשֶׁה רַבֵּנּוּ לְהַזְכִּיר גְּדֻלָּתָן וּסְגֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזָּכוּ בְּהַר סִינַי לַתּוֹרָה וּלְמִשְׁכָּן לַדַּיָּנִים וְלַסַּנְהֶדְרִין? וְהִזְכִּיר דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת ל:), שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהָיָה רַבָּה פּוֹתֵחַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא, וְהָיוּ מְחַיְּכִים, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיָה יוֹשֵׁב בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּפוֹתֵחַ בְּשִׁעוּרוֹ. וּמַדּוּעַ נָהַג כֵּן? אֶלָּא שֶׁהָאֲוִירָה הַמְחֻיֶּכֶת גּוֹרֶמֶת קֵרוּב הַדַּעַת, וְעַל יָדוֹ יִשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים בְּיֶתֶר תְּשׂוּמַת לֵב וְקֵרוּב הַלְּבָבוֹת. וְאִם יֵשׁ לִיצֹר קֵרוּב לְבָבוֹת לִפְנֵי הַלִּמּוּד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לִיצֹר אוֹתוֹ לִפְנֵי אֲמִירַת תּוֹכָחָה! וְדָבָר חָשׁוּב נוֹסָף: חָשׁוּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נְגִיעָה אִישִׁית לַמּוֹכִיחַ - אַחֶרֶת תִּהְיֶה תּוֹכַחְתּוֹ לַשָּׁוְא. כַּמָּה מְחַיְּבִים דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהֵם תּוֹרַת חַיִּים. לְאֹרֶךְ כָּל חַיָּיו נִזְהַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֲפִלּוּ מִצֵּל צִלָּהּ שֶׁל נְגִיעָה, וּמֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. לְהַלָּן מַעֲשֶׂה (סְבִיב שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד) הַמַּמְחִישׁ עַד כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל נְגִיעָה: עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בִּנְדִיבוּת לִבּוֹ, הָיָה מַרְבֶּה לְהַלְווֹת כְּסָפִים לַאֲנָשִׁים שֶׁנִּקְלְעוּ לִמְצוּקָה. יוֹם אֶחָד פָּנָה אֵלָיו אָדָם בְּבַקָּשַׁת הַלְוָאָה נִכְבָּדָה. הַמְבַקֵּשׁ הָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם שֶׁהָיָה מַרְבֶּה לִלְווֹת וּמְמַעֵט לִפְרֹעַ, וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב הָיָה מְאַחֵר בְּהַחְזָרַת הַחוֹב. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, אֲנָשִׁים נִמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת לוֹ, אַךְ מְיֻדָּעֵנוּ הֶעָשִׁיר, מִתּוֹךְ רַחֲמִים עַל אוֹתוֹ אָדָם, לָקַח אֶת הַסִּכּוּן וְהִלְוָה לוֹ אֶת הַסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁבִּקֵּשׁ, כְּשֶׁהוּא מְקַוֶּה שֶׁבְּוַדַּאי הַלָּה יִזְכֹּר לוֹ אֶת חַסְדּוֹ וְיִפְרַע בַּזְּמַן אֶת חוֹבוֹ. הַיָּמִים חָלְפוּ וּזְמַן הַפֵּרָעוֹן הִגִּיעַ, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַלּוֹוֶה לֹא בָּא לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ, אֶלָּא אַף לֹא טָרַח לְבַקֵּשׁ לְהַאֲרִיךְ אֶת זְמַן הַהַלְוָאָה. מִשֶּׁחָלְפוּ לְמַעְלָה מִשְּׁנָתַיִם מִזְּמַן הַפֵּרָעוֹן, הָלַךְ הַמַּלְוֶה הַנָּדִיב אֵצֶל הַלּוֹוֶה וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּפְרַע אֶת חוֹבוֹ. כָּאן נָכוֹנָה לוֹ הַפְתָּעָה. הַלָּה הֵעֵז פָּנָיו כְּנֶגֶד בַּעַל חוֹבוֹ וְהִכְחִישׁ אֶת דְּבַר הַהַלְוָאָה מִכֹּל וָכֹל. לַמַּלְוֶה לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה אֶלָּא לְזַמְּנוֹ לְדִין תּוֹרָה. שָׁמְעוּ הַדַּיָּנִים אֶת שְׁנֵי הַצְּדָדִים וּפָסְקוּ, שֶׁאִם הַלּוֹוֶה רוֹצֶה לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ, עָלָיו לְהִשָּׁבַע שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לָוָה מִמֶּנּוּ. לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה, נֶעֱמַד הַלָּה וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הַמַּלְוֶה, אִבֵּד אֶת שְׁלִיטָתוֹ הָעַצְמִית, וְהֵחֵל לִצְעֹק עַל הַלּוֹוֶה לְעֵינֵי הַדַּיָּנִים: "לֹא אִכְפַּת לִי מֵהַכֶּסֶף, אַךְ כֵּיצַד הִנְּךָ מֵעֵז לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר?! כָּכָה לַעֲבֹר עַל אֶחָד מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת?! עָלֶיךָ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמְךָ! אַתָּה מֵמִיט חֶרְפָּה עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל!" וּמֵאָז, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָעֳלָה הַנּוֹשֵׂא, עָלָה זַעֲמוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה, וְהָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר: "מֵהַכֶּסֶף לֹא אִכְפַּת לִי, אַךְ לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר?!" חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת וְהַמִּקְרֶה נִשְׁכַּח, עַד שֶׁבְּאַחַת הַשְׁבָּתוֹת עָלָה הַמַּלְוֶה עַל הַבִּימָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר: "בִּרְצוֹנִי לְהַכְרִיז דְּבַר מָה. לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים הָיָה לִי דִּין תּוֹרָה עִם פְּלוֹנִי, וּלְאַחַר פְּסַק הַדִּין בִּיַּשְׁתִּי אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּפְנֵי חֲבֵרַי, וְדִבַּרְתִּי עָלָיו רָעָה. כָּעֵת, אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל שֶׁבִּיַּשְׁתִּי אוֹתוֹ בָּרַבִּים". הַתְּמִיהָה שֶׁפָּשְׁטָה עַל פְּנֵי הַמִּתְפַּלְּלִים לֹא נֶעֶלְמָה מֵעֵינָיו, וְהוּא מִהֵר לְפָרֵשׁ אֶת בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה שֶׁבָּאָה אַחֲרֵי שָׁנִים לֹא מְעַטּוֹת, וְכֹה אָמַר: "בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר נָסַעְתִּי לְרֶגֶל עֲסָקַי לְעִיר רְחוֹקָה. בְּאַחַת מִפְּגִישׁוֹתַי עִם אֶחָד מִידִידַי שָׁם, סִפֵּר לִי הַלָּה עַל דִּין תּוֹרָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם שְׁם בְּקָרוֹב, וּבִקְּשַׁנִי לָבוֹא לְבֵית הַדִּין, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת הַדִּיּוּן וְאֶת פְּסַק הַדִּין. כֵּיוָן שֶׁזְּמַנִּי הָיָה בְּיָדִי, הָלַכְתִּי לְשָׁם וְהֶאֱזַנְתִּי לַדִּין וּדְבָרִים. לְהַפְתָּעָתִי נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, שֶׁהַנּוֹשֵׂא הַנִּדּוֹן הָיָה בְּדִיּוּק מַה שֶׁהָיָה לִי עִם אוֹתוֹ לוֹוֶה. אָדָם לָוָה כֶּסֶף מֵחֲבֵרוֹ, וּמְאֻחָר יוֹתֵר הִכְחִישׁ וְטָעַן שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. גַּם כָּאן פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים שֶׁעַל הַלּוֹוֶה לְהִשָּׁבַע, וְהוּא נִשְׁבַּע. וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי בְּבֵית הַדִּין וְרָאִיתִי בְּעֵינַי כֵּיצַד אָדָם נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר, אוּלָם כָּאן, הַדָּבָר כְּלָל לֹא הִפְרִיעַ לִי". "כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי לְבֵיתִי הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי יְהוּדִי הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר וְעוֹבֵר עַל אֶחָד מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבְכָל זֹאת שׁוּם שְׁרִיר בְּפָנַי לֹא זָע. מִיָּד שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: מַה נִּשְׁתַּנָּה? מַדּוּעַ אֵצֶל הַלּוֹוֶה שֶׁלִּי הָפַכְתִּי אֶת הָעוֹלָם וְאָמַרְתִּי לְכֻלָּם שֶׁלֹּא אִכְפַּת לִי מֵהַכֶּסֶף, רַק מִשְּׁבוּעַת הַשֶּׁקֶר, וְאִלּוּ כָּאן אֵין הַדָּבָר מַפְרִיעַ לִי כְּלָל? הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הַחֵטְא הִטְרִיד אוֹתִי, אֶלָּא כַּסְפִּי שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנִּי הָיָה חָסֵר לִי. "אִם כֵּן, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי שֶׁלֹּא הַכֶּסֶף עִקָּר אֶלָּא שְׁבוּעַת הַשֶּׁקֶר, נָבַע מִנְּגִיעָה אִישִׁית! לֹא הָיְתָה לִי כְּלָל זְכוּת לִפְגֹּעַ כָּךְ בַּלּוֹוֶה, וְעַל כָּךְ אֲנִי מְפַיְּסוֹ בְּפֻמְבֵּי". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)