Otzarot-Article

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (י-א) מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גָּדַל בְּבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָרָשָׁע לְלֹא אָב וָאֵם אוֹ מִשְׁפָּחָה תּוֹמֶכֶת. בְּנוֹסָף לְכָךְ, הוּא גָּדַל בִּסְבִיבָה קְלוֹקֶלֶת הַשְּׁטוּפָה בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, אַךְ לַמְרוֹת זֹאת הִתְעַלָּה בְּרוּחָנִיּוּת עַד שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת נְבִיא הַנְּבִיאִים, בְּחִיר הָאֱנוֹשׁוּת בְּכָל הַזְּמַנִּים, אֲשֶׁר דִּבֵּר עִם ה' יִתְבָּרַךְ פָּנִים אֶל פָּנִים. אִם כֵּן, מֻטֶּלֶת חוֹבָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים בּוֹ!

בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ, הַחֹשֶׁךְ הָיָה כָּל כָּךְ סָמִיךְ עַד שֶׁהַמִּצְרִים לֹא יָכְלוּ לָקוּם מִמְּקוֹמָם. בְּדוֹרֵנוּ, יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן נִמְצָאִים בַּ"חֹשֶׁךְ", רַבִּים רוֹצִים לְהַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה אוּלָם מְגַשְּׁשִׁים כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה לְלֹא הַדְרָכָה נְכוֹנָה. כָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ "פָּטֶנְטִים" וְ"קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ" כֵּיצַד לִהְיוֹת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" בְּיוֹם אֶחָד.

פַּעַם אַחַת בִּקְּרוּ אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" קְבוּצַת תַּלְמִידֵי יְשִׁיבָה וּשְׁאָלוּהוּ כֵּיצַד לְהַצְלִיחַ לִגְדֹּל בַּתּוֹרָה. וְכָךְ עָנָה לָהֶם: "זֶה נוֹרָא פָּשׁוּט, בַּבֹּקֶר קָמִים, מִתְפַּלְּלִים, אוֹכְלִים מַשֶּׁהוּ, לוֹמְדִים עַד הַצָּהֳרַיִם, בַּצָּהֳרַיִם אוֹכְלִים, נָחִים, מִתְפַּלְּלִים, אַחַר כָּךְ בָּעֶרֶב לוֹמְדִים שׁוּב עַד שֶׁמִתְפַּלְּלִים וְהוֹלְכִים לִישֹׁן, וְחוֹזֵר חָלִילָה. לֹא צְרִיכִים לִקְרֹעַ עוֹלָמוֹת וְלֹא צָרִיךְ לִטְבֹּל בְּמִקְוָאוֹת וְלִשְׁבֹּר קֶרַח. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם מִנִּסְיוֹנִי, כָּךְ אֲנִי עָשִׂיתִי!"

בַּסֵּפֶר "עֲנַף עֵץ אָבוֹת" מוּבָא סִפּוּר מוֹפֵת מֵהַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן בַּעַל הַתַּנְיָא זצוק"ל: יוֹם אֶחָד הִסְתַּכֵּל רַבִּי זַלְמָן בְּחַלּוֹן בֵּיתוֹ וְרָאָה שֶׁחֲבוּרַת יְלָדִים מִתְחָרִים בֵּינֵיהֶם מִי יַצְלִיחַ לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הָעַמּוּד שֶׁנִּצָּב בֶּחָצֵר. בֵּין הַמִּתְחָרִים הָיָה גַּם נֶכְדּוֹ, "מֶנְדֶּל", אֲשֶׁר נִתְפַּרְסֵם לְיָמִים כַּגָּאוֹן רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶּל מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, בַּעַל הַ"צֶּמַח צֶדֶק". הַיְּלָדִים הֵחֵלּוּ לְהִתְחָרוֹת וּלְטַפֵּס עַל הָעַמּוּד הַגָּבוֹהַּ, אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַחֲצִי הָעַמּוּד, כָּרְעוּ וְנָפְלוּ. רַק מֶנְדֶּל הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת עַד לְסוֹף הַתֹּרֶן, וְאָז כֻּלָּם הֵרִיעוּ לוֹ וּמָחֲאוּ לוֹ כַּפַּיִם עַל הַצְלָחָתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ מֶנְדֶּל לְבַקֵּר אֶת סָבוֹ, שְׁאָלוֹ רַבִּי זַלְמָן: "מֶנְדֶּלִי, מַדּוּעַ לְדַעְתְּךָ רַק אַתָּה הִצְלַחְתָּ לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הָעַמּוּד וְהָאֲחֵרִים לֹא?"

עָנָה הַנֶּכֶד: "סַבָּא, אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי עֲלֵיהֶם וְרָאִיתִי שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַחֲצִי גֹּבַהּ הָעַמּוּד, הִבִּיטוּ לְמַטָּה, רָאוּ שֶׁהֵם גְּבוֹהִים מִן הַקַּרְקַע, קִבְּלוּ סְחַרְחֹרֶת וְנָפְלוּ. לָכֵן אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לֹא לְהִסְתַּכֵּל לְמַטָּה, כִּי אִם רַק לְמַעְלָה, וְלָכֵן הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁ הָעַמּוּד!" הֵשִׁיב הַנֶּכֶד בְּגָאוֹן.

אָמַר לוֹ סָבוֹ: "טוֹב עָשִׂיתָ! וּמִקְרָא מָלֵא הוּא, 'אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה' (מִשְׁלֵי טו-כד), לָכֵן גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה אַל נָא תִּסְתַּכֵּל עַל הַקְּטַנִּים מִמְּךָ בְּחָכְמָה פֶּן תִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם תֵּרֵד מֵרָמַת לִמּוּדְךָ, אֶלָּא תָּמִיד תִּסְתַּכֵּל בַּגְּדוֹלִים מִמְּךָ, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם אַתָּה תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה, וְכָךְ תִּזְכֶּה לִהְיוֹת בְּרוּם הַמַּעֲלָה!"

עָלֵינוּ לְהִתְעַלּוֹת בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה בְּהַדְרָגָתִיּוּת עַל מְנָת שֶׁנּוּכַל לִשְׁמֹר אֶת הַדַּרְגָּה אֵלֶיהָ הִצְלַחְנוּ לְהַעְפִּיל, כְּשֵׁם שֶׁעוֹלִים בַּסֻּלָּם שָׁלָב אַחֲרֵי שָׁלָב, אַךְ מֵאִידָךְ כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם, לֹא שָׂמִים אֶת הַיָּדַיִם בַּכִּיסִים. צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִשְׁתַּדֵּל, וְהַבָּא לְהִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ!

עֵץ הַבַּמְבּוּק יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְגֹבַהּ שֶׁל אַרְבָּעִים מֶטֶר. בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת הוּא מִתְפַּתֵּחַ בְּאִטִּיּוּת, אַךְ כַּעֲבֹר שָׁנִים הוּא תּוֹפֵס גֹּבַהּ וְיָכוֹל לִגְבֹּהַּ בְּמֶטֶר אֶחָד תּוֹךְ יְמָמָה אַחַת! חוֹקְרִים גִּלּוּ, שֶׁכָּל הַתְּקוּפָה שֶׁהוּא לֹא גָּבַהּ הוּא פִּתֵּחַ לְעַצְמוֹ מַעֲרֶכֶת שָׁרָשִׁים מְסֹעֶפֶת בָּאֲדָמָה. לִפְעָמִים נִרְאֶה לְךָ שֶׁאַתָּה לֹא מִתְפַּתֵּחַ, אַתָּה לוֹמֵד וְלֹא מַצְלִיחַ, אֲבָל תֵּדַע לְךָ, בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹאֶה אֶת הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁלְּךָ וְיַגְבִּיהַּ אוֹתְךָ לְמַעְלָה!!!

הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה גְּנֵבַת אֲבָנִים יְקָרוֹת, זוֹ הָיְתָה מֻמְחִיּוּתוֹ אֲשֶׁר קָנָה בְּ"עָמָל" שֶׁל שָׁנִים. יוֹם אֶחָד מִתֹּקֶף תַּפְקִידוֹ נָסַע לִירִיד הַיַּהֲלוֹמִים. בְּאֶחָד מֵהַדּוּכָנִים הוּא קָלַט יַהֲלוֹם גָּדוֹל וְיֻקְרָתִי. וְהִנֵּה לְשִׂמְחַת לִבּוֹ הִגִּיעַ עָשִׁיר שֶׁהִתְעַנְיֵן דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת בָּאֶבֶן הַיְּפֵיפִיָּה, וּלְבַסּוֹף קָנָה אוֹתָהּ בְּדָמִים יְקָרִים. הַגַּנָּב עָקַב אַחֲרָיו וְעָלָה יַחַד עִמּוֹ אֶל אֳנִיַּת הַפְּאֵר. הַגַּנָּב שִׁחֵד אֶת פְּקִיד הַקַּבָּלָה שֶׁיְּאַכְסֵן אוֹתוֹ בְּחֶדֶר מְשֻׁתָּף עִם הֶעָשִׁיר בְּתוֹאֲנָה שֶׁבְּכַמָּה חֲדָרִים הִתְקַלְקֵל הַחַשְׁמַל בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי.

הַגְּבִיר שֶׁקָּנָה אֶת הַיַּהֲלוֹם הָיָה חָכָם וּכְבָר הִבְחִין בַּ"צֵּל" שֶׁהוֹלֵךְ עִמּוֹ מֵאָז שֶׁעָמַד בִּירִיד הַיַּהֲלוֹמִים, לָכֵן נָקַט בְּכָל אֶמְצָעֵי הַזְּהִירוּת. כְּשֶׁהַגְּבִיר נִרְדַּם הִתְחִיל הַגַּנָּב אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה וְהֵחֵל לְחַפֵּשׂ אֶת הַיַּהֲלוֹם בְּתִיקוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר. מִשֶׁלֹּא מְצָאוֹ חִטֵּט בִּבְגָדָיו וּבִשְׁאָר חֲפָצָיו, אַךְ לַשָּׁוְא, הוּא לֹא מָצָא דָּבָר.

בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהֶעָשִׁיר יָרַד מֵהָאֳנִיָּה, שָׁאַל אוֹתוֹ הַגַּנָּב: "תַּגִּיד לִי אֶת הָאֱמֶת, אֵיפֹה הֶחְבֵּאתָ אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁקָּנִיתָ אֶמֶשׁ?"

הַגְּבִיר חִיֵּךְ, "אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה אֶת הָאֶבֶן, לָכֵן הֶחְבֵּאתִי אוֹתָהּ בַּכִּיס שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁלְּךָ, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁם בָּטוּחַ לֹא תְּחַפֵּשׂ אוֹתָהּ. בַּבֹּקֶר כְּשֶׁהִתְרַחַצְתָּ לָקַחְתִּי אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה"...

אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים אֶת הַיַּהֲלוֹם בְּכִיסָם שֶׁל אֲחֵרִים, אַךְ בְּעֶצֶם הַ"יַּהֲלוֹם" נִמְצָא אֶצְלֵנוּ! לְכָל אֶחָד יֵשׁ כִּשּׁוּרִים, תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת וִיכוֹלוֹת אִתָּם אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וּלְהַצְלִיחַ בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן שֶׁנִּרְצֶה, אִם רַק נִרְצֶה בֶּאֱמֶת! אַל נָא "תִּגְנְבוּ" אֶת עַצְמְכֶם! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	שמות תש"פ
	חוֹבַת הָעֶזְרָה לְאַחִים רְחוֹקִים
	"בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (י-א) מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גָּדַל בְּבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָרָשָׁע לְלֹא אָב וָאֵם אוֹ מִשְׁפָּחָה תּוֹמֶכֶת. בְּנוֹסָף לְכָךְ, הוּא גָּדַל בִּסְבִיבָה קְלוֹקֶלֶת הַשְּׁטוּפָה בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, אַךְ לַמְרוֹת זֹאת הִתְעַלָּה בְּרוּחָנִיּוּת עַד שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת נְבִיא הַנְּבִיאִים, בְּחִיר הָאֱנוֹשׁוּת בְּכָל הַזְּמַנִּים, אֲשֶׁר דִּבֵּר עִם ה' יִתְבָּרַךְ פָּנִים אֶל פָּנִים. אִם כֵּן, מֻטֶּלֶת חוֹבָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים בּוֹ! בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ, הַחֹשֶׁךְ הָיָה כָּל כָּךְ סָמִיךְ עַד שֶׁהַמִּצְרִים לֹא יָכְלוּ לָקוּם מִמְּקוֹמָם. בְּדוֹרֵנוּ, יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן נִמְצָאִים בַּ"חֹשֶׁךְ", רַבִּים רוֹצִים לְהַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה אוּלָם מְגַשְּׁשִׁים כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה לְלֹא הַדְרָכָה נְכוֹנָה. כָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ "פָּטֶנְטִים" וְ"קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ" כֵּיצַד לִהְיוֹת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" בְּיוֹם אֶחָד. פַּעַם אַחַת בִּקְּרוּ אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" קְבוּצַת תַּלְמִידֵי יְשִׁיבָה וּשְׁאָלוּהוּ כֵּיצַד לְהַצְלִיחַ לִגְדֹּל בַּתּוֹרָה. וְכָךְ עָנָה לָהֶם: "זֶה נוֹרָא פָּשׁוּט, בַּבֹּקֶר קָמִים, מִתְפַּלְּלִים, אוֹכְלִים מַשֶּׁהוּ, לוֹמְדִים עַד הַצָּהֳרַיִם, בַּצָּהֳרַיִם אוֹכְלִים, נָחִים, מִתְפַּלְּלִים, אַחַר כָּךְ בָּעֶרֶב לוֹמְדִים שׁוּב עַד שֶׁמִתְפַּלְּלִים וְהוֹלְכִים לִישֹׁן, וְחוֹזֵר חָלִילָה. לֹא צְרִיכִים לִקְרֹעַ עוֹלָמוֹת וְלֹא צָרִיךְ לִטְבֹּל בְּמִקְוָאוֹת וְלִשְׁבֹּר קֶרַח. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם מִנִּסְיוֹנִי, כָּךְ אֲנִי עָשִׂיתִי!" בַּסֵּפֶר "עֲנַף עֵץ אָבוֹת" מוּבָא סִפּוּר מוֹפֵת מֵהַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן בַּעַל הַתַּנְיָא זצוק"ל: יוֹם אֶחָד הִסְתַּכֵּל רַבִּי זַלְמָן בְּחַלּוֹן בֵּיתוֹ וְרָאָה שֶׁחֲבוּרַת יְלָדִים מִתְחָרִים בֵּינֵיהֶם מִי יַצְלִיחַ לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הָעַמּוּד שֶׁנִּצָּב בֶּחָצֵר. בֵּין הַמִּתְחָרִים הָיָה גַּם נֶכְדּוֹ, "מֶנְדֶּל", אֲשֶׁר נִתְפַּרְסֵם לְיָמִים כַּגָּאוֹן רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶּל מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, בַּעַל הַ"צֶּמַח צֶדֶק". הַיְּלָדִים הֵחֵלּוּ לְהִתְחָרוֹת וּלְטַפֵּס עַל הָעַמּוּד הַגָּבוֹהַּ, אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַחֲצִי הָעַמּוּד, כָּרְעוּ וְנָפְלוּ. רַק מֶנְדֶּל הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת עַד לְסוֹף הַתֹּרֶן, וְאָז כֻּלָּם הֵרִיעוּ לוֹ וּמָחֲאוּ לוֹ כַּפַּיִם עַל הַצְלָחָתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ מֶנְדֶּל לְבַקֵּר אֶת סָבוֹ, שְׁאָלוֹ רַבִּי זַלְמָן: "מֶנְדֶּלִי, מַדּוּעַ לְדַעְתְּךָ רַק אַתָּה הִצְלַחְתָּ לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הָעַמּוּד וְהָאֲחֵרִים לֹא?" עָנָה הַנֶּכֶד: "סַבָּא, אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי עֲלֵיהֶם וְרָאִיתִי שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַחֲצִי גֹּבַהּ הָעַמּוּד, הִבִּיטוּ לְמַטָּה, רָאוּ שֶׁהֵם גְּבוֹהִים מִן הַקַּרְקַע, קִבְּלוּ סְחַרְחֹרֶת וְנָפְלוּ. לָכֵן אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לֹא לְהִסְתַּכֵּל לְמַטָּה, כִּי אִם רַק לְמַעְלָה, וְלָכֵן הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁ הָעַמּוּד!" הֵשִׁיב הַנֶּכֶד בְּגָאוֹן. אָמַר לוֹ סָבוֹ: "טוֹב עָשִׂיתָ! וּמִקְרָא מָלֵא הוּא, 'אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה' (מִשְׁלֵי טו-כד), לָכֵן גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה אַל נָא תִּסְתַּכֵּל עַל הַקְּטַנִּים מִמְּךָ בְּחָכְמָה פֶּן תִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם תֵּרֵד מֵרָמַת לִמּוּדְךָ, אֶלָּא תָּמִיד תִּסְתַּכֵּל בַּגְּדוֹלִים מִמְּךָ, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם אַתָּה תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה, וְכָךְ תִּזְכֶּה לִהְיוֹת בְּרוּם הַמַּעֲלָה!" עָלֵינוּ לְהִתְעַלּוֹת בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה בְּהַדְרָגָתִיּוּת עַל מְנָת שֶׁנּוּכַל לִשְׁמֹר אֶת הַדַּרְגָּה אֵלֶיהָ הִצְלַחְנוּ לְהַעְפִּיל, כְּשֵׁם שֶׁעוֹלִים בַּסֻּלָּם שָׁלָב אַחֲרֵי שָׁלָב, אַךְ מֵאִידָךְ כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם, לֹא שָׂמִים אֶת הַיָּדַיִם בַּכִּיסִים. צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִשְׁתַּדֵּל, וְהַבָּא לְהִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ! עֵץ הַבַּמְבּוּק יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְגֹבַהּ שֶׁל אַרְבָּעִים מֶטֶר. בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת הוּא מִתְפַּתֵּחַ בְּאִטִּיּוּת, אַךְ כַּעֲבֹר שָׁנִים הוּא תּוֹפֵס גֹּבַהּ וְיָכוֹל לִגְבֹּהַּ בְּמֶטֶר אֶחָד תּוֹךְ יְמָמָה אַחַת! חוֹקְרִים גִּלּוּ, שֶׁכָּל הַתְּקוּפָה שֶׁהוּא לֹא גָּבַהּ הוּא פִּתֵּחַ לְעַצְמוֹ מַעֲרֶכֶת שָׁרָשִׁים מְסֹעֶפֶת בָּאֲדָמָה. לִפְעָמִים נִרְאֶה לְךָ שֶׁאַתָּה לֹא מִתְפַּתֵּחַ, אַתָּה לוֹמֵד וְלֹא מַצְלִיחַ, אֲבָל תֵּדַע לְךָ, בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹאֶה אֶת הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁלְּךָ וְיַגְבִּיהַּ אוֹתְךָ לְמַעְלָה!!! הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה גְּנֵבַת אֲבָנִים יְקָרוֹת, זוֹ הָיְתָה מֻמְחִיּוּתוֹ אֲשֶׁר קָנָה בְּ"עָמָל" שֶׁל שָׁנִים. יוֹם אֶחָד מִתֹּקֶף תַּפְקִידוֹ נָסַע לִירִיד הַיַּהֲלוֹמִים. בְּאֶחָד מֵהַדּוּכָנִים הוּא קָלַט יַהֲלוֹם גָּדוֹל וְיֻקְרָתִי. וְהִנֵּה לְשִׂמְחַת לִבּוֹ הִגִּיעַ עָשִׁיר שֶׁהִתְעַנְיֵן דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת בָּאֶבֶן הַיְּפֵיפִיָּה, וּלְבַסּוֹף קָנָה אוֹתָהּ בְּדָמִים יְקָרִים. הַגַּנָּב עָקַב אַחֲרָיו וְעָלָה יַחַד עִמּוֹ אֶל אֳנִיַּת הַפְּאֵר. הַגַּנָּב שִׁחֵד אֶת פְּקִיד הַקַּבָּלָה שֶׁיְּאַכְסֵן אוֹתוֹ בְּחֶדֶר מְשֻׁתָּף עִם הֶעָשִׁיר בְּתוֹאֲנָה שֶׁבְּכַמָּה חֲדָרִים הִתְקַלְקֵל הַחַשְׁמַל בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי. הַגְּבִיר שֶׁקָּנָה אֶת הַיַּהֲלוֹם הָיָה חָכָם וּכְבָר הִבְחִין בַּ"צֵּל" שֶׁהוֹלֵךְ עִמּוֹ מֵאָז שֶׁעָמַד בִּירִיד הַיַּהֲלוֹמִים, לָכֵן נָקַט בְּכָל אֶמְצָעֵי הַזְּהִירוּת. כְּשֶׁהַגְּבִיר נִרְדַּם הִתְחִיל הַגַּנָּב אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה וְהֵחֵל לְחַפֵּשׂ אֶת הַיַּהֲלוֹם בְּתִיקוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר. מִשֶׁלֹּא מְצָאוֹ חִטֵּט בִּבְגָדָיו וּבִשְׁאָר חֲפָצָיו, אַךְ לַשָּׁוְא, הוּא לֹא מָצָא דָּבָר. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהֶעָשִׁיר יָרַד מֵהָאֳנִיָּה, שָׁאַל אוֹתוֹ הַגַּנָּב: "תַּגִּיד לִי אֶת הָאֱמֶת, אֵיפֹה הֶחְבֵּאתָ אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁקָּנִיתָ אֶמֶשׁ?" הַגְּבִיר חִיֵּךְ, "אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה אֶת הָאֶבֶן, לָכֵן הֶחְבֵּאתִי אוֹתָהּ בַּכִּיס שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁלְּךָ, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁם בָּטוּחַ לֹא תְּחַפֵּשׂ אוֹתָהּ. בַּבֹּקֶר כְּשֶׁהִתְרַחַצְתָּ לָקַחְתִּי אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה"... אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים אֶת הַיַּהֲלוֹם בְּכִיסָם שֶׁל אֲחֵרִים, אַךְ בְּעֶצֶם הַ"יַּהֲלוֹם" נִמְצָא אֶצְלֵנוּ! לְכָל אֶחָד יֵשׁ כִּשּׁוּרִים, תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת וִיכוֹלוֹת אִתָּם אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וּלְהַצְלִיחַ בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן שֶׁנִּרְצֶה, אִם רַק נִרְצֶה בֶּאֱמֶת! אַל נָא "תִּגְנְבוּ" אֶת עַצְמְכֶם! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)