Otzarot-Article

"כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה" (ז-יד) דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (שְׁמוֹת רַבָּה ח-ט): מָה הַכָּבֵד כּוֹעֵס, אַף לִבּוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשָׂה כָּבֵד. אֵינוֹ מֵבִין, כְּסִיל הוּא, "כִּי כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז-ט).

לַהֲבָנַת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, עָלֵינוּ לִפְנוֹת אֶל הַבְּרַיְתָא (בְּרָכוֹת סא.): "תָּנוּ רַבָּנָן, כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, לֵב מֵבִין, כָּבֵד כּוֹעֵס", כָּל אֵבֶר וּתְכוּנָתוֹ. עִקַּר הַדָּם הוּא בַּכָּבֵד וּבוֹ תְּלוּיָה מִדַּת הַכַּעַס. אֲבָל הַלֵּב, מֵבִין הוּא. יֵשׁ בּוֹ "חָכְמַת לֵב". וְהֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יוֹעֵץ רַע מֵהַכַּעַס, שֶׁאִישׁ לֹא הִרְוִיחַ מֵהָרֹגֶז. "רַגְזָן, לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ" (קִדּוּשִׁין מא.). וּלְפִיכָךְ נִמְלַךְ הַלֵּב בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֹּחַ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתוֹ. אִם אָכֵן זוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הַפִּקּוּד, הַמֹּחַ מַנְחֶה אֶת הַלֵּב וְהַלֵּב שׁוֹלֵט עַל הַכָּבֵד, הֲרֵי כָּאן נוֹטָרִיקוֹן "מֶלֶךְ" - "מוֹחַ, לֵב, כָּבֵד". אַךְ אִם הַכָּבֵד מִשְׁתַּלֵּט עַל הַלֵּב וּמְשַׁתֵּק אֶת הַמֹּחַ, הֲרֵי זֶה נוֹטָרִיקוֹן "כַּלֵּם", רַחְמָנָא לִיצְלַן: מַתְכּוֹן בָּטוּחַ לְכִלָּיוֹן.

וּפַרְעֹה יוֹכִיחַ: מַה הִרְוִיחַ מִסֵּרוּבָיו? מַכָּה וְעוֹד מַכָּה! מַה הִרְוִיחַ מֵעַקְשָׁנוּתוֹ, מִקְּשִׁיחוּתוֹ, מִכַּעֲסוֹ? הִתְבַּזּוּת עַצְמִית וְיִסּוּרִים, עַד אָבְדָּנוֹ בְּיַם סוּף.

וְהָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב שֶׁפַּרְעֹה הוּא סֵמֶל, דֻּגְמָה לְאָדָם הַמֻּדְרָךְ עַל יְדֵי יִצְרוֹ הָרָע. פַּרְעֹה הוּא אַזְהָרָה לְכֻלָּנוּ, הַתְרָאָה: רְאוּ מַה קּוֹרֶה לְמִי שֶׁמּוּנְחֶה עַל יְדֵי כַּעֲסוֹ, נִשְׁלָט בִּידֵי רִגְשׁוֹתָיו, וּכְבֵדוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תולדות תש"פ
	לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ!
	"כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה" (ז-יד) דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (שְׁמוֹת רַבָּה ח-ט): מָה הַכָּבֵד כּוֹעֵס, אַף לִבּוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשָׂה כָּבֵד. אֵינוֹ מֵבִין, כְּסִיל הוּא, "כִּי כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז-ט). לַהֲבָנַת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, עָלֵינוּ לִפְנוֹת אֶל הַבְּרַיְתָא (בְּרָכוֹת סא.): "תָּנוּ רַבָּנָן, כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, לֵב מֵבִין, כָּבֵד כּוֹעֵס", כָּל אֵבֶר וּתְכוּנָתוֹ. עִקַּר הַדָּם הוּא בַּכָּבֵד וּבוֹ תְּלוּיָה מִדַּת הַכַּעַס. אֲבָל הַלֵּב, מֵבִין הוּא. יֵשׁ בּוֹ "חָכְמַת לֵב". וְהֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יוֹעֵץ רַע מֵהַכַּעַס, שֶׁאִישׁ לֹא הִרְוִיחַ מֵהָרֹגֶז. "רַגְזָן, לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ" (קִדּוּשִׁין מא.). וּלְפִיכָךְ נִמְלַךְ הַלֵּב בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֹּחַ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתוֹ. אִם אָכֵן זוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הַפִּקּוּד, הַמֹּחַ מַנְחֶה אֶת הַלֵּב וְהַלֵּב שׁוֹלֵט עַל הַכָּבֵד, הֲרֵי כָּאן נוֹטָרִיקוֹן "מֶלֶךְ" - "מוֹחַ, לֵב, כָּבֵד". אַךְ אִם הַכָּבֵד מִשְׁתַּלֵּט עַל הַלֵּב וּמְשַׁתֵּק אֶת הַמֹּחַ, הֲרֵי זֶה נוֹטָרִיקוֹן "כַּלֵּם", רַחְמָנָא לִיצְלַן: מַתְכּוֹן בָּטוּחַ לְכִלָּיוֹן. וּפַרְעֹה יוֹכִיחַ: מַה הִרְוִיחַ מִסֵּרוּבָיו? מַכָּה וְעוֹד מַכָּה! מַה הִרְוִיחַ מֵעַקְשָׁנוּתוֹ, מִקְּשִׁיחוּתוֹ, מִכַּעֲסוֹ? הִתְבַּזּוּת עַצְמִית וְיִסּוּרִים, עַד אָבְדָּנוֹ בְּיַם סוּף. וְהָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב שֶׁפַּרְעֹה הוּא סֵמֶל, דֻּגְמָה לְאָדָם הַמֻּדְרָךְ עַל יְדֵי יִצְרוֹ הָרָע. פַּרְעֹה הוּא אַזְהָרָה לְכֻלָּנוּ, הַתְרָאָה: רְאוּ מַה קּוֹרֶה לְמִי שֶׁמּוּנְחֶה עַל יְדֵי כַּעֲסוֹ, נִשְׁלָט בִּידֵי רִגְשׁוֹתָיו, וּכְבֵדוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)