Otzarot-Article

"וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל" (ב-יד) בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מֻזְכָּר נְשִׂיא שֵׁבֶט גָּד פַּעֲמַיִם, וּבְכָל פַּעַם בְּשֵׁם שׁוֹנֶה. בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה הוּא מֻזְכָּר כְּ"אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל" (א-יג), וְאִלּוּ כָּאן הוּא נִקְרָא "אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל". כֵּיצַד זֶה שֶׁבְּאוֹתָהּ פָּרָשָׁה נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ מִ"דְּעוּאֵל" לִ"רְעוּאֵל"?

מָרָן הַחִידָ"א בְּסִפְרוֹ "חוֹמַת אֲנָךְ" כּוֹתֵב הֶסְבֵּר מְקוֹרִי עַל פִּי סֵפֶר "אִמְרֵי נֹעַם" (מִבַּעֲלֵי התוס' וַיֵּצֵא), לְפִיו הַשֵּׁם עָבַר 'שִׁדְרוּג' בִּזְכוּת מִדָּה טוֹבָה שֶׁהָיְתָה לִנְשִׂיא שֵׁבֶט גָּד.

אִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בַּחֲלֻקַּת הַדְּגָלִים, נִמְצָא כִּי הַשֵּׁבֶט שֶׁיָּצָא מְקֻפָּח הוּא שֵׁבֶט גָּד. וְזֹאת לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁלְּיַעֲקֹב אָבִינוּ הָיוּ אַרְבַּע נָשִׁים: רָחֵל, לֵאָה, בִּלְהָה וְזִלְפָּה. בְּנֵי רָחֵל קִבְּלוּ דֶּגֶל מְיֻחָד מִשֶּׁלָּהֶם - הַמַּעֲרָבִי. בְּנֵי לֵאָה שֶׁהָיוּ רַבִּים - קִבְּלוּ שְׁנֵי דְּגָלִים: הַמִּזְרָחִי בְּרָאשׁוּתוֹ שֶׁל יְהוּדָה הַמֶּלֶךְ, וְהַדְּרוֹמִי בְּרָאשׁוּתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. נִשְׁאָר דֶּגֶל אַחֲרוֹן - הַדֶּגֶל הַצְּפוֹנִי, שֶׁנִּתַּן לִבְנֵי בִּלְהָה וּבְרָאשׁוּתוֹ עָמַד דָּן בְּכוֹר בִּלְהָה.

לְמִי לֹא הָיָה דֶּגֶל מִשֶּׁלּוֹ? לִבְנֵי זִלְפָּה: גָּד וְאָשֵׁר. הֵם הִתְפַּצְּלוּ לִשְׁנֵי דְּגָלִים - אָשֵׁר נִלְוָה לַדֶּגֶל הַצְּפוֹנִי שֶׁבְּרָאשׁוּת דָּן בֶּן בִּלְהָה, וְאִלּוּ גָּד הִסְתַּפֵּחַ לַדֶּגֶל הַדְּרוֹמִי שֶׁבְּרָאשׁוּת רְאוּבֵן בֶּן לֵאָה. בְּצֶדֶק אֵפוֹא יָכוֹל הָיָה גָּד, בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ שֶׁל זִלְפָּה, לְהִתְרַעֵם עַל כָּךְ שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַבְּכוֹרִים הָאֲחֵרִים זָכוּ לְכָבוֹד שֶׁל הַנְהָגַת דֶּגֶל, וְאִלּוּ הוּא לֹא זָכָה לְכָךְ.

בְּפֹעַל הַנָּשִׂיא שֶׁל שֵׁבֶט גָּד שָׁתַק וְלֹא הִתְלוֹנֵן, וּבִזְכוּת שְׁתִיקָה זוֹ זָכָה הַשֵּׁבֶט לְמַה שֶּׁלֹּא זָכוּ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹסֵר הַתּוֹרָה, נִקְבַּר דַּוְקָא בְּשִׁטְחוֹ שֶׁל שֵׁבֶט גָּד - בְּהַר נְבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דְּבָרִים לג-כא). עִנְיָן זֶה נִרְמַז בַּשֵּׁם "רְעוּאֵל" שֶׁנִּתַּן לִנְשִׂיא גָּד, וּמַשְׁמָעוּתוֹ רֵעַ אֵ-ל, רֶמֶז לַקֶּשֶׁר שֶׁל שֵׁבֶט גָּד עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אִישׁ הָאֱלֹקִים.

עַל אָדָם שֶׁבִּזְכוּת וִתּוּר אֲצִילִי זָכָה לְמָקוֹם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּגַן עֵדֶן, יֶשְׁנוֹ סִפּוּר מֻפְלָא הַמּוּבָא בְּ"אוֹצַר מִדְרָשִׁים":

מַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אָנָּא, הַרְאֵנִי מִי יִהְיֶה בִּמְחִצָּתִי בְּגַן עֵדֶן".

גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּחֲלוֹם: "מְקוֹמְךָ יִהְיֶה לְיַד טַבָּח פְּלוֹנִי". וִיהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִדְהַם וְנֶאֱנַח וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָּדוֹל.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם: "מַדּוּעַ חָרָה לְךָ וְלָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ? הֲלֹא טַבָּח זֶה עָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלֹּא עָשָׂה אָדָם מֵעוֹלָם".

"מֻכְרָח אֲנִי לָלֶכֶת וְלִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ שֶׁל מִי שֶׁיִּהְיֶה בִּמְחִצָּתִי", הֶחְלִיט הָרַב. הָלַךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַטַּבָּח, אֲשֶׁר הִתְגַּלָּה כְּעָשִׁיר גָּדוֹל. קָרָא לַטַּבָּח וּשְׁאָלוֹ: "סַפֵּר נָא לִי, בַּמֶּה עָסַקְתָּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ?"

"לְצַעֲרִי הָרַב", עָנָה לוֹ הַטַּבָּח, "לֹא עָסַקְתִּי הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה. בַּתְּחִלָּה עָנִי מְאֹד הָיִיתִי, וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכַנִי ה' בְּעֹשֶׁר רַב, וּמֵאָז מְפַזֵּר אֲנִי מָמוֹן רַב לִצְדָקָה, וּבְכָל עֶרֶב שַׁבָּת מְחַלֵּק בָּשָׂר לְכָל עֲנִיֵּי הָעִיר".

"דָּבָר גָּדוֹל אַתָּה עוֹשֶׂה!" הִתְפַּעֵל הָרַב, "אַךְ אוּלַי עָשִׂיתָ דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁלֹּא כָּל אָדָם יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ?"

אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל הַטַּבָּח וְהוּא סִפֵּר בַּעֲנָוָה: "עִיר זוֹ בָּהּ אֲנִי גָּר, עִיר נָמֵל הִיא, אֳנִיּוֹת רַבּוֹת מַגִּיעוֹת לְכָאן עִם סְחוֹרָה, וְתַפְקִידִי הוּא לִגְבּוֹת אֶת הַמֶּכֶס. כְּשָׂכָר עַל עֲבוֹדָה זוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לָקַחַת מִכָּל אֳנִיָּה שֶׁמַּגִּיעָה, חֵפֶץ אֶחָד בִּשְׁבִילִי. בְּאַחַד הַיָּמִים עָגְנָה אֳנִיָּה בַּנָּמֵל, וּכְמִנְהָגִי עָלִיתִי עַל סִפּוּנָהּ לִגְבּוֹת מֶכֶס. הִצִּיג רַב הַחוֹבֵל בְּפָנַי סְחוֹרוֹת מִסְּחוֹרוֹת שׁוֹנוֹת, וַאֲנִי נָטַלְתִּי מִתּוֹכָן אֶת הַמֶּכֶס וְעָמַדְתִּי לָרֶדֶת אֶל הַחוֹף. אוּלָם אָז לָחַשׁ רַב הַחוֹבֵל עַל אָזְנַי: 'הֲתִרְצֶה לִקְנוֹת מִמֶּנִּי חֵפֶץ יָקָר מְאֹד שֶׁלֹּא אוּכַל כָּרֶגַע לְגַלּוֹת מַהוּ?'

"הָעִנְיָן הָיָה חָשׁוּד בְּעֵינַי. רַב הַחוֹבֵל נִרְאֶה הָיָה לִי טִיפּוּס מְפֻקְפָּק וְעַרְמוּמִי, וּמַה בִּרְצוֹנוֹ לִמְכֹּר לִי - סְחוֹרָה מֻבְרַחַת? סְחוֹרָה גְּנוּבָה? אַךְ הַסַּקְרָנוּת גָּבְרָה וּשְׁאַלְתִּיו: 'מַהוּ הַחֵפֶץ הַזֶּה?' וְהוּא הֱשִׁיבַנִי: 'לֹא אוּכַל לְהַרְאוֹתוֹ לְךָ עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ מֵרֹאשׁ, אַךְ דַּע כִּי אִם לֹא תִּקְנֶה אֶת הַחֵפֶץ כָּעֵת - שׁוּב לֹא אֶמְכְּרֶנּוּ לְךָ לְעוֹלָם!'

"מֵרֹב סַקְרָנוּת, מוּכָן הָיִיתִי לִקְנוֹתוֹ אַךְ וְרַק כְּדֵי לָדַעַת מַהוּ! 'כַּמָּה כֶּסֶף תִּדְרֹשׁ בַּעֲבוּרוֹ?' שָׁאַלְתִּי. 'עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב!' הֵשִׁיב רַב הַחוֹבֵל. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה הוֹן עָתֵק, בִּקַּשְׁתִּיו בְּכָל זֹאת לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַמִּקָּח קֹדֶם שֶׁאֶשְׁקֹל לְיָדָיו אֶת הַזָּהָב, אוּלָם הוּא סֵרֵב בְּתֹקֶף, וְאַף הִגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם לְעֶשְׂרִים אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב. שׁוּב דָּחַקְתִּי בּוֹ: 'הַרְאֵה לִי אֶת הַחֵפֶץ וְאֶתֵּן לְךָ אֶת הַכֶּסֶף', וְרַב הַחוֹבֵל בִּתְגוּבָה הִגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם לְאַרְבָּעִים אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב.

"כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהוּא מַגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם, הֵבַנְתִּי שֶׁכַּנִּרְאֶה חֵפֶץ יָקָר וְחָשׁוּב הוּא, וְהֶחְלַטְתִּי לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַסְּכוּם הֶעָצוּם שֶׁדָּרַשׁ גַּם בְּלִי לִרְאוֹת תְּחִלָּה מַהוּ הַחֵפֶץ. שִׁלַּשְׁתִּי לְיָדָיו אֶת מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב, וְזֶה רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְמַעֲמַקֵּי הַסְּפִינָה.

"לֹא חָלְפוּ רְגָעִים סְפוּרִים, וְהִנֵּה מִיַּרְכְּתֵי הַסְּפִינָה עוֹלִים בָּזֶה אַחַר זֶה אֲנָשִׁים רַבִּים. לְתַדְהֵמָתִי, הִתְבָּרֵר כִּי הָיוּ אֵלּוּ מָאתַיִם נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁבָה אוֹתוֹ רַב חוֹבֵל.

"'דַּע לְךָ', אָמַר לִי רַב הַחוֹבֵל הַשְּׂטָנִי, 'אִם לֹא הָיִיתָ קוֹנֶה אוֹתָם הַיּוֹם, הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ אֶת כָּל אֵלּוּ לַיָּם!'

"הִתְעַשַּׁתִּי בִּמְהֵרָה וּפָנִיתִי אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁזֶּה עַתָּה חֻלְּצוּ מִשִּׁבְיָם, רְעֵבִים וְחַסְרֵי כֹּל, אֲסַפְתִּים אֶל תּוֹךְ בֵּיתִי, וְדָאַגְתִּי לְכָל מַחְסוֹרָם כְּאָב עַל בָּנִים.

"בֵּין הַשְּׁבוּיִים הָיְתָה עַלְמָה נָאָה וַחֲסוּדָה, אֲשֶׁר הֶחְלַטְתִּי לְתִתָּהּ לִבְנִי לְאִשָּׁה. בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד הִגִּיעוּ כָּל יְהוּדֵי הָעִיר לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנִשּׂוּאֵי בְּנִי. וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה שַׂמְתִּי לִבִּי לְאֶחָד מִבֵּין הַשְּׁבוּיִים הַיּוֹשֵׁב בַּצַּד וּבוֹכֶה בְּכִי מַר. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וּשְׁאַלְתִּיו מִפְּנֵי מַה בּוֹכֶה הוּא בֵּין הַשְּׂמֵחִים, אַךְ הוּא מִלֵּא פִּיו מַיִם. הִמְשִׁיךְ לְהִתְיַפֵּחַ וּמִלָּה לֹא אָמַר.

"קְרָאתִיו לְחֶדֶר צְדָדִי וְצִוִּיתִי עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ שֶׁיְּסַפֵּר לִי אֶת סִבַּת בִּכְיוֹ. אוֹ אָז בָּקְעָה אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת לֵב מֵעֹמֶק לִבּוֹ, וּכְשֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ בְּקֹשִׁי אֶת בִּכְיוֹ סִפֵּר: 'כַּלָּתוֹ שֶׁל בִּנְךָ, הַנִּשֵּׂאת לוֹ הַיּוֹם - כַּלָּתִי הָיְתָה. בְּדִיּוּק בַּיּוֹם שֶׁנִּקְבַּע לְנִשּׂוּאֵינוּ, הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ הַשּׁוֹדְדִים וּלְקָחוּנוּ בַּשֶּׁבִי, וְכֵיצַד לֹא אֶבְכֶּה בִּרְאוֹתִי אוֹתָהּ נִלְקַחַת לְאִישׁ אַחֵר?'

"מִיָּד הִצַּעְתִּי לוֹ: 'אֶתֵּן לְךָ מֵאָה כֶּסֶף כְּדֵי שֶׁתְּוַתֵּר עַל כַּלָּתְךָ - הַאִם תֵּאוֹת לְכָךְ?' אַךְ הַבָּחוּר הֵנִיד רֹאשׁוֹ בְּנֶחֱרָצוּת: 'מַעֲדִיף אֲנִי אֶת כַּלָּתִי עַל פְּנֵי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם!'

"בְּשָׁמְעִי זֹאת, נִגַּשְׁתִּי לִבְנִי וְסַחְתִּי לוֹ בַּחֲשַׁאי אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי הַבָּחוּר. הִסְכַּמְנוּ כִּי אָכֵן אֵין לְהַפְרִיד בֵּין הֶחָתָן הַמִּסְכֵּן לְכַלָּתוֹ. וְאָכֵן, בְּהַסְכָּמַת הַכַּלָּה, אוֹתוֹ בָּחוּר הָפַךְ לִהְיוֹת חֲתַן הָעֶרֶב תַּחַת בְּנִי. לְאַחַר חֲתֻנָּתָם פִּרְנַסְתִּי אוֹתָם, וְדָאַגְתִּי לְכָל מַחְסוֹרָם".

סִיֵּם הַטַּבָּח אֶת סִפּוּרוֹ, וְהֶחָכָם קָם וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַר לוֹ בְּשִׂמְחָה: "אַשְׁרַי, שֶׁזִּכַּנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתְךָ בְּגַן עֵדֶן!" (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	יום הכפורים תש"פ
	כְּמוֹכֵר הַקֶּמַח
	"וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל" (ב-יד) בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מֻזְכָּר נְשִׂיא שֵׁבֶט גָּד פַּעֲמַיִם, וּבְכָל פַּעַם בְּשֵׁם שׁוֹנֶה. בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה הוּא מֻזְכָּר כְּ"אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל" (א-יג), וְאִלּוּ כָּאן הוּא נִקְרָא "אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל". כֵּיצַד זֶה שֶׁבְּאוֹתָהּ פָּרָשָׁה נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ מִ"דְּעוּאֵל" לִ"רְעוּאֵל"? מָרָן הַחִידָ"א בְּסִפְרוֹ "חוֹמַת אֲנָךְ" כּוֹתֵב הֶסְבֵּר מְקוֹרִי עַל פִּי סֵפֶר "אִמְרֵי נֹעַם" (מִבַּעֲלֵי התוס' וַיֵּצֵא), לְפִיו הַשֵּׁם עָבַר 'שִׁדְרוּג' בִּזְכוּת מִדָּה טוֹבָה שֶׁהָיְתָה לִנְשִׂיא שֵׁבֶט גָּד. אִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בַּחֲלֻקַּת הַדְּגָלִים, נִמְצָא כִּי הַשֵּׁבֶט שֶׁיָּצָא מְקֻפָּח הוּא שֵׁבֶט גָּד. וְזֹאת לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁלְּיַעֲקֹב אָבִינוּ הָיוּ אַרְבַּע נָשִׁים: רָחֵל, לֵאָה, בִּלְהָה וְזִלְפָּה. בְּנֵי רָחֵל קִבְּלוּ דֶּגֶל מְיֻחָד מִשֶּׁלָּהֶם - הַמַּעֲרָבִי. בְּנֵי לֵאָה שֶׁהָיוּ רַבִּים - קִבְּלוּ שְׁנֵי דְּגָלִים: הַמִּזְרָחִי בְּרָאשׁוּתוֹ שֶׁל יְהוּדָה הַמֶּלֶךְ, וְהַדְּרוֹמִי בְּרָאשׁוּתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. נִשְׁאָר דֶּגֶל אַחֲרוֹן - הַדֶּגֶל הַצְּפוֹנִי, שֶׁנִּתַּן לִבְנֵי בִּלְהָה וּבְרָאשׁוּתוֹ עָמַד דָּן בְּכוֹר בִּלְהָה. לְמִי לֹא הָיָה דֶּגֶל מִשֶּׁלּוֹ? לִבְנֵי זִלְפָּה: גָּד וְאָשֵׁר. הֵם הִתְפַּצְּלוּ לִשְׁנֵי דְּגָלִים - אָשֵׁר נִלְוָה לַדֶּגֶל הַצְּפוֹנִי שֶׁבְּרָאשׁוּת דָּן בֶּן בִּלְהָה, וְאִלּוּ גָּד הִסְתַּפֵּחַ לַדֶּגֶל הַדְּרוֹמִי שֶׁבְּרָאשׁוּת רְאוּבֵן בֶּן לֵאָה. בְּצֶדֶק אֵפוֹא יָכוֹל הָיָה גָּד, בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ שֶׁל זִלְפָּה, לְהִתְרַעֵם עַל כָּךְ שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַבְּכוֹרִים הָאֲחֵרִים זָכוּ לְכָבוֹד שֶׁל הַנְהָגַת דֶּגֶל, וְאִלּוּ הוּא לֹא זָכָה לְכָךְ. בְּפֹעַל הַנָּשִׂיא שֶׁל שֵׁבֶט גָּד שָׁתַק וְלֹא הִתְלוֹנֵן, וּבִזְכוּת שְׁתִיקָה זוֹ זָכָה הַשֵּׁבֶט לְמַה שֶּׁלֹּא זָכוּ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹסֵר הַתּוֹרָה, נִקְבַּר דַּוְקָא בְּשִׁטְחוֹ שֶׁל שֵׁבֶט גָּד - בְּהַר נְבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דְּבָרִים לג-כא). עִנְיָן זֶה נִרְמַז בַּשֵּׁם "רְעוּאֵל" שֶׁנִּתַּן לִנְשִׂיא גָּד, וּמַשְׁמָעוּתוֹ רֵעַ אֵ-ל, רֶמֶז לַקֶּשֶׁר שֶׁל שֵׁבֶט גָּד עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אִישׁ הָאֱלֹקִים. עַל אָדָם שֶׁבִּזְכוּת וִתּוּר אֲצִילִי זָכָה לְמָקוֹם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּגַן עֵדֶן, יֶשְׁנוֹ סִפּוּר מֻפְלָא הַמּוּבָא בְּ"אוֹצַר מִדְרָשִׁים": מַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אָנָּא, הַרְאֵנִי מִי יִהְיֶה בִּמְחִצָּתִי בְּגַן עֵדֶן". גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּחֲלוֹם: "מְקוֹמְךָ יִהְיֶה לְיַד טַבָּח פְּלוֹנִי". וִיהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִדְהַם וְנֶאֱנַח וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָּדוֹל. וַיֹּאמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם: "מַדּוּעַ חָרָה לְךָ וְלָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ? הֲלֹא טַבָּח זֶה עָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלֹּא עָשָׂה אָדָם מֵעוֹלָם". "מֻכְרָח אֲנִי לָלֶכֶת וְלִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ שֶׁל מִי שֶׁיִּהְיֶה בִּמְחִצָּתִי", הֶחְלִיט הָרַב. הָלַךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַטַּבָּח, אֲשֶׁר הִתְגַּלָּה כְּעָשִׁיר גָּדוֹל. קָרָא לַטַּבָּח וּשְׁאָלוֹ: "סַפֵּר נָא לִי, בַּמֶּה עָסַקְתָּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ?" "לְצַעֲרִי הָרַב", עָנָה לוֹ הַטַּבָּח, "לֹא עָסַקְתִּי הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה. בַּתְּחִלָּה עָנִי מְאֹד הָיִיתִי, וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכַנִי ה' בְּעֹשֶׁר רַב, וּמֵאָז מְפַזֵּר אֲנִי מָמוֹן רַב לִצְדָקָה, וּבְכָל עֶרֶב שַׁבָּת מְחַלֵּק בָּשָׂר לְכָל עֲנִיֵּי הָעִיר". "דָּבָר גָּדוֹל אַתָּה עוֹשֶׂה!" הִתְפַּעֵל הָרַב, "אַךְ אוּלַי עָשִׂיתָ דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁלֹּא כָּל אָדָם יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ?" אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל הַטַּבָּח וְהוּא סִפֵּר בַּעֲנָוָה: "עִיר זוֹ בָּהּ אֲנִי גָּר, עִיר נָמֵל הִיא, אֳנִיּוֹת רַבּוֹת מַגִּיעוֹת לְכָאן עִם סְחוֹרָה, וְתַפְקִידִי הוּא לִגְבּוֹת אֶת הַמֶּכֶס. כְּשָׂכָר עַל עֲבוֹדָה זוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לָקַחַת מִכָּל אֳנִיָּה שֶׁמַּגִּיעָה, חֵפֶץ אֶחָד בִּשְׁבִילִי. בְּאַחַד הַיָּמִים עָגְנָה אֳנִיָּה בַּנָּמֵל, וּכְמִנְהָגִי עָלִיתִי עַל סִפּוּנָהּ לִגְבּוֹת מֶכֶס. הִצִּיג רַב הַחוֹבֵל בְּפָנַי סְחוֹרוֹת מִסְּחוֹרוֹת שׁוֹנוֹת, וַאֲנִי נָטַלְתִּי מִתּוֹכָן אֶת הַמֶּכֶס וְעָמַדְתִּי לָרֶדֶת אֶל הַחוֹף. אוּלָם אָז לָחַשׁ רַב הַחוֹבֵל עַל אָזְנַי: 'הֲתִרְצֶה לִקְנוֹת מִמֶּנִּי חֵפֶץ יָקָר מְאֹד שֶׁלֹּא אוּכַל כָּרֶגַע לְגַלּוֹת מַהוּ?' "הָעִנְיָן הָיָה חָשׁוּד בְּעֵינַי. רַב הַחוֹבֵל נִרְאֶה הָיָה לִי טִיפּוּס מְפֻקְפָּק וְעַרְמוּמִי, וּמַה בִּרְצוֹנוֹ לִמְכֹּר לִי - סְחוֹרָה מֻבְרַחַת? סְחוֹרָה גְּנוּבָה? אַךְ הַסַּקְרָנוּת גָּבְרָה וּשְׁאַלְתִּיו: 'מַהוּ הַחֵפֶץ הַזֶּה?' וְהוּא הֱשִׁיבַנִי: 'לֹא אוּכַל לְהַרְאוֹתוֹ לְךָ עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ מֵרֹאשׁ, אַךְ דַּע כִּי אִם לֹא תִּקְנֶה אֶת הַחֵפֶץ כָּעֵת - שׁוּב לֹא אֶמְכְּרֶנּוּ לְךָ לְעוֹלָם!' "מֵרֹב סַקְרָנוּת, מוּכָן הָיִיתִי לִקְנוֹתוֹ אַךְ וְרַק כְּדֵי לָדַעַת מַהוּ! 'כַּמָּה כֶּסֶף תִּדְרֹשׁ בַּעֲבוּרוֹ?' שָׁאַלְתִּי. 'עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב!' הֵשִׁיב רַב הַחוֹבֵל. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה הוֹן עָתֵק, בִּקַּשְׁתִּיו בְּכָל זֹאת לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַמִּקָּח קֹדֶם שֶׁאֶשְׁקֹל לְיָדָיו אֶת הַזָּהָב, אוּלָם הוּא סֵרֵב בְּתֹקֶף, וְאַף הִגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם לְעֶשְׂרִים אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב. שׁוּב דָּחַקְתִּי בּוֹ: 'הַרְאֵה לִי אֶת הַחֵפֶץ וְאֶתֵּן לְךָ אֶת הַכֶּסֶף', וְרַב הַחוֹבֵל בִּתְגוּבָה הִגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם לְאַרְבָּעִים אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב. "כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהוּא מַגְדִּיל אֶת הַסְּכוּם, הֵבַנְתִּי שֶׁכַּנִּרְאֶה חֵפֶץ יָקָר וְחָשׁוּב הוּא, וְהֶחְלַטְתִּי לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַסְּכוּם הֶעָצוּם שֶׁדָּרַשׁ גַּם בְּלִי לִרְאוֹת תְּחִלָּה מַהוּ הַחֵפֶץ. שִׁלַּשְׁתִּי לְיָדָיו אֶת מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב, וְזֶה רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְמַעֲמַקֵּי הַסְּפִינָה. "לֹא חָלְפוּ רְגָעִים סְפוּרִים, וְהִנֵּה מִיַּרְכְּתֵי הַסְּפִינָה עוֹלִים בָּזֶה אַחַר זֶה אֲנָשִׁים רַבִּים. לְתַדְהֵמָתִי, הִתְבָּרֵר כִּי הָיוּ אֵלּוּ מָאתַיִם נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁבָה אוֹתוֹ רַב חוֹבֵל. "'דַּע לְךָ', אָמַר לִי רַב הַחוֹבֵל הַשְּׂטָנִי, 'אִם לֹא הָיִיתָ קוֹנֶה אוֹתָם הַיּוֹם, הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ אֶת כָּל אֵלּוּ לַיָּם!' "הִתְעַשַּׁתִּי בִּמְהֵרָה וּפָנִיתִי אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁזֶּה עַתָּה חֻלְּצוּ מִשִּׁבְיָם, רְעֵבִים וְחַסְרֵי כֹּל, אֲסַפְתִּים אֶל תּוֹךְ בֵּיתִי, וְדָאַגְתִּי לְכָל מַחְסוֹרָם כְּאָב עַל בָּנִים. "בֵּין הַשְּׁבוּיִים הָיְתָה עַלְמָה נָאָה וַחֲסוּדָה, אֲשֶׁר הֶחְלַטְתִּי לְתִתָּהּ לִבְנִי לְאִשָּׁה. בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד הִגִּיעוּ כָּל יְהוּדֵי הָעִיר לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנִשּׂוּאֵי בְּנִי. וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה שַׂמְתִּי לִבִּי לְאֶחָד מִבֵּין הַשְּׁבוּיִים הַיּוֹשֵׁב בַּצַּד וּבוֹכֶה בְּכִי מַר. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וּשְׁאַלְתִּיו מִפְּנֵי מַה בּוֹכֶה הוּא בֵּין הַשְּׂמֵחִים, אַךְ הוּא מִלֵּא פִּיו מַיִם. הִמְשִׁיךְ לְהִתְיַפֵּחַ וּמִלָּה לֹא אָמַר. "קְרָאתִיו לְחֶדֶר צְדָדִי וְצִוִּיתִי עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ שֶׁיְּסַפֵּר לִי אֶת סִבַּת בִּכְיוֹ. אוֹ אָז בָּקְעָה אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת לֵב מֵעֹמֶק לִבּוֹ, וּכְשֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ בְּקֹשִׁי אֶת בִּכְיוֹ סִפֵּר: 'כַּלָּתוֹ שֶׁל בִּנְךָ, הַנִּשֵּׂאת לוֹ הַיּוֹם - כַּלָּתִי הָיְתָה. בְּדִיּוּק בַּיּוֹם שֶׁנִּקְבַּע לְנִשּׂוּאֵינוּ, הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ הַשּׁוֹדְדִים וּלְקָחוּנוּ בַּשֶּׁבִי, וְכֵיצַד לֹא אֶבְכֶּה בִּרְאוֹתִי אוֹתָהּ נִלְקַחַת לְאִישׁ אַחֵר?' "מִיָּד הִצַּעְתִּי לוֹ: 'אֶתֵּן לְךָ מֵאָה כֶּסֶף כְּדֵי שֶׁתְּוַתֵּר עַל כַּלָּתְךָ - הַאִם תֵּאוֹת לְכָךְ?' אַךְ הַבָּחוּר הֵנִיד רֹאשׁוֹ בְּנֶחֱרָצוּת: 'מַעֲדִיף אֲנִי אֶת כַּלָּתִי עַל פְּנֵי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם!' "בְּשָׁמְעִי זֹאת, נִגַּשְׁתִּי לִבְנִי וְסַחְתִּי לוֹ בַּחֲשַׁאי אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי הַבָּחוּר. הִסְכַּמְנוּ כִּי אָכֵן אֵין לְהַפְרִיד בֵּין הֶחָתָן הַמִּסְכֵּן לְכַלָּתוֹ. וְאָכֵן, בְּהַסְכָּמַת הַכַּלָּה, אוֹתוֹ בָּחוּר הָפַךְ לִהְיוֹת חֲתַן הָעֶרֶב תַּחַת בְּנִי. לְאַחַר חֲתֻנָּתָם פִּרְנַסְתִּי אוֹתָם, וְדָאַגְתִּי לְכָל מַחְסוֹרָם". סִיֵּם הַטַּבָּח אֶת סִפּוּרוֹ, וְהֶחָכָם קָם וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַר לוֹ בְּשִׂמְחָה: "אַשְׁרַי, שֶׁזִּכַּנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתְךָ בְּגַן עֵדֶן!" (אוֹצְרוֹתֵינוּ)