Otzarot-Article

"וַה' אָמַר, הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה" (יח-יז) כָּךְ אָנוּ קוֹרְאִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ. נֵחוֹנִים אָנוּ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, חַכְמֵי הַתּוֹרָה, וּסְמוּכִים וּבְטוּחִים בְּהַבְטָחַת חֲזַ"ל כִּי "כָּל הַנִּמְלָךְ בַּזְּקֵנִים - מַצְלִיחַ. (שְׁמוֹת רַבָּה ג-ח) וְעִם כָּל זֹאת נְבוֹכִים אָנוּ לְעִתִּים, כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים כִּי דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה עַצְמָם חֲלוּקוֹת, זֶה אוֹמֵר כָּךְ וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר הַהֶפֶךְ.

מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? עַל כָּךְ נְסַפֵּר סִפּוּר, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

מַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁשָּׂכְרָה אֶת טַחֲנַת הַקֶּמַח מֵאֲדוֹן הַכְּפָר, וְהִתְפַּרְנְסָה בִּרְוָחָה. רָאָה הָאָדוֹן שֶׁפַּרְנָסָתָם שׁוֹפַעַת, וְהִכְפִּיל אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת. כָּל הַתַּחֲנוּנִים לֹא הוֹעִילוּ, אִם לֹא יַסְכִּימוּ - יֻצְרְכוּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. בַּצַּר לוֹ, פָּנָה הַשּׂוֹכֵר אֶל הַצַּדִּיק מִלַנְטַשְׁנָא זָצָ"ל, שֶׁנּוֹדַע בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ.

אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק: "שׁוֹרִים עָלֶיךָ דִּינִים בְּמָקוֹם זֶה, וּלְפִיכָךְ בָּאָה עָלֶיךָ צָרַת הָאָדוֹן. וְעַתָּה, אֱמֹר לוֹ נֶחֱרָצוֹת שֶׁאֵינְךָ מַסְכִּים לַהוֹסָפָה. אַל תּוֹסִיף, וְלוּ פְּרוּטָה אַחַת! אִם שֶׁלְּךָ הוּא - יְוַתֵּר הָאָדוֹן. וְאִם לָאו - הִסְתַּלֵּק מִשָּׁם, לְטוֹבָתְךָ!"

אֲבָל הַלָּה הִסֵּס. לְפִי חֶשְׁבּוֹנוֹ יַרְוִיחַ גַּם אִם יַסְכִּים לַהוֹסָפָה.

הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת פִּי הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זָצָ"ל. אָמַר לוֹ הַשָּׂרָף: "לְדַעְתִּי, יַסְכִּים הָאָדוֹן לַפְּשָׁרָה, וְתַסְכִּים לָהּ גַּם אַתָּה".

זֹאת רָצָה לִשְׁמֹעַ. הָלַךְ לָאָדוֹן, וְהִתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ.

כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הָלְכָה אִשְׁתּוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, הֶחְלִיקָה וְשָׁבְרָה אֶת יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ. רָץ הָאִישׁ אֶל הַצַּדִּיק מִלַנְטַשְׁנָא. שְׁאָלוֹ הַצַּדִּיק: "הִסְכַּמְתָּ לְהוֹסִיף עַל הַמְּחִיר?" אָמַר: "הֵן." אָמַר לוֹ: "הֵן הִזְהַרְתִּיךָ שֶׁזֶּה אוֹת לִשְׁלִיטַת הַדִּינִים - וּמַה תִּרְצֶה מִמֶּנִּי עַתָּה?!"...

נָבוֹךְ הָאִישׁ וּפָנָה אֶל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק, לְהַסִּיחַ אֶת צָרָתוֹ. הֲלֹא בַּעֲצָתוֹ הִסְכִּים לַהוֹסָפָה.

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אֹמַר לְךָ מַה בְּלִבְּךָ. כְּסָבוּר אַתָּה, שֶׁהַצַּדִּיק מִלַנְטַשְׁנָא חָזָה הַכֹּל בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְהִזְהִירְךָ מֵרֹאשׁ, וַאֲנִי טָעִיתִי. וּבְכֵן, אֹמַר לְךָ: גַּם אֲנִי חָזִיתִי זֹאת. אַךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: הָבָה נֵלֵךְ צַעַד אַחַר צַעַד. רֵאשִׁית נַבְטִיחַ אֶת פַּרְנָסָתְךָ. וְעַתָּה, אַעֲתִיר לִרְפוּאַת רַעְיָתְךָ וּלְהַמְתָּקַת הַדִּינִים"...

סִפּוּר מֻסְמָךְ הוּא. הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק עַצְמוֹ סִפְּרוֹ לְרֵעוֹ הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁמוּאֵל מִשִּׁינָוָוא זָצָ"ל, שֶׁכְּתָבוֹ בְּסִפְרוֹ "רָמָתַיִם צוֹפִים".

נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁהֶבְדֵּלֵי גִּישׁוֹת בֵּין רַבּוֹתֵינוּ אֵינָם מַחֲלֹקֶת עֶקְרוֹנִית, אֶלָּא טַקְטִית בִּלְבַד. וִכּוּחַ מַעֲשִׂי, בְּאֵיזֶה צַעַד לִנְקֹט...

מְתִיחוּת רַבָּה שָׂרְרָה בֵּין הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָא רַבִּי מֵאִיר מְפְּרִימִישְׁלָן זָצָ"ל לְבֵין הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה צְבִי מִסְּטְרֶטִין זָצָ"ל. הָיְתָה זוֹ מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, הִתְנַגְּשׁוּת בֵּין שִׁיטוֹת: הָרַבִּי מְפְּרִימִישְׁלָן הִשְׁרִישׁ אֱמוּנָה בְּאֶמְצָעוּת מוֹפְתִים גְּלוּיִים וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַפְעִימָה, וְאִלּוּ הָרַבִּי מִסְּטְרֶטִין תָּבַע יְגִיעָה עֲצוּמָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה.

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי, מִמְּקֹרְבֵי הָרַבִּי מִסְּטְרֶטִין, שֶׁבְּעַיְרָתוֹ הָיָה כֹּמֶר רָשָׁע, צוֹרֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵסִית וְהִתְסִיס וּרְדָפוֹ עַד חָרְמָה. יָדַע שֶׁהָרַבִּי מְפְּרִימִישְׁלָן פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת, וְנָסַע לִקְבֹּל לְפָנָיו עַל אוֹתוֹ כֹּמֶר.

הִפְטִיר הָרַבִּי: "שֶׁהַכֹּמֶר יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ!"

"אָמֵן", עָנָה הָאִישׁ, וְיָדַע שֶׁיְּשׁוּעָתוֹ מֻבְטַחַת. בָּא לִפְנֵי רַבּוֹ מִסְּטְרֶטִין, וְסִפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ שֶׁהָיָה בִּפְּרִימִישְׁלָן לְהִתְאוֹנֵן עַל רְדִיפוֹת הַכֹּמֶר. מֶה עָנָה לְךָ?" הִתְעַנְיֵן הָרַבִּי. "בֵּרֵךְ שֶׁהַכֹּמֶר יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ!"

נַעֲנָה הָרַבִּי: "אִם הוּא אוֹמֵר אֵשׁ - אֲנִי אוֹמֵר מַיִם", אֵינֶנּוּ מַסְכִּימִים לְדֵעָה אַחַת...

בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נָסַע הַכֹּמֶר בְּכִרְכַּרְתּוֹ. עָבְרָה עַל גֶּשֶׁר וְנִבְקַע תַּחְתֶּיהָ, נָפַל לַמַּיִם וְטָבַע. בָּא הֶחָסִיד לְרַבּוֹ, לְבַשְּׂרוֹ שֶׁהַבְטָחָתוֹ הִתְקַיְּמָה: הַכֹּמֶר טָבַע בַּמַּיִם, וְלֹא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ.

עֲנָהוּ הָרַבִּי: "כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעָה לוֹ מִיתָה בִּשְׂרֵפָה? אֲבָל אֵשׁ עֲלוּלָה לְהִתְפַּשֵּׁט וּלְהַצִּית גַּם בָּתִּים נוֹסָפִים, וְכֵיוָן שֶׁנִּתֶּנֶת רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית שׁוּב אֵינוֹ מַבְחִין. לָכֵן בָּחַרְתִּי בְּמַיִם, שֶׁיָּמִיתוּ רַק אֶת אוֹתוֹ רָשָׁע"... (דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	כי תצא תשע"ט

	"וַה' אָמַר, הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה" (יח-יז) כָּךְ אָנוּ קוֹרְאִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ. נֵחוֹנִים אָנוּ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, חַכְמֵי הַתּוֹרָה, וּסְמוּכִים וּבְטוּחִים בְּהַבְטָחַת חֲזַ"ל כִּי "כָּל הַנִּמְלָךְ בַּזְּקֵנִים - מַצְלִיחַ. (שְׁמוֹת רַבָּה ג-ח) וְעִם כָּל זֹאת נְבוֹכִים אָנוּ לְעִתִּים, כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים כִּי דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה עַצְמָם חֲלוּקוֹת, זֶה אוֹמֵר כָּךְ וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר הַהֶפֶךְ. מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? עַל כָּךְ נְסַפֵּר סִפּוּר, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. מַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁשָּׂכְרָה אֶת טַחֲנַת הַקֶּמַח מֵאֲדוֹן הַכְּפָר, וְהִתְפַּרְנְסָה בִּרְוָחָה. רָאָה הָאָדוֹן שֶׁפַּרְנָסָתָם שׁוֹפַעַת, וְהִכְפִּיל אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת. כָּל הַתַּחֲנוּנִים לֹא הוֹעִילוּ, אִם לֹא יַסְכִּימוּ - יֻצְרְכוּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. בַּצַּר לוֹ, פָּנָה הַשּׂוֹכֵר אֶל הַצַּדִּיק מִלַנְטַשְׁנָא זָצָ"ל, שֶׁנּוֹדַע בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ. אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק: "שׁוֹרִים עָלֶיךָ דִּינִים בְּמָקוֹם זֶה, וּלְפִיכָךְ בָּאָה עָלֶיךָ צָרַת הָאָדוֹן. וְעַתָּה, אֱמֹר לוֹ נֶחֱרָצוֹת שֶׁאֵינְךָ מַסְכִּים לַהוֹסָפָה. אַל תּוֹסִיף, וְלוּ פְּרוּטָה אַחַת! אִם שֶׁלְּךָ הוּא - יְוַתֵּר הָאָדוֹן. וְאִם לָאו - הִסְתַּלֵּק מִשָּׁם, לְטוֹבָתְךָ!" אֲבָל הַלָּה הִסֵּס. לְפִי חֶשְׁבּוֹנוֹ יַרְוִיחַ גַּם אִם יַסְכִּים לַהוֹסָפָה. הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת פִּי הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זָצָ"ל. אָמַר לוֹ הַשָּׂרָף: "לְדַעְתִּי, יַסְכִּים הָאָדוֹן לַפְּשָׁרָה, וְתַסְכִּים לָהּ גַּם אַתָּה". זֹאת רָצָה לִשְׁמֹעַ. הָלַךְ לָאָדוֹן, וְהִתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ. כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הָלְכָה אִשְׁתּוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, הֶחְלִיקָה וְשָׁבְרָה אֶת יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ. רָץ הָאִישׁ אֶל הַצַּדִּיק מִלַנְטַשְׁנָא. שְׁאָלוֹ הַצַּדִּיק: "הִסְכַּמְתָּ לְהוֹסִיף עַל הַמְּחִיר?" אָמַר: "הֵן." אָמַר לוֹ: "הֵן הִזְהַרְתִּיךָ שֶׁזֶּה אוֹת לִשְׁלִיטַת הַדִּינִים - וּמַה תִּרְצֶה מִמֶּנִּי עַתָּה?!"... נָבוֹךְ הָאִישׁ וּפָנָה אֶל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק, לְהַסִּיחַ אֶת צָרָתוֹ. הֲלֹא בַּעֲצָתוֹ הִסְכִּים לַהוֹסָפָה. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אֹמַר לְךָ מַה בְּלִבְּךָ. כְּסָבוּר אַתָּה, שֶׁהַצַּדִּיק מִלַנְטַשְׁנָא חָזָה הַכֹּל בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְהִזְהִירְךָ מֵרֹאשׁ, וַאֲנִי טָעִיתִי. וּבְכֵן, אֹמַר לְךָ: גַּם אֲנִי חָזִיתִי זֹאת. אַךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: הָבָה נֵלֵךְ צַעַד אַחַר צַעַד. רֵאשִׁית נַבְטִיחַ אֶת פַּרְנָסָתְךָ. וְעַתָּה, אַעֲתִיר לִרְפוּאַת רַעְיָתְךָ וּלְהַמְתָּקַת הַדִּינִים"... סִפּוּר מֻסְמָךְ הוּא. הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק עַצְמוֹ סִפְּרוֹ לְרֵעוֹ הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁמוּאֵל מִשִּׁינָוָוא זָצָ"ל, שֶׁכְּתָבוֹ בְּסִפְרוֹ "רָמָתַיִם צוֹפִים". נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁהֶבְדֵּלֵי גִּישׁוֹת בֵּין רַבּוֹתֵינוּ אֵינָם מַחֲלֹקֶת עֶקְרוֹנִית, אֶלָּא טַקְטִית בִּלְבַד. וִכּוּחַ מַעֲשִׂי, בְּאֵיזֶה צַעַד לִנְקֹט... מְתִיחוּת רַבָּה שָׂרְרָה בֵּין הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָא רַבִּי מֵאִיר מְפְּרִימִישְׁלָן זָצָ"ל לְבֵין הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה צְבִי מִסְּטְרֶטִין זָצָ"ל. הָיְתָה זוֹ מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, הִתְנַגְּשׁוּת בֵּין שִׁיטוֹת: הָרַבִּי מְפְּרִימִישְׁלָן הִשְׁרִישׁ אֱמוּנָה בְּאֶמְצָעוּת מוֹפְתִים גְּלוּיִים וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַפְעִימָה, וְאִלּוּ הָרַבִּי מִסְּטְרֶטִין תָּבַע יְגִיעָה עֲצוּמָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי, מִמְּקֹרְבֵי הָרַבִּי מִסְּטְרֶטִין, שֶׁבְּעַיְרָתוֹ הָיָה כֹּמֶר רָשָׁע, צוֹרֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵסִית וְהִתְסִיס וּרְדָפוֹ עַד חָרְמָה. יָדַע שֶׁהָרַבִּי מְפְּרִימִישְׁלָן פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת, וְנָסַע לִקְבֹּל לְפָנָיו עַל אוֹתוֹ כֹּמֶר. הִפְטִיר הָרַבִּי: "שֶׁהַכֹּמֶר יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ!" "אָמֵן", עָנָה הָאִישׁ, וְיָדַע שֶׁיְּשׁוּעָתוֹ מֻבְטַחַת. בָּא לִפְנֵי רַבּוֹ מִסְּטְרֶטִין, וְסִפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ שֶׁהָיָה בִּפְּרִימִישְׁלָן לְהִתְאוֹנֵן עַל רְדִיפוֹת הַכֹּמֶר. מֶה עָנָה לְךָ?" הִתְעַנְיֵן הָרַבִּי. "בֵּרֵךְ שֶׁהַכֹּמֶר יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ!" נַעֲנָה הָרַבִּי: "אִם הוּא אוֹמֵר אֵשׁ - אֲנִי אוֹמֵר מַיִם", אֵינֶנּוּ מַסְכִּימִים לְדֵעָה אַחַת... בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נָסַע הַכֹּמֶר בְּכִרְכַּרְתּוֹ. עָבְרָה עַל גֶּשֶׁר וְנִבְקַע תַּחְתֶּיהָ, נָפַל לַמַּיִם וְטָבַע. בָּא הֶחָסִיד לְרַבּוֹ, לְבַשְּׂרוֹ שֶׁהַבְטָחָתוֹ הִתְקַיְּמָה: הַכֹּמֶר טָבַע בַּמַּיִם, וְלֹא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ. עֲנָהוּ הָרַבִּי: "כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעָה לוֹ מִיתָה בִּשְׂרֵפָה? אֲבָל אֵשׁ עֲלוּלָה לְהִתְפַּשֵּׁט וּלְהַצִּית גַּם בָּתִּים נוֹסָפִים, וְכֵיוָן שֶׁנִּתֶּנֶת רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית שׁוּב אֵינוֹ מַבְחִין. לָכֵן בָּחַרְתִּי בְּמַיִם, שֶׁיָּמִיתוּ רַק אֶת אוֹתוֹ רָשָׁע"... (דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)