Otzarot-Article

"וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (כד-כב) אֱלִיעֶזֶר נָתַן לְרִבְקָה "שְׁנֵי צְמִידִים", פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שֶׁרָמַז לָהּ עַל שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית הַמְצֻמָּדִים. "עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם", לְרַמֵּז עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְיֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ נִרְמְזוּ שְׁנֵי הַלּוּחוֹת בִּצְמִידִים דַּוְקָא, וְלֹא בְּשַׁרְשֶׁרֶת אוֹ רְבִיד זָהָב. רַשִּׁ"י עָנָה עַל כָּךְ: צְמִידִים, לְרַמֵּז עַל הַלּוּחוֹת הַמְצֻמָּדִים. אַךְ דְּבָרָיו צְרִיכִים בֵּאוּר: מַדּוּעַ דָּגֵשׁ זֶה, שֶׁהַלּוּחוֹת הָיוּ צְמוּדִים?

אֲבָל דָּבָר גָּדוֹל הִשְׁמִיעָנוּ רַשִּׁ"י! אֱלִיעֶזֶר עָרַךְ לְרִבְקָה מִבְחָן חָשׁוּב מְאֹד, מִבְחָן שֶׁל חֶסֶד. הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁתַּשְׁקֵהוּ מְעַט מַיִם, וְהִיא טָרְחָה וְהִשְׁקְתָה גַּם אֶת עֲשֶׂרֶת גְּמַלָּיו עַד כַּלּוֹתָם לִשְׁתּוֹת! בְּכָךְ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת לְאַחַת הָאִמָּהוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.

אֲבָל אֱלִיעֶזֶר רָמַז לָהּ שֶׁאֵין דַּי בְּכָךְ. בְּלוּחוֹת הַבְּרִית הָיוּ עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת. חָמֵשׁ רִאשׁוֹנוֹת בְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם: הָאֱמוּנָה בַּה', אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, צִוּוּי שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת - וְחָמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ: לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב. רִבְקָה, שֶׁהוֹכִיחָה הִצְטַיְּנוּת בַּמִּישׁוֹר שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נִרְמְזָה כָּאן שֶׁיֵּשׁ לְהַצְמִיד אֶת הַלּוּחוֹת. שֶׁאֵין לְהַפְרִיד בֵּין הָעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לָעִנְיָנִים שֶׁבֵּין הָאָדָם לַמָּקוֹם.

רַעְיוֹן דּוֹמֶה הִשְׁמִיעָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כְּשֶׁרָאָה אֶת הָעֵגֶל - "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת, וָאַשְׁלִיכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי". מַדּוּעַ הִדְגִּישׁ שֶׁתָּפַס בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: אָמְנָם חָטָאנוּ בַּמִּישׁוֹר שֶׁבְּלוּחַ אֶחָד, וְעָשִׂינוּ עֵגֶל, אֲבָל נִשְׁאַרְנוּ מֻשְׁלָמִים בַּלּוּחַ הַשֵּׁנִי, שֶׁבֵּין הָאָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין צֹרֶךְ לְשָׁבְרוֹ. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא, אַחַי, הַלּוּחוֹת מְצֻמָּדִים הֵם, וְאֵין קִיּוּם לַלּוּחַ הַשֵּׁנִי בְּלֹא הַלּוּחַ הָרִאשׁוֹן. כִּי "חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" (מִשְׁלֵי יד-לד), וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּקוֹר לְכָל מִדָּה טוֹבָה וְנַעֲלָה. "תּוֹרַת חֶסֶד" הִיא, תְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְלִקְחָהּ עַל רֶגֶל אַחַת הוּא: "מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֶרְךָ". "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְכָל הָעוֹסֵק בָּהּ מִדּוֹתָיו מִתְעַדְּנוֹת וּמִשְׁתַּפְּרוֹת!

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (מַסֶּכֶת חִבּוּט הַקֶּבֶר פֶּרֶק ד'), כְּשֶׁבָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִטֹּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם, הוּא שׁוֹאֲלוֹ אַרְבַּע שְׁאֵלוֹת: "עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים? הִמְלַכְתָּ אֶת קוֹנְךָ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהִמְלַכְתָּ אֶת חֲבֵרְךָ בְּנַחַת רוּחַ?" אִם יֵשׁ בּוֹ דְּבָרִים הַלָּלוּ, יוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ בְּלֹא צַעַר, כְּשַׂעֲרָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהֶחָלָב. וְאִם לָאו, יוֹצֵאת הִיא בְּצַעַר כִּגְרִירַת קוֹצִים מִצֶּמֶר.

וְהַמְעַיֵּן יִרְאֶה שֶׁהַשְּׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: הָאַחַת בֵּין הָאָדָם לַמָּקוֹם וְהַשְּׁנִיָּה בֵּין הָאָדָם לַחֲבֵרוֹ. שְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדִים. הִשְׁוָה הַכָּתוּב הַמְלָכַת הַבּוֹרֵא, לְהַמְלָכַת הֶחָבֵר!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראה תשע"ט

	"וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (כד-כב) אֱלִיעֶזֶר נָתַן לְרִבְקָה "שְׁנֵי צְמִידִים", פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שֶׁרָמַז לָהּ עַל שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית הַמְצֻמָּדִים. "עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם", לְרַמֵּז עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְיֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ נִרְמְזוּ שְׁנֵי הַלּוּחוֹת בִּצְמִידִים דַּוְקָא, וְלֹא בְּשַׁרְשֶׁרֶת אוֹ רְבִיד זָהָב. רַשִּׁ"י עָנָה עַל כָּךְ: צְמִידִים, לְרַמֵּז עַל הַלּוּחוֹת הַמְצֻמָּדִים. אַךְ דְּבָרָיו צְרִיכִים בֵּאוּר: מַדּוּעַ דָּגֵשׁ זֶה, שֶׁהַלּוּחוֹת הָיוּ צְמוּדִים? אֲבָל דָּבָר גָּדוֹל הִשְׁמִיעָנוּ רַשִּׁ"י! אֱלִיעֶזֶר עָרַךְ לְרִבְקָה מִבְחָן חָשׁוּב מְאֹד, מִבְחָן שֶׁל חֶסֶד. הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁתַּשְׁקֵהוּ מְעַט מַיִם, וְהִיא טָרְחָה וְהִשְׁקְתָה גַּם אֶת עֲשֶׂרֶת גְּמַלָּיו עַד כַּלּוֹתָם לִשְׁתּוֹת! בְּכָךְ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת לְאַחַת הָאִמָּהוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֱלִיעֶזֶר רָמַז לָהּ שֶׁאֵין דַּי בְּכָךְ. בְּלוּחוֹת הַבְּרִית הָיוּ עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת. חָמֵשׁ רִאשׁוֹנוֹת בְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם: הָאֱמוּנָה בַּה', אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, צִוּוּי שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת - וְחָמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ: לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב. רִבְקָה, שֶׁהוֹכִיחָה הִצְטַיְּנוּת בַּמִּישׁוֹר שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נִרְמְזָה כָּאן שֶׁיֵּשׁ לְהַצְמִיד אֶת הַלּוּחוֹת. שֶׁאֵין לְהַפְרִיד בֵּין הָעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לָעִנְיָנִים שֶׁבֵּין הָאָדָם לַמָּקוֹם. רַעְיוֹן דּוֹמֶה הִשְׁמִיעָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כְּשֶׁרָאָה אֶת הָעֵגֶל - "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת, וָאַשְׁלִיכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי". מַדּוּעַ הִדְגִּישׁ שֶׁתָּפַס בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: אָמְנָם חָטָאנוּ בַּמִּישׁוֹר שֶׁבְּלוּחַ אֶחָד, וְעָשִׂינוּ עֵגֶל, אֲבָל נִשְׁאַרְנוּ מֻשְׁלָמִים בַּלּוּחַ הַשֵּׁנִי, שֶׁבֵּין הָאָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין צֹרֶךְ לְשָׁבְרוֹ. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא, אַחַי, הַלּוּחוֹת מְצֻמָּדִים הֵם, וְאֵין קִיּוּם לַלּוּחַ הַשֵּׁנִי בְּלֹא הַלּוּחַ הָרִאשׁוֹן. כִּי "חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" (מִשְׁלֵי יד-לד), וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּקוֹר לְכָל מִדָּה טוֹבָה וְנַעֲלָה. "תּוֹרַת חֶסֶד" הִיא, תְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְלִקְחָהּ עַל רֶגֶל אַחַת הוּא: "מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֶרְךָ". "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְכָל הָעוֹסֵק בָּהּ מִדּוֹתָיו מִתְעַדְּנוֹת וּמִשְׁתַּפְּרוֹת! שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (מַסֶּכֶת חִבּוּט הַקֶּבֶר פֶּרֶק ד'), כְּשֶׁבָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִטֹּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם, הוּא שׁוֹאֲלוֹ אַרְבַּע שְׁאֵלוֹת: "עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים? הִמְלַכְתָּ אֶת קוֹנְךָ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהִמְלַכְתָּ אֶת חֲבֵרְךָ בְּנַחַת רוּחַ?" אִם יֵשׁ בּוֹ דְּבָרִים הַלָּלוּ, יוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ בְּלֹא צַעַר, כְּשַׂעֲרָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהֶחָלָב. וְאִם לָאו, יוֹצֵאת הִיא בְּצַעַר כִּגְרִירַת קוֹצִים מִצֶּמֶר. וְהַמְעַיֵּן יִרְאֶה שֶׁהַשְּׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: הָאַחַת בֵּין הָאָדָם לַמָּקוֹם וְהַשְּׁנִיָּה בֵּין הָאָדָם לַחֲבֵרוֹ. שְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדִים. הִשְׁוָה הַכָּתוּב הַמְלָכַת הַבּוֹרֵא, לְהַמְלָכַת הֶחָבֵר!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)