Otzarot-Article

מַעֲשֶׂה בְּהָרַב "אֹהֶל יַעֲקֹב" זָצָ"ל שֶׁרָאָה אֲנָשִׁים בַּקָּהָל הַמַּכִּים "עַל חֵטְא" וְלִבָּם בַּל עִמָּם. נַעֲנָה וְאָמַר: "הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַדּוּעַ הֵם מַכִּים עַל הַלֵּב? מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמוֹכֵר קֶמַח הַמְּבַקֵּשׁ לְמַלְאוֹת שַׂקִּית עַל גְּדוֹתֶיהָ. לְאַחַר שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ מִן הַכַּף וּמְמַלֵּא אוֹתָהּ, הוּא טוֹפֵחַ עַל צִדָּהּ וּמַכֶּה בָּהּ מְעַט, כְּדֵי שֶׁהַקֶּמַח יִדָּחֵס וְנִתָּן יִהְיֶה לְהוֹסִיף עָלָיו. הוּא הַדִּין בָּהֶם. הֵם מְמַלְּאִים אֶת הַלֵּב בַּהֲבָלִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, עַד שֶׁהוּא גָּדוּשׁ. מַה הֵם עוֹשִׂים, מַכִּים עָלָיו בְּאָמְרָם "אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ", כְּדֵי לִדְחֹס אֶת הַהֲבָלִים, וּלְפַנּוֹת מָקוֹם לַהֲבָלִים נוֹסָפִים"...

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ: "עַל מֶה תֻכּוּ - עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה"?...

מַעֲשֶׂה בְּהָרַב "זֶרַע קֹדֶשׁ" זָצָ"ל, שֶׁרָאָה אָדָם כּוֹפֵף קוֹמָתוֹ וּמַכֶּה עַל לִבּוֹ בְּוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַכָּה אַחַר מַכָּה.

חִיֵּךְ וְאָמַר לוֹ: "אַל תִּדְפֹּק, חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ, בַּעַל הַבַּיִת לֹא שָׁם..."

זוֹ אִמְרָה מְבַדַּחַת, שֶׁבָּא לִבְכּוֹת כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתָהּ. אָנוּ מַכִּים עַל דַּלְתוֹת לִבֵּנוּ, אֲבָל הַאִם בַּעַל הַבַּיִת נִמְצָא שָׁם? הַאִם הַלֵּב נִפְתָּח, וְהַלֶּקַח נִלְמָד?!...

בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים עָמַד הַמַּשְׁגִּיחַ בִּישִׁיבַת חֶבְרוֹן, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ זָצָ"ל, וְדָרַשׁ בִּפְנֵי שׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ. לִפְעָמִים - אָמַר - מִתְגַּנְּבִים הִרְהוּרֵי יֵאוּשׁ לַלֵּב: מְדַמִּים אָנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁמְּנַסִּים אָנוּ לְהִשְׁתַּפֵּר, עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, אוֹמְרִים סְלִיחוֹת, מַחְלִיטִים הַחְלָטוֹת. מְדַמִּים בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁהִנֵּה נִפְתַּח הַלֵּב, וְהִתְעַלֵּינוּ לִפְסָגוֹת, הֶעְפַּלְנוּ לְמִישׁוֹר חָדָשׁ, הִגַּעְנוּ לְדַרְגָּה אַחֶרֶת - וְהַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים חוֹלְפִים, וּכְלוּם: "מַפְטִירִין כְּאֶשְׁתָּקַד"... הֵן כְּבָר עָבְרוּ עָלֵינוּ רָאשֵׁי שָׁנִים וִימֵי כִּפּוּר וְלֹא הוֹתִירוּ רִשּׁוּמָם, מַדּוּעַ נַחְשֹׁב שֶׁהַשָּׁנָה תִּהְיֶה שׁוֹנָה...

בְּרַם, מַחְשָׁבָה זוֹ עֲצַת הַיֵּצֶר הִיא, שִׁקְרִית וּשְׁגוּיָה מִיְּסוֹדָהּ: אִם לֹא הָיוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים - כְּכָל שֶׁהֵם חוֹלְפִים וּנְמוֹגִים - מַשְׁאִירִים בָּנוּ רִשּׁוּמָם, לֹא הָיָה בּוֹרֵא הָעוֹלָם מְצַוֶּה עָלֵינוּ לְשָׁמְרָם וּלְקַיְּמָם! נִצְטַוֵּינוּ בָּהֶם - מִכָּאן שֶׁחוֹרְטִים הֵם בָּנוּ רְשָׁמִים מִצְטַבְּרִים, שֶׁאֵינָם כָּלִים וְאֵינָם נִמְחִים!

וְיָכוֹל אֲנִי לְהָעִיד - אָמַר - חָוִיתִי זֹאת מִבְּשָׂרִי.

בְּסַעֲרַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה נִקְלַעְתִּי לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וּלְפֶתַע לָפַת קַלְגַּס אֶת זְרוֹעִי וֶהֱבִיאַנִי לַחֲצַר הַמִּפְקָדָה. דַּם הַיְּהוּדִים הָיָה הֶפְקֵר, וְהוּא הֶעֱמִידַנִי לְקִיר הַמָּוֶת. דָּרַךְ אֶת הָרוֹבֶה וְהִבִּיט מִבַּעַד לַכַּוֶּנֶת.

מַה שֶּׁרָאָה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו: "זוּז יָמִינָה" שָׁאַג, "עֲמֹד בְּאֶמְצַע הַקִּיר!" מְבֻלְבָּל הָיִיתִי, אוֹבֵד עֶשְׁתּוֹנוֹת. נַעַר, כִּמְעַט יֶלֶד. עוֹשֶׂה הָיִיתִי כִּדְבָרָיו, אֶלָּא שֶׁאָחַז בִּי הַשִּׁתּוּק וְלֹא זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי.

"זוּז", צָרַח הַחַיָּל, "עֲמֹד בַּמֶּרְכָּז!" שָׁם הָיָה הַקִּיר נָקוּב כַּדּוּרִים וּמְרֻבָּב דָּם. וַאֲנִי, כִּיצוּק עוֹפֶרֶת, אֵינִי זָז.

נִפְתַּח חַלּוֹן. "מָה הָרַעַשׁ?" נִשְׁאַל הַחַיָּל.

"הֵבֵאתִי יְהוּדוֹן לִירוֹת בּוֹ", הֵשִׁיב. "עֲזֹב, הֲנִיחֵהוּ לְנַפְשׁוֹ", בָּאָה הַפְּקֻדָּה.

הַחַיָּל הִנְמִיךְ אֶת הַקָּנֶה וְנִכְנַס לַבִּנְיָן. חַיַּי נִתְּנוּ לִי לְשָׁלָל. נָשָׂאתִי רַגְלַי, הָלַכְתִּי כִּמְרַחֵף. הוֹדֵיתִי לַה' בְּכָל לֵב, יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל". מוּכָן הָיִיתִי בְּהִתְפַּעֲמוּתִי לְהַקְדִּישׁ חַיַּי לַתּוֹרָה, לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת, לְהִתְמַסֵּר לְמַעֲשֵׂי חֶסֶד, "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי!" אֲבָל הַזְּמַן שׁוֹחֵק אֶת הָרְגָשׁוֹת, וּבְמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי הַמְּאֹרָע.

עָלִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַדְתִּי בִּישִׁיבַת חֶבְרוֹן בְּעִיר הָאָבוֹת. וְאָז, בִּשְׁנַת תרפ"ט, אֵרַע הַטֶּבַח הַנּוֹרָא. כְּשִׁשִּׁים אִישׁ הָיִינוּ בָּאוּלָם כְּשֶׁפָּרְצוּ הַפּוֹרְעִים הַמְּשֻׁלְהָבִים. אֲנִי וַחֲבֵרִי, רַבִּי בִּנְיָמִין, הִשְׁתַּטַּחְנוּ מִיָּד אַרְצָה וְעָלֵינוּ הִתְגַּבְּבוּ גּוּפוֹת הַהֲרוּגִים. חַיּוֹת הָאָדָם קָצְצוּ אֲבָרִים בְּגַרְזִנִּים, עִנּוּ בְּעִנּוּיִים נוֹרָאִים, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת חֲבֵרִי לוֹחֵשׁ בְּאָזְנַי: "הֵם יְחַפְּשׂוּ וְיִבְדְּקוּ, יְגַלּוּ שֶׁאָנוּ חַיִּים וִיעַנּוּנוּ בְּאַכְזָרִיּוּת! בּוֹא וְנִתְחַנֵּן בִּפְנֵיהֶם שֶׁיַּהַרְגוּנוּ מִיָּד!" גָּעַרְתִּי בּוֹ בְּלַחַשׁ, בְּחָסוּת זַעֲקוֹת הָאֵימָה: "הַס, וְתִנָּצֵל!"

וְכָךְ הָיָה.

הַפּוֹרְעִים כִּלּוּ אֶת הַטֶּבַח וְעָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם בְּגַרְזִנִּים נוֹטְפֵי דָּם לְחַפֵּשׂ קָרְבָּנוֹת חֲדָשִׁים. חַיֵּינוּ הָיוּ לָנוּ לְשָׁלָל.

מִבַּעַד לַעֲרֵמַת הַגְּוִיּוֹת, חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה בְּמִסְפָּר, הֵגִיחוּ שְׁנֵי נִצּוֹלִים מְזֻעְזָעִים, הֲמוּמִים וְנִרְעָשִׁים. נָתַן בִּי חֲבֵרִי עֵינָיו, וְאָמַר בְּהַעֲרָכָה: "לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה בַּעַל מַדְרֵגָה כֹּה גְּבוֹהָה בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּבוֹרֵא עוֹלָם! חַיּוֹת טֶרֶף מִשְׁתּוֹלְלוֹת בְּצִמְאוֹן דָּמִים, מְעַנּוֹת וְכוֹרְתוֹת אֵיבָרִים - וְאַתָּה מַבְטִיחֵנִי שֶׁאֶנָּצֵל, בְּבִטָּחוֹן כֹּה מֻחְלָט".

אָמַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה: "אַל תִּטְעֶה בִּי, אֵין בִּי כָּל מַעֲלָה. אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע נוֹרָא שַׁבְתִּי וְנִזְכַּרְתִּי כֵּיצַד עָמַדְתִּי לְיַד קִיר הַמָּוֶת לִפְנֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִצַּלְתִּי בְּנֵס מֻפְלָא. וְשַׁבְתִּי וְחָוִיתִי כֵּיצַד אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים"...

וּמִמְּאֹרָע זֶה לָמַדְתִּי, כִּי גַּם חֲוָיָה שֶׁדּוֹמֶה עָלֵינוּ שֶׁנִּשְׁכְּחָה וְנָמוֹגָה, מוֹתִירָה בָּנוּ אֶת רִשּׁוּמָהּ. וּבְבוֹא מְאֹרָע דּוֹמֶה, צָפָה וְעוֹלָה וּמוֹסִיפָה מִשְׁקָלָהּ. מְבִיאָה אֶת לִקְחָהּ.

עַל כֵּן, מוֹעֲדֵי מַעְגַּל הַשָּׁנָה אֵינָם כְּסִיבוּב הַגַּלְגַּל, אֶלָּא כַּחֲדִירַת הַבֹּרֶג, שֶׁבְּכָל סִיבוּב מַעֲמִיק הוּא יוֹתֵר, וּמַעֲצִים אֶת אֲחִיזָתוֹ.

עַל כֵּן, יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא מֻשְׁרָשׁ יוֹתֵר, מְרַגֵּשׁ יוֹתֵר, וְיַנְחִילֵנוּ סְלִיחָה וּמְחִילָה, לִגְמַר חֲתִימָה טוֹבָה. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	מסעי תשע"ט
	תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רוֹצֵחַ
	מַעֲשֶׂה בְּהָרַב "אֹהֶל יַעֲקֹב" זָצָ"ל שֶׁרָאָה אֲנָשִׁים בַּקָּהָל הַמַּכִּים "עַל חֵטְא" וְלִבָּם בַּל עִמָּם. נַעֲנָה וְאָמַר: "הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַדּוּעַ הֵם מַכִּים עַל הַלֵּב? מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמוֹכֵר קֶמַח הַמְּבַקֵּשׁ לְמַלְאוֹת שַׂקִּית עַל גְּדוֹתֶיהָ. לְאַחַר שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ מִן הַכַּף וּמְמַלֵּא אוֹתָהּ, הוּא טוֹפֵחַ עַל צִדָּהּ וּמַכֶּה בָּהּ מְעַט, כְּדֵי שֶׁהַקֶּמַח יִדָּחֵס וְנִתָּן יִהְיֶה לְהוֹסִיף עָלָיו. הוּא הַדִּין בָּהֶם. הֵם מְמַלְּאִים אֶת הַלֵּב בַּהֲבָלִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, עַד שֶׁהוּא גָּדוּשׁ. מַה הֵם עוֹשִׂים, מַכִּים עָלָיו בְּאָמְרָם "אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ", כְּדֵי לִדְחֹס אֶת הַהֲבָלִים, וּלְפַנּוֹת מָקוֹם לַהֲבָלִים נוֹסָפִים"... וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ: "עַל מֶה תֻכּוּ - עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה"?... מַעֲשֶׂה בְּהָרַב "זֶרַע קֹדֶשׁ" זָצָ"ל, שֶׁרָאָה אָדָם כּוֹפֵף קוֹמָתוֹ וּמַכֶּה עַל לִבּוֹ בְּוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַכָּה אַחַר מַכָּה. חִיֵּךְ וְאָמַר לוֹ: "אַל תִּדְפֹּק, חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ, בַּעַל הַבַּיִת לֹא שָׁם..." זוֹ אִמְרָה מְבַדַּחַת, שֶׁבָּא לִבְכּוֹת כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתָהּ. אָנוּ מַכִּים עַל דַּלְתוֹת לִבֵּנוּ, אֲבָל הַאִם בַּעַל הַבַּיִת נִמְצָא שָׁם? הַאִם הַלֵּב נִפְתָּח, וְהַלֶּקַח נִלְמָד?!... בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים עָמַד הַמַּשְׁגִּיחַ בִּישִׁיבַת חֶבְרוֹן, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ זָצָ"ל, וְדָרַשׁ בִּפְנֵי שׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ. לִפְעָמִים - אָמַר - מִתְגַּנְּבִים הִרְהוּרֵי יֵאוּשׁ לַלֵּב: מְדַמִּים אָנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁמְּנַסִּים אָנוּ לְהִשְׁתַּפֵּר, עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, אוֹמְרִים סְלִיחוֹת, מַחְלִיטִים הַחְלָטוֹת. מְדַמִּים בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁהִנֵּה נִפְתַּח הַלֵּב, וְהִתְעַלֵּינוּ לִפְסָגוֹת, הֶעְפַּלְנוּ לְמִישׁוֹר חָדָשׁ, הִגַּעְנוּ לְדַרְגָּה אַחֶרֶת - וְהַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים חוֹלְפִים, וּכְלוּם: "מַפְטִירִין כְּאֶשְׁתָּקַד"... הֵן כְּבָר עָבְרוּ עָלֵינוּ רָאשֵׁי שָׁנִים וִימֵי כִּפּוּר וְלֹא הוֹתִירוּ רִשּׁוּמָם, מַדּוּעַ נַחְשֹׁב שֶׁהַשָּׁנָה תִּהְיֶה שׁוֹנָה... בְּרַם, מַחְשָׁבָה זוֹ עֲצַת הַיֵּצֶר הִיא, שִׁקְרִית וּשְׁגוּיָה מִיְּסוֹדָהּ: אִם לֹא הָיוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים - כְּכָל שֶׁהֵם חוֹלְפִים וּנְמוֹגִים - מַשְׁאִירִים בָּנוּ רִשּׁוּמָם, לֹא הָיָה בּוֹרֵא הָעוֹלָם מְצַוֶּה עָלֵינוּ לְשָׁמְרָם וּלְקַיְּמָם! נִצְטַוֵּינוּ בָּהֶם - מִכָּאן שֶׁחוֹרְטִים הֵם בָּנוּ רְשָׁמִים מִצְטַבְּרִים, שֶׁאֵינָם כָּלִים וְאֵינָם נִמְחִים! וְיָכוֹל אֲנִי לְהָעִיד - אָמַר - חָוִיתִי זֹאת מִבְּשָׂרִי. בְּסַעֲרַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה נִקְלַעְתִּי לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וּלְפֶתַע לָפַת קַלְגַּס אֶת זְרוֹעִי וֶהֱבִיאַנִי לַחֲצַר הַמִּפְקָדָה. דַּם הַיְּהוּדִים הָיָה הֶפְקֵר, וְהוּא הֶעֱמִידַנִי לְקִיר הַמָּוֶת. דָּרַךְ אֶת הָרוֹבֶה וְהִבִּיט מִבַּעַד לַכַּוֶּנֶת. מַה שֶּׁרָאָה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו: "זוּז יָמִינָה" שָׁאַג, "עֲמֹד בְּאֶמְצַע הַקִּיר!" מְבֻלְבָּל הָיִיתִי, אוֹבֵד עֶשְׁתּוֹנוֹת. נַעַר, כִּמְעַט יֶלֶד. עוֹשֶׂה הָיִיתִי כִּדְבָרָיו, אֶלָּא שֶׁאָחַז בִּי הַשִּׁתּוּק וְלֹא זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי. "זוּז", צָרַח הַחַיָּל, "עֲמֹד בַּמֶּרְכָּז!" שָׁם הָיָה הַקִּיר נָקוּב כַּדּוּרִים וּמְרֻבָּב דָּם. וַאֲנִי, כִּיצוּק עוֹפֶרֶת, אֵינִי זָז. נִפְתַּח חַלּוֹן. "מָה הָרַעַשׁ?" נִשְׁאַל הַחַיָּל. "הֵבֵאתִי יְהוּדוֹן לִירוֹת בּוֹ", הֵשִׁיב. "עֲזֹב, הֲנִיחֵהוּ לְנַפְשׁוֹ", בָּאָה הַפְּקֻדָּה. הַחַיָּל הִנְמִיךְ אֶת הַקָּנֶה וְנִכְנַס לַבִּנְיָן. חַיַּי נִתְּנוּ לִי לְשָׁלָל. נָשָׂאתִי רַגְלַי, הָלַכְתִּי כִּמְרַחֵף. הוֹדֵיתִי לַה' בְּכָל לֵב, יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל". מוּכָן הָיִיתִי בְּהִתְפַּעֲמוּתִי לְהַקְדִּישׁ חַיַּי לַתּוֹרָה, לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת, לְהִתְמַסֵּר לְמַעֲשֵׂי חֶסֶד, "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי!" אֲבָל הַזְּמַן שׁוֹחֵק אֶת הָרְגָשׁוֹת, וּבְמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי הַמְּאֹרָע. עָלִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַדְתִּי בִּישִׁיבַת חֶבְרוֹן בְּעִיר הָאָבוֹת. וְאָז, בִּשְׁנַת תרפ"ט, אֵרַע הַטֶּבַח הַנּוֹרָא. כְּשִׁשִּׁים אִישׁ הָיִינוּ בָּאוּלָם כְּשֶׁפָּרְצוּ הַפּוֹרְעִים הַמְּשֻׁלְהָבִים. אֲנִי וַחֲבֵרִי, רַבִּי בִּנְיָמִין, הִשְׁתַּטַּחְנוּ מִיָּד אַרְצָה וְעָלֵינוּ הִתְגַּבְּבוּ גּוּפוֹת הַהֲרוּגִים. חַיּוֹת הָאָדָם קָצְצוּ אֲבָרִים בְּגַרְזִנִּים, עִנּוּ בְּעִנּוּיִים נוֹרָאִים, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת חֲבֵרִי לוֹחֵשׁ בְּאָזְנַי: "הֵם יְחַפְּשׂוּ וְיִבְדְּקוּ, יְגַלּוּ שֶׁאָנוּ חַיִּים וִיעַנּוּנוּ בְּאַכְזָרִיּוּת! בּוֹא וְנִתְחַנֵּן בִּפְנֵיהֶם שֶׁיַּהַרְגוּנוּ מִיָּד!" גָּעַרְתִּי בּוֹ בְּלַחַשׁ, בְּחָסוּת זַעֲקוֹת הָאֵימָה: "הַס, וְתִנָּצֵל!" וְכָךְ הָיָה. הַפּוֹרְעִים כִּלּוּ אֶת הַטֶּבַח וְעָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם בְּגַרְזִנִּים נוֹטְפֵי דָּם לְחַפֵּשׂ קָרְבָּנוֹת חֲדָשִׁים. חַיֵּינוּ הָיוּ לָנוּ לְשָׁלָל. מִבַּעַד לַעֲרֵמַת הַגְּוִיּוֹת, חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה בְּמִסְפָּר, הֵגִיחוּ שְׁנֵי נִצּוֹלִים מְזֻעְזָעִים, הֲמוּמִים וְנִרְעָשִׁים. נָתַן בִּי חֲבֵרִי עֵינָיו, וְאָמַר בְּהַעֲרָכָה: "לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה בַּעַל מַדְרֵגָה כֹּה גְּבוֹהָה בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּבוֹרֵא עוֹלָם! חַיּוֹת טֶרֶף מִשְׁתּוֹלְלוֹת בְּצִמְאוֹן דָּמִים, מְעַנּוֹת וְכוֹרְתוֹת אֵיבָרִים - וְאַתָּה מַבְטִיחֵנִי שֶׁאֶנָּצֵל, בְּבִטָּחוֹן כֹּה מֻחְלָט". אָמַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה: "אַל תִּטְעֶה בִּי, אֵין בִּי כָּל מַעֲלָה. אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע נוֹרָא שַׁבְתִּי וְנִזְכַּרְתִּי כֵּיצַד עָמַדְתִּי לְיַד קִיר הַמָּוֶת לִפְנֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִצַּלְתִּי בְּנֵס מֻפְלָא. וְשַׁבְתִּי וְחָוִיתִי כֵּיצַד אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים"... וּמִמְּאֹרָע זֶה לָמַדְתִּי, כִּי גַּם חֲוָיָה שֶׁדּוֹמֶה עָלֵינוּ שֶׁנִּשְׁכְּחָה וְנָמוֹגָה, מוֹתִירָה בָּנוּ אֶת רִשּׁוּמָהּ. וּבְבוֹא מְאֹרָע דּוֹמֶה, צָפָה וְעוֹלָה וּמוֹסִיפָה מִשְׁקָלָהּ. מְבִיאָה אֶת לִקְחָהּ. עַל כֵּן, מוֹעֲדֵי מַעְגַּל הַשָּׁנָה אֵינָם כְּסִיבוּב הַגַּלְגַּל, אֶלָּא כַּחֲדִירַת הַבֹּרֶג, שֶׁבְּכָל סִיבוּב מַעֲמִיק הוּא יוֹתֵר, וּמַעֲצִים אֶת אֲחִיזָתוֹ. עַל כֵּן, יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא מֻשְׁרָשׁ יוֹתֵר, מְרַגֵּשׁ יוֹתֵר, וְיַנְחִילֵנוּ סְלִיחָה וּמְחִילָה, לִגְמַר חֲתִימָה טוֹבָה. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)