Otzarot-Article

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (כו-ו) כְּשֶׁמְּעַיְּנִים בַּפָּסוּק, עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ תְּמִיהָה: מַדּוּעַ כּוֹפֶלֶת הַתּוֹרָה אֶת לְשׁוֹנָהּ "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם", הֲרֵי אִם יֵשׁ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וַדַּאי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר בָּהּ חֶרֶב?

הָאִבְּן עֶזְרָא מְיַשֵּׁב בְּמִלָּה אַחַת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ – בֵּינֵיכֶם". רַק אִם יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, רַק אָז מֻבְטָח לָנוּ כִּי חֶרֶב לֹא תַּעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ. אִם יֵשׁ שָׁלוֹם פְּנִימִי, יִהְיֶה שָׁלוֹם חִיצוֹנִי.

אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַסּוֹחֲרִים בִּפְּרֶשְׁבּוּרְג נִכְנַס אֵצֶל הַחֲתַם סוֹפֵר, וְהֵחֵל לְתַנּוֹת בְּאָזְנָיו אֶת סְאַת צָרוֹתָיו. "כְּפִי הַיָּדוּעַ לָרַב", פָּתַח הֶעָשִׁיר וְאָמַר, "סוֹחֵר גָּדוֹל אֲנִי, אוּלָם לָאַחֲרוֹנָה נִקְלְעוּ עֲסָקַי לְמָבוֹי סָתוּם, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁיְּבָרְכֵנִי וְאֵצֵא מִן הַמֵּצַר".

"אָכֵן, יָדוּעַ לִי שֶׁמַּצָּבְךָ קָשֶׁה", הִנְהֵן הָרַב בְּרֹאשׁוֹ, "אוּלָם עוֹד יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאָחִיךָ עָנִי וְאֶבְיוֹן וּמְטֻפָּל בְּמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה, וְאִלּוּ אַתָּה מִתְעַלֵּם מִלְּהוֹשִׁיט לוֹ עֶזְרָה, חֵרֶף מְצוּקָתוֹ הָרַבָּה".

הַסּוֹחֵר חָשׁ שֶׁלֹּא בְּנוֹחַ לְמִשְׁמַע תּוֹכַחְתּוֹ הַיְּשִׁירָה שֶׁל הָרַב, וְהֵשִׁיב בְּנִימַת הִצְטַדְּקוּת: "הֵן סִפַּרְתִּי זֶה עַתָּה לִכְבוֹדוֹ עַד כַּמָּה עֲסָקַי כּוֹשְׁלִים בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. וְאֵיךְ אוּכַל בְּמַצָּבִי הַנּוֹכְחִי עוֹד לִתְמֹךְ בַּאֲחֵרִים?!"

"אָשִׁיב לְךָ עַל דְּבָרֶיךָ בְּרַעְיוֹן קָצָר מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ", נַעֲנָה הָרַב. "בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת וָאֵרָא נֶאֱמַר: 'וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם'. כַּיָּדוּעַ הַמִּלָּה ''גַּם'' בָּאָה לְרַבּוֹת. וּמַה בָּאָה הַמִּלָּה "גַּם" בְּפָסוּק זֶה לְרַבּוֹת?"

"אֶלָּא", הֵשִׁיב הַחֲתַם סוֹפֵר, "בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֶנְקוּ תַּחַת עֹל הַמִּצְרִים, שָׁמַע כָּל אֶחָד מֵהֶם גַּם אֶת נַאֲקַת אֶחָיו וְכָאַב אֶת סִבְלוֹ. לַמְרוֹת הַשִּׁעְבּוּד, הִשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד לְהָקֵל מֵעַל סִבְלוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ כְּכָל יְכָלְתּוֹ, וּבִשְׂכַר שְׁמִיעָה זוֹ שָׁמַע גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נַאֲקָתָם וְהוֹצִיאָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה...".

"עֲזֹר אַף אַתָּה לַאֲחֵרִים", טָפַח הָרַב עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר בְּעִדּוּד, "וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעֲךָ ה' מִכָּל צָרוֹתֶיךָ!" (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	מטות תשע"ט
	*הַאִם לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע בְּרָכוֹת?
	"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (כו-ו) כְּשֶׁמְּעַיְּנִים בַּפָּסוּק, עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ תְּמִיהָה: מַדּוּעַ כּוֹפֶלֶת הַתּוֹרָה אֶת לְשׁוֹנָהּ "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם", הֲרֵי אִם יֵשׁ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וַדַּאי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר בָּהּ חֶרֶב? הָאִבְּן עֶזְרָא מְיַשֵּׁב בְּמִלָּה אַחַת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ – בֵּינֵיכֶם". רַק אִם יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, רַק אָז מֻבְטָח לָנוּ כִּי חֶרֶב לֹא תַּעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ. אִם יֵשׁ שָׁלוֹם פְּנִימִי, יִהְיֶה שָׁלוֹם חִיצוֹנִי. אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַסּוֹחֲרִים בִּפְּרֶשְׁבּוּרְג נִכְנַס אֵצֶל הַחֲתַם סוֹפֵר, וְהֵחֵל לְתַנּוֹת בְּאָזְנָיו אֶת סְאַת צָרוֹתָיו. "כְּפִי הַיָּדוּעַ לָרַב", פָּתַח הֶעָשִׁיר וְאָמַר, "סוֹחֵר גָּדוֹל אֲנִי, אוּלָם לָאַחֲרוֹנָה נִקְלְעוּ עֲסָקַי לְמָבוֹי סָתוּם, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁיְּבָרְכֵנִי וְאֵצֵא מִן הַמֵּצַר". "אָכֵן, יָדוּעַ לִי שֶׁמַּצָּבְךָ קָשֶׁה", הִנְהֵן הָרַב בְּרֹאשׁוֹ, "אוּלָם עוֹד יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאָחִיךָ עָנִי וְאֶבְיוֹן וּמְטֻפָּל בְּמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה, וְאִלּוּ אַתָּה מִתְעַלֵּם מִלְּהוֹשִׁיט לוֹ עֶזְרָה, חֵרֶף מְצוּקָתוֹ הָרַבָּה". הַסּוֹחֵר חָשׁ שֶׁלֹּא בְּנוֹחַ לְמִשְׁמַע תּוֹכַחְתּוֹ הַיְּשִׁירָה שֶׁל הָרַב, וְהֵשִׁיב בְּנִימַת הִצְטַדְּקוּת: "הֵן סִפַּרְתִּי זֶה עַתָּה לִכְבוֹדוֹ עַד כַּמָּה עֲסָקַי כּוֹשְׁלִים בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. וְאֵיךְ אוּכַל בְּמַצָּבִי הַנּוֹכְחִי עוֹד לִתְמֹךְ בַּאֲחֵרִים?!" "אָשִׁיב לְךָ עַל דְּבָרֶיךָ בְּרַעְיוֹן קָצָר מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ", נַעֲנָה הָרַב. "בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת וָאֵרָא נֶאֱמַר: 'וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם'. כַּיָּדוּעַ הַמִּלָּה ''גַּם'' בָּאָה לְרַבּוֹת. וּמַה בָּאָה הַמִּלָּה "גַּם" בְּפָסוּק זֶה לְרַבּוֹת?" "אֶלָּא", הֵשִׁיב הַחֲתַם סוֹפֵר, "בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֶנְקוּ תַּחַת עֹל הַמִּצְרִים, שָׁמַע כָּל אֶחָד מֵהֶם גַּם אֶת נַאֲקַת אֶחָיו וְכָאַב אֶת סִבְלוֹ. לַמְרוֹת הַשִּׁעְבּוּד, הִשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד לְהָקֵל מֵעַל סִבְלוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ כְּכָל יְכָלְתּוֹ, וּבִשְׂכַר שְׁמִיעָה זוֹ שָׁמַע גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נַאֲקָתָם וְהוֹצִיאָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה...". "עֲזֹר אַף אַתָּה לַאֲחֵרִים", טָפַח הָרַב עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר בְּעִדּוּד, "וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעֲךָ ה' מִכָּל צָרוֹתֶיךָ!" (אוֹצְרוֹתֵינוּ)