Otzarot-Article

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" (טז-ד) בְּקָרַחַת הַיַּעַר רָבַץ לוֹ הָאַרְיֵה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, וּבִטְנוֹ הוֹמָה מֵרָעָב. זֶה כַּמָּה יָמִים שֶׁלֹּא בָּא דְּבַר מַאֲכָל לְפִיו, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁכֹּחוֹתָיו הוֹלְכִים וְאוֹזְלִים.

הַיַּעַר לֹא הָיָה רֵיק מֵחַיּוֹת שֶׁבָּהֶן יָכוֹל הָיָה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ, אֶלָּא שֶׁחַיָּב הָיָה לַעֲמֹד בְּמִלָּתוֹ, שֶׁכֵּן בְּעֵת שֶׁהֻכְתַּר לִהְיוֹת מֶלֶךְ הַיַּעַר, הִבְטִיחַ הָאַרְיֵה לְכָל הַחַיּוֹת כִּי פּוֹתֵחַ הוּא בְּעִדָּן חָדָשׁ וְלֹא יִהְיֶה כַּאֲבוֹת אֲבוֹתָיו. "אֲנִי לֹא אֶטְרֹף סְתָם כָּךְ חַיּוֹת בְּכָל עֵת שֶׁאֶחְפֹּץ", הִתְחַיֵּב חֲגִיגִית, "רַק חַיָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ רַע, תִּתְחַיֵּב בְּנַפְשָׁהּ". וְהִנֵּה, עוֹבְרִים הַיָּמִים וְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה, וְהָאַרְיֵה נוֹתַר בְּרַעֲבוֹנוֹ...

חָשַׁשׁ הָאַרְיֵה שֶׁמָּא יִגְוַע וְיָמוּת, אֲבָל אָז צָץ רַעְיוֹן מַבְרִיק בְּמֹחוֹ. הוּא תָּפַס עֶמְדָּה בֵּין הַשִּׂיחִים וְהִמְתִּין לַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתַּעֲבֹר בַּשְּׁבִיל הַסָּמוּךְ. לֹא עָבַר זְמַן רַב, וּבַשְּׁבִיל הוֹפִיעַ שׁוֹר בָּרִיא וּמְדֻשָּׁן.

קָרָא לוֹ הָאַרְיֵה, וְהַשּׁוֹר הִתְיַצֵּב בְּהַכְנָעָה. "בִּרְצוֹנִי לְהִתְיַעֵץ אִתְּךָ בְּנוֹשֵׂא חָשׁוּב בְּיוֹתֵר", לָבַשׁ הָאַרְיֵה אֲרֶשֶׁת חֲשִׁיבוּת, "כְּבָר כַּמָּה יָמִים לֹא בָּא מָזוֹן לְפִי, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא מֵחֲמַת כָּךְ נוֹדֵף מִפִּי רֵיחַ לֹא נָעִים. הַטֵּה נָא חָטְמְךָ לְפִי וֶאֱמֹר לִי מָה אַתָּה מֵרִיחַ..."

הַשּׁוֹר דֵּי פָּחַד, אַךְ מִי יָהִין לְסָרֵב לְמֶלֶךְ הַחַיּוֹת. קָרַב אֶל הָאַרְיֵה בַּחֲשָׁשׁ, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְהִטָּה חָטְמוֹ לְפִי הָאַרְיֵה שֶׁנִּפְעַר לִרְוָחָה. הַצַּחֲנָה שֶׁעָלְתָה מִלֹּעוֹ הָיְתָה נוֹרָאָה, וְהַשּׁוֹר מִהֵר לְהַרְחִיק אֶת רֹאשׁוֹ. הִתְעַשֵּׁת בִּמְהִירוּת, וְאַחֲרֵי הִתְלַבְּטוּת קְצָרָה אִם לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת אוֹ לְשַׁקֵּר, הֶחְלִיט לָלֶכֶת עִם הָאֱמֶת. "בִּמְחִילָה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ", גִּמְגֵּם בִּמְבוּכָה, "אֲבָל רֵיחַ רַע נוֹדֵף מִפִּיךָ".

עָטוּ פָּנָיו שֶׁל הָאַרְיֵה זַעַם, וְהוּא פָּרַץ בִּשְׁאָגָה: "חָצוּף! אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ לְדַבֵּר כָּכָה לַמֶּלֶךְ?! מוֹרֵד אַתָּה בַּמַּלְכוּת וְחַיָּב מִיתָה!" וּבְעוֹדוֹ קוֹצֵף, הִתְנַפֵּל עַל הַשּׁוֹר וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.

שָׁב הָאַרְיֵה לְרִבְצוֹ, שָׂבֵעַ וּמְרֻצֶּה. הָאֲרוּחָה הָיְתָה טְעִימָה בְּיוֹתֵר, וְהוּא גַּם לֹא הֵפֵר אֶת הַבְטָחָתוֹ לְחַיּוֹת הַיַּעַר. הוּא לֹא טָרַף סְתָם אֶת הַשּׁוֹר, אֶלָּא הֶעֱנִישׁוֹ עַל חֻצְפָּתוֹ!

כַּמָּה יָמִים חָלְפוּ, וְהָרָעָב שָׁב לִנְגֹּס בְּמֵעָיו שֶׁל הָאַרְיֵה. חַיּוֹת הַיַּעַר לֹא חָטְאוּ וְלֹא פָּשְׁעוּ, אַךְ הוּא כְּבָר יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת. הַפַּעַם הָיְתָה זוֹ זֶבְּרָה נָאָה לְמַרְאֶה שֶׁעָבְרָה בְּסָמוּךְ. קָרָא לָהּ הָאַרְיֵה, וְהַזֶּבְּרָה הִתְיַצְּבָה הָכֵן. "אִמְרִי נָא לִי, זֶבְּרָה חֲבִיבָה", אָמַר הָאַרְיֵה, "הַאִם נוֹדֵף מִפִּי רֵיחַ לֹא נָעִים כָּלְשֶׁהוּ?"

גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר כְּבָר נוֹדַע בְּרַחֲבֵי הַיַּעַר, וְהַזֶּבְּרָה הֶחְלִיטָה שֶׁהִיא תִּנְהַג בְּחָכְמָה יְתֵרָה. רִחְרְחָה הַזֶּבְּרָה אֶת פִּיו שֶׁל הָאַרְיֵה פַּעַם אַחַת, רִחְרְחָה שׁוּב, וְאָז אָמְרָה: "לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שׁוּם רֵיחַ רַע לֹא נוֹדֵף מִפִּיךָ. אַדְּרַבָּא, הָרֵיחַ שֶׁעוֹלֶה מִמְּךָ הוּא רֵיחַ נִיחוֹחַ שׁוֹשַׁנִּים".

עֵינָיו שֶׁל הָאַרְיֵה רָשְׁפוּ גִּצִּים, וּבִשְׁאָגָה גְּדוֹלָה הִתְנַפֵּל עַל הַזֶּבְּרָה: 'שַׁקְרָנִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ, כָּכָה אַתְּ מְעִזָּה לְשַׁקֵּר לַמֶּלֶךְ בַּפָּנִים?!"

תּוֹךְ דַּקָּה הָפְכָה הַזֶּבְּרָה לַאֲרוּחָה טְעִימָה וּמְזִינָה.

סְעוּדָה זוֹ הָיָה בָּהּ כְּדֵי שְׂבִיעָה לְכַמָּה יָמִים נוֹסָפִים, וּלְאַחֲרֵיהֶם חָזַר שׁוּב הָרָעָב לְכַרְסֵם בְּבִטְנוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה. הַפַּעַם כְּבָר לֹא הָיָה מֻדְאָג. הָרַעֲיוֹן שֶׁלּוֹ עוֹבֵד הֵיטֵב. הוּא חִדֵּד אֶת אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ הַאִם חַיָּה כָּלְשֶׁהִי חוֹלֶפֶת בְּסָמוּךְ. עַד מְהֵרָה נִשְׁמְעוּ צְעָדִים. הָיָה זֶה הַשּׁוּעָל. קָרָא לוֹ הָאַרְיֵה, וְהַשּׁוּעָל הִתְיַצֵּב בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ.

"הוֹ, יַקִּירִי הַשּׁוּעָל", קִדְּמוֹ הָאַרְיֵה בְּרֹב חֲבִיבוּת, "אוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁפִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת אַתָּה, מֻכְרָח אֲנִי לִטֹּל מִמְּךָ עֵצָה. הַגִּידָה נָא לִי, מַה לְּפִי דַּעְתְּךָ מַצַּב הָרֵיחַ שֶׁל הַפֶּה שֶׁלִּי?" הַשּׁוּעָל שָׁמַע מַה קָּרָה לַשּׁוֹר, וּמַה נּוֹתַר מֵהַזֶּבְּרָה, וְיָדַע שֶׁמַּה שֶׁלֹּא יַּגִּיד, הָאַרְיֵה יִמְצָא אֲמַתְלָה לְטָרְפוֹ.

נִגַּשׁ הַשּׁוּעָל אֶל הַמֶּלֶךְ, רִחְרֵחַ אֶת פִּיו שׁוּב וָשׁוּב, וְהַבָּעָה שֶׁל צַעַר עָלְתָה עַל פָּנָיו. "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ", הִנִּיחַ יָדוֹ עַל לִבּוֹ כְּמִתְנַצֵּל, "מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתְךָ וְלַעֲזֹר לְךָ, הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֶתְמוֹל יָרַד בַּיַּעַר גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וַאֲנִי הִצְטַנַּנְתִּי. הָאַף שֶׁלִּי סָתוּם וְאֵינֶנִּי מְסֻגָּל לְהָרִיחַ דָּבָר..."

לְכָל אֹרֶךְ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח, יֶשְׁנוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁשְּׁתִיקָתוֹ רוֹעֶמֶת וְחֶסְרוֹנוֹ בּוֹלֵט. וְאֵין הַמְדֻבָּר בִּדְמוּת שׁוּלִית בַּפָּרָשָׁה, אֶלָּא דְּמוּת מֶרְכָּזִית בְּיוֹתֵר, וּבְמִדָּה מְסֻיֶּמֶת מֶרְכָּזִית אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ. הָיָה זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שֶׁעִקַּר עִרְעוּרוֹ שֶׁל קֹרַח הָיָה עַל תַּפְקִידוֹ, כְּפִי שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה: "אִם לָקַחְתָּ אַתָּה מַלְכוּת, לֹא הָיָה לְךָ לִבְרֹר לְאָחִיךָ כְּהֻנָּה" (רַשִּׁ"י טז-ג).

הַמַּעֲרָכָה כֻּלָּהּ רוֹחֶשֶׁת סְבִיבוֹ, וְאִלּוּ הוּא שׁוֹתֵק, לֹא שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ שׁוּם תְּגוּבַת נֶגֶד, הַבָּעַת צַעַר אוֹ מְחָאָה... שׁוּם כְּלוּם!

מִי שֶׁהִסְכִּית לִשְׁתִיקָתוֹ הַמְהַדְהֶדֶת שֶׁל אַהֲרֹן, הוּא רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ן, הַמְדַיֵּק מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר עַל מֹשֶׁה "וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו", וְלֹא נֶאֱמַר "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם", שֶׁ"אַהֲרֹן בְּמוּסָרוֹ וּבִקְדֻשָּׁתוֹ לֹא עָנָה דָּבָר בְּכָל הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ, וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ וּכְמוֹדֶה שֶׁמַּעֲלַת קֹרַח גְּדוֹלָה מִמַּעֲלָתוֹ, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה כִּדְבַר מֹשֶׁה וּמְקַיֵּם גְּזֵרַת מֶלֶךְ".

בִּהְיוֹתוֹ אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, יָדַע אַהֲרֹן שֶׁכָּל תְּגוּבָה נוֹסֶפֶת שֶׁלּוֹ עַל זוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, רַק תַּרְחִיק אֶת הַסִּכּוּי לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם, וּלְפִיכָךְ אָחַז בְּפֶלֶךְ הַשְּׁתִיקָה.

הַנְהָגָתוֹ הַמֻּפְלָאָה בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר בּוֹעֶרֶת אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת, וְאֵינְךָ יָכוֹל לְהוֹעִיל בְּהַנְמָכַת הַלֶּהָבוֹת, פָּשׁוּט תִּבְרַח!

בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, עָדִיף לִנְהֹג כְּמוֹ אוֹתוֹ שׁוּעָל פִּקֵּחַ לִהְיוֹת מְצֻנָּן וְלֹא לְהַכְנִיס אֶת הָאַף... לְהֵאָחֵז בַּשְּׁתִיקָה, וְלֹא לְהַבִּיעַ דֵּעָה.

"עַל מַה שֶּׁלֹּא דִּבַּרְתִּי", אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אַבְרָהָם חִסְדַאי זָצָ"ל, "מֵעוֹלָם לֹא הִתְחָרַטְתִּי". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	בחקותי תשע"ט
	מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אוֹרְחִים
	"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" (טז-ד) בְּקָרַחַת הַיַּעַר רָבַץ לוֹ הָאַרְיֵה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, וּבִטְנוֹ הוֹמָה מֵרָעָב. זֶה כַּמָּה יָמִים שֶׁלֹּא בָּא דְּבַר מַאֲכָל לְפִיו, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁכֹּחוֹתָיו הוֹלְכִים וְאוֹזְלִים. הַיַּעַר לֹא הָיָה רֵיק מֵחַיּוֹת שֶׁבָּהֶן יָכוֹל הָיָה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ, אֶלָּא שֶׁחַיָּב הָיָה לַעֲמֹד בְּמִלָּתוֹ, שֶׁכֵּן בְּעֵת שֶׁהֻכְתַּר לִהְיוֹת מֶלֶךְ הַיַּעַר, הִבְטִיחַ הָאַרְיֵה לְכָל הַחַיּוֹת כִּי פּוֹתֵחַ הוּא בְּעִדָּן חָדָשׁ וְלֹא יִהְיֶה כַּאֲבוֹת אֲבוֹתָיו. "אֲנִי לֹא אֶטְרֹף סְתָם כָּךְ חַיּוֹת בְּכָל עֵת שֶׁאֶחְפֹּץ", הִתְחַיֵּב חֲגִיגִית, "רַק חַיָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ רַע, תִּתְחַיֵּב בְּנַפְשָׁהּ". וְהִנֵּה, עוֹבְרִים הַיָּמִים וְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה, וְהָאַרְיֵה נוֹתַר בְּרַעֲבוֹנוֹ... חָשַׁשׁ הָאַרְיֵה שֶׁמָּא יִגְוַע וְיָמוּת, אֲבָל אָז צָץ רַעְיוֹן מַבְרִיק בְּמֹחוֹ. הוּא תָּפַס עֶמְדָּה בֵּין הַשִּׂיחִים וְהִמְתִּין לַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתַּעֲבֹר בַּשְּׁבִיל הַסָּמוּךְ. לֹא עָבַר זְמַן רַב, וּבַשְּׁבִיל הוֹפִיעַ שׁוֹר בָּרִיא וּמְדֻשָּׁן. קָרָא לוֹ הָאַרְיֵה, וְהַשּׁוֹר הִתְיַצֵּב בְּהַכְנָעָה. "בִּרְצוֹנִי לְהִתְיַעֵץ אִתְּךָ בְּנוֹשֵׂא חָשׁוּב בְּיוֹתֵר", לָבַשׁ הָאַרְיֵה אֲרֶשֶׁת חֲשִׁיבוּת, "כְּבָר כַּמָּה יָמִים לֹא בָּא מָזוֹן לְפִי, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא מֵחֲמַת כָּךְ נוֹדֵף מִפִּי רֵיחַ לֹא נָעִים. הַטֵּה נָא חָטְמְךָ לְפִי וֶאֱמֹר לִי מָה אַתָּה מֵרִיחַ..." הַשּׁוֹר דֵּי פָּחַד, אַךְ מִי יָהִין לְסָרֵב לְמֶלֶךְ הַחַיּוֹת. קָרַב אֶל הָאַרְיֵה בַּחֲשָׁשׁ, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְהִטָּה חָטְמוֹ לְפִי הָאַרְיֵה שֶׁנִּפְעַר לִרְוָחָה. הַצַּחֲנָה שֶׁעָלְתָה מִלֹּעוֹ הָיְתָה נוֹרָאָה, וְהַשּׁוֹר מִהֵר לְהַרְחִיק אֶת רֹאשׁוֹ. הִתְעַשֵּׁת בִּמְהִירוּת, וְאַחֲרֵי הִתְלַבְּטוּת קְצָרָה אִם לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת אוֹ לְשַׁקֵּר, הֶחְלִיט לָלֶכֶת עִם הָאֱמֶת. "בִּמְחִילָה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ", גִּמְגֵּם בִּמְבוּכָה, "אֲבָל רֵיחַ רַע נוֹדֵף מִפִּיךָ". עָטוּ פָּנָיו שֶׁל הָאַרְיֵה זַעַם, וְהוּא פָּרַץ בִּשְׁאָגָה: "חָצוּף! אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ לְדַבֵּר כָּכָה לַמֶּלֶךְ?! מוֹרֵד אַתָּה בַּמַּלְכוּת וְחַיָּב מִיתָה!" וּבְעוֹדוֹ קוֹצֵף, הִתְנַפֵּל עַל הַשּׁוֹר וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. שָׁב הָאַרְיֵה לְרִבְצוֹ, שָׂבֵעַ וּמְרֻצֶּה. הָאֲרוּחָה הָיְתָה טְעִימָה בְּיוֹתֵר, וְהוּא גַּם לֹא הֵפֵר אֶת הַבְטָחָתוֹ לְחַיּוֹת הַיַּעַר. הוּא לֹא טָרַף סְתָם אֶת הַשּׁוֹר, אֶלָּא הֶעֱנִישׁוֹ עַל חֻצְפָּתוֹ! כַּמָּה יָמִים חָלְפוּ, וְהָרָעָב שָׁב לִנְגֹּס בְּמֵעָיו שֶׁל הָאַרְיֵה. חַיּוֹת הַיַּעַר לֹא חָטְאוּ וְלֹא פָּשְׁעוּ, אַךְ הוּא כְּבָר יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת. הַפַּעַם הָיְתָה זוֹ זֶבְּרָה נָאָה לְמַרְאֶה שֶׁעָבְרָה בְּסָמוּךְ. קָרָא לָהּ הָאַרְיֵה, וְהַזֶּבְּרָה הִתְיַצְּבָה הָכֵן. "אִמְרִי נָא לִי, זֶבְּרָה חֲבִיבָה", אָמַר הָאַרְיֵה, "הַאִם נוֹדֵף מִפִּי רֵיחַ לֹא נָעִים כָּלְשֶׁהוּ?" גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר כְּבָר נוֹדַע בְּרַחֲבֵי הַיַּעַר, וְהַזֶּבְּרָה הֶחְלִיטָה שֶׁהִיא תִּנְהַג בְּחָכְמָה יְתֵרָה. רִחְרְחָה הַזֶּבְּרָה אֶת פִּיו שֶׁל הָאַרְיֵה פַּעַם אַחַת, רִחְרְחָה שׁוּב, וְאָז אָמְרָה: "לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שׁוּם רֵיחַ רַע לֹא נוֹדֵף מִפִּיךָ. אַדְּרַבָּא, הָרֵיחַ שֶׁעוֹלֶה מִמְּךָ הוּא רֵיחַ נִיחוֹחַ שׁוֹשַׁנִּים". עֵינָיו שֶׁל הָאַרְיֵה רָשְׁפוּ גִּצִּים, וּבִשְׁאָגָה גְּדוֹלָה הִתְנַפֵּל עַל הַזֶּבְּרָה: 'שַׁקְרָנִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ, כָּכָה אַתְּ מְעִזָּה לְשַׁקֵּר לַמֶּלֶךְ בַּפָּנִים?!" תּוֹךְ דַּקָּה הָפְכָה הַזֶּבְּרָה לַאֲרוּחָה טְעִימָה וּמְזִינָה. סְעוּדָה זוֹ הָיָה בָּהּ כְּדֵי שְׂבִיעָה לְכַמָּה יָמִים נוֹסָפִים, וּלְאַחֲרֵיהֶם חָזַר שׁוּב הָרָעָב לְכַרְסֵם בְּבִטְנוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה. הַפַּעַם כְּבָר לֹא הָיָה מֻדְאָג. הָרַעֲיוֹן שֶׁלּוֹ עוֹבֵד הֵיטֵב. הוּא חִדֵּד אֶת אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ הַאִם חַיָּה כָּלְשֶׁהִי חוֹלֶפֶת בְּסָמוּךְ. עַד מְהֵרָה נִשְׁמְעוּ צְעָדִים. הָיָה זֶה הַשּׁוּעָל. קָרָא לוֹ הָאַרְיֵה, וְהַשּׁוּעָל הִתְיַצֵּב בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ. "הוֹ, יַקִּירִי הַשּׁוּעָל", קִדְּמוֹ הָאַרְיֵה בְּרֹב חֲבִיבוּת, "אוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁפִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת אַתָּה, מֻכְרָח אֲנִי לִטֹּל מִמְּךָ עֵצָה. הַגִּידָה נָא לִי, מַה לְּפִי דַּעְתְּךָ מַצַּב הָרֵיחַ שֶׁל הַפֶּה שֶׁלִּי?" הַשּׁוּעָל שָׁמַע מַה קָּרָה לַשּׁוֹר, וּמַה נּוֹתַר מֵהַזֶּבְּרָה, וְיָדַע שֶׁמַּה שֶׁלֹּא יַּגִּיד, הָאַרְיֵה יִמְצָא אֲמַתְלָה לְטָרְפוֹ. נִגַּשׁ הַשּׁוּעָל אֶל הַמֶּלֶךְ, רִחְרֵחַ אֶת פִּיו שׁוּב וָשׁוּב, וְהַבָּעָה שֶׁל צַעַר עָלְתָה עַל פָּנָיו. "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ", הִנִּיחַ יָדוֹ עַל לִבּוֹ כְּמִתְנַצֵּל, "מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתְךָ וְלַעֲזֹר לְךָ, הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֶתְמוֹל יָרַד בַּיַּעַר גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וַאֲנִי הִצְטַנַּנְתִּי. הָאַף שֶׁלִּי סָתוּם וְאֵינֶנִּי מְסֻגָּל לְהָרִיחַ דָּבָר..." לְכָל אֹרֶךְ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח, יֶשְׁנוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁשְּׁתִיקָתוֹ רוֹעֶמֶת וְחֶסְרוֹנוֹ בּוֹלֵט. וְאֵין הַמְדֻבָּר בִּדְמוּת שׁוּלִית בַּפָּרָשָׁה, אֶלָּא דְּמוּת מֶרְכָּזִית בְּיוֹתֵר, וּבְמִדָּה מְסֻיֶּמֶת מֶרְכָּזִית אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ. הָיָה זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שֶׁעִקַּר עִרְעוּרוֹ שֶׁל קֹרַח הָיָה עַל תַּפְקִידוֹ, כְּפִי שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה: "אִם לָקַחְתָּ אַתָּה מַלְכוּת, לֹא הָיָה לְךָ לִבְרֹר לְאָחִיךָ כְּהֻנָּה" (רַשִּׁ"י טז-ג). הַמַּעֲרָכָה כֻּלָּהּ רוֹחֶשֶׁת סְבִיבוֹ, וְאִלּוּ הוּא שׁוֹתֵק, לֹא שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ שׁוּם תְּגוּבַת נֶגֶד, הַבָּעַת צַעַר אוֹ מְחָאָה... שׁוּם כְּלוּם! מִי שֶׁהִסְכִּית לִשְׁתִיקָתוֹ הַמְהַדְהֶדֶת שֶׁל אַהֲרֹן, הוּא רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ן, הַמְדַיֵּק מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר עַל מֹשֶׁה "וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו", וְלֹא נֶאֱמַר "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם", שֶׁ"אַהֲרֹן בְּמוּסָרוֹ וּבִקְדֻשָּׁתוֹ לֹא עָנָה דָּבָר בְּכָל הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ, וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ וּכְמוֹדֶה שֶׁמַּעֲלַת קֹרַח גְּדוֹלָה מִמַּעֲלָתוֹ, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה כִּדְבַר מֹשֶׁה וּמְקַיֵּם גְּזֵרַת מֶלֶךְ". בִּהְיוֹתוֹ אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, יָדַע אַהֲרֹן שֶׁכָּל תְּגוּבָה נוֹסֶפֶת שֶׁלּוֹ עַל זוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, רַק תַּרְחִיק אֶת הַסִּכּוּי לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם, וּלְפִיכָךְ אָחַז בְּפֶלֶךְ הַשְּׁתִיקָה. הַנְהָגָתוֹ הַמֻּפְלָאָה בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר בּוֹעֶרֶת אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת, וְאֵינְךָ יָכוֹל לְהוֹעִיל בְּהַנְמָכַת הַלֶּהָבוֹת, פָּשׁוּט תִּבְרַח! בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, עָדִיף לִנְהֹג כְּמוֹ אוֹתוֹ שׁוּעָל פִּקֵּחַ לִהְיוֹת מְצֻנָּן וְלֹא לְהַכְנִיס אֶת הָאַף... לְהֵאָחֵז בַּשְּׁתִיקָה, וְלֹא לְהַבִּיעַ דֵּעָה. "עַל מַה שֶּׁלֹּא דִּבַּרְתִּי", אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אַבְרָהָם חִסְדַאי זָצָ"ל, "מֵעוֹלָם לֹא הִתְחָרַטְתִּי". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)