Otzarot-Article

"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (יט-יז) פְּעָמִים רַבּוֹת מִתְרַשֵּׁל אָדָם מִלְּהוֹכִיחַ אֶת זוּלָתוֹ, וּפוֹטֵר עַצְמוֹ בְּ'שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף'. אוּלָם לְפִי פֵּרוּשׁוֹ הַמַּפְתִּיעַ שֶׁל הָאִבְּן עֶזְרָא - "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", מַתְרֶה בַּמּוֹכִיחַ, שֶׁאִם יִמָּנַע מִלְּהוֹכִיחַ, יִתָּכֵן שֶׁיִּשָּׂא בַּעֲבוּרוֹ חֵטְא עַל שֶׁחוֹשְׁדוֹ חִנָּם וְשׂוֹנְאוֹ חִנָּם. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּשֶׁמּוֹכִיחִים אֶת הַזּוּלַת, מְגַלִּים שֶׁהַחֲשָׁד הָיָה לַשָּׁוְא, וְלָכֵן אַדְּרַבָּא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", בָּרֵר וְלַבֵּן אִתּוֹ אֶת הַנּוֹשֵׂא אִם הוּא בֶּאֱמֶת עָשָׂה עָוֶל.

עַל כָּךְ שֶׁשִּׂיחָה פְּשׁוּטָה יְכוֹלָה לַחְסֹךְ נְהָרוֹת שֶׁל שִׂנְאָה, כַּעַס, צַעַר וּמְרִירוּת, נָבִיא אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:

יְהוּדִי חֲרֵדִי צָעַד בִּרְחוֹב זַ'בּוֹטִינְסְקִי הַמְחַבֵּר בֵּין בְּנֵי בְּרַק לְרָמַת גַּן, וְהִנֵּה צָדָה אֶת עֵינוֹ מוֹדָעָה קְטַנָּה בְּלוּחַ מוֹדָעוֹת הַמְבַקֶּשֶׁת בִּדְחִיפוּת אֶת עֶזְרַת הַצִּבּוּר בִּתְרוּמַת מֹחַ עֶצֶם לְחוֹלֶה שֶׁלֹּא נִמְצָא לוֹ עֲדַיִן תּוֹרֵם מַתְאִים.

כְּמִי שֶׁגָּדַל בְּבַיִת שֶׁל חֶסֶד וּנְתִינָה, הַדְּבָרִים נָגְעוּ לְלִבּוֹ, וְהוּא מִהֵר לְבַצֵּעַ בְּדִיקַת הַתְאָמָה. כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הוֹדִיעוּ לוֹ כִּי מִבֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּבְדְּקוּ, הוּא הַיָּחִיד שֶׁנִּמְצָא מַתְאִים לַהַתְרָמָה.

נִגַּשׁ אֵפוֹא אֶל הָרוֹפֵא הַמְטַפֵּל וּבִקֵּשׁ לִפְגֹּשׁ אֶת הַחוֹלֶה. הַפְּגִישָׁה הָיְתָה אֲרֻכָּה וַעֲמֻקָּה. הוּא יָשַׁב לְצַד אָדָם לֹא דָּתִי הַזָּקוּק לִתְרוּמָתוֹ עַל מְנָת לְהַמְשִׁיךְ אֶת חַיָּיו, וְהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה מְמֻשֶּׁכֶת עַל הַמַּחֲלָה, עַל מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים, וְעַל הַיַּהֲדוּת. בַּשִּׂיחָה נִקְשְׁרוּ הַשְּׁנַיִם זֶה לָזֶה בְּלֵב וָנֶפֶשׁ.

כְּשֶׁשָּׁב לְבֵיתוֹ, סִפֵּר הַתּוֹרֵם בְּשִׂמְחָה לְאָבִיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לִזְכּוֹת לְהַצִּיל חַיִּים שֶׁל יְהוּדִי בִּתְרוּמַת מֹחַ עֶצֶם. הָאָב הִקְשִׁיב לְכָל מִלָּה, וְהִתְעַנְיֵן מֵאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה מַגִּיעַ הַנִּתְרָם.

וְכָאן מַגִּיעַ סִפּוּרֵנוּ לַתַּפְנִית הַמַּפְתִּיעָה הָרִאשׁוֹנָה. בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁשָּׁמַע הָאָב אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַחוֹלֶה, אָזַל הַדָּם מִפָּנָיו וְהוּא זָעַק מֵעֹמֶק לִבּוֹ: "בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא! אֲנִי אוֹסֵר עָלֶיךָ לִתְרֹם!"

הַבֵּן נִבְהַל מְאֹד מִתְּגוּבַת אָבִיו, וְנִסָּה לוֹמַר: "אֲבָל אַבָּא, זֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ!" אַךְ הָאָב הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ בְּתֹקֶף בִּלְתִּי מֻסְבָּר: "אַתָּה לֹא תּוֹרֵם לוֹ!"

הַבֵּן לֹא הֵבִין מַה קָּרָה פִּתְאוֹם לְאָבִיו, שֶׁתָּמִיד הִכִּירוֹ כְּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר שֶׁבְּחֶסֶד, וְכָאן הֲרֵי לֹא מְדֻבָּר בִּסְתָם חֶסֶד, אֶלָּא בְּהַצָּלַת חַיִּים שֶׁל מַמָּשׁ...

הוּא נִגַּשׁ לְרַבּוֹ שֶׁל אָבִיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹאִיל לְהַגִּיעַ לְבֵיתָם, וִינַסֶּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הָאָב. גִּלְגֵּל עִמּוֹ הָרַב בְּשִׂיחָה, וּלְאַט לְאַט הָאָב הִתְרַכֵּךְ, וְהִסְכִּים לִפְתֹּחַ אֶת סְגֹר לִבּוֹ שֶׁהָיָה נָעוּל שָׁנִים רַבּוֹת.

"כְּפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אֲנִי נִצּוֹל שׁוֹאָה..." פָּתַח אֶת סִפּוּרוֹ הַמְצַמְרֵר, "בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה עָבְרוּ עָלֵינוּ הַיָּמִים בַּעֲבוֹדָה מְיַגַּעַת וּמְעַט מָזוֹן. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁנָּתַן לִי תִּקְוָה בְּיָמִים קָשִׁים אֵלּוּ, הָיָה בְּנִי הַקָּטָן שֶׁהֻחְבָּא עַל יָדִי בֵּין קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁבְּתִקְרַת הַחֶדֶר. דָּרֵי הַחֶדֶר הָאֲחֵרִים עָזְרוּ לִי לִשְׁמֹר עָלָיו, וּמִדֵּי לַיְלָה הָיִינוּ מְסַיְּעִים לוֹ לָרֶדֶת, וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ 'לִגְנֹב' אֹכֶל מֵהַגֶּרְמָנִים ימ"ש עַל מְנָת שֶׁנּוּכַל לְהִתְקַיֵּם.

בַּמַּחֲנֶה בּוֹ שָׁהִינוּ, הָיָה יְהוּדִי שֶׁהָיָה מֻמְחֶה לִבְנִיַּת פִּצְצוֹת מִלְחָמָה, וּלְפִיכָךְ נִתַּן לוֹ תַּפְקִיד דֵּי מְכֻבָּד עַל יְדֵי הַגֶּרְמָנִים. גַּם שְׁנֵי שׁוֹמְרִים גֶּרְמָנִים הָעָמְדוּ לְשֵׁרוּתוֹ, אִתָּם נָהַג לְהִסְתּוֹבֵב בַּמַּחֲנֶה.

"יוֹם אֶחָד נִכְנַס אוֹתוֹ יְהוּדִי לִצְרִיפֵנוּ, וּלְחֶרְדַת לִבִּי הֵחֵל לְהַקִּישׁ בְּמַקְּלוֹ עַל הַקִּירוֹת. הֵבַנְתִּי שֶׁהִתְגַּלְּתָה הָעֻבְדָּה כִּי מַחְבִּיא אֲנִי אֶת בְּנִי בַּחֶדֶר, וְכָעֵת נִשְׁלַח הוּא לִבְדֹּק הֵיכָן הֶחָלָל בּוֹ הַיֶּלֶד מִסְתַּתֵּר.

"לִבִּי הָלַם כְּפַטִּישׁ שָׁעָה שֶׁמַּקְּלוֹ דָּפַק סָבִיב סָבִיב. מִשֶּׁלֹּא מָצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, הֵחֵל לִנְקֹשׁ עַל קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁבְּתִקְרַת הַחֶדֶר. לֹא עָבַר זְמַן רַב וְהַמַּחֲבוֹא הִתְגַּלָּה. עֵקֶב דְּפִיקוֹתָיו, נָפְלוּ כַּמָּה קוֹרוֹת וְאִתָּן נָפַל גַּם בְּנִי הָאָהוּב. יַחַד אִתּוֹ, צָנַח גַּם לִבִּי בְּקִרְבִּי, וְהָיִיתִי כַּהֲלוּם רַעַם. הַכֹּל הִתְרַחֵשׁ מַהֵר מְאֹד. הוּא תָּפַס אֶת בְּנִי בְּחָזְקָה, וְגָרַר אוֹתוֹ הַחוּצָה. רָצִיתִי לִצְעֹק, לָרוּץ, לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, אוּלָם אָז הֶחְרִידוּ אֶת הַצְּרִיף שְׁתֵּי יְרִיּוֹת, שְׁתֵּי יְרִיּוֹת שֶׁפִּלְּחוּ אֶת לִבִּי לָנֶצַח...

"אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה עָלָה אוֹתוֹ צוֹרֵר לָאָרֶץ וְקִבֵּל תַּפְקִיד חָשׁוּב בַּמְּדִינָה. כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ עָלָיו מִדֵּי פַּעַם בַּתִּקְשֹׁרֶת, דָּמִי עוֹלֶה לְרֹאשִׁי וְלִבִּי מְמָאֵן לִסְלֹחַ וְלִשְׁכֹּחַ".

"יוֹדְעִים אַתֶּם מִיהוּ אוֹתוֹ רוֹצֵחַ?" עָצַר הָאָב וּפָנָה לַנּוֹכְחִים, "הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר אָבִיו שֶׁל הַחוֹלֶה הַזָּקוּק לִתְרוּמַת מֹחַ עֶצֶם".

הָאָב הֵישִׁיר מַבָּט נוֹקֵב וּמָלֵא דֶּמַע אֶל הָרַב וְזָעַק מִנַּהֲמַת לִבּוֹ: "כָּעֵת, יֹאמַר לִי כְּבוֹדוֹ, אֵיכָכָה אוּכַל לִסְלֹחַ?! אֵינִי יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁבְּנִי יַצִּיל אֶת בְּנוֹ שֶׁל מִי שֶׁרָצַח בְּדָם קַר אֶת בְּנִי!..." סִיֵּם כְּשֶׁאֶגְרוֹפוֹ מוּטָח עַל הַשֻּׁלְחָן בְּחָזְקָה, וְשָׁב לִשְׁתִיקָתוֹ.

הָרַב מָחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו לְשֵׁמַע סִפּוּרוֹ הַכּוֹאֵב, וְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים שֶׁל שְׁתִיקָה נִסָּה בְּכָל זֹאת לְרַכֵּךְ: "מֵבִין אֲנִי לְלִבְּךָ, אֲבָל תַּסְכִּים אִתִּי שֶׁהַבֵּן אֵינוֹ אָשֵׁם בַּחֲטָאֵי אָבִיו! וּבִכְלָל, אַף פַּעַם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מֶה הָיָה שָׁם בֶּאֱמֶת, וְאוּלַי הַגֶּרְמָנִים כָּפוּ עָלָיו לַעֲשׂוֹת זֹאת... יְהוּדִים מַאֲמִינִים אָנוּ, וְלֹא לָנוּ נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִנְקֹם... הָיִיתִי מַצִּיעַ לְנַסּוֹת לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַצַּד שֶׁלּוֹ לַסִּפּוּר..."

לְאַחַר הַפְצָרוֹת וְשִׁכְנוּעִים רַבִּים מִצַּד הָרַב, נָתַן הָאָב סוֹף סוֹף אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְהִפָּגֵשׁ עִם הָאִישׁ שֶׁנֶּחְשָׁב בְּעֵינָיו כְּ'שָׂטָן'. הֵם הִגִּיעוּ לְפֶתַח בֵּיתוֹ, וּכְשֶׁנִּפְגְּשׁוּ עֵינֵיהֶם, הָאָב הַנִּסְעָר כִּמְעַט וְהִתְמוֹטֵט. מַבַּט הָעֵינַיִם שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, הֶחְזִיר לוֹ בְּאַחַת אֶת כָּל הַמְאֹרָע הַנּוֹרָא שֶׁעָבַר עָלָיו בְּגִינוֹ.

גַּם עַל פָּנָיו שֶׁל הַמְאָרֵחַ נִכְּרָה הִתְרַגְּשׁוּת וְהַפְתָּעָה רַבָּה. הוּא זִהָה מִיָּד בְּמִי מְדֻבָּר. לְאַחַר בִּרְכַּת שָׁלוֹם הוּא הִזְמִינָם לָשֶׁבֶת וּמָזַג לָהֶם שְׁתִיָּה.

"אַתָּה וַדַּאי כּוֹעֵס עָלַי שָׁנִים רַבּוֹת..." פָּתַח בַּעַל הַבַּיִת בִּזְהִירוּת, "כָּל חַיַּי יִחַלְתִּי לָרֶגַע בּוֹ אֶמְצָא אוֹתְךָ כְּדֵי שֶׁתֵּדַע אֶת הָאֱמֶת, וּמִשָּׁמַיִם זִמְּנוּ אֶת הָרֶגַע הַזֶּה עַכְשָׁו".

הָאִישׁ שָׁאַף נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְהִמְשִׁיךְ: "בְּאוֹתוֹ יוֹם נוֹרָא צִוּוּ הַגֶּרְמָנִים לַהֲרֹג אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הַחֶדֶר בּוֹ דַּרְתָּ, מֵאַחַר וְגִלּוּ כִּי הֶחְבֵּאתֶם יֶלֶד שֶׁ'גּוֹנֵב' לָהֶם מָזוֹן.

"מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי זֹאת, שִׁכְנַעְתִּי אוֹתָם שֶׁאֵלֵךְ וְאֶהֱרֹג רַק אֶת הַיֶּלֶד, וְזֹאת בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶתְכֶם. מוּבָן שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְסֻגָּל לַהֲרֹג יֶלֶד יְהוּדִי טָהוֹר חַף מִפֶּשַׁע, אֲבָל הַשּׁוֹמְרִים הַגֶּרְמָנִים הָיוּ לְיָדִי. חִסַּלְתִּי אוֹתָם בִּשְׁתֵּי יְרִיּוֹת, וְהִבְרַחְתִּי מִיָּד אֶת הַיֶּלֶד לְמִנְזָר קָרוֹב. אֵלּוּ הָיוּ הַיְּרִיּוֹת שֶׁשָּׁמַעְתָּ... לְאַחַר זְמַן הִתְגַּלָּה לַגֶּרְמָנִים שֶׁבָּגַדְתִּי בָּהֶם, אַךְ הֵם הָיוּ זְקוּקִים לַיֶּדַע שֶׁלִּי בִּבְנִיַּת פְּצָצוֹת. אֶת נִקְמָתָם לָקְחוּ בְּכָךְ שֶׁהִזִּיקוּ לִי בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא אוּכַל יוֹתֵר לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם".

מַבָּע כָּאוּב חָלַף עַל פְּנֵי הָאִישׁ שֶׁהִתְגַּלָּה לְפֶתַע כִּשְׁלִיחַ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, אַךְ הוּא לֹא סִיֵּם עֲדַיִן: "כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַמִּלְחָמָה, יָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי סִכּוּי לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם, וְלָכֵן הָלַכְתִּי לַמִּנְזָר וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁהִשְׁאַרְתִּי שָׁם. הֵם הֶחְזִירוּ לִי אוֹתוֹ, וַאֲנִי גִּדַּלְתִּי אוֹתוֹ כָּל הַשָּׁנִים בְּחֹם וּבְאַהֲבָה.

"חִפַּשְׂתִּי אַחֲרֶיךָ רַבּוֹת..." מַבָּט אֲמִתִּי וְרַךְ נִשְׁקַף מֵעֵינֵי הַמַּצִּיל לָאָב הֶהָמוּם, "לֹא מָצָאתִי אוֹתְךָ, כִּי כְּפִי שֶׁאֲנִי מֵבִין כָּעֵת שִׁנִּיתָ אֶת שִׁמְךָ, וְלָכֵן אִמַּצְתִּי אֶת הַיֶּלֶד בְּחָשְׁבִי שֶׁלֹּא חָזַרְתָּ מִשָּׁם. הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שֶׁזָּקוּק לְהַשְׁתָּלַת מֹחַ עֶצֶם - הוּא בְּעֶצֶם הַיֶּלֶד שֶׁלְּךָ!!! וְזוֹ גַּם הַסִּבָּה שֶׁרַק בִּנְךָ נִמְצָא מַתְאִים לַהַשְׁתָּלָה..."

בְּכִי סוֹעֵר שָׁטַף אֶת פְּנֵיהֶם. הָאָב הָאֲמִתִּי וְהָאָב הַמְאֻמָּץ קָמוּ וְהִתְחַבְּקוּ מְמֻשָּׁכוֹת, וְהַסּוֹף הַטּוֹב לֹא אִחֵר לְהַגִּיעַ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	פסח תשע"ט
	כָּל דִּכְפִין, כָּל דִּצְרִיךְ, הָשַׁתָּא הָכָא
	"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (יט-יז) פְּעָמִים רַבּוֹת מִתְרַשֵּׁל אָדָם מִלְּהוֹכִיחַ אֶת זוּלָתוֹ, וּפוֹטֵר עַצְמוֹ בְּ'שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף'. אוּלָם לְפִי פֵּרוּשׁוֹ הַמַּפְתִּיעַ שֶׁל הָאִבְּן עֶזְרָא - "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", מַתְרֶה בַּמּוֹכִיחַ, שֶׁאִם יִמָּנַע מִלְּהוֹכִיחַ, יִתָּכֵן שֶׁיִּשָּׂא בַּעֲבוּרוֹ חֵטְא עַל שֶׁחוֹשְׁדוֹ חִנָּם וְשׂוֹנְאוֹ חִנָּם. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּשֶׁמּוֹכִיחִים אֶת הַזּוּלַת, מְגַלִּים שֶׁהַחֲשָׁד הָיָה לַשָּׁוְא, וְלָכֵן אַדְּרַבָּא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", בָּרֵר וְלַבֵּן אִתּוֹ אֶת הַנּוֹשֵׂא אִם הוּא בֶּאֱמֶת עָשָׂה עָוֶל. עַל כָּךְ שֶׁשִּׂיחָה פְּשׁוּטָה יְכוֹלָה לַחְסֹךְ נְהָרוֹת שֶׁל שִׂנְאָה, כַּעַס, צַעַר וּמְרִירוּת, נָבִיא אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא: יְהוּדִי חֲרֵדִי צָעַד בִּרְחוֹב זַ'בּוֹטִינְסְקִי הַמְחַבֵּר בֵּין בְּנֵי בְּרַק לְרָמַת גַּן, וְהִנֵּה צָדָה אֶת עֵינוֹ מוֹדָעָה קְטַנָּה בְּלוּחַ מוֹדָעוֹת הַמְבַקֶּשֶׁת בִּדְחִיפוּת אֶת עֶזְרַת הַצִּבּוּר בִּתְרוּמַת מֹחַ עֶצֶם לְחוֹלֶה שֶׁלֹּא נִמְצָא לוֹ עֲדַיִן תּוֹרֵם מַתְאִים. כְּמִי שֶׁגָּדַל בְּבַיִת שֶׁל חֶסֶד וּנְתִינָה, הַדְּבָרִים נָגְעוּ לְלִבּוֹ, וְהוּא מִהֵר לְבַצֵּעַ בְּדִיקַת הַתְאָמָה. כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הוֹדִיעוּ לוֹ כִּי מִבֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּבְדְּקוּ, הוּא הַיָּחִיד שֶׁנִּמְצָא מַתְאִים לַהַתְרָמָה. נִגַּשׁ אֵפוֹא אֶל הָרוֹפֵא הַמְטַפֵּל וּבִקֵּשׁ לִפְגֹּשׁ אֶת הַחוֹלֶה. הַפְּגִישָׁה הָיְתָה אֲרֻכָּה וַעֲמֻקָּה. הוּא יָשַׁב לְצַד אָדָם לֹא דָּתִי הַזָּקוּק לִתְרוּמָתוֹ עַל מְנָת לְהַמְשִׁיךְ אֶת חַיָּיו, וְהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה מְמֻשֶּׁכֶת עַל הַמַּחֲלָה, עַל מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים, וְעַל הַיַּהֲדוּת. בַּשִּׂיחָה נִקְשְׁרוּ הַשְּׁנַיִם זֶה לָזֶה בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. כְּשֶׁשָּׁב לְבֵיתוֹ, סִפֵּר הַתּוֹרֵם בְּשִׂמְחָה לְאָבִיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לִזְכּוֹת לְהַצִּיל חַיִּים שֶׁל יְהוּדִי בִּתְרוּמַת מֹחַ עֶצֶם. הָאָב הִקְשִׁיב לְכָל מִלָּה, וְהִתְעַנְיֵן מֵאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה מַגִּיעַ הַנִּתְרָם. וְכָאן מַגִּיעַ סִפּוּרֵנוּ לַתַּפְנִית הַמַּפְתִּיעָה הָרִאשׁוֹנָה. בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁשָּׁמַע הָאָב אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַחוֹלֶה, אָזַל הַדָּם מִפָּנָיו וְהוּא זָעַק מֵעֹמֶק לִבּוֹ: "בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא! אֲנִי אוֹסֵר עָלֶיךָ לִתְרֹם!" הַבֵּן נִבְהַל מְאֹד מִתְּגוּבַת אָבִיו, וְנִסָּה לוֹמַר: "אֲבָל אַבָּא, זֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ!" אַךְ הָאָב הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ בְּתֹקֶף בִּלְתִּי מֻסְבָּר: "אַתָּה לֹא תּוֹרֵם לוֹ!" הַבֵּן לֹא הֵבִין מַה קָּרָה פִּתְאוֹם לְאָבִיו, שֶׁתָּמִיד הִכִּירוֹ כְּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר שֶׁבְּחֶסֶד, וְכָאן הֲרֵי לֹא מְדֻבָּר בִּסְתָם חֶסֶד, אֶלָּא בְּהַצָּלַת חַיִּים שֶׁל מַמָּשׁ... הוּא נִגַּשׁ לְרַבּוֹ שֶׁל אָבִיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹאִיל לְהַגִּיעַ לְבֵיתָם, וִינַסֶּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הָאָב. גִּלְגֵּל עִמּוֹ הָרַב בְּשִׂיחָה, וּלְאַט לְאַט הָאָב הִתְרַכֵּךְ, וְהִסְכִּים לִפְתֹּחַ אֶת סְגֹר לִבּוֹ שֶׁהָיָה נָעוּל שָׁנִים רַבּוֹת. "כְּפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אֲנִי נִצּוֹל שׁוֹאָה..." פָּתַח אֶת סִפּוּרוֹ הַמְצַמְרֵר, "בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה עָבְרוּ עָלֵינוּ הַיָּמִים בַּעֲבוֹדָה מְיַגַּעַת וּמְעַט מָזוֹן. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁנָּתַן לִי תִּקְוָה בְּיָמִים קָשִׁים אֵלּוּ, הָיָה בְּנִי הַקָּטָן שֶׁהֻחְבָּא עַל יָדִי בֵּין קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁבְּתִקְרַת הַחֶדֶר. דָּרֵי הַחֶדֶר הָאֲחֵרִים עָזְרוּ לִי לִשְׁמֹר עָלָיו, וּמִדֵּי לַיְלָה הָיִינוּ מְסַיְּעִים לוֹ לָרֶדֶת, וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ 'לִגְנֹב' אֹכֶל מֵהַגֶּרְמָנִים ימ"ש עַל מְנָת שֶׁנּוּכַל לְהִתְקַיֵּם. בַּמַּחֲנֶה בּוֹ שָׁהִינוּ, הָיָה יְהוּדִי שֶׁהָיָה מֻמְחֶה לִבְנִיַּת פִּצְצוֹת מִלְחָמָה, וּלְפִיכָךְ נִתַּן לוֹ תַּפְקִיד דֵּי מְכֻבָּד עַל יְדֵי הַגֶּרְמָנִים. גַּם שְׁנֵי שׁוֹמְרִים גֶּרְמָנִים הָעָמְדוּ לְשֵׁרוּתוֹ, אִתָּם נָהַג לְהִסְתּוֹבֵב בַּמַּחֲנֶה. "יוֹם אֶחָד נִכְנַס אוֹתוֹ יְהוּדִי לִצְרִיפֵנוּ, וּלְחֶרְדַת לִבִּי הֵחֵל לְהַקִּישׁ בְּמַקְּלוֹ עַל הַקִּירוֹת. הֵבַנְתִּי שֶׁהִתְגַּלְּתָה הָעֻבְדָּה כִּי מַחְבִּיא אֲנִי אֶת בְּנִי בַּחֶדֶר, וְכָעֵת נִשְׁלַח הוּא לִבְדֹּק הֵיכָן הֶחָלָל בּוֹ הַיֶּלֶד מִסְתַּתֵּר. "לִבִּי הָלַם כְּפַטִּישׁ שָׁעָה שֶׁמַּקְּלוֹ דָּפַק סָבִיב סָבִיב. מִשֶּׁלֹּא מָצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, הֵחֵל לִנְקֹשׁ עַל קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁבְּתִקְרַת הַחֶדֶר. לֹא עָבַר זְמַן רַב וְהַמַּחֲבוֹא הִתְגַּלָּה. עֵקֶב דְּפִיקוֹתָיו, נָפְלוּ כַּמָּה קוֹרוֹת וְאִתָּן נָפַל גַּם בְּנִי הָאָהוּב. יַחַד אִתּוֹ, צָנַח גַּם לִבִּי בְּקִרְבִּי, וְהָיִיתִי כַּהֲלוּם רַעַם. הַכֹּל הִתְרַחֵשׁ מַהֵר מְאֹד. הוּא תָּפַס אֶת בְּנִי בְּחָזְקָה, וְגָרַר אוֹתוֹ הַחוּצָה. רָצִיתִי לִצְעֹק, לָרוּץ, לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, אוּלָם אָז הֶחְרִידוּ אֶת הַצְּרִיף שְׁתֵּי יְרִיּוֹת, שְׁתֵּי יְרִיּוֹת שֶׁפִּלְּחוּ אֶת לִבִּי לָנֶצַח... "אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה עָלָה אוֹתוֹ צוֹרֵר לָאָרֶץ וְקִבֵּל תַּפְקִיד חָשׁוּב בַּמְּדִינָה. כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ עָלָיו מִדֵּי פַּעַם בַּתִּקְשֹׁרֶת, דָּמִי עוֹלֶה לְרֹאשִׁי וְלִבִּי מְמָאֵן לִסְלֹחַ וְלִשְׁכֹּחַ". "יוֹדְעִים אַתֶּם מִיהוּ אוֹתוֹ רוֹצֵחַ?" עָצַר הָאָב וּפָנָה לַנּוֹכְחִים, "הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר אָבִיו שֶׁל הַחוֹלֶה הַזָּקוּק לִתְרוּמַת מֹחַ עֶצֶם". הָאָב הֵישִׁיר מַבָּט נוֹקֵב וּמָלֵא דֶּמַע אֶל הָרַב וְזָעַק מִנַּהֲמַת לִבּוֹ: "כָּעֵת, יֹאמַר לִי כְּבוֹדוֹ, אֵיכָכָה אוּכַל לִסְלֹחַ?! אֵינִי יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁבְּנִי יַצִּיל אֶת בְּנוֹ שֶׁל מִי שֶׁרָצַח בְּדָם קַר אֶת בְּנִי!..." סִיֵּם כְּשֶׁאֶגְרוֹפוֹ מוּטָח עַל הַשֻּׁלְחָן בְּחָזְקָה, וְשָׁב לִשְׁתִיקָתוֹ. הָרַב מָחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו לְשֵׁמַע סִפּוּרוֹ הַכּוֹאֵב, וְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים שֶׁל שְׁתִיקָה נִסָּה בְּכָל זֹאת לְרַכֵּךְ: "מֵבִין אֲנִי לְלִבְּךָ, אֲבָל תַּסְכִּים אִתִּי שֶׁהַבֵּן אֵינוֹ אָשֵׁם בַּחֲטָאֵי אָבִיו! וּבִכְלָל, אַף פַּעַם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מֶה הָיָה שָׁם בֶּאֱמֶת, וְאוּלַי הַגֶּרְמָנִים כָּפוּ עָלָיו לַעֲשׂוֹת זֹאת... יְהוּדִים מַאֲמִינִים אָנוּ, וְלֹא לָנוּ נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִנְקֹם... הָיִיתִי מַצִּיעַ לְנַסּוֹת לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַצַּד שֶׁלּוֹ לַסִּפּוּר..." לְאַחַר הַפְצָרוֹת וְשִׁכְנוּעִים רַבִּים מִצַּד הָרַב, נָתַן הָאָב סוֹף סוֹף אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְהִפָּגֵשׁ עִם הָאִישׁ שֶׁנֶּחְשָׁב בְּעֵינָיו כְּ'שָׂטָן'. הֵם הִגִּיעוּ לְפֶתַח בֵּיתוֹ, וּכְשֶׁנִּפְגְּשׁוּ עֵינֵיהֶם, הָאָב הַנִּסְעָר כִּמְעַט וְהִתְמוֹטֵט. מַבַּט הָעֵינַיִם שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, הֶחְזִיר לוֹ בְּאַחַת אֶת כָּל הַמְאֹרָע הַנּוֹרָא שֶׁעָבַר עָלָיו בְּגִינוֹ. גַּם עַל פָּנָיו שֶׁל הַמְאָרֵחַ נִכְּרָה הִתְרַגְּשׁוּת וְהַפְתָּעָה רַבָּה. הוּא זִהָה מִיָּד בְּמִי מְדֻבָּר. לְאַחַר בִּרְכַּת שָׁלוֹם הוּא הִזְמִינָם לָשֶׁבֶת וּמָזַג לָהֶם שְׁתִיָּה. "אַתָּה וַדַּאי כּוֹעֵס עָלַי שָׁנִים רַבּוֹת..." פָּתַח בַּעַל הַבַּיִת בִּזְהִירוּת, "כָּל חַיַּי יִחַלְתִּי לָרֶגַע בּוֹ אֶמְצָא אוֹתְךָ כְּדֵי שֶׁתֵּדַע אֶת הָאֱמֶת, וּמִשָּׁמַיִם זִמְּנוּ אֶת הָרֶגַע הַזֶּה עַכְשָׁו". הָאִישׁ שָׁאַף נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְהִמְשִׁיךְ: "בְּאוֹתוֹ יוֹם נוֹרָא צִוּוּ הַגֶּרְמָנִים לַהֲרֹג אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הַחֶדֶר בּוֹ דַּרְתָּ, מֵאַחַר וְגִלּוּ כִּי הֶחְבֵּאתֶם יֶלֶד שֶׁ'גּוֹנֵב' לָהֶם מָזוֹן. "מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי זֹאת, שִׁכְנַעְתִּי אוֹתָם שֶׁאֵלֵךְ וְאֶהֱרֹג רַק אֶת הַיֶּלֶד, וְזֹאת בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶתְכֶם. מוּבָן שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְסֻגָּל לַהֲרֹג יֶלֶד יְהוּדִי טָהוֹר חַף מִפֶּשַׁע, אֲבָל הַשּׁוֹמְרִים הַגֶּרְמָנִים הָיוּ לְיָדִי. חִסַּלְתִּי אוֹתָם בִּשְׁתֵּי יְרִיּוֹת, וְהִבְרַחְתִּי מִיָּד אֶת הַיֶּלֶד לְמִנְזָר קָרוֹב. אֵלּוּ הָיוּ הַיְּרִיּוֹת שֶׁשָּׁמַעְתָּ... לְאַחַר זְמַן הִתְגַּלָּה לַגֶּרְמָנִים שֶׁבָּגַדְתִּי בָּהֶם, אַךְ הֵם הָיוּ זְקוּקִים לַיֶּדַע שֶׁלִּי בִּבְנִיַּת פְּצָצוֹת. אֶת נִקְמָתָם לָקְחוּ בְּכָךְ שֶׁהִזִּיקוּ לִי בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא אוּכַל יוֹתֵר לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם". מַבָּע כָּאוּב חָלַף עַל פְּנֵי הָאִישׁ שֶׁהִתְגַּלָּה לְפֶתַע כִּשְׁלִיחַ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, אַךְ הוּא לֹא סִיֵּם עֲדַיִן: "כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַמִּלְחָמָה, יָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי סִכּוּי לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם, וְלָכֵן הָלַכְתִּי לַמִּנְזָר וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁהִשְׁאַרְתִּי שָׁם. הֵם הֶחְזִירוּ לִי אוֹתוֹ, וַאֲנִי גִּדַּלְתִּי אוֹתוֹ כָּל הַשָּׁנִים בְּחֹם וּבְאַהֲבָה. "חִפַּשְׂתִּי אַחֲרֶיךָ רַבּוֹת..." מַבָּט אֲמִתִּי וְרַךְ נִשְׁקַף מֵעֵינֵי הַמַּצִּיל לָאָב הֶהָמוּם, "לֹא מָצָאתִי אוֹתְךָ, כִּי כְּפִי שֶׁאֲנִי מֵבִין כָּעֵת שִׁנִּיתָ אֶת שִׁמְךָ, וְלָכֵן אִמַּצְתִּי אֶת הַיֶּלֶד בְּחָשְׁבִי שֶׁלֹּא חָזַרְתָּ מִשָּׁם. הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שֶׁזָּקוּק לְהַשְׁתָּלַת מֹחַ עֶצֶם - הוּא בְּעֶצֶם הַיֶּלֶד שֶׁלְּךָ!!! וְזוֹ גַּם הַסִּבָּה שֶׁרַק בִּנְךָ נִמְצָא מַתְאִים לַהַשְׁתָּלָה..." בְּכִי סוֹעֵר שָׁטַף אֶת פְּנֵיהֶם. הָאָב הָאֲמִתִּי וְהָאָב הַמְאֻמָּץ קָמוּ וְהִתְחַבְּקוּ מְמֻשָּׁכוֹת, וְהַסּוֹף הַטּוֹב לֹא אִחֵר לְהַגִּיעַ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)