Otzarot-Article

"אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (כה-יד) מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מַחֲזֵה בַּלָהוֹת שֶׁכָּזֶה: עַשְׂרוֹת יְהוּדִים יְקָרִים נוֹהֲרִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית, יוֹשְׁבִים לְיַד שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים. וְהִנֵּה פּוֹתְחִים אֶת הַהֵיכָל, וְהַכֹּל קָמִים. מוֹצִיאִים אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, הַכֹּל נוֹתְנִים כָּבוֹד לַתּוֹרָה, וְיוֹשְׁבִים.

סֵפֶר הַתּוֹרָה נִפְתָּח - וְהַכֹּל מְסֻבִּים לַאֲכִילַת... בְּשַׂר פִּגּוּלִים, רַחְמָנָא לִיצְלַן! וְהֵם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, הָעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת וְהַשְּׂפָתַיִם מְחַיְּכוֹת! לֹא, זֶה לֹא יִתָּכֵן!

נָכוֹן, זֶה לֹא קָרָה. אֲבָל קָרָה דָּבָר דּוֹמֶה. הָיִיתִי עֵד לוֹ, בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה. בַּחוּר חֶמֶד קָרָא בַּתּוֹרָה. לְפֶתַע נִתְקַל, שָׁגָה בִּקְרִיאַת מִלָּה. הַצִּבּוּר הֵעִיר עַל הַשְּׁגִיאָה. כָּךְ צָרִיךְ. הַקּוֹרֵא הִתְבַּלְבֵּל, וְחָזַר עַל שְׁגִיאָתוֹ. הַצִּבּוּר הֵעִיר בְּקוֹלָנִיּוּת. הַקּוֹרֵא הֶאֱדִים, וְהִתְבַּלְבֵּל עוֹד יוֹתֵר. אָח, אֵיזוֹ הֲנָאָה. הַהֶעָרוֹת עָטוּ עָלָיו כַּעֲדַת דְּבוֹרִים. עֲקָצוּהוּ מִכָּל צַד. אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁ'חוֹלְמִים' בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה מִהֲרוּ לְבָרֵר הֵיכָן אוֹחֲזִים, מְחַכִּים לַתַּקָּלָה הַבָּאָה...

וְהַכָּתוּב מְצַוֶּה, בְּפָרָשָׁתֵנוּ, "וְלֹא תוֹנוּ - תְּצַעֲרוּ - אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְצַעַר יְהוּדִי! בֵּין אִישׁ, בֵּין אִשָּׁה, בֵּין... יֶלֶד קָטָן!!! כַּמָּה הַדָּבָר שָׁכִיחַ בַּחֶבְרָה - בַּמִּשְׁפָּחָה, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְכִתַּת הַלִּמּוּדִים - שֶׁ"עוֹקְצִים" חָבֵר, לוֹעֲגִים לוֹ, מְסַפְּרִים בְּדִיחָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ. וְזֶהוּ לָאו מִן הַתּוֹרָה. אִסּוּר, שֶׁגַּם אִם לֹא נִלְקֶה עָלָיו בְּבֵית דִּין, הֲרֵי "כַּמָּה מַלְקוּיוֹת מִבְּלִי רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל יֵשׁ בְּיַד הָאָדוֹן הַמְצַוֶּה עַל זֶה!"?

כַּמָּה אֲנָשִׁים מְצִיקִים "סְתָם כָּךְ" לִילָדִים. מִתְלוֹצְצִים מֵהֶם, מַפְחִידִים אוֹתָם, וְזֶהוּ אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה!

וְכַאֲשֶׁר כָּל הַקָּהָל צוֹחֵק אוֹ לוֹעֵג, לִשְׁלִיחַ הַצִּבּוּר אוֹ לַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, אוֹ לַמִּתְקַשֶּׁה בְּבִרְכוֹתָיו - הֵם עוֹבְרִים עַל לָאו, כֻּלָּם כְּאֶחָד!

שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר אֶת דִּבְרֵי הַיְרוּשַׁלְמִי (חֲגִיגָה ב-א) הַנִּפְסָקִים לַהֲלָכָה בָּרַמְבַּ"ם, שֶׁהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ ("הוּא טָעָה, אֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ טוֹעִים כָּךְ!") - אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא!!!

לְרַבֵּנוּ פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל, נוֹדַע שֶׁאַלְמָנָה הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בִּשְׁכֵנוּתוֹ חוֹגֶגֶת בַּר מִצְוָה לִבְנָהּ. הִזְמִינָה אֶת מִתְפַּלְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת לְקִדּוּשָׁא רַבָּה אַחַר הַתְּפִלָּה. הִגִּיעַ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה וּלְהַרְנִין לֵב אַלְמָנָה. כַּמָּה הִתְרַגְּשָׁה לְבוֹאוֹ! פָּרְסָה אֶת הַפַּשְׁטִידָה שֶׁהֵכִינָה לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע, וְשָׁלְחָה אֶת הַמָּנוֹת לַטְּרַקְלִין, אֶל מִתְפַּלְּלֵי הַמִּנְיָן. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַפַּשְׁטִידָה הֶחְמִיצָה, הַמְּסֻבִּין טָעֲמוּ וּמָשְׁכוּ יְדֵיהֶם. כֹּה הִצְטַעֲרָה כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַצַּלָּחוֹת הַגְּדוּשׁוֹת וְהַנְּטוּשׁוֹת.

לְפֶתַע פָּנָה אֵלֶיהָ אַחְיָנָהּ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ כְּמֶלְצַר: "רַבִּי מֹשֶׁה מוֹסֵר שֶׁהַפַּשְׁטִידָה טְעִימָה מְאֹד, הוּא יִשְׂמַח לְקַבֵּל עוֹד מָנָה!"

עֵינֶיהָ אוֹרוּ: "כַּמּוּבָן, כַּמּוּבָן!"

יָדוֹעַ יָדְעָה: רַק פּוֹסֵק הַדּוֹר יָכוֹל לִהְיוֹת 'מֵבִין' עַל פַּשְׁטִידָה מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁלָּהּ!...

מְלַוֵּה רַבֵּנוּ לֹא הֵבִין: הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לֶאֱכֹל אֶת הַמָּנָה, וְאֵיךְ אָכַל שְׁתֵּי מָנוֹת?!

אֲבָל זוֹ הַתְּשׁוּבָה - מִכֵּיוָן שֶׁאִישׁ לֹא אָכַל אֶת מְנָתוֹ, וְיָדַע שֶׁזֶּה יְצַעֵר כָּל כָּךְ אֶת בַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה, מָצָא עַצְמוֹ מְחֻיָּב לֶאֱכֹל שְׁתֵּי מָנוֹת, לְהַרְנִין לִבָּהּ!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ, וְהָאִישׁ מֹשֶׁה)

	ויקרא תשע"ט
	בְּרִיחָה מֵהָרְדִיפָה
	"אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (כה-יד) מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מַחֲזֵה בַּלָהוֹת שֶׁכָּזֶה: עַשְׂרוֹת יְהוּדִים יְקָרִים נוֹהֲרִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית, יוֹשְׁבִים לְיַד שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים. וְהִנֵּה פּוֹתְחִים אֶת הַהֵיכָל, וְהַכֹּל קָמִים. מוֹצִיאִים אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, הַכֹּל נוֹתְנִים כָּבוֹד לַתּוֹרָה, וְיוֹשְׁבִים. סֵפֶר הַתּוֹרָה נִפְתָּח - וְהַכֹּל מְסֻבִּים לַאֲכִילַת... בְּשַׂר פִּגּוּלִים, רַחְמָנָא לִיצְלַן! וְהֵם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, הָעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת וְהַשְּׂפָתַיִם מְחַיְּכוֹת! לֹא, זֶה לֹא יִתָּכֵן! נָכוֹן, זֶה לֹא קָרָה. אֲבָל קָרָה דָּבָר דּוֹמֶה. הָיִיתִי עֵד לוֹ, בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה. בַּחוּר חֶמֶד קָרָא בַּתּוֹרָה. לְפֶתַע נִתְקַל, שָׁגָה בִּקְרִיאַת מִלָּה. הַצִּבּוּר הֵעִיר עַל הַשְּׁגִיאָה. כָּךְ צָרִיךְ. הַקּוֹרֵא הִתְבַּלְבֵּל, וְחָזַר עַל שְׁגִיאָתוֹ. הַצִּבּוּר הֵעִיר בְּקוֹלָנִיּוּת. הַקּוֹרֵא הֶאֱדִים, וְהִתְבַּלְבֵּל עוֹד יוֹתֵר. אָח, אֵיזוֹ הֲנָאָה. הַהֶעָרוֹת עָטוּ עָלָיו כַּעֲדַת דְּבוֹרִים. עֲקָצוּהוּ מִכָּל צַד. אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁ'חוֹלְמִים' בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה מִהֲרוּ לְבָרֵר הֵיכָן אוֹחֲזִים, מְחַכִּים לַתַּקָּלָה הַבָּאָה... וְהַכָּתוּב מְצַוֶּה, בְּפָרָשָׁתֵנוּ, "וְלֹא תוֹנוּ - תְּצַעֲרוּ - אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְצַעַר יְהוּדִי! בֵּין אִישׁ, בֵּין אִשָּׁה, בֵּין... יֶלֶד קָטָן!!! כַּמָּה הַדָּבָר שָׁכִיחַ בַּחֶבְרָה - בַּמִּשְׁפָּחָה, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְכִתַּת הַלִּמּוּדִים - שֶׁ"עוֹקְצִים" חָבֵר, לוֹעֲגִים לוֹ, מְסַפְּרִים בְּדִיחָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ. וְזֶהוּ לָאו מִן הַתּוֹרָה. אִסּוּר, שֶׁגַּם אִם לֹא נִלְקֶה עָלָיו בְּבֵית דִּין, הֲרֵי "כַּמָּה מַלְקוּיוֹת מִבְּלִי רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל יֵשׁ בְּיַד הָאָדוֹן הַמְצַוֶּה עַל זֶה!"? כַּמָּה אֲנָשִׁים מְצִיקִים "סְתָם כָּךְ" לִילָדִים. מִתְלוֹצְצִים מֵהֶם, מַפְחִידִים אוֹתָם, וְזֶהוּ אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה! וְכַאֲשֶׁר כָּל הַקָּהָל צוֹחֵק אוֹ לוֹעֵג, לִשְׁלִיחַ הַצִּבּוּר אוֹ לַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, אוֹ לַמִּתְקַשֶּׁה בְּבִרְכוֹתָיו - הֵם עוֹבְרִים עַל לָאו, כֻּלָּם כְּאֶחָד! שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר אֶת דִּבְרֵי הַיְרוּשַׁלְמִי (חֲגִיגָה ב-א) הַנִּפְסָקִים לַהֲלָכָה בָּרַמְבַּ"ם, שֶׁהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ ("הוּא טָעָה, אֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ טוֹעִים כָּךְ!") - אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא!!! לְרַבֵּנוּ פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל, נוֹדַע שֶׁאַלְמָנָה הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בִּשְׁכֵנוּתוֹ חוֹגֶגֶת בַּר מִצְוָה לִבְנָהּ. הִזְמִינָה אֶת מִתְפַּלְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת לְקִדּוּשָׁא רַבָּה אַחַר הַתְּפִלָּה. הִגִּיעַ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה וּלְהַרְנִין לֵב אַלְמָנָה. כַּמָּה הִתְרַגְּשָׁה לְבוֹאוֹ! פָּרְסָה אֶת הַפַּשְׁטִידָה שֶׁהֵכִינָה לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע, וְשָׁלְחָה אֶת הַמָּנוֹת לַטְּרַקְלִין, אֶל מִתְפַּלְּלֵי הַמִּנְיָן. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַפַּשְׁטִידָה הֶחְמִיצָה, הַמְּסֻבִּין טָעֲמוּ וּמָשְׁכוּ יְדֵיהֶם. כֹּה הִצְטַעֲרָה כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַצַּלָּחוֹת הַגְּדוּשׁוֹת וְהַנְּטוּשׁוֹת. לְפֶתַע פָּנָה אֵלֶיהָ אַחְיָנָהּ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ כְּמֶלְצַר: "רַבִּי מֹשֶׁה מוֹסֵר שֶׁהַפַּשְׁטִידָה טְעִימָה מְאֹד, הוּא יִשְׂמַח לְקַבֵּל עוֹד מָנָה!" עֵינֶיהָ אוֹרוּ: "כַּמּוּבָן, כַּמּוּבָן!" יָדוֹעַ יָדְעָה: רַק פּוֹסֵק הַדּוֹר יָכוֹל לִהְיוֹת 'מֵבִין' עַל פַּשְׁטִידָה מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁלָּהּ!... מְלַוֵּה רַבֵּנוּ לֹא הֵבִין: הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לֶאֱכֹל אֶת הַמָּנָה, וְאֵיךְ אָכַל שְׁתֵּי מָנוֹת?! אֲבָל זוֹ הַתְּשׁוּבָה - מִכֵּיוָן שֶׁאִישׁ לֹא אָכַל אֶת מְנָתוֹ, וְיָדַע שֶׁזֶּה יְצַעֵר כָּל כָּךְ אֶת בַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה, מָצָא עַצְמוֹ מְחֻיָּב לֶאֱכֹל שְׁתֵּי מָנוֹת, לְהַרְנִין לִבָּהּ!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ, וְהָאִישׁ מֹשֶׁה)