Otzarot-Article

"אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (טז-א) הָרַב כַּהַנְמַן זָצָ"ל מְיַסֵּד יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֶז' הָיָה נוֹאֵם בְּחֶסֶד. פַּעַם בָּאוּ אֵלָיו עַסְקָנֵי אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל וּבִקְּשׁוּהוּ לִהְיוֹת חֲבֵר כְּנֶסֶת מִטַּעֲמָם. הָרַב כַּהַנְמַן דָּחָה אֶת הַהַצָּעָה בְּנִמּוּק מַפְתִּיעַ: "אֵינִי יָכוֹל, אֵין לִי דֵּי חֲלִיפוֹת עֲבוּר הַתַּפְקִיד!"

הָרַב, שֶׁהָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם צָנוּעַ מְאֹד בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, גָּרַם לָאוֹרְחִים לְהָרִים גַּבָּה. נוֹכַח הָרַב בְּהִשְׁתָּאוּתָם וּפֵרֵשׁ אֶת דְּבָרָיו: "יָדוּעַ לָכֶם שֶׁבַּכְּנֶסֶת פְּעָמִים רַבּוֹת מִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים כִּי שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל, חוֹבָה לַעֲשׂוֹת קְרִיעָה! וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין לִי מַסְפִּיק חֲלִיפוֹת לִקְרֹעַ..."

בְּנוֹגֵעַ לְמִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, יֶשְׁנוֹ מִדְרַשׁ פְּלִיאָה (מִדְרַשׁ רַבָּה כ-ה): כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר: "אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי". וְהַפֶּלֶא הוּא גָּדוֹל, מַה לְּאִיּוֹב וּלְמוֹתָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא? מַדּוּעַ צָרִיךְ מוֹתָם לְהַחְרִיד אֶת לִבּוֹ?

מַסְבִּיר מָרָן הַחִידָ"א זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "חוֹמַת אֲנָךְ", שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת לְמוֹתָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁהָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶם וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם, אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא, אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נִרְאֶה מִי קוֹבֵר אֶת מִי. וְקָשֶׁה, אִם נָדָב אָמַר זֹאת, מַדּוּעַ אֵפוֹא נֶעֱנַשׁ אֲבִיהוּא? חַיָּבִים לוֹמַר שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל שֶׁהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בְּאָחִיו וְלֹא מִחָה. וּבְכֵן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב עַל דְּבַר מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן - גַּם שֶׁל אֲבִיהוּא - לָמַד מִזֶּה, שֶׁהָעוֹבֵר בִּשְׁתִיקָה עַל דְּבָרִים רָעִים נֶעֱנָשׁ גַּם הוּא. אָמַר מִיָּד "לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי", כִּי הֵבִין שֶׁגַּם הוּא צָפוּי לְעֹנֶשׁ עַל אֲשֶׁר שָׁתַק וְלֹא מָחָה כְּנֶגֶד גְּזֵרָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְהַשְׁלִיךְ אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל לַיְאוֹר.

וּמַה בֶּאֱמֶת הָיָה שָׁם? וּבְכֵן, בְּמַעֲמַד קַבָּלַת הַהַחְלָטָה וְהַעֲבָרַת הַחֹק בִּמְלִיאַת מִצְרַיִם עַל הַטְבַּעַת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי הַנִּילוּס, נָכְחוּ שְׁלֹשֶׁת יוֹעֲצָיו הָרָאשִׁיִּים שֶׁל פַּרְעֹה: בִּלְעָם, אִיּוֹב וְיִתְרוֹ.

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר נִתְיַשְּׁבוּ לָדוּן בַּדָּבָר, יָעַץ בִּלְעָם לְהַטְבִּיעַ אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַיִם, מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, הָאֲנָשִׁים הַנָּשִׁים וְהַטַּף.

דָּפַק יִתְרוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וּמָחָה עַל רֶצַח חַפִּים מִפֶּשַׁע. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יִתְרוֹ כִּי עֲצַת בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹמֶדֶת לְהִתְקַבֵּל, וְלֹא תּוֹעִיל מְחָאָתוֹ, קָם וּבָרַח, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ. וְזֹאת, בִּכְדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה, כִּי כְּלָל הָיָה בְּאוֹתָם יָמִים, שֶׁאִם גּוֹזְרִים גְּזֵרָה וּמֵת אֶחָד מֵהַיּוֹעֲצִים - מִתְבַּטֶּלֶת הַגְּזֵרָה. אָמַר יִתְרוֹ, אִם לֹא תּוֹעִיל בְּרִיחָתִי לְבַטֵּל כָּלִיל אֶת הַגְּזֵרָה כְּאִלּוּ מַתִּי, אוּלַי תּוֹעִיל לְבַטֵּל מַחֲצִיתָהּ. וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַמִּצְרִים שֶׁיִּתְרוֹ בָּרַח וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ, בִּטְּלוּ מַחֲצִיתָהּ שֶׁל הַגְּזֵרָה, וְלֹא גָּזְרוּ כִּי אִם עַל הַטְבָּעַת הַזְּכָרִים הַנּוֹלָדִים.

הַצֶּלַע הַשְּׁלִישִׁית - אִיּוֹב, גַּם הוּא לֹא הִסְכִּים עִם בִּלְעָם, אַךְ לֹא הָיוּ לוֹ הַנְּחִישׁוּת וְאֹמֶץ הַלֵּב שֶׁהָיוּ לְיִתְרוֹ, וְהוּא לֹא הִבִּיעַ אֶת הִתְנַגְּדוּתוֹ, בְּעִקָּר כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁפַּרְעֹה עָט עַל הָרַעֲיוֹן וּמְאַמְּצוֹ בְּשִׂמְחָה. הוּא הֶעֱדִיף לִשְׁתֹּק.

כָּל הַשְּׁלֹשָׁה קִבְּלוּ מִשָּׁמַיִם אֶת הַמַּגִּיעַ לָהֶם בְּדִקְדּוּק. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח וְגִלָּה הִזְדַּהוּת עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, זָכָה לְהִסְתַּפֵּחַ לִכְלָל יִשְׂרָאֵל, וְזָכָה שֶׁחֲתָנוֹ נַעֲשָׂה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ לְהָמִית וְגָרְמָה עֲצָתוֹ לְמִיתַת הַבָּנִים הַזְּכָרִים, נֶעֱנַשׁ וְהוּמַת, וְאִלּוּ אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק נִדּוֹן בְּיִסּוּרִין. עָנְשׁוֹ שֶׁל בִּלְעָם וּשְׂכָרוֹ שֶׁל יִתְרוֹ, מוּבָנִים, אֲבָל מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב לְיִסּוּרָיו?

מַסְבִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ בְּאֹפֶן נִפְלָא: בָּאוּ לְאִיּוֹב וּשְׁאָלוּהוּ: "מַדּוּעַ שָׁתַקְתָּ עַל גְּזֵרָה נוֹרָאָה זוֹ? לְפָחוֹת הָיִיתָ מוֹחֶה!" הִצְטַדֵּק אִיּוֹב וְטָעַן לַהֲגָנָתוֹ: "יָדַעְתִּי כִּי מְחָאוֹתַי וְזַעֲקוֹתַי לֹא יוֹעִילוּ, וְלָכֵן הֶעְדַּפְתִּי לִשְׁתֹּק".

הֵבִיא עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסּוּרִים, וְהִתְחִיל זוֹעֵק מֵחֲמַת כְּאֵבָיו. שְׁאָלוּהוּ: "מַדּוּעַ אַתָּה צוֹעֵק? וְכִי זַעֲקוֹתֶיךָ יוֹעִילוּ לְךָ?!" עָנָה: "מְסֻבָּל אֲנִי בְּיִסּוּרִין, וּכְשֶׁכּוֹאֵב צוֹעֲקִים, אַף אִם אֵין זֶה מוֹעִיל!". אָמְרוּ לוֹ: "וּמַדּוּעַ כַּאֲשֶׁר גָּזַר פַּרְעֹה 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' לֹא צָעַקְתָּ? הֱוֵי אוֹמֵר: לֹא צָעַקְתָּ, כִּי לֹא מַסְפִּיק כָּאַב לְךָ!..."

הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה שַׁמַּאי זָצָ"ל מִיַּזְד שֶׁבְּפָרָס, הָיָה "גָּדוֹל, הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו". כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ עָסַק בִּמְכִירַת אֲרִיגִים בִּכְפָרֵי הַסְּבִיבָה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה דּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי בְּנֵי עֲדָתוֹ, מְלַמְּדָם וּמַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה. לְיָמִים, קָנָה חֲנוּת קְטַנָּה לְמִמְכַּר קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים, וּמִנִּי אָז יוֹשֵׁב הָיָה בַּחֲנוּתוֹ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּמִפַּעַם לְפַעַם כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לָקוֹחַ, שֵׁרְתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת וְשָׁב לְלִמּוּדוֹ. כָּךְ עָשָׂה תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, וְתָמִיד הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

לֹא יָכוֹל הָיָה הַשָּׂטָן לָשֵׂאת אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בִּמְנוּחָה וְהוֹגֶה בַּתּוֹרָה בְּשַׁלְוָה, עוֹרֵר עָלָיו אֶת קִנְאָתוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי. מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהָצִיק לוֹ, הֵחֵל מִדֵּי יוֹם לִקְרֹא בַּקּוּרְאָן בְּקוֹל גָּבוֹהַּ וּבְסִלְסוּלִים, וְקוֹלוֹ עָרֵב כְּקוֹל עוֹרֵב.

הַדָּבָר טָרַד אֶת רַבִּי מֹשֶׁה מֵעִיּוּנוֹ, וְהוּא קָם וּפָנָה אֶל שְׁכֵנוֹ בַּאֲדִיבוּת: "אָנָּא מִמְּךָ, הַנְמֵךְ אֶת קוֹלְךָ. הֲלֹא שְׁכֵנִים אָנוּ, וְאֵין זֶה יָאֶה שֶׁנַּפְרִיעַ אִישׁ לְרֵעֵהוּ". כְּשֶׁרָאָה הָעַרְבִי כִּי אָכֵן הוּא מַפְרִיעַ, אַדְּרַבָּא, בִּמְקוֹם לְהַנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ, הִגְבִּירוֹ לְהַכְעִיס.

כַּאֲשֶׁר רָאָה רַבִּי מֹשֶׁה כִּי אֵין הוּא יָכוֹל לְהִתְרַכֵּז בְּלִמּוּדוֹ, קָם בַּשֵּׁנִית, וּבִקֵּשׁ בְּחֵן: "אָנָּא, אֵין זֶה יָאֶה!" נָעַץ בּוֹ הָעַרְבִי מַבָּט רוֹשֵׁף, פָּעַר אֶת לֹעוֹ, וּמִפִּיו נִתְּזוּ כְּבִצְרוֹרוֹת קְלָלוֹת עֲסִיסִיּוֹת עַל הַיְּהוּדִים, עַל אֱמוּנָתָם וְעַל דָּתָם, כְּבִיב שׁוֹפְכִין הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.

כָּאן לֹא יָכוֹל הָיָה רַבִּי מֹשֶׁה לַחֲשׁוֹת. "שְׁמַע נָא!", הִזְדַּקֵּף בִּנְחִישׁוּת, "אִלּוּ הָיִיתָ מְקַלְּלֵנִי וּפוֹגֵעַ בִּכְבוֹדִי, נִיחָא, הָיָה זֶה עִנְיָנִי הַפְּרָטִי, וְהָיִיתִי מַבְלִיג. אֲבָל הוֹאִיל וְחֵרַפְתָּ מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים - הוֹאִיל וְקִלַּלְתָּ אֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְתוֹרָתוֹ - דַּע לְךָ, שֶׁהַיּוֹם הוּא יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן!"

לְשֵׁמַע הַקּוֹלוֹת, הִגִּיעַ לַמָּקוֹם שָׁכֵן נוֹסָף, בַּעַל חֲנוּת סְמוּכָה. פָּנָה אֵלָיו רַבִּי מֹשֶׁה וְהוֹרָה לוֹ: "אַתָּה עֵד בַּדָּבָר!" שָׂרַט שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל, וְהוֹסִיף: "מָחָר, כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן, כְּבָר יִהְיֶה זֶה בַּקֶּבֶר!"

פָּנָה הָעֵד אֶל רַבִּי מֹשֶׁה, וְאָמַר: "סְלַח לוֹ. רְאֵה, כְּבָר נִחַם עַל דְּבָרָיו!" וְרַבִּי מֹשֶׁה אָמַר: "אֵינִי יָכוֹל וְאֵינִי רַשַּׁאי לַחְשׁוֹת. לֹא בִּי פָּגַע, אֶלָּא בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה!"

עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶׁר סָגַר הַמֻּסְלְמִי אֶת חֲנוּתוֹ, נִתְקַף בִּכְאֵבֵי רֹאשׁ עַזִּים. סָר לְבֵיתוֹ, נָפַל לְמִשְׁכָּב, וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה הִתְפַּגֵּר וָמֵת. וְהִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה בְּדִיּוּק, כַּאֲשֶׁר לְמָחֳרַת הַיּוֹם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּבָר הָיָה בַּקֶּבֶר. (אוֹצְרוֹתֵינוּ

	כי תשא תשע"ט
	לֹא הַגִּיל קוֹבֵעַ
	"אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (טז-א) הָרַב כַּהַנְמַן זָצָ"ל מְיַסֵּד יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֶז' הָיָה נוֹאֵם בְּחֶסֶד. פַּעַם בָּאוּ אֵלָיו עַסְקָנֵי אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל וּבִקְּשׁוּהוּ לִהְיוֹת חֲבֵר כְּנֶסֶת מִטַּעֲמָם. הָרַב כַּהַנְמַן דָּחָה אֶת הַהַצָּעָה בְּנִמּוּק מַפְתִּיעַ: "אֵינִי יָכוֹל, אֵין לִי דֵּי חֲלִיפוֹת עֲבוּר הַתַּפְקִיד!" הָרַב, שֶׁהָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם צָנוּעַ מְאֹד בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, גָּרַם לָאוֹרְחִים לְהָרִים גַּבָּה. נוֹכַח הָרַב בְּהִשְׁתָּאוּתָם וּפֵרֵשׁ אֶת דְּבָרָיו: "יָדוּעַ לָכֶם שֶׁבַּכְּנֶסֶת פְּעָמִים רַבּוֹת מִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים כִּי שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל, חוֹבָה לַעֲשׂוֹת קְרִיעָה! וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין לִי מַסְפִּיק חֲלִיפוֹת לִקְרֹעַ..." בְּנוֹגֵעַ לְמִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, יֶשְׁנוֹ מִדְרַשׁ פְּלִיאָה (מִדְרַשׁ רַבָּה כ-ה): כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר: "אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי". וְהַפֶּלֶא הוּא גָּדוֹל, מַה לְּאִיּוֹב וּלְמוֹתָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא? מַדּוּעַ צָרִיךְ מוֹתָם לְהַחְרִיד אֶת לִבּוֹ? מַסְבִּיר מָרָן הַחִידָ"א זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "חוֹמַת אֲנָךְ", שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת לְמוֹתָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁהָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶם וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם, אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא, אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נִרְאֶה מִי קוֹבֵר אֶת מִי. וְקָשֶׁה, אִם נָדָב אָמַר זֹאת, מַדּוּעַ אֵפוֹא נֶעֱנַשׁ אֲבִיהוּא? חַיָּבִים לוֹמַר שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל שֶׁהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בְּאָחִיו וְלֹא מִחָה. וּבְכֵן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב עַל דְּבַר מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן - גַּם שֶׁל אֲבִיהוּא - לָמַד מִזֶּה, שֶׁהָעוֹבֵר בִּשְׁתִיקָה עַל דְּבָרִים רָעִים נֶעֱנָשׁ גַּם הוּא. אָמַר מִיָּד "לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי", כִּי הֵבִין שֶׁגַּם הוּא צָפוּי לְעֹנֶשׁ עַל אֲשֶׁר שָׁתַק וְלֹא מָחָה כְּנֶגֶד גְּזֵרָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְהַשְׁלִיךְ אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל לַיְאוֹר. וּמַה בֶּאֱמֶת הָיָה שָׁם? וּבְכֵן, בְּמַעֲמַד קַבָּלַת הַהַחְלָטָה וְהַעֲבָרַת הַחֹק בִּמְלִיאַת מִצְרַיִם עַל הַטְבַּעַת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי הַנִּילוּס, נָכְחוּ שְׁלֹשֶׁת יוֹעֲצָיו הָרָאשִׁיִּים שֶׁל פַּרְעֹה: בִּלְעָם, אִיּוֹב וְיִתְרוֹ. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר נִתְיַשְּׁבוּ לָדוּן בַּדָּבָר, יָעַץ בִּלְעָם לְהַטְבִּיעַ אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַיִם, מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, הָאֲנָשִׁים הַנָּשִׁים וְהַטַּף. דָּפַק יִתְרוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וּמָחָה עַל רֶצַח חַפִּים מִפֶּשַׁע. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יִתְרוֹ כִּי עֲצַת בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹמֶדֶת לְהִתְקַבֵּל, וְלֹא תּוֹעִיל מְחָאָתוֹ, קָם וּבָרַח, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ. וְזֹאת, בִּכְדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה, כִּי כְּלָל הָיָה בְּאוֹתָם יָמִים, שֶׁאִם גּוֹזְרִים גְּזֵרָה וּמֵת אֶחָד מֵהַיּוֹעֲצִים - מִתְבַּטֶּלֶת הַגְּזֵרָה. אָמַר יִתְרוֹ, אִם לֹא תּוֹעִיל בְּרִיחָתִי לְבַטֵּל כָּלִיל אֶת הַגְּזֵרָה כְּאִלּוּ מַתִּי, אוּלַי תּוֹעִיל לְבַטֵּל מַחֲצִיתָהּ. וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַמִּצְרִים שֶׁיִּתְרוֹ בָּרַח וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ, בִּטְּלוּ מַחֲצִיתָהּ שֶׁל הַגְּזֵרָה, וְלֹא גָּזְרוּ כִּי אִם עַל הַטְבָּעַת הַזְּכָרִים הַנּוֹלָדִים. הַצֶּלַע הַשְּׁלִישִׁית - אִיּוֹב, גַּם הוּא לֹא הִסְכִּים עִם בִּלְעָם, אַךְ לֹא הָיוּ לוֹ הַנְּחִישׁוּת וְאֹמֶץ הַלֵּב שֶׁהָיוּ לְיִתְרוֹ, וְהוּא לֹא הִבִּיעַ אֶת הִתְנַגְּדוּתוֹ, בְּעִקָּר כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁפַּרְעֹה עָט עַל הָרַעֲיוֹן וּמְאַמְּצוֹ בְּשִׂמְחָה. הוּא הֶעֱדִיף לִשְׁתֹּק. כָּל הַשְּׁלֹשָׁה קִבְּלוּ מִשָּׁמַיִם אֶת הַמַּגִּיעַ לָהֶם בְּדִקְדּוּק. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח וְגִלָּה הִזְדַּהוּת עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, זָכָה לְהִסְתַּפֵּחַ לִכְלָל יִשְׂרָאֵל, וְזָכָה שֶׁחֲתָנוֹ נַעֲשָׂה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ לְהָמִית וְגָרְמָה עֲצָתוֹ לְמִיתַת הַבָּנִים הַזְּכָרִים, נֶעֱנַשׁ וְהוּמַת, וְאִלּוּ אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק נִדּוֹן בְּיִסּוּרִין. עָנְשׁוֹ שֶׁל בִּלְעָם וּשְׂכָרוֹ שֶׁל יִתְרוֹ, מוּבָנִים, אֲבָל מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב לְיִסּוּרָיו? מַסְבִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ בְּאֹפֶן נִפְלָא: בָּאוּ לְאִיּוֹב וּשְׁאָלוּהוּ: "מַדּוּעַ שָׁתַקְתָּ עַל גְּזֵרָה נוֹרָאָה זוֹ? לְפָחוֹת הָיִיתָ מוֹחֶה!" הִצְטַדֵּק אִיּוֹב וְטָעַן לַהֲגָנָתוֹ: "יָדַעְתִּי כִּי מְחָאוֹתַי וְזַעֲקוֹתַי לֹא יוֹעִילוּ, וְלָכֵן הֶעְדַּפְתִּי לִשְׁתֹּק". הֵבִיא עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסּוּרִים, וְהִתְחִיל זוֹעֵק מֵחֲמַת כְּאֵבָיו. שְׁאָלוּהוּ: "מַדּוּעַ אַתָּה צוֹעֵק? וְכִי זַעֲקוֹתֶיךָ יוֹעִילוּ לְךָ?!" עָנָה: "מְסֻבָּל אֲנִי בְּיִסּוּרִין, וּכְשֶׁכּוֹאֵב צוֹעֲקִים, אַף אִם אֵין זֶה מוֹעִיל!". אָמְרוּ לוֹ: "וּמַדּוּעַ כַּאֲשֶׁר גָּזַר פַּרְעֹה 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' לֹא צָעַקְתָּ? הֱוֵי אוֹמֵר: לֹא צָעַקְתָּ, כִּי לֹא מַסְפִּיק כָּאַב לְךָ!..." הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה שַׁמַּאי זָצָ"ל מִיַּזְד שֶׁבְּפָרָס, הָיָה "גָּדוֹל, הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו". כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ עָסַק בִּמְכִירַת אֲרִיגִים בִּכְפָרֵי הַסְּבִיבָה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה דּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי בְּנֵי עֲדָתוֹ, מְלַמְּדָם וּמַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה. לְיָמִים, קָנָה חֲנוּת קְטַנָּה לְמִמְכַּר קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים, וּמִנִּי אָז יוֹשֵׁב הָיָה בַּחֲנוּתוֹ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּמִפַּעַם לְפַעַם כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לָקוֹחַ, שֵׁרְתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת וְשָׁב לְלִמּוּדוֹ. כָּךְ עָשָׂה תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, וְתָמִיד הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. לֹא יָכוֹל הָיָה הַשָּׂטָן לָשֵׂאת אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בִּמְנוּחָה וְהוֹגֶה בַּתּוֹרָה בְּשַׁלְוָה, עוֹרֵר עָלָיו אֶת קִנְאָתוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי. מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהָצִיק לוֹ, הֵחֵל מִדֵּי יוֹם לִקְרֹא בַּקּוּרְאָן בְּקוֹל גָּבוֹהַּ וּבְסִלְסוּלִים, וְקוֹלוֹ עָרֵב כְּקוֹל עוֹרֵב. הַדָּבָר טָרַד אֶת רַבִּי מֹשֶׁה מֵעִיּוּנוֹ, וְהוּא קָם וּפָנָה אֶל שְׁכֵנוֹ בַּאֲדִיבוּת: "אָנָּא מִמְּךָ, הַנְמֵךְ אֶת קוֹלְךָ. הֲלֹא שְׁכֵנִים אָנוּ, וְאֵין זֶה יָאֶה שֶׁנַּפְרִיעַ אִישׁ לְרֵעֵהוּ". כְּשֶׁרָאָה הָעַרְבִי כִּי אָכֵן הוּא מַפְרִיעַ, אַדְּרַבָּא, בִּמְקוֹם לְהַנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ, הִגְבִּירוֹ לְהַכְעִיס. כַּאֲשֶׁר רָאָה רַבִּי מֹשֶׁה כִּי אֵין הוּא יָכוֹל לְהִתְרַכֵּז בְּלִמּוּדוֹ, קָם בַּשֵּׁנִית, וּבִקֵּשׁ בְּחֵן: "אָנָּא, אֵין זֶה יָאֶה!" נָעַץ בּוֹ הָעַרְבִי מַבָּט רוֹשֵׁף, פָּעַר אֶת לֹעוֹ, וּמִפִּיו נִתְּזוּ כְּבִצְרוֹרוֹת קְלָלוֹת עֲסִיסִיּוֹת עַל הַיְּהוּדִים, עַל אֱמוּנָתָם וְעַל דָּתָם, כְּבִיב שׁוֹפְכִין הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו. כָּאן לֹא יָכוֹל הָיָה רַבִּי מֹשֶׁה לַחֲשׁוֹת. "שְׁמַע נָא!", הִזְדַּקֵּף בִּנְחִישׁוּת, "אִלּוּ הָיִיתָ מְקַלְּלֵנִי וּפוֹגֵעַ בִּכְבוֹדִי, נִיחָא, הָיָה זֶה עִנְיָנִי הַפְּרָטִי, וְהָיִיתִי מַבְלִיג. אֲבָל הוֹאִיל וְחֵרַפְתָּ מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים - הוֹאִיל וְקִלַּלְתָּ אֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְתוֹרָתוֹ - דַּע לְךָ, שֶׁהַיּוֹם הוּא יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן!" לְשֵׁמַע הַקּוֹלוֹת, הִגִּיעַ לַמָּקוֹם שָׁכֵן נוֹסָף, בַּעַל חֲנוּת סְמוּכָה. פָּנָה אֵלָיו רַבִּי מֹשֶׁה וְהוֹרָה לוֹ: "אַתָּה עֵד בַּדָּבָר!" שָׂרַט שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל, וְהוֹסִיף: "מָחָר, כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן, כְּבָר יִהְיֶה זֶה בַּקֶּבֶר!" פָּנָה הָעֵד אֶל רַבִּי מֹשֶׁה, וְאָמַר: "סְלַח לוֹ. רְאֵה, כְּבָר נִחַם עַל דְּבָרָיו!" וְרַבִּי מֹשֶׁה אָמַר: "אֵינִי יָכוֹל וְאֵינִי רַשַּׁאי לַחְשׁוֹת. לֹא בִּי פָּגַע, אֶלָּא בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה!" עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶׁר סָגַר הַמֻּסְלְמִי אֶת חֲנוּתוֹ, נִתְקַף בִּכְאֵבֵי רֹאשׁ עַזִּים. סָר לְבֵיתוֹ, נָפַל לְמִשְׁכָּב, וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה הִתְפַּגֵּר וָמֵת. וְהִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה בְּדִיּוּק, כַּאֲשֶׁר לְמָחֳרַת הַיּוֹם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּבָר הָיָה בַּקֶּבֶר. (אוֹצְרוֹתֵינוּ