Otzarot-Article

"וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" (יג-לב) מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱנִישׁוֹ חָלִילָה בְּנֶגַע צָרַעַת, אָסוּר לוֹ לְהָסִיר אֶת הַנֶּגַע בְּנִתּוּחַ, אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר הַנֶּגַע. וּמַדּוּעַ? כָּתַב עַל כָּךְ בַּעַל סֵפֶר "הַחִנּוּךְ" זָצָ"ל: מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִרְמֹז שֶׁיִּסְבֹּל כָּל אָדָם אֵיזֶה צַעַר וְאֵיזֶה עֹנֶשׁ שֶׁיַּעֲנִישֶׁנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא יִבְעַט בָּהֶם. וְאַל יַחְשֹׁב שֶׁיִּהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְבַטֵּל אוֹתָם וּלְהַעֲלִימָם מִן הַבְּרִיּוֹת, רַק יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ תְּחִנָּה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיְּרַפֵּא מַחַץ מַכּוֹתָיו".

כְּלוֹמַר, מִי שֶׁיַּחְתֹּךְ אֶת שַׂעֲרוֹת הַנֶּגַע דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ בִּבְשָׂרוֹ פֶּצַע מֻגְלָתִי, וְהוּא שָׂם עָלָיו תַּחְבֹּשֶׁת. אֵין זֶה רִפּוּי, אֶלָּא הַעֲלָמַת עַיִן, וּמִתַּחַת לַתַּחְבֹּשֶׁת יִתְפַּתֵּחַ חָלִילָה נֶמֶק! יֵשׁ לוֹ לְטַפֵּל בִּמְשָׁחוֹת וּבִתְרוּפוֹת אַנְטִיבְּיוֹטִיּוֹת, כְּדֵי לְרַפֵּא אֶת הַפֶּצַע מֵעִקָּרוֹ!

כָּךְ, צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁאִם מַגִּיעַ אֵלָיו צַעַר אוֹ נֶזֶק, מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לְכָךְ. אִם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ - יִהְיֶה זֶה טִפּוּל שֹׁרֶשׁ שֶׁיְּרַפֵּא אֶת הַמַּצָּב מֵעִקָּרוֹ!

וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר בְּרַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל: פְּעָמִים אֲחָדוֹת אֻשְׁפַּז בְּבֵית הַחוֹלִים בְּחֻלְשַׁת לִבּוֹ, כְּשֶׁחַיָּיו בְּסַכָּנָה. הָרוֹפְאִים הִמְלִיצוּ עַל הַשְׁתָּלַת קוֹצֵב לֵב. נִתּוּחַ קַל הוּא, אֵין בּוֹ סַכָּנָה, וְיָכוֹל לְהַצִּיל חַיִּים. רַבֵּנוּ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ: מַכִּיר הוּא אֶת הָעִנְיָן. לֹא אַחַת נִשְׁאַל בַּדָּבָר וְהִמְלִיץ עַל הַנִּתּוּחַ. אַךְ בַּאֲשֶׁר לוֹ, בִּקֵּשׁ שְׁהוּת לִשְׁקֹל אֶת הָעִנְיָן.

כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים בִּקְּרוֹ הָרוֹפֵא. לֹא הָיָה רָגוּעַ. "הַאִם הֶחְלִיט הָרַב בְּעִנְיַן קוֹצֵב הַלֵּב?"

"עֲדַיִן לֹא", עֲנָהוּ. "אֲנִי זָקוּק לִשְׁהוּת נוֹסֶפֶת".

חֲתָנוֹ נָכַח בַּחֶדֶר, וְתָמַהּ בְּקוֹל: "הֲלֹא מְעִירִים אֶתְכֶם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, וְאַתֶּם עוֹנִים כִּמְעַט תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה, עַד כְּדֵי כָּךְ נְהִירָה לָכֶם הַהֲלָכָה וּשְׁגוּרָה עַל לְשׁוֹנְכֶם. פּוֹסְקִים אַתֶּם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְכָאן נִצְרָכִים אַתֶּם לְאַרְכָּה אַחַר אַרְכָּה?!"

"הֲלֹא תָּבִין", עֲנָהוּ רַבֵּנוּ בְּנֹעַם, "בְּכָל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאֲנִי נִשְׁאָל כְּבָר נִשְׁאֲלוּ לְפָנַי וְנִשְׁאַלְתִּי אֲנִי פְּעָמִים אֵין סְפֹר. דּוֹמַנִי שֶׁאֵין סְעִיף בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁעָלָיו לֹא נִשְׁאַלְתִּי, לָכֵן הַתְּשׁוּבָה שְׁגוּרָה בְּפִי. אֲבָל כָּאן יֵשׁ שְׁאֵלָה חֲדָשָׁה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְעוֹרְרָה, וְיֵשׁ לְהַגִּיעַ בָּהּ לְהַכְרָעָה".

תָּמַהּ הֶחָתָן: "וְכִי לֹא פָּסַקְתָּ לְגַבֵּי הַשְׁתָּלַת קוֹצֵב לֵב?!"

"פָּסַקְתִּי, וַדַּאי. כְּשֶׁצָּרִיךְ, מִצְוָה לְמַהֵר וּלְבַצְּעָהּ. אֲבָל כָּאן יֵשׁ עִנְיָן נוֹסָף.

הֲלֹא תָּבִין, אָנוּ מְחַכִּים בְּכָל יוֹם לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ" -

וַדַּאי, אַךְ מֶה עִנְיָנוֹ לְכָאן?

"וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, תְּחֻדַּשׁ הַסַּנְהֶדְרִין. כַּכָּתוּב: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה" (ישעיה א-כו), וִיבַקְּשׁוּ שִׁבְעִים דַיָּנִים הָרְאוּיִים לָדוּן וּלְהוֹרוֹת בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁאֶמָּצֵא רָאוּי לְהִכָּלֵל בֵּינֵיהֶם -

אֲבָל הַהֲלָכָה, שֶׁאֵין מְמַנִּים דַּיָּן בַּעַל מוּם.

וּבְכֵן, הַאֵלֵךְ וְאֶפְסֹל בַּיָּדַיִם דַּיָּן מִדַּיָּנֵי הַסַּנְהֶדְרִין הַמְעֻתָּדִים?!"

וַדַּאי שֶׁלֹּא! אַךְ אִם כֵּן, מָה הַהִתְלַבְּטוּת -

"לְגַבֵּי טְרֵפוֹת בְּבַעֲלֵי חַיִּים, וַדַּאי שֶׁבְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁתַּל בְּלִבָּהּ קוֹצֵב לֵב הִיא טְרֵפָה.

אַךְ לְגַבֵּי כֹּהֲנִים אֵין פּוֹסְלִים אֶלָּא מוּמִים שֶׁבְּגָלוּי, אֲבָל מוּמִים שֶׁבַּחֲלַל הַגּוּף, כְּגוֹן שֶׁנִּקְּבוּ מֵעָיו חָלִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה טְרֵפָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. (רַמְבַּ"ם בִּיאַת מִקְדָּשׁ ו-ז) -

וַאֲנִי חוֹכֵךְ, הַאִם הַמּוּם הַפּוֹסֵל בְּסַנְהֶדְרִין הוּא רַק מוּם שֶׁבְּגָלוּי, וְאֵין קוֹצֵב לֵב בִּכְלָלוֹ, אוֹ גַּם מוּם שֶׁבַּסֵּתֶר. וְלֹא מָצָאתִי לְכָךְ מָקוֹר"...

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִכְרִיעַ שֶׁהַמְעַכְּבִים הֵם רַק הַמּוּמִים שֶׁבְּגָלוּי, וְקוֹצֵב הַלֵּב הֻשְׁתַּל בְּגוּפוֹ... (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)

	משפטים תשע"ט
	אֵצֶל ה' - לֹא צָרִיךְ פְּרוֹטֶקְצְיָה
	"וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" (יג-לב) מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱנִישׁוֹ חָלִילָה בְּנֶגַע צָרַעַת, אָסוּר לוֹ לְהָסִיר אֶת הַנֶּגַע בְּנִתּוּחַ, אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר הַנֶּגַע. וּמַדּוּעַ? כָּתַב עַל כָּךְ בַּעַל סֵפֶר "הַחִנּוּךְ" זָצָ"ל: מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִרְמֹז שֶׁיִּסְבֹּל כָּל אָדָם אֵיזֶה צַעַר וְאֵיזֶה עֹנֶשׁ שֶׁיַּעֲנִישֶׁנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא יִבְעַט בָּהֶם. וְאַל יַחְשֹׁב שֶׁיִּהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְבַטֵּל אוֹתָם וּלְהַעֲלִימָם מִן הַבְּרִיּוֹת, רַק יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ תְּחִנָּה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיְּרַפֵּא מַחַץ מַכּוֹתָיו". כְּלוֹמַר, מִי שֶׁיַּחְתֹּךְ אֶת שַׂעֲרוֹת הַנֶּגַע דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ בִּבְשָׂרוֹ פֶּצַע מֻגְלָתִי, וְהוּא שָׂם עָלָיו תַּחְבֹּשֶׁת. אֵין זֶה רִפּוּי, אֶלָּא הַעֲלָמַת עַיִן, וּמִתַּחַת לַתַּחְבֹּשֶׁת יִתְפַּתֵּחַ חָלִילָה נֶמֶק! יֵשׁ לוֹ לְטַפֵּל בִּמְשָׁחוֹת וּבִתְרוּפוֹת אַנְטִיבְּיוֹטִיּוֹת, כְּדֵי לְרַפֵּא אֶת הַפֶּצַע מֵעִקָּרוֹ! כָּךְ, צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁאִם מַגִּיעַ אֵלָיו צַעַר אוֹ נֶזֶק, מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לְכָךְ. אִם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ - יִהְיֶה זֶה טִפּוּל שֹׁרֶשׁ שֶׁיְּרַפֵּא אֶת הַמַּצָּב מֵעִקָּרוֹ! וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר בְּרַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל: פְּעָמִים אֲחָדוֹת אֻשְׁפַּז בְּבֵית הַחוֹלִים בְּחֻלְשַׁת לִבּוֹ, כְּשֶׁחַיָּיו בְּסַכָּנָה. הָרוֹפְאִים הִמְלִיצוּ עַל הַשְׁתָּלַת קוֹצֵב לֵב. נִתּוּחַ קַל הוּא, אֵין בּוֹ סַכָּנָה, וְיָכוֹל לְהַצִּיל חַיִּים. רַבֵּנוּ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ: מַכִּיר הוּא אֶת הָעִנְיָן. לֹא אַחַת נִשְׁאַל בַּדָּבָר וְהִמְלִיץ עַל הַנִּתּוּחַ. אַךְ בַּאֲשֶׁר לוֹ, בִּקֵּשׁ שְׁהוּת לִשְׁקֹל אֶת הָעִנְיָן. כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים בִּקְּרוֹ הָרוֹפֵא. לֹא הָיָה רָגוּעַ. "הַאִם הֶחְלִיט הָרַב בְּעִנְיַן קוֹצֵב הַלֵּב?" "עֲדַיִן לֹא", עֲנָהוּ. "אֲנִי זָקוּק לִשְׁהוּת נוֹסֶפֶת". חֲתָנוֹ נָכַח בַּחֶדֶר, וְתָמַהּ בְּקוֹל: "הֲלֹא מְעִירִים אֶתְכֶם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, וְאַתֶּם עוֹנִים כִּמְעַט תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה, עַד כְּדֵי כָּךְ נְהִירָה לָכֶם הַהֲלָכָה וּשְׁגוּרָה עַל לְשׁוֹנְכֶם. פּוֹסְקִים אַתֶּם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְכָאן נִצְרָכִים אַתֶּם לְאַרְכָּה אַחַר אַרְכָּה?!" "הֲלֹא תָּבִין", עֲנָהוּ רַבֵּנוּ בְּנֹעַם, "בְּכָל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאֲנִי נִשְׁאָל כְּבָר נִשְׁאֲלוּ לְפָנַי וְנִשְׁאַלְתִּי אֲנִי פְּעָמִים אֵין סְפֹר. דּוֹמַנִי שֶׁאֵין סְעִיף בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁעָלָיו לֹא נִשְׁאַלְתִּי, לָכֵן הַתְּשׁוּבָה שְׁגוּרָה בְּפִי. אֲבָל כָּאן יֵשׁ שְׁאֵלָה חֲדָשָׁה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְעוֹרְרָה, וְיֵשׁ לְהַגִּיעַ בָּהּ לְהַכְרָעָה". תָּמַהּ הֶחָתָן: "וְכִי לֹא פָּסַקְתָּ לְגַבֵּי הַשְׁתָּלַת קוֹצֵב לֵב?!" "פָּסַקְתִּי, וַדַּאי. כְּשֶׁצָּרִיךְ, מִצְוָה לְמַהֵר וּלְבַצְּעָהּ. אֲבָל כָּאן יֵשׁ עִנְיָן נוֹסָף. הֲלֹא תָּבִין, אָנוּ מְחַכִּים בְּכָל יוֹם לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ" - וַדַּאי, אַךְ מֶה עִנְיָנוֹ לְכָאן? "וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, תְּחֻדַּשׁ הַסַּנְהֶדְרִין. כַּכָּתוּב: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה" (ישעיה א-כו), וִיבַקְּשׁוּ שִׁבְעִים דַיָּנִים הָרְאוּיִים לָדוּן וּלְהוֹרוֹת בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁאֶמָּצֵא רָאוּי לְהִכָּלֵל בֵּינֵיהֶם - אֲבָל הַהֲלָכָה, שֶׁאֵין מְמַנִּים דַּיָּן בַּעַל מוּם. וּבְכֵן, הַאֵלֵךְ וְאֶפְסֹל בַּיָּדַיִם דַּיָּן מִדַּיָּנֵי הַסַּנְהֶדְרִין הַמְעֻתָּדִים?!" וַדַּאי שֶׁלֹּא! אַךְ אִם כֵּן, מָה הַהִתְלַבְּטוּת - "לְגַבֵּי טְרֵפוֹת בְּבַעֲלֵי חַיִּים, וַדַּאי שֶׁבְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁתַּל בְּלִבָּהּ קוֹצֵב לֵב הִיא טְרֵפָה. אַךְ לְגַבֵּי כֹּהֲנִים אֵין פּוֹסְלִים אֶלָּא מוּמִים שֶׁבְּגָלוּי, אֲבָל מוּמִים שֶׁבַּחֲלַל הַגּוּף, כְּגוֹן שֶׁנִּקְּבוּ מֵעָיו חָלִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה טְרֵפָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. (רַמְבַּ"ם בִּיאַת מִקְדָּשׁ ו-ז) - וַאֲנִי חוֹכֵךְ, הַאִם הַמּוּם הַפּוֹסֵל בְּסַנְהֶדְרִין הוּא רַק מוּם שֶׁבְּגָלוּי, וְאֵין קוֹצֵב לֵב בִּכְלָלוֹ, אוֹ גַּם מוּם שֶׁבַּסֵּתֶר. וְלֹא מָצָאתִי לְכָךְ מָקוֹר"... בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִכְרִיעַ שֶׁהַמְעַכְּבִים הֵם רַק הַמּוּמִים שֶׁבְּגָלוּי, וְקוֹצֵב הַלֵּב הֻשְׁתַּל בְּגוּפוֹ... (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)