Otzarot-Article

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא" (כה-כא) רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי עוֹמֵד עַל קֹשִׁי בְּסֵדֶר הַפָּסוּק, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ צֹרֶךְ לְצַיֵּן תְּחִלָּה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁרִבְקָה הָיְתָה עֲקָרָה, וּלְאַחַר מִכֵּן אֶת תְּפִלַּת יִצְחָק עָלֶיהָ?

בְּרַם, מְבָאֵר רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי, כִּי שְׁאֵלָה זוֹ נוֹבַעַת מִתְּפִיסָה שְׁגוּיָה. לַהֲבָנָתֵנוּ, מַטְּרַת הַתְּפִלָּה - הִיא מִלּוּי הַבַּקָּשָׁה. וְלֹא הִיא - עֶצֶם הַהִתְקָרְבוּת לַה' עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה - זוֹ הַמַּטָּרָה. וּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם סִבָּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ וּבְכָךְ לְהִתְקָרֵב לַה', מַעֲמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּפְנֵי קְשָׁיִים שֶׁיִּגְרְמוּ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל.

גַּם כָּאן, כְּדֵי לְיַסֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, הָיָה צֹרֶךְ בִּתְפִלָּה מַשְׁמָעוּתִית, וּכְדֵי לְעוֹרֵר אֶת יִצְחָק לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַפְצִיר בַּתְּפִלָּה, עָשָׂה ה' אֶת רִבְקָה עֲקָרָה. וְלָכֵן הִקְדִּים אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הָעִקָּר, וְהָעֲקָרוּת רַק אֶמְצָעִי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. זוֹ הָיְתָה גַּם הַסִּבָּה שֶׁהָאִמָּהוֹת הָיוּ עֲקָרוֹת, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "מִפְּנֵי מָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲקָרִים? מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים" (יְבָמוֹת סד.).

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו רוֹצֶה וּמִתְאַוֶּה לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ כָּל טוּב, אַךְ כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶדֶת לְלֹא הַצִּנּוֹר שֶׁהוּא הַתְּפִלָּה. פְּעָמִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִידֵנוּ בִּפְנֵי קֹשִׁי שֶׁל פַּרְנָסָה אוֹ חֹלִי, רַק כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

הָרַב יַעֲקֹב שֶׁכְטֶר הֻזְמַן פַּעַם לִישִׁיבָה מְסֻיֶּמֶת לִמְסֹר שִׂיחַת חִזּוּק בִּפְנֵי הַבַּחוּרִים. בֵּין הַדְּבָרִים, סִפֵּר לָהֶם אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:

בִּקְהִלַּת אֳפָקִים, בַּתְּקוּפָה בָּהּ כִּהֵן הגה"צ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן דָּוִד פִּינְקוּס זָצָ"ל כְּמָרָא דְאַתְרָא, הִתְגּוֹרֵר אַבְרֵךְ חֲשׂוּךְ יְלָדִים. הַשָּׁנִים חָלְפוּ. צַעֲרָם וִיגוֹנָם שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ וְרַעְיָתוֹ הָיוּ עֲצוּמִים. הֵם נִסּוּ לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר לְאֵל יָדָם, וְלֹא הָיְתָה רְפוּאָה אוֹ סְגֻלָּה שֶׁלֹּא נֻסְּתָה עַל יָדָם. אַךְ מְאוּמָה לֹא הוֹעִיל.

בְּאַחַד הַיָּמִים קָרָא הָרַב פִּינְקוּס לָאַבְרֵךְ וְאָמַר לוֹ: "יוֹדֵעַ אַתָּה, יֶשְׁנָהּ סְגֻלָּה אַחַת שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתָ. אוּלָם כָּעֵת אֵינִי פָּנוּי לְכָךְ. תָּבוֹא אֵלַי בְּבַקָּשָׁה בְּשָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה..."

בַּחֲצוֹת הַלַּיִל נָקַשׁ הָאַבְרֵךְ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב, בְּצִפִּיָּה רַבָּה. פָּתַח הָרַב וּבִמְאוֹר פָּנִים הוֹבִילוֹ אֶל רִכְבּוֹ, וְהֵם הֵחֵלּוּ בַּנְּסִיעָה.

"מַהִי הַסְּגֻלָּה?" - נִסָּה הָאַבְרֵךְ לְהָבִין. "הַמְתֵּן", הֵשִׁיב הָרַב.

הָרֶכֶב דָּהַר לְכִוּוּן בְּאֵר שֶׁבַע, וּמִשָּׁם לְכִוּוּן יְרוֹחָם. שְׁלוֹשִׁים, אַרְבָּעִים קִילוֹמֶטְרִים שֶׁל מִדְבָּר שׁוֹמֵם הִשְׂתָּרְעוּ לִמְלֹא רֹחַב הָעַיִן. וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע שׁוּם מָקוֹם עוֹצֵר הָרַב פִּינְקוּס אֶת הָרֶכֶב. "כָּאן תֵּרֵד", הוּא מוֹרֶה לָאַבְרֵךְ הַתָּמֵהַּ, שֶׁמְּנַסֶּה לִמְצֹא אֵיזֶה אוֹת חַיִּים בֵּין הַחוֹלוֹת וְהַשִּׁמָּמוֹן.

"מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? מַהִי הַסְּגֻלָּה?" - נִבְהַל הָאַבְרֵךְ. וְהָרַב פִּינְקוּס עוֹנֶה: "'כָּעֵת אַתָּה לְבַד בַּמִּדְבָּר, רַק אַתָּה וְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם... תִּבְכֶּה אֵלָיו, תִּתְחַנֵּן תִּצְעַק וּתְבַקֵּשׁ, כָּכָה - כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ... ה' מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתְךָ, וְרַק כָּךְ תִּוָּשַׁע! אֲנִי חוֹזֵר עוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה"...

הָאַבְרֵךְ מָצָא אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד, מְנֻתָּק מִכָּל קֶשֶׁר לָעוֹלָם הַזֶּה. הוּא הֵחֵל לַחְשֹׁב בֶּאֱמֶת עַל מַצָּבוֹ, וּמֵהַמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר בַּנְּשָׁמָה הֵשִׂיחַ צַעֲרוֹ לִפְנֵי רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים בְּבַקָּשָׁה וּבְתַחֲנוּנִים שֶׁיִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה חָזַר הָרַב פִּינְקוּס, פָּתַח אֶת חַלּוֹן הָרֶכֶב, הִבִּיט בִּפְנֵי הָאַבְרֵךְ וְאָמַר: "לֹא, לֹא בָּכִיתָ מַסְפִּיק... לֹא כָּךְ בּוֹכִים... תִּבְכֶּה! תִּתְחַנֵּן מֵעֹמֶק הַלֵּב! תַּפְצִיר בְּכָל הַכֹּחַ וּבְכָל הַנְּשָׁמָה - וְאָז תִּזְכֶּה וְתִוָּשַׁע!" וְתֵכֶף נָסַע מִן הַמָּקוֹם וְחָזַר אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה נוֹסֶפֶת...

מִשֶּׁחָזַר, הִבִּיט עַל פְּנֵי הָאַבְרֵךְ, וּמְצָאָן מְלֵאוֹת בִּדְמָעוֹת טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ - חִיֵּךְ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "זֶה מַה שֶּׁהִתְכַּוַּנְתִּי... אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁבְּעֶזְרַת ה' תִּוָּשַׁע".

סוֹפוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר הוּא - שֶׁתִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מְאֻחָר יוֹתֵר, נוֹלַד לִבְנֵי הַזּוּג הַלָּלוּ בֵּן...

לְאַחַר דְּרָשָׁה זוֹ, יָצָאתִי מִן הַיְּשִׁיבָה - סִיֵּם הָרַב שֶׁכְטֶר - וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלַי אַחַד הַבַּחוּרִים וְאָמַר לִי: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי הוּא אוֹתוֹ בֵּן...". הֲרֵי לָנוּ גֹּדֶל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה וְכֹחָהּ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	יתרו תשע"ט
	נִזְקֹף אֶת קוֹמָתֵנוּ!
	"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא" (כה-כא) רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי עוֹמֵד עַל קֹשִׁי בְּסֵדֶר הַפָּסוּק, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ צֹרֶךְ לְצַיֵּן תְּחִלָּה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁרִבְקָה הָיְתָה עֲקָרָה, וּלְאַחַר מִכֵּן אֶת תְּפִלַּת יִצְחָק עָלֶיהָ? בְּרַם, מְבָאֵר רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי, כִּי שְׁאֵלָה זוֹ נוֹבַעַת מִתְּפִיסָה שְׁגוּיָה. לַהֲבָנָתֵנוּ, מַטְּרַת הַתְּפִלָּה - הִיא מִלּוּי הַבַּקָּשָׁה. וְלֹא הִיא - עֶצֶם הַהִתְקָרְבוּת לַה' עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה - זוֹ הַמַּטָּרָה. וּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם סִבָּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ וּבְכָךְ לְהִתְקָרֵב לַה', מַעֲמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּפְנֵי קְשָׁיִים שֶׁיִּגְרְמוּ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל. גַּם כָּאן, כְּדֵי לְיַסֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, הָיָה צֹרֶךְ בִּתְפִלָּה מַשְׁמָעוּתִית, וּכְדֵי לְעוֹרֵר אֶת יִצְחָק לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַפְצִיר בַּתְּפִלָּה, עָשָׂה ה' אֶת רִבְקָה עֲקָרָה. וְלָכֵן הִקְדִּים אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הָעִקָּר, וְהָעֲקָרוּת רַק אֶמְצָעִי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. זוֹ הָיְתָה גַּם הַסִּבָּה שֶׁהָאִמָּהוֹת הָיוּ עֲקָרוֹת, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "מִפְּנֵי מָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲקָרִים? מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים" (יְבָמוֹת סד.). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו רוֹצֶה וּמִתְאַוֶּה לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ כָּל טוּב, אַךְ כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶדֶת לְלֹא הַצִּנּוֹר שֶׁהוּא הַתְּפִלָּה. פְּעָמִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִידֵנוּ בִּפְנֵי קֹשִׁי שֶׁל פַּרְנָסָה אוֹ חֹלִי, רַק כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו. הָרַב יַעֲקֹב שֶׁכְטֶר הֻזְמַן פַּעַם לִישִׁיבָה מְסֻיֶּמֶת לִמְסֹר שִׂיחַת חִזּוּק בִּפְנֵי הַבַּחוּרִים. בֵּין הַדְּבָרִים, סִפֵּר לָהֶם אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא: בִּקְהִלַּת אֳפָקִים, בַּתְּקוּפָה בָּהּ כִּהֵן הגה"צ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן דָּוִד פִּינְקוּס זָצָ"ל כְּמָרָא דְאַתְרָא, הִתְגּוֹרֵר אַבְרֵךְ חֲשׂוּךְ יְלָדִים. הַשָּׁנִים חָלְפוּ. צַעֲרָם וִיגוֹנָם שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ וְרַעְיָתוֹ הָיוּ עֲצוּמִים. הֵם נִסּוּ לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר לְאֵל יָדָם, וְלֹא הָיְתָה רְפוּאָה אוֹ סְגֻלָּה שֶׁלֹּא נֻסְּתָה עַל יָדָם. אַךְ מְאוּמָה לֹא הוֹעִיל. בְּאַחַד הַיָּמִים קָרָא הָרַב פִּינְקוּס לָאַבְרֵךְ וְאָמַר לוֹ: "יוֹדֵעַ אַתָּה, יֶשְׁנָהּ סְגֻלָּה אַחַת שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתָ. אוּלָם כָּעֵת אֵינִי פָּנוּי לְכָךְ. תָּבוֹא אֵלַי בְּבַקָּשָׁה בְּשָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה..." בַּחֲצוֹת הַלַּיִל נָקַשׁ הָאַבְרֵךְ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב, בְּצִפִּיָּה רַבָּה. פָּתַח הָרַב וּבִמְאוֹר פָּנִים הוֹבִילוֹ אֶל רִכְבּוֹ, וְהֵם הֵחֵלּוּ בַּנְּסִיעָה. "מַהִי הַסְּגֻלָּה?" - נִסָּה הָאַבְרֵךְ לְהָבִין. "הַמְתֵּן", הֵשִׁיב הָרַב. הָרֶכֶב דָּהַר לְכִוּוּן בְּאֵר שֶׁבַע, וּמִשָּׁם לְכִוּוּן יְרוֹחָם. שְׁלוֹשִׁים, אַרְבָּעִים קִילוֹמֶטְרִים שֶׁל מִדְבָּר שׁוֹמֵם הִשְׂתָּרְעוּ לִמְלֹא רֹחַב הָעַיִן. וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע שׁוּם מָקוֹם עוֹצֵר הָרַב פִּינְקוּס אֶת הָרֶכֶב. "כָּאן תֵּרֵד", הוּא מוֹרֶה לָאַבְרֵךְ הַתָּמֵהַּ, שֶׁמְּנַסֶּה לִמְצֹא אֵיזֶה אוֹת חַיִּים בֵּין הַחוֹלוֹת וְהַשִּׁמָּמוֹן. "מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? מַהִי הַסְּגֻלָּה?" - נִבְהַל הָאַבְרֵךְ. וְהָרַב פִּינְקוּס עוֹנֶה: "'כָּעֵת אַתָּה לְבַד בַּמִּדְבָּר, רַק אַתָּה וְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם... תִּבְכֶּה אֵלָיו, תִּתְחַנֵּן תִּצְעַק וּתְבַקֵּשׁ, כָּכָה - כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ... ה' מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתְךָ, וְרַק כָּךְ תִּוָּשַׁע! אֲנִי חוֹזֵר עוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה"... הָאַבְרֵךְ מָצָא אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד, מְנֻתָּק מִכָּל קֶשֶׁר לָעוֹלָם הַזֶּה. הוּא הֵחֵל לַחְשֹׁב בֶּאֱמֶת עַל מַצָּבוֹ, וּמֵהַמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר בַּנְּשָׁמָה הֵשִׂיחַ צַעֲרוֹ לִפְנֵי רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים בְּבַקָּשָׁה וּבְתַחֲנוּנִים שֶׁיִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה חָזַר הָרַב פִּינְקוּס, פָּתַח אֶת חַלּוֹן הָרֶכֶב, הִבִּיט בִּפְנֵי הָאַבְרֵךְ וְאָמַר: "לֹא, לֹא בָּכִיתָ מַסְפִּיק... לֹא כָּךְ בּוֹכִים... תִּבְכֶּה! תִּתְחַנֵּן מֵעֹמֶק הַלֵּב! תַּפְצִיר בְּכָל הַכֹּחַ וּבְכָל הַנְּשָׁמָה - וְאָז תִּזְכֶּה וְתִוָּשַׁע!" וְתֵכֶף נָסַע מִן הַמָּקוֹם וְחָזַר אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה נוֹסֶפֶת... מִשֶּׁחָזַר, הִבִּיט עַל פְּנֵי הָאַבְרֵךְ, וּמְצָאָן מְלֵאוֹת בִּדְמָעוֹת טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ - חִיֵּךְ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "זֶה מַה שֶּׁהִתְכַּוַּנְתִּי... אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁבְּעֶזְרַת ה' תִּוָּשַׁע". סוֹפוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר הוּא - שֶׁתִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מְאֻחָר יוֹתֵר, נוֹלַד לִבְנֵי הַזּוּג הַלָּלוּ בֵּן... לְאַחַר דְּרָשָׁה זוֹ, יָצָאתִי מִן הַיְּשִׁיבָה - סִיֵּם הָרַב שֶׁכְטֶר - וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלַי אַחַד הַבַּחוּרִים וְאָמַר לִי: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי הוּא אוֹתוֹ בֵּן...". הֲרֵי לָנוּ גֹּדֶל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה וְכֹחָהּ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)