"וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (ב-ג) קְדֻשָּׁה זוֹ מַה הִיא? רַבֵּנוּ יִצְחָק עַרְאָמָה זַצַ"ל הֵבִיא בְּסִפְרוֹ (עֲקֵדַת יִצְחָק, שַׁעַר ה') אֶת דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה: "אַתָּה קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ, תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ לְהָבִין: הַאֻמְנָם כָּל כַּוָּנַת בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ הָיְתָה לְמַעַן יוֹם הַשַּׁבָּת?

אֶלָּא מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעָשִׁיר שֶׁמָּסַר לְאִשְׁתּוֹ אֶת מַפְתְּחוֹת הַכַּסֶּפֶת שֶׁלּוֹ. הַמַּפְתֵּחַ עַצְמוֹ, גַּם אִם יִהְיֶה זָהָב טָהוֹר, עֶרְכּוֹ כַּמָּה מְאוֹת שְׁקָלִים בִּלְבַד. וְאִם יַהֲלוֹמִים מְשֻׁבָּצִים בּוֹ, אַלְפֵי שְׁקָלִים. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה - עֶרְכּוֹ מִילְיוֹנִים, כִּי כָּל אוֹצְרוֹת הַכַּסֶּפֶת תְּלוּיִים בּוֹ. כָּךְ הַשַּׁבָּת - הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא (בְּרָכוֹת נז:), לוֹמַר שֶׁכָּל הַמְּשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ זוֹכֶה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת (תָּמִיד לג:), הִיא הַמַּפְתֵּחַ לְגַן עֵדֶן. וְגַן עֵדֶן, הוּא בְּוַדַּאי 'תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

זֶה בֵּאוּר דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת י:) שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: "מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וַאֲנִי רוֹצֶה לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעָם". וְיֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָם מֵרֹאשׁ, תִּנָּתֵן לָהֶם הַשַּׁבָּת וְיִרְאוּ טוֹבָתָהּ וְיָפְיָהּ. אֶלָּא כְּכָל שֶׁיִּרְאוּ וּכְכָל שֶׁיֶּחְווּ, יֵשׁ לָהֶם לָדַעַת שֶׁנִּפְלָאָה הִיא עוֹד יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַמַּפְתֵּחַ לְבֵית הַגְּנָזִים, וְיֵשׁ לָדַעַת גַּם זֹאת.

בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ג כט-ב) אָמְרוּ, שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים קְרוּיִים בְּשֵׁם "שַׁבָּת" וְרַעְיוֹן עָמוֹק צָפוּן כָּאן: כְּשֵׁם שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה וְאֵין מַרְוִיחִים בּוֹ, וּלְמַעֲשֶׂה כָּל יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה מִתְבָּרְכִים מִמֶּנּוּ וּבִגְלָלוֹ (זֹהַר ח"ב סג-ב), כָּךְ אִם מַקְדִּישׁ הָאָדָם שָׁעָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, לִכְאוֹרָה אֵינוֹ מַרְוִיחַ בָּהּ, אֲבָל כָּל פַּרְנָסָתוֹ תִּתְבָּרֵךְ בִּגְלָלָהּ.

בְּעִנְיַן זֶה סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף עַדֶס זַצַ"ל, שֶׁבְּשִׁעוּרוֹ שֶׁל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אֲרָם צוֹבָא הִשְׁתַּתֵּף פֶּחָח בֶּן תּוֹרָה וּבְרוּךְ כִּשְׁרוֹנוֹת, שֶׁהָיָה מְמַעֵט בָּעֵסֶק וּמַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, וְהִרְבָּה חָכְמָה וָדָעַת. בַּיִת בְּרוּךְ יְלָדִים הָיָה לוֹ וּפִרְנְסָם בְּכָבוֹד מִמְּלַאכְתּוֹ. יוֹם אֶחָד שָׁרְתָה הַבְּרָכָה בִּמְעוֹנוֹ בְּהֻלֶּדֶת תְּאוֹמִים, וּמִנִּי אָז פָּסַק לָבוֹא לַשִּׁעוּר. הֶחְלִיט לְהַקְדִּישׁ זְמַן רַב יוֹתֵר לַעֲבוֹדָתוֹ כֵּיוָן שֶׁהִתְרַבּוּ צָרְכֵי הַמִּשְׁפָּחָה.

שָׁלַח אֵלָיו הָרַב אֶת בִּתּוֹ עִם הַמֵּחַם הַגָּדוֹל שֶׁל שַׁבָּת. בָּחַן הַפֶּחָח, וְשָׁאַל: "הֵיכָן הַנְּזִילָה?"

"אֵין כָּאן נְזִילָה", עָנְתָה, "אֲבָל אוֹרְחִים רַבִּים בְּבֵיתֵנוּ וְאֵין דֵּי מַיִם חַמִּים לִשְׁתִיָּה. שְׁלָחַנִי אַבָּא לְבַקֵּשׁ שֶׁתַּתְקִין בַּמֵּחָם בֶּרֶז נוֹסָף כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לְעוֹד כּוֹסוֹת"...

נָשָׂא הַפֶּחָח עֵינַיִם תְּמֵהוֹת: "אִם אֵין דֵּי מַיִם, יֵשׁ לִקְנוֹת מֵחָם גָּדוֹל יוֹתֵר אוֹ לִרְכֹּשׁ מֵחָם נוֹסָף, אֲבָל מַה תּוֹעִיל פִּיהָ נוֹסֶפֶת, הַאִם יִתְוַסְּפוּ מַיִם עַל יָדָהּ?!"

"אֵינִי יוֹדַעַת", עָנְתָה, "מוֹסֶרֶת אֲנִי אֶת בַּקָּשַׁת אָבִי".

הֵבִין שֶׁדְּבָרִים בְּגוֹ. קָם וְהָלַךְ אֶל הָרַב, וְהִסְבִּיר שֶׁבֶּרֶז נוֹסָף לֹא יִפְתֹּר דָּבָר. יֵשׁ לְהַגְדִּיל אֶת הַמֵּיכַל.

"גַּם אֲנִי סָבַרְתִּי כָּךְ", הִפְתִּיעוֹ הָרַב, "אֶת הַבֶּרֶז הַנּוֹסָף הִזְמַנְתִּי לְשִׁיטָתְךָ"...

"כְּלוֹמַר?" – תָּמַהּ.

"הֲלֹא תָּבִין, הַפַּרְנָסָה מִמָּרוֹם קְצוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֶלָּא מַאי, מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ חוֹבַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת כְּדֵי לְהַמְשִׁיכָהּ אֵלֵינוּ. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֵחָם מָלֵא מַיִם אֲשֶׁר יֵשׁ לִפְתֹּחַ בּוֹ בֶּרֶז שֶׁיְרוֹקְנֵם. סָבוּר אַתָּה שֶׁעָלֶיךָ לְהִשְׂתַּכֵּר יוֹתֵר, נִיחָא. מַה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת, לְהַגְדִּיל אֶת הַמֵּיכָל, לְהַרְבּוֹת אֶת הַמַּיִם. כֵּיצַד? בְּתוֹסֶפֶת זְכֻיּוֹת. בְּרִבּוּי לִמּוּד תּוֹרָה יִקְצְבוּ לְךָ פַּרְנָסָה מְרֻוַּחַת יוֹתֵר. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, (ע"ז יֵט) כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִים. וְאַתָּה, מֶה עָשִׂיתָ, מִעַטְּתָ בַּתּוֹרָה וּפָתַחְתָּ 'בֶּרֶז נוֹסָף' שֶׁל עוֹד כַּמָּה שְׁעוֹת עֲבוֹדָה".

וְסִפֵּר בְּעִנְיַן זֶה עוֹד: אֶחָד מִבְּנֵי אֲרָם צוֹבָא הִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרוֹ שֶׁל הָרַב שֶׁהִתְקַיֵּם שְעָתַיִם לְאַחַר תְּפִילַת שַׁחֲרִית מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. לְיָמִים הִפְסִיק לְהַגִּיעַ. הִתְנַצֵּל וְאָמַר, שֶׁהַקּוֹנִים רוֹאִים שֶׁחֲנוּתוֹ סְגוּרָה בַּבֹּקֶר וְהוֹלְכִים אֶל הַמִּתְחָרִים. וְהוּא רוֹאֶה בַּעֲלִיל שֶׁבַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן בּוֹ פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ מֻקְדָּם, הִיא הָמְתָה מִקּוֹנִים.

בִּקְּשׁוֹ הָרַב: "עֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק כַּמָּה הִרְוַחְתָּ בְּשָׁבוּעַ זֶה.

עָרַךְ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן וְהִגִּישׁוֹ.

אָמַר לוֹ: "שׁוּב לַלִּמּוּדִים וּפְתַח מְאֻחָר יוֹתֵר כְּפִי שֶׁנָּהַגְתָּ עַד כֹּה. בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה נַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק, וּמַה שֶׁיֶּחְסַר בְּגִין הַלִּמּוּדִים אֲנִי עָרֵב לְשַׁלְּמוֹ".

סָבַר וְקִבֵּל. בָּטוּחַ הָיָה בְּבִרְכַּת הָרַב, סָבַר שֶׁלֹּא יִתְמַעֲטוּ הַקּוֹנִים. אַךְ לֹא כֵן הָיָה. הַקּוֹנִים הִתְמַעֲטוּ, וּכְשֶׁעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן בְּסוֹף הַשָּׁנָה הָיָה הַהֶפְרֵשׁ רַב. דָּאַב לִבּוֹ, אַךְ הֶסְכֵּם הוּא הֶסְכֵּם וְהִגִּישׁ אֶת הַסִּכּוּם לָרַב. חָשְׁכוּ גַּם עֵינֵי הָרַב, אֲבָל הֶסְכֵּם הוּא הֶסְכֵּם. לָוָה אֶת הַכֶּסֶף וּשְׁלָחוֹ לַסּוֹחֵר. כַּעֲבֹר שָׁעָה הִגִּיעַ הַלָּהּ וְהֶחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף בִּשְׁלֵמוּתוֹ. סִפֵּר שֶׁבַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה הִגִּיעַ סוֹחֵר וְקָנָה סְחוֹרָה בְּכַמּוּת עֲצוּמָה שֶׁמְּחִירָהּ כִּסָּה אֶת כָּל הַהֶפְרֵשׁ וְיוֹתֵר.

אָמַר הָרַב: "הֵן רוֹאֶה אַתָּה בְּחוּשׁ שֶׁהַכֹּל מַעֲשֵׂה שָׂטָן. מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמַה שֶׁנִּקְצַב יְקַבֵּל. אֶלָּא שֶׁהַשָּׂטָן מְבַקֵּשׁ שֶׁהָאָדָם יְמַעֵט בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְיַרְבֶּה בִּסְחוֹרָה, וּמְאַחֵז אֶת עֵינָיו לִסְבֹּר שֶׁסּוֹבֵל הוּא מַחְסוֹר בְּגִין הַלִּמּוּד. בְּרַם מִשֶּׁעָמַדְתָּ בַּנִּסָּיוֹן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִתְקָרֵב, עַל כָּרְחוֹ מִלֵּא מַחְסוֹרְךָ וְלֹא הִפְסַדְתָּ דָּבָר - רַק הִרְוַחְתָּ שָׁעוֹת שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, בִּכּוּרֵי רְאוּבֵן)